- This topic has 25 תגובות, 10 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 3 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
השקט שאחרי הסערה
עלילותיו של בופו, הדרקון הירוק המובטלברוכים הבאים לשנה מינוס 2034. העולם גוסס.
האלים מוכי הבהלה ברחו ככל נפשם בם מהגיהינום המצחין הזה. רק מעטים נשארו, מעטים עוד יותר יודעים על כך. ובהינוס האלים, עלו לאדמה יצורים קודרים ומרושעים כפי שהעולם כבר ראה רק אלפי שנים קודם לכן, וכבר שכח בחשבו שנעלמו הם ולא יחזרו עוד. מלחמה קודרת הסתיימה אך עתה, והאדמה צחיחה, שרידי העולם הקדום, המשגשג והעשיר, על פניה ומתחתיה. נלחמו חברי הגזע השליט הקודם על פני הפלנטה העלובה הזאת, בני האדם, כנגד יצורים אפלים, ירוקי דם ואפלי נשמה, הורגים בשל צמא משונה, רעב לדם, לעוצמה ולנקמה באלו החשבו שיש להיפטר מהם בקלות כה רבה.
שום דבר מזה לא גרם לדרקון הגדול בופו להניד עפעף בעודו נישא על פני האוויר המאובק, מעל למישורי המוות. זה לא שהוא לא מוטרד וזה לא שהוא שמח. אבל תסלחו לו, יש לו בעיות משל עצמו.
ריח המוות הוא ריח מצחין, הוא חושב, אבל מתרגלים. לא כמו שמתרגלים לבושה שמפרפרת בלבו. אליה הוא לא יתרגל לעולם. פיטרו אותו. בגלל שהוא אכל בטעות איזה טרול דוחה והיה לו קלקול קיבה שנמשך בדיוק 260 שנה ושלושים וחמישה ימים. המעסיק שלו כנראה לא חשב שזו סיבה מוצדקת לנצל את כל ימי המחלה שהוא היה אמור לקבל במשך שבעת אלפים שנות עבודה. לך תבין.
עכשיו הוא עף, ההנאה היחידה שנשארה בידו, כשלא נשאר עוד כסף לקנות את חטיפי הגובלינים שהוא כל כך אהב. הוא כבר ניסה למצוא, ללא הועיל, עבודה טובה שתעניק לו משהו לעשות בשאר מאתיים אלפי שנות חייו. אבל זו לא ממש העונה לדרקון מתנקש, עכשיו כשהמלחמה כבר נגמרה.
הוא השתעמם לבסוף, ונחת ליד בן אנוש שנראה לו טעים די הצורך. בן האנוש המוזר נראה כועס במיוחד למראה הופעתו של הדרקון. הוא ניסה לזרוק עליו חנית. בופו תפס אותה והשתמש בה כקיסם, בניסיון כושל להוציא משיניו שאריות אוזן של טרול שהשאירו זכר בפיו לארוחת ה"גורמה" שהוא אכל, כמעט שלוש מאות לפני כן. זו לא היתה התגובה לה היה רגיל מאז שהגיע למקום המגעיל הזה, בחיפוש אחר "מסעדת כדור הארץ – אכול כפי יכולתך" שעליה הוא קיבל דף פרסומת קצר בעולם שמעבר. בדרך כלל היו בני האנוש וחיות אחרות הדומות להם בורחות בפאניקה ובצרחות איומות שעד היום הן עושות לו צלצולים באוזניים. טוב, הוא כבר ראה דברים מוזרים מזה בחייו הארוכים מנשוא.
"אני לא מפחד ממך" בן האנוש צרח.
"עדיין לא ראית כלום…", בופו ענה.
"אני מכשף מדרגה שלושים וחמש, וקשת בדרגה חמישים ואחת".
"אתה לא נראה לי צלף כל כך טוב, ונקרומנסרים בדרגה ארבע מאות לא הצליחו לשרוט אותי". הדרקון התחיל להנות מכל העניין.
"ולי יש אוסף פוחלצים של כאלה מהסוג שלך שמפאר את כל חדר השינה שלי", היצור הזעום נראה בטוח בעצמו.
"אז כדאי לך ללמוד לישון עם עין אחת פתוחה". בן האנוש שיחק יותר מדי מבוכים ודרקונים, בופו חשב. הגיע הזמן להתעורר.
נשיפת אש דלה הפכה את בן האנוש לחתיכת בשר חרוכה. מה שהיה פעם ראשו התעופף ברוח הקלילה עד פגע בחול המצחין. במלים אחרות, נמאס לדרקונינו הנחמד מהדיאלוג המשעמם ההוא, והוא החליט לסיימו עם ידו על העליונה.
"אוסף פוחלצים של דרקונים מפלסטיק יש לך כנראה", הוא גיחך, "לא ראית אף אחד מהסוג שלי אי פעם". נראה כי הוא נזכר במשהו. פניו קדרו.
"אני היחיד שנשאר".– פרק המשך יפורסם בעוד שבוע מהיום (07.08.01)
-
-
-
-
א. אתה לא הולך לפרסם שום המשך לדבר הזה בעוד שבוע מהיום. לא כאן. לא ברמת הכתיבה וההגהה הזו.
ב. אנו מעוניינים כאן בסיפורי מדע בדיוני ופנטסיה, *לא* בלהגם של פליטי משחקי-תפקידים מתוסכלים.
ג. כאשר אני אומר "סיפורים", אין כוונתי ל-"אוסף קלישאות רדודות מתובלות בהומור נחות".
ד. הואל בטובך לקרוא את כללי הפורום *ולהפנימם* בטרם תכתוב כאן. ביחוד הסעיפים הנוגעים לקיומם של עלילה, התחלה, אמצע וסוף. כן כן.
ה. כמו כן, ראוי עניין המקוריות למעט תשומת לב, אם מבין אתה את כוונתי.
ו. מעט הצקות ספציפיות:
1. "השנה מינוס 2034". למה לא קוסינוס של 3.1415926, בעצם? אם כבר אז כבר…
2. "ככל נפשם בם" – צ"ל "כל עוד נפשם בם"
3. "זה לא שהוא לא מוטרד וזה לא שהוא שמח" – ואללה, בחיי, זה לא שאני מוטרד ולא שאני עצבני, אבל אני חושב שאני מחורפן מרוב שאני רואה ניסוחים שאנשים חושבים לעצמם שהם בסדר אבל הם לא.
4. דיאלוג: בפורמט בו אתה משתמש, יבוא הפועל *לפני* שם המדבר. כלומר, צריך להיות:
"אני לא מפחד ממך!" צרח בן האנוש.
*ולא* "אני לא מפחד ממך" בן האנוש צרח.
5. ואם בדיאלוגים עסקינן: לפני המרכאות הסוגרות יבוא פסיק או סימן פיסוק אחר, כך:
"עדיין לא ראית כלום," ענה בופו
(שים לב לפסיק ולמיקומו)
6. "נקרומנסרים" – חסרות לך מילים בעברית?
7. "מכשף מדרגה שלושים וחמש" וכו' – פליטי משחקי התפקידים, כפי שהסברתי, מוזמנים לחפש את מזלם במקום אחר.ז. סימונו של סעיף זה מביע, כך חושש אני, את הרגשתו הכללית של הקורא הנאור לנוכח סיפור כגון זה שהוצג להלן.
ח. מה לעשות?
1. חפש רעיון *מקורי* לסיפור.
2. המנע מכל אזכור של משחקי תפקידים וסממניהם.
3. הומור מאולץ – לפח.
4. לפני כתיבת ספר באורך מלא, רצוי לנסות לכתוב סיפור קצר. *קצר*.
5. הגהה הגהה הגהה הגהה הגהה.תודה ויום טוב.
-
-
שלום לכם מעריציי היקרים,
גם אני אוהב אתכם.
יושב אני פה, גרוני חונקני מהדמעות שהעלו בעיניי מכתבי הנאצה הלבביים ששלחתם לי, ואם חשבתם שלרגע אשב אני פה ולא אודה לכם על הלבביות והחמימות בה אתם מקבלים כותבים חדשים לשורותיכם, טעיתם טעות מרה.
במיוחד, ארצה להודות למעריציי הגדולים והטובים שליוו אותי לאורך כל דרכי, ומקווה אני שיוכלו להעיר אותי גם באמצע הלילה ולוודא שאני הנני משנן את חוקי הפורום, כמו למשל:
NY חברי הטוב
גל- מעריצי הנלהב
ואפילו יעל הנחמדה שסך הכל שאלה לגבי הפרטים הטכניים.
ולמרות זאת, אמשיך והוסיף, ש"השקט שאחרי הסערה" הוא אכן ראשון מיני רבים אותם כתבתי והוא פורסם במיוחד בשביל מבקרים בונים שכמוכם, שיוכלו לעזור לי בדרכי החדשה.
ולכן, מודה אני לכולכם ומעוניין לדעת האם יוכל מישהו מביניכם להעתיק את סיפורי שלי ולתקנו במידת הצורך.
בנוסף, אפרסם פה את הבא בסיפוריי בימים הקרובים.
באהבה ובהוקרה לכולכם,
נשיקות, בופו הדרקון
הורס הסיפורים הגדול והדגול -
-
למרות הבעיות הרבות עם סיפורך, אני נוטה לחשוב דווקא שיש לך פוטנציאל. אבל כן יש לי ממך את הציפיות הבאות:
1. פרסם את כל הסיפור בבת אחת. אפשר בפרקים, אבל כולם באותו יום. כללי הפורום דורשים את זה במפורש, ובצדק.
2. בצע הגהה על סיפורך לפני שאתה מפרסם אותו. שגיאות *הורסות*. הן הורסות את הקריאות, הן הורסות את הרושם, הן הורסות הרבה דברים.
3. אם אתה משתמש בקלישאות כאמצעי הומוריסטי, תשתדל שהן תהיינה מצחיקות. אם לא, אל תשתמש בהן.
לשיקולך. -
אך אני באמת חברך הטוב, שנאמר – חוסך שבטו…
על כל פנים – כולי תקווה כי תפנים את הביקורת שהוטחה בך כאן. אל תפרסם ללא הגהה רצינית ביותר (במילים פשוטות: לפני שעברו שלושה ימים ושלושה לילות מרגע סיום הסיפור, בהם טרחת ושיפצת, תיקנת, נתת למישהו – לא לנו – לקרוא, שיפצת שנית, בדקת איות, וחוזר חלילה) – היות ומעבר לסף מסוים ישלחו המנהלים העצבניים את סיפורך אל תהום הנשיה – ובצדק.המלצה: קרא את שני המאמרים העוסקים בכתיבת מד"ב ופנטסיה שצירפנו אל כללי הפורום – הם יועילו לך מאד.
המלצה II: אל תבקש מאתנו לערוך את סיפוריך. ערוך אותם בעצמך – זו הדרך היחידה ללמוד.
המלצה III: אל תכתוב יותר מסיפור אחד בשבוע – במקום זאת הקדש את הזמן לעריכה ולתיקון. קל מאד לכתוב גיבוב אחר גיבוב, יום אחר יום – אלא שהתנהגות כזו לא תביא לך פופולאריות רבה כאן. אולי בעיתון בית-ספר של כתה ג' 2 במטולה תהיה כוכב הערב, אך בכל מקום בו מתייחסים הקוראים אל עצמם ברצינות תזכה רק לקיתונות של רותחין. למרות השעשוע הרב המזומן לקוראי הקטילות והביקורות (ולא ה-"סיפור" עצמו, חלילה), הרי שעדיף לך לנהוג לפי עצותינו. -
-
הפורום הזה אינו פורום לכתיבה יוצרת ולא מקבלים כאן בשמחה גרפומנים חסרי חוש-ביקורת. גם לא נותנים כאן טפיחות לא מוצדקות על השכם כגמול על כתיבה בינונית ומטה.
בהנחה שאינך גרפומן, מוטב אם תקרא בעיון את התגובות שקיבלת ותנסה ללמוד מהן. הניסוחים אולי בוטים, אבל הביקורת מוצדקת לחלוטין. ואזכיר שוב שכדאי לקרוא את כללי הפורום לפני שכותבים בו.
בהצלחה
-
כדאי להכניס לכללי הפורום סעיף מאוד קשוח ובוטה, המדגים ביקורת ממוצעת המתקבלת בפורום הזה, ומבקש מהכותבים הפוטנציאליים להתמודד איתה. אם ורק אם הם לא יחושו שאיפה עזה לקפוץ מאיזה גג בעיקבותיה, יומלץ להם לשקול פירסום סיפור בפורום.
ולבופו היקר, אף אחד כאן לא קורא את הסיפורים מתוך מטרה לתת תמיכה נפשית לכותב. יש פסיכולוגים שעושים את זה בתשלום. אף אחד כאן גם לא מזוכיסט מספיק כדי לתקן שגיאות של אחרים. יש עורכים שעושים את זה בתשלום.
אנשים בסך הכל מביעים כאן את דעתם הכנה על חומר שמפורסם (מיוזמתו של המפרסם). חשוב על זה כך: אם תקבל כאן ביקורת טובה, תדע שזה על באמת!
נסה לדמיין את הסיפור שלך מודפס על נייר ונמכר לך תמורת תשלום בחנויות הספרים המובחרות. האם היית מעוניין לקנות דבר כזה? (וכן, כבר קראתי חלקים, ולא ממש מצא חן בעיני – אולי בגלל ריבוי השגיאות). אם אתה אומר שכן, אז אני מבטיחה לך שלא קראת את הסיפור שלך בתור קורא, אלא קראת אותו בתור כותב וכל הזמן היית עסוק בלהעריץ את עצמך (עברתי את התהליך הזה בעצמי, אז אני יודעת על מה אני מדברת).המלצה שלי: להבא, אחרי שסיימת לכתוב סיפור, שים אותו בצד לזמן מה, ואז קרא אותו שוב בעיניים של קורא – זאת אומרת, שכח את כל מה שאתה יודע לגבי הרקע, התעלם מכל מה שעבר לך בראש בזמן הכתיבה, והתייחס לזה כאילו כתב את זה השונא הכי גדול שלך. אם תעשה זה באמת, ועדיין תאהב את הסיפור – אז יש סיכוי שגם אחרים לא יאהבו אותו. אם תגלה בעיות, אז נשמח אם תתקן אותן ותחזור על כל התהליך מהתחלה לפני שאתה נותן את זה לנו.
דרך אגב, ה"תודה" שלך היתה מנוסחת פי אלף יותר טוב מהסיפור (ובלי שגיאות). אז אתה מסוגל לכתוב יפה ונכון.
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
