- This topic has 13 תגובות, 7 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים by
.
-
תגובות
-
-
אחיות
אני הולכת ברחובות סוריאליסטיים, מוצפים באורות צהובים של פנסים ומחטים מלוכלכים בערמות. החברה שלי מהצד המזרחי של הגדר כעת בדרכה למאסר. רכב שחור מבריק אסף אותה מדירתה, אשר נחרבה בידי המבקרים הליליים, וממש ברגע זה היא מובלת בידיים שלובות ופנים צנומות לבנות לתוך שערי לוביאנקה הפעורים לרווחה. כנראה מצפות לה כמה שבועות עינויים, לא משהו בלתי סביר, כמו כולם. ינעלו אותה, ערומה למחצה, בארון צר, ממלוא היטב בצבא פרעושים רעבים לשעות מספר. אחר כך תא מעופש וצפוף. חקירות. וידויים. סתירות. איומים. היא תתוודה ותצא בזול מכל הסיפור. חמש שש שנות עבודות כפייה בקאמצ'טקה, באחד ממוקדי הריכוז הגדולים לנשים. וזהו…אחרי זה היא תתגורר לה באיזו עיירת ספר שכוחת אל, תתנחם, ותשכח אולי כי אמה, אשר נעצרה שבוע אחריה, נדרסה למוות מול עינייה על ידי נהג הובלות פנים מחנתי שיכור.
אני לא יכולה להתנחם. אני מחבקת את הפנס וקוראת לו מיק. אם עוצמים ת'עיניים לכדי סדק כאוב: הוא באמת מזכיר את מיק. רזה, עצמתי, זוויתי, מגחך. אמי, לצערי הרב לא נעצרה. היא עדיין יושבת בביתה הממורק בפרברי העיר, ומבקרת אותי. אני יכולה לראות בדמיוני את התנועות המכניות של שפתיה הכחושות, המשוחות בברק לשפתיים של זקנות, המתאמצות ללחוש אף בשנתה: "מופקרת. ברחת מהמנזר, זנזונת קטנה. מוכשרת ?!? במה בדיוק מוכשרת: להזריק…זה הכשרון שלך."
אילו רק יכולתי להזמין את האנשים במעילי עור שיבוא עם הרכב השחור המזמזם שלהם ויקישו בדלתה לילה בהיר אחד. שיגררו את המכשפה הבורגנית הזאת דרך כל מדורי הגהנום, עד שתתוודה. שיתלשו את ציפורניה ואת שדיה הבלויים, וישברו את עמוד השדרה העקום שלה מרוב התפללויות צבועות, עם מקלות גומי עבים.
חיוך מתפשט על שפתיי. אני ממש קודחת. לא הצלחתי להשיג היום פרוטה שחוקה. המחסה שלי מתחת לבניין האופרה הישן מוצף ביוב. לא יבואו האנשים הליליים הטובים: הם בצד המזרחי של הגדר.ניסיתי להתקדם אל הפנס הבא. גם הוא דומה למיק. לידו זרוק מזרק חצי מלא בנסיוב ובעוד משהו. החזקתי את המזרק בשניים. הידקתי את השרוול סביב ידי השמאלית מעל המרפק ונעצתי את המזרק בווריד. צנחתי מטה לתוך שלולית רדודה. בועה ורודה התרוממה מפי .
החוקר במעיל עור עומד מעל אחותי מהמזרח. היא נפלה לתוך שלולית חמימה של שתן מהביל, לאחר שהחוקר לא חישב את שקול הכוחות בין הלסת שלה לבין אגרופו. הלסת הייתה בהפסד רציני של כוח. בועה ורודה עלתה בריחוף מפיה. עינייה הזגוגיות ננעצו בכפתור מבהיק על מעילו.
בשארית כוחותיי, כנראה בתוך המזרק אכן היה משהו, אני מסיטה קצוות שיער בלונדיני ריחני, שפעם היה שלי, מהעיניים, אשר החלו לאבד את המיקוד בריצודים מהבהבים. מעלי גחן מיק, לבוש במעיל עור. אגרופו היה עדיים קפוץ.
אחותי המזרחית, בנפצה את הבועה הססגונית, לחשה בקול נערת המקהלה: אני היא Marian Faithful של החיים.
-
-
-
ניסיתי להעביר הקבלה בין גורלות של שתי נשים צעירות, אחת ברוסיה הקומוניסטית ( הערת ביניים קטנה: לוביאנקה – זהו כלא מפורסם מאוד במוסקבה, בו כלאו המון אשנים סתם כך, ראי ספריו של סולז'ניצין ) והשניה באנגליה המערבית, שטופת רוק אנד רול והרואין. למרות השוני העצום בין שתי המציאויות הגורל של שתיהן מתחלף לשבריר שניה, שלפני המוות.
הערת ביניים קטנה מס' 2: מריאן פיתפול ( האמתית, אשר עדיין חיה ), הייתה אחת החברות הראשונות והאהובות של מיק ג'אגר, שחקנית תיאטרון וזמרת. היא הייתה נערה יפה ומוכשרת, אך התמכרותה להרואין דירדרה אותה לחיים עלובים ביותר. -
טוב, אז ככה:
הסיפור מעביר יפה תחושה עזה של דיכאון אדיר והתדרדרות אל ביבי שופכין. הבעיה שלי היתה שאין ממש סיפור אלא יותר תמונת מצב. עכשיו אפשר לקחת את אותה תמונת מצב כתובה היטב ולהפוך אותה למשהו יותר משמעותי עם איזשהו קו עלילתי.
וסתם ניטפוק קטן, סתם כי אני לא יכול בלי:
היום אני כבר יודע שאת מעדיפה מד"ב חברתי וזה יופי, והסיפור בהחלט מכוון לשם. אבל…זה לא ממש מד"ב נכון?
מצד שני: אם היה קו עלילתי יותר ברור יתכן שהייתי מקבל תשובה לשאלה שלי. -
-
-
פעם אחת לפני ההסברים ואחת אחרי, ועדיין, יש לי בעיה עם הסיפור הזה.
כי הוא לא ברור לי. לא ברור לי פה כלום. למה הבריטית רוצה למות? האם היא מתה? מהו הנסיוב הזה? זה סם חדש? שם חדש לסם ישן? מדוע הבריטית מדמיינת את אהובה בתור החוקר? למה הן צריכות להתחלף? ובקיצור, מה קורה פה?
כמה רגעים מעניינים של תיאורים דכאוניים וסוריאליסטים למדי הולכים כאן לאיבוד כי אין במה להיאחז. -
-
-
-
היה מנותק מכל שאר העלילה. אבל הוא לא – להרגשתי הוא שיאה של העלילה.
מה שכן – הסיפור הזה נותן יותר מדי הרגשה שהוא נכתב באסוציאציות פרטיות. יש הרגשה שקורה שם הרבה, אבל אני נשארת מחוץ לזה, כי זה לא נכתב ברעיונות שאני מסוגלת להבין. בפירוש היתה לי הרגשה שפספסתי שם הרבה כי הסיפור מבוסס על מערכת אסוציאציות שרחוקה מהמערכת שלי. ולכן, נראה לי, היה קשה גם לאנשים רבים כאן להבין מה הולך בסיפור. הוא פשוט לא מספיק נגיש לאנשים עם מערכת אסוציאציות שונה – יותר מדי בהבנה שלו תלוי בכך שיהיו לך את אותן התנסויות, חוויות, זכרונות, ידע וכולי כמו למחברת. -
Sorry for the broken English, but I'm at work and no utf8 in here
It IS about associations
I wrote this story after reading some Solgenitzin and some VH1 show about Marian Faithful
I felt that it is almost siFi that in the same time such opposite things happened
and because I came from the communist part of the reality I DO have different associations about the whole thing -
-
