- This topic has 15 תגובות, 7 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 7 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
איזה יום יפה חשבתי ופקחתי את עיני והדלקתי סיגריה חדרי היה קטן ואפור יותר מתמיד אבל קריין הטלוויזיה שהיתה דלוקה עוד מהלילה ניראה מאושר מתמיד. איזה יום יפה חייכתי בדרך מהשירותים למטבח איפה שהמקקים והבלגן שולטים כבר חודשיים ולי אין כוח לנקות, איזה יום יפה אמרתי לעיר בדרך לעבודה, השמיים היו כחולים ונטולי כל עננים או רגשות, הציפורים צייצו והכל היה כל כך יפה ושלו הרגשתי שהיום הזה הולך להיות התחלה חדשה ומשהו טוב הולך לקרות דוקא לי. איזה יום יפה אמרתי לבוס שלי בחיוך אופטימי במיוחד שלא נעלם לרגע כאשר הוא הסביר לי שמקצצים בכוח אדם ולכן עלי לעזוב. איזה יום יפה חשבתי לעצמי בדרך לים ,2 מכוניות התנגשו אחת בשניה ברחוב בו עברתי זעקות הפצועים ליוו אותי עד קצה המדרכה. איזה יום יפה חשבתי לעצמי והישרתי מבט לעבר השמש השוקעת כמה חבל שהוא ניגמר, לידי שכב שחף ופרפר את נשמתו החוצה עקב הרעלת נפט מהמיכלית החלודה ששקעה לה בקו האופק. איזה יום יפה חשבתי לעצמי והבטתי למטה לעבר הרחוב הסואן כמה חבל שהוא עבר כבר, הרוח ליטפה את פני והמכוניות נראו כל כך קטנות מגובה הבניין, העולם נראה כל כך שלו כל כך רגוע כל כך מושלם. קמתי על רגלי וניערתי את האבק מעל בגדיי. מחר יהיה יום נוסף אמיץ ואופטימי ולי יש עוד לחפש עבודה. זה היה יום יפה חשבתי ועליתי לאוטובוס בדרכי הביתה, נשענתי על הספסל ועצמתי את העיניים. הקריין ברדיו התחיל להגיד משהו על מטאור ענק שהולך מחר להתנגש בכדור הארץ…
-
-
-
-
-
כיוון שאף פעם לא האמנתי שסוף העולם יכלול בחובו רובוטים בגודל 15 מטר או חייזרים יורקי אש. כתבתי את יומו האחרון של הגיבור כיום רגיל אשר מסתיים , לתמיד. אבל לאחר שקראתי את המאמר אני מבין כי עכשיו כי סיפור מד"ב חייב לכלול בתוכו טריקים בסגנון היי טק על מנת להחשב בז'אנר. סלך לי ודע כי מעכשיו לא אשמור פואנטות לסוף ואדאג להוסיף מכונות לשיגור סיגריות לחלל בכל סיפור.
-
נכללים תחת הגדרת מד"ב, אבל בסיפורים מסוג זה תמיד יש משהו נוסף מעבר לאזכור שהנה בא סוף העולם.
לכתוב סיפור לא מד"בי בעליל ולהוסיף בסופו משפט על סוף העולם מחר, ללא שום הכנה מוקדמת כלשהי, זה לא מד"ב (אני מתנצל בפני המנהל על החריגה מכללי הפורום שלא לדון בהאם סיפור הוא מדבי או לא, אך נראה לי שכאן זה חיוני).
שוב, מומלץ ביותר לקרוא את לקסיקון טרקי סיטי והקדם! -
מכונה לשיגור סיגריות או שוקולד לחלל לא תהפוך את הסיפור למד"ב. כדי שסיפור יחשב כמד"ב צריכה להיות למכונה איזושהי השפעה על הסיפור. זאת אומרת, משהו צריך לקרוא לגיבור או לחברה או לכל דבר הקשור לסיפור עקב הפעלת המכונה.
למשל אם חפיסת שוקולד פרה של עלית משוגרת לחלל, וגורמת להסתת לווין ממסלולו, שגורם למשהו אחר, אז אפשר יהיה לקרוא לסיפור מד"ב. (מד"ב רע, דרך אגב…).
בהתייחס לסיפור שלך, אתה מתאר יום שעובר על אדם, ואז בסופו פתאום אתה אומר שמטאור עומד לפגוע בכדור הארץ. זהו. המטאור לא השפיע על האדם. לא קרה שום דבר שנובע מההתנגשות העתידית (כמו שיש בארמגדון למשל). מה הבדיון פה? עצם העובדה שמטאור עומד להתנגש בכדור הארץ? אם כן, אז ניתן לסכם את הסיפור ב:
"הודיעו בחדשות שמטאור ענק עומד לפגוע בכדור הארץ".אפשר לשלוח לתחרות הקצרצרים הבאה.
לבד מכך, אי אפשר לסספנד את ההסבר שלך לכך שהסיפור הוא תיאור היום האחרון על כדור הארץ. סביר להניח שהמטאור ומסלולו הקטלני יתגלו על ידי אסטרונומים ימים רבים לפני הפגיעה. מאוד לא סביר שהמידע ישמר בסוד. גם אם ינסו לשמור אותו בסוד, הוא ידלוף. ולכן לא יכול להיות שמישהו יודיע על הפגיעה רק יום לפני התרחשותה. וגם אם נניח שהגיבור כל כך מנותק עד שפספס את כל זה, נראה לך שיפטרו אותו יום לפני שהכל נגמר? מישהו יחשוב על זה בכלל?
אני הבנתי מהסיפור שאתה תוקף אנשים שנוהגים להתעלם מהסובב אותם, ושוקעים בחיים היפים שלהם, שוכחים מהסביבה. סוף העולם? מה הקשר?
-
-
ok הסבר העלילה מהתחלה. איש מוזר בעל נטיה להתעלם מהסביבה ולשמור על אופטימיות ויהי מה (שימי לב לאסונות מסביב) מבלה את יומו האחרון עלי אדמות תוך כדי שיטוט ואושר פנימי עמוק מבלי להבחין כי חייו (שאינם במצב טוב גם כך למרות נטייתו להכחשה) עומדים להסתיים. מצטער אם לא הבאתי מספיק רמזים במהלך העלילה (נלקח לתשומת הלב למרות שיש אם כך בעיה עקב העובדה שהסיפור נכתב מנקודת מבטו של גיבורינו המרוכז בעצמו) אבל עדיין עוסק הסיפור בסוף העולם (שוב פעם מנקודת מבט של אדם המרוכז בעולמו הפנימי).
-
1. בנוסף להערותיהם של עמיתי הנכבדים, אני ממליץ לך לקרוא את *כל* המאמרים המסופקים בכללי הפורום, עדיף יותר מפעם אחת.
2. כתיבת מדע בדיוני אינה עתידנית, וודאי שאינה דורשת הוספת מיני טריקים והמצאות. ההגדרה החביבה עלי למדע בדיוני היא "מה אם?" (What If?). מה אם נתן יהיה לנוע במהירות העולה על מהירות האור? מה אם נתן יהיה לנוע בזמן? מה אם ימציאו שיטת שלטון טובה יותר מדמוקרטיה? מה אם בית המקדש לא היה נחרב? (דוגמה לז'אנר הקרוי "היסטוריה חלופית")
מה אם יוכלו כל בני האדם להעביר את עצמם ללא כל מיכשור חיצוני באופן מיידי ממקום למקום (טלפורטציה)? מה אם סוף העולם הגיע?
וכו' וכו'. כל הרעיונות שלמעלה נכתבו כבר פעמים רבות, כמובן. החכמה היא למצוא רעיון חדש, לשלב באופן *חדשני* (להבדיל מ*לא*-חדשני) בין כמה רעיונות מוכרים או לתת זוית/וריאציה לא שגרתית ושונה על רעיון מוכר. כדי לכתוב מד"ב כהלכתו, אם כן, עליך להכיר את התחום.
3. קיים חוסר משווע בסימני פיסוק. ביחוד קופחה הנקודה – אתה חייב ללמוד לחלק משפטים כהלכה ולהחליט היכן מסתיים משפט אחד ומתחיל אחר. בדרך כלל, ברמה הבסיסית, ידבר משפט בודד על נושא בודד. גם פסיקים יכולים להועיל. ניקח כדוגמה את משפט הפתיחה שלך:
"איזה יום יפה חשבתי ופקחתי את עיני והדלקתי סיגריה חדרי היה קטן ואפור יותר מתמיד אבל קריין הטלוויזיה שהיתה דלוקה עוד מהלילה ניראה מאושר מתמיד."
ראשית – חשבת כי זהו יום יפה. יש להבדיל בין המחשבה עצמה לבין המעשה, על כן: "איזה יום יפה*,* חשבתי" (שים לב לפסיק). לאחר מכן אתה מדבר על עצמך ("ופקחתי…והדלקתי…"), אך אז אתה עובר לדבר על *החדר*. בנקודה זו *יסתיים* המשפט הראשון: "ופקחתי את עיני והדל'קתי סיגריה." (שים לב לנקודה). אגב – עדיף להמנע מעודף ו' החיבור: "פקחתי את עיני" ולא "ופקחתי". הלאה: "חדרי היה… אבל קריין הטלויזיה". שוב – אתה מדבר על החדר ואז על הקריין. תוכל לחלק את המשפט לשניים – נקודה לאחר "מתמיד" והשמטת ה-"אבל" – או לשים פסיק באותו מקום. השימוש החוזר ב-"מאושר מתמיד", אגב, אינו נאה כלל וכלל.
קריין הטלויזיה נראה מאושר מתמיד, והמכשיר עצמו דלק עוד מהלילה (או, למעשה, *כל* הלילה). שני חלקים אלה יופרדו בפסיקים, כך: "קריין הטלוויזיה, שדלקה כל הלילה, נראה מאושר מתמיד." (שים לב לפסיקים ולניסוח המדויק, השונה מזה שלך).נראה לי כי נתתי לך מספיק חומר למחשבה להיום. צא ולמד.
-
-
-
-
-
-
