"אפשר להסתדר" – סיפורון

[אבירם 1]

טוב. אז גיליתי בדרך הקשה שלא כדאי למות בצורה משעממת מדי. עדיף לעשות את זה במהלך מבצע-צבאי נועז או תוך-כדי רחיפה במצנח שמכשיל אותך ומביאך אחר-כבוד, רצוץ ומעוך, לכאן.
וכאן משתרכים שני טורים ארוכים של כל מיני בר-מינן, שרק מהצורה שלהם אפשר די בקלות להבין מה הם היו ומה הם עשו עוד בזמן שהם היו בחיים.
פוגשים גם כאלה שהכרת אותם עוד מהצד ההוא – למשל, ח'וסני, המוסכניק שלי, עמד כמה צעדים ממני כשהוא משתעל בלי הרף וכולו מכוסה בגריז שחור של מנועים.
"אינעל-רבו," סינן פעם אחר פעם בין שיעול לשיעול, "לא נתנו לי אפילו להתקלח!"
התברר שהוא נפח את נשמתו כי שכח לאוורר את המוסך והשאיר מנוע דולק.
"אתה יכול להירגע," ניסיתי לנחם אותו, "לא נראה לי ששמים כאן דגש כלשהו על הופעה חיצונית."
ובאמת שלא שיקרתי. אני אחסוך מכם את התיאורים של כל מיני טיפוסים מרוסקים וחרוכים, שהגיעו לכאן בכל מיני צורות מזוויעות במיוחד. אם ח'וסני התלונן על שלא סיפקו לו מקלחת, הם לבטח קוננו מרות על העדרם המשווע של כמה עשרות מנתחים-פלסטיים…
מסתבר שאלה, ממש כמו כהני-הדת למיניהם, תמיד אחרונים למות!
אפשר היה רק לקנא באחרים שעמדו בתור שמנגד, ממתינים למִחְזור שלהם.
אח… כמה כיף היה לנשום עכשיו את האוויר הנפלא, היובשני והמעקצץ, של אפר'ניסטן…

[NY]

א. ברוך הבא לפורום.
ב. זה לא סיפור. מקסימום הגיג, שביב של רעיון גולמי. וגם ככזה הוא בעייתי מאד.
ג. על כן אבקשך לקרוא את כללי הפורום היטב, וכן את כל המאמרים המצורפים אליהם.

[מאת]

תגובות