- This topic has 49 תגובות, 10 משתתפים, and was last updated לפני 16 שנים, 3 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
היי
יש לי כמה שאלות בנוגע לאסיפה:
כמה זמן הולך להיות מוקדש לאסיפה הכללית? מה בנוגע להתכנסות מאוחרת יותר אם אין קווארום?
האם הזמן שהוקצב תואם את הזמן שידרש לדון בכל הנושאים שהוצגו לסדר היום?
האם ניתן להוסיף נושאים לדיון באסיפה? אם כן, איך?מתוך שאיפה שהאסיפה תהיה מקום לקבלת החלטות קונקרטיות על בסיס מידע שנצבר בשלב מוקדם יותר האם יש אפשרות לפתוח כתבה ראשית שעוסקת בנושא אייקון ובה יובעו דעות מגובשות על הנושא?
אולי מצד "מומחים" כגון מנהלי הכנס בהווה ובעבר, נציגי הועד וכולי? הפורמט של פורום פחות נח לדעתי בעיקר בשל אורך התשובות שאני מצפה שיהיו.
אני חושבת שאם משתתפי האסיפה יוכלו להיחשף למידע / דעות שידועים כיום רק לועד ולעוד כמה אנשים בודדים יהיה קל יותר לקבל החלטות ופחות זמן יבוזבז במהלך האסיפה בשביל להכניס את המשתתפים לעניינים.
אני לדוגמה הייתי שמחה לקבל תשובות מראש על שאלות כגון – האם אייקון הוא כנס מסחרי (שרווחיו אינם רק עבור פעילות חובבים)? האם אייקון נועד בראש ובראשונה לקהילה או שמטרתו העיקרית "הפצת הבשורה" ופנייה למיינסטרים? מה המטרות של הארגונים האחרים המשתתפים באייקון (כולל הסינמטק)?
מלבד השאלה האחרונה אין כאן תשובות של כן /לא – אלא דעות של אנשים, ואת הדעות של האנשים שציינתי קודם כדאי לשמוע לפני האסיפה ולא במהלכה.תודה מראש
חגית -
-
אם את מגדירה ככנס מסחרי כנס שרווחיו אינם רק עבור פעילות חובבים, הרי שאיקון מראשיתו היה כנס מסחרי, מכיוון שהעמותות התחלקו עם הסינמטק בכסף.
ברור גם שמראשיתו אייקון נועד לפנות לקהל רחב ככל האפשר בראש ובראשונה. אחרת הוא היה מתקיים בכפר בתיה ולא בסינמטק תל-אביב, במקום עם דשא ולא במקום עם אולמות הקרנה מקצועיים.
לגבי מטרות הארגונים באיקון, שוב, לא צריך להיות גאון בכדי להבין שכולם, מהסינמטק ועד לקהילת המיניאטורות או חבורת הפילקרים, רוצים אותו דבר: חשיפה מירבית של קהל חדש לתכנים שלהם. האירגונים היחידים שיש להם מטרות אחרות הן "העמותות המשתתפות", כמו האגודה והעמותה לקידום מ"ת, שתלויות לחלוטין בכנס מבחינה כספית בכדי לכסות את הוצאות פעילויותיהן במהלך יתר השנה.
אם יש חבר אגודה כלשהו שלא מבין שאייקון הוא כולו ארוע שעניינו כסף וחשיפה, ושלכן הוא חשוב לכולנו, ספק אם ניתן לו להחשיב עצמו כחבר אגודה: הוא בסך-הכל מנוי למימד העשירי. -
-
לחובבים מעולם לא היה מה לעשות בו. אבל בצורה מיסטית כזו או אחרת איקון דווקא גיבש סביבו קהילת חובבים נרחבת, רבים ממנה חברי עמותות מראש ולא קהל מיינסטרים שנקלע לסינמטק – כך שאני מניחה שאיקון הוא אירוע שעניינו תכני חובבים, כסף וחשיפה.
השאלה הקשה והמפלגת כאן, היא עד כמה איקון הוא (או היה, ובמיוחד יהיה) אירוע של תכנים הקורצים לחובבים ועד כמה איקון הוא (או היה, ובמיוחד יהיה) אירוע של חשיפה וכסף, שפונה אל קהל המיינסטרים ולא אל קהל החובבים.
עד כה, התפיסה הרווחת היתה שאיקון הוא קודם כל אירוע של העמותות, ולכן מטרתו הראשונה היא שירות החובבים, ומטרתו השניה היא פניה לקהל המיינסטרים עבור כספו והחשיפה. כמה זה היה ככה במציאות, קשה לשפוט. אבל זו היתה הסברה הרווחת, ותקנו אותי אם אני טועה, אבל מרבית הקהל והמארגנים סברו שכך זה צריך להיות.
ממה שחגית – ואני, וחברי אגודה נוספים – חוששים, זה שאיקון הופך, לאט אבל בטוח, לארגון מסחרי, כלומר – שמטרתו הראשונה להרוויח כסף (ועל כן הוא יפנה לקהל גדול יותר, שבעצם השאיפה להגדילו יכלול יותר קהל מיינסטרים ולכן פחות תוכן לחובבים), ומטרתו השניה היא לתת תוכן לחובבים.
ואנא, אל תשפוט חברי אגודה לפי הסטנדרטים שלך. זכותך לחשוב שאיקון הוא "כולו ארוע שעניינו כסף וחשיפה", וזכותי לחשוב שאיקון הוא אירוע שחלקו כסף וחשיפה, וחלקו שירות לקהילה. זה לא עושה אותי "מנויה למימד".
תודה.
-
וכבר הזדמן לי לומר את זה בלא מעט ויכוחים ודיונים שונים.
אייקון הוא חלון הראווה שלנו. הוא זה שמאפשר לנו להשיג את הדברים הגדולים שפעם, בתקופת IOL, לא העזנו אפילו לחלום עליהם. זוכרת איך גירדנו בציפורניים כל שמץ של רסיס של זנב של אזכור בעיתונות? היום אנשים אפילו כבר לא טורחים לסרוק ולהעלות את כל האזכורים של אייקון לפורומים. זוכרת איך חלמנו על תמיכה של גופים ציבוריים, והיינו צוחקים לעצמנו על חלומות השווא שלנו? היום זה כבר קיים. זוכרת איך חלמנו על הגעה לקהל הרחב? על אורחי כבוד גדולים ומפורסמים? על הקרנות בכורה רשמיות, או לפחות הקרנות חוקיות ולא חובבניות? על דברים גדולים שאפילו לא ידענו לתת להם שם?
אני זוכרת את כל זה. ואני ממש שמחה שיש לנו את זה. אייקון צריך לפנות החוצה, אייקון צריך לאפשר לנו לעשות את הדברים הגדולים, השאפתניים והראוותניים, וזה חייב לבוא לפחות חלקית על חשבון החובבים.
אין דרך אחרת. אי אפשר כנס חובבים במלוא מובן המילה וגם לעשות את כל הדברים הגדולים והנפלאים האלה. אי אפשר לפתוח חלון ראווה ענקי לעולמם של המוגלגים ולמשוך אותם בזדון ובערמומיות לתוך המערבולת שלנו – מה שבהדרגה הופך את התחביב הפריקי שלנו למיינסטרים – בלי לוותר קצת על החמימות ועל החבר'ה-איות. אי אפשר. לא בארץ, לא בשוק קטנטן כמו שלנו, שאין לו גיבוי של קהילת חובבים ענקית שתספק לו את המאסה הקריטית גם בלי לפנות להמונים, שאין לו היסטוריה של עשרות שנים שתיתן לו גב ומוכרות, ושאין לו אופציה לאירועי חובבים גדולים *לצד* אירועים ממוסחרים גדולים, פשוט מפאת קוטן השוק והארץ.
אז נכון, אני חושבת שאייקון כן צריך לשמור על האטרקטיביות שלו עבור קהל החובבים – ולא רק כי יהיה נורא עצוב אם לא, אלא מהסיבה הפרגמטית הפשוטה שהוא מסתמך על קהל החובבים לאספקת כוח אדם ותכנים – אבל אני בהחלט חושבת שחלון הראווה הזה החוצה, והגודל, והכסף, וכן, גם המסחריות – כל אלה מטרות חשובות וחיוניות, ויש לנו בדיוק כנס אחד בשנה שמקיים אותן. האטרקטיביות עבור קהל החובבים חייבת להיות מטרה של אייקון, אבל מטרת משנה, לא מטרה ראשית. -
אני חושב שאייקון צריך לשמור על האטרקטיביות עבור קהל המתנדבים שלו; אני לא יודע אם זה שקול לאמירה "קהל החובבים" שלו. קבוצת הפעילים, ה-40 הכבדים וה-200 הקלים, שהפעילו ומפעילים את אייקון, הם חשובים לאייקון. השאלה האם אפשרי להחזיק קהילת מתנדבים בלי לבזבז משאבים על תכנים שפונים רק לקהל החובבים שממנו היא נגזרת.
-
בשנים שלפני 2003 ההתייחסות לאייקון הייתה לחלוטין כאל פרה חולבת עבור שאר אירועי השנה של העמותות. לאייקון היו שלוש מטרות – תכנים איכותיים, פניה לקהל הרחב ופתיחת התכנים לקהל הרחב ככל שניתן ולהרוויח כמה שיותר כסף, האחרונה ראשונה בין שוות. אף אחד לא הגדיר את זה אף פעם, אבל אני יודע שזה היה מה שחשתי סביבי, ומה שאני ראיתי כיעדים שלי כמנהל בשנים 98-2000.
בשנים האחרונות, הדגש שמוצב על כסף מבחינתי היה פחות מהשנים 2001-2003, בהן ניהל את אייקון דובי. להרוויח כמה שיותר כסף עבור העמותות היה משמעותית פחות חשוב לי מלאשר ולייצר יוזמות נוספות ולייצר תכנים נוספים במסגרת הפסטיבל, מבחינתי, באופן מודע, שמתי את הדגש על תכני הפסטיבל.
-
קודם כל, גם לתכני החובבים יש קהל, וגם קהל החובבים הוא קהל שיש בו תועלת – הוא קהל שמבזבז כסף בדוכנים, למשל, ולדעתי הרבה יותר מקהל המיינסטרים. והוא קהל שיוצר באז וססגוניות, למשל. אני לא יודעת אם הרווח (ואני לא מתכוונת רק בכסף) שצומח מהשקעה בתכני חובבים משתווה לרווח שצומח מהשקעה בתכנים אחרים, אבל אני מאמינה ש*יש* מזה רווח, לא הפסד, בחשבון הכולל.
מעבר לזה? כמו שאני מכירה את הקהל הזה, השקעת משאבים בו רק מניבה צמיחה במשאבים. גם מגדילה את מספר המתנדבים, גם מגדילה את הנכונות שלהם להשקיע (זו תופעה די מוכרת, אני חושבת, שהתנדבות גורמת לאנשים להתנדב יותר – ברגע שאדם מתנדב, יהיו לו יותר הזדמנויות להתנדב בעוד דברים, יותר דברים יפלו על דרכו, יותר אנשים יכירו אותו, וכו'), גם מרחיבה ומחזקת את הרשתות החברתיות בין אנשים מה שמקל על הגיוס, וכן הלאה. ובדרך כלל, מאחר שהשקעה בתכני חובבים היא מהדברים היותר כיפיים שיש בכנסים (טוב, לטעמי), היא מאפשרת לאנשים שעוסקים בזה לרכוש ידע וניסיון באופן שהם נהנים ממנו. ובארגון התנדבותי, הנאה זה דבר שיש לו משמעות.
בכל אופן, אתה חושב על השקעה במתנדבים קיימים, ואני תוהה מאיפה יצמחו לך מתנדבים חדשים אם אתה לא משקיע בקהילת החובבים שממנה מגיעים המתנדבים. התנדבות עובדת הרבה פחות טוב בלי רשת חברתית שתעודד אותה, ואתה אף פעם לא יכול להסתמך על המאגר הקיים בלי לקיים צמיחה מתמדת. אז אולי אתה חושב שאפשר לקיים תת-קהילה עצמאית של מתנדבים, ואפילו לקיים בה צמיחה – אני בספק. אני לא חושבת ש"קהילת מתנדבי אייקון" תצליח להתקיים מספיק טוב בכוחות עצמה בלי קהילת החובבים הכללית יותר שתספק לה בהתמדה דם חדש. -
הנה רעיון לאירוע של אגודה ישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה – שיתוף פעולה עם רשת חנויות ספרים והפקת אירוע בסגנון כנס מקצועי לעובדי אותה הרשת המקנה ידע על קלאסיקות ספרותיות והתפתחויות אחרונות בספרות המדע הבדיוני והפנטסיה.
מטרת האירוע השנתי – הפיכת יותר מהמוכרים הללו למקורבים לז'אנר, והפיכת אלו שכבר מקורבים לז'אנר למיודעים בו יותר, ובתוך כך, הפיכתם לשגרירים טובים יותר שלו ובעקבות זאת, מגבירים של מכירותיו.
יותר אנשים שקוראים מדב"פ זו מטרה עליונה של אגודה שכזו, לטעמי.
הנה אירוע של אגודה ישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה שאינו מיועד לקהל החובבים כלל וכלל. -
לגבי מינויי המימד (שכמובן יקרים לליבי בשל טעמם המשובח), אני נאלץ לשפוט אותם בסטנדרטים היחידים שיש לי לשפוט בהם משהו, הסטנדרטים שלי. הזהרתי שזו דעה, ולכן אני מדבר רק על המציאות ולא על התפיסה הרווחת.
אז תכני חובבים – זו תחרות הטירוף הגלקטי? ג'וני שר גבעת הגובלינים? מישהו חושב שבשביל זה יש את אייקון?
עד כמה שאני מבין את זה, כל מה שהאגודה מתעסקת בו הוא תכני חובבים. הרצאה אקדמית על מיתולוגיה נורדית בשר הטבעות? הצגת חובבים אינטראקטיבית בהשראת ספרי "אתה הוא הגיבור"? מפגש עם סופר, הקרנת סרט קאלט – בעיני כולם תכני חובבים, במובן שהם תכנים שמעניינים חובבים. לפעמים חובבים יוצרים בעצמם את התכנים שמעניינים אותם, אבל העיקר הוא תמיד הקהל, לא המפיקים.
לא כתבתי סתם "כסף וחשיפה". קהילת החובבים זקוקה לכסף וחשיפה כמו לחמצן. שני החומרים הללו משרתים נאמנה לא רק את תחום המד"ב והיצירה הפנטסטית באשר הם (חובבות במובן הכי רחב שלה, הדגל שאורי אביב ואנשים מצויינים כמותו מנפנפים בו), אלא את קבוצת החובבים הקטנה והמופנמת ביותר. היא חשובה לקהילת הלארפרים הרוסים בדיוק כמו לסינמטק. קהילת החובבים צריכה כסף בכדי להגשים את החלומות שלה, והיא צריכה חשיפה כדי להתרבות, כקהילה וכפרטים. אנחנו רואים כל-כך הרבה פרצופים מוכרים באייקון, עד שאנחנו קצת מפספסים שזה בעצם המקום העיקרי שבו אנחנו רואים פרצופים חדשים, או פרצופים ישנים של מכרים שהקשר איתם התרופף. ארוע הפונה לקהל הרחב מוציא את החובבים הלאטנטים מהארון ונותן לכולנו מרחב לפרוח בו. קהילות חובבים נוצרות כשאנשים נפגשים ויוצרים קשר. אם קהילה רוצה להתכתב עם עצמה, אז היא לא צריכה סינמטק – תוכן חובבים יש לי מספיק ביומולדת של קיפוד.
אני יודע שתמונה שלי לגבי קהילת החובבים ותכני החובבים והקשר בינם לבין אייקון היא מאוד מוגבלת וסובייקטיבית, והכרתי קצת מקרוב רק שלושה כנסי אייקון – הראשון, השני וההוא שבא לפני הפסטיבל במתכונתו האחרונה. ההרגשה שלי היא שהחוויה המגבשת בכנס עבור המתנדבים והמבקרים היא דווקא בשל היותו ארוע המוני, דווקא זה שיש פה משהו גדול יותר מאיתנו מחד (הבאנו סופר מחו"ל! הרמנו פסטיבל!) ומאידך הפנייה גאה של תכני נישה אזוטריים לקהל רחב ומזדמן (הדגמנו את משחק התפקידים הנסיוני "הברון מינכהאוזן" באולם קולנוע גדול! הפגשנו את יוסי גורביץ ודיקי סמבן לפאנל על קתולהו עם אלכס ריבלקה! נריץ לארפ ברחבת הסינמטק!)
במלים אחרות איקון הוא לא המקום שבוא אנחנו חולקים בדיחות פנימיות עם חברים ל"קהילת" החובבים. איקון הוא המקום שבוא אנחנו מראים לעולם את החלומות שלנו. -
אולי זו תפיסה סובייקטיבית שלי, כן? אבל אני לא חושבת ככה.
אמרתי את זה כבר כל כך הרבה פעמים, עד שכבר נראה לי טחון להגיד את זה שוב, אבל בכל זאת: המצב כרגע הוא שאייקון לא יקר ללבם של החובבים כפי שהיה פעם. הוא לא מעורר את האמוציות שהוא היה מעורר פעם, אפילו לא קרוב לזה. אנשים לא טורחים לקחת חופש מהעבודה כדי להגיע לאייקון. אנשים לא מתווכחים עליו שעות בפורומים. אנשים לא נגנבים מזה שיש אייקון ברמה שאפילו קרובה לזה פעם. בעבר, בסוף אייקון, היו בפורום אורט דיונים – פתילי תודות ורעיונות לשינוי וויכוחים – מכאן ועד הודעה חדשה. בימינו? בקושי אפשר להבחין שהיה אייקון.
כדי ליצור את התגובה הרגשית הזאת צריך משהו שהוא מעבר לתכנים גדולים ומגניבים. לאנשים צריכה להיות התחושה הברורה, שהייתה להם בראשית הדרך, "זה שלי". היום לחובבים אין את התחושה הזאת – יש להם תחושה שהם לקוחות ותו לא. וזה לא היה בעייתי כשלעצמו, רק שנדמה לי שזה גורם לאייקון מצוקה מסוימת בכל הנוגע לגיוס כוח אדם. כי אנשים שלא מתלהבים הם אנשים שלא ימהרו להתנדב ולשפוך לתוך העסק הזה את כל שעותיהם הפנויות וגם כמה שלא. והם אנשים שלא ימהרו לקחת חופש של שבוע מהעבודה, לבוא לכל שעות הכנס וגם לגרור את כל חבריהם. הם אנשים שיבואו כלקוחות קצה, לאירוע מגניב או שניים, ואז יתחפפו לאכול עם חברים במסעדה איפשהו או משהו כזה.
זו הסיבה שכן צריך את רוח החובבות, כלומר, בהנחה שמסכימים שההתלהבות הזאת היא משהו שאייקון זקוק לו. כדי שבאנשי הקהילה, אלה שמביניהם אייקון שואב את החמצן שלו, תהיה אותה תחושה של "פטריוטיות אייקון", נכנה את זה. ואת הנאמנות העיוורת הזאת, את התגובה האמוציונלית הלא פרופורציונלית הזאת, פשוט לא משיגים רק מזה שכנס הוא נורא גדול ושאפתני ומכניס כסף וחשיפה. -
בקהילת המתנדבים של אייקון יש שחיקה מתמדת, ותמיד תהיה, מכל מיני סיבות.חלקן ניתנות לשינוי(הרגשת "כיף" ו"פטריוטיות אייקון") וחלקן פשוט עובדות חיים(אנשים מתבגרים והחיים אוכלים להם את הזמן).אם אתה לא מטפח את קהילת החובבים, ונותן לה להרגיש שגם לה יש באייקון מקום, לא תהיה תחלופה למתנדבים שפורשים, ובסופו של דבר אייקון יתמעט או יתמוטט בשל מחסור בכוח אדם.אני חושב שזו סכנה שצריך לחשוב עליה ברצינות לאור בעיות כוח האדם של אייקון 2007.
-
יממה חלפה וכבר יש כאן הודעות ארוכות (וחשובות) על מה זה אייקון ואיך הוא צריך להיראות וכמובן שהדעות לעתים מנוגדות.
בדיוק בשל כך אני חוזרת ומציעה – בואו נפתח מראש את הדיון הזה בצורה נוחה בתור כתבה בעמוד הראשי אליה יהיו מורשים להגיב רשימה מוגדרת מראש של אנשים שיביעו לא רק דעות אלא גם ובעיקר עובדות.
מבלי לזלזל באף אחד מהמגיבים כאן (ואני מודה לכולכם שהשקעתם את הזמן) – כשבאים לקבל החלטות צריך לדעת עובדות. האם הייתה באמת בעיה של כח אדם באייקון האחרון? או שרק היה נדמה כי הוחלט על הקטנת צוות המתנדבים?
אם הייתה בעיה, האם נמצא לה פתרון בפסטיבל הקרוב? תשובות כאלה אני אשמח לקבל ממנהל אייקון או מנהל כח האדם.
האם המטרות של אייקון הן חשיפה או כיף לחובבים? שוב, לכל אחד מאיתנו דעה משלו (וזו זכותנו וטוב שכך) אבל אני הייתי רוצה לקרוא תשובה מצד מקבלי ההחלטות (ועד, מנהלי פסטיבל) כיצד הם רואים את אייקון.
לאחר שהעובדות והדעות הנ"ל יוצגו בפנינו אני מאמינה שנוכל לערוך דיון מושכל יותר ולקבל החלטות טובות יותר.
להגיע לאסיפה במצב שבו אין לנו רקע כיצד התנהל איקון בשנים האחרונות, מה היו המטרות של מנהליו ושל הועד וכיצד הנ"ל רואים את אייקון בעתיד – נראה לי דרך נהדרת לבזבוז זמן. -
אני מסכים כמובן ש"קהילת המתנדבים" אינה "קהילת החובבים".
אמנם קיים הווי משותף ואף תחושת קהילה בין המתנדבים והמארגנים של אייקון, אבל בשיחות סביב אייקון הרחבנו את המונח מתנדב למשמעותו – כל אדם שתורם מזמנו וכישוריו לפרויקט. גם מרצה וגם מנחה הם מתנדבים, באותה המידה שאיש סגל הוא מתנדב וסדרן, קופאי, מקרין וגופר הם מתנדבים. כשמתייחסים לאוכלוסיה הזו, מגיעים כבר ל-300-350 איש פר-כנס. מבחינה יחסית זה לא מספר שונה משמעותית לעומת הקהל הכללי שמגיע לאייקון, אבל… רק חלק מאותם אנשים משויכים לאותה "קהילת מתנדבים" ("קהילת מארגנים" יהיה יותר מדויק), אולם רובם המכריע משויך ל"קהילת החובבים", ושם נמצאים לא מעט מהחברים שלהם שמגיעים איתם לאייקון.
רבים מהם מצפים בחום לתכני קהילה ותכני חובבים מסוימים, ואחת הסיבות לשבץ תכנים כאלו ואף לטפח ולעודד אותם הוא מרכזיותה וחשיבותה של הקהילה שצורכת אותה. סיבה נוספת הוא ערכם של התכנים הללו, ואף סיבה נוספת היא כי יש להם קהל והם מוכרים…
נקודה אחרונה היא שכמובן לא קיימת "קהילת חובבים" אחת אלא ערב-רב של קהילות חובבים שונות, המקושרות האחת לשניה, מה שעושה את מלאכת ההרכבה הזו מורכבת אף יותר.
-
תכנים הקוסמים לחובבים, כמובן, הם לא רק "תחרות הטירוף הגלקטית" (שעבר זמנה מזמן…) ו"ג'וני שר על במה" – אלה תכנים פנים קהילתיים בלבד, הפונים לקהל מצומצם מאוד. אני מדברת על תכנים הקוסמים לחובבים – ממפגשים עם סופרים עד "הזירה", מהמחזמר של באפי עד הרצאה אקדמית על שר הטבעות.
שוב, אני מסכימה לחלוטין שהקהילה זקוקה לכסף וחשיפה כדי לחיות. חשיפה – כדי להביא אנשים שהם חובבים ולא מכירים את הקהילה לתוכה, וכסף כדי ליצור עוד פעילויות חובבים, מכל הסוגים.
הנקודה שלי היא שהקהילה זקוקה לאיקון הקוסם לחובבים _בדיוק_ כמו שהיא זקוקה לכסף וחשיפה. שאם איקון יקסום לקהל המיינסטרים יותר מאשר לקהל החובבים, הוא אומנם יחשוף את עצמו לקהל הרבה יותר גדול – אבל התוצאה לא תהיה הרחבת הקהילה, כי הקהל הזה הרי לא יחשף לתכני הקהילה, אלא לתכני מיינסטרים.
שכדי שאיקון יהיה "חלון הראווה שלנו" – ופעלתי הרבה, באמת, כדי שזה מה שהוא יהיה – מה שצריך חלון הראווה הזה להראות הוא אותנו, בסופו של דבר.
שאיקון לא יכול להתייחס לחובבים כאל מאגר פעילים שיש לשחד אותו בכמה פעילויות כדי שימשיך לספק לו חובבים, אלא כאל הבסיס שלו, כאל מה שמגדיר אותו – כאל פנים החנות שהוא חלון הראווה שלה.
וכשאיקון הופך לכנס מסחרי, לטעמי, הוא מאבד את הזהות שלו, והופך לחלון הראווה של עצמו.
-
-
ממפגשים עם סופרים (ישראליים וזרים, אחד הדברים הראשונים שדאגתי לו השנה), עד "הזירה" (שאף חוזרת השנה) מהמחזמר של באפי (אני מניח שזה כבר קומון-נולדג' שמועלית הפקה בימתית-קהילתית סביב "אנג'ל") עד הרצאה אקדמית על שר הטבעות (אני מקווה שיתקיים מושב "טולקין כפאשיסט" שעלה כרעיון בפגישה רק בשבוע שעבר, אבל אם לא, בין שלל ההרצאות אני מניח שתהיה אחת שתעסוק בטולקין). בל נשכח את חשיבותו של סרט טוב, יריד דוכנים מוצלח, מקומות מפגש קהילתיים לא-פורמליים, רוקי, פילקסינג ופרקים של סטאר טרק.
הטיעון שלך היה טיעון אם-אז. אם באייקון אין את התכנים האלו, אזי הוא לא פונה לחובבים. אה, כמובן שאז הוא מסחרי.
לקח לי זמן להבין עד כמה המילה "קהילה" ריקה מתוכן בשיח ה…קהילתי. למילה "שולחן" יש משמעות כי כשכולנו מדברים על שולחן, מתקיימת העברת אינפורציה – כולנו יודעים במה מדובר. כשכל אחד אומר קהילה וחושב, מרגיש ומתכוון למשהו אחר, המילה חסרת שימוש וריקה מתוכן. אז ברשותך, מסחריות היא הקהילתיות החדשה. עדיף כבר לומר שאייקון הוא בטטה.
בכל מקרה, במידה וזה לא ברור מאליו, זה לא שיש באייקון את התכנים האלו, זה לא שהם "הליבה" של אייקון, אלא הם-הם התכנים של אייקון. בעוד כחודש זה כמובן ייחשף לקהל הרחב, אולם ממקום מאוד לא אובייקטיבי, אני יכול לומר שהם כנראה יהיו טובים מאי-פעם.
הלאה לחשש הבא, אני בטוח שאם זה לא התכנים, יהיו דברים אחרים וסיבות נוספות לכך שאייקון או-טו-טו הופך לבטטה.
-
האם המטרה שלנו היא לחשוף את קהל המיינסטרים לחובבות המד"ב – או למד"ב? לדעתי השני הוא הנכון. המטרה שלנו היא לא שקהל המיינסטרים יגלה כמה מגניב להיות חובב (אם כי זה בונוס נחמד) – המטרה שלנו היא שקהל המיינסטרים יגיד, "וואלה, מד"ב זה לא זבל, יש דברים טובים, אולי נתחיל לראות טורצ'ווד בשעות הפנאי" (וכמובן, החלום העילאי מבחינתי, "אולי נתחיל לקרוא מד"ב בשעות הפנאי" – אבל זה כבר חלום רחוק יותר).
אנחנו לא צריכים שכל קהל המיינסטרים יהפוך לקהל של חובבים. אנחנו צריכים לתת כוח למד"ב – שזה אומר להפוך אותו לכוח משמעותי בשוק. שלסרטי מד"ב (ולא רק שוברי קופות הוליוודיים) יהיו הרבה צופים, שהרבה אנשים ינג'סו ליס ולהוט שהם רוצים סדרות מד"ב, שלספרי מד"ב יהיו הרבה קונים. ואת זה משיגים הרבה יותר דווקא בכנס שהוא יותר ממוסחר ופחות חובבי באופיו. -
-
"איקון הוא קודם כל אירוע של העמותות" -> "מטרתו הראשונה היא שירות החובבים".
לא רק שאני לא מסכים עם ההתניה הזו, אני חושב שהניסוח שלה משוחד ושהיא צובעת את שדה הראייה שלנו בשחור / לבן, כאילו ישנן שתי אוכלוסיית שלעולם אינן חופפות – "חובבים" ו"קהל רחב" והן mutually exclusive, הן פיסית והן בתכנים שמעניינים אותן.
נתתי גם דוגמא לאירוע היפותטי שעונה להגדרה ברורה כאירוע של העמותות אולם שמטרתו הראשונה אינה שירות החובבים.
-
-
לאסיפה הכללית הוקצבו שעתיים. בחדר שבו תהיה האסיפה לא מתוכננים אירועים לאחר מכן, כך שבמקרה הצורך ניתן יהיה להאריך את הדיון עד בערך 10 וחצי. ננסה לשם שינוי לבנות את הדיון כך שלא יהיה צורך בהארכה.
בהתאם לתקנון, סדר היום של אסיפה כללית נקבע על-ידי הוועד, ועליו להימסר לכל חברי האגודה עד 10 ימים לפני מועד האסיפה. ניתן להציע נושאים נוספים בפניה ישירה לחברי הוועד (למשל אלי), אבל מוטב לעשות את זה כבר בשבוע הקרוב, כדי שהוועד יספיק להתייחס להצעות בישיבת ההכנה שהוא יערוך לפני האסיפה.
ולגבי דיון פומבי באתר האגודה – אברר את זה עם אור. לא נראה לי שיש בעיה עם זה.
-
גרומיט – תודה רבה על התשובות.
צפה למייל ממני בקרוב עם הצעות לדיון
רק הערה קטנה לגבי התשובה הראשונה – הרעיון של להגיע לכנס הוא כדי להיות בכנס: לראות סרטים, להסתובב בתערוכה, לשמוע הרצאות, לשבת בקפה ולראות את אילן חונק את ניר (יש לי כבר סדרת תמונות כאלה מכנסים קודמים).
אסיפה שאורכת שעתיים גוזלת זמן כנס משמעותי כשמדובר בכנס של יום ולכן הארכתה של האסיפה עלולה לפגום בהנאה של באי הכנס. לחילופין אני מציעה (שוב) להפריד בין הכנס והאסיפה או לדאוג שסדר היום של האסיפה ריאלי לטווח זמן של שעה וחצי נטו ולא לבנות על "גניבת" זמן בתום השעתיים המוגדרות. -
-
-
-
אתם מוזמנים להמשיך בו שם: http://www.sf-f.org.il/story_1047.
-
מה הם אותם תכני מיינסטרים מוקצים שלא יקרצו לחובבים, לדעתך?
פלוני יכול לטעון שהרצאה אקדמית על שר הטבעות היא תוכן מיינסטרים, כי המרצה אינו חובב ומסתכל על היצירה מנקודת מבט מיינסטרימית, אקדמית. אלמוני יכול לטעון שהקרנת jackass איננה תוכן מיינסטרים כי מדובר על חומרי נישה שמצחיקים חובבים.
אני אטען שהמופע של רוקי היא תוכן מיינסטרימי בזוי, ושהחפיפה בין רוקיסטים לקהל איקון היא מקרית. אבל אני משער שאנשים יצחקו עלי.
זה לא אומר שאני טועה, כמובן. -
תהיתי האם איקון הוא חלון ראווה של הקהילה, והקהילה היא הבסיס והלב שלו – או שהוא מעדיף את קהל המיינסטרים על פני הקהילה, ומשלם "מס" כדי לשמור על כוח האדם בחינם שלו.
איקון מהסוג הראשון מעניין אותי, והיה לחלק משמעותי בחיי במשך הרבה זמן.
איקון מהסוג השני יהיה מקום נחמד לבוא לפגוש בו אנשים, אם יש לי זמן.לי ברורה מאוד המילה קהילה, התוכן שלה ומה קוסם לה. אם לך לא ברורה המילה, אל תתווכח איתי לגביה.
-
-
-
-
הם תכנים שנועדו לפנות לקהל הרחב ביותר האפשרי. שמטרתם הראשונה היא למשוך כמה שיותר אנשים – כלומר, להיות נטולי מאפיינים שיראו לאדם מהרחוב כ"תוכן למוזרים שאוהבים מד"ב".
תכני חובבים הם תכנים שמטרתם הראשונה היא לקסום ל"מוזרים שאוהבים מד"ב".
תכני מיינסטרים עשויים למשוך גם חובבים. תכני חובבים עשויים למשוך גם קהל מבחוץ. השאלה היא – מה מטרתו הראשונה של מי שמתכנן את התכנים ומשבץ אותם.
אם מטרתו הראשונה היא לפנות לקהל מיינסטרים, ומטרה נוספת, רחוק מאחורה, היא לפנות לקהל החובבים כדי שימשיך להתנדב – אני חושדת שאחוז אנשי הקהילה בקהל יצטמצם, והכנס יהפוך לכנס שלא מעניין אותי, כחובבת. בוודאי לכנס שלא יעניין אותי להשקיע בו.
אם מטרתו הראשונה היא לפנות לקהל החובבים ומטרתו השניה היא להיות לחלון ראווה הפונה למייסטרים ומציג את המד"ב והפנטסיה עבורם – לא רק שיעניין אותי להיות בו, אני אחזור להשקיע בו את האנרגיה והזמן שהשקעתי בו בעבר. -
את קומי-קון מפיקה עמותה ללא כוונת רווח ובארגונו משתתפים 80 מתנדבים – אני מניח שברמת "אנשי סגל" שלנו, לצד 16-20 עובדים במשרה חלקית / מלאה.
עכשיו, וויקיפדיה היא לא מקור המידע הכי מוסמך בעולם, אבל את מוזמנת לעשות תחקיר קצת יותר מעמיק משלי…
The convention is organized by a panel of 13 board members, 16 to 20 full-time and part-time workers, and 80 volunteers who assist via committees. *Comic Con International is a not-for-profit organization*, and proceeds of the event go to funding Alternative Press Expo (APE) and WonderCon. The convention is scheduled to remain in San Diego until 2012.
-
ורק צריך לתת דרור לתחושת ההעצמה האישית שלך כדי לקדם את עסקך ואת עצמך אל עולם של שגשוג ואושר; ועליך רק להניח לעצמך להיפתח אל השפע שהיקום מציע לך כדי לזכות בהצלחה. עכשיו רק תחתום כאן וכאן שאתה מעביר לרשותי את כל רכושך, ותשאיר את כל השאר לי.
ובמילים אחרות: מה אתה רוצה ממני? אתה ברצינות חושב שאני מנסה לומר שכל מה שצריך זה [משהו שטחי ביותר וחסר כל תוכן מעשי] ואז יתקבל [הפי אנד מושלם עם פרחים ופרפרים לכל]?
אני מאבחנת מצב *נקודתי* שאני רואה, לאחר עשר שנים של התבוננות מתמדת וטיפוח קשרים בקהילה הזאת. אתה יכול לא לקבל את האבחנה שלי ולומר שהיא לא נכונה או שהיא מבוססת על מידע חסר או מוטה. אתה יכול לומר שהיא חסרת ערך מעשי. אתה יכול לטעון שאפשר לסייג אותה מחמש מאות כיוונים. אתה יכול למצוא דרכים לעקוף אותה. אתה יכול לבסס את הטענה שגורמים אחרים חשובים יותר. אבל בבקשה אל תכניס לי מילים לפה. אני לא מפגרת, אני לא חושבת שהאנשים שאני מדברת איתם מפגרים, אני לא טוענת שיש פתרון קסם פשטני למשהו, ובבקשה אל תנסה להציג את זה כאילו שזה מה שאמרתי. -
האבחנה שאני עושה בין תכני "מיינסטרים" לתכני "קהילה", זה "איזה תכנים מגבשים קהילה ואיזה לא".
הרצאה על שר הטבעות לא מגבשת קהילה. הסיבה שהיא לא מגבשת קהילה היא שאין בה שום סוג של אינטראקציה שגורמת לאנשים להתגבש. אין בה שום דבר שיוצר רישות חברתי. יש "ספק תכנים" כמרצה, יש "לקוחות קצה" כצופים, וזה כל מה שיש.
בעיניי, תוכן קהילתי הוא כל סוג של תוכן שתורם לתחושת ה"ביחד" של המשתתפים בו ולגיבוש נוסף של אנשי הקהילה. זה אומר אירוע שיש הרבה אינטראקציה ושיתוף פעולה בהכנתו (הפקות מקור, למשל, עונות על זה בגדול), הרבה אינטראקציה ושיתוף פעולה כשהוא עולה (משחקים ושעשועונים, למשל), או הרבה תחושת שייכות מעצם אופיו (אירועים תוך-קהילתיים, למשל. אירוע סיום קהילתי עושה את זה בענק). מסוג הדברים שאנשים יגידו עליהם אחר כך, "כן, אנחנו היינו יחד ב[אירוע זה וזה], איזה מגניב היה".
זו האבחנה הפרטית שלי כי זה איך שאני רואה קהילה. זה לא בהכרח מה שאחרים רואים בזה. התפישה שלי לגבי "קהילה" ו"חובבים" די פרגמטית – אני מחפשת את מה שיוצר את הגיבוש, לאו דווקא את מה שיוצר את הכוכבים בעיניים. -
זה שהגוף הרשמי שעומד מאחורי הכנס הוא עמותה ללא מטרות רווח לא אומר שלא מעורבות בו לא מעט חברות אחרות, שעושות בו לא מעט כסף, וזה מטרתן העיקרית.
זו אחת הסיבות העיקריות שהוא מושך – ומנסה למשוך – עשרות אלפי אנשים. כדי להרוויח עוד כסף. בעוד, נאמר, וורלדקון מושך – ומנסה למשוך – 5500 איש בכנסים הגדולים ביותר. הוא מכסה על עצמו ומעביר עודפים אם יש לכנסי וורלדקון הבאים, הוא לא רוצה למשוך עשרות אלפים.
המתנדבים הם מה שאצלנו נחשב גופרים. הם גם לא באמת מתנדבים, הם מקבלים שווה כסף פנים-כנסי: תמונות רשמיות לחתימות (במקום לקנות תמונה בחמש דולר), תלושים לאוכל, תלושים למרצ'נדייז וכדומה, לפי שעת עבודה. לא זוכרת את הסכום המדויק, אבל זה משהו בסגנון "תתנדב שעה קבל שווה ערך לחמש דולר".
כן, אני יודעת שגם באיקונים תמיד היו כרטיסים למתנדבים. כרטיסים הם לא תשלום, ובטח שלא באותו סגנון. זו אחת הסיבות שתמיד התעקשתי, בימי, שאלו פשוט יהיו כרטיסי כניסה חופשית – בגדר "אני חלק מהכנס הזה, אני עושה אותו, ולכן כמובן שאני נכנס לאירועים שלו", ולא מספר כרטיסים "תשלומי" לפי כמה שעות "התנדבת".אנשי הסגל כולם עובדים בתשלום.
המידע שלי מגיע מרשימת הדיון של מנהלי הכנסים בארה"ב ובעולם (בעיקר בארה"ב), והוא נכון לשנה שעברה. אם בינתיים היו שינויים, אני לא יודעת עליהם.
-
אינה בדיוק איזה סוגי כנסים שונים יש. אני חושבת שהנקודה העקרונית היא שבארץ, כרגע, אין מקום לכמה כנסים גדולים שלכל אחד מהם יש מאפיינים שונים – אחד מסחרי יותר, אחד חובבי יותר, וכו'. אין לנו בארץ הוצאות לאור גדולות שיממנו חלק מהוצאות הכנס כמו בוורלדקון, אין לנו אותו נפח שוק (אפילו לא קרוב, אפילו לא מגרד את קצה הקרסוליים).
אז אם רוצים כנס גדול, וחסויות, ומקצוענות, ולמשוך את התקשורת, ולהביא אורחים זרים חשובים, ולמשוך הרבה קהל, ולתת נפח יחצ"ני גדול לכל הדברים שמסתפחים לאייקון או חוסים בצילו – כמו פרס גפן, שכבר הזכירו פה – אין לנו הרבה אופציות. אנחנו פשוט לא יכולים, לפחות כרגע, לעשות כנס אחד גדול, מסחרי ומדוגם, עם כל החסויות וכל היחצ"נות וכל התמיכה של כל הגופים השונים וכל זה, *וגם* כנס אחד גדול שיהיה חובבי באופיו.
המקסימום שאפשר לעשות זה סוג של שעטנז: כנס עם אופי מסחרי (יעני, כנס ששואף לרווחיות, שנעזר בנותני חסויות גדולים, ושיכול גם להשיג דברים גדולים) שפונה בעיקר למיינסטרים, וגם נותן מקום מסוים לחובבים.
*רצינו* את מה שאייקון נותן לנו היום. זו הנקודה שנדמה לי שנשכחת בכל הדיונים האינסופיים האלה. משום מה נראה כאילו "אנחנו", החובבים האמיתיים, לא רצינו את זה, וכפו את זה עלינו. אבל בחיאת, אני זוכרת בדיוק את הדיונים בנושא לפני שנים, את הכמיהה הבלתי פוסקת לזה שתהיה לנו אפשרות לעשות משהו בקנה מידה כזה, להגיע עם אייקון למצב שהמותג יהיה מוכר היטב ושגופים גדולים שקודם לא ראו אותנו ממטר ירצו לפרסם אצלנו כי זה משתלם להם. כולנו רצינו את זה. אולי לא קלטנו מראש שאם יהיה לנו בידיים כנס גדול עם חסויות ויחצ"נות וכל הדברים האלה, נאבד קצת את האייקון הקטן והחובבי שהיה לנו, אבל רצינו את זה. זה לא שבאו וכפו את זה עלינו. -
"מה אתה רוצה ממני? למה אתה תוקף אותי?"
אבל, ורד, לא תקפתי אותך. לא אמרתי, לא שהיא לא נכונה, לא שהיא חסרת ערך, ובטח שלא ניסיתי לעקוף אותה. אני גם אף פעם לא חשבתי שאת מפגרת. למרות שכן חשבתי את זה על אנשים אחרים.
במקום זאת, ניסיתי לרדד את האמירות שלך ושלי לחתיכות לעיסות יותר, ולחלק אותן לנושאים. אולי לשם הקלה עליי. לא נורא.
אני מניח שרציתי לדבר יותר על מה זה אומר להרגיש "אייקון הוא שלי", ואולי להפריד את זה מהאמירות הכלליות יותר על תוכן חובבני, או מסחריות מול ערכי התנדבות, כי אני לא חושב שהאחד קשור לשני (למשל, אין לי שום בעיה להרגיש שייכות לבית קפה, למרות שהוא בבירור מסחרי, ובבירור אני מרגיש שהקפה שלו צריך להיות מקצועי; ובכל זאת, אם מישהו יציע לי ללבוש חולצה של "מתוקה" חצי שעה ולספר לאנשים כמה טעימה עוגת הפרג שלהם במשך חצי שעה, אני אשמח לעשות זאת).
-
בכוונה או במקרה, הצלחת לנסח את העיוות הנורא בעמדה של האגודה עד כה. עכשיו אני סוף סוף מצליח להבין למה אני ואתם לא רואים עין בעין.
אייקון, לעולם, לעולם, לעולם, לא היה אמור להיות "חלון ראווה שלנו". הוא אמור להיות "חלון ראווה לתחביב". את לא צריכה חלון ראווה, וגם אני לא. העיתונות המגעילה שמגיעה לכנס ורוצה לצלם אותי בתחפושת של קוסם מעמיד פנים שיוצאים לי ניצוצות מהתחת, גם הם אולי חושבים שאייקון הוא "חלון ראווה של החובבים". אבל זה לא נכון.
כל כך לא נכון.
-
סתם נזכרתי, אבל הבעלים של האדם הבוער והסגל שלו עובדים כל השנה במשרה מלאה, ומקבלים את רווחי הפסטיבל כמובן, אבל יש קבוצה לא קטנה של מתנדבים שמגיעים לפני הפסטיבל ועובדים כמה שבועות על ההקמה ולא מקבלים כסף. הם מקבלים כניסה חינם לפסטיבל, שזה שקול ל-200$-300$, אבל העלויות של שהייה ארוכה פי ארבע או יותר מהרגיל יכולות להיות גבוהות מזה.
הם בעיקר עושים את זה כי זה נותן להם ריספקט מול אנשים אחרים, בדמות חולצות או מתנות כאלו שמראים שהם התנדבו בהקמה של הפסטיבל ואתה לא, אז הם יותר הארד-קור ממך.
אמיר סיפר לי על הכנס של הלארפים "קנודפונקט" שגם שם מתנדבים, ולא רק גופרים אלא גם בקופות, בתור סדרנים, וכן הלאה, בדומה לאייקון, ואם אני לא טועה אפילו כרטיסים חינם הם לא מקבלים. הם פשוט נהנים להתנדב, להיות חלק מהאירוע, ולעזור לו.
זה קשור לתחושת השייכות שהזכירו קודם.
-
"זה הכול? צריך לתת תחושת "זה שלי" כדי שלא תהיה מצוקת כוח אדם?"
פאק לא, ומאד קשה לי להאמין ששאלת את זה ברצינות, כי אני לא חושבת שההבנה שלך את הנושא כזאת פשטנית. תחושת ה"זה שלי" היא אולי – אולי! – תנאי הכרחי. אני לא בטוחה אפילו בזה. נראה לי שיותר נכון יהיה להגדיר את זה "תנאי מאפשר" או "תנאי מסייע". בטח לא תנאי מספיק.
אני די בטוחה שאם תחזור תחושת ה"זה שלי" יהיה קל יותר לגייס כוח אדם. אנשים מתלהבים הרבה יותר להגדיל ראש על משהו שהם חווים אותו כשלהם, מאשר על משהו שבו הם מרגישים כבורג קטן במערכת של מישהו אחר. -
למיטב ידיעתי, נעמי היא לא האגודה. בכלל, יועיל לך אם תפסיק לחשוב על כל אדם בודד שמשתתף בדיון ש"הוא האגודה". באגודה יש כמה מאות אנשים (כולל אותך), ומתוכם כמה עשרות שמשפיעים על ההתנהלות שלה – ולכל אחד מהם דעות שונות לחלוטין. אני יודעת, כי הזדמן לי להתווכח (כמעט) עם כולם בשלב זה או אחר.
ובאשר לדבריך, אילו זו אכן הייתה עמדתה של נעמי, כנראה היית צודק. אבל אני לא חושבת שנעמי רוצה את אייקון כחלון ראווה שלה או "שלנו" – ככל שהבנתי את דבריה, היא רוצה את אייקון כחלון ראווה של החובבו?ת. שזה רצון לגיטימי. הוא לא בהכרח חופף את הרצון שלך – או שלי, או של אנשים אחרים באגודה (אולי אפילו לא את של נעמי, כי תמיד יכול להיות שהבנתי אותה לא נכון) – אבל הוא רצון לגיטימי.
אני אישית לא חושבת שהחובבות צריכה חלון ראווה. חובבות זה דבר שעושים בין חברים, לא בחלון ראווה. כמו סקס, נגיד, רק עם יותר משתתפים, אולי. והאנאלוגיה הזאת לא נבחרה סתם כי זה כל מה שיש לי בראש – אני מאמינה שחובבות היא עיסוק ש"בין אדם לחברו". עיסוק חברתי. לא ספורט לראווה.
הז'אנר הספקולטיבי על כל ענפיו, הסתעפויותיו וצורות הביטוי המגוונות שלו צריך חלון ראווה, זה כן. ובזה, נראה לי – למרבה התדהמה – אנחנו מסכימים. -
אני אשמח לשוחח איתך על מה זה אומר ההרגשה ש"אייקון הוא שלי". ושלוש שעות זה הערכה שמרנית. זה נושא מורכב עם המון צדדים שונים.
חבל לי מאד שעד היום לא מצאתי את האפשרות הטכנית להעלות את הגיבויים של IOL לרשת – הרבה מאד מהנקודות שהייתי שמחה להדגים אפשר לראות בבהירות הגבוהה ביותר שם, כי מנקודת המבט שלי, זו הייתה התקופה שבה תחושת השייכות לאייקון צמחה. יותר ויותר אנשים בפורום נהיו מעורבים בדרך זו או אחרת באייקון, גילו מה זה להתנדב, ובהדרגה התחיל כל התהליך החברתי הסינרגיסטי שבו הבאז, הקשרים החברתיים והאכפתיות ותחושת ההשפעה כולם ביחד מושכים כמעט כל חבר בפורום או מצטרף חדש לתוך המערבולת הזאת.
מאוחר יותר – באורט – אפשר לראות את התקופה שבה זה היה בשיא, ואחר כך את התקופה שבה זה מתחיל לרדת, שנמשכת גם היום.
וכן, אני יודעת שיש עוד קהילות חוץ מהקהילה הספציפית שאני מדברת עליה. אבל זאת הקהילה שאני מכירה בה את התהליכים מקרוב.תוספת: אגב, אם כבר אני מדברת על זה, אני חושבת שאחת מנקודות המפנה המשמעותיות הייתה כשהחלה להיווצר "קהילת אייקון" נפרדת, ונוצר סוג של נתק בין קהל החובבים הכללי (שקודם הרגיש חזק מאד שאייקון שלו) לבין "מקורבי אייקון", שעסקו חלק גדול מהזמן בלומר "לכם אין מושג על מה אתם מדברים כי אתם לא באמת אינסיידרים באייקון, אז תסתמו". זה כבר קרה בתקופת אורט, נדמה לי שבסביבות הזמן שבו אייקון צמח משמעותית (נגיד, סביבות 2003 ואילך), אולי קצת קודם.
-
זה קצר יותר מלכתוב כל פעם "קבוצת הפעילים והמתנדבים שמשייכים את עצמם לעמותת האגודה" או "הקבוצה החברתית של אנשים שמגיעים לכנסים וכותבים בפורום ומשייכים עצמם או תומכים באגודה", או כל ניסוח אחר שמתאים לאותו פן ספציפי של הדיון.
ובאשר לדברייך, אני אתן לנעמי להגיד מה היא רוצה, ונראה שזה אכן מה שהיא רוצה.שאייקון ידגים לקהל הרחב כמה מגניב להיות אנחנו, ואז עוד אנשים יבחרו להיות אנחנו ויצטרפו אלינו. זה נכון שזה לא מה ש*את* רוצה, ובזה (ואנשים חייבים להפסיק להיות מופתעים מזה) אנחנו אכן מסכימים. גם אני חושב שאייקון צריך להיות חלון ראווה ל"ז'אנר הספקולטיבי על כל ענפיו…" אבל שני הדברים מאוד שונים.
אייקון יכל עד נקודה מסוימת להגדיל את הקבוצה החברתית, אבל מרגע שהגיע לגודל מסוים (ואני חושד שזה היה איפשהו בסביבות 2001-2002, אבל זה ניחוש פרוע) הוא לא יכל לעשות זאת יותר. אני אנסה לתת אנלוגיה:
גם לעקמ"ת יש קבוצה חברתית של פעילים ומתנדבים, וקבוצה חברתית של מנחים ושחקנים, שמשייכים את עצמם למה שאנחנו עושים. ביגורים הגדילו את הקבוצה החברתית הזו, הביאו עוד אנשים להכיר זה את זה, הגדילו את קהילת הפורום ומשתמשי הגילדה עד לנקודה מסוימת. מנקודה זו והילך, הקבוצה החברתית כבר לא גדלה (בצורה משמעותית כמובן; נוספו פה ושם אנשים, נאבדו אנשים פה ושם). אם הגיעו עשרות ילדים לביגור, הם הגיעו, שיחקו והלכו. הם לא נחשפו לקבוצה החברתית, ואם נחשפו, לא נדבקו אליה. כך גם אייקון. הקהל הרחב שהגיע לאייקון נחשף לתוכן (הרצאות, סרטים, דוכנים), אבל אם נחשף לקבוצה החברתית (ורובו לא, כי היא בגטו באשכול), לא דבק בה. נחשף לתוכן, נהנה, חזר הביתה. לא נכנס לפורום או התחיל להגיע לחוף הים. וזה, לדעתי, טבעי ונכון ואמור לקרות.
אני לא יודע כמה העמדה שלך ושלי ("אייקון הוא חלון ראווה לז'אנר הספקולטיבי על כל ענפיו…") היא העמדה הרווחת, ואני מאמין שדווקא העמדה של נעמי ("אייקון שהוא חלון הראווה שלנו הוא האייקון שעבדתי כדי להרים ולקדם") היא העמדה הפופולרית בקרב קהל המתנדבים. זו הסיבה שרציתי להתחיל לדבר על "אייקון הוא שלנו" – התהיה שלי לכמה דברים קשור המשפט הזה, והאם אי אפשר שיהיו מתנדבים, כמו שאני רואה כמה היום, שיתנדבו בכנס גם כשהם מבינים שהוא שלהם ועליהם.
-
הנקודה שלי הייתה שיש לך נטייה לקחת עמדה של אדם אחד ולהפוך אותה ל"עמדה של האגודה". אבל האגודה, מה לעשות, מורכבת מדי הרבה אנשים שונים זה מזה שרובם אינם נעמי, הם נוטים להיות דעתניים למדי, ואין לה עמדה אחידה. אפילו לא בעניין הזה. למעשה, נדמה לי שרוב אנשי האגודה שאני מכירה דווקא מאמינים באייקון כחלון הראווה של הז'אנר ולא באייקון כחלון הראווה "שלנו".
זה בערך כמו שהייתי באה ואומרת "העמותה חושבת ככה וככה" בעקבות משהו שאתה היית כותב. במקרה ידוע לי שבעמותה יש משהו בסביבות השלושים אנשים, שרובם – המוחלט, אפילו – אינם איתי גרייף, ושהדעות בה לא נוטות להיות אחידות, ואפילו די רחוקות מזה, ע"ע הבחירות ליו"ר אצלכם.
אז אם אני, שאין לי שום מהלכים בין פעילי העמותה או חבריה, מסוגלת לדעת שלא מדובר בגוף אחד הומוגני אלא בקבוצה של אנשים שמייצגים מגוון די גדול של דעות, הייתי מצפה ממך, שאפילו מחשיב את עצמך פעיל של האגודה, שנחשפת לוויכוחים בפורום הפעילים ובמקומות אחרים ושעובד בקשר הדוק מול כמה מאנשיה, להבין שגם האגודה אינה גוף אחד הומוגני, ושדעותיו של אדם אחד הן דעותיו-הוא ולא "דעת האגודה". -
אז למרות זאת זה הפך לוויכוח סמנטי:
כשאני כותב "דעת האגודה" הכוונה שלי היא "הכיוון שנוצר כאשר לוקחים את אוסף האמירות, מהלכים, הפעולות, וההימנעות מפעולה ומדיבור של אותה קבוצה חברתית, אותם פעילים ומתנדבים, אותם צופים וזוחלי פורומים, שמבוסס על ה-common sense שנוצר אצל אותה קבוצה חברתית, הבנוי מאוסף של עובדות, אמונות, אגדות אורבניות, וזיכרון אירגוני. בעוד שקשה, בוודאי שלוגית-מהותית, להגדיר במדויק את התוכן והווקטור של אותו כיוון, אחרי שכל אדם סביר [תחת הגדרה מסוימת של סביר] יוכל להבחין בכיוון בבירור, ואף אולי להבחין באותם אנשים שנגררים איתו, מושכים לכיוונים אחרים, או מובילים בעליצות."
או במילים אחרות, די. אם את רוצה לחזור לדבר על הנושא (שהוא, להזכירך, היחס של קבוצת המתנדבים והפעילים לאייקון, מתי הם איבדו את תחושת השייכות, למה הם לא מתלהבים ממנו יותר, למה הם לא מתנדבים בו יותר, האם יש משהו שניתן לעשות, האם ועד האגודה ופעילי האגודה רוצים לעשות משהו ממה שאפשר לעשות, האם אייקון הוא חלון ראווה שלנו או של התחביב, למה ועד האגודה נשחק, מה זו דמוקרטיה, וכיצד ועד האגודה עובר על החוק) אני אשמח. אם לא, אני אחזור לתפקידי המסורתי, שהוא להעליב את רמי.
-
-
-
