- This topic has 36 תגובות, 8 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים by
.
-
תגובות
-
-
כתבתם פתיחה בת עשרים מילים. לאלה מכם שהצליחו ליצור עניין – ברכותי. כעת מגיע החלק השני של האתגר שלנו:
כתבו פסקת המשך, בת *לא יותר* מעשרים מילים, ש*תפתח* את הרעיון ותוכיח לקורא שלא סתם קשקשתם באויר ושאתם יודעים על מה אתם מדברים (או כותבים). גם הפיסקה החדשה *חייבת* להיות מעניינת ולהבהיר לקורא עניינים שלא היו מובנים מאליהם עד כה.
כתבו הודעה כתגובה להודעה *זו* ובה הפתיחה (המתוקנת, אם צריך), שורת רווח ואז הפסקה החדשה, כדי שיהיה ניתן לקרוא את הכל בנוחות.אני מזכיר לכל המעורבים – מדובר בתרגיל המיועד לשיפור יכולת הכתיבה, לא בדרך האולטימטיבית לכתיבת סיפורים. עם זאת, המטרה כאן היא להרגיל אתכם לתת למידת העניין של הקורא מקום חשוב במערכת השיקולים שלכם בבואכם לכתוב סיפור.
אלה המעוניינים רק בתיקון הפתיחות שלהם – אנא עשו זאת כתגובה לביקורות שלי, בעץ הקודם.
-
-
-
-
-
-
אני חייב להודות שההמשך מאכזב אותי מעט. במקום לפתח את הנושא המעניין, הלא הוא זהותו של הדובר (שים לב – לפתח אין משמעו *לגלות*, להיפך – אפשר אפילו להעמיק את המיסתורין), אתה גולש לקלישאת האלוהות-הנשית-כדבר-מיוחד-או-יוצא-מן-הכלל, שהפסיקה לעניין מעט לפני שהמציאו אותה, אלפי שנים בעבר.
חבל. ציפיתי למשהו מעניין יותר. -
חבל, ההתחלה היתה מבטיחה יותר. אתה הופך את הפסקה הראשונה, שהיתה מעניינת למדי, לתחילתו של תיאור יבשושי. אני דוקא הייתי מצפה להצגתו של גיבור או לרעיון חדש. או, אם כבר, להרחבת משמעותית ומעניינת של התיאור.
אגב, השימוש ב"XXX, הם קוראים לזה" מאד לא חינני. זוהי מעין הכרזה, כאילו הסופר אומר: *מישהו* קורא לזה כך, אבל אני לא יודע מי בדיוק, ועוד לא חשבתי על מה שקורה כאן עד הסוף, ותעזבו אותי, זה כולה פתיחה של סיפור…
אתה יכול להחליף את הביטוי הנ"ל ובאותה הזדמנות לתת לנו רמז על העולם, הסביבה או הגיבור. נניח: 'מוח בקופסה', כך קרא לזה רופא המשפחה שלי, שלמה. "צירוף אומלל של…" הוא אמר, בעודו מחבר אלי את האלקטרודות.
או משהו. -
הפתיחה רמזה על משהו מאד מעניין – קוים מקבילים (באויר?) מעל ראשה של נבחנת, ואז יריה. ההמשך מוריד את המתח, אם גם מערפל מעט את הסיטואציה. אולי כדאי למצוא משהו מרתק יותר, מעניין יותר. אולי זה לא סילון מים – אולי זה אקדח נוירונים שמוריד לה את האינטליגנציה? או אקדח הולוגרמות שמשבש לה את הולוגרמת הקוים המקבילים? או משהו?
-
לעתים היא יכולה לגרוע.
סיפור לא צריך להיות רצף של רעיונות שכל מטרתם להפתיע את הקורא. דבר כזה לא יוצר עניין אלא דוקא מגחיך. למשל:
קמתי בבוקר וראיתי פיל אפריקני בחדרי.
זינקתי מיד מהמיטה, אבל לפני שהספקתי לצרוח הוא דרך על המיטה ושנינו נפלנו אל המרתף.
בעודי מנער את ראשי ראיתי שם דלת שלא הבחנתי בה קודם ופתחתי אותה.
אור זהוב אפף אותנו, והפיל זינק דרת הדלת ונעלם, בעודו קטן בהדרגה לגודלו של חרגול.
עמדתי והבטתי על סביבותי בתדהמה, אך לפתע נשמע קול רעם ואלוהי היהודים ניצב לפני.
"משה," הוא אמר, "אינך מקיים מצוות פרו ורבו כהלכתה!"
"מצטער, אדוני," אמרתי, "אבל בכלל קוראים לי חיים."
וכו'.יתכן שיש לך רעיון מגובש, אך התיאור שלו לא מעביר זאת כראוי. צריך להזהר מהעברת מידע "בדרך אגב" שכזו (כמו ההריון התלת-חודשי כאן). "דרך אגב, אני הוא המשיח". "אפריים שיחק בארגז החול והשמיע צחקוקים שונים. דרך אגב, הוא היה בן שבעים וחמש." וכו'.
-
-
-
-
רציתי להעביר תחושה של אדם שמעורב בתהליך כבר זמן מה (מדען, טכנאי, פסיכולוג
מופשרים כו') ומפרט את השגותיו בעניין לקורא. "הם" הכוונה למופשרים, אליהם מן הסתם
הוא מתייחס כקבוצה הומוגניתדווקא התכוונתי במקור להציג איזו דמות או מקום אבל החלטתי, בעקבות הנחיותך, לנסות
"למשוך באף" את הקורא, שירצה לדעת מהו בדיוק מוח בקופסה, ומי אלו "הם" -
-
אבל:
א. המתמחה וה"אמיצה" – אני ממליץ להמנע מפעולה מלווה בסיבותיה. בדרך כלל הדבר גורם לסרבול הקריאה ולפגיעה ברצף. להשוואה:
1. "לעזאזל ולכל הרוחות," אמרתי, כי השוקו בדיוק נשפך על מכנסי החדשים ואמא שונאת לכבס ואוי איך אני אחטוף על זה בערב. "נו, טוב," מלמלתי לאחר כמה רגעי מחשבה, כי נזכרתי שאני יכול להאשים את הכלב.
2. השוקו נשפך על מכנסי החדשים, ובדיוק אז נזכרתי כמה אמא שונאת לכבס ואיך אחטוף על זה בערב. "לעזאזל ולכל הרוחות, "אמרתי. לאחר כמה רגעי מחשבה נזכרתי שאני יכול להאשים את הכלב ומלמלתי "נו, טוב."
שתי הפסקאות מתארות את אותה התרחשות, אך מספר 2 זורמת ומובנת הרבה יותר, כיוון שהאירועים מובאים בסדר בו הם התרחשו.ב. אזכור ההריון התלת חודשי עדיין מסורבל משהו . אולי: "הגניקולוג לא היה מופתע. ודאי לא יותר משהופתע מכל שאר המוזרויות של ההריון החריג הזה." – ולהשאיר את המשך המדויק לפירוט מאוחר יותר.
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
בפעם הראשונה שרוני ראה אותה הוא שכח לנשום למשך דקה בערך.
למיטב ידיעתו – ביקום המוכר לא נשארו נשים.וידיעתו של רוני שוורץ היתה טובה יותר משל רוב הגברים.
בוודאי טובה יותר מזו של 1,734,465 הגברים שנותרו במערכת השמש.נ.ב. אני עדיין חושב שה"אתם מבינים" מוסיף פאוזה שגורמת למשפט "לזרום " אחרת. אין לי בעיה עם הסתחבקות (עם קוראים או אחרת) אבל אני מקבל את דעתך וההבדל לא כזה גדול.
-
-
-
-
שלושתנו חיכינו לרופא בחדר ההמתנה- האיש שהיה הסב של עצמו, האיש שהצעיר במקום להזדקן ואני, שמכולנו היה מצבי הגרוע ביותר.
האחרים יכלו להאשים את האנומליה שנחתה על עירנו אשתקד, אך הרופא (שטרם פגשתיו) אמר לי שהגורם למצבי לא התרחש עדיין.
כמו שאני רואה, תוכל להאשים אותי בהתחמקות מתיאור מדוייק של המתרחש, אבל אני חושב שדרושות לזה יותר מעוד 20 מילים. התוספת מעניקה סיבתיות בסיסית (משהו קרה לעיר), מוסיפה קצת מידע על מצבו של הדובר (הוא מושפע מדברים שטרם קרו) כמו גם מסבירה למה מצבו גרוע יותר ממצבם של השאר (בעוד שהאחרים יכולים כעת לקבל טיפול מתאים, הוא יצטרך לחכות עד שהגורם למצבו יתרחש) ומשאיר עניין להמשך הקריאה.
מה נראה לי שתגיד שבעייתי: השימוש במונח "אנומליה" הכללי מדי בתור "התחמקות" מכניסה לעובי הקורה, השימוש בסוגריים "(טרם פגשתיו)", שלי נראה בסך הכל מתאים, ויצירת בלבול נוסף במקום להבהיר את התמונה. אעיר שחשבתי בכיוון המתואר ב"אליס מעבר למראה", והשאלה היא אם בכלל ניתן להסיק את זה מהקטע.
למדתי משהו?
-
ההערות שלי דוקא שונות מהחזויות על ידך, למעט הסוגריים (ראה בהמשך). הבעיה העיקרית שלי כאן היא העברת מידע "בדרך אגב" (היה כאן דיון בנושא, בעץ זה או בעץ שלפניו. ע"ע). רואים שאתה מתאמץ להעביר את המידע בכוח, ובכך אתה פוגע באמינות שלך מול הקורא.
הנה נסיון שלי להביע את אותו תוכן, שאולי ידגים לך דבר מה:האחרים ודאי האשימו בכך את המאורע הטמפורלי האחרון, אך הרופא שלי, עוד בטרם דיברתי איתו, אמר לי לי שהגורם למצבי לא התרחש עדיין.
ההבדלים:
1. "המאורע הטמפורלי האחרון" (או כל קשקוש אחר) במקום "האנומליה שנחתה על עירנו אשתקד". מדוע? כי זוהי מעין חשיפה של מחשבתו של הגיבור, גם אם הדבר לא נאמר במפורש. והגיבור לא יחשוב במונחים המסבירים לעצמו את מה שהוא כבר יודע. למשל, אתה לא תחשוב לעצמך "שמעתי שראש הממשלה הנוכחי, מר אריאל שרון, הממלא את תפקידו מזה חודשים מספר, חזר זה עתה מפגישה מכרעת בעקבה." סביר להניח שתאמר לעצמך "שמעתי ששרון חזר מעקבה."
2. "עוד בטרם דיברתי איתו" במקום "(שטרם פגשתיו)". כפי שציינתי קודם, סוגריים הם אמצעי חירום בלבד, וכמעט תמיד ניתן להסתדר בלעדיהם. שים לב איך המשפט החדש זורם, בעוד הישן מעכב את הקריאה. פרט לכך, הרופא יכול להגיד לך דברים בלי *לפגוש* אותך, אבל נראה אותו עושה את זה בלי *לדבר* אתך…בהערת אגב: הזהר מהטיות עבר של "יכול".
-
שנית, לקחתי לתשומת לבי.
שלישית, מתקפת קטנוניות בלתי נסלחת: בקטע שלך אין 22 מילים (בלי להחשיב את ה"לי" הכפול)? כי השימוש בסוגריים נבע מנסיון (כושל) להיצמד למסגרת 20 המילים (ואני גם לא חולק איתך את היחס לסוגריים, כפי ששמת לב. אני אנסה להשתפר).על כל פנים, העברת מידע "כדרך אגב" היא ללא ספק בעייה מרכזית אצלי, והדוגמא שלך די סייעה לי להבין את כיוון המחשבה הכללי. יש לך הצעות איפה עוד ללמוד איך להימנע מהמלכודות הללו? אולי תתחיל עוד סדנה בנושא הזה?
-
-
פסקת תפיחה
הפגישה הסתיימה כפי שציפיתי. לא כפי שקיויתי. כשהתכופפתי להרים את התיק שלי, הפלתי את עיני. משקפי השמש יסתירו את החור.פסקת המשך
את האוזן כבר השארתי בשירותים, יש סבה לכך שאני מגדל שער ארוך. בדרך החוצה התלבטתי אם להשאיר מכשירי עקוב רגילים.בשני המקרים 20 מלה בדיוק. (בפסקה הראשונה תיק ג'ימס בונד היה מוסיף קצת צבע, ובפסקה השניה הייתי מוסיף קצת פירוט על מכשירי העקוב הרגילים. ואולי בכלל עדיף לכתוב סטנדרטיים?)
-
