- This topic has 8 תגובות, 6 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 5 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
**
"… למה אתה לא מקשיב! גלור, לא יצא ממך כלום, שבוע לפני הבחינה המסכמת ואתה לא מקשיב אפילו לשיעור, אם אתה רוצה לא רוצה להכשל, שוב, כדי שתקשיב!
עכשיו איפה הייתי, אה, כן, כמובן, לאחר שפני הכוכב כוסו בעלנים נבנו כיפות המגן ובתוכן נבנו הערים, כדוגמאת העיר 'ניו-ווין' בה אנו חיים. שנים מאוחר יותר מצבו החיצוני של הכוכב, כלומר, מחוץ לכיפות השתפר בהעדרותו של הגורם המזהם, האדם, וכיום, שמונה מאות שנה מתחילת המגורים בכיפות, העולם שבחוץ נקי מהשפעת הרעלנים וראוי למחייה. אולם הוא מעולם לא יושב מחדש מכמה סיבות עיקריות: הרוחות באזורים מסויימים על פני הכוכב חזקות למדי, בקלות עולות על ארבע מאות קמ"ש. כמו-כן, מחוץ לאקלים הממוזג של הכיפה שורר מזג-אויר הפכפך וקיצוני לעיתים. והסיבה האחרונה היא שלמעשה אין טעם לצאת מהכיפות שכן אנו מכלכלים עצמנו ללא צורך במרחבים.
יפה, המושג הבא הוא…"
בשלב זה בהרצאה גלור קם ויצא לכיוון השירותים. בזכותם של התקנות החדשות כל שיכל המרצה לעשות היה להזעיף פנים, וזאת גם עשה בלווי הערה חרישית. גלור התהלך לו במסדרונות שהרכיבו את בית-הספר, לא היו שם אנשים, כולם לומדים הרהר בליבו. הוא המשיך לאורך המסדרון הראשי, משם, פנה שמאלה במסדרון צדדי, ואחר פנה ימינה ושב שמאלה ולבסוף הגיע לפינת העישון, להפתעתו גם היא הייתה ריקה. הוא התיישב על ספסל ושלף סיגריה ורודה (נו מה יש?) והדליק. כשנשא את עיניו למעלה יכל להבחין בשלושת השמשות שהכוכב סבב סביבם. אורם לא סינוור את עייניו בשל מסננים שהותקנו בכיפות, הוא ידע. כשהסיגריה נתכלתה עד למחציתה החליט שאין עוד טעם להשאר ב'חור' הזה, הוא זרק את הסיגריה הבוערת על הרצפה וכיבה אותה עם נעלו, העביר יד בשערו הקצר ופנה לכיוון היציאה מבניין בית-הספר.
"גלור, אתה בא בערב – נכון?" קול צייצני קרא מאחוריו, הוא הסתובב כדי לראות את הדוברת, לא היה בכך צורך, הוא זיהה את הקול. אוסטי וורמונד, חברתו מזה חודשיים.
"אה… כן, בטח." השיב.
"טוב, נתראה מאוחר יותר." חתמה את השיחה ופנתה לדרכה.
הוא המשיך עד שהגיע לתחנת המוניות, שם הןא נכנס לקפסולה ענקית עשוייה פלסטיק קשיח ושקוף. קול מתכתי מהדהד דרש "ציין את יעדך."
"רחוב פיירפלייס, מספר שלוש." ענה גלור בקול סמכותי ברור.
"מהלך הנסיעה יערוך עשרים וארבע דקות ושלושים וחמש שניות, בקירוב. האם תהיה מעוניין בבידור כלשהו?"
"תעלה את ערוץ שלושים ושלוש."
דפנות הקפסולה עומעמו עד שקיבלו גון כהה ואטום. המסך מול גלור הודלק ומהדורת החדשות של ערוץ שלושים ושלוש הופיע על המרקע, שום דבר מעניין לא הופיע בה, כרגיל שחיתות של הבירוקרטיה הדמוקרטית וקצת שבחים על מלכה הנפלא של העיר אשר 'אין אדם נדיב ונפלא כמותו.'. גלור עצם את עיניו ונרדם.
הנסיעה עברה ללא כל תקלות, ומדוע שיהיו תקלות למערכת הפועלת ביעילות כבר שש מאות שנים, "אנא עזוב אמצעי תחבורה זה; אני מקווה שנעמה לך שהותך בקפסולת המעבר." הקול המתכתי העיר את גלור שמיהר להעביר את כרטיס האזרח שלו בחריץ המיועד, התשלום יועבר ישירות לחשבונו, ודלת הקפסולה נפתחה מעלה. גלור פסע בקלילות מחוץ לקפסולה ושפשף את עיניו, הקפסולה נעלמה מיד מאחוריו. הוא עלה לביתו ושכב לישון.
כשהתעורר השעה הייתה עשר בערב. התקלח, התלבש והביט במראה, מולו עמד גבר צעיר בן תשע עשרה כמעט, פניו נאות שערו הבהיר והרך כיסה את מצחו בצורה מאד לא אופינית. גופו היה מעט שמנמן, אך לא במידה ניכרת.
הוא מיהר לעבר מועדון לילה שם יפגוש את אוסטי. הקפסולה עצרה בפתח המועדון גלור שילם ונכנס פנימה. הוא לא התקשה למצוא את חברתו.
"השאירו לך מכתב בבית-הספר, ביקשו שאני אתן לך."
גלור לקח את המעטפה ופתח. בפנים היה מכתב קצר. עמוד אחד אך רק ארבע שורות כתובות:מר גלור פורסיק היקר.
לאור כשלונותך האחרונים במקצועות: היסטוריה, אזרחות ודיפלומטיה, לא נותרה לנו
ברירה אלא לסקך לאלתר מבית-ספרנו.
בברכה, ההנהלה.גלור קרא את המכתב שוב, הוא לא האמין, להזרק מבית-הספר משמעו לסיים את חייו כפועל פשוט הרועב ללחם.
"תמזוג לי משהו." דרש גלור מהמוזג. אותו מוזג היה מיומן בעבודתו ולאחר שנים של נסיון ידע איזה משקה מתאים לכל אדם בכל מצב-רוח, וגם הפעם לא טעה.
"גלור אתה בא לרקוד?"
"אחר-כך, אולי."
"אוף, אין לי כח בשביל השטויות שלך, אני הולכת."
גלור החווה בידו כאילו אמר 'לכי,' בחוסר איכפתיות מופגן. אחרי שלגם מהמשקה בא עוד אחד ואחריו עוד אחד ועוד אחד ועוד הרבה מאד.
"הי קום כבר, אתה מזיר ריר על הדלפק שלי." אמר המוזק וניער את כתפו של גלור קלות.
גלור התעורר מספר האנשים במועדון לא עלה על מספר אצבעות יד אחת.
"ראית את החברה שלי?" שאל גלור את המוזג.
"ג'ינג'ית, מטר שבעים עם קעקוע של נץ על כתף ימין?"
גלור הנהן לחיוב.
"הסתלקה עם איזה אחד, בחור גדול."
מוחו של גלור הוצף בחימה, "לאן הם הלכו, אתה יודע?" חקר.
"לא 'דע ולא מעניין 'תי."
גלור קם מהכסא עליו ישב אך התיישב בחבטה כמעט מיד.
"שתה את זה, זה יעלים לך ת'כאב ראש ש'ך." אמר המוזג והושיט לו כוס גדושה בנוזל צהבהב ומסריח. גלור הביט בנוזל וטעם. הטעם היה כה נורא שהוא החל להשתעל. "שתה ת'כל בשלוק 'חד, זה אולי מגעיל אבל זה עובד." אמר לו המוזג שהיה עסוק בהברקת חלון ליד הבר.
"מה השעה?" שאל גלור. "שש בבוקר, יום חדש ואתה בטח צריך להיות איפ'שהו," קרא אליו המוזג. "דווקא לא," השיב גלור והביט שוב במכתב. "איך שאתה רוצה." אמר המוזג ונכנס למטבח צדדי קטן.
גלור קם, הפעם ללא קושי הודות למשקה הצהוב, ויצא מהמועדון.
הוא עמד מול צינור עשוי פחמן והזמין מונית. הקפסולה לא הגיע מיד ,שכן, שש בבוקר היא שעת תחילת היום ואנשים רבים זקוקים למוניות שיעבירו אותם למקומות העבודה. הוא המתין עשר דקות, לא פחות, עד שמונית עצרה לפניו. הוא נכנס לקפסולה והקול המתכתי המהדהד המוכר כל-כך דרש בפעם המיליון: "ציין את יעדך."
"רחוב פיירפלייס… " החל להגיד באופן כמעט מכני אך שינה את דעתו "המרכז המסחרי 'לאלגה'."
"מהלך הניסע יערוך שש דקות בדיוק, האם תהיה מעוניין בבידור כלשהו?"
"לא," אמר והוסיף "תודה." ללא כל צורך, מערכצ המומחה שניהגה את הקפסולה לא הייתה מתוכנתת להעלב ולכן פניות מחוצפות לא היו נבדלות מפניות מנומסות עבורה.
גלור שילם ויצא מהמונית וזו נעלמה לה בשקט מאחוריו. מרכז המסחרי 'לאלגה' היה הגדול ביותר בעיר הזאת, הגדול מבין מאה עשרים וחמישה המרכזים המסחרים בעיר והוא היה השלישי בגודלו מכל המרכזים עליהם שלט המלך הנוכחי של אזור S1221.
אף לא אחת מהחנויות משכו אותו. לבסוף החליט לשם קץ לשיטוטים חסרי התוכלת ונכנס לחנות בגדים שחלון ראוותה התהדר בצבעים פיסוכדלים מושכי עין. גלור הוכה בתדהמה, מעולם לא ראה ניצול כה טוב של אפקט הגודל, מבחוץ החנות נראתה קטנה ואינטימית אולם משהיה בתוכה חזה גלור בגודלה הכביר, אולם לא היה זה גודלה ששבה את עיניו ,אלא בחורה מצודדת בלבוש הדוק, היא הייתה צעירה, כבת גילו של גלור פחות או יותר.
עכשיו ידע גלור מה ישכיח ממנו את צרותיו, מבלי להרוס את הכבד, כמובן.
הוא התקרב אליה ופתח בשיחה.
שוב הבחורה הצעירה הדהימה אותו, הפעם דווקא בישורתה וחוסר הבושה שלה. הייתה זו היא שהציע לו להתלוות אליה לחדרה במלון שם היא מתארחת במהלך השבוע. משסיימה את קניותה הלכו שניהם למלון 'פרנצ'סקה הגדולה' שבפאתי העיר.
כשהגיעו למלון דרשה ממנו הבחורה ללכת שני מטרים מאחוריה כל הזמן. ומשנכנסה למלון כל אחד מן האנשים שעברה מולם הרכין ראשו לכדי קידה קלה, מלמל משהו והמשיך בדרכו. הוא עקב אחריה לאורך כל המלון עד שעלתה לקומה השלושים ושלוש. בקומה היו שלוש דלתות בלבד. היא נגשה לראשונה מבינהן והניחה את ידע על הדלת, זו שקעה הצידה בקיר והשאירה פתח חלק לסוויטה.
הבחורה סמנה בידה לגלור שיכנס. לאחר שפסע מעל מפתן החדר נסגרה הדלת במהירות ובשקט.
גלור סובב את ראשו כדי להביט בכל חלקי החדר, עד שהרגיש לשון חמה המשחקת בתנוך אוזנו. הוא הסטובב וחיבק את הבחורה שניחלצה כבר מבגדיה ובידיים קטנות וזריזות פרמה את כפתורי חולצתו ואחר את מכנסיו.
שניהם נפלו ערומים על מיטת האפיריון שבמרכז החדר חבוקים זה בזרועות זה. גלור פעל באופן אגריסיבי למדי, הוא לא כאן בשביל הכרות או אהבה, אלא רק בשביל להפיג מתחים, מעין תרפיה על-ידי פריקת זעם, כמו שק אגרוף. אולם הבחורה שמתחתיו לא נרתע מהאגרסיביות של גלור בקלות ניתן היה לראות שהיא נהנת ולשמוע היה אף יותר קל, גניחותיה מלאו את החדר ורק דרבנו את גלור להגביר את הקצב עד שלבסוף גמרו שניהם, מיד אחר-כך הדלת נפרצה והבחורה שראתה את הנגנס קראה "אבא,"
גלור הסתובב ופניו החווירו, "המלך…" הוא אמר בציוץ חרישי.**
גלור לא ידע היכן הוא נמצא, הוא זכר שהיכו אותו שני אנשים והוא בוודאי איבד את ההכרה.
הוא היה על מזרון קשה ודק שהיה צמוד לאחד מהקירות של חדרון קטן וגבוהה, תאורה רכה ולבנה בקעה מהקירות, תאים זרחניים, ציין לעצמו. לחדר לא הייתה דלת, זאת ידע לבטח בשום מקום לא באחד מהקירות, גם לא ברצפה ובטח שלא בתקרה, איך הכניסו אותו לכאן, תהה בליבו.
קירקוש מתכתי נשמע מהקיר שמולו, חתיכה מהקיר הוסטה קדימה ואז ימינה ונבלעה בתוך הקיר. גבר גדל מימדים עמד בפתח ובידיו מגש, שתי צלחות עמוסות לעיפה במטעמים כוס זכוכית שקופה וגבוהה וקנקן כסוף קטן.
"צהריים טובים, ילד." ברך האיש בקול נמוך וקר כשהניח את המגש לרגליו של גלור. גלור רק הזעיף פניו וחיכה שבאיש יצא מהכלא, הוא לא השלה את עצמו – כלאו אותו. משיצא השומר, הוא חייב להיות שומר אמר גלור חרישית, התנפל על האוכל. האוכל לא היה הדבר הטוב ביותר שאכל אבל הוא בהחלט היה ראוי לאכילה ומשביע. הוא הרווה את צמאונו במיץ ירקרק בעל טעם מוזר, משהו טבעי ללא ספק, מתאים לאצולה, סתם אזרחים רק שמעו על מוצרים טבעיים שהרי כל הפרות והירקות וגם הבשר לרוב יוצר במעבדות מכניות כדי לחסוך בקרקע ומים ולהשיג זמינות גבוהה וכמות גדולה, אך הטעם נפגם בתהליך, גלור היה עד לכך כעת.
לאחר שסיים את ארוחת הצהריים עברו על גלור שעתיים, אולי יותר – הוא לא ידע, משעממות במיוחד. אך לבסוף נכנס לתא אדם צנום יחסית שהרכיב משקפיים, שערו היה מסורק למשעי וחליפתו העידה אליו שהוא משכיל או לפחות פקיד בדרגה גבוהה ביותר.
"מה שלומך, אה… גלור, כן?"
"מה אני עושה פה ומתי אני הולך?" שאל גלור במרירות.
"אתה פה כי הצלחת, אהם… להרגיז את מלכנו וחוששני שאינך עוזב."
"איזו שטות, המלך, לא יכול לעשות מה שהוא רוצה, הממשל לא יאשר חטיפה של אזרח…" התפרץ גלור כמעט בצעקות.
"אמת, אולם פרט לך, למלך לי ושני אנשי סודו איש לא יודע שאתה פה." אמר הפקיד וחייך לגלור חיוך מרושע. גלור מצידו נהם חרישית ואחז בחוזקה במזרון, היה נראה שהוא עלול לקפוץ על הפקיד כל רגע. הפקיד לא נראה מוטרד, אף לא קצת.
"אל דאגה, אתה תשוחרר, מתי שהוא. בינתיים האם אוכל לספק לך בידור, לא חי כמובן."
גלור היסס לרגע והגה תוכנית במוחו הקודח, "אולי טייפ וכמה דיסקים."
"אין שום בעיה, תוך שעה הם יובאו עלייך."
האיש המחוייט עזב את החדר וגלור נשכב על המזרון הקשה ופיתח את התוכנית שלו לפרטיה.
"אתה גאון." הכריז לבסוף כשסיים את כל פרטיה המדוקדקים של התוכנית. הדלת נפתחה.
"הטייפ שלך, והדיסקים." הכריז השומר המגודל והניחם על ריצפת החדר ויצא כלעומת שבא.
גלור הכניס אחד מהדיסקים למכשיר והפעילו בעוצמה. מוזיקה קצבית ומרגיזה התנגנה מכלאו במשך חצי שעה ואז בתזמון המדויק שקבע לעצמו ניתר גלור את אחד מחוטי החשמל הפנימיים. התופים נפסקו מיד, אחריהם צלילי הגיטרות דעכו וגם השירה דעכה לצלילים נמוכים ולבסוף התוספות האלקטרוניות נעלמוץ גלור התקרב למקום שידע שבו נמצאת הדלת ודפק עליו, תחילה בעדינות ומשלא נענה הגביר את העוצמה עד שהשומר פתח אותה.
"מה אתה רוצה?" אמר בכעס.
גלור בלע את רוקו ואמר "אפשר מברג שטוח מספר 3 ?"
"אני אבדוק" אמר וסגר את הדלת מול פרצופו של גלור.
המברג לא אחר להגיע. ובמשך כל הלילה עמל גלור בהרכבתה מחדש של המערכת.
גלור היה ידוע כאמן באילתור, הוא לא היה מסוגל להתרכז עם משהו לא עניין אותו, אבל כשהיה צריך היה מסוגל לשלוף מהשרוול פטנטים וטריקים שהדהימו גם את המנוסים והמלומדים ביותר.
"קום, כבר בוקר." השומר טלטל את כתפו של גלור בעזרת רגלו.
לאט לאט פקח גלור את עיניו, הוא התקשה לזהות את המקום בו הוא נמצא, הוא התכוון לשאול את השומר, אבל זה הסתלק לו.
כשהבחין במגש נזכר שהוא רעב מאד והחל ללא מחשבה מיותרת לזלול. כשסיים את הארוחה כבר נזכר בכל מה שקרה והיה מוכן להפעיל את השלב השני בתוכניתו. הוא הפעיל את הטייפ העוצמה נמוכה, נשכב על המזרון והמתין.
הדלת נפתחה והפקיד המחוייט נכנס, כפי שציפה גלור, הוא ירצה בוודאי לבדוק את שביעות רצוני מהמכשיר.
"מה התרשמותך מהמכשיר?" שאל הפקיד וגלור חייך חיוך ניצחון.
"למה אתם לא משחררים אותי?" שאל וניסה לשוות לקולו נימה של יאוש. ידו נגע בכפתור על הטייפ והמוזיקה כבתה.
הפקיד שתק שנייה ארוכה ואז אמר "כפי שציינתי בפנייך אתמול, בשל פגיעתך במלך לא נשחרר אותך עד לתאריך יותר מאוחר, הגורמים הגורמים המפקחים עלינו אינם יודעים אליך מאומה ולכן לא יחשדו. יש לך עוד משהו להגיד לי."
"כן, יש לי," אמר גלור והסיט כפתור אחר על הטייפ. קול מתנשא בקא ממנו "כפי שציינתי בפנייך…"
פניו של הפקיד הלבינו כסיד ופיו נפער באימה. גלור לא נסה עוד להתאפק ופרץ בצחוק מלא רשעות ושמחת נצחון. אולם הפקיד התעשת מיד ואמר "גלור, צעד טיפשי עשית, אנו נחרים לך את המכשיר ולא תוכל לעולם להוכיח את הדברים המוקלטים."
חיוכו של גלור רק התרחב "אני חושב שהמעטת בערכי, קולך אינו מוקלט, אלא משודר ברשת הרדיו הכללית של העיר, והוא ימשיך להיות משודר עד שיבטלו בעזרת חוסם תדרים את השדר שלי, במונחים של זמן – לא פחות משלוש שעות."
כעת פניו של הפקיד האדימו כסלק והוא רתח מזעם על שגיאתו והפח שעליו נפל.
גלור המשיך "אם תשחררו אותי עכשיו אספר שהדבר היה הלצה טיפשית וכך הוא גם ישכח, אחרת לא אגן אליך ועל המלך ואם לא תשחררו אותי יבואו לחפש אותי כי כעת הם יודעים שאתם מחזיקים אותי."
הפקיד שתק דקה ארוכה ולבסוף אמר "לא ניתן לסמוך אליך," ושלף שלט קטן והקיש בו מספר פעמים. הדלת נפתחה והשומר נכנס.
חיוכו של גלור נמחק, הוא לא ציפה תגובה כזאת. השומר התקרב לגלור חסר באונים הניף את ידו והנחית אותה בעוצמה על עורפו של גלור. החדר הלבן החל להתעמעם עד שנעלם בכתם שחור.
כשפקח את עיניו הרגיש גלור בכאב שהתחיל בעורפו ועבר לאורך כל גבו, הוא היה ערום כולו. סערות גופו סמרו מהקור ששרר סביבו. מעולם לא חש קר כה עז, הוא הסתכל על רגליו ונרתע, הוא דרך אל… אדמה! אדמה! אין בתוך הכיפות אדמה! הוא נשא את עיניו קדימה וראה, כיפת זכוכית חלבית כיסתה עיר מתכת ענקית. הוא הסתובב סביב עצמו ונבהל מהמרחבים בהם הוא עמד.
לפתע רוח קלילה החלה לנשב. גלור מעולם חש תחושה כזאת האויר הצח, אויר לא ממוחזר מילא את נחיריו, ריח מתוק נעים. הרוח התחזקה, גם הריח. גלור פרש את ידיו לצדדים וקרא בקול "אני חופשי"
הרוח התעצמה, רגליו ניתקו מהקרקע והא הועף ברוח החזקה הרחק משם.**
-
-
אבל טוב שנעלמו, כי כוכביות כאן מסמלות טקסט מודגש (אני מניחה שהיו מספר זוגי, ואז אחת מסמלת תחילת טקסט מודגש, השניה מסמלת את סופו, והן נעלמות כלא היו).
לגבי הרווחים – ככה זה בפורומים. רווחים נסגרים על ידי המערכת. לא רק פה, ברוב מערכות הפורומים שראיתי. אפשר לתמרן (בערך) בדרך שהשתמשתי בה בסיפור שמתחת לסיפור שלך (שעזרתי לכותבו לעצב אותו בהתאם לפורום) – השתמשתי במקפים כדי ליצור את המרווחים הרצויים. פחות אלגנטי, אבל עובד. -
ראשית, הרשה לי להעיר שסיפורך מלא
בעשרות שגיאות כתיב והקלדה.
מדוע הכותבים בפורום לא טורחים לעשות הגהה
פשוטה לסיפורים שלהם אני לא יודע אבל זה בוודאי
לא עוזר להנות מהסיפור וגם לא יגרום לנו
לקרוא סיפורים נוספים שלך.
הסיפור עצמו חביב מינוס, לא יותר.
לא מקורי במיוחד אבל לא נורא.
מה שכן, הסיפור דורש סיספונד רציני.
הכיצד זה שהוא לא מכיר את הנסיכה?
ובעניין הטריק עם הטייפ טוב, נגיד ש…
כולי תקווה שתשתפר, בעיקר בנושא ההגהה. -
ראשית, אני ממליץ מאד על קריאת המאמר "כיצד לא לכתוב סיפור מד"ב" שפורסם באתרנו לא מזמן – לחץ כאן. המאמר מכיל מספר דוגמאות אשר, מן הסתם, יאירו את עיניך.
שנית – רצוי מאד לכתוב את הסיפור במעבד תמלילים (ולא בחלון הכתיבה של הפורום), לבדקו באמצעות Spell Checker (יעני – איות) ולעבור עליו פעם-פעמיים בנסיון למצוא שגיאות ולתקנן (יעני – הגהה).
שלישית – מספר שגיאות נפוצות אצלך:
א. בלבול מינים. "שלושת השמשות שהכוכב סבב סביבם", למשל – בשפה העברית שמש היא נקבה, מה לעשות, לכן "סביבן" ולא "סביבם". "אולם הבחורה שמתחתיו לא נרתע…" וכו' וכו'.
ב. ניסוחים צולעים. "שלושת השמשות שהכוכב סבב סביבם", למשל – לעומת (נניח) "שלוש השמשות סביבן חג הכוכב" (כלומר – המנעות מחזרה מיותרת ומהשימוש המעצבן ב-ש')
ג. סמני פיסוק. המשפק הראשון בסיפור הוא שאלה, אך הוא מסתיים בסימן קריאה. הרבה מאד מהפסיקים שלך צריכים להיות נקודות. בהרבה מקומות לא שמת אפילו פסיק, כאשר דרושה נקודה. "גלור מעולם חש תחושה כזאת האויר הצח, אויר לא ממוחזר…" (לא רק נקודה חסרה כאן, אלא המלה "לא"…)
ד. חזרה של מילים מאותו שורש. "סבב סביבן", "חש תחושה" וכדומה. מעצבן.באשר לנושא הסיפור והתנהלותו, ובכן – כבר כתבו על כך המגיבים האחרים, ואני נאלץ להסתפק, שוב, בהמלצה לקרוא את המאמר ההוא.
-
-
-
-
-
