- This topic has 34 תגובות, 11 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 2 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
כמה הערות:
א. זהו סיפור הפנטזיה הראשון שלי. נא לא לקרוע אותי לגזרים.
ב. סיפור זה נכתב במקור באנגלית, בה אני כותב את רוב הסיפורים שלי. הסיפור הזה היה מספיק טוב (לדעתי) כדי לתרגם. יתכן שהתרגום מעט חורק. במקרה שכן, אנא קראו שוב את החלק השני של ההערה הראשונה.
ג. כל הזכויות שמורות למפרסם (אני).
ולסיפור עצמו:האזינו לי, ילדים, והאזינו היטב, כיוון שהלילה הינו הלילה הקר ביותר של השנה. הלילה תשמעו את ה*סיפור*, כפי שסופר במשך שנים כה רבות, בזמן סופות וסערות; על פני שלג עמוק כעשר רגלי אדם; ורק מתאים ונכון הוא שיסופר בלילה זה, כיוון שזהו הסיפור המקפיא ביותר בתולדותינו:
לפני שנים רבות, כאשר העולם היה עוד צעיר ועמנו זה מקרוב בא לחיות בארץ זו, חי לו מלך. היה זה מלך אציל והוגן, חכם וסובלני, והוא שלט במשך שנים רבות. אותו המלך אהב את נתיניו, והם אהבו אותו בתמורה, והיו מאושרים תחת שלטונו.
לילה אחד, כאשר המלך חגג בארמונו את השנה האחת-עשר לעלייתו לגדולה, עינו נפלה על נערת משרתים, והוא נפל בקסמה מיד. הוא התאהב בה עד ייאוש, ורצה בה לעצמו. כל אותו הלילה לא יכול היה לחשוב על דבר מלבדה. הבשר והיין היו כאפר בפיו, וכל שיכל לדמיין היה טעם נשיקותיה.
בוער מתשוקה, הוא ביקש את חסדיה של הנערה, אך היא התחמקה ממנו, דחתה אותו, ולבסוף סיפרה לו את האמת: היא לא חשקה בו.
המלך הוכה באלם למשמע הדבר, אפשרות פשוטה שכלל לא עלתה בדעתו. הוא התעשת והחליט להותירה לנפשה, אך עתה כבר היה מאוחר מדי; במשך ימים היא היתה הדבר היחיד שיכל לחשוב עליו.
עתה, כמלך הארץ, היתה לו זכות על גופה, אפילו לקחתה בכוח אם היתה מסרבת לו שוב, אך הוא לא רצה בזאת. הוא רצה שתאהב אותו כפי שהוא אהב אותה, שתישאר לצידו ותיכנס אל תוך מיטתו לא משום שכך צוותה, אלא משום שהיא רצתה כך.
ועל-כן הוציא את ימיו מרוגז ונדכא. "מה אוכל לעשות לעשות כדי לגרום לה לאהבני?" שאל את עצמו, ובמשך שבועות לא הרפה.
ואז התשובה מצאה את דרכה אליו.כפי שאמרתי קודם-לכן, זמנים אלו היו דמדומי עולמנו, כאשר דרכים ישנות עוד היו רבות-כוח וקוסם ומכשפה הילכו על פני האדמה, לעיתים תכופות מטילים את מוראם על כפרים שלמים תמורת כסף.
המלך לא היה מוכן לסבול זאת. הוא ציווה שכל עושי-הקסמים יגורשו מן הארץ, ושאלו שסירבו לעזוב, יוצאו להורג.
אך בימים בהם מתרחש ה*סיפור*, מספר קוסמים עוד נותרו בארץ. ולאחד מהם פנה המלך, כאשר הגיע הזמן בו המחשבות על בת המשרתים הפשוטה חדלו להעסיק את דעתו והחלו להטריפה.
קוסם זה היה גאה, כפי שקוסמים נוטים להיות. הוא הביט מטה אל פני המלך, וגיחך בבוז: "הבא אתה לדרוש את עזרתי? אחרי שעינית ורצחת כה רבים מבני-מיני? מי אתה חושב שהינך?"
"אני חושב את עצמי לשליט הממלכה הזו," ענה לו המלך, "ואני מצווה עליך לעשות כדברי!"
"סמכותך מסתיימת באלו המוכנים לקבלה על עצמם," אמר המכשף. "ואלו המהלכים בדרכינו נמצאים הרחק מעליה."
"עשה כדבריי או שאזרוק את גופתך העלובה לשלג לקחתה לשלו!" נהם המלך.
היה זה לילה קר וסוער, דומה למדי ללילה זה, והקוסם התרצה.
"אולם," אמר בחיוך. "עלינו לקבל משהו בתמורה. דבר חסר חשיבות, שליטי, רק אמצעי ביטחון כנגד נזק כלשהו שאנו עשויים לסבול כשלא תזדקק לנו עוד."
"נתתי לך את מילתי." אמר במלך בתדהמה. "האין בזאת מספיק?"
"מספיק למעננו, כמובן," השיב הקוסם חלקות. "אך אחרים עליהם אתה מפקד עשויים להיות מעט יותר… קנאים."
"אם כן הריני מכריז בזאת שמוענקת לך *הגנת המלך*. איש לא יעז לפגוע בך, מעתה ועד קץ חייך, על שבועתי."
"בסדר, אם כך." הסכים הקוסם, והוא הטיל את לחשו, וגרם לנערת המשרתים לאהוב את המלך.הרוחות יללו אותו הלילה, כמו גם בלילה שאחריו. היה זה כאילו צרחו הן כנגד התועבה לה היו עדות. ואולי…
אולי היתה זו נשמתה של נערת המשרתים הבוכה בייסורים ובמרד שלא יכלה להביא את עצמה לבטא. אותו סוג הייסורים בו אתה חש כאשר מוכרח כנגד רצונך לחוש משהו, כלפי מישהו שמעולם לא היית אמור לחוש כך כלפיו.
משום שבאותו הלילה, המלך התעורר ומצא את הנערה בחדר השינה שלו, עומדת יחפה ורטובה, ולבושה אך ורק בכותונת הלילה שלה. כיצד הגיעה לשם לא ידע. זה לא היה חשוב.
היא עמדה למרגלות מיטתו, עיניה מושפלות. כאשר הרים את סנטרה, הוא הבין שלא רק גשם הכתים את פניה היפות, אלא גם דמעות.
"הייתי חייבת לבוא." היא לחשה. "אני אוהבת אותך."
"אני יודע." הוא אמר, ליבו מתרחב בקרבו. "גם אני אוהב אותך."
ואז התחבקו, ועשו אהבה כל אותו הלילה.הבוקר למחרת, לעומת זאת, ראה מחזה שונה: נערת המשרתים הייתה מכורבלת במיטת המלך, והיא בכתה ובכתה ובכתה ולא ניתן היה לנחמה.
בתחילה חשב המלך שהקוסם רימה אותו: שהכישוף החזיק מעמד רק למשך אותו הלילה. אך כשניסה לחבק את גופה הרועד, לפתע קפצה היא עליו וכיסתה אותו בנשיקות, עדיין בוכיה כל אותו הזמן.
היה זה אז כשהמלך הבין שהאמת היתה גרועה בהרבה. היא אכן אהבה אותו.
כנגד רצונה.רותח מזעם, המלך פרץ את הדלתות במגדלו של הקוסם, גורר אחריו את הנערה המתייפחת.
"ממזר שכמותך!" הוא שאג. "רמאי שקרן שכמותך! הבטחת לי!"
"וקיבלת את מה שהובטח לך." השיב הקוסם במתינות. "הנערה אוהבת אותך אהבת אמת."
"אבל היא יודעת שאינה רוצה בכך! היא יודעת שהכריחו אותה להרגיש כך! כיצד יכול אתה לקרוא לזאת אהבת ^אמת^?
כאן האישה הצעירה דיברה, כורעת על ברכיה: "אנא ממך, אדוני הטוב, אני מתחננת לפניך. הרם את המשא הזה, את ^הקללה^ הזו מעל גבי. אינני יכולה לשאת בכך. אני חוששת שאצא מדעתי בקרוב."
פניו של המכשף הזקן התרככו, והוא ליטף את לחיה. "אני באמת מצטער על גורלך, יקירתי. אך 'אהובך' כאן," הוא אמר בבוז, "צריך ללמוד לקח בשיפלות רוח. מה שביקש היה תועבה, ועליו לחוש בתוצאות של מה שעשה."
למשמע הדברים האלו שליטתו העצמית של המלך איימה להשבר והא שלף את חרבו. "מספיק, תעלולן שכמותך!" צעק. "סדר את מה שעשית מייד או שבשם כל אל שאי פעם התקיים אצבע את החורבה הזו בדמך!"
"השכחת את שבועתך?" הזכיר לו הקוסם בלעג. "אני נתון ל*הגנת המלך*. לאיש אסור לפגוע בי, אפילו לא למלך עצמו. על שבועתך, כמדומני."
ובכך, הפנה את גבו בבוז אל המלך הזועם והחל לעזוב.
אך למרות כל מעלותיו, המלך היה גם איש גאה. הוא ידע באותו רגע שהקוסם לעולם לא ישנה את כישופו, או אפילו יבטלו, והוא סירב לתת למישהו לנצחו.
ולכן, באותו רגע, ובכוונה מוחלטת, המלך היכה את עושה-הקסמים בגבו.
הקוסם נפל, גוסס במהירות, אך הוא הקפיא את המלך במבטו התקיף.
"אם כך, שברת את שבועתך. פעמיים עתה התנהגת באורח לא יאה למעמדך, ולא יסולח לך על זאת.
"אני מקלל אותך, הו מלך, להלך לנצח בעולם החיים, משולל מוות, כפי ששללת בחירה חופשית מאהובתך. זאת ועוד, לנצח היא תלך בעקבותיך לאן שתפנה, וכאשר היא תמות, רוחה תמשיך לרודפך, ותגרום לך לנצח נצחים של נסיון לכפר על חטא שאין לו כפרה." ואז מת הקוסם הזקן ולא יסף עוד.וזהו ה*סיפור*. ה*סיפור* אשר מסופר רק פעם בשנה, בלילה הקר והחשוך ביותר.
זכרו אותו בליבכם, ילדים, ותמיד תנו לו להזכירכם למשול באהבתכם.
או שהיא תמשל בכם. -
-
-
היא שבפנטזיה יש לקסם חוקים מוסברים, גם אם ממציאים אותם תוך כדי. באגדה, קסם הוא כמו החלליות בסרטי מד"ב סוג ב' – משתמשים בו, אבל לא מסבירים אותו והקוסם הוא הסגן של אלוהים אם הוא רק רוצה. כמובן, זו רק דעתי האישית. ואני לא אומרת שאגדה היא לא תת-סוג של פנטזיה, שלא יחשבו שהתכוונתי שזה לא שייך לפורום (שאני אקח למנהלי הפורום את העבודה? האלים ישמרו!).
-
-
-
-
בהרבה סיפורי פנטזיה קצרים (שלא מתרחש בעולם מבוסס כבר) לא מסבירים את החוקים כי פשוט אין מקום. על פי ההגדרה הזאת, רוב סיפורי הפנטזיה הקצרים הם אגדות. אני בהחלט ניסיתי לתת את ההרגשה של סיפור עם עתיק יומין, כך שהפעם את צודקת, אבל זה היוצא מהכלל ולא הכלל.
אגב, הייתי שמח לשמוע גם ביקורת על הסיפור עצמו ולא רק ניטפיקים. -
על פני עולם מסובך וחסר עלילה, כלומר.
ההשראה, אגב, היא חלקית מהסיפור המקראי על שאול והמכשפה מעין-דור (אחד הגיבורים הטרגיים האהובים עלי), אבל הרוב זה סתם מחשבות שהסתובבו אצלי בראש בקשר לאהבה ורצון חופשי והיחסים ביניהם (אם בכלל).
אני חושב גם שיש טיפה מ"סיפורים בחול" של גיימן, שישב לי בחלק האחורי של המוח וצפה בעניין במתרחש… -
-
-
יש לי כמה בעיות עם זה.
ראשית מה כל כך מקפיא דם פה? באמת, עם הקדמה כזאת אני מצפה לפחות להרלאן אליסון. (רוצה לקרוא סיפור מקפיא דם באמת? קרא את "אין לי פה ואני מוכרח לצעוק"). כלומר, ההקדמה גדולה על הסיפור בשני מספרים לפחות.שנית יש לי בעיה רצינית להגדיר מלך שמענה את נתיניו, ורוצח אנשים במו ידיו כשליט נאור.
שלישית, אני הרבה יותר מידי צינית בשביל לקבל את "התועבה" שבלהכריח מישהו לאהוב נגד רצונו. תאמין לי, אחרי כמה שנים וכמה ילדים, כולם היו מתרגלים למצב כמות שהוא. וחוץ מזה, הרבה דברים שמתרחשים בפועל בעולמנו נראים לי תועבה הרבה יותר גדולה.
בנוסף, להגדיר את התרגום כ"לא טוב" יזכה אותי בפרס האנדרסטייטמנט של השנה. תקרא את זה שוב במנותק מהמקור, ותראה כמה שהעברית מלאכותית ולא זורמת (ואני לא מתכוונת לשימוש בעברית ארכאית, אלא בתרגום משפטים שלמים באופן מילולי, מה שיוצר תחביר עברי קלוקל).
-
עידו, תקרא שוב כל מה שאלכסנדרה כתבה, ואז תדמיין שאני כתבתי שוב אותו הדבר.
בנוסף, שים לב לשימוש האובססיבי שלך במילים חוזרות (המילה "נפל" במשפט אחד ו"נפלה" במשפט הבא, למשל,) שפשוט מעצבן את העין, לפאתוס המחריד שמנפח את הסיפור משלושת השורות שמגיעות לו למימדים שהוא הגיע אליו ללא כל הצדקה, ולחוסר המקוריות שאתה בעצמך יודע שהוא נמצא שם.
הצעה- אם אתה יודע שסיפור מסוים הוא בעייתי מבחינת התרגום, בעייתי מבחינת הפנטסיה ובעייתי מבחינת המקוריות – אל תפרסם אותו. רק בעיות.
תכתוב משהו חדש!
כשרון יש לך, תודה לאל, אחרת לא הייתי מצליחה אפילו לסיים את הסיפור. תשתמש בו. חבל עליו. מתבזבז. -
ואני רוצה להגיב:
בנוגע לתרגום: כמו שכתבתי זה סיפור הפנטזיה הראשון שלי ובכל מקרה הוא נכתב במקור באנגלית, שבה הרבה יותר קל לי להתנסח. המקור באמת הרבה יותר טוב, אבל משום מה אסור לשים כאן סיפורים באנגלית (ולמה, בעצם?), אחרת הייתי יכול להכניס מספר גדול בהרבה של סיפורים מוכנים בלי להזיע דם במשך שעה וחצי על שני עמודים ואז לקבל תלונות על "התחביר העברי הקלוקל שלי."
כן, אני יודע שהוא פגום קצת. הבעיה היא שאני יכול לכתוב טוב בעברית (ראו למשל את "שרשרת מזון" שכבר כתבו לי עליו שהוא זורם ומנוסח היטב) ואני יכול לכתוב הרבה יותר טוב באנגלית, אבל משום מה המעבר משפה אחת לשניה מאבדת את הקצב והתחושה שהיו לסיפור המקורי (שלא לדבר על התחביר) בשפה המקורית, אולי בגלל שאלו שתי צורות חשיבה שונות.
אם אתן רוצות הוכחה, אשמח לשלוח לכן את הסיפור באנגלית). זאת ועוד: באנגלית כתבתי את "אהבת אמת" בדיאלקט מיושן, ולדעתי זה עבד נהדר ושיווה תחושה של סיפור עם. בעברית, זה לא עבד ויצא קצת מופלץ (או מנופח). אבל לשנות אותו יותר היה נוגד את כל הרעיון שלו.
פה נכנס הקטע של הפאתוס המוגזם, כדבריכן. הסיפור הזה אמור להיות מלא בפאתוס, מהסיבה הפשוטה שבחרתי לכתוב אותו בפרספקטיבה של אגדה שמסופרת בעל פה. אם הייתי כותב אותו בסגנון סטנדרטי יותר הוא היה מאבד את הנפח שלו (שוב, אני מדבר כאן על המקור). אבל בכל מקרה הגיע לו יותר מ"שלוש שורות".
בקשר לכמה שהמלך היה נאור, רוב המלכים הידועים בתור השליטים הכי נחמדים בעולם עשו דברים גרועים בהרבה, בעיקר בעת העתיקה. דויד, למשל, או מרקוס אורליוס, או המלכה אליזבת. אפילו ולאד "המשפד" דרקול ידוע ברומניה כיום בתור גיבור עם, תאמינו או לא.
מה שמביא אותי לנקודה אחרת: כל עם משפץ ומייפה את ההסטוריה שלו. גיבור מיתולוגי לא היה יכול להיות גיבור אם היו מתארים אותו באקספוזיציה בתור "הנבלה ההוא שבעל חמורים והציץ לאחותו". היה קצת מאבד את הפואנטה, לא? סיפור לעולם איננו אמת מוחלטת, בעיקר לא כשמדובר במסורת בכל פה או אגדה.
מה עוד אמרתם? "מקפיא" הייתה אחת מהמילים שנאבקתי איתה הכי הרבה בתרגום. במקור זה היה CHILL, מלשון A CHILLING TALE. איך מתרגמים דבר כזה? סיפור קריר? צונן? בחיית. בנוסף, רציתי להעביר מוטיב של קור ושלג, ו"מקפיא" היה הכי מתאים.
ועל האהבה: פה כמובן, זה נתון לנקודת מבט. אלכסנדרה, את אמרת שהמון אנשים נישאים בלי אהבה ושאפשר להתרגל לכל דבר. את צודקת כמובן (חלקית לפחות). אבל הסיפור כאן עסק בדמות שעברה משהו דומה לשטיפת מוח, או יותר נכון שליטה מוחית, וזה גרוע בהרבה. אהבה היא רגש שאמור להיות הכי טהור ולבוא מבפנים, ולא להיכפות עליך בניגוד לשיקול לדעתך. במקרה הטוב, זה ייצור לך חתיכת דיסוננס קוגניטיבי. במקרה הרע, אפשר לקבל את האימא של כל יחסי האהבה-שנאה או להפוך לסכיזופרן ובאמת להשתגע. ועוד משהו: אולי שמת לב שפעמיים המספר פונה אל הקהל שלו בתור "*ילדים*". כלומר, הסיפור מכוון למוחות רכים וצעירים יותר, שמין הסתם עדיין לא מוכנים לשמוע את הסיפור של אדיפוס או לראות את התפוז המכני.
אגב, אני מחפש סיפורים של אליסון כבר הרבה זמן. אם יש לך את הסיפור שדיברת עליו או שאת יודעת איפה אפשר להשיג, כתבי לי בבקשה.
ודבר אחרון, נעמי, ממש עצבנת אותי פה: לא מקורי??? ואני עוד הודיתי??? מאיפה לעזאזל הוצאת את זה? רק בגלל שרשמתי שני מקורות שסיפקו השראה (ואני חוזר *השראה*) למקרה שאחרים יתענינו וירצו לבדוק סיפורים שנהניתי מהם, לא אומר שהודיתי שהעתקתי את הכל משם ושיניתי את המספר הסידורי. הסיפור הזה הוא בהחלט מקורי, אלא אם כן את מחזיקה בדיעה שסיפורים חייבים להיווצר בוואקום תרבותי. במקרה כזה, את יכולה לפסול גם כל דבר שמישהו אי פעם כתב, הלחין, צייר או אמר. ממש לא ציפיתי ממך לכזאת הערה. -
אם ביקורת – שהיא דעתו הלגיטימית של קורא – מעצבנת אותך כל כך, מוטב לנפשך הרכה שלא תפרסם פה סיפורים. בכל פעם שתפרסם כאן, ראה הוזהרת, יהיה מישהו שייתן ביקורת על משהו שלדעתך הוא לא נכון. קבל זאת או לא – אם תתרגז עד כדי כך בכל פעם, רחמי על האולקוס שלך.
אני לא טענתי שהסיפור שלך מועתק – טענתי שהרעיון של אהבה כפוייה – ובמיוחד למלך – כבר נטחן בכל כך הרבה סיפורים, שהוא לא מקורי יותר. אתה בעצמך נתת שתי דוגמאות מצוינות.
אני לא טוענת ש"סיפורים צריכים להתקיים בואקום תרבותי" – אני טוענת שכדאי מאוד שהם יכללו רעיון מקורי, פחות או יותר. גם לא פסלתי את הסיפור שלך. כתבתי שאני, כקוראת, לא אהבתי אותו. מותר לי? -
ביקורת *לגיטימית* לא מעצבנת אותי בכלל, נעמי היקרה. האשמות שקריות כן. לשני הסיפורים שרשמתי לא היה שום קשר עם אהבה כפויה, כפי שהיית יודעת אם היית שמה לב קצת יותר בשיעור תנ"ך בכיתה ז'.
אם כבר, עניתי לרוב הביקורת (במיוחד החלק שהיה קונסרקטיבי ולא סתם "איכסה, הסיפור ש'ך מפגר") בצורה שקולה ורגועה והסברתי את עצמי בענייניות.
אולי מה שעצבן אותך היה שלשם שינוי מחבר של אחד מהסיפורים שאת כל כך נהנית לרדת עליהם ענה לך בחזרה.
ואגב, לא זכור לי אף פעם שראיתי סיפור *שלך* בפורום הזה (למרות שאולי פספסתי). אם כן, אני אשמח לקרוא ולראות אם את יודעת לכתוב ברמה גבוהה מהרמה שבה את מעבירה ביקורת. -
-
כמו שיעידו כמה מחברי הפורום שמכירים אותי – ובנוסף חמשת האחים הקטנים שלי – קשה מאוד להרגיז אותי. אתה היית זה שהתעצבן, ואני ייעצתי לך לא לקחת ללב.
אני לא חושבת שהכנסתי את המשפט "איכסה, הסיפור ש'ך מפגר" בשום מקום בביקורת שלי, תקן אותי אם אני טועה. ירידה להאשמות זולות והקצנה היא קלה מאוד. כתבתי את דעתי הלגיטימית על הסיפור ותו לא.
אכן, הסברת את עצמך בענייניות. שים לב שלא היתה לי טענה אחת לגבי הסבריך הלומדים, למרות שאני לא מסכימה עם רובם.
אני אוהבת מאוד, למרות הטענה המופרכת שלך, שכותבים עונים על ביקורת שלי, אפילו – ובמיוחד – אם הם לא מקבלים אותה. זה מראה יחס לביקורת. ואחזור שנית, לא היו לי טענות לגבי התשובה שלך.
מצד שני, פרסמתי כמה וכמה סיפורים בפורום, שלא לי להעיד על הרמה שלהם. לינקים מצורפים בתחתית, וחבל שלא בדקת אם אכן לא קיים שום דבר שפרסמתי בפורום לפני שהאשמת, ושלחת אחרים לעשות בשבילך את העבודה.
ולסיום, אני לא חושבת שהביקורת שלי הייתה מנוסחת ברמה נמוכה, ואשמח אם תציין נקודות שיתמכו בטענה שלך.והרי לינקים לשלושת הסיפורים האחרונים שפרסמתי:
סיפור מעשה
רעיון
גן עדן עלי אדמות -
-
-
אני אמרתי בדיוק למה התכוונתי.
אם נעמי רוצה לתת ביקורת (שאותה אני מקבל בברכה) או להתקיף (קצת פחות בברכה), אז היא צריכה לדעת גם לקבל.
ונעמי, לידעתך, לא התעצבנתי לרגע, לפחות לא מספיק בשביל שהאולקוס שלי יתלונן. את זאת שפנית לפסים אישיים אחרי שהעברתי בקורת על ההערה שלך בנוגע לזה שהסיפור שלי לא מקורי.
השלכות מעניינות את עושה… -
לא צריך לקבל כדי לתת או ההיפך. מי שכתב סיפורים לאו דווקא יודע להעריך יותר טוב את מה שהוא קורא. אני במקומך הייתי מעדיפה לקבל ביקורת מאנשים שקראו הרבה ספרים והרבה מד"ב ויודעים על מה הם מדברים, גם אם מעולם לא כתבו סיפור, מאשר מסתם אחד שפרסם סיפור לא-משהו בפורום.
היתרון היחיד של ההוא שפרסם הוא שאתה יכול עכשיו ללכת לסיפורים שלו ולהתקיף אותם בחזרה, ולראות איך הוא עומד בזה. איזה כיף. -
-
אמרת שזה היה לפני הרבה זמן, אבל אחר כך כתבת שזה היה "בדמדומי העולם". יש פה טעות, או שיש משהו שלא הבנתי?
ולגבי הסיפור עצמו… טוב, אני לא משתגעת על סיפורי פנטזיה, והאחד הזה נראה לי קצת חלש. ראשית, המלך תואר במקור כטוב ונדיב. והנה, בבת אחת הוא הופך לחלאת המין האנושי, שראוי אפילו לאמלל אדם אחר, רק כדי ללמד אותו לקח. איך מהפך פתאומי שכזה?
ושנית… נו, אני שונאת סיפורי מוסר השכל. פויה.
פרט לזה זה סיפור לא רע. סוף קצת חלש, יותר מדי מגויס, אבל לא רע. -
-
-
אני דווקא מאד בעד שהפורום הזה ישאר עם עברית בלעדית. חסרים פורומים לסיפורים באנגלית ברשת? שם גם תוכל לקבל ביקורת מדוברי אנגלית, ולא מאנשים שבקושים יודעים את האלפבית באנגלית. (אם אתה מחפש משהו כזה, אני יכולה לברר לך, אבל אני בטוחה שחיפוש קצר יסדר אותך בקטע הזה).
אם אתה רוצה, אני אשמח לתרגם לך סיפורים, אבל בלי נדר ובלי הגבלת זמן.לגבי אליסון, יש את קובץ הסיפורים שלו "לראות" שהוא ענק בעיני, אבל הסיפור הזה לא מופיע שם. אני צריכה לפשפש בסיפריות ידידי כדי לראות אצל מי מהם מצאתי את זה.
בכל מקרה, לא יותר פשוט להזמין את זה באמזון ולקרוא במקור? (הלכתי לבדוק, וכמעט התפתיתי לקנות בעצמי). -
-
-
-
אם כן, באיחור מה, הריני להסכים עם רוב הביקורות הכתובות מעלה בעניין הסגנון, טיב ואופי הסיפור והדמויות וכולי.
הריני להוסיף מספר הערות משלי, ביחוד לנוכח האופן בו קיבל הכותב הנכבד את הביקורות לעיל:
1. לאף אחד, אבל *אף אחד*, לא אכפת אם זה סיפור הפנטסיה הראשון או הארבעים ושניים אלף חמש מאות ושמונה עשרה שלך. אנו מעוניינים בסיפורים טובים, נקודה.
2. לאף אחד, אבל *אף אחד*, לא אכפת אם כתבת את הסיפור במקור באנגלית, גרוזינית, בושמנית או הניב הנהוג בבטלג'וס IV. אנו מעוניינים בסגנון נקי ונעים לקריאה, נקודה.
3. לאף אחד, אבל *אף אחד*, לא אכפת כמה סיפורים אחרים כתבת, באלו שפות ומה חשבו עליהם קוראים אחרים (ביחוד כאלה אשר, מכורח תזויג מקרים מזעזע, נמנים על משפחתו של המחבר).
4. לאף אחד, אבל *אף אחד*, לא אכפת אם המבקר שהגיב לסיפורך כתב בפורום זה כבר שלושה ספרים ומילון אוקספורד אחד, או שמא מאומה. התייחס לביקורת עצמה ותו לא.
5. בקיצור – אין תירוצים. כתוב טוב – או כלל לא.באשר לעניין הכתיבה בפורום זה: אנו מעוניינים בסיפורים *חדשים*, לא כאלה שנשלפו ממגירת המזכרות שלך, שם שכנו על דף מחברת מהוה מאז נכתבו, אי אז בטיול שנתי של כתה ז' 2 בראש העין. כמו כן, זהו פורום סיפורי מד"ב/פנטסיה *בעברית*. סיפורים באנגלית יש, איך לומר זאת בעדינות, כמו זבל. כנ"ל מתורגמים. אנו עוסקים כאן בסיפורים עבריים מקוריים, ודבר זה *אינו* עומד להשתנות.
אם אתה מעוניין לכתוב כאן עליך:
1. ללמוד לקבל ביקורת, גם אם היא כואבת.
2. ללמוד להגיב לעניין, גם אם הביקורת מכעיסה אותך.
3. ללמוד לכתוב.יום טוב!
-
1)"נעמי, לידעתך, לא התעצבנתי לרגע" (אחרי)
"נעמי, ממש עצבנת אותי פה" (לפני)2)"אם נעמי רוצה לתת ביקורת (שאותה אני מקבל בברכה)" (אחרי)
"את זאת שפנית לפסים אישיים" (אחרי)3)"ודבר אחרון, נעמי, ממש עצבנת אותי פה: לא מקורי??? ואני עוד
הודיתי??? מאיפה לעזאזל הוצאת את זה? רק בגלל שרשמתי שני
מקורות שסיפקו השראה (ואני חוזר השראה) למקרה שאחרים
יתענינו וירצו לבדוק סיפורים שנהניתי מהם, לא אומר שהודיתי
שהעתקתי את הכל משם ושיניתי את המספר הסידורי. הסיפור הזה הוא
בהחלט מקורי, אלא אם כן את מחזיקה בדיעה שסיפורים חייבים
להיווצר בוואקום תרבותי. במקרה כזה, את יכולה לפסול גם כל דבר
שמישהו אי פעם כתב, הלחין, צייר או אמר. ממש לא ציפיתי ממך
לכזאת הערה." (לפני)4)"או להתקיף" (אחרי)
"עידו, תקרא שוב כל מה שאלכסנדרה כתבה, ואז תדמיין שאני כתבתי
שוב אותו הדבר.
בנוסף, שים לב לשימוש האובססיבי שלך במילים חוזרות (המילה
"נפל" במשפט אחד ו"נפלה" במשפט הבא, למשל,) שפשוט מעצבן את
העין, לפאתוס המחריד שמנפח את הסיפור משלושת השורות שמגיעות
לו למימדים שהוא הגיע אליו ללא כל הצדקה, ולחוסר המקוריות
שאתה בעצמך יודע שהוא נמצא שם.
הצעה- אם אתה יודע שסיפור מסוים הוא בעייתי מבחינת התרגום,
בעייתי מבחינת הפנטסיה ובעייתי מבחינת המקוריות – אל תפרסם
אותו. רק בעיות.
תכתוב משהו חדש!
כשרון יש לך, תודה לאל, אחרת לא הייתי מצליחה אפילו לסיים את
הסיפור. תשתמש בו. חבל עליו. מתבזבז." (לפני)כעת, עידו, קרא נא היטב את הלפני והאחרי, ולפני שאתה מאשים אחרים בהתקפה שלא היתה, בירידה לפסים אישיים שלא היתה ובהשלכת השלכות מעניינות שמעניין מעין היא צצה, תחשוב רגע על תפקידך שלך.
ואם זה עדיין לא ברור – אני לא התרגזתי אפילו פעם אחת במהלך הויכוח הנדון, ואני לא חושבת שעשיתי משהו מבין הרשומים מעלה. לא הייתה לי בעיה לקבל ביקורת מעולם. אם מישהו מבין חברי הפורום הנכבדים חושב אחרת, אשמח לשמוע את דעתו.
-
-
שלא הזכרת את העובדה שסיפורים חייבים להיות חדשים (חוק מס. 42?) כשנעמי פרסמה סיפור שהיא כתבה כשהיתה בת 14 – שזה לפני כמה, 6 שנים?
ואמנם כל ההסברים בהתחלה של הסיפור לא מהווים תירוץ לסיפור גרוע – אבל זה עדיין מעניין, כי זה עוזר לנתח *למה* התחביר גרוע, ככה שבסופו של דבר זה אמור לעזור לנו לבקר את הסיפור, ולעזור לסופר. וזו כל המטרה, לא?
-
-
