- This topic has 15 תגובות, 5 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 3 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
הוא הראשון והם כמו ילדים שקיבלו צעצוע חדש. הוא מסתובב כשמושכים באוזנו הימנית. כשהם מוחאים כף מול עיניו הוא ממצמץ. זה הכול. כשצובטים אותו הוא מנסה להתגונן לרגע, באופן אינסטינקטיבי. זה לא שהוא מרגיש, הם יודעים, זה רק אפקט מכונה. המבע המת לא עוזב את עיניו לשנייה. אינוקבטור קטן עם רגליים, לא מתלונן, לא מדבר. מפתח ומטפח בקרבו מה שיכול להיות חיים. אבל רק עבור מישהו אחר.
כמו למשוך כמה חוטים מתוך לוח פוזיטרוני של רובוט, או בטריה פשוטה מגבה של בובה מדברת, כל-כך פשוט לנטרל את הפעולות הלא רצויות. הבעייתיות. אלו שגורמות להם לחשוב על דיעות שהושמעו במאה הקודמת. אך הדת חלפה מן העולם. המוסר נדחק לשוליים, כמו תחביב אזוטרי עתיק. נגינה בנבל למשל, או בישול. ועכשיו זה מותר.
כשהוא עייף מהצביטות, והכימיקלים, וריח בשרו שלו החרוך, כשהוא רוצה להירדם, לא כי הגיע לילה, אלא כי אינו יכול עוד, גופנית, לשאת בבדיקות, הם מניחים לו. הוא צונח באותה נקודה, היכן שלא יהיה. ושוקע. בחלומותיו אין תוכן, רק ידיים כהות וקירות בהירים. ריחות מתוקים חריפים. מישהו ניתק את החוטים האחראים לתמונות אחרות. לקח ממנו את היכולת הטיפשית להבחין בצבע. רק זכרון הטווח הקצר משמש לו מסך, לאותן שעות רדומות, רדופות. בחלומותיו אין תוכן, גם לא יהיה. כמו בשעות העירות השלו. והילד האחר בן דמותו, זה שחי בשעות אחרות, הוא לא יודע. שלב אחר פועם רק בשבילו.
בחדר שונה באיזור אחר של העיר הוא מתעורר כשבן דמותו ישן, או נאנק בלי קול, או עומד אילם כשסף הסיבולת של גופו נבחן מחדש. וכשהם מודיעים למפעיליהם שעכשיו הם יודעים את סף טמפרטורת הבעירה של גוף האדם, במדויק, הוא חולם באמת. וכשהם מודיעים שעלו על קצהו של נסיוב חדש לכלבת C, הוא חולם באמת. וכשהכאבים תוקפים את האחד, האמיתי, הוריו שם, לנחם. ידיהן אינן כחולות, ובחלומותיו כלבים רודפים אחרי עצמם והשמש לוחשת סודות. סודות שלעולם לא תלחש לאחר.
ביום בו תתבצע ההחלפה, אורות גדולים יסנוורו אותו. אנשים בחליפות יבואו לראות לאן הלך כל הכסף שלהם לאחרונה, ושני הורים נרגשים, ברי מזל, יחזיקו בזרועותיהם ילד חלוש, בעודם מתקרבים עוד ועוד אל הפעימות שבקרוב יירקדו בחזהו. יתנו לו חיים אחרים. מהצד השני של המסך יימרחו את הגוף האחר בחומרים מחטאים, ויבדקו את הדופק. אף אחד לא יילטף על הראש, או יבטיח סוכרייה אחרי, או להחזיק את היד. הרי לא קורה כאן דבר מיוחד.
רבבות הצופים יריעו, כשהקריין יודיע שהניתוח יתבצע ללא הרדמה, למען האותנטיות. חוטים רבים יחוברו לגוף האחר, הקטן. למדוד ולבחון ולחקור את התחושות כולן. כשחור ייקרע בחזהו, לא גדול מאגרופו של ילד קטן, הוא ייאנק בקול לראשונה, לאחרונה. אף אחד לא ישמע. וכשליבו ייתלש מתוכו באבחת איזמל מדודה, תהיה התחושה הדבר הקרוב ביותר לצבע, שאי פעם יחוש אחר-כך. צעד גדול נוסף לאנושות. צעד קטן כל כך.
-
-
יפה.
אולי קצת שקוף מידי. אני מתכוונת שאתה קצת דוחף לנו בכוח "תרחמו עליו".גם קצת הפריע לי "הדת חלפה מן העולם, המוסר נדחק לשוליים", כאילו בשביל להסביר לקורא איך זה יכול לקרות.
בעיניי זה לא רלוונטי. המוסר לא נדחק לשוליים, הוא פשוט משתנה מתקופה לתקופה (על כן המשפט לפני זה על "דעות שהושמעו במאה הקודמת" דווקא מתאים). לו המוסר באמת היה נדחק לשוליים אז היתה אנרכיה. לא נראה שזה המצב בסיפור. וגם הדת לא צריכה לחלוף מן העולם בשביל שדבר כזה יתגשם. אין קשר לדעתי. אבל זה כבר דיון לפורום פילוסופיה.אך בסה"כ כאמור, לא רע בכלל. התיאורים של הילד-אינקובטור טובים ומשכנעים.
-
אבל יש לי כמה וכמה בעיות עם התוכן
דבר ראשון – כדי לייצר לב משובט לא צריך לייצר את כל הילד, או למעשה כל דבר חוץ מהלב. יש פה בעיה באמינות של הסיפור מהבחינה הזאת.
ונגיד שכבר ייצרו את האינקובטור ילד, ניתוח בלי הרדמה? רבבות יריעו? את זה שעושים עליו ניסויים מטורפים שמזכירים לי את הרופא הנאצי הזה, נו איך קוראים לו מילא, אבל למה להיות סתם אכזריים? כדי לדעת מה בדיוק עובר על הגוף באותו זמן, מה זה יכול לתת?הפרטים הללו הגיעו רק בסוף הסיפור, שאר החלקים דווקא היו סבבה.
לתשומת לבך.
לילה טוב -
-
סיפור נחמד
ויחד עם זאת אני רוצה להעלות את הנקודות הבאות:אני מסכים עם עידית בנושא הדת והמוסר. לפי דעתי, לדת ולמוסר אין שום קשר לאתיקה מדעית.
אני גם מסכים עם טרי רוז שטוען (או טוענת, אינני בטוח מהו המגדר הנכון) שאין צורך לגדל את כל הילד כדי לתלוש ממנו לבסוף את ליבו.
מנסיוני האישי, אני יכול לאמר שניתן היום לגדל תאי לב בצלחת פטרי במעבדה. התאים פועמים (לראות את זה זו חוויה אדירה). בעקבות חלוקות תאים, כאשר תאים מסויימים נוגעים בתאים אחרים, אז אפשר לראות סינכרוניזציה בפעימה. תרבית שלמה פועמת ביחד וזה מדהים.
היום מעדיפים שיטות מסוג זה כדי לגדל איברים ורקמות. שיטות כאלה בטוחות יותר (אם לוקחים מתוך גוף חי יש סכנה להדבקות במחלות זיהומיות – ראה חולי המופיליה רבים שהזריקו את פקטור 8 שנלקח מדמו של אדם חולה באיידס, ונדבקו) – וכאן היתרון הגדול של הנדסה גנטית.יש תחום קרוב יותר לרוחו של הסיפור. מדובר בתאי גזע עצביים המופקים מעוברים שנפלו (שלא השלימו שישה חודשים ברחם אימם). התאים מוזרקים למוחותיהם של חולי אלצהיימר ופרקינסון, ונראה ששימוש בשיטה זו אכן מביא מזור מסויים לחולים אלה. הבעיה האתית היא "גידולם" של עוברים והפלתם לפני סיום ההריון.
לפני ש- NY יספיק להגיב, אני מתנצל מראש על "ההשפכה" ועל העדרה המוחלט של עלילה בתגובה זו.
-
-
-
-
המטרה של אחר לא הייתה רק לייצר את הלב. זה היה התוצר העיקרי, כפי שהוצג בסיפור לפחות, אבל המחקרים שנערכו בזמן ההמתנה לכך שליבו יגיע לגודל המתאים היו חשובים לא פחות, ואפילו יותר לאנשים שעמדו מאחוריי מימון הפרוייקט.
מעבר לזאת, בעת תקופת הסיפור, אין קו מחשבה הנוטה להאמין כי יש משהו פסול בהרביית בני אדם שלמים באופן מעבדתי, ומעבר לזאת, לאחר יש המון איברים שימושיים. הלב הוא רק אחד מהם.
-
-
-
-
אתה לוקח תינוק (לא ילד בן 7, תינוק!) ומרעיף על השכל שלו דברים שתינוק לא אמור להתמודד איתם בגיל כזה, לך תדע אם באמת הצלחת לכבות לו את כל הנורות האדומות, לך תדע מה יהיו ההשלכות על כמויות דם גדולות שהלב פתאום צריך לשלוח לאיזה מקום כי הכימיקל החדש שפיתחת ושפכת עליו יקבל בקרוב את הכינוי "המקדחה" ועזוב את כל אלה שסתם זרקתי לאוויר, עוד נתת לו מחלות, איך אתה יכול להגיד לי שאין שום סיכוי שמחלה תזיק ללב של תינוק?
אני חושב שלא חשבת מספיק כאשר כתבת את הסיפור ואתה מנסה לתת תרוצים.
לילה טוב
-
בעניין התאכזרות לחיות ניסוי (ואפשר לראות ב"אחר" חיית ניסוי) כדאי לך לבקר במעבדות קוסמטיקה (אם יאפשרו לך). כל מוצר שיוצא לשוק (למשל: מסקרה, צללית לעיניים, אודם, אפילו סוג חדש של מתכת המרכיבה מסגרת למשקפיים) חייב לעבור בדיקה יסודית על חיות ניסוי. בד"כ לוקחים ארנבות (אין להן בלוטות דמעות, או משהו מעין זה), תופרים להם את העפעפיים כדי שלא יוכלו למצמץ, ומורחים על לובן העין את התכשיר. בודקים מהי הכמות הנחוצה כדי לעוור את הארנבת. רק אחרי שהתכשיר נמצא בטוח באופן מספק הוא יוצא לשוק.
ומה קורה אם התכשיר לא בטוח באופן מספק?
מקסימום הלכה ארנבת, לא כזה ביג דיל. -
-
