- This topic has תגובה 1, 2 משתתפים, and was last updated לפני 17 שנים, 3 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
הלכתי בשוק וראיתי דלת פתוחה,
ונכנסתי במהירות ללא מצמוץ או מבוכה.
ובפנים ישב לו זקן ובכה.
הסתכלתי וניסתי להבין למה הוא בוכה.
"מה קרה?"
והזקן מסתכל בתמונה שבידו ובוכה.
"אתה רוצה עזרה?"
והזקן רק נד בראשו וכוס היגונים שלו מלאה עד אין סוף.
התקרבתי אליו ובידו תמונה.
תמונה של מה שהיה לפני שהכול נבנה.
תמונה של שקט ושלווה.
תמונה קסומה של מה שהיה ולעולם לא ישוב.
תמונה של הטבע, הערום מכל בנין.
"התרצה שהכול יחזור לקדמותו" שאלתיו.
הוא הרים את מבטו אלי וענה:
"רק להיות במקום שהטבע עוד פורח, אני רוצה."
ואני לא יודע מה לעשות.
את הדלת אני פותח ויצא החוצה,
לתוך קרחת יער באמצע השממה. -
שיר מעניין מאוד.
אני לא מומחה בעניין, אבל זאת נראית לי כמו דוגמא יפה מאוד של שירה מודרנית.
השורה "קרחת יער באמצע השממה" בעייתית בעיני, כיוון שהביטוי חסר משמעות.
אם הכוונה היא לאזור שבו יש יער באמצע השממה, אז הביטוי פשוט אינו נכון, ואם הכוונה היא אכן לקרחת יער, כלומר אזור בתוך היער שבו אין עצים, אז אין לזה שום משמעות.
-
