- This topic has 30 תגובות, 8 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 6 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
^"בני המיקויה היו צאצאי מתיישבים מכדור הארץ, שיצאו בספינת דורות לחפש כוכב לכת ראוי ליישוב. עם הדורות, הם שכחו את מורשת ארץ שלהם ואת תרבותם הטכנולוגית, ופיתחו לעצמם תרבות חדשה.
"תרבותם היתה מושתתת על דת שהתבססה על הרעיון שלכל דבר ביקום יש יעוד, ובעלי לב טהור יוכלו להכיר בייעודו של כל דבר באופן בלתי אמצעי. דתם התפתחה במהלך שנים רבות של טיסה בחלל, בסביבה הבלתי משתנה של הספינה, שבה, ככל הנראה, היה להם צורך בשינוי ובגיוון רעיוני.
"בני המיקויה האמינו בכל לבם שהייעוד השונה של כל דבר ביקום מכתיב צורה שונה, מבנה שונה, ומה שכינו "תהודה שונה". כל אדם בתרבותם שאף להיראות שונה, לדבר שונה ולהיות שונה מכל האנשים שסביבו, אחרת היו רואים בו אדם שליבו אינו טהור, אשר כופה תהודה אחידה על דברים בעלי ייעוד שונה. "תקני" הפכה אצלם לקללה החריפה ביותר.
"אמנותם ואומנותם של בני המיקויה התבססה על מציאת הצורה האמיתית שבחפץ, צורה המעידה על ייעודו. דגימות נדירות אלו של הספלים שיצרו מאבני החן הנפוצות בכוכבם, נעשו תוך הקשבה מרובה למה שכינו המיקויה "צורתה האמיתית של האבן", זו הנובעת מתהודתה, ולבסוף, מהייעוד שלה ביקום.
"כוכב הלכת של בני המיקויה נתגלה שוב לפני כשלוש מאות וחמישים שנים, וניתן לו הסימון גסש3274 לפי הקטלוג התקני. כוכב הלכת עבר הארצה במהלך מבצע ההארצה שהחל בשנת חמש מאות עשרים ושמונה, שבו נוספו למרחב האנושי עוד שבעים ושלושה כוכבי לכת ראויים לחיים בתקן האנושי. במהלך ההארצה, הלך מספרם של בני המיקויה והתמעט, לאחר שסירבו לעבור לכפרי מגורים תקניים שהציעו להם השלטונות, וגוועו מרעב באזורי המחיה שלהם, עם התפשטות הריאות הירוקות של אצות החמצן, שנועדו לאפשר שטחי בניה מקסימליים.
"כיום נותרו שלושה בני מיקויה, שני זכרים ונקבה אחת, והם מוחזקים בתא זמן-איטי במכון המחקר למען האנושות בעיר האוניברסיטאית דלארה שבכוכב הלכת ארנ2005, תוך דאגה לצרכיהם. עד היום, הם מסרבים להעמיד צאצאים, למרות תנאי חייהם המשופרים.
"שני פריטים אלה נאספו על ידי המחלקה האנתרופולוגית של האוניברסיטה הממשלתית של גבב7834. הם תויגו ושומרו במיטב התנאים, והוצאו למכירה פומבית עם סיום חקירתם והוצאתם מתצוגה. חותם זה מעיד כי הם פריטי מיקויה אותנטיים, ומספריהם הסידוריים הם 524 ו- 525. על פי המחקרים, הם יועדו לשתיית משקאות טקסיים. כלים דומים מאד, אך מאבן פשוטה יותר, שימשו לצרכי היומיום. כלים אלה עשויים מאבן חן אדומה מדרגת קושי בינונית ומבנה גבישי המאפשר עיבוד. אבן זו משמשת בימינו בעיקר לציפוי קירות בבנייני משרדים, ולעיצוב פסלים תואמים ליצירת סביבת עבודה מעוררת השראה".^שלי הניחה את העלון בחזרה במקומו מתחת לשני הגביעים, בזהירות רבה, ורק אז פלטה אנחה של נוסטלגיה וגעגועים, בעודה מוסיפה לאבק בזהירות את צמד הגביעים. בכל פעם שאיבקה את הפריטים הקישוטיים שאמה החזיקה בכוננית, אהבה לעצור לכמה דקות בהיחבא, ולהתעמק שוב באותו עלון שהיה מונח מתחת לשני הגביעים, וסיפר על בני המיקויה המסתוריים ודרכי חייהם המוזרות. היא הצטמררה למחשבה על אותם יצורים החיים עדיין, בזמן איטי בהרבה מהזמן שהיא חיה בו, כך שוודאי עוד יחיו שנים רבות לאחר מותה. היא חשבה על העולם שראו אותם אנשים לפני שהגיעה לשם הקידמה, עולם שהיה לפני שנים רבות, ושלאנשים אלה ודאי יש עדיין זכרונות ממנו. חזיונות רומנטיים הציפו אותה. בוודאי היה זה נפלא, לחיות בהרמוניה עם הטבע, לעסוק באמנות העולם… עיניה התערפלו כשדמיינה לעצמה את עצמה, בבגדים שהיתה תופרת לעצמה ממיטב דמיונה, מעוטרת בצבעי גוף ובשתלי קישוט בסגנון פרימיטיבי – כמו אלה שהוריה סירבו בתוקף להתיר לה לענוד, מסרבים להכיר בכך שהאופנה צועדת קדימה – קשובה אל היקום שמסביבה, מכירה את האמת שבכל חפץ…
היא נעורה בבהלת פתע מדמיונותיה כשאחד הגביעים שאחזה בידה נקש על המדף, וליבה ניתר לרגע כשחשבה ששברה אותו, הותירה את בן זוגו מיותם. אך לא, הוא עדיין שלם, בצורתו המוזרה, הגבשושית. היא סובבה אותו ואת בן זוגו הנה והנה, מנסה למצוא את ההרמוניה המושלמת עבורם, מנסה להציב אותם כך שהגבשושיות הבולטות ביותר תוסתרנה מאחור. היא נאנחה בצער וכרגיל, ויתרה על הנסיון. למרות כל חיפושיה, אמה לא הצליחה למצוא שני גביעים תואמים. כל כך חבל. -
אם בני המיקויה הם אנושיים, למה צריך להאריץ פלנטה שהם כבר נמצאים עליה??? כשל לוגי חמור ביותר.
וגם הסיום הפתוח הוא לא כל כך טוב- הוא מוביל למחשבה ששלי היא איכשהו צאצא של המיקויה, או ממשיכת דרך של הפילוסופיה, אבל אין שום דרך בטקסט שתוביל אותנו להעריך כיצד זה קרה.
סיפור נחמד, כתוב לא רע (גם אם ההסבר הוא רובו הגדול), אבל בעל כמה כשלים לוגיים שאני לא יכול להסתדר איתם.
-
-
בסיפור כתוב בפירוש שהחמצן הרג את המיקויה. זה קצת מוגזם. אפילו אם הם עברו שינויים גנטיים, לא סביר שתהליך של הארצה ממש יחסל אותם. ושלמקו צודק כאן, אפילו אם נראה כאילו בני אדם ינסו להאריץ גם כוכב של ג'ונגלים, עצם העובדה שהעולם הזה כבר קיים חיים אנושיים, תגרום לזה שלא יאריצו. להשקות מדבר זה לא הארצה. אם יש צורך בהליך הארצה, בני אדם לא היו יכולים להתקיים שם מלכתחילה.
לגבי הסוף: פשוט לא הבנתי מה הקטע של הגביעים, מה הקטע של שלי ואיך זה מתקשר לעלון שהיא קראה, ומה הפואנטה (אם יש?).
הרעיון של חברה אנושית חליפית שתשתנה עקב הנסיבות לדבר כל כך לא מובן לחברה שלא עברה את השינויים האלה הוא מעניין, אבל כדאי היה להכניס את זה בהקשר אחר משלי הזאת (שפשוט לא מעניינת אותי בתור קוראת). אני יוצאת כאן מנקודת הנחה שהחלק החשוב בסיפור הוא העלון ולא שלי.
ולסיום, אולי אני אופטימית בקטע הזה, אבל יש לי הרגשה שעד שהמין האנושי יגיע לשלב הטכנולוגי הנדרש כדי לשלוח ספינות חיפוש לחלל ולהאריץ כוכבי לכת (שאינם במערכת השמש שלנו), הוא ישתפר עד לרמה כזו שלא ינסה להאריץ כוכבי לכת שכבר מקיימים חיים מקומיים (ולא משנה אם הם היו בני אדם שהתיישבו שם), מתוך הבנה שהתהליך יגרום להכחדתם. סביר להניח שבני אדם יבצעו את הפעולות האלה בכוכבי לכת פנויים. אם בני אדם יגיעו לדרגה טכנולוגית כזו גבוהה, זה כבר לא יהיה כזה סיפור להאריץ כוכב לא מאוכלס – אולי אפילו פשוט יותר מאשר להאריץ כוכב מאוכלס.
-
החמצן לא הרג את המיקויה. מה שהרג אותם היה הרעב. אצות החמצן השתלטו על שטחי המחיה שלהם ובכך חוסלו מקורות המזון שלהם. התיאור מתייחס לתרבות שמתאימה עולם לצרכיה בכך שהיא משאירה ריאות ירוקות מוגדרת מראש, שבהן גדלות אצות מפיקות חמצן, ובכל שאר השטח בונה ערים או מבנים, תעשייתיים או אחרים.
לגבי הסוף – הסיפור הזה מתאר התנגשות – לא אלימה – בין תרבויות, שבו התרבות הקטנה והחלשה יותר נכחדה. תרבות אחת דוגלת בגיוון ושונות, תרבות שניה דוגלת באחידות ובתיקנון. הקטע עם שלי מראה איך, למרות היותה טיפוס חולם, היא עדיין לא יכולה להשתחרר ממוסכמות התרבות שלה, שתיקנון עדיף על גיוון. הגביעים של המיקויה *אמורים* להיות שונים זה מזה, אבל היא מצטערת על כך ששני הגביעים לא זהים – מבחינתה, הצבה של שני גביעים לא זהים זה לצד זה לא מציגה את הרוח הייחודית שיש בכל אחד מהם, אלא חוסר איזון, חוסר שלמות. מהבחינה הזו, היא מייצגת בגאון כל עקרת בית פולניה, שהיתה מעדיפה להתאבד ולא להגיש ארוחת ערב בכלים שונים זה מזה.
צר לי שלא הצלחתי להעביר את הרעיון בצורה ברורה יותר. -
ולדעתי הרעיון מצוין, אבל אתה צריך לעבוד על הסגנון: ההסבר בהתחלה גם ארוך מדי (בהשוואה לסיפור) וגם, כמו שכבר ציינת, לא ממש מסביר את עצמו.
הסיפור עצמו קצר ומדי וחסר כל הזדהות עם הגיבורה. עצה שלי: בפעם הבאה, זכור שהגיבור שלך הוא אדם בפני עצמו ולא רק כמה שורות שנועדו להעביר רעיון. נסה לחשוב על החיים שלהם, לספר על כמה מחשבות וקופנליקטים קטנים שיעבירו את התחושה שמדובר פה בדמות תלת ממדית–האם שלי רק חושבת על המוקויה במשך דקות ארוכות? איך היא הגיעה למצב הזה? מה היא רוצה לעשות אחר כך וכו'.
עדיין, אם יש לך רעיון טוב כבר עשית חצי עבודה ואני בטוח שתשתפר בהמשך. -
בין שאר המינים והגזעים שהאנושות אחראית להכחדתם, נמנים תושביו המקוריים של האי טסמניה. בתחילת המאה הקודמת הועלתה סברה שהטסמנים אינם אנושיים אלא בני מין אנושי שונה מזה הקיים בשאר העולם- הדבר הביא מקצוענים וחובבים להתנפל עליהם ולחקור ולחטט בקרביהם. בת טסמניה האחרונה נקברה ואף גופתה נבזזה ורק בשנות החמישים נקברה כיאות.
בני המיקויה מזכירים לי בגורלם את הטסמנים, שהיו בעלי ייחוד ובגללו מתו, אם כי אצל המיקויה זה היה עקב אי יכולתם להסתגל לעולם המשתנה. -
-
לא ברור למה תרבות אנושית תמות מרעב, בגלל פעולותיה של תרבות אנושית אחרת.
בהיסטוריה האנושית כבר היו מקרים שגזע מסוים (פולש או לא) חיסל כמעט או לחלוטין גזע קודם שהיה שם קודם, אבל בדרך כלל זה היה חיסול מכוון (בסגנון של פלישת שבטי ישראל לארץ כנען, דבר שהיה מאוד פופולרי בעת העתיקה, או להבדיל אלף אלפי הבדלות, מה שניסה היטלר לעשות), או חיסול לא מכוון כמו שעשו הספרדים בדרום אמריקה. הם רצחו המון אינדיאנים, אבל מה שכמעט חיסל את האינדיאנים (והשמיד את תרבותם) היו בעצם מחלות אירופיות שהספרדים הביאו בלי כוונה לאמריקה, ושלמקומיים לא היו נוגדנים מתאימים בדמם.עדיין לא סביר בעיני שתרבות אנושית מתקדמת של עוד כמה מאות או אלפי שנים, לא תמהר לספק מזון לשכניה הגווועים ברעב. הי, אפילו היום יש ארגונים וממשלות שממהרים לשלוח אוכל לרעבים באפריקה או בכל מקום מוכה רעב אחר (תמיד מעט מדי ומאוחר מדי, אבל זה נעשה).
אם היתה סיבה לאי שליחת המזון (המיקויה סירבו לקבלו? הם השתנו גנטית עד כדי כך שלא יכלו לעכל? הפולשים היו חארות?), אזי יש להסביר את זה.לבד מכך, מההסבר שלך עולה עוד בעיה מוזרה: אם לא היה חמצן בכוכב הלכת (הרי המתיישבים החדשים שתלו אצות לחמצן) איך המיקויה הצליחו לשרוד שם מלכתחילה?
לדעתי יש לך כאן רעיון נפלא, שפשוט לא טופל כמו שצריך. המלצתי היא למחוק את הכל, ופשוט להתחיל מהתחלה, ולא בתור סיפור קצר אלא בתור מיני נובלה או משהו כזה. תכניס קצת סיפור לסיפור שלך.
דרך אגב, בקשר לגביעים של שלי, נראה לי שלא הבנתי את זה פשוט כי שלי לא עניינה אותי, ולכן לא טרחתי לנתח את הראש שלה. אילו היית אומר כבר אז שהיא תואמת לאמא שלי, או אז הייתי מיד עולה על זה…
-
המיקויה הם גזע שמאמין בגיוון. "תיקני" בשבילם זה קללה. התרבות השלטת מאמינה בתיקנון. איזה אוכל לדעתך תציע להם תרבות שמאמינה בתיקנון? האם את חושבת שהם יסכימו לאכול אותו, אוכל שנראה להם כתועבה? כבר היו תרבויות שגוועו בשם שימור דרכיהן. הקידמה היא חסרת רחמים בדרכה שלה. היא לא בהכרח הורגת, אבל היא בהחלט רומסת את כל מה שבדרכה. גם בעולם שלנו. וזה שבני המיקויה סירבו לקבל את מה שהציעו להם צוין במפורש.
לגבי החמצן: בכוכב הלכת היה חמצן. אם לא היה בו חמצן, בני המיקויה לא היו יכולים לחיות בו. צמחיית כוכב הלכת הוחלפה באצות מייצרות חמצן שהן יעילות יותר ודורשות שטח קטן יותר כדי להפיק אותה כמות חמצן. זה מאפשר להיפטר מהג'ונגלים הגדולים והלא יעילים, להסתפק בריאות ירוקות קטנות, ולברא את שאר שטח הפלנטה לשימושים יעילים יותר.
לגבי שלי: אם שלי לא עניינה אותך, עד כדי כך שלא הבנת מה קורה בסיפור מרוב שעמום מופגן מדמותה, אין לי אלא להצטער. אני מקווה שבחיי היומיום שלך את לא נכשלת בהבנת הקורה בעולם כשאנשים לא מעניינים אותך. משום מה נראה לי שאם סיפור משעמם אותך, את יכולה להימנע מלקרוא אותו. להימנע מלהבין אותו כשכבר קראת כי הוא לא מספיק מעניין – זה כבר נראה לי מוזר. אבל אולי זה רק אני, כי לא זכור לי שאי פעם לא הצלחתי להבין סיפור כי הדמויות בו לא היו מספיק מעניינות. מי יודע, אולי הצלחתי לשבור שיא בחוסר עניין של דמות, עד כדי כך שחוסר העניין המדהים שבה מאפיל על כל אינפורמציה שאפשר אולי לקבל מהסיפור עצמו. צר לי על כך. -
היא לא נועדה להיות דמות מעניינת, כי לדמותה אין כל כך הרבה חשיבות בסיפור. היא נועדה לייצג את התרבות שלה, ולדעתי היא נציגה מצוינת של התרבות שלה – לא רעה, לא מרושעת, לא חסרת חלומות, סתם אדם רגיל, שעושה דבר רגיל לחלוטין – עומד ומנקה אבק מקישוטים – שלא מסוגל לראות מעבר למקובלות התרבות שלו, שרואים בתיקנון ערך עליון.
-
להכניס את זה לסיפור. זה הכל. גם את הקטע של ההשתלטות העויינת שבוצעה על הכוכב בעתיד שבו לפחות באופן הגיוני לא צריך לעשות דברים כאלה. אם הם מספיק מתקדמים כדי לגלות פעמיים את אותו כוכב לכת, אז הם צריכים להיות מספיק מתקדמים כדי לא לפלוש אליו. חסר המון מידע על התרבות האנושית בתקופה הזו. בגלל זה הצעתי לך להתחיל מחדש, ולחשוב יותר בגדול. יש לך יותר מדי מידע בסיפור הזה בשביל סיפור קצר, ובגלל זה חסר כל כך הרבה.
עכשיו אני רואה שגם על המיקויה חסר המון. הם צריכים להיות משהו ממש מיוחד אם הם יסכימו למות מרעב כדי לא לגעת באוכל שנותנים להם. מה, נתנו להם רק לחם אחיד? גם היום בחברות הכי טוטליטריות וממושטרות (ראה ערך סינגפור) יש מגוון אדיר של אוכל. אז מה, בעתיד זה יהיה יותר גרוע מהיום? קשה לי להאמין. עד כמה נורא יכול היה האוכל להיות בעיני המיקויה? ולמה הם לא יכלו להסביר את זה לשכנים החדשים? אילו אני הייתי עומדת לגווע ברעב, הייתי מוכנה לאכול אפילו ג'וקים חיים. אילו שכן שלי היה עומד למות מרעב, והיה מסביר לי שאם הוא יגע באוכל שאני מציעה לו, הוא בטוח יגמור בגיהנום, הייתי עושה מה שאני יכולה כדי להשיג לו אוכל חליפי.
אל תראה את כל זה בתור התקפה עליך. אני בסך הכל מצביעה על נקודות בעייתיות, שאו שלוקות בחוסר הגיון קל (קורה לסופרים הטובים ביותר), או שפשוט לא הוסברו בסיפור.תבנה סיפור שממנו יעלה כל המידע הזה, אל תדחוס אותו בעלון. תהפוך את שלי לדמות יותר חיה – או פשוט ותר עליה ותמציא דמויות חדשות שיעבירו לנו את מידע ואת החלק החסר שלו. כתוב סיפור שיש בו איזו התפתחות.
אל תבין לא נכון, אני חושבת שהרעיון פשוט נפלא, אבל הוא לא בוצע כמו שצריך. לפי איכות הכתיבה שלך אני רואה שאתה מסוגל להרבה יותר ממה שהפגנת. -
הרעיון שקידמה ותחכום פירושם אנושיות רבה יותר הוא רעיון מופרך מיסודו. הקידמה הביאה לנו נשק להריגה המונית – פצצות אטום, נשק כימי וביולוגי, ואת האפשרות לדכא, להרוג ולהתעלל במספרים שלא נראו כדוגמתם בעבר. היא מעולם לא הביאה לנו מוסריות. הרעיון שלך שב"עתיד" אנשים יהיו טובי לב, מוסריים ונחמדים הוא כל כך מופרך, שנדמה לי שאת חיה באשליות בצורה קשה מאד. ובכל מקרה, יש שום סיבה שאני ארגיש מחויב לרעיון הזה, שהוא רעיון שלך. העתיד שלי – לפחות בסיפור הזה – נראה אחרת ממה שאת מדמיינת את העתיד. ובמסגרת שבה אני בניתי אותו, הוא עקבי לחלוטין. בני האדם באותו עתיד אינם מוסריים יותר מאתנו כאן ועכשיו. הם גם לא רצחניים יותר. הם פשוט מסוגלים לתת לתרבות שלמה ללכת לאיבוד מתוך חוסר אכפתיות וחוסר הבנה, כמו ג'ורג' ו. בוש שמוכן לתת לאקולוגיה ללכת קאפוט מתוך אינטרסים כלכליים. אותם בני אדם, אותה מציאות.
ובאשר לנכונות של תרבות להידלדל ולמות רק כדי לעבור לאורח חיים שהם לא מאמינים בו – שוב, נראה לי שאת מפגינה תמימות עד כדי בורות. אנחנו במו ידינו הבאנו להשמדת כמה תרבויות של ציידים לקטים ושל יושבי כפרים, בכך שהרסנו את שטח המחיה שלהם, כשהם סירבו לעבור לחיות בתנאים שונים מאלה שהם מורגלים בהם. אם אוכלוסיה רגילה למצוא את מחייתו מהעצים, נאמר, ובשלב מסוים העצים הולכים ומתדלדלים, ואותה תרבות לא מוכנה להתבולל בתרבויות שלצדה, הרי שהיא בהחלט עשויה ללכת ולהתמעט עד שתיכחד. זו לא תהיה הפעם הראשונה שדבר כזה קורה.
אגב, בהיסטוריה הפרטית של העם היהודי יש די והותר סיפורים על אוכלוסיות שלמות שנשמדו בגלל חוסר הנכונות שלהן להתבולל, ודי והותר סיפורים פרטיים על אנשים שמתו בגלל חוסר הנכונות ה"מופרך" שלהם לאכול חזיר ברגע הנכון או להתכחש לדתם בדרך אחרת. אז אפילו כאן, קרוב לבית, יש לנו דוגמאות לכך שאנשים מוכנים למות על מזבח האמונה. אבל בסיפור, אפילו זה לא נדרש. בסך הכל נדרש חוסר הנכונות להסתגל לאורח חיים שונה מזה שהתרבות מאמינה בו.
בקיצור, נראה לי שאת סגורה בתוך רעיונות מסוימים, שלא בהכרח קשורים למציאות, וזה מה שמפריע לך בסיפור שמושתת על רעיונות אחרים. אם תרדי לרגע מהנחות היסוד שלך שקידמה מביאה מוסריות ושאין אנשים שמוכנים להקריב את עצמם על מזבח אמונתם, אולי יהיה לך קל יותר לקבל את הסיפור הזה. -
אני חייב להודות שלא קראתי את הסוף בעיון בהתחלה והבנתי את הפואנטה רק בקריאת התגובות, אבל בקריאה שנייה, אין לי ספק – סיפור טוב מאוד. אולי היה כדאי להוסיף עוד פסקה עם שלי בתחילת הסיפור – ליצור סיפור מסגרת – היות שכרגע יש יותר טקסט מהעלון מאשר טקסט על שלי – והקטע על שלי נראה כאילו הוא מן afterthought ולא חלק אינטגרלי מהסיפור.
הלך המחשבה שלה די מזכיר לי הלך מחשבה מודרני שנפוץ בקרב PC / ניו אייג'יסטים למיניהם – רומנטיזציה שטחית של תרבויות שונות מאיתנו שמאופיינת באימוץ מוטיבים חיצוניים, בלי הבנה אמיתית של התרבות שלהן.
-
איל, ליעל יש הערות מצוינות לגבי הכתיבה של הסיפור (לפחות הרבה יותר מצוינות ממה שאני הייתי מצליחה לכתוב), וחבל שלא תקשיב להן בגלל הויכוח האידיאולוגי שלכם.
זכור – סיפור הוא לא מניפסט. ברור לפי הסיפור שלך שהוא יועד להעברת רעיון מסוים, אבל אולי בגלל הדחף להעביר מסר, כל הסיפוריות התפספסה. אם רצית לספר על תרבות המיקויה – זה חומר לסיפור, ולא לכמה פסקאות אנציקלופדיות. אם רצית לספר על שלי, גם היא ראויה לתיאור סבלני משלה. אבל תיארת לנו את המיקויה בכמה פסקאות תיאוריות יבשות, ואת שלי תיארת ממש בחפיפיות – אז למה שנתעניין בהם?
הנקודה של יעל לגבי אי-ההבנה היא אחד הדברים הבסיסיים ביותר בספרות לדעתי – אם דמות (או יצירה) לא *מעניינת*, הקוראים לא יבינו אותה. הבנה דורשת מדי פעם פעילות מוח אקטיבית, והקורא, שהוא תמיד אגואיסט, לא יטרח להבין משהו שלא מעניין אותו.
בקיצור, יש פה רעיון. צריך לתרגם אותו לדמויות ולעלילה, ואז יהיה פה גם סיפור.
-
-
-
-
שקראו את הסיפור הזה הבינו את הרעיון, ומספר קטן לא הבינו, אז או שזה כן מופיע בסיפור ומעט אנשים החמיצו את זה, או שרק יחידי סגולה יודעים לזהות שהסיפור הזה לא ניתן להבנה.
עד כה, מספר גדול של אנשים קראו את הסיפור הזה (כי כמובן לא פרסמתי אותו רק כאן). לפי מה שראיתי כאן, שני אנשים לא הבינו. כל השאר הבינו.
מה עלי להסיק? -
אני מדברת פה על פרטים, לא על המסר בסיפור. קח בחשבון גם שיש די הרבה אנשים "מתחשבים" שלא אומרים את דעתם האמיתית מתוך "התחשבות" ברגשות הכותב.
כמו שהסיפור כתוב, יש בו חורים רבים בלוגיקה. ההסברים שלך בהחלט סתמו את החורים, אבל הם לא מופיעים בסיפור. תפסיק לראות את מה שאני כותבת כהתקפה אישית. אתה יכול לקבל את זה או לא לקבל את זה, אבל אין טעם להתווכח על הקטע הזה.
-
אם הרבה אנשים אומרים שיש פה חורים בלוגיקה, בהחלט יכול להיות שיש פה חורים בלוגיקה.
אם שני אנשים מתוך הרבה אומרים שיש פה חורים בלוגיקה, יכול להיות שיש פה חורים בלוגיקה, אבל ההסתברות שהלוגיקה שבה יש את החורים היא של הסיפור ולא של אותם שני אנשים קטנה יותר.
במלוא הכנות, קשה לי להתייחס ברצינות לביקורת של אדם שלא מבין משהו שלהרבה אנשים אחרים ברור מקריאה ראשונה, שטוען טענות בנוסח "הדמות לא מספיק מעניינת ולכן לא הבנתי מה מתואר" (למרות שההסברים היו בחלק הסיפור שבו עדיין לא מופיעה הדמות כלל), ושבאופן כללי הטיעונים שלו נראים לי כלא מעידים על הבנה, דווקא.
את כל אי ההבנות שלך בדקתי מול הסיפור. כולן ניתנות להבנה מצוין מהאינפורמציה המובאת בסיפור, אם לא באים אליו עם תפיסה מוקדמת של מה קורה בו, ואם קוראים אותו בשלמותו. -
ואל תשכח שאתה בא אל הסיפור בגישה שלך שיודעת הכל על התרבויות האדירות שמתוארות בו. אי אפשר להעביר שתי תרבויות בסדר גודל כזה בעלון מסכן. זה שאתה יודע, זה לא אומר שזה עובר. וזה שאנשים קראו את ההסברים שלך ואחר כך אמרו שהבינו, לא אומר שהבינו, ולפעמים לא הבינו בדיוק את מה שרצית שיבינו. גם אני הבנתי הכל אחרי שקראתי את ההסבר הראשון שלך, אבל עובדה שנשאלו שאלות.
נכון, אם אדם מסוים וגם דמות בסיפור לא מעניינים אותי, אני לא טורחת לפשפש במעשיהם. יכול להיות שאצל אנשים אחרים זה שונה. זה עדיין לא משנה את העובדה שטונה של מידע שנתת בהסברים שלך לא עברה בסיפור, עובדה שאין לה בכלל קשר לפואנטה.
דרך אגב, תשומת הלב שלי לפרטים בדרך כלל גדולה יותר מאשר של רוב האוכלוסיה (וזה בדוק). זה בהחלט יתכן שאני אבחין בחורים בלוגיקה שאחרים לא הבחינו בהם, וכבר קרו לי הרבה מקרים כאלה. כמו שאמרתי, החורים נובעים מזה שניסית לדחוס המון מידע במעט מדי מקום.
ודרך אגב, קח את כל מה שאני כותבת כמחמאה ולא כהתקפה. לפי הכתיבה שלך ראיתי שאתה מוכשר. אילו לא חשבתי שאתה מסוגל לשפר, לא הייתי בכלל מתייחסת למה שכתבת מעבר להערה המקורית של שלמקו.
-
אם רק שני אנשים אמרו שיש חור בלוגיקה, זה לא אומר שרק הם רואים אותו.
הפורום הזה הוא לא פורום שמיועד לתגובות- זהו פורום שמיועד להערות על סיפורים. ז"א, אם מישהו כתב הערה על סיפור, ומישהו אחר חושב בדיוק אותו דבר עליו, אזי המישהו האחר בהחלט יכול שלא להטריח את עצמו בלכתוב תגובה של "גם אני".
בנוסף, כמו שיעל אמרה (בערך), כאן זה פורום של אנשים שקראו הרבה מד"ב. אנשים שכותבים מד"ב שנים, אנשים שמתרגמים ואנשים שיכולים להגיד לך מהראש מה היה הסרט השלישי של מיאזאקי ובאיזה שנה יצאה חוברת הקומיקס השלושים של טרזן בעברית. אלו אנשים שיכולים לסספנד סיפור, אבל ששמים לב לחורים בלוגיקה.
למשל, המונח "הארצה" מיועד אך ורק להפיכת פלנטה בלתי ניתנת לישוב לניתנת לישוב. הוא לא מדבר על תקנון. הוא לא מדבר על הפיכת חלק מהג'ונגלים לאזור אצות (דרך אגב- למה? אחרי כמה אלפי שנות ציביליזציה, עדיין בכדוה"א יש לנו די והותר שטח בשביל ג'ונגלים. הרס יערות הוא לא בשביל שטח). אולי בשפה של התרבות שכתבה את העלון זה כן- אבל מכיוון שאין _שום_ רמזים קודם לכן שהשפה שהם כתבו שונה משלנו- אזי גם המונחים, בשבילנו, זהים.
שים לב- ההסברים שלך מסבירים את הכל. אבל הם צריכים להופיע בסיפור. כמו שמישהו חכם אמר פעם: אם הכותב צריך להסביר למה הוא התכוון בסיפור, אזי משהו בסיפור לא טוב. (למרות שבזמן שהוא אמר את זה זה לא היה בהכרח נכון)
בהחלט- תמשיך לכתוב. אבל, אלוהים נמצא בפרטים. ומחכה לטרמפ של בוג'י.
-
-
גם אני הבנתי את הסיפור (בערך) כבר מהקריאה הראשונה. גם אני הבנתי שהוא מדבר על נון-קונפורמיזם (לא שהשתמשתי במונח הזה ביני לבין עצמי, עצמי שונא אותו). אבל כשיש חורים בהגיון אז יש חורים בהגיון. אין מה לעשות.
וניטפיקינג יש רק מהסוג המעצבן, אם כי יש מי שאבל שזהו אות כבוד שאוהבים את היצירה מספיק בשביל להקדיש את הזמן לנטפק אותה.
שוב- הסיפור יפה, רעיון טוב והוא כתוב בסדר גמור. אבל יש נקודות שצריכות שיפור.
-
-
-
-
-
-
אז ככה:
ראשית: הספור אכן מובן מקריאה ראשונה.
שנית: הדמות של שלי שטוחה מכיון שהיא באה מתרבות שטוחה.
שלישית: המונח הארצה אכן משמש בצורה תקנית במד"ב ולכן השימוש בו בספור שגוי.
רביעית: בספר ה"נודד" של פריץ לייבר אכן מתוארת תרבות גלקטית דומה שמתקננת את כל התרבויות והכוכבים האחרים.
חמישית: אני מסכים עם טיעוניו של הכותב לגבי התרבות הדורסנית והנכונות של אנשים לגווע ברעב על מזבח תרבותם, ו*לא* הייתי צריך את ההסברים שלו לאחר מכן.
שישית: למרות האמור לעיל היה כדאי להסביר טפה מעט יותר על התהליך שבו נעלמה סביבת המחיה הטבעית של המיקויה.
שביעית למה מיקויה? אם הם קשורים לכת המקויה מיפן הרי שזה ענף מאד מוזר שלהם.
שמינית אני סבור שהתחבולה הסיפורית של עלון ולאחר מכן יציאה ממנו אל שלי היתה יפה.
-
