- This topic has 79 תגובות, 16 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים, חודש 1 by
.
-
תגובות
-
-
כותבים רבים, אם חדשים ואם בעלי ותק מסוים, נוטים להתעלם לפעמים מפן חשוב מאד של הכתיבה – יצירת עניין אצל הקורא. כותבים כאלה יכולים לתאר את לבושו של הגיבור במשך חמישה עמודים ולהקדיש לסבתו ז"ל את פרק 2; לעסוק במזג האויר מבשר הרעות ובעונות השנה; או סתם לשעמם אותנו למוות עוד לפני תום הפסקה הראשונה.
על כן הנני להביא כאן אתגר לאנשי הפורום:
כתבו פתיחה מעניינת, מרתקת, מותחת או מטרידה לסיפור. עליה לגרום לקורא הפוטנציאלי לרצות, להשתוקק, להיות מוכרח להמשיך לקרוא. עליה לגרום למישהו שקרא רק אותה לרוץ לקנות את הספר שלכם. אסור לה להיות מגוחכת סתם – התחכמויות לא יעבדו.
אה, כן, פרט קטן אחרון: היא צריכה להכיל לכל היותר עשרים מילים.בהצלחה!
(נא לפרסם את הפתיחות אך ורק בענף זה של העץ, תודה.) -
-
-
-
-
-
*פלישה מהחלל החיצון*
"הגיע הזמן," אמר אבא והצביע לשמיים החשוכים. "אתה רואה את הכוכב ההוא?"
עקבתי אחר אצבעו.
"זה היה ביתנו," הוא אמר.*המסע הקצר*
לחצתי על הכפתור. מחוג השניות נעצר לשניה ואז החל להסתחרר. לאחור. מחוג השנים החרה אחריו במהרה. ואז נשמעה חבטה. הגענו.
*האם ילדים חולמים להיות ציפורים?*
"אנחנו אוהבים אותך," הוא אמר.
"אל תתקרב לשמש," היא אמרה.
הילד פרש את כנפיו, וקפץ מראש המגדל.
"בהצלחה דדאלוס," לחשה. -
-
-
-
יוסי הרים את האפרכסת וחייג את המספר אשר הופיע במודעה , וחיכה למענה הקולי.
"שלום, וברוכים הבאים ל'עתידות' – הקו היחיד בו תוכלו לשמוע את עתידכם, כפי שהוקלט על ידי החוזים הטובים בארץ. רק חמישה שקלים ותשעים ותשע אגורות לדקה.
כדי לשמוע את העתיד לקרות לכם בשבוע הקרוב, הקישו אחת. כדי לשמוע את העתיד לקרות לכם בחודש הקרוב, הקישו שתיים. כדי לשמוע את העתיד לקרות לכם בשנה הקרובה, הקישו שלוש. בכל זמן תוכלו לחזור לתפריט הראשי על ידי לחיצה על מקש אפס."
יוסי לחץ על מקש 3.
"אנו מצטערים יוסי אין באפשרותינו לחזות את עתידך לשנה הקרובה. אנא הקש אחת כדי לשמוע את עתידך לשבוע הקרוב"
יוסי, נבוך קמעה, לחץ 1.
"שלום יוסי . אנו מצטערים להודיעך שלא נותר לך זמן רב לחיות. […]"המשך יבוא…
-
-
-
-
-
-
מצד שני – מה כאן מיוחד? מדוע יהיה מישהו *חייב* להמשיך לקרוא, בהנחה ש-Lithium הוא שם של להקה או של סגנון מוסיקלי כלשהו? ואם יש משהו מיוחד ב-Lithium הרי שהוא לא הועבר טוב מספיק כדי לגרום לי לדעת שזה המצב.
טכני:
א. "בעודי מקשיב" מרמז על פעולה ממשית שהתבצעה, לעומת "בזמן Lithium מתחשק" שמרמז על תכונת התנהגות כללית. האם לזאת התכוונת? אם לא, כדאי: "הקשבה לטנגו גורמת לי לרצות להדליק סיגריה. בזמן Lithium מתחשק…".
ב. "מתחשק להצית" – צ"ל "מתחשק לי".
ג. עברית שפה יפה – למה Lithium כשאפשר ליתיום? -
-
אתה מנסה ללכת על פואנטה מסוימת, כפי שעשה הכותב שמעליך (עומר), אבל במקרה שלך זה לא עובד. מדוע? כי עומר תיאר מצב מסוים, אותו קל מאד לדמיין, ולאחר שהקים במחשבת הקורא מבנה מסוים הוא מוסיף פריט מידע אחד הגורם לתמונה להשתנות באופן קיצוני. אצלך, לעומת זאת, יש תיאור סתמי של גרגירי חול באורך ארבע עשרה מילים מתוך העשרים, תיאור שאינו מעניין במיוחד, אפילו באורך קצר זה.
לו היתה הפואנטה עצמה מעניינת באופן כלשהו, אולי כל זה היה נסלח, אך אללי – היא קלישאית מאד.
נסה שנית. -
או שמא מדובר בשני דברים נפרדים? אמנם קל להסיק כי הם אותו חפץ, אך הדבר לא ברור *לחלוטין*, ואנחנו הרי רוצים בהירות מירבית.
פרט לכך, הגיגים אודות שרדינגר ושות' נפוצים מאד בספרות המד"ב, ולא די באזכור הניסוי המחשבתי הנ"ל כדי לסקרן את הקורא באמת. מדוע הניסוי *הזה* שונה מכל אזכורי שרדינגר האחרים? מה מיוחד בו? אנחנו לא יודעים, ולכן אנחנו לא בטוחים שאנו מתעניינים.
ואגב, שוב: הניסוי הנ"ל היה הדגמה תיאורטית בלבד, ושרדינגר לא עשה שום דבר לאף חתול. לכן אזכור שמו באופן זה (גם אם לגיבור קוראים, לגמרי במקרה, שרדינגר) לא מוסיף. עדיף להגיד משהו על "ניסוי שרדינגר" ולתת לגיבור שם אחר.
אני מציע שתנסי לכתוב את הפתיחה הזו מחדש תוך התחשבות בבעיות שצוינו כאן, ובייחוד במה שאמור להפוך את הניסוי הזה למעניין לקורא (ותוך שמירה על מגבלת האורך, כמובן). -
-
-
-
-
-
סליחה ניר, אבל הפעם אני לא מקבל, ואני אשמח אם תסביר לי למה ואיך זה יתרום לשיפור כתיבתי, רצוי בליווי הדגמות.
האתגר הראשון מקובל – לכתוב משפט פתיחה (או שניים) שיהיה מעניין מספיק.
אם כי למה מגבלת ה-20 מילים? האם כשאתה קורא סיפור אתה סופר בדיוק 20 מילים מתחילתו, ואז מחליט אם להמשיך? טוב, אולי אתה כן, אבל אני אקרא משפט או שניים או שלושה לפחות.אבל לגבי ההמשך? אתה רוצה שנפתח את הרעיון במשפט או שניים נוספים?
אז מה נקבל? סיפור של מאה מילים?
אני דווקא חושב שפסקת ההמשך *לא חייבת* לפתח את הרעיון.
אם המשפט-שניים הראשונים מעניינים, עכשיו הזמן לתת טיפה יותר רקע, או להמשיך את הקו שהתחלנו עם המשפט הראשון. אבל אני בטח שלא מתכוון להגביל את עצמי ל-20 מילים.
לפחות, לא אם אני רוצה לכתוב סיפור שיהיה ארוך מספיק כדי להשאיר איזשהו משקע ועניין. -
-
-
לכתוב כך ש*כל* משפט יהיה מעניין, בין אם הוא מפתח את הרעיון או מביא רעיון או מידע חדש. אני גורם לך לחלק את הסיפור לחתיכות באורך של 20 מילים לשם האתגר והתרגול, *לא* כשיטה האולטימטיבית לכתיבה, אבל התוצאה תהיה, בסופו של דבר (כולי תקווה), שתוכל לעניין את הקורא בכל משפט שאתה כותב, ללא קשר להיותו קשור לנושא או משהו חדש. אני רוצה לגרום לך להרהר, לפחות פעם אחת, ב*כל* מילה שאתה כותב בלי יוצא מן הכלל. המספר 20 הוא שרירותי (כלומר – הייתי יכול לבחור 15 או 30), ומטרתו פשוט לתחום את המאמץ ולמקד אותו.
דוגמה? בבקשה:
היינו חמישה – מלווין, קלווין, המפקד, ישעיהו האידיוט ואנכי. המפקד פיקד, מלווין וקלווין היו רובאים, אני התעסקתי בנווט וישעיהו עלוב הנפש היה המאגיסט, זאת אומרת – הוא סחב את מכונת הזמן."שימו לב," אמר המפקד. "זה פשוט מאד. אנחנו מגיעים למקום – זה אמור להיות גבעה או הר קטן או משהו – יש שם כמה אנשים צלובים. אנחנו מגיעים לטווח – מה הטווח?"
אורך הפסקאות אמנם גדול מעט מהמוצהר כאן, היות והן לא נכתבו לצורך אתגר זה (ע"ע ח. באספמיה גליון 2). עם זאת, הן מדגימות היטב (לדעתי, בחוסר צניעות מוחלט) את העקרונות שמאחוריו.
ניתוח:
פסקה 1: יצירת עניין באמצעות אזכור מכונת הזמן במקום לא צפוי – שתי המילים האחרונות משנות לחלוטין את התמונה שנוצרה בראשו של הקורא. שימוש מכוון במילים "אידיוט" ו"עלוב נפש" כדי ליצור אפקט קומי ולאפיין באופן גס את אחת הדמויות.
פסקה 2: תחילת תיאור המשימה, שימוש מכוון במילה "צלובים" כדי ליצור אסוציאציות אצל הקורא ולגרום לעליית העניין. כמו כן אפיון סגנון הדיבור של המפקד, שימשיך באופן זה לאורך כל הסיפור. -
-
-
ארגז החול הוא ארגז החול של החתול (כזה שהחתול עושה בו את צרכיו), ולא הקופסא שלתוכה הוכנס בניסוי.
האוויר שמתנודד מעליו אמור היה לרמוז שקרה משהו מוזר לחתול בקופסה, והעניין לקורא אמור היה להיות מהסקרנות של מה יתגלה בתוכה.
הרעיון הוא בסגנון "מה היה קורה אילו הניסוי המחשבתי היה מתגשם (כולל התוצאה שלו, כלומר מצב הביניים מת-חי)".
מתגובתך אני מבינה שנכשלתי לגמרי בהעברת הרעיון. (הלא בלתי-קלישאתי, אני מודה).
בכל מקרה תודה על ההתייחסות. -
-
-
אחד במילה "להרשות". הם יכולים להרשות לאחרים, למשל…
(ובמילים אחרות: כן, המילה "לעצמם" הכרחית כאן)
2. נתתי לך כמה אפשרויות חד-מילתיות. פרט לכך, רבים מחובבי המד"ב כבר שבעו עד תום את כל המילים המוקרצות שהכותבים שופכים עליהם (בכלל זה עבדך הנאמן). לכן כדאי מאד לתת משמעות חדשה ושונה למילה מוכרת, ולהשתמש במילים חדשות רק כאשר אתה ממש *חייב*. למשל: אם משום מה מופיעה בסיפור שלך טלויזיה תלת-מימדית, עדיף לקרוא לה פשוט "טלויזיה" ולא "היפרסופרתלתויזיה-X2". את התכונות שלה אתה יכול להזכיר לאחר מכן: "דמותו של קריין החדשות בטלויזיה נראתה אמיתית ממש. הוא ישב על ספת העור שלי והכריז בקול על אסונות היום", למשל.
4. אז מה? לא, אל תענה לי… "את" היא מילה, גם אם היא ניתנת להשמטה. כל צירוף אותיות בעל רווחים ו/או תחילת/סוף משפט או סימני פיסוק משני צידיו הוא מילה. -
-
-
-
-
זאת הייתה פתיחה של משהו שהתחלתי לכתוב בלי שום קשר והיה לי מאוד מאוד קשה להצטמצם ל – 20 מילים. במקור ה – lithium מופיע כ – "lithium של נירוונה",ואחרת זה באמת די לא ברור ונטול משמעות. בחרתי להשאיר את השם באנגלית כי זה באמת השם, אבל אתה צודק – בספרות תמיד מציינים שמות לועזיים בעברית. רציתי להעביר בפתיחה את הדואלית הקיצונית של הגיבור (לכן השתמשתי בשיר ליתיום – תרופה לטיפול במחלות נפש שונות ומשונות). מצד אחד הוא מעין אינטלקטואל המתמוגג על הטנגו האחרון בפריז ומצד שני הוא די רוצח סידרתי. וכן, לא מזמן קראתי את הדרקון האדום
-
מה כאן אמור להיות יוצא מגדר הרגיל? מעניין? מותח? למה אמור הקורא להרגיש מחויב להמשיך לקרוא?
אתה מקדיש, שוב, יותר מדי מילים לתיאורים שלא יעניינו את הקורא במיוחד – דימוי הכביסה המקופלת וריח הרצפה. נסה, במקום זאת, לתאר מצב לא שגרתי, מותח, מעניין, מוזר, משונה, חריג. יש כמה דוגמאות טובות בעץ זה – למד מהן. -
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
עשרים המילים הראשונות אמורות לעורר עניין, דהיינו לגרום לקורא לקרוא את עשרים המילים הבאות. הסברים (צריכים להגיע) שם.
על כל פנים, לא הבנתי בדיוק מה הכוונה ב"הסבר מזוייף", כי די ברור שאלמלא החוקים לא היה הגיבור יורה בו (ומטרת היריה היא לקבל גלגול חדש ומשופר).
באשר לנושא לעוס – מקבל, אבל קשה לפתח עלילה מקורית בפתיחה (ולמעשה, דווקא נחמד להתחיל ממה שנראה כמו קלישאה ואז לשבור אותה). -
גדי אלכסנדרוביץ' כתב/ה:
>
> עשרים המילים הראשונות אמורות לעורר עניין, דהיינו לגרום לקורא
> לקרוא את עשרים המילים הבאות. הסברים (צריכים להגיע) שם.
נכון, אבל הן גם צריכות להיות הגיוניות – הגיון פנימי של הסיפור. במהלך עשרים המילים הראשונות שלך הגיבור חושב משהו שלא הגיוני שהוא יחשוב. הנה ההסבר:> על כל פנים, לא הבנתי בדיוק מה הכוונה ב"הסבר מזוייף", כי די ברור
> שאלמלא החוקים לא היה הגיבור יורה בו (ומטרת היריה היא לקבל גלגול
> חדש ומשופר).
*ברור* שהוא לא היה יורה בו אלמלא החוקים! אבל בפתיחה כתוב שאלמלא החוקים *ידו היתה רועדת* – וזה *לא* נכון! היא *לא* היתה רועדת כי הוא *לא* היה יורה. זה העניין. כשל לוגי פנימי.> באשר לנושא לעוס – מקבל, אבל קשה לפתח עלילה מקורית בפתיחה
> (ולמעשה, דווקא נחמד להתחיל ממה שנראה כמו קלישאה ואז לשבור אותה).
נכון, אבל אם תגרום לזה להראות כמו קלישאה גם לאחר שנגמרו עשרים המילים, יוסטון, יש לנו בעיה… -
למה היית לאקוני קודם?
בעניין היד הרועדת, נסה להקביל את זה לסיטואציה שבה גיבור עומד על קצה צוק וקופץ, כשהוא יודע שהוא חי במציאות מדומה ולא יקרה לו כלום, "אלמלא הייתי יודע שכל זה אינו אלא חלום הייתי מהסס לפני הקפיצה", אבל אני מסכים איתך שמדובר בכתיבה כושלת.
אחרי שקראתי עוד כמה דוגמאות ("אנשים על צלבים") אני גם מבין יותר למה כיוונת בתרגיל הזה, אם כי דומני שזה גם מאוד מגביל – אבל כאמור, אתה לא הולך כאן על שיטת הכתיבה האולטימטיבית.מותר עוד סיבוב?
-
-
-
-
(בשיא הרצינות, ואין כאן שום לעג או ציניות) מדוע נראה לך ששתי הפתיחות שהבאת מרתקות. הפתיחה הראשונה היא קלישאתית מאד ולא עוסקת בשום דבר מיוחד או מעניין מבחינת חובב המד"ב הרצוי. השניה, לעומתה, תתקשה לעניין אפילו מישהו שלא קרא פסקת מד"ב מימיו.
הן כתובות בסדר, אין כל בעיה מבחינה זו, אך הן נכשלות ביצירת עניין מיידי אצל הקורא. נסה שנית, בבקשה.
(ואחת בלבד – אבל מושקעת!) -
-
האמת – פשוט העתקתי את עשרים המילים הראשונות משני סיפורים שתקועים לי כבר הרבה זמן.
הפתיחה השניה באמת לא נותנת הרבה בעשרים מילים אבל הראשונה, למרות (ואולי בגלל) היותה קלישאה היתה מעוררת את העיניין שלי אם הייתי ניתקל בה בסיפור: איזה סיפור הוא כל כך נפוץ שהוא תמיד חוזר על עצמו? אם הייתי קורא אותה בסיפור של כותב שאני יודע שיש לו רעיונות מעניינים – זה היה מעורר את סקרנותי.
אבל אחרי שקראתי בעיון את כל הפתיל אני מבין מה אתה מנסה לעשות ואני אנסה שוב:בפעם הראשונה שרוני ראה אותה הוא שכח לנשום למשך דקה בערך. אתם מבינים, למיטב ידיעתו – ביקום המוכר לא נשארו נשים.
-
-
-
זה בהחלט יותר מעניין, אבל האם יש לך מצב יותר גרוע מכולם כדי להמשיך בו את הסיפור? מצב *באמת* יותר גרוע מכולם, שיהיה משכנע, אמין ובעל קשר מהותי לבעיותיהם של השניים האחרים? אם כן – המשך לשלב הבא. אם לא…
הערה קטנה נוספת, סגנונית: במקום "אני, שמכולנו היה מצבי הגרוע ביותר" עדיף "אני, שמצבי היה הגרוע ביותר" או "אני, שמצבי היה הגרוע מכולם". -
כי נשאלת השאלה אם אחרי שכבר יש לכותב ג'וקר בדמות הבעיה המסתורית של הדובר, האם הוא יחשוף אותו ישר אחר כך?
דהיינו, אני יכול לכתוב המשך שמפרט על הבעיה של הדובר, וזה גם מה שאתה מבקש, אבל בסיפור רגיל בדרך כלל לא טוב לעשות את זה (או שמא כן?) אלא שהסדנה הזו, כמו שאמרת, היא לא שיטת הכתיבה האולטימטיבית. או שאפשר גם למצוא דרך ביניים ולא לספר על הבעייה של הדובר אבל לכתוב עוד 20 מילים מפתחות ומעניינות? -
-
-
-
-
-
