- This topic has 153 תגובות, 16 משתתפים, and was last updated לפני 15 שנים, 2 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
ספר השנתון יורד לדפוס בימים הקרובים ויחולק במהלך אייקון לחברי האגודה. לבקשת אייקון, הוא לא יימכר השנה בפסטיבל על מנת שלא לפגוע במכירות של "ספר פסטיבל אייקון". למי שירצה לרכוש עותק נוסף (ולמה שלא תרצו? זה ספר! עם סיפורים בפנים! ווהו!) ניתן יהיה לרכוש אותו באירועים אחרים של האגודה או בדואר, ונעשים בירורים לגבי מכירה מקוונת שלו במהלך השנה ו/או מכירתו בחנויות.
-
-
-
-
-
-
אז אני לא רואה הרבה טעם בהסבר. אבל אני יכול לנסות:
הסיבה שהשנתון לא נמכר באייקון, ויש חיבור רק בין השנתון למכירת חברויות באגודה והוא לא עומד בפני עצמו כספר סיפורים קצרים, היא בגלל שליאת סירבה לשתף פעולה בנושא השנתון והתעקשה לא לשתף אותנו בשום חלק בתהליך, שנחפשנו אליו אחרי שכבר התקבלו החלטות מסוימות בלי שום התייעצות איתנו (למשל, ההחלטה להפיץ אותו באייקון).
אני מנחש שהמשפט הראשון שיצא ממקלדתה של ורד הוא: "למה אתה כזה יהיר שאתה מתעקש שליאת תשתף אותך בהחלטות, וגו'", והתשובה היא: אני לא. אני לא חושב שליאת צריכה לעשות משהו. אבל כדי שיקרו דברים טובים באייקון, הם צריכים לקרות בשיתוף פעולה עם הנהלת אייקון. כאשר מקבלים החלטות חד צדדיות בלי לשתף את אייקון בשום שלב בתהליך (סטייל פרס גפן ופרס עינת), אז ככה זה נראה. זה לא חייב להיות ככה, זו פשוט בחירה של ליאת שזה יראה ככה.
יש כאן עיקרון פילוסופי ששווה להרחיב עליו: ב"עריצה היא הלבנה" היינליין כותב שכאשר בונים מנוע, לא מחברים אליו אמבטיה רק בגלל שמצאת אחת ברחוב. זה נכון גם לגבי כנס. רק בגלל שיש אפשרות לעשות אירוע, זה לא אומר שצריך לעשות אותו. ספר השנתון לא נמכר לא בגלל שיש תשובה לשאלה "למה לא?", אלא בגלל שאין תשובה לשאלה "למה כן?" כל דבר באייקון קורה כי מישהו חשב שהדבר הזה יעזור לכנס להיות כנס טוב יותר. אם ליאת הייתה מגיעה להנהלת אייקון עם הצעה לשיתוף פעולה, אני מאמין שהכול היה נראה יותר טוב, כולל עבור השנתון. זה לא קרה, ועל כן, הוא לא נמכר באייקון.
-
סליחה, איתי יקירי, אבל תחרות ספרותית זה דבר אחד שאני מכירה, סביר להניח שיותר ממך. ומה אומר לך: לא למכור את שנתון האגודה באייקון מחשש ל"פגיעה במכירות" של מוצר אחר זה פתטי ברמות שקשה לי להסביר.
אז על מה בדיוק ציפית לקבל יחס חיובי? ספר לי, מה הספין שלך על העובדות שיאפשר לי להגיד, "אה, וואלה, הרי זה היה צעד חיובי, מוצדק ולא פתטי בכלל"? *למה* בדיוק לא הייתי אמורה להיות שלילית על דבר כזה? -
לגבי הסבר לזה שהשנתון לא נמכר באייקון, כבר עניתי למעלה ישירות לשאלה שלך. אני בטוח שיש לך דרכים מרובות לבטל גם את ההסבר ההוא.
לשאלתך על מה אני מצפה לקבל יחס חיובי: אני מצפה לקבל יחס חיובי על כך שאני מקדם ביושר את האינטרסים של הארגון שבהנהלתו אני יושב (קרי, אייקון), ועונה על שאלות לגבי הארגון הזה.
ליאת ניהלה שיחה עם אלעד על השנתון באפריל והבטיחה לא למכור את השנתון באייקון. זה היה לפני חמישה חודשים.
מבחינתי, זה אומר שה"אגודה" יודעת על זה כבר חמישה חודשים. כשהנושא עלה באסיפה באוגוסט, הערתי שהספר לא נמכר באייקון. עד אז לא ידעתי שחברי אגודה לא מודעים לעובדה הזו. עכשיו אנחנו חודש אחרי האסיפה, ונראה שעדיין לא כולם מודעים לכך.
אני חושב שזה "שלילי, לא מוצדק, ופתטי" להסתיר את העובדה הזו במשך חמישה חודשים.
-
וחוסר ההסכמה העקרוני הוא כזה: אין זה מעניינו של אייקון איזה ספר – ז'אנרי ולגיטימי בעליל – נמכר או לא נמכר בדוכנים בו.
עצם ההתעקשות להתערב בשאלה אם ספר מסוים כן יימכר או לא יימכר – אם בדוכן של הארגון שמוציא אותו לאור ואם בדוכן של כל חנות ספרים שהיא – היא פתטית ולא לכבודו של אייקון. עצם העובדה שאתה חושב שזו התערבות לגיטימית וראויה אומרת שהראייה העקרונית שלך את הנושא אכן דפוקה.לא מעניין אותי למה ליאת כן או לא עירבה אתכם בשיקולים, ממש כמו שלא מעניין אותי אם הוצאת כתר מערבת את אייקון בשיקולים שלה לגבי הספרים ש*היא* מוציאה לאור (אני מנחשת שלא). יש ספר ז'אנרי לגיטימי? אין זה עניינו של אייקון להתערב במכירות שלו בדוכנים באייקון, ואם הוא מנצל את כוחו וכן מתערב, אז זה לגנותו של אייקון, וכל דרך שתנסה לסובב את זה היא לא יותר מאשר ספין.
-
-
-
-
-
-
-
שיחה זו אכן התקיימה. אייקון הציעו הפקת מוצר מודפס משותף במתכונת מה "ספר פסטיבל אייקון". בשלב זה כבר התגבשה ההחלטה כי השנתון לא יהיה מורכב ממאמרים, כפי שתוכנן, אלא מסיפורים קצרים.
הסיבות לכך שלא היה שיתוף פעולה בנושא הספר הם שבעקבות ביטול המימד, אני חשבתי שקריטי שלאגודה יהיה מוצר דפוס משל עצמה לתת לחברי האגודה.
סיבה נוספת היא שחשוב היה לי לשמור על רצף של פרסום מוצרי דפוס באגודה, ואין הבטחה שאייקון יוציא ספר פסטיבל באותה המתכונת בשנים הבאות. -
אם אני מבין נכון את ההודעות הקריפטיות שלך, אז הכעס שלך כרגע הוא על המדיניות ששנתון האגודה לא מוצב למכירה?
אם כן, אז זו לא עבודת יחצ"נות. זו אולי עבודת יחצ"נות להגן על המדיניות הזו, ואם אני עושה עבודה לא טובה בזה, נו, זה קהל קשה בכל מקרה.
אם אתה כועס כי אתה חושב שהייצוג שלי פוגע באייקון, אז תצטרך להיות יותר ספציפי.
-
זה לא קשור לנושא.
אתה רוצה הערכה על העבודה שאתה עושה למען אייקון? תזכיר לי, איך זה קשור לנושא הדיון?
כן, שמעתי את הנימוקים שלך. שמעתי וחשבתי שהם מטופשים. מה שהנימוק שלך אומר הוא:"אם לאייקון אין שליטה ומעורבות במוצרים שהאגודה מוציאה תחת ידה, אייקון לא יאשר לאגודה למכור אותם במסגרת אייקון."
מה שהנימוק שלילי הביאה (ולא שמעתי אותך סותר אותו) אומר הוא:
"אייקון לא רוצה תחרות עם המוצר שלו".
שני הנימוקים האלה, כאחד, פתטיים, ולא משנה כמה העבודה שלך עבור אייקון טובה. ובשמי, כחברת אגודה, אני רוצה לומר: הסירו את טלפיכם מהדברים שהאגודה עושה. אם אנחנו לא רוצים לערב אתכם בהם, לכו תמצאו משהו אחר להפיק בכוחות עצמכם. זה נחמד איך אתה מזלזל בלי הפסקה בהישגיה של האגודה עד היום, ועם זאת מנסה בכל דרך אפשרית להתעלק ולתפוס טרמפ על פרויקטים של האגודה. אז הואל בטובך לחיות עם העובדה שלאגודה יש פרויקטים עצמאיים, שהיא לא בהכרח רוצה לשעבד לטובת אייקון ולתת לך שליטה עליהם, ותפסיק לנסות לנכס לעצמך כל חלקה טובה. *זה לא שלך*.
-
האם ההחלטה הזאת הייתה מגיעה לידיעת חברי האגודה כשעוד אפשר היה לעשות משהו בנושא? או שיכול להיות שהיית מוכרת את אחד מנכסיה הגדולים של האגודה בנזיד עדשים – ומתירה לאגודה לאבד שליטה בו – בלי שתחשבי שזה צריך לעבור דרך שאר חברי האגודה קודם, והיינו שומעים על זה, שוב, "בקרוב"? כי את העובדה שהאפשרות בכלל עלתה, ואת ההחלטה *לא* לעשות את זה, קיבלת על דעת עצמך ו"שכחת" לדווח עליה *לאף אחד*.
-
את בוודאי יודעת שצומת ספרים או סטימצקי מסדרים את המדפים בחנות, גובה, גודל, מיקום, כדי למכור ספרים, כמו שאת בוודאי יודעת שהספר שנמצא בחלון הראווה או הספר שה"צוות ממליץ עליו" הם לא מקריים, ולא נובעים באמת מאהבתו של איש צוות כזה או אחר לספר.
הדוכנים באייקון, ז"א המוצרים שעל השולחנות ולא עצם השולחנות עצמם, הם חלק מהתוכן שאייקון מספק לקהל המבקרים שלו. זו אחריות שלנו באייקון לוודא שמצד אחד המוצרים מתאימים לקהל, ז"א שהם איכותיים, מעניינים, ולא פוגעניים, ומצד שני שהקהל מתאים למוצרים, כך שבעל הדוכן יראה מכירות ויקבל חשיפה שעליהם הוא משלם כסף טוב לאייקון.
את חושבת שכל דוכן יכול להציג מה שהוא רוצה בשבוע הספר? או בפסטיבל הקומיקס? את חושבת שמרצה יכול להעביר איזו הרצאה שהוא רוצה, או שכל סרט שמוגש מוקרן באייקון? יש סינון על כל התוכן שמועלה באייקון – כדי שיהיה טוב, שיהיה שווה את הכסף, וכן, כמובן, גם שיקדם את אייקון. שיקבל חשיפה עיתונאית, ושימשוך הרבה אנשים.
-
-
לא הבנת אותי.
יש המון דברים טובים בעולם שאני לא עושה ולא קשור אליהם.
אם הדברים הטובים הללו רוצים להיות באייקון (הם לא חייבים או צריכים; אבל הם יכולים לרצות להיות באייקון) הם צריכים לסייע, בין השאר, לאייקון. אם אין תשובה לשאלה "למה כן?" הם לא באייקון.
המדיניות של ליאת, ומההודעה שלך ברור מה מוביל למדיניות הזו, הייתה חד וחלק להפריד בין אייקון לבין כל דבר שהאגודה עושה: בין אם מדובר בהודעה בפורום, פרס ספרותי, או ספר ספרים קצרים.
אני חוזר: זו לא ביקורת. אני לא אומר "ליאת הייתה צריכה לקבל החלטה אחרת", אני אומר "זו המשמעות של ההחלטה הזו" – אם כל ההחלטות שליאת מקבלת הן חד צדדיות, זה אומר שאייקון לא מרוויח כלום, ועל כן אין תשובה לשאלה "למה כן?"
-
קודם כל – וודאי שהשנתון הוא תמריץ להצטרפות לאגודה. זהו שירות שניתן לחברי אגודה ושמושקעים בו משאבים רבים שלה (גם כלכליים וגם התנדבותיים). בעוד מכירת השנתון היא כמובן חשובה, השנתון – כמו המימד לפניו – הוא בראש ובראשונה לחברי האגודה, והם יקבלו אותו, והוא יהיה מגניב ביותר (אם כי ייתכן שדעתי בנושא מעט משוחדת, בכל זאת יש לי סיפור שם. ולמקרה שמישהו תהה – הוא היה שם הרבה לפני שהעליתי בדעתי לרוץ לועד).
לגבי השנתון באייקון, היות ודוכן האגודה באייקון משולב בדוכן הפסטיבל, ניתן להבין מדוע הנהלת הפסטיבל עשויה להיות מודאגת לגבי הצבת שני ספרים למכירה בו – הדבר עלול להיות מבלבל, בעיקר לגבי המעמד השונה של הספרים (האחד של האגודה ומתנדביה, השני חלק רשמי מהפסטיבל). האגודה עושה כמיטב יכולתה לשתף פעולה עם הנהלת הפסטיבל, וליצור מערכת יחסים טובה בין כל המעורבים. היות וכל חברי האגודה יקבלו עותק של השנתון, והיות ומכירתו תתאפשר במשך השנה בערוצים אחרים, לא ראינו צורך להפוך את מכירת השנתון למקור חיכוך.
-
אם כי מתחילים להיות לי ספקות בנושא.
אם אתה מעוניין לנקוט בפרקטיקות שגורמות לכולנו לבוז לצומת ולסטימצקי (ולרבים מאיתנו להחרים אותן, על התנהגות מונופוליסטית), מה אומר לך, יערב לך. זה לא עושה את זה פחות פתטי.
לא הצגת שום שיקולים ענייניים בפסילת ספר למכירה. ומילא ב"דוכן האגודה" (מה שזה לא יהיה השנה). לא הצגת שום שיקולים ענייניים בפסילת ספר למכירה בדוכני חנויות ספרים עצמאיות. אין שום אלמנט של חוסר התאמה שלו לקהל או של חוסר התאמה של הקהל אליו. השיקולים היחידים שהצגת זה הרצון שלך לעשות שרירים מול האגודה שמסרבת לתת לך להשתלט על פרויקטים שלה, והחשש מתחרות. -
-
עניתי למה שראיתי כהבדל מהותי בתפיסה של תוכן הדוכנים בינך לביני. את שאלת מה מעניין אותי איזה ספר מוכר יואב, ועניתי על זה. זו הייתה שאלה כללית, ותשובה כללית.
שוב – הסיבה שהשנתון לא נמכר באייקון, היא שכך ליאת החליטה שיהיה. לו הייתה בוחרת לעשות דברים אחרת (למשל, לו הייתה בוחרת להתייעץ עם הנהלת אייקון לפני ההחלטה להפיץ את הספר באייקון, ולא אחרי), הדברים היו נראים אחרת. ליאת נתנה לך הסבר להחלטות שלה, ואני נתתי לך השלכות של ההחלטות הללו; אבל לא המניעים שלי הניעו את ההחלטות הללו, אלא של ליאת.
-
-
מאחר שליאת חושבת, משום מה, שהאגודה היא ארגון העומד ברשות עצמו ורשאי להחליט בפני עצמו לגבי הפרויקטים שלו – כמו, נניח, הפרויקטים המודפסים שלו – הרי שזה אומר שליאת החליטה שהשנתון לא יימכר באייקון. אם ליאת הייתה מחליטה שהאגודה תפתח רגליים לפני הנהלת אייקון ותניח לה להחליט לגבי כל פרויקט משמעותי של האגודה, הרי שליאת הייתה מחליטה שהשנתון כן יימכר באייקון.
מושלם, איתי. באמת, מושלם. אני שמחה לראות שהדמגוגיה שלך משתפרת. -
אוגי רצה להריץ באייקון. אמרו לו "תגיש אירוע עד ה-1 לאוגוסט".
פוגי גם רצה להריץ באייקון. גם לו אמרו "תגיש אירוע עד ה-1 לאוגוסט".
לבסוף, המנחה השלישי גרייפוגי גם רצה להריץ באייקון. נחשי מה? אמרו לו "תגיש אירוע עד ה-1 לאוגוסט".אוגי הגיש אירוע בזמן; פוגי הגיש אירוע בזמן; גרייפוגי לא. אז גרייפוגי לא הריץ באייקון. אוגי הגיש אירוע טוב. פוגי הגיש אירוע לא מספיק טוב (או לא מתאים; או לא מעניין; או פשוט כזה שלא היה לו מקום), ועל כן גם פוגי לא הריץ באייקון.
העובדה שהאירוע של פוגי לא באייקון הייתה בחירה של אייקון. העבודה שהאירוע של גרייפוגי לא באייקון הייתה בחירה של גרייפוגי.
האם הדדליין היה חייב להיות ה-1 באוגוסט? האם לגרייפוגי הייתה סיבה מוצדקת לא להגיש את האירוע הזמן? האם גרייפוגי מספיק חשוב, כמנחה, שצריך להגמיש עבורו את הכללים?
כל אלו שאלות מאוד מעניינות, אבל זה דיון אחר, וחשוב מזה, זה דיון שלא מתנהל בפורום הזה. מה שכן מתנהל בפורום הזה הוא דיון על אירועים של האגודה; ואלו אירועים שהאגודה (בצדק, לדעתך) לא רוצה לעשות עם אייקון. וזו בחירה של האגודה.
אני באמת מתקשה לראות היכן כאן הדמוגגיה? זה נראה לי היגיון פשוט.
-
מה שאתה בעצם אומר זה שיש מישהו/מישהי/מישהם שעובר ומאשר ספציפית כל פריט ופריט (ולא רק קטגורית) שמופיע בדוכנים באייקון.
אם להיות יותר ספציפי, ישנו פונקציונל שתפקידו להגיד לצומת ספרים (שאם אני זוכר נכון, גם השנה יהיה לה מתחם בכנס)- אילו ספרים היא יכולה ולא יכולה להציג. יתר על כן, אלו כנראה לא יהיו ספרים חדשים – פשוט לא יהיה מספיק זמן לאשר אותם (אחרי הכל, אותו פונקציונל צריך להכיר את הספר על מנת לאשר אותו). אני חייב להודות שזה נשמע לי קצת מוזר.
מה שכן, זה מעלה אצלי את התהייה הבאה: דוכן יד שניה (אם יהיה, באיזה פורמט שלא יהיה) – איזה מנגנון בדיוק אחראי לוודא שיופיעו בו הם, ואני מצטט: "איכותיים, מעניינים, ולא פוגעניים". איך בדיוק בדיוק בודקים שהמוצרים הללו תורמים לקידום של אייקון?
-
אבל אני לא יודע אם בנקודה הזו אני יכול לתקן את התפיסה הרווחת; זו כמו בטון שמתקשה ב-15 דקות כאן…
אז לא – לא אמרתי שהשנתון לא נמכר באייקון בגלל שהוא לא תוכן טוב.
כן – אייקון מתייחס לתוכן הדוכנים כמו שהוא מתייחס לתוכן המשחקים, הסרטים, ההרצאות, או כל דבר אחר. אני לא מאשר כל מילה ומשפט שיוצא למרצה מהפה; אבל אני מאשר את ההרצאה שלו. אותו הדבר עם צומת ספרים. למשל, צומת ספרים לא מוכרת משחקי מחשב בספריה שלה, גם לא כאלה בתחום המד"ב והפנטזיה.
-
המצב המדובר הוא מצב שבו מוגי (מכיר אותו? ידיד שלי) רצה להריץ באייקון, הגיש את המשחק שלו בזמן, והמשחק שלו היה איכותי, ומוצלח, ותואם לתכני הכנס, וכל מיני כאלה, אבל אז אמרו לו שהוא לא יריץ בכנס. למה? כי אייקון דרש שתהיה לו מעורבות בתכנון המשחק ובהרצתו (כלומר, שאחד מאנשי הסגל של אייקון יהיה רשאי לשבת בזמן המשחק בחדר שבו ייערך המשחק ולהתערב בנקודות שנראה לו שצריך להתערב בהן), ומוגי סירב.
כן, כן, החלטה שלו. בלי ספק החלטה שלו. ממש כמו שההחלטה של אדם שמאיימים עליו באקדח לתת את כל כספו היא החלטה שלו מרצונו החופשי, כי באותה מידה הוא יכול היה לבחור שיירו בו, אבל הוא לא בחר בזה.
בהחלט. החלטה שלו. מרצונו החופשי. נכון. לאיומים, למאמצי כפייה ולנסיונות לקחת זכויות על משהו שלאייקון אין זכויות עליו אין שום קשר לזה. *אין ספק* שהאגודה הייתה אמורה להעביר לידי אייקון את זכויותיה על השנתון שלה ואת השליטה עליו, ואם היא לא עשתה צעד כה מובן מאליו, זו *החלטה שלה לא למכור אותו באייקון*.
Pull the other one. -
סוף סוף.
"ניתן להבין מדוע הנהלת הפסטיבל
> עשויה להיות מודאגת לגבי הצבת שני ספרים למכירה בו –
> הדבר עלול להיות מבלבל, בעיקר לגבי המעמד השונה של
> הספרים (האחד של האגודה ומתנדביה, השני חלק רשמי
> מהפסטיבל). "מצטער, אני לא באמת מבין למה זה מבלבל.
אני מניח ששני הספרים הם שונים – באיור הכריכה, בתוכן, בשם המו"ל שבוודאי יופיע על הכריכה.
מי שמתעניין ברכישת ספר יודע לקרוא, אני מניח, ועל כן אני לא מבין למה אותו קונה פוטנציאלי יתקשה להבחין בין "היה יהיה" לבין "ספר אייקון" -
מה שאתה אומר זה הנהלת אייקון מאשרת תכנים/מוצרים קטרוגית – למשל צומת ספרים מוכרת ספרים ולא משחקים, למשל תכני הרצאות/הקרנות/משחקים וכו' צריכים לעמוד בסטנדרטים מסויימים. אבל מודבר ברמה של "ראשי פרקים", כביכול.
טוב ויפה.
עכשיו השאלה שנדמה לי שגל כבר העלה אותה:
האם לאגודה יש עמדה למכירת ה"מרצ'נדייז" שלה?אם התשובה היא כן (ואם לא, אז כנראה הבור יותר גדול ממה שעלה בדיון פה עד עכשיו), למה השנתון נופל מחוץ לקטגוריית ה"מרצ'נדייז" הזו? הרי אתם לא מאשרים כל סוכרייה/עלון/סטיקר או מה שזה לא יהיה ששמים בדוכן.
-
אבל זה לא היה המצב עם השנתון. הדבר האחרון שמישהו באייקון היה רוצה זה להתערב בתכנים של ספר ספרים קצרים.
זה לא באמת משנה מה אני אכתוב כאן. את יכולה לעשות ספין לכל דבר בעולם כדי לגרום לו להישמע רע, כולל להמציא מזימות ואינטרסים מרושעים היכן שאין.
אז בואי נלך עם ההסבר שלך. בפעם הבאה, אני חושב שיהיה קצר יותר אם פשוט תכתבי מראש את ההסבר שלך ואני אוכל להסכים לו, במקום לשחק פינג-פונג לאורך חמש הודעות לפני שאת מספקת את ההסבר שלך.
-
אז בסדר, על דוכן המודיעין זה מבלבל, וחראם על אורחי אייקון המסכנים ובעלי האינטליגנציה המוגבלת שיצטרכו לנסות להבחין בין שני ספרים שונים ולדעת לבחור מביניהם.
אבל בדוכן של יואב – או כל דוכן ספרים אחר בכנס – זה לא מבלבל. זה עוד אנתולוגיית מד"ב אחת בדוכן שלם של ספרי מד"ב, שנמכרת כמו כל ספר מד"ב אחר שיצא לאור בארץ, שלא מוצבת במקביל לספר אייקון.
אז מה התירוץ – כלומר, מצד האגודה, לא מצד אייקון – לגבי ההסכמה לזה? איך *זה* הגיוני? -
-
יש ספר סיפורי מד"ב קצרים. הוא יצא בהוצאה עצמאית. יכול להיות שלהוצאה הזאת קוראים "הכדור האדום", יכול להיות שלהוצאה הזאת קוראים "ביצי דרקונים", יכול להיות שלהוצאה הזאת קוראים "אגודה ישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה". לא באמת משנה איך קוראים להוצאה. חנות ספרים מקבלת את הספר הזה למכירה. היא רוצה למכור אותו בדוכן שלה, כמו כל ספר ז'אנרי אחר שהיא קיבלה למכירה.
אייקון אומר, "הספר הזה לא יימכר בדוכנים שבהם נמכרים ספרי מד"ב" (עזוב את דוכן האגודה. וואטאבר. בוא נדבר על הדוכן של יואב).
הסיבה?
"המוציא לאור סירב לתת לאייקון להיות מעורב בתהליך ההוצאה לאור".
עכשיו קח ותנסח את זה בצורה פחות אבסורדית שעדיין תהיה נכונה. נראה אותך. -
-
ש"הדוכן של האגודה" יהפוך להיות דוכן של כל-מיני (למרות שטכנית הוא כזה בכל מקרה – כלומר אונמם אפשר לאכול סטקרים ולהדביק סוכריות לחולצה, אבל זה לא באמת מומלץ). אוקיי, אני מוכן לקבל את זה בתור הנחת עבודה.
עדיין שתי שאלות נשארו לי פתוחות:
1. כל הטיעון הזה על למה אין אפשרות למכור את השנתון בדוכן האגודה הוא עקרוני, איך בדיוק פנייה של ליאת (בתור יו"ר האגודה ו/או אחראית קשר אם אייקון) בזמן כזה או אחר משנה את זה?
2. ישנם דוכנים שכן קבלו רשות למכור קטגורית ספרים ז'אנריים (למשל, צומת ספרים) – למה להם אסור למכור את השנתון? -
כל נושא אי-מכירת-השנתון באייקון הוא אמנם ביזיון מוחלט ברמה העקרונית, אבל הנזק הממשי שנגרם ממנו לא כזה גדול. השילוב של פעילות דוכן האגודה בדוכן המודיעין של הפסטיבל, לעומת זאת – זה נראה לי כמו בור בלי תחתית של צרות. מי ישב בדוכן המודיעין? מי אחראי עליו? לאגודה יש איזשהי אמירה בנושא? כי אני בהחלט רואה מצב שבו ברגע נתון יושב בדוכן המודיעין אדם שפשוט אין לו מושג בנוגע לאגודה, אחד שהאגודה נמצאת בעדיפות ז' אצלו, ואפילו יכול להיות כזה שפועל בשליחותו של מישהו (נקרא לו, נגיד, גרייף[1]) שרוצה לגרום לאגודה נזק.
ואם זה המצב, ובהתחשב בעובדה שמקור ההכנסות היחידי של האגודה מאייקון נותר הנרשמים החדשים והמחדשים בו (עד ליום שבו הסינמטק ישלם לנו – יום אחרי ביאת המשיח, that is), אני לגמרי עם בוג'י – בואו נתחפף מאייקון, לא זה הבא, זה הקרוב.[1] לחלוטין לא בצחוק או ציניות: ואם אחרי הפתיל הנוכחי מישהו חושב שהמטרה של גרייף היא לא לגרום לאגודה נזק, אני מוכן למכור לו את הכותל בזיל-הזול.
-
-
בלי ליווי צמוד של עורך דין שמתמחה בתחום ומישהו מומחה למשא ומתן, כי לאגודה *יש* זכויות באייקון שאני לא חושבת שהיא צריכה לוותר עליהן. כמו, נגיד, חלק מהבעלות על המותג, והרבה מההשקעה שתרמה לרכישת הניסיון, הקשרים והמוניטין. אני ממש נגד שהאגודה תפרוש מאייקון בלי כלום.
ואני חושבת שכרגע, ראוי שהאגודה תמצא מקורות מימון לדבר כזה (אפילו על חשבון הצטמצמות בדברים אחרים בעתיד), כי הגיע הזמן שהנושא יטופל באופן מקצועי, וזה אחד הדברים החשובים ביותר שהאגודה יכולה לעשות אי פעם. -
כאילו, לפרוש מאייקון הקרוב. אייקון לא הפר שום התחייבות כלפי האגודה. ההשגות הן על דברים אחרים, אבל אף אחד לא טוען שאייקון הבטיח לאגודה דברים ולא קיים עד כה.
לגבי אייקון הבא זה משהו שיצטרכו לדון בו, ובטח האופן שבו יתקיים אייקון הזה ישפיעו על כל החלטה, אז אי אפשר לקבוע מעכשיו מה עושים. ובטח לא דרך הפורום.
-
ולא, לא לגמרי ברור לי מה כוונת המשורר במגבלה הזו על הדוכן (שהוא בכל מקרה "דוכן כל-מיני
. ולא, לא לגמרי ברור במה שונה דין השנתון מדין המימד. ובכלל לא ברור לי שאם הייתי מבין – גם הייתי מסכים (יש מקומות בהם אני יודע כמתווכח סדרתי).לא זו הנקודה. או לפחות לא לזה אני מנסה להגיע בשאלות שלי. אני מניח (בצדק או שלא) שיש היגיון (או לפחות שאיפה להיגיון) בהחלטות של הנהלת אייקון (ההנחה מבוססת, למקרה שזה מעניין מישהו על הידע הרב של האנשים בהנהלת אייקון בניהול ואירגון תקין – כפי שבא לידי ביטוי בשלל העצות הטובות שניתנו על חלק מאותם אנשים להנלהת האגודה – בין היתר בפורום הזה).
לצורך הנושא אני אפילו יכול להמציא הסבר (מומצא, כאילו מדימיוני הקודח, כאילו) שאומר: דוכני "כל-מיני" הם טעות היסטורית ואנחנו (כלומר הנהלת אייקון) רוצים לייבש אותם – אז לא נאפר להם להכניס דברים חדשים (כי אם מה שכבר יש נתקענו).
עדיין לא הצלחתי להבין את ההיגיון המשוער הזה עד סופו – אבל בשביל זה שאלתי. אני אומנם קצת קשה הבנה, אבל אולי בסוף זה יצליח לי.
-
כמו שהאגודה ניתקה בדקה התשעים את הקשר עם קיו-קון, היא יכולה לעשות את אותו הדבר עם אייקון – ואנחנו אפילו עוד לא בדקה התשעים (קרוב. שמונים ושמונה? שמונים ותשע?).
כפי שציינתי בהודעה הקודמת: למצב החדש שבו דוכן האגודה אוחד עם דוכן המודיעין של אייקון יש פוטנציאל לנזק עצום, וטרם קיבלתי תשובה תשובה שתניח את דעתי בנוגע לניסיונות למנוע את הנזק הזה. -
באפריל לא היה ספר מאמרים וספר סיפורים קצרים. היו שני פרסומים. זה כל מה שהיה. התכנון המאוד ראשוני של שניהם היה מאוד דומה; שניהם, בכללי, הציעו תוכן מד"ב ופנטזיה לקהל אייקון. היה נראה כאילו כל מיני אנשים יעשו עבודה כפולה לחינם. הצענו שיתוף פעולה. ליאת אמרה לא. היא הגדילה ואמרה שהיא לא חושבת שספר הפסטיבל יצא לאור (היא גם חוזרת על האמירה הזו בהודעה כאן, אלא שהפעם האמירה היא "לא בטוח שהוא יצא בשנים הבאות", כי השנה הוא כבר יוצא לאור…). על בסיס האמירות הללו, הגענו להבנות לגבי מקומו של השנתון באייקון.
אני לא רואה כאן שום דבר אבסורדי. היום, חצי שנה לאחר מעשה, את יכולה להגיד "הייתם צריכים לראות את הנולד". אבל ליאת לא אמרה "זה התוכן של ספר א' זה התוכן של ספר ב', והם לא נוגעים אחד בשני בשום צורה", היא פשוט אמרה "לא".
שוב; ההסבר שלך אכן יותר מעניין. האגודה באומץ מנסה להוציא אוסף סיפורים קצרים, הפסטיבל תאב הבצע רוצה לבלוע את הספר האמיץ, הספר יוצא בכל מקרה לאור, נמכר בחתרנות… מאוד סקסי. אבל הדברים, מה לעשות, אפורים יותר. במקרה הזה, הייתה שלילה מוקדמת לגבי כל סוג של מערכת יחסים, וזה מה שהוציא את השנתון מאייקון.
-
-
-
והיא לא ציפתה לרווחים כלשהם ממנו. הקשר היחיד שלה אליו היה שהיא פרסמה אותו אצלה.
להבדיל, לאגודה יש זכויות כלשהן באייקון (מה בדיוק – זה כבר עניין לבירור מקצועי, אבל *לכל הפחות* בעלות חלקית על המותג), וגם ציפייה לרווחים ממנו, כולל מדוכן האגודה, שבכל פורמט שלא יהיה אמור להניב לאגודה הכנסות משמעותיות. ובנוסף לזה, כמובן, יש לאגודה קשר נרחב עם אייקון דרך מתנדבים, מעורבות בתכנים ושאר ירקות.
מעבר לכל זה, זה פשוט יהיה *לא בסדר*. לא מתחייבים על משהו ואז פורשים ממנו בדקה התשעים – זה לא מסוג הדברים שהאגודה עושה. גם אם האגודה תחליט לפרוש מאייקון, היא צריכה לעשות את זה בצורה מסודרת ועם מינימום נזקים לכל הצדדים. להזכירך, אנחנו לא מנסים לגרום פה נזק. -
אני חושב שאתה, ואולי אחרים שחושבים כמוך, בבעיה.
בעלי הבית של עמותה הם חברי העמותה. אתה, ועוד כמה עשרות אנשים, בעלי הרכוש, והחלטות, כאשר מתקבלות, מתקבלות בשבילכם. חברי ועד, ובעלי תפקידים שהם ממנים, עובדים עבורכם, ורכוש האגודה שנמצא אצלם מופקד מתוך הבנה מפורשת שהם יפעלו למען המטרות שאתם מציבים להם.
התפיסה שלך, שאני מקבל החלטות שכל מטרתן לפגוע באגודה, היא בעייתית. אם אתה טועה, אז אתה עושה עבודה מצוינת כדי לטרפד כל סיכוי שיש לאגודה להגיע להסכם עם אייקון. כי גם אייקון זה אנשים; והאנשים האלה קוראים מה שאתה כותב.
אם אתה צודק, אז נציגייך לא מתנהגים כאילו אתה צודק.
אני לא חושב שזו אמירה בעלמא. אין לי שום כוונה למשוך בכתפיים ולהמשיך הלאה כשאתה כותב האשמות כאלו בפורום, כמו שאחרים עשו לפניי, מתוך איזו תפיסה שפיקסלים זה זול וערכם אפסי בכל מקרה.
-
-
אין דבר כזה, "דוכן האגודה". יש דוכן הפסטיבל, אין בו מוצרים. יש בו רק את ספר הפסטיבל. השנתון מוצג עליו לעודד הרשמה לאגודה, לבקשת ליאת.
אם אתה קופץ, אתה גם תנחת. שום דבר שתעשה לא ישנה את חוקי הפיזיקה. אבל אנשים אינם חוקי הפיזיקה. דעות אפשר לשנות, וגם החלטות. לו ליאת הייתה רוצה לשנות דיעות או החלטות, היו לה הזדמנויות רבות לעשות זאת, שהיא בחרה שלא לנצל.
ליאת נתנה את מילתה שהשנתון לא יימכר באייקון הרבה לפני שהיה ברור מה יהיה השנתון.
-
ז"א גם בדיון הזה וגם באופן כללי.
ספציפית, הוא אמר (כמו שציינת) כמה פעמים שלו ליאת הייתה עושה [השלם את החסר] אז המצב היה אחר ואפשר היה למכור את השנתון באייקון.
בנוסף, הוא גם אמר (שוב כמה פעמים) שיש נושא של פיקוח באייקון על התכנים/מוצרים ולכן אי אפשר למשל (סתם דוגמה תיאורטית) למכור ספר בדוכן של חולצות.
שני הדברים נאמרו בהקשר כזה או אחר כהסבר ללמה אי-אפשר למכור את השנתון באייקון.
מה הקשר ביניהם ואיך אם ליאת הייתה עושה את מה שהיא לא הייתה אמורה לעשות והיא לא עשתה (כי היא פוייה, מן הסתם) זה היה מעלים את ההסבר השני.
כל זה ועוד נשאר כרגע, לפחות עד כמה שאני רואה – ללא תשובה. -
זכותו של כל מוציא לאור לומר "לא" על כל הצעה לשיתוף פעולה, אם הוא לא מעוניין בשותפים.
אתה חוזר על זה שוב ושוב כאילו זה נורא מזעזע. אתה ברצינות לא קולט את העובדה שזו זכותו המלאה של כל ארגון לומר לאייקון "אני לא רוצה לשתף אותך בפרויקט הזה"?
ואגב, כן, אני יכולה להבין למה זה מעליב אותך שליאת אמרה שספר אייקון לא ייצא. זה פשוט מעליב נורא, כשמישהו בא ואומר לך שספר שאמרת שתוציא לאור לא באמת ייצא. הממ. מעניין מי אני זוכרת שאמר דברים דומים על השנתון של האגודה. -
אם הבנתי אותך נכון, גם סטקרים, סוכריות וכו' האגודה לא יכולה למכור – פשוט כי אין לה איפה. אני צודק?
במילים אחרות התשובה לשאלה של גל (ציטוט):"כל אחד מהארגונים מוכר את המרצ'נדייז שלו בדוכן שלו. רק בגלל שאחד המוצרים שלנו הוא ספר אז לא רוצים ששנמכור אותו מחשש לתחרות?" היא שהנחת היסוד של החלק הראשון: "כל אחד מהארגונים מוכר את המרצ'נדייז שלו בדוכן שלו" – היא לא נכונה.
-
-
והשילוב עם פוטנציאל לבליעה או חיסול דה-פאקטו של דוכן האגודה בתוך דוכן אייקון הוא בדיוק סוג הנזק שאנחנו צריכים למנוע לפני שהוא קורה. דוכן יד-שניה כן-לא, מכירת או אי מכירת השנתון באייקון – כל זה סתם אי-נעימויות (גדולות אפילו) שאפשר לפתור במשא-ומתן (אם כי הייתי שמח לראות את המשא-ומתן הזה מגיע לקצו, יום אחד). ראש בריא במיטה מוכת-שפעת. אבל מה שליאת תיארה כאן בכל הנוגע לדוכן האגודה זה כבר ראש בריא במיטה מוכת שפעת-החזירים. ועל ההשלכות של זה, אנחנו עוד עלולים לבכות הרבה-הרבה שנים, בין אם נחליט להשאר באייקון ובין אם לא.
אז אני אשאל עוד פעם: יש לנו איזשהו פיקוח על מי ישב וייצג את האגודה בדוכן המודיעין של אייקון? יש לנו אמירה כלשהי בנושא? כי אם לא, המסקנה היא שאנחנו צריכים להגיד "שלום" ולצאת מאייקון. כבר מזה הקרוב. -
אחרי הכל אנחנו אגודה למדע בדיוני ופנטזיה, לא?
נניח שיום לפני שאייקון נפתח אני זא אם ערמה של שנתונים ליואב (או בעל דוכן אחר לממכר ספרים באייקון) ואומר לו: הנה ספר חדש ומ-ז-ה מגניב (אני אשלח את לילי ועדי שיגידו את זה – הן יותר משכנעות). הוא עולה ככה וככה, אתה יכול למכור אותו אצלך בדוכן (שנייה נשים בצד את השאלה מה עושים אם הרווחים)? והוא עונה שכן.
מה רע בזה, ולמה (אם בכלל) הוא (כלומר בעל הדוכן ולא האגודה) לא יכול למכור את השנתון בדוכן שלו באייקון?
-
בסדר, ליאת הבטיחה לא למכור את השנתון באייקון. אבל ליאת יכולה רק להבטיח שהאגודה לא תמכור את השנתון באייקון.
אבל אם השנתון יהיה מוכן בזמן;
וההפצה שלו לחנויות תספיק להתבצע לפני אייקון;
ונניח יואב ו/או צומת ספרים יקבלו את השנתון כספר למכירה בחנויות שלהם בלי קשר לאייקון (זה התכנון, בכל מקרה, נכון?);
והם – בלי קשר לאגודה – יחליטו להציב אותו למכירה בין שאר הספרים הז'אנריים שהם מעוניינים למכור באייקון ובלי להתייעץ עם ליאת (כמו שהם לא מתייעצים איתה לגבי ספרים אחרים אני מניחה);על סמך מה זה בסדר שנציגי אייקון יגידו להם, תעיפו את הספר הזה מהתצוגה? כי המו"ל אמר לנו שהוא לא ימכר? זו הנקודה היחידה שלא ברורה לי.
באיזו זכות ליאת יכולה לבוא ליואב ולומר לו, "אל תמכור את הספר שהאגודה הוציאה"?
זה תרחיש שבהחלט יכול להתקיים בלי שום ניסיון "למכור את השנתון מאחורי הגב". פשוט על ידי זה שמבצעים הפצה לחנויות שגם ככה התכוונו להפיץ אליהן בלי שום קשר לאייקון.
זה מצב שהיה יכול להתקיים גם במקרה שהאגודה כן היתה מוכרת את השנתון בעצמה בדוכן משלה באייקון, והוא אפילו מאוד סביר, וזה מתוך הנחה שהאינטרס של האגודה הוא לשווק את הספר כמה שיותר מהר בחנויות – בלי שום קשר לאייקון. -
-
-
-
-
-
לא החלטתי על דעת עצמי. קיבלתי מנדט מחברי הוועד לנהל את המשא והמתן בנושאים אלו.
כיוון שלא מכרתי את הנכס המדובר בנזיד עדשים, אני מאמינה שניתן היה לסמוך על שיקול הדעת שלי.אנו לא יכולים להעביר כל החלטה דרך חברי האגודה. זה יסרבל ויהפוך את ההתנהלות שלנו לבלתי אפשרית.
זה לא אומר שלא נעביר אף החלטה. אני כן מעוניינת לשפר את התקשורת עם חברי האגודה השנה. אנו בוועד, ויחד עם הפעילים, נמצא את הדרך הטובה ביותר לעשות את זה.
-
-
הבעיה עם מתנדבים, אותה אתה מדגים היטב, היא שבסופו של דבר הם עולים יותר מעובדים בשכר. בהעדר כסף, מתנדבים מוצאים לעצמם צידוקים אחרים למה שהם עושים. ובמקרה הנפוץ הם מתחילים להרגיש בעלות על הדבר שהם משרתים, ולפעמים הם שוכחים שהכנס הוא לא של אבא שלהם, ושהוא לא נמצא שם למענם אלא למען הקהל (החובבים, הקהילה, הקהל הרחב וכ"ו).
מה שאתה עושה פה לאייקון, איתי, הוא שירות דוב שמהותית לא שונה בעיני ממה שעושה מתנדב בדוכן שצועק על נרשם בגלל שהפריע לו בשיחה עם חבר שלו: בכדי לשרת צורך פנימי שלך להרגיש צודק במקום אהוד, אתה מחרב בצורה שיטתית את כל הרצון הטוב שקיים כלפי אייקון בקרב מי שקורא את הפורום הזה.
בין השורות של קיטורים, רבים מהם לא מוצדקים, אני מבין שנעשים מאמצים גדולים לדאוג שאייקון יהיה כנס בנזונה. אבל סאמק, הקיטורים הם כמעט הערוץ היחיד שבו אני שומע משהו על אייקון, ואני לא מרגיש שמתפנה רגע אחד בכדי לדחוק קצת התלהבות פנימה בלי שתצוץ אתה עם פרצוף פולני ותספר לי איך עמלתם מעל תנור לוהט והזעתם ועכשיו מישהו עיקם את האף ועכשיו תלך ותשב עם אורי לבד בחושך עד שתצא השכינה ותבקש ממכם סליחה, כי באמת, כל הקהילה הזו קן של ציפעונים שאימצת לשדייך.
והניכוס הזה של אייקון להנהלתו הופכת אותו מפסטיבל בעל עניין לכל ציבור חובבי המדע הבדיוני, הפנטסיה ומשחקי התפקידים לספיח מאוס של מלחמתך להיות האיש הכי צודק.
חבל.
-
ועדיין, השילוב הזה של דוכן האגודה בתוך דוכן המודיעין של הכנס נשמע לי כמו פטנט ממש, אבל ממש, מחורבן.
הנה רעיון לפעמים הבאות – שיפתור לנו בדרך עוד כמה בעיות (בהנחה שאנחנו אכן נשארים באייקון):
האגודה מבקשת שבאייקון ינתן לה מקום מספיק גדול – נגיד באשכול פיס – כדי לשים שלושה או ארבעה שולחנות זה לצד זה. על אחד השולחנות האלה היא מקימה את הדוכן שלה שבו היא רושמת חברים, מוכרת מרצ'נדייזינג,מקבלת הצבעות לפרס גפן, ומציגה לראווה את השנתון וגיליונות ישנים של המימד. על השניים-שלושה שולחנות האחרים, האגודה נותנת לחברים שלה את מה שהם רצו – וזה דוכן יד-שניה. אייקון לא רוצה להתעסק אתו? אף אחד לא ניגש למכרז שלו? סבבה – האגודה תיקח את הנושא על עצמה. היא יכולה לעבור למנגנון של גביית "עמלת קנייה" (כפי שהוצע באחד הפתילים – אני לא זוכר אם פה או בפורומים של העמותה) – כלומר, במקום לגבות עמלה מכל מי שמוכר ספרים בדוכן, כל מי שקונה ספר ישלם בין 5 ל-10 שקלים (אפשר להתאים את התשלום הנוסף למחיר המבוקש הבסיסי – נגיד, עד ל-100 ש"ח נבקש 5 שקלים, מעל 100 ש"ח נבקש 10) – ובמצב כזה הדוכן יכול ממש להכניס כסף לאגודה. ואפשר להציע הנחות על עמלת הקניה לחברי אגודה, מה שיעודד עוד אנשים להירשם.
לגבי מה שמקבלים המתנדבים שהאגודה מגייסת ל-"דוכן האגודה המורחב" הזה – נצטרך לנהל מו"מ עם אייקון על הנושא. אני לא שולל את האפשרות שהאגודה תשלם דמי-שכירות על הדוכן – פחות כסף מבעלי-דוכנים אחרים, אמנם, כי היא בכל-זאת מביאה לפסטיבל שניים-שלושה דברים – אבל כפי שציינתי קודם, למודל שהצגתי פה יש פוטנציאל גבוה להכניס לאגודה כסף, להביא לה עוד חברים, והעיקר – להציב את האגודה כגורם בולט, ומשמעותי בתוך אייקון, במקום איזה סעיף זניח. -
-
יש דוכן מודיעין שבו האגודה זוכה ליצוג כלשהו, שלגמרי לא ברור מה תהיה האפקטיביות שלו. יש לי חשד כבד שגורל הסטטוס של האגודה בתוך דוכן המודיעין יהיה זהה לזה של הפליירים שאת רואה על דוכן המודיעין בסינמטק: משהו שאף-אחד לא ממש שם לב אליו.
כמובן, אם אני טועה, אפשר להוכיח את זה בקלות – על ידי בחינת כמות הנרשמים ומחדשי-הרישום לאגודה באייקון השנה לעומת שנים קודמות.
כמו שאני רואה את זה, לנוכחות של האגודה בתוך דוכן המודיעין של אייקון יש יתרון אחד בלבד – היא משמרת משהו מהאשליה לפיה לאגודה יש עדיין מעורבות ברמה הניהולית-הגבוהה של הפסטיבל. אני באמת חושב שהגיע הזמן שנצא מהאשליה הזאת, ולו בשל העובדה שאף אחד לא מוכן כרגע לקחת מטעם האגודה (כלומר, לגמרי בהתנדבות) עבודה מקבילה לזו שעושה אורי אביב. המעורבות של האגודה באייקון כן מתבטאת במתן תכנים, כח אדם ואולי הכי חשוב – קהל. על זה אנחנו צריכים לדרוש ולקבל תמורה, שהיא קצת יותר מאזכור שלנו בדוכן-המודיעין של הכנס. -
לא, אני לא חושבת שהוועד צריך להעביר כל החלטה דרך חברי האגודה. אבל יש החלטות גדולות. למשל, החלטה שעשויה לקבוע את עתידו של הפרסום בדפוס של האגודה, שהוא אחד הנכסים הגדולים ביותר שלה מאז ומעולם.
אני לא חושבת שהוועד היה מקבל החלטה לגבי יחסי האגודה עם אייקון על דעת עצמו. אני לא חושבת שהוועד היה מקבל החלטה על מסירת חצי מפרס גפן לגוף אחר על דעת עצמו. אני רוצה לקוות שהוועד גם לא היה מעלה על דעתו לקבל החלטה כמו מסירת חצי מהשליטה על המימד (או כל נכס מודפס אחר של האגודה) לידי גוף אחר, אבל מאחר שהנושא היה בדיונים והחלטות – לפי מה שנאמר לנו – חמישה חודשים, ואפילו דיווח לא קיבלנו (וככל הנראה, אם איתי לא היה מדבר על הנושא באספה, גם לא היינו מקבלים, ובאמת, תזכירי לי, לא היו אמורים למסור לחברי האגודה עדכונים או משהו באספה?), אני לא יכולה שלא לחוש ספק בעניין. אני לא יכולה שלא לתהות, אם הנימוקים של איתי או של אורי היו משכנעים אותך, האם היית מרשה לעצמך לקבל החלטה כזאת על דעת עצמך ואז מודיעה לנו עליה בדיעבד, כמה חודשים אחרי? "אה, כן, בעצם השנתון יהיה יוזמה משותפת עם אייקון מעכשיו"? -
-
-
-
-
האם הדוכן ימכור גם מימדים ישנים? או רק מוצרי "מ'רצנדייז" פרופר כמו סיכות וחולצות.
על ידי מי הדוכן כן ינוהל (ויאוייש)? מי השותפים לדוכן? (כלומר האם הדוכן ימכור רק מוצרים של העמותות, או גם של חנויות/אנשים פרטיים וכו')הדאגה שלי כמובן היא אם יהיה מי שיקדם את מכירת המוצרים של האגודה, או שמסתמכים על כך שהמוצרים "ימכרו את עצמם".
-
-
-
-
-
אני לא חושב שהצורך הפנימי שלי הוא להרגיש צודק דווקא, יש לי צרכים אחרים, אבל אני מסכים איתך שאני לא מחבב את אייקון על האנשים שקוראים את הפורום כאן.
הבעיה שלי מתחילה עם המשפט הבא אחרי המשפט הזה. כי ראיתי הרבה דרכים שבהן האנשים שעובדים על הפסטיבל הזה גורמים לאנשים שקוראים את הפורום לכעוס או להיעלב. עוד לא ראיתי משהו שעשו האנשים שעובדים על הפסטיבל הנ"ל שגרם לאנשים שקוראים את הפורום הזה לשמוח או להתלהב.
אני אשמח אם תוכל לספק איזה קישור או שניים לפעם האחרונה שמישהו בפורום הזה אמר משהו נחמד על אייקון. אין לי ספק שורד תספק את הערות השוליים כיצד הזמן הרב שתצטרך ללכת אחורה הוא אשמתי או אשמת אורי.
-
-
למה שיגידו פה דברים נחמדים?
הפורום הזה הוא לא פורום חברתי. זה לא פורום שפותחים בו פתילי תודה או מתלקקים על כל מיני דברים. הדברים האלה נוטים לקרות באורט, לא כאן – והם קורים. כאן עוסקים בביקורות ובדיונים שהמטרה שלהם לתקן דברים (ולפעמים – לשבור אותם), לא להתלהב.
השנה, באופן חריג, היה פתיל התלהבות מפנטסי.קון בפורום הזה, שפתחה נעמי וינר, וזה פשוט משום שזה היה כנס מנוהל ברמה נדירה, שהכל בו היה מתוקתק במידה יוצאת דופן, ושפנה בצורה מדויקת מאד למה שהחובבים בינינו מחפשים בכנסים שלהם. בדרך כלל אין פתילים כאלה.
בפורום הזה מדברים על הבעיות הארגוניות ועל כל מיני נושאים שאפשר להתווכח עליהם שעות. אתה רוצה לשמוע התלקקויות? לך לפורום אורט, לפני או אחרי כנסים, ותקרא שם. למרות שבימינו זה בהחלט לא אותה התלהבות כמו פעם (לכל הכנסים, לא רק לאייקון). ופייר, לפחות בשבילי אייקון הרבה פחות מלהיב בימינו ממה שהוא היה פעם. הוא ענקי, מושקע ומרהיב, והוא הרבה פחות אטרקטיבי עבורי מפנטסי.קון. -
-
כמו, נגיד, במשפט "אני לא רואה אותו יוצא לאור"?
http://forum.sf-f.org.il/read.php?10,49871,49878#msg-49878
שום מילה, באף אחת מההודעות שלך בנושא, על הבעייתיות של השנתון באייקון. הטחת ההאשמות שלך, שוב ושוב, הייתה על זה שהוא לא ייצא כי לא עושים את העבודה עליו כמו שצריך.
תפסיק לשכתב את ההיסטוריה. זה טיפשי לשכתב היסטוריה שיש לה ראיות בכתב.
ואגב, הקטע הזה של להיעלב ממשהו "נורא מגעיל" שמישהו אחר עושה לך, כשזה משהו שאתה עשית שוב ושוב לאחרים? הוא חוזר אצלך כל הזמן. אם אי פעם הייתי קרובה להשתכנע בבולשיט הניו אייג'י שאנשים תמיד מתעצבנים הכי הרבה אצל אחרים מהדברים שמזכירים להם את עצמם, זה הרגע. הסטנדרטים הכפולים שלך מגוחכים. -
-
-
-
הנקודה שלי לא היתה שקוראים כאן גילויי התלהבות ושמחה: הנקודה שלי היתה שבין שורות הקיטורים שקוראים פה, אני נתקל בדבר או שתיים שגורמים לי להבין שנעשים דברים כדי שאייקון יהיה כנס מוצלח, במובן של מגניב. למשל, פה חגית מתלוננת על אתר האגודה או אייקון או משהו, ואני קורא וחושב לעצמי "האח! מארגני פסטיבל הקולנוע שלנו השיגו את District 9 המסקרן בתור סרט פתיחה! כמה מגניב!"
אבל התלהבות כזו לא מחזיקה לאורך זמן, כי היא שוקעת תחת הקיטורים והמירמורים, וההעדר של קול אירגוני סימפטי כלשהו מצד אייקון – הודעות מלהיבות הולכות ישירות לעיתונות, פרסום "קהילתי" הולך לפייסבוק, ובפורומים יש רק גיוס מתנדבים, מכרזים והתמרמרויות של המארגנים (או לפחות, שלך) על ההתמרמרויות שנשמעות פה כלפי אייקון.
אני חושב שאם הצלחתי להרגיש הבלחה של התלהבות בתוכי בין הקיטורים וההתקפות, זה רק כי אני איש אופטימי מטבעי.
-
אם בפורום הזה אין ביקורת חיובית כלשהי, אלא רק תלונות, התמרמרות ו"נסיונות לתקן" (שמתמקדים בעיקר במה שלא בסדר, לא במה שכן עובד), אז הרוח השלילית משתלטת בהדרגה. כתוצאה מכך, פורום האגודה הופך ממקום לקדם בו פעילות למקום להוציא עצבים, בין אם זה על הועד או על גרייף או זה על זה.
בפורומי העמותה כשהתעוררה ההרגשה שהטון הופך ליותר מדי ביקורתי ותוקפני, התחילו אנשים לדבר על "כבוד הפעיל" ודברים כאלו. זה נשמע מצחיק, וודאי שלי, אבל כשיש ביקורת שלילית ואין ביקורת חיובית, בגלל שמתנדבים קשוחים וחזקים (כמו איתי, או להבדיל, רמי) לא זקוקים לטפיחות על השכם מרכיכות שכמותנו, אז הטון הכללי הופך לנרגן וזועם.
מצד שני, אולי זה אמור להיות פורום יעודי מאוד, לדיונים חשובים בלבד. במקרה הזה, אולי נלך לקטר באורט.
-
-
עשינו את זה בעבר. אוי, כמה שעשינו את זה. טחנו את הנושא למוות, מכל כיוון אפשרי.
זה לא מועיל בכלום. כלומר, לא, בהחלט ייתכן שזה מועיל בארגון שאחד מאנשיו נמצא בעמדת כוח מהותית באייקון, צמוד למנהלו כתאום סיאמי. מה תהיה התועלת בכך כאן?
אנשים לא דנים בנושאים שהם לא מרגישים שיש להם השפעה עליהם. תחושת אימפוטנציה קוטלת מעורבות. כבר ציינתי פעם שמשתתפי הפורום הזה, או חברי האגודה, או החובבים ה"קהילתיים", עברו לצורת חשיבה של "משתמשי קצה" בכל הנוגע לאייקון. משתמשי קצה לא דנים בתכנים, אלא כדי לבקר את מה ששמו להם בצלחת. -
-
-
כי עד כמה שאני ממש לא מסכימה עם הרבה ממה שאיתי כותב ועושה, רוב מי שכותב בפורום העמותה גם מעביר משחקים וסדנאות ועוסק בפעילות תוכנית מובהקת באייקון, ולעומת זאת רק לאולי שלושה אנשים בעמותה (חוץ מאיתי עצמו) יש "השפעה ניהולית" על אייקון, וגם זה בערבון די מוגבל.
הכותבים בפורום האגודה הם יצרני תוכן בזכות עצמם, אבל בשנתיים האחרונות פחות לאייקון כמרצים ויותר לכנסים של האגודה עצמה ולהפצת התכנים שהאגודה מקדמת, כמו כתיבה לשנתון ולתחרויות, שזה דבר מבורך אבל לא באמת קשור לאייקון. אמנם אני לא מקבלת את נימת הזלזול של "צרכני קצה", כי לקהל של אייקון יש תפקיד די חשוב בקביעת התכנים (מנסים לקלוע לתכנים שהקהל יאהב), אבל זו לא הגדרה לא מדוייקת…
-
פעילי העמותה מתנדבים באייקון ומייצרים בו תוכן, בנוסף לזה שיש להם נציג חזק בארגון (יש להם יותר מרק נציג חזק אחד, אגב; השדרה הניהולית של אייקון מורכבת רובה ממתנדבים המשייכים עצמם לעמותה, כולל ארבעה גזברי עמותה). פעילי האגודה מייצרים באייקון תוכן, אבל לא מתוך השיוך שלהם לאגודה. בפורום העמותה יש דיונים על התוכן שאנשים מייצרים באייקון ואיך הוא צריך להיראות, וכאן אין.
-
כן, כבר אמרתי את זה: נכון, אין. נכון, חברי האגודה איבדו עניין באייקון. נכון, חברי האגודה כבר לא דנים בתוכן של אייקון ובאיך שהוא צריך להיראות.
יכול להיות שזה קשור לשנים ארוכות שבהן הסגל של אייקון טחן לנו שוב ושוב, כל פעם שהעזנו לדון בנושא, "תסתמו את הפה, אין לכם מושג איך אייקון מתנהל, אתם לא יודעים מהחיים שלכם"? מי יודע, יכול להיות. אנחנו לא יותר מדי נוטים להקשיב לאנשים שסותמים לנו את הפה, אבל בסופו של דבר גם העקשן הכי גדול מבין שלא מקשיבים לו ושאין לו השפעה.
אילו היה לי זמן פנוי, בטח הייתי מחפשת באורט או כאן איזה שניים-שלושה-חמישים אזכורים כאלה.העובדה היא שנכון, אייקון לא מעניין אותנו יותר, לא ברמת ה"איך נעשה את התוכן שלו טוב יותר". למה? כי הגענו למסקנה שאנחנו לא *מצליחים* לעשות את התוכן שלו טוב יותר. שהמעורבות שלנו באייקון לא מגיעה לשום מקום. ואת מי בכלל זה מעניין לדון במשהו שממילא אין לנו שום השפעה עליו? אז מתעוררים דיונים רק בדברים שאין לנו ברירה אלא להתעסק איתם – למשל, בניסיונות של האגודה לעבוד מול גרייף ואורי. ואלה, מה אני אעשה, לא דברים נעימים.
אני לא יודעת איך זה אצל חברי אגודה אחרים – אותי אייקון כבר לא ממש מעניין. לא רק ברמת "איזה תוכן הייתי רוצה לתרום לאייקון כדי לעשות אותו מוצלח יותר?", אלא פשוט ברמת ה"לא ממש בא לי ללכת לאייקון, אני לא עד כדי כך נהנית שם", עד כדי כך שכל שנה בשנים האחרונות אני מוצאת את עצמי מתלבטת, "רגע, אולי אני לא אלך לאייקון השנה, או שאני אלך רק ליום אחד?" ובסופו של דבר, מתישהו זה גם יקרה. בהדרגה, לא רק שאני יוצאת מנישת יצרנית התוכן, גם את הרצון להיות משתמשת קצה אני מאבדת. מה שלא קורה לי עם כנסים אחרים, אגב.
שאולי יכולתי (ברמה ההיפותטית, כמובן, לא המעשית. ברמה המעשית אני לא יכולה) לשנות ולהשפיע ולגרום לאייקון להיות יותר מעניין? לאאא. ראיתי אנשים שניסו, ראיתי כמה זה כיף, ראיתי איך זלזלו בהם, הקטינו אותם והגבילו אותם בכל צעד וצעד, ראיתי איך הם יצאו מזה, וראיתי בדיוק כמה זה הועיל. אם אני ארצה כנס עם תוכן שמעניין אותי, אני אלך להתנדב עבור עולמות או פנטסי.קון. אנשים יותר נחמדים, שלא ינסו לכפות עלי את הדרך שלהם בכל מילימטר ומילימטר, יותר סיכוי שתהיה לי השפעה כלשהי על מה שיקרה שם, ואני אהנה הרבה יותר. אני סומכת על אייקון שכבר יהיו לו מספיק יצרני תוכן ומתנדבים אחרים שהם לא אני (וכמובן, את ה"לא אני" הזה אפשר להרחיב ל"לא אני ולא שאר חברי האגודה הדומים לי שמדירים את רגליהם יותר ויותר מאייקון") ושישמחו לשחק לפי הכללים של אייקון.
באסה לך שאין פה התלהבות מאייקון? כן, אני יכולה להבין. באסה. אבל מה לעשות, אייקון לא מלהיב אותי. אני מודה, זה מאד לא בסדר מצדי ומצד אחרים כמוני, אבל זה מה יש.
-
את מצהירה הצהרה כמותית לגבי מספר יצרני התוכן מכל ארגון. ספרת? את יודעת כמה חברי אגודה מרצים באייקון לעומת כמה אנשים עקמ"ת מעבירים משחקים?
אני חושב שהשוני נובע משוני בסיסי בסוג התוכן. למשחקי תפקידים שתי תכונות שהופכות אותם מעצם טבעם לרלוונטיים בדיון בפורום: א. הם "יצור" חברתי שנוצר משיתוף פעולה של שחקני תפקידים ולכן לדיון בין שחקני תפקידים יכול להיות תוצר משמעותי בכל הנוגע לאופי המשחקים ותוכנם; ב. יש להם בסיס משותף ברמה התפקודית שיכול להיות רלוונטי להעברה שלהם בכנס (אורך, מספר שחקנים, נושאים כלליים וכו'). זה לא קיים בתוכן שמייצרים בדרך כלל חברי אגודה. רק על עצמי לספר ידעתי – אם הייתי פותח, נגיד, פתיל על דמותה של העיר חיפה ביצירתיו של לביא תדהר (נושא אחת ההרצאות שלי בכנס הקרוב), את חושבת שליושבי הפורום היה מה לתרום לי?
יתר על כן, בגלל האופי המגוון יותר (במובן הטכני ביותר של המילה) של תוכן שאותו תורמים חברי האגודה בדרך כלל לאייקון קשה יותר "להתאגד" כדי להקנות לאותו תוכן אופי מובהק.
הרצאות, סדנאות וכן הלאה, סוג התוכן שמייצרים חברי האגודה בדרך כלל, הוא יצירה אישית הרבה יותר ויכול להסתייע הרבה פחות בדיונים כאלה.
ובמחשבה שנייה – מרצי האגודה התאחדו! לאות מחאה אני קורא לכם להעביר את ההרצאות והסדנאות שלכם באייקון ללא שימוש באות חי"ת! ובבניין ציון ננו*ם
-
אני אמורה להעביר ביקורת על הרצאות שעוד לא ניתנו? זה לא משחק שדנים בו כדי לבדוק כמה אנשים מתכוונים להרשם, מי מתעניין בו בכלל וכל זה.
היה פעם פעמיים שמרצה ביקש עזרה בהכנה של ההרצאה ברמה של מציאת מקורות וכל זה, אבל זה באמת פחות או יותר הדבר היחיד שאפשר לדון בו לפחות עד שהתוכניה מתפרסמת ורואים שיש ג'קאס או משהו.
-
-
-
כל דבר שהאגודה עושה וקורה באייקון:
מכירת מוצרים, הרשמת חברים חדשים, חשיפה לקהל חדש, תחרות סיפורים קצרים ע"ש עינת פלג, פרס גפן לספרותכל דבר שקורה באייקון ולאגודה יש עניין בו (זו ספוקלציה, כן, יכול להיות שאת האגודה זה לא מעניין):
הבאת אורחי כבוד ספרותיים, פנייה לקהל מבוגר ומנוסה, פנייה לקהל אקדמאי, דוכן יד שנייה, אירועים בעלי אופי "קהילתי"אלו נושאים. כשאני מדבר על דיון, אני מתכוון, למשל "נציג האגודה באייקון" (או כל מי שתפקידו דומה לצורך העניין) מעלה את נושא אורחי הכבוד בינואר-פברואר, באותו זמן שיש ישיבות על הנושא באייקון, אוסף דעות, מגיע לישיבות, ומקדם את האינטרסים של האגודה. או, למשל, "נציג האגודה באייקון" לומד את נושא הדוכנים, את הבעיה עם דוכן יד שניה, ומעלה את הנושא בפורום כדי לגלות, למשל, שזה מאוד חשוב לחברי אגודה.
אני לא יודע למה נראה לכם ש"דיון על אייקון" אומר שיחה על המשחקים שמישהו הולך להריץ באייקון. הדברים הללו לא קורים בפורום בדרך כלל. דיון על שיטת הרצועות, על אייקון צעיר, על הזירה ועל היתרונות שלה, על החשיפה של העמותה ובאיזו צורה, על אירועים שנעשו לטובת עיתונאים ולא יצאו טוב, ואפילו יחס למתנדבים וכבוד לפעיל, אלו דברים שדנו בהם בפורומים שלנו.
מה שקורה כאן הוא שאין חיבור בין העבודה באייקון לבין הדיונים בפורום הזה. כמו שורד כתבה, אנשים מרגישים לא אפקטיביים, אז הם מפסיקים לדון בנושא הזה. לפי "המזימה הגדולה", הסיבה שהדיונים כאן לא מגיעים לשום מקום היא שאייקון לא נותן לנציגי האגודה להיות אפקטיביים.
המציאות הפוכה מהמזימה הגדולה,
-
-
טחינת מים, יש לציין. אתה מוזמן לחטט בהיסטוריה של אורט ושל הפורום הזה כדי לגלות את זה.
ואני מניחה שאני אפילו לא צריכה לציין שכל המקרים האלה זכו לתגובות ה"אתם לא יודעים כלום על אייקון אז תסתמו" מצד מקורבים לאייקון (לפעמים סגל בכיר, לפעמים סתם אנשים שמסתופפים בחברת אייקון) ולא הביאו שום תועלת.
בסופו של דבר לאנשים נמאס. האם זה מפני – כפי שנראה שניסית לרמוז בתגובתך – שפעילי האגודה באייקון וחברי הוועד לא שיתפו את חברי האגודה במידע כדי שיוכלו לדון בו? אכן, השערה יפה, אילו רק הייתה בתוקף. העובדה היא שבימינו זורם יותר מידע מכפי שזרם בעבר. הדבר האחד שהשתנה זה שלאנשים נמאס.
או רגע, כדי שלא אדבר בשם הקהל כולו: לי נמאס. הדיונים האלה חזרו עשרות פעמים, בטחינת מים אינסופית, ושוב ושוב חזרו אנשי אייקון והזכירו לנו שבעצם, אנחנו סתם מתווכחים בינינו על דברים שאנחנו לא מבינים בהם ואין לנו השפעה עליהם (כי, כזכור, אנחנו לא מבינים כלום על אייקון). בסופו של דבר זה נהיה משעמם.
כן, אני לא מבינה כלום על אייקון. בחיים לא ניהלתי כנס, בחיים לא הייתי בסגל של כנס, וזה גם לא יקרה אף פעם. אז אתם יודעים מה, לא מעניין אותי לדון באייקון. אם אתם אומרים שזה לא צעצוע שלי, זה לגמרי בסדר מצדי. יש לי מספיק צעצועים אחרים לשחק בהם. אל תבואו אחר כך ותתבכיינו שהצעצוע הזה הפסיק לעניין אותי.
עכשיו תכפיל את זה בלא יודעת כמה פעילים אחרים, שלכולם נשבר מלטחון מים סתם, ותקבל פורום שאף אחד לא מתעניין לדון בו בתכני אייקון. Been there, done that, וכל מה שיצא לנו מזה זה כאב ראש מזוין. תודה, יש לנו דברים יותר פרודוקטיביים לעשות. כולנו אנשים פעילים ויוצרים, יש לנו מה לעשות עם זה גם בלי לשפוך את זה לתוך חור שחור. -
-
נניח – ואני לא מתייחסת לעצמי דווקא, אלא לדמות אמורפית כלשהי שמשתייכת לאותו סוג פעילים כמוני – נניח שאני פעילה ותיקה, בעלת יכולות מוכחות, גם יוצרת, גם משקיענית, גם עם הרבה קשרים בקהילה. יש לנו כמה אנשים כאלה, כמו שאמרתי, זו לא רק אני. אז האני ההיפותטית הזאת מחליטה שהיא רוצה להרים איזשהו פרויקט באייקון. אולי הפקת מקור, כדי להסתמך על דברים שאני קצת מכירה.
נניח שאייקון מעוניין בזה (כלומר, לא מושך בכתפיו כמו שקרה עם "חלום בהקיץ" ואומר "תעשי מה שבא לך, אין לי מושג איך זה קשור אלי", אלא ממש מעוניין – כחלק מהתוכניה שלו, והיחצ"נות שלו, וכל זה).
עכשיו אייקון רוצה לדעת מה יש לי לתת לו. אז הוא עורך איתי חמש מאות ישיבות, בערך, שבמהלכן הוא רוצה לדעת *בדיוק* מה התוכן, מה שיטת העבודה, מי האנשים, מה התקציב (עם זה דווקא אין לי בעיה – אני נוטה להיות חסכונית ורווחית בפרויקטים שלי, אפילו במסגרת התקציבים האפסיים שאייקון מקצה לדברים כאלה) וכן הלאה.
אחרי שעברנו על כל זה, אייקון מחליט שהוא חייב שליטה הדוקה על כל הפרויקט – כי הרי, אני לא מיכאל גורודין או אחד היוצרים שהאנשים הרלוונטיים באייקון *מעריכים*. אז הוא מצמיד לי גננת – אדם מטעמו שיהיה בעל סמכות להתערב בכל ההחלטות האמנותיות והאחרות שלי, להשפיע על תכנים, לבחון את כוח האדם שלי ולומר מה דעתו עליהם, וכולי.
אייקון, כמובן, גם מכפיף אותי לצרכי יחסי הציבור שלו, ובמסגרת זו הוא לא רק יקבע מי ומה ואיך – הוא גם ידרוש זכות לקבוע באיזה מקום אחר מותר לי להעלות את ההפקה שלי, למשל. אני ההיפותטית הזאת, פעילה ויוצרת ותיקה, מוצאת את עצמי במצב שבו אין לי שמץ של חופש אמנותי, שבו מכתיבים לי את כל ההחלטות מלמעלה ובכל רגע יכולים לשנות את התכתיב לפי "צרכי אייקון", ושבו באופן כללי, אני מרגישה שלא מכבדים אותי בגרוש ורק רואים בי בורג קטן במערכת. ואם אני אבדוק אני גם אגלה שלמעשה, ההפקה שלי בכלל לא בבעלותי ובבעלות האנשים האחרים שמעלים אותה – היא בבעלות אייקון, כמובן. כי אייקון רוצה בעלות על *הכל*. גם על השנתון. גם על פרס גפן. גם על כל דבר אחר שהוא יכול להניח עליו את כפותיו. וגם, כמובן, על הפקות המקור שהוא מואיל בטובו להרשות להן לעלות אצלו.
יש אנשים שהאגו שלהם קטן משלי, והם ישמחו לעשות את זה. יש, לעומת זאת, אנשים עם אגו גדול ועצבני, כמוני נגיד, שבנקודה הזאת יגידו, "למה בעצם אני רוצה לעבוד עם אייקון, שוב?" ואז הם ייזכרו שבעצם, הם יכולים להופיע גם בכנסים אחרים שחוויית העבודה איתם הרבה יותר נעימה, או לשכור אולמות באופן עצמאי, או כל מיני דברים כאלה, והם באמת לא חייבים להכפיף את עצמם לטראומה הזאת. שהם יכולים להיות – כמו שהם אוהבים להיות – יוצר עצמאי ומוערך עם ראש גדול, ולא בורג קטן ומושתן במערכת.
ואגב, שמעתי שלא רק הפקות מקור זוכות לחוויות מרנינות כאלה. מנחים ותיקים ומוכרים שפונים אליהם ומציעים להם להריץ משחק באייקון – "אבל משחק שמישהו אחר כתב, מתוך רשימה מוגבלת של נושאים, ואתה רק *תריץ* אותו" – אני תוהה כמה אנשים כבר שלחו אתכם להזדיין עם ההצעות האלה. אני לא מבינה איך אפשר להתייחס לאנשים עם רקורד ויכולות כאל בורג קטן וחסר משמעות שאפשר לנצל אותו לכל תפקיד עלוב שרוצים, כולל כדי להריץ את המשחקים הרשמיים של המפלגה שנכתבו על ידי הכותבים הרשמיים של המפלגה. סליחה, התכוונתי של אייקון.
אבל זו הייתה סטייה קטנה מהנושא. אם נחזור לענייננו, אני לא יכולה, כמובן, לדבר בשמם של כל יצרני התוכן האחרים באגודה. אני כן יכולה לדבר בשמי: אפילו אם בשנים הקרובות הבריאות שלי שוב תאפשר את זה, אני לא אחלום על להרים שום פרויקט גדול באייקון, בשום פנים ואופן. אני לא עובדת עם אנשים שמתייחסים אלי ככה, לא בשכר ובטח לא בהתנדבות. הבה נודה בכך: הרייטינג של אייקון – הנכס היחיד שיש לאייקון להציע לספקי התוכן שלו, לעומת כנסים אחרים – פשוט לא שווה את זה.
ואם לא מעניין אותי לייצר תוכן עבור אייקון, ובהדרגה אני מגלה שגם את החברים שלי זה לא ממש מעניין – בסופו של דבר גם לא ממש מעניין אותנו לדון באייקון. אנחנו לא מעורבים בו ולא רוצים להיות מעורבים בו, אז למה שנרצה לדון בו?
-
לפני שאיתי גרייף נכנס בכוח לכל הקטע של אייקון, מה היה החלק היחסי של דיוני תוכן בנוגע לאייקון בפורומי העמותה, לעומת דיונים של "בשביל מה לעזאזל אנחנו צריכים את אייקון"? (את לא חייבת לענות. למרבה הפלא, אני יודעת את התשובה).
עם כל הכבוד לחברי העמותה, כמו בהרבה תחומים אחרים, הסיבה שתחום מתחיל לצאת מהאפרוריות ומהדשדוש נובע מזה שקם פעיל מקרי אחד שמגלה אובססיביות ביחס אליו, מתברג בעמדת כוח וגורר את כולם אחריו. אני מרשה לעצמי לנחש שאם אז בבחירות, שבהן איתי גרייף הצליח להיבחר – בקושי רב, ולמיטב זכרוני בסיבוב שני אחרי תיקו – ליו"ר העמותה, היה נבחר איתמר פארן, המצב היום היה שונה מאד. איתי מן הסתם היה עדיין מוברג היטב באייקון (אני לא רואה אותו מוותר על זה), אבל העמותה? לא בהכרח.
אל תספרי לי על סגולותיהם הנפלאות של חברי העמותה כיצרני תוכן לאייקון, אותם חברי העמותה שלפני שנים ספורות בלבד אייקון עניין להם את התחת והתווכחו כל הזמן למה לא פורשים מאייקון ומשקיעים את המשאבים האלה בביגור, בסאגה או בנוכחות של העמותה בפריפריה. זה לא "העמותה". הסיבה היחידה שהעמותה היום בעמדת כוח והשקעה באייקון זה כי היה פעיל אובססיבי אחד שמשך את זה קדימה. אם הפעיל האובססיבי הזה היה במקרה חבר בארגון אחר – סטארבייס, האגודה, השגרירות או אמא"י – היום הארגון האחר הזה הוא שהיה נמצא באותה עמדת כוח.
-
זה שהעורך של השנתון שאסור למכור אותו באייקון תרם לא מעט לספר האוצרות של אייקון (שבגללו אסור למכור את השנתון באייקון). אני לא יודעת כמה מתוך הספר הוא ערך, אבל הוא בהחלט עשה ברצון רב עבודה בהתנדבות ועל חשבון הזמן הפרטי שלו. ואני בטוחה שהוא לא עשה את זה סתם בתור טובה אישית לאורי אביב אלא בתור איש של האגודה. וכשהוא עשה את זה הוא ידע שיש תוכניות מתקדמות להוציא את השנתון, ולא הטרידה אותו התחרות, כי הוא הרגיש חובה לתרום לאייקון.
מה הוא אמור ללמוד מכל החוויה הזו לשנה הבאה?
-
עצם הדיון על איך נראה התוכן שלנו באייקון נבע מתחושה של חוסר שייכות ותחושה שדוחקים את תחום משחקי התפקידים החוצה ואולי כדאי בכלל לוותר על כל העניין, אם אני זוכרת נכון. בהחלט יכול להיות שאם איתמר היה נבחר ולא איתי דברים היו נראים אחרת (סיבוב ראשון למיטב זכרוני, ולא היה תיקו אבל לא משנה), אבל מרבית הדיון הגיעה כחלק מהנסיון להפוך ליותר משמעותיים ויותר מושכי קהל, להלן בניית מודל הרצועות למשחקי תפקידים, שכבר שנה וחצי נשפכות עליו כמות מילים שלא היו מביישות רומן רוסי ממוצע, אנשים רבים עליהם בקולי קולות ואיכשהו זה בכל זאת עובד. יש לנו תוכן מאוד ברור באייקון, ותחום שאף גוף אחר לא יכול לתרום לו הרבה (גוף שמופרד לגמרי מאיתנו, נקרא לזה, ומאורגן מספיק לרצות להשתתף). אם העמותה לא תקדם מ"ת באייקון, אף אחד כנראה לא יעשה את זה.
בין אם יש פעיל מרכזי שדוחף את זה או ועד אקטיבי שמגייס אנשים או פעילים נלהבים שרוצים להעמיד משהו מיוחד במיוחד כמו פרוייקט פאבקון וכו', העמותה לוקחת חלק יותר פעיל בקביעת איך יראו פעילויות משחקי התפקידים באייקון משהאגודה יכולה לקחת בקביעת הפעילויות העיוניות, בעיקר כי בתחום ההרצאות יש קבעון מסויים לגבי הפורמט שרק כיום מתחיל להשתנות לאט. זה תהליך וזה צבירת מומנטום, ובמקום שהעמותה צברה מומנטום וכל פעם שאמרו פסימיסטים שאייקון דוחק החוצה את פעילויות המ"ת היו אלה שדחפו עוד יותר חזק להכליל אותן ולחזק אותן, האגודה מאבדת מומנטום כבר שנים, וזה בלי שהתחומים בהם היא עוסקת יאבדו מהמרכזיות שלהם באייקון. אולי יש יתרון בלהיות ארגון יחיד שמתעניין בתחום יותר איזוטרי ומקדם אותו, כי אין אף אחד אחר שיעשה את זה. מד"ב ופנטזיה אנשים מקדמים בכיף גם בלי להיות חברי אגודה. השורה התחתונה היא שאם איתמר היה נבחר והעמותה היתה נשארת באייקון, אני בספק אם התהליך היה שונה. זה לא רק עניין של הוועד אלא גם עניין של רצון של שאר הארגון ופעיליו.
-
-
-
פשוט תיכנסי לפורומים הכחולים ותראי איך נראית רוח הדיונים לפני – כמה? שלוש שנים? לא הרבה יותר מזה.
אולי בפעם השנייה שאיתי רץ ליו"ר זה היה בסיבוב ראשון. בפעם הראשונה (שהייתה, נדמה לי, ארבעה חודשים קודם), ככל שאני זוכרת היה תיקו וסיבוב שני.
ולא, אני בכנות לא חושבת שזה היה נראה אותו דבר אם איתמר היה נבחר. יש השפעה חזקה מאד לפעילים הבודדים, גם אם אנחנו לא רוצים להכיר בזה. זה כמו שקורה באגודה עם פרס גפן – אם יש פעיל אחד עם דחף לאו-בר-כיבוש לקדם את פרס גפן, דברים זזים. אם לא, יש לנו ועדות פרס שלא עושות שום דבר מעבר לחובות הבסיסיות ביותר. גם בעמותה, אייקון לא ממש היה נושא חם (אלא בוויכוחים על "למה לא פורשים מאייקון") עד שפעיל אחד (או קומץ פעילים שהוא גרר איתו) התחילו לתזז את זה.
העמותה הייתה רדומה לחלוטין ביחס שלה לאייקון. אני זוכרת התבכיינויות של מגוון אנשים על זה שאנשים פשוט לא באים למשחקים באייקון, ביטול משחקים בגלל מיעוט נרשמים או מגיעים היה דבר נפוץ להחריד, מספר המשחקים היה זעום, וכן הלאה. התפקיד הגדול ביותר ששיחקה העמותה באייקון באותה תקופה היה בשיפור הלוגיסטיקה שלו, בכלל לא בתחום של משחקי תפקידים. -
-
-
-
עם השנתון, אם אתה טוען שלא היה רצון להתערב מבחינת התכנים. ליאת לעומתך טוענת שאייקון ביקש לבלוע את תכני השנתון ולבטל את עצם קיומו. מי מכם דובר אמת?
ובהנחה הנדיבה מאוד שאתה, במה שונה המוצר הזה ממה שהיה מתקבל לו האייקון של אייקון היה מודפס על הכריכה לצד זה של האגודה? למעט היכולת של אייקון (ואני אומר את זה כמי שלא חידש את חברותו באגודה מאז השנה הראשונה, אי אילו שנים טובות לאחור, וכמי שגם בחר שלא להגיש סיפור, כהגדרתך (אני קורא לזה הווש-של-הדדליין, סמנטיקה) לשנתון הנוכחי) לזקוף לזכותו באיזהשהי צורה את פרות עבודתם הקשה של אנשים אחרים?
ההגיון הבסיסי הזה של "אמרתם לנו לא ולכן לעולם לא תעבדו בעיר הזאת שנית" הוא קצת מדע-בריוני.
-
-
מה שאני כן מאמינה זה שאייקון, כפי שהוא משתדל לעשות ביחס לכל דבר שעובר בקרבתו, רצה לתפוס שליטה על השנתון ולהפוך אותו לפרויקט של אייקון בשליטת אייקון (כשאולי העבודה השחורה היא של האגודה, ואם יהיה לאגודה מזל יתירו לה להשאיר עליו את הלוגו שלה ולמכור אותו בדוכן שלה, אבל הספר עצמו הוא של אייקון), כדי לחסוך לעצמו את העבודה על "ספר אייקון" וחלק מהמאמץ בשיווקו. כלומר, במקום לעבוד על הפקת "ספר אייקון" בעצמו – לתפוס טרמפ על העובדה שלאגודה כבר יש פרויקט דפוס בהכנה, ולהפוך את זה לפרויקט "משותף".
כפי שאיתי כבר הואיל בטובו לציין, את אייקון מעניין רק מה טוב לאייקון. את אייקון לא מעניין יותר מה טוב לז'אנר או לקהילה, את אייקון לא מעניין יותר מה הוגן או מה המחויבויות שלו כלפי אלה שיסדו אותו ושנתנו לו את הבסיס שעליו הוא בכלל מתקיים, את אייקון לא מעניין שלאחרים יש זכות על הפרויקטים והעבודה של עצמם, את אייקון לא מעניין יותר שום דבר מלבד התועלת של אייקון. כל צורת התנהלות אחרת היא, כמובן, "נאיבית".
בשם ה"תועלת" הזאת, אייקון מחפש שליטה מלאה ככל האפשר על כל דבר שעובר באייקון, כולל נכסיה השונים של האגודה, ויפעיל כל לחץ שיש לאל ידו כדי לגרום לכך שהשליטה הזאת אכן תימסר לידיו. ואכן, המילה "בריונות" עלתה על דעתי יותר מפעם אחת בהקשרים האלה.
אני מקווה, בכל לבי, ששום ועד אגודה לא יהיה טיפש מספיק כדי להסכים למסור אף אחד מנכסי האגודה לשליטה, אפילו חלקית, של אייקון, ולא משנה כמה פיתויים ינופף אייקון מול אפם בדמות יחצ"נות יעילה יותר או תנאים טובים יותר באייקון עצמו. ברגע שזה יקרה, הם לא יהיו שלנו יותר. אולי יקח כמה שנים עד שאייקון יצליח לכרסם את דרכו מ"שותפות" לשליטה מלאה, אבל זה יקרה, בלי שמץ של ספק.
-
והוא לא.
http://roleplay.org.il/?p=84
http://roleplay.org.il/?p=106אני לא יודעת למה אני זוכרת תוצאות בחירות של העמותה מלפני יותר משנתיים, אבל מסתבר שאני זוכרת. תיקו ובחירות חוזרות אחרי שבועיים (לא שבוע, כמו שחשבתי. נו, יש גבול לדיוק).
-
-
-
-
יש לי איכסה מההתנהלות של אייקון, יש לי איכסה מהשיחות עם גרייף שכל מה שיוצא מהן זה דחיקה של האגודה מאייקון, יש לי איכסה לשמוע שדברים שחשובים לאגודה נשארו מחוץ לאייקון. בסה"כ, האורחים לא מעניינים אותי, הסרטים – גם לא.
הייתי שמחה ללכת לפגוש את החבר'ה, במיוחד אחרי שפיספסתי את פנטסי.קון, אבל כרגע – ממש קשה לי להתלהב מאייקון.
-
-
-
אני חושב שזו טעות להסתכל על מטר מרובע אחד ולהגיד "זו התמונה כולה, עכשיו תענה רק לגבי הנושא הזה".
השנתון היה חלק מכל העבודה של ליאת מול אייקון, והמאפיין של כל העבודה הזו היה "אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים, ואחרי שנסיים, נבוא לדרוש מה שאנחנו צריכים מאייקון". זה היה ככה לגבי פרס גפן ופרס עינת, זה היה ככה לגבי השנתון, זה היה ככה גם לגבי אירועים לאורך השנה לקראת אייקון.
הספין של ורד שאפשר לקרוא למעלה "אייקון רוצה לחטוף נכסים של האגודה", הוא שטויות. הקהל שמגיע לאייקון אינו נכס של האגודה; וחשיפה לקהל הזה היא מה שאייקון מוכר: למפרסמים, ליצרני תוכן, לשותפים ונותני חסויות, על כל המשתמע מכך. אף גוף, מלבד האגודה, לא לוקח את החשיפה הזו כמובן מאליו, ולא מבקש אותה בחינם.
-
-
אבל האגודה היא אחת משני המייסדים של אייקון, אחת מהבעלים על המותג, ואחת הגופים שהשקיעו את שנות העבודה הדרושות כדי לבנות אותו.
לאגודה יש זכות לדרוש מאייקון דברים. אני מודעת לזה שאתה ואורי סובבתם דברים בשנים האחרונות כדי שזה לא ייראה ככה, אלא להפך, שהאגודה תיראה כמקבצת נדבות מול אייקון, ואולי גם הצלחתם לשכנע כל מיני אנשים בזה, אבל לא, *האגודה לא חייבת להכפיף את התוכניות שלה לאלה של אייקון כדי שתהיה לה זכות לדרוש דברים מאייקון*. אנחנו פאקינג בנינו את הכנס הזה באלפי שעות עבודה של מתנדבים ובהרבה סיכון כספי, וכן, יש לנו זכות לדרוש ממנו כמה דברים בסיסיים.
ואגב, כל זה בלי לסתור את מה שאמרתי קודם, שהאגודה בכל מקרה לא חייבת לשתף את אייקון בתוכניות שלה לגבי הפרויקטים הפרטיים שלה. -
-
-
מי הם "כל אנשי האגודה" שניסו לעבוד מולי ולא הצליחו?
עידו ענבל כתב פעם בפורום שהוא לא הצליח לעבוד מולי? קרן אמבר כתבה את זה?
אני עבדתי מול קרן עד שהוועד שלה החליף אותה; עבדתי מול עידו, ואז מול עידו וליאת כשהיא הצטרפה לוועד, והחל מדצמבר התחלתי לעבוד מול אמיר וליאת, ואז רק ליאת כשאמיר התפטר. גם בשיא הטרוליות שלי כאן בפורום, לא הפסיקה העבודה מול אנשי האגודה.
ביולי כשליאת החליטה להפסיק לעבוד מולי הייתה הפעם הראשונה שמישהו מוועד האגודה החליט להפסיק לעבוד מולי.
את מתבקשת לתקן את דברייך.
-
או, אם לעדן את דבריי:
המתנדבים שהשקיעו אלפי שעות עבודה, שחלקם הגיעו מהאגודה, והביאו את הכנס עד לנקודה מסוימת, היו בדיוק זה: מתנדבים. אין איזו קופה ענקית שכל אחד מהם שם בתוכה קצת זיעה וזמן, וזו צוברת ריבית עם השנים, ועכשיו האגודה מגיעה (והיחס אליה כמקבצת נדבות מתחיל ונגמר בדרך שבה היא פושטת יד), ומבקשת את החלק שלה מהקופה הזו.
התנדבות לא עובדת ככה.
זיינת את השכל קודם משהו על זה שלולא אני, לעמותה לא היה מעמד באייקון. ובכן, עשיתי הרבה בשביל העמותה, אבל הייתה לי תמיכה של הרבה פעילים, ותמיכה אקטיבית מאוד של הוועד. כרמי הוא זה שעשה מהפיכה בתחום הלוגיסטיקה ב-2003, וכולנו עובדים תחת המודל הזה (גם בכנסים אחרים של העמותה ושל האגודה) שהלך והתרחב עם השנים; אמיר ארד האמיתי הוא זה שדרש, וקיבל, התייחסות רצינית יותר לתחום יחסי הציבור והחשיפה לעיתונות באייקון, כמו שכתבתי בעבר; הירושלמים העבירו את העבודה על משחקי תפקידים מעבודת יחיד לעבודת צוות, ואז הגיעו עוד מתנדבים שהרחיבו את כל התחום עוד יותר, כמו מאיה אשחר עם אייקון צעיר; מיכאל גורודין המציא את הגלגל עם "איזהו גיבור"; אני יכול להמשיך עוד, אבל באמת שהרשימה ארוכה מדי…
כרמי לא היה אף פעם חבר עמותה, אמיר ארד עזב את העמותה לפני כמה שנים. האם הם יכולים להגיע מחר לאייקון ולומר "בזכותי הכנס הזה כאן, תביאו לי כרטיסים חינם?" כנראה שלא. לשניהם יש יותר כבוד עצמי מזה. האם מגיעה להם הכרת תודה? ודאי שכן. לשניהם מקום של כבוד בדברי ימיה של העמותה בכלל, ולכרמי באייקון בפרט. אבל את מה שעשו, עשו מבחירה ובאופן חופשי, ואחרי שסיימו, הם סיימו. הוקרת תודה זה כל מה שמתנדב מקבל.
אייקון השתנה. הוא הפסיק להיות כנס של האגודה, והאגודה איבדה את היכולת לבוא בדרישות ולקבל דברים בחינם. זה לא קרה אתמול, וגם לא השנה. זה התחיל לקרות ב-2004, והתהליך הגיע פחות או יותר לסופו ב-2006. העובדה שאת ואחרים כמוך מתעלמים מהמציאות היא נחמדה, אבל היא לא רלוונטית לנושא – והוא זכויותיה של האגודה.
-
לא, עדו ענבל מעולם לא התלונן, לא במובן המקובל של המילה (עדו לא ממש נוטה לזה), אבל הוא מעולם לא הסתיר את העובדה שדברים לא הולכים כמו שצריך, וחלק ניכר מהזמן אכן כך היה. קרן דווקא כן התלוננה, אבל כנראה לא בפורום, ובכל מקרה, זה לא ממש סוד שמעולם לא הערכת את התפקוד שלה יותר מדי (אל תנסה לומר שאני משקרת, במו אוזניי שמעתי אותך אומר את זה, ולפחות פעם אחת אפילו ניסיתי לשכנע אותך שאתה טועה). וכל זה לא משנה את העובדה שהמאמצים של האגודה ליישב דברים מול אייקון כראוי, ובכלל זה מולך, *לא עבדו*. עבור כ-ל שורת האנשים שניסו להגיע להסכמים עם אייקון מטעם האגודה, תמיד משהו התחרבש. וכמובן, *הם* אשמים. תמיד.
משקרת תקרא לסבתך. ולך תמצא לך מילת באז אחרת שעוד משכנעת מישהו. -
אתה מדבר על אנשים בודדים, ואני מדברת איתך על ארגון. האגודה, כגוף, השקיעה באייקון מאמצים לטווח ארוך. לא רק במתנדבים (והיא השקיעה בו הרבה מאד מתנדבים, עוד בתקופה שבה מתנדבים באו עם הזדהות ארגונית מוצקה), אלא גם סיכונים כספיים משמעותיים בתקופה שבה אף אחד לא חשב שהכנס הזה ילך לאנשהו (שנה אחת של אייקון כושל פירושה היה שהאגודה נשארת בלי כסף לפעילויותיה בכל אותה שנה).
מאמצים לטווח ארוך מהסוג הזה נעשים כהשקעה. אתה מייסד ומשקיע משהו בארגון מהסוג הזה כשאתה מצפה שהוא יניב פירות לאורך שנים. אף אחד לא היה משקיע ככה באייקון אם הוא היה חושב שזה רק כדי לגרוף את הרווחים של אותה שנה, ממש כמו שאף אחד לא מייסד חברה כדי לעבוד בה במשך שנתיים ושאחר כך מישהו אחר יחליט שהיא שלו. כן, למשקיעים המקוריים יש זכויות על התוצר, זה כל הרעיון של השקעה.
זה שאנשים מסוימים בחרו לקחת לעצמם את תוצאות ההשקעה והסיכון המקוריים של גוף אחר ולנכס אותן לעצמם אין פירושו שהם צודקים, שזה בסדר, או שבית משפט יסכים איתם. -
אבל מהרגע שאת מתחילה לדבר על בתי משפט, אז הדיון הזה באמת צריך להסתיים.
או שדורית מתכוונת לנהל מו"מ על בסיס השטויות שאת כותבת, ואז אני באמת מבזבז את זמני והיא לא תגיע לשום מקום, או שדורית מתכוונת לנהל מו"מ על בסיס שפוי שקשור למציאות, ואז אני מבזבז את זמני בלהתווכח על זה.
הייתי צריך לזכור כשמישהו קורא לך גזען, אתה לא צריך להתחיל לספור חברים שחורים.
-
אתה לא אומר, "את טועה". אתה אומר, "הגישה שלך לא תהיה יעילה במשא ומתן".
ואני חשבתי שכבר הגענו למסקנה שבניגוד לאייקון, אני לא אדם שרואה רק תועלת לנגד עיניו, אלא גם כל מיני ערכים תמוהים כמו צדק והגינות. טוב, נו.
ואגב, זה ודאי יפתיע אותך, אבל כן, אני חושבת גם על מה שבית משפט יחשוב על דברים, וכן, אני חושבת שהמשא ומתן של האגודה עם אייקון *חייב* להיות מלווה בייעוץ משפטי שיראה גם את הדברים האלה לנגד עיניו. משום מה, נראה לי נכון יותר להגיע למשא ומתן מתוך הבנה של מה אומר החוק על מה שמגיע לך, ולא רק של מה שאתה יכול להתחנן ואולי לקבל מהצד השני. אבל אדם כמוך, ש*אף פעם* לא מחפש במשא ומתן כל מנוף וכל עמדת כוח שהוא יכול למצוא, בלי ספק לא יכול להבין דברים כאלה. -
-
-
סיפרו לי על העניין הזה הערב ובכנות, לא האמנתי שזה באמת הסיפור. מצער לגלות שטעיתי. שמע גרייף, יצאת נקניק לא מעט פעמים בחיים שלך אבל כאן חצית את הגבול שבין מעורר רחמים למעורר סלידה. אני נוהג לא להתערב בדיונים האלו, למשל נמנעתי להתערב בפעם הקודמת שעברת את הגבול, ממעצבן למעורר רחמים, אבל הצלחת להביא אפילו אותי לשלב הדחיל-רב-רבאק. אתה הרי אפילו את עצמך לא תשכנע שפתאום איכפת לך איזה ספרי מד"ב מוכרים בדוכנים או שאתה מאוד חושש שסיפורו של ניר יניב המופיע בשנתון האגודה ישחית את לב הנוער הפוקד את אייקון, ואף אחד כאן לא יאמין לך שפתאום לקית בתסמונת הטמטומת החד-נושאית ואתה לא יודע מה ההבדל בין מעירה דרך דוכנים ובין ניהול סטוק בחנות ספרים. מנת הרעל הזאת מגיעה אלינו הפעם בחסות, כמו שאתה אפילו לא מנסה להסתיר, איזה נסיון נואל במיוחד להראות למישהי שיש לך שרירים גדולים ובולטים. יש לך היסטוריה של לקחת סיכסוכים אישיים ולהפוך אותם למלחמות עולם קטנוניות, אבל אם זכרוני אינו מטעני יש לך גם היסטוריה של עשייה נלהבת ומרשימה. חבל שוויתרת לעצמך ובחרת להשתפר בכישרון הראשון על חשבון האחרון. תמיד כואב לראות חברים לשעבר מאבדים את הצפון בצורה כל כך טוטאלית וחסרת תקנה. ולא, לא מגיע לך לקבל את זה במדיום פרטי.
-
אני לא אגיד שלא נהניתי מהפיוטיות שבתגובה שלך, אבל כמנהלת הפורום בכל זאת אני צריכה להשתדל שהדברים לא ידרדרו פה לחילופי קללות ופגיעות אישיות. בוא נשאיר את זה ענייני במידת האפשר. צעקות, אמוציות ורוחות סוערות זה דבר אחד, חוות דעת על אופיו, כושרו האינטלקטואלי ואמו של בן שיחך זה כבר דבר אחר.
תודה על שיתוף הפעולה. -
-
-
