- This topic has 17 תגובות, 7 משתתפים, and was last updated לפני 23 שנים, 4 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
"^התעורר!^" צעק גובן לורהן על שותפו.
שניהם היו מצויים קילומטר וחצי מהכפר ארגיין שעל פי השמועות החזיק אחד מתושביו מטמון יקר מפז במרתפי ביתו. גובן ושותפו תיכנו תוכנית פשוטה להשגת מטמונו של אותו איש ולדעת גובן הייתה זאת תוכנית משעממת בפשטותה. שותפו התעורר משנתו העמוקה ובמחי יד הרים את העצים מסביבם ויצר סביבם קרחת יער בינונית והצל על גובן בגופו הענק והמצחין. השותף.
"לא אוהב להתעורר לפני הצהריים" התלונן השותף "אמרת בצהריים".
"את התוכנית עלינו לעשות כשהם עייפים ומותשים מהבוקר" הסביר גובן "ולא, הם עשויים לעשות מעשה בלתי צפוי". השותף יצא לארגיין וצעקות נשמעו מהכפר. כעבור פרק זמן גם
גובן יצא לארגיין אף הוא ומצא עדת איכרים מבוהלת מסתתרת מאחורי אחד הבתים ושותפו מבהיל אותם כהוגן. מחגורתו שלף גובן חרב צרת להב וארוכה וצעק: "*הו, מפלצת בת בליעל, ראי את חרון הטוב עלייך, אנוכי גובן האמיץ יוצא להשמידך*" ויצא אחרי שותפו שנמלט מממנו. כשנעצרו כשלושה קילומטרים מארגיין והיו בטוחים שאף איכר לא נמצא בסביבה, ביקש גובן משותפו להמתין בזמן שהוא הולך לגבות מהאיכרים אסירי התודה את תשלומו. גובן חזר לכפר ולהפתעתו היו כל הבתים והשדות ריקים מאנשים ומחיות הבית ורק עכברים וארנבים שרצו שם. "מה לעזאזל קרה פה? האם חולפות שעתיים והסתומים הללו מעיזים לברוח לי?" מילמל גובן ושמע קול חלוש: "אחרי שהברחת את המפלצת ההיא, הגיעה מפלצת אחרת, דומה למפלצת שהברחת. היא ענדה על צווארה קולר מכסף לבן שהבהיק לאור החמה וכפתה את ידיהם של כל אנשי הכפר באזיקים ובשלשלאות ולקחה אותם עמה. אני ברחתי למחבוא טוב. המפלצת לא חשבה לחפש אחריי".
"מי את?" שאל גובן "אחרי הכל את לא רוח רפאים!".
אישה צעירה וקומתה ממוצעת ושיערה שחור ומזוהם ותווי פניה תפוחים ומזוהמים ועיניה הכחולות נראו כפנינים נדירות. היא הייתה לבושה בשמלה רחבה ואפורה. "שמי אלסינה" אמרה העלמה הצעירה "בתו של סירן איכר ואריס לברון".
אני בצרות חשב גובן צרות צרורות. אלסינה נראתה כאילו הייתה בטוחה בו כאילו יהיה הגיבור שיושיע אותה ואת בני כפרה והוא היה רק נוכל שניסה יחד עם שותפו לזכות במטמון ואולי היו קרובים לזכות בו.
"בואי" אמר גובן "אני רוצה שתכירי את השותף שלי". -
אתה מבין מה הולך שם? אני לא. מפלצת אחת באה, מפלצת אחרת הולכת, אז מה? ומה הקטע של הבחורה? למה שהוא יכיר לה את השותף שלו? ואז מה אם הנוכל איבד את הפרס?
הנקודה שלי היא: בקושי יש כאן התחלה. יש איזה אמצע. אין בכלל סוף. יש חצי עלילה (כי לא ממש ברור מי נגד מי למה וכמה), יש כמה מפלצות בלי טיפת תיאור שלהן ובלי שיש מושג על מה הן מסוגלות לעשות (מפלצת אחת אוסרת את כל הכפריים? עד כמה היא חזקה? אף אחד לא ניסה להאבק? והיא עשתה את זה כל כך מהר, שהספיקה להעלם לפני שהוא חזר? שלושה קילומטר זה לא כזה רחוק)
חסרים פה המון פרטים. נסה לקרוא את זה מנקודת המבט של הקוראים (זאת אומרת, תן לזה לשכב שבועיים, ואז קרא את זה שוב). אתה יודע, אלה מהקוראים שאינם קוראי מחשבות, לא יודעים מה עובר לך בראש. חיייבים לתת להם קצת יותר פרטים. נכון, העברית בסדר, נדמה לי שלא היו שגיאות, הדיאלוגים אמינים ברובם, אבל סיפור צריך להיות יותר מסך כל המלים שלו.אילו אני הייתי כותבת דבר כזה, לא הייתי מרוצה. (אל תבין לא נכון, כבר כתבתי דברים כאלה, אבל לא הראיתי לאף אחד).
בעיקרון הבסיס של זה נראה טוב, אפשר לפתח את זה. נסה שוב, וחשוב קצת על הקוראים.
-
-
היכן ההתחלה, האמצע והסוף? היכן השפה העברית ז"ל שנרצחה כאן, כנראה על רקע פלילי? במה חטאנו שזכינו לגוש בלתי מעוכל זה, במנוגד לכל בקשותינו ותחינותינו בכללי הפורום?
האם עלה בדעת המחבר הרעיון להראות יצירה מופלאה זו למישהו בטרם ישסה אותה באזרחים התמימים שבכאן? או שמא מדובר במקרה של סדיזם לשמו?בקיצור – קרא את *כללי הפורום*. לאחר מכן – חזור וקרא את *כללי הפורום*. לאחר שהנך בטוח כי הבנת והפנמת את *כל*
*כללי הפורום*, קרא *שוב* את *כללי הפורום*. בסופו של דבר, רק לאחר שוידאת כי כל תו והגיג של *כללי הפורום* חקוק היטב במוחך, נסה לכתוב משהו ולנהוג על פי *כללי הפורום*.
על מנת להבהיר, במקרה בו *כללי הפורום* (הנהירים לכל בוגר כתה ג') אינם מובנים, הריני לספק בנדיבות כמה דגשים:
א. שפה: יש לבצע לפחות הגהה אחת על הסיפור בטרם פרסומו. שגיאות נפוצות אצלך: בעיות זמנים/קישור ("…*מצא* עדת איכרים מסתתרת מאחורי אחד הבתים ושותפו *מבהיל* אותם כהוגן"), חוסר בפסיקים ("אני בצרות חשב גובן צרות צרורות."), משפטים מסורבלים ובלתי אכילים ("שניהם היו מצויים… מהכפר ארגיין שעל פי השמועות…") ועוד.
ב. התחלה, אמצע וסוף: אין כאן סוף. הסוף הוא, למי שלא הבין, *סיומו* של הסיפור, החלק *האחרון* בו, המקום בו מגיעה העלילה לידי *גמר*, המסתורין *נפתר*, הסיפור *נסגר*. לא חשבת על זה, אה? (גם אמצע אין כאן מי יודע מה)
ג. רעיון: האם משהו בסיפור זה חדש? האם יש כאן רעיון שלא ראינו קודם? או, שמא חשב לעצמו המחבר כי אף אחד מהשוכנים כאן לא ראה במקרה את הסרט ההוא בו מדבב שון קונרי דרקון, וכך גנב את הרעיון? ואללה. מחוכם.בקיצור: חזרה לשולחן השרטוט.
-
-
-
-
-
-
אפילו אם תציב, נגיד, שלט פלאש מהבהב, שכל חמש שניות יקפוץ מתוך הפורום אל עיני הקורא – תוך הסתרת כל דבר אחר שהוא מסתכל בו באותו רגע – ויאמר "לפני שאתה מציב פה סיפור, קרא את הכללים!", עדיין יהיו אנשים ש:
א. לא יקראו את הכללים, כי בשביל מה. מה כבר כמה כללים יכולים לחדש להם?
ב. יקראו את הכללים אבל יניחו שהם לא תקפים לגביהם.
ג. יקראו את הכללים ויניחו שהם בהחלט עומדים בהם, כי *לפי דעתם*, הסיפור שלהם הוא יצירת מופת של רעיונות, שפה וצורה.
בקיצור, אין לך מה להניח את חניתך עדיין – מלאכתך כאינקוויזיטור הפורום רחוקה מלהסתיים… -
-
-
-
-
-
-
-
-
