- This topic has 32 תגובות, 6 משתתפים, and was last updated לפני 16 שנים, 4 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
קול קורא לסדרת הרצאות בנושא:
מהפכות
במסגרת פסטיבל אייקון בסינמטק ת"א
תאריך: ימים רביעי-חמישי, ט"ז בתשרי ? י"ז בתשרי תשס"ט, 15-16.10.2008
ישראל היא מדינה שעצם קיומה הוא שילוב של נס, ציפיות אוטופיות וחרדות דיסטופיות. היווסדותה המהפכנית והישרדותה לאחר כן תוארה לא אחת כדבר שממנו נוצרות פנטסיות. אף על פי כן ספרות פנטסטית ומדע בדיוני ישראלי מעולם לא קיבלו את תשומת הלב הראויה בשיח הציבורי והאקדמי בישראל. לראשונה, המחלקה לאנגלית ולימודים אמריקאים בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב בשיתוף פסטיבל אייקון מזמינים את ציבור החוקרים להגיש הצעות להרצאות, למושבים שלמים, לדיוני "שולחן עגול", לכרזות (פוסטרים) ולאירועים מיוחדים בתחומי העניין של הכנס. נושאים ספציפיים שצפויים לעלות בכנס כוללים:
Israel is a country whose very existence is predicated on an uneasy mix of wonder, utopian expectations, and dystopian fears. Its revolutionary creation and continuing survival have been described as stuff of fantasy. And yet, literature of fantasy and science fiction in Israel has never been given the critical attention it deserves. The Department of English and American Studies of Tel-Aviv University in collaboration with the Icon SF festival are proud to announce a conference that will showcase the best Israeli research in the field of fantastic literature. The overall subject of the conference is "Revolutions". We welcome proposals for papers, full-time lectures, and panel discussions on the following topics:
מהפיכה פוליטית (היינלין, מרטין, צ'יינה מיוויל)
מהפיכה מינית (סמואל דילייני, לה-גווין)
המאבק ללגיטימציה של המד"ב / פנטסיה בעולם הספרות
מדע בדיוני כספרות מהפכנית
ספרות כסוכן חברתי לשינוי
ספרות מד"ב והקול הרוסי מאחורי מסך הברזל
מסרים חתרניים
אוטופיות ודיסטופיות
אלימות פוליטית (טרור וגרילה) ומד"ב
אלימות פוליטית במד"ב
המדע בראי המדע הבדיוני
מהפכות מדעיות ? מהפכות מחשבתיות
תפיסת ה"אפשרי" במדע אל מול המדע הבדיוני
Political Revolution
Sexual Revolution
The struggle for legitimacy of SF and Fantasy in Literature
SF as Revolutionary Literature
Literature as a Social agent for change
SF and the Russian Voice
SF as Rebellious transmission
Utopias and Dystopias
Political Violence and SF
Political Violence in SF
Science through the eye of Science Fiction
Scientific revolutions-conceptual revolutions
The concept of ?possible? in science & Science Fictionהכנס יקדם בברכה עיסוק בנושאים המוזכרים לעיל דרך נקודת מבט עדכנית וישראלית, ופתוח להצעות בתחומים אקדמיים מגוונים נוספים.
הרצאות ? חוקרים המבקשים להרצות באחד המושבים מתבקשים לשלוח תקצירים בני 150-200 מילים. משך ההרצאה: 75 דקות ודיון פתוח / זמן שאלות: 10-15 דקות (סה"כ כל הרצאה 2 שעות אקדמיות)
מושבים / שולחן עגול / פנלים ? חוקרים המבקשים להציע מושב שלם מתבקשים לציין בהצעתם את נושא המושב המוצע, שמות המרצים המעוניינים לקחת בו חלק, דברי הסבר קצרים על רציונל המושב וכמובן, תקציר ההרצאות המוצעות. משך זמן כל משתתף:10-20 דקות ודיון פתוח / זמן שאלות: 5-10 דקות (סה"כ כל מושב 2 שעות אקדמיות)
כרזות ? חוקרים המבקשים להציג כרזה מחקרית מתבקשים להגיש טיוטת הכרזה.
אירועים מיוחדים ? חוקרים ומכוני מחקר מוזמנים להציע אירועי תרבות מיוחדים. נא לצרף תיאור קצר של אופי האירוע המוצע ושמות האנשים שייקחו בו חלק.
הצעות יש להגיש לא יאוחר מתאריך: 15.7.2008 לכתובת gali.somer.golan@icon.org.il
אישור הוועדה על קבלת החומר יישלח בדוא"ל חוזר.
החלטות הועדה תמסרה לא יאוחר מתאריך: 15.8.2008
חברי הועדה המארגנת: ד"ר אילנה גומל (אוניברסיטת תל אביב), ד"ר קרן עומרי (אוניברסיטת תל-אביב), ד"ר אהרון האופטמן (אוניברסיטת תל אביב), ד"ר עמנואל לוטם (האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה)
אודות פסטיבל אייקון
הפסטיבל הארצי השנתי למדע בדיוני, פנטסיה ומשחקי תפקידים נערך בכל שנה לאורך חג הסוכות בסינמטק ת"א ובמתחמים נוספים סמוכים. הפסטיבל מאורגן ע"י סינמטק ת"א, האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה והעמותה לקידום משחקי תפקידים בישראל, מופק בשיתוף מחלקת המופעים של עיריית תל-אביב ונתמך ע"י מועצת הקולנוע הישראלית ומשרד החוץ. הפסטיבל מציג מאות אירועים לאורך 4-6 ימים, במספר מתחמים הפעילים קרוב ל-24 שעות. קהל המבקרים באייקון מונה כ ? 20,000 איש לאורך ימי הפסטיבל.
השנה יתקיים הפסטיבל זו השנה ה-12 בתאריכים 14-18 באוקטובר, 2008.
הפסטיבל מציע למבקריו מגוון רחב של אירועים ופעילויות:
סדנאות אמן של אורחי כבוד מחו"ל בעלי שם עולמי בתחום (סופרים, תסריטאים, במאים, מפיקים ועוד), בשנים האחרונות התארחו באייקון יוצרים בעלי שם עולמי דוגמת ניל גיימן ("אבק כוכבים"), אורסון סקוט קארד ("המשחק של אנדר"), גאי גבריאל קיי ("אריות אל-ראסאן") ועוד
השנה יתארח בפסטיבל סטיבן בראסט, סופר פנטסיה ומד"ב אמריקאי אשר ספריו תורגמו לשפות רבות, ובהן עברית ("טלטוס," "טקלה", הוצאת מודן)
פסטיבל קולנוע בינלאומי, בשנים האחרונות הציג אייקון למעלה מ-100 סרטים מכל רחבי העולם, משולבות במסגרתו הקרנות מיוחדות למגוון סרטי ז'אנר שאינם מיועדים להפצה בארץ, הקרנות טרום-בכורה לסרטי מפיצים, סרטים תיעודיים, מיני-סדרות איכותיות, אסופות קצרים ועוד
פעילויות רבות לעידוד היצירה הישראלית המקורית ? בקולנוע, בספרות ובתחומים נוספים, לרבות הענקת פרסים בתחום
חטיבת תוכן עיונית בה הרצאות וסדנאות ממיטב המומחים בארץ בתחומי הספרות והקולנוע: סופרים, עורכים ומתרגמים, ובמסגרת זו כנס אקדמי המארח להרצאות, ראיונות ודיונים אנשי אקדמיה ורוח בתחומים שונים ומגוונים
פעילויות לקהל החובבים בתחומים השונים ? סדרות טלוויזיה, סרטים וספרים פופולאריים ? ממלחמת הכוכבים ומסע בין כוכבים ועד טולקין והארי פוטר
-
-
לפני כמה ימים, רמי עשה משהו שממש הרתיח אותי. רציתי לכתוב הודעה אנונימית (למרות שבפורום פעילים זה קצת קשה) שמלכלכת עליו, וקוטלת איזו סופרת מוכשרת בצורה כל כך גועלית שהיא לא תצליח לצאת מהבית שבוע, ובוודאי שלא להראות את פרצופה בציבור. אבל אז הבנתי, שאפילו, ואולי בגלל, שזו הודעה אנונימית, אני לא אוכל להביט לליאת בעיניים.
אז לא עשיתי את זה.
כשאני חושב על איזה סוג אדם נמצא מהצד השני של ההודעה הזו, אין לי אלא להניח שהחברים שלך לא רק משפילים מבטם בבושה שאתה עד כדי כך פחדן שאתה לא יכול לחתום בשמך (חסר כבוד ככל שיהיה שמך), אלא אפילו צוחקים וטופחים לך על הכתף. בעוד שהודעות אנונימיות בדרך כלל מכעיסות אותי, המחשבה הזו די מעציבה.
לשאלתך:
האגודה לא מארגנת את אייקון. הסינמטק מפיק את אייקון, בערך כמו שפאראמאונט הפיקו את Aeon Flux. אורי אביב מפיק את אייקון בערך כמו שדיויד גייל הוא המפיק של Aeon Flux. מערכת היחסים של האגודה לסינמטק דומה יותר למערכת היחסים שבין MTV לסרט הזה… או אם לצאת מהמטאפורה, האגודה מארגנת את אייקון כמו שמחלקת המופעים של עיריית ת"א מארגנת את אייקון: הם חלק חשוב מהעניין, ואורי בוודאי מתייעץ עם גלי בכל מיני דברים, יש להם השפעה וחשיבות. אבל הם לא המארגנים של האירוע.או במילים אחרות: השם של האגודה על הפלייר בגלל מערכת היחסים של האגודה עם אורי אביב. הסדר שלו הוא הסדר הכי מכובד שהצליחו למצוא שלה מבזה את המציאות יותר מדי. לדעת חלק מאנשים, אני מניח.
-
-
אני אניח ששאלת שאלה או כי אתה רוצה לקבל תשובה אמיתית (לצערי, כל עוד הדס לא כותבת בפורום הזה, מסתמן שאני בערך האדם האחרון שעדיין אכפת לו מ"המציאות") או, מה שיותר סביר, שאתה פשוט רוצה לעורר ריב ומדון.
באופן כללי, אני מאוד בעד. אם היית מזדהה (הייתה לי תיאוריה, אבל זו דוגמא ספציפית, ואני מפחד שהגסטאפו של רמי ימחוק לי את התשובה), הייתי מסייע בידך לייצר ריב ומדון. אבל, אין לך את עמוד השדרה שניתן למצוא בילדי גן שכאשר הם זורקים קקי אחד על השני, לפחות לא מתחבאים אח"כ מתחת לשמיכה. לכן, תשובה אמיתית לא תקבל.
במקום זאת, אני אדבר עלייך. או ליתר דיוק, על הסיבה שבגללה אתה כותב באנונימיות. נניח, לצורך הודעה זו, שיש קבוצה חברתית של אנשים שמחשיבים עצמם "קהילת פעילי האגודה". חלקם (שוב, אני מצנזר דוגמאות ספציפיות) כבר לא חברי אגודה מבחינה רשמית, אבל הם עדיין שייכים לקבוצה שאפשר לסמוך עליה, פחות או יותר, להגיע, לתרום, ולעזור ברוב המוחלט של אירועי האגודה. אתה, סביר להניח, לא רק חבר בקבוצה הזו, אלא אף אחד מחבריה הבולטים (ואני כותב בלשון זכר רק כי הכינוי שלך הוא בלשון זכר; בהחלט ייתכן שאתה נקבה).
הרוב המוחלט של הקבוצה הזו, מפחד מהרעיון שנקרא "אורי אביב". הרעיון הזה, שיש קשר קלוש בינו לבין האדם האמיתי שזה שמו, הוא רעיון של פעיל מקיאווליסט, שבכלי כישוף מודרנים (דברים כמו אי-מייל, או סיכומי פגישות, או אשכרה לעמוד במילה שלו ולעשות מה שאמר שיעשה; דברים מפתיעים, אני יודע) הצליח לגנוב את אייקון מהאגודה, להחליש את הארגון כך שהוא מחרחר לו על הרצפה, ולקרב את האפוקליפסה. אותו אדם בדיוני עשה כל זאת, כדי שיוכל לגרוף לעצמו את העושר העצום שנמצא בתיבות האוצר של אייקון, עושר שהוא מונע הן מהסינמטק והן מהאגודה.
הדרך של הקבוצה הזו להתמודד עם הרעיון הזה, היא בכלי כישוף פרימיטיביים: לצייר את דמותו על הקיר הווירטואלי, ולהצמיד לה שמות, מתוך אחד הרעיונות הכי בסיסיים במחשבה הקסומה: שלשמות יש כוח על הדבר שאליו הוא מוצמדים. קסם, אלן מור אומר לנו, הוא בדיוק כמו אמנות: להשתמש במילים, תנועה, תמונות ודימויים כדי לשנות את הדרך שבה אנשים פועלים וחושבים. קסם לא יגרום לנו לרחף, אבל הוא יכול לגרום לאנשים לחשוב שאנחנו גדולים ומפחידים ממה שאנחנו באמת. קסם לא יגרום לגשם לרדת באייקון; אבל הוא יכול לגרום לקהל להדיר את רגליו מהכנס. הוא בוודאי מצליח להדיר רגלי אותם חברי קבוצה מהפעילות באייקון.
הכתיבה האנונימית, הצמדת שמות בעלי כוח ("מסחרי", "מנותק מהקהילה", "פוגע ומזלזל באגודה", ועוד מיני לחשים שכאלו) מגיעה מאותו מקום: הפחד מהכוח של אותה בריה, "אורי אביב". זה לא חדש: המורד האנונימי הוא עתיק כימי הממשלות שרדפו אותו, וכמו כל מורד אנונימי, גם הוא תלוי באהדה שבשתיקה של האוכלוסיה שבה הוא חי.
לפני די הרבה חודשים, אורי אביב (האדם האמיתי; לא המפלצת המיתולוגית) יצר אצלי את הרושם שברגע שבו ועד האגודה ירד מהגדר ויהפוך את האגודה ל"שותפה" באייקון, הפעילים, אותם חברי קבוצה חברתית, יגיעו גם. כאשר עוד ועוד תפקידים נשארו לא מאוישים, כאשר עוד ועוד חברי קבוצה זו בחרו, במקום לפעול בתוך המסגרת כדי לשפר אותה ולהפוך אותה לקרובה יותר לחזון שלהם עצמם, להשמיץ את הכנס ואת האדם שכן מארגן אותו, התחלתי לפתח את התחושה שבתוך אותה קהילת פעילים ישנו מעין "קשר שתיקה" לפגוע ככל האפשר בכנס. הציפיה הלהוטה לראות את הכנס נכשל, כדי שאח"כ יהיה אפשר להגיד "אוקי, הניסוי הקטן של "אורי אביב" לא הצליח. אפשר לצאת מהמקלטים האטומיים, ולבנות מחדש את העולם שלנו". כאשר ההודעות הזועמות והנעלבות, והסירוב להתנדב, הלכו והמשיכו, וועד האגודה המשיך וכשל בתפקידו להפיץ תחושות חיוביות כלפי הכנס ולשכנע את פעיליו לעזור, די נואשתי. הגעתי למסקנה שהנגע הגיע גם לחברי הוועד עצמם. האפתיות במקרה הנוכחי היא לא לשבת על הגדר. היא במלוא מובן המילה לשבת בצד שלך: הצד של האנשים שרוצים שאייקון ייפגע.
הרשה לי לכתוב כאן מעט מציאות שאף אחד, בוודאי לא חברי הוועד, לא יכתוב: האגודה כבר לא תארגן כנס גדול בסינמטק ת"א. היא אולי תהיה שותפה מסוג כזה או אחר ב-2009. אני אישית מפקפק בכך. ארגון מתנדבים הולך, בסופו של דבר, עם קהילת הפעילים שלו.
הדבר היחידי שנותר לי, כאדם שכן מאמין באייקון ובמה באורי (האדם האמיתי; לא המפלצת המיתולוגית) עושה, זה לקוות שתרומתה של האגודה אכן פעוטה כפי שאני אישית מאמין, והיעדר התמיכה הזו השנה (והיא אכן חסרה), לא תפגע בכנס יותר מדי. -
-
בנוסף להיותך חסרת עמוד שדרה ועלובת נפש, את גם יודעת לקרוא. (אני תוהה אם רמי ימחוק לי הודעות אם אני מעליב מישהי שהוא לא מכיר? או שאולי הוא כן מכיר אותך ואת יכולה להתלונן וההודעה הזו תמחק בכל מקרה?)
לא עניתי על השאלה כי השאלה אינה באמת שאלה. בואי נראה למה:
"מטעם איזה גוף חוקי אורי אביב עובד לדעתך?"המושג הראשון שאליו אנחנו צריכים להתיחס הוא "גוף חוקי". גוף חוקי יכול להיות יישות משפטית (כמו למשל תאגיד, מלכ"ר, או בן אדם), או שאולי את מתכוונת ליישות משפטית שלא עוברת על החוק. אם אנחנו מדברים על המשמעות הראשונה של המושג, אז המילה "לדעתך" חסרת משמעות כאן, זו שאלה של קיום משהו במציאות, לא של דעה. אם אנחנו מדברים על המשמעות השניה של המושג, אז לדעה שלי יש מעט ערך. אני יכול לומר אם לדעתי הגוף שעבורו אורי עובד עובר על החוק, מי שלמד משפטים יכול לתת דעה יותר מבוססת, ועורך דין שעוסק בדיני חברות ועמותות כנראה יתן דעה עוד יותר טובה. בסופו של דבר, דעת בית המשפט היא היחידה שקובעת; רק בית משפט אומר מה חוקי, ומה לא. השאר רק מחווים דעה. לא סביר במידה קיצונית שאת שואלת אם לדעתי המעסיק של אורי עובר על החוק.
הלב האמיתי של השאלה שלך הוא בכלל לא המושג "גוף חוקי", אלא המושג "מטעם". המושג "מטעם" הוא חסר משמעות אם אנחנו מתייחסים לאורי כמנהל אייקון ותו לא. כמנהל אייקון, הוא מייצג את הגוף שיש לו עליו סמכות ואחריות; הדעה שלו היא הדעה של אייקון. המושג "מטעם" מתייחס לפער לא קיים בין האדם לעצמו. המושג "מטעם" מקבל משמעות רק אם אנחנו מניחים מראש שיש לאורי, או צריכים להיות לו, אינטרסים מעל ומעבר האינטרסים הצרים של אייקון. אז יש פער וקונפליקט אפשרי בין האינטרסים של הגוף שמטעמו אורי מנהל את אייקון, והאינטרסים של האירוע עצמו.
אם זו הייתה השאלה, אז היא הייתה מנוסחת כך: "את האינטרסים של איזה גוף, לדעתך, אורי מייצג? מטעם מי הוא מנהל את אייקון?" כפי שאנחנו רואים, אין כאן מקום למילה "חוקי". אז למה להכניס את המילה הזו לשאלה? מכיוון שזו לא הייתה שאלה. כמו הרבה שאלות רטוריות מגמתיות, ובמיוחד כאלו מכותבים אנונימיים, זו למעשה הייתה האשמה. אורי, אומרת לנו השאלה שלך, לא מנהל את אייקון מטעם גוף לגיטימי (חוקי=לגיטימי במקרה זה). הסיבה למילה "לדעתך" נועדה להכניס אותי לתפקיד הסנגור של אורי שאמור, או להוכיח שאורי מקדם את האינטרסים של האגודה (שהיא גוף לגיטימי), או להוכיח את הלגיטימיות של הגוף שאורי משרת, במידה וזו לא האגודה. אבל זה לא באמת התפקיד שלי.
יש דברים באייקון שמוצאים חן בעיניי (למשל, מתחם לילדים ומשחקי תפקידים), יש דברים באייקון שמוצאים חן בעיניי פחות (למשל, הייתי מעדיף תוכן יותר מהודק לפסטיבל הסרטים) ויש דברים שלא מוצאים חן בעיניי בכלל ([דוגמאות ספציפיות צונזרו מפחד הגסטאפו של רמי]). באופן כללי, אני מאמין באייקון וחושב שהוא דבר טוב מאוד. זה אומר שמבחינתי, אורי מקדם את האינטרסים שלי: הוא עושה אייקון טוב מאוד. אם מערכת היחסים בין אורי לוועד האגודה, ובין אייקון לוועד האגודה, הייתה טובה יותר, אני מאמין שוועד האגודה היה מסוגל לתת לך תשובה דומה: "אלו הדברים שאנחנו אוהבים, אלו הדברים שלא, אבל אנחנו מאמינים באייקון וחושבים שהוא דבר טוב מאוד, ושאורי עושה אייקון טוב מאוד". אני מאמין שוועד האגודה לא מסוגל לתת תשובה כזו, כי יושבים בו אנשים ישרים מאוד, שלא מסוגלים לשקר.
קשה לי לסיים ביקורת בלי הצעות קורקטיות להמשך. הנה כמה:
1. כתוב בפרוטוקולים שקרן אמבר בדקה את הסבירות לכנס עצמאי של האגודה בסוכות, בלי מעורבות הסינמטק. עצתי לכל המתנדבים שלא סובלים את אורי אביב וחושבים שאייקון מסחרי מדי לקבל ממנה את תוצאות הבדיקה ולנסות לארגן כנס כזה. הוא בטח ילך נהדר.
2. לשבת לכמה דקות לנהל שיחה עם עידו ענבל או רמי שלהבת. זה ישכנע כל אחד שבהיעדר מטרות שניתן לזהות ללא עזרת טלסקופ, אין מה לדאוג לגבי קידום "מטרות לגיטימיות" של האגודה באייקון.
3. לקבל רשימה מעידן דקל, גלי זומר-גולן, עדי לויה, ליאון צ'רנייב, או אורי אביב בעצמו (אם אתם אשכרה מסוגלים להחזיק את הנשימה מספיק זמן כדי לשלוח לו מייל) של אירועים ופרויקטים מעניינים, מגניבים, וקהילתיים שאפשר לעשות באייקון. הם כל הזמן מחפשים רעיונות ומתנדבים. אני יודע, המחשבה החדשנית שאשכרה את או מי מחברייך ירצו לעשות משהו שיכול לעזור לאגודה היא אכן מזעזעת. לא נורא.
4. לחפש באינטרנט ניתוח השתלת עמוד שדרה, ולעבור אחד. דחוף. זה ישפר את חייך פלאים. -
למרות שאולי צריך ללכת לימדב כדי להבין את התשובה.
למה הסינמטק רשום ראשון ברשימת המארגנים? כי הסינמטק הוא הגוף המשפטי אשר במסגרתו מאורגן אייקון (וכן, אורי אביב עובד בשבילו, אם זה לא היה ברור ב-500 הפעמים הראשונות שאמרתי את זה). האגודה והעמותה קשורים בהסכם עם הסינמטק לארגון אייקון ולשימוש במותג "אייקון".
זה בכל אופן ההסבר שלי. יש עוד שני הסברים אפשריים למה הסינמטק רשום ראשון ברשימת המארגנים –
1. ככה!
2. תחשוב לבד!
-
אבל אני באמת לא חושבת שמישהו מנסה לפגוע באייקון או להניא אנשים מלהתנדב בו. טענתי בעבר, ואני ממשיכה לטעון, שאייקון רחוק בדיוק כנס אחד ממש מוצלח מכל הפעילים שלא יתנדבו בו כרגע – ואני באמת לא חושבת שהסיבה שאנשים לא מתנדבים היא כי איזה פעיל אגודה מסתורי לחש להם באוזן שאורי אביב פויה… יכול מאוד להיות שאני טועה, בעיקר עם החיבור הרעוע ביני לבין המציאות, אבל אני מאוד מקווה שלא. אני אוהבת את חובבי המד"ב שאני מכירה ואת הקהילה הזו, ולא רוצה לחשוב שככה דברים עובדים בה.
-
רק שכרגע יש לה בעיות יותר רציניות מאשר לחזור לשאלה המאוסה הזאת.
אבל יש לי כמה הערות רציניות למה שאמרת:
1. החששות של הרבה אנשים מההתנהלות של אייקון הם לא טפשיים ולא חסרי בסיס. השאלה האם המהלך שנעשה השנה יהיה חיובי לאגודה ולקהילה היא שאלה לא פשוטה, שצריכה להבחן לאורך הרבה מאוד זמן ועל בסיס הרבה מאוד פרטים. ואני גם מבינה את החשדנות ההדדית בהקשר הזה וגם את חוסר ההתלהבות להירתם למהלך הזה. זה שאורי לא הצליח לרתום אחריו 100% התלהבות, אמון וחיבה אישית זה לא בגלל שחברי וועד האגודה הם אידיוטים או פרנואידים.
2. אי אפשר להכריח אנשים להתנדב. הרבה אנשים לא אוהבים לעבוד עם אורי, ויש להם סיבות מוצדקות לכך. הרבה אנשים לא אוהבים את הפרצוף של אייקון, וגם זו זכותם. אייקון הוא אולי אירוע מרשים ומוצלח, אבל מסתבר שלאנשים יש אהבה גדולה לאייקון מסוג אחר. זכותם.
ואני אזכיר שוב שבמרחק של עשר דקות מהבית שלי מתקיימים מדי שנה שניים מאירועי התרבות הכי מרשימים ומקצועניים במדינת ישראל – פסטיבל הקולנוע בירושלים ופסטיבל ישראל. אני הולכת אליהם מדי פעם, אבל אף אחד מהם לא מעורר בי את אותה התלהבות ואותה רמת השקעה שאני משקיעה באייקון ולא הייתי טורחת להגיע אליהם אם הם היו בתל אביב. כי בסופו של דבר, ההנאה שלך לא נמדדת במידת המקצוענות של האירוע אלא במידה שבה אתה מרגיש מעורב בו. וכיום, יש יותר ויותר אנשים שלא מרגישים שהם חלק מאייקון.
-
לא התכוונתי שתגיבי דווקא בעץ של כותב אנונימי… אבל ניחא.
1. אני לא בטוח למי או למה את מגיבה, אני לא חושב שהחששות של אנשים הם טפשיים או חסרי בסיס, ואני מאמין שגם לא כתבתי את זה. אני חושב שאורי עשה עבודה גרועה ביצירת התלהבות להתנדב באייקון בין השאר בגלל שהוא האמין שוועד האגודה יעשה את זה בשבילו. הבעיה שלי כאן היא לא עם החשדנות או המחסור באמון וחיבה אישית, אלא: א. הבעיה שזה ייצור לאייקון ו-ב. ההתעלמות של ועד האגודה מהבעיה שזה ייצור לאייקון.
2. בדיוק, זו זכותם לא להתנדב. אז אם הרבה אנשים לא אוהבים לעבוד עם אורי, הרבה אנשים לא אוהבים את הפרצוף של אייקון, יותר ויותר אנשים לא מרגישים מעורבים… אז למה להגיד "אנחנו מחויבים ורתומים לפרויקט" אם אין שום דבר מאחורי האמירה הזו? אם כל כך הרבה פעילים לא רוצים להתנדב לאייקון, אולי היה צריך להסתכל בצורה רצינית יותר על אלטרנטיבות.
-
זה קצת נבלע בתוך הררי המילים, אבל אני לא אומר או חושב שיש איזה פעיל אגודה מסתורי שלוחש באוזן של מישהו… במקום זאת, אני חושב שיש Common Sense, במובן של דעה רווחת, אמונות בסיסיות, דברים שאנשים פשוט לוקחים כנתון ומבססים עליו את ההתנהגות שלהם…
ה-Common Sense כרגע, הוא מאוד שלילי. מהצד ומלמטה זה נראה ככה: "אייקון לא נראה כמו שאנחנו רוצים שייראה, אבל אורי עיקם לנו את היד ועכשיו אין לנו ברירה. נחרוק שיניים, נתמודד, ונשנה את המצב שנה הבאה." זה לא אומר שמישהו אשכרה אומר את המילים הללו (חוץ ממני, ממש עכשיו), אלא שאנשים פשוט מתנהגים כאילו הם מאמינים בזה.
אם אני טועה, אז סבבה. אבל אם אני צודק, וזו אכן התחושה הרווחת, אז אנשים בעלי השפעה על דעת קהל היו צריכים לקום ולהגיד "אייקון לא נראה ככה בלית ברירה, אלא אייקון נראה ככה כי זה הדבר הכי טוב שיכול להיות" – ובגלל שהם לא קמים להגיד את זה, אז הדעה הזו רק הולכת ומתפשטת.
-
-
-
-
שלהתנדב עבור אייקון זה הכי כיף ומגניב ומתגמל בעולם. נניח. אבל מה לעשות שאנשים שהתנדבו עבור אייקון לא בהכרח חושבים ככה בעצמם? מה לעשות שאנשים יוצאים מההתנדבות עבור אייקון בטראומה? מה לעשות שהם מספרים את זה לחברים שלהם? ומה לעשות שחברי קהילה מגיעים לאייקון – להרים אירוע, להתנדב, או סתם כלקוחות קצה – ולא כיף להם?
הבעיה היא שבימינו, לעבוד עם אייקון, באייקון, עבור אייקון – זה לא באמת כיף. וככל שזה נוח ונחמד לחשוב שזה הכל כי ועד האגודה לא מפיץ את הווייב הנכון בקרב חבריו, יש אולי איזשהו מקום לחשוב על זה שאולי, אולי מי שלא מפיץ את הווייב הנכון זה אייקון עצמו, ושוועד האגודה מייצג יפה את התפישה של הקהילה שהוא מעוגן בה, אבל הוא לא בהכרח יכול לשנות אותה מן היסוד. לא כשאין לו עם מה לעבוד.
ככל שזה נחמד לצפות מוועד האגודה לסדר הכל, אייקון – או אם תרצה, אורי אביב – עושה כמה טעויות יסודיות ביחס שלו לקהילה, וחוזר ועושה אותן, וגם השנה, שהוא כביכול מנסה לתת ל"קהילה" מקום חשוב יותר (בעיקר משום שהוא קלט פתאום שהקהילה היא כלי חיוני ונחוץ מאד כדי להשיג כוח אדם נלהב ונאמן), הוא עושה את זה כפי שאפשר לצפות שיעשה את זה אדם שאין לו מושג מה זה קהילה ובשביל מה הוא צריך את הקוץ בתחת הזה. ואפילו לגוף שאמון על וייב קהילתי חיובי כמו האגודה, קשה ליצור וייב חיובי לדבר כזה. כי איך יוצרים וייב חיובי לכנס שכל כך הרבה מאנשי הקהילה שמנסים לעשות בו דברים יוצאים עם תחושה מחורבנת? העבודה מול המערכת של אייקון היא טראומטית, השהייה באייקון כחובב היא לא ממש כיפית – אז מה אתה רוצה, שהאגודה תשמש כאיזה מפיץ וייב שקרי של פרחים ופרפרים ו"אייקון הוא חבר שלך, אזרח, אהוב אותו"? זה מה שוועד האגודה מבחינתך? אמצעי לספין קהילתי?
אם יהיה נעים להתנדב מול אייקון, אם אייקון יהיה דבר מגניב וקהילתי וכיפי, אתה תראה איך הווייב חוזר. לא רק זה, אתה תראה איך האגודה חוזרת להפיץ את הווייב הזה בין חבריה באותה יעילות קהילתית מרושתת שהייתה אופיינית לה תמיד. אבל קודם שיהיה גרעין של אמת במה שאתה רוצה שהאגודה תפיץ להמוני נתיניה. כל עוד אייקון זה לא באמת כיף ולא באמת מגניב ולא באמת קהילתי, האגודה, חזקה, יעילה ושולטת במוחות נתיניה ככל שתהיה, לא באמת תצליח לשכנע אף אחד שהוא כן.
ולגבי הדמוניזציה של אורי: אני חושבת שהיא מטופשת בעליל, אבל יש מקום לחשוב על העובדה שלא מעט מהפעילים שאייקון היה עשוי לרצות לגייס לשורותיו *מכירים* את אורי ויודעים איך זה לעבוד מולו, ולא בהכרח ניזונים משמועות פורומיות מטופשות או משטיפת המוח של ועד האגודה. ומה אני אגיד לך, הרבה מהפעילים הקהילתיים שאני מכירה רואים בעבודה מול אורי חוויה טראומטית. אתה חושב שזה בגלל איזושהי דמוניזציה שוועד האגודה עושה? אני חושבת שזה פשוט כי להרבה אנשים מהקהילה לא כיף לעבוד איתו, כי אורי הוא אדם מאד לא קהילתי (ולמעשה, די מעביר את התחושה שהוא מזלזל בכל קונספט הקהילה), ולאדם קהילתי מאד לא נעים לעבוד תחת מנהל כזה, ומאחר שאורי מעורב אישית בערך בכל אספקט של אייקון, כל עבודה מול אייקון חייבת לעבור בשלב כלשהו ישירות מול אורי. עם כל הסלידה שלי מתער אוקאם, לפעמים אפשר להסתפק בהסבר הפשוט ולא בקונספירציה המסובכת. זה לא שהספין של הבנאדם לא טוב, זה שהרבה אנשים שעבדו תחתיו/מולו לא רוצים לחזור על החוויה. זה *לא כיף*.
-
כל כך נמאסה עליי השורה הזו: "לא כיף לעבוד עם אורי אביב".
אין, באמת שאין אף אחד שעבד עם אורי יותר שעות בשנתיים וחצי האחרונות ממני. את, או מישהו אחר, רוצה לספר לי כמה לא כיף זה יכול להיות? מה לעשות, העבודה על אייקון גדולה יותר מרק לקרוא את המיילים הלא דיפלומטיים שלו. במילותיו האלמותיות של ניר שיפר: תפסיקו לילל.נניח יש מתנדב בשם משה. משה יכול להגיד לעצמו "טוב, לעבוד עם אורי זה דבר אחד, אבל יש גם לעבוד על פרויקט גדול ומגניב, ויש גם לקדם משהו שאני מאמין בו, ויש גם לעבוד עם כל החברים שלי." יש את החברים של משה; החברים של משה יכולים להתקשר אליו ולעשות לו פול שיתנדב באייקון גם. יש את האנשים שמשה מעריך. הם יכולים להתנדב באייקון, ואז משה יחשוב פעמיים לפני שהוא מוותר על החוויה. יש את המטרות שמשה מאמין בהן; האנשים שמשה מעריך יכולים לשכנע אותו שההתנדבות באייקון תקדם את המטרות הללו. איפה כל הדברים הללו?
את יכולה, במחי הודעת פורום, להתעלם מכל מה שכתבתי, ולחזור על הבולשיט: "אורי לא קהילתי, אורי מזלזל, לא כיף לעבוד עם אורי" – נניח שזו חווית ההתנדבות ואין בלתה. נתעלם מכל מה שכתבתי ונגיד שכל ההתנדבות באייקון מתחילה ונגמרת בעבודה עם אורי. מה זה אומר? זה אומר שכל קיום ההתנדבות באייקון תלויה באורי, והשותפות עם האגודה מיותרת. אם אורי רוצה מתנדבים הוא צריך לשנות את חווית ההתנדבות, ואם לא, סימן שהוא לא רוצה מתנדבים. כך או כך, ועד האגודה חסר תועלת.
-
כיף לעבוד עם אורי. כיף לעבוד עם אייקון. כל האנשים שאומרים שלעבוד עם אייקון זה איום ונורא מטומטמים, לא פעילים אמיתיים, לא יודעים להתמודד עם הקשיים בהתנדבות ולא באמת אידיאליסטים. ולכן, כנראה, נשארים לעבוד עם אייקון רק הלא-מטומטמים והפעילים השווים, שכן טוב להם לעבוד עם אורי. כמוך. וכמובן, הסיבה שהם נשארים זה שהם לא מטומטמים, אז הם לא מאמינים כשוועד האגודה אומר להם שזה לא כיף לעבוד עם אייקון.
אני, האמת, לא לגמרי מבינה מה הבעיה שלך. נכון לרגע זה אורי אמור להיות מוקף בשלל פעילים רבי ערך כמוך שנהנים לעבוד איתו ושלא קנו את הפרופגנדה השלילית של ועד האגודה. אז מה מציק לך? שוועד האגודה לא ממלא את תפקידו היחיד (ככל הנראה) כספין דוקטור קהילתי? למה זה צריך להטריד אותך? הרי לא ייתכן שוועד האגודה מצליח לשטוף את מוחם של *כל* הפעילים ששווים משהו.אני לא מבינה למה אתה לא מסוגל להבין שהעובדה שלך מתאים לעבוד עם אורי אין פירושה שלכל שאר הציבור גם מתאים לעבוד עם אורי. לאורי מתאים לעבוד מול סוג מסוים של בני אדם. הוא לא טוב בעבודה מול אחרים. הוא אולי יודע לנהל אותם ולהגיד להם מה לעשות, אבל הוא לא יודע לגרום להם לרצות לחזור על החוויה. כתוצאה מזה אכן מתקבצים מסביבו אנשים מהסוג "שלו", אבל אנשי הקהילה נמוגים בהדרגה, כי העבודה מולו היא סבל עבורם, כי הוא יודע להפיץ סביבו תחושה מתמדת של חוסר הערכה ואפילו זלזול ולגרום לאנשים להרגיש חרא במה שאמור להיות כיף. ועד היום, אורי לא לומד את הלקח האחד שהוא היה אמור ללמוד מזה: לתת למישהו *אחר* – שיודע לדבר עם אנשי קהילה – לטפל באנשי הקהילה (כולל האצלת סמכויות מלאה), ולהתעסק בעצמו בעניינים אחרים.
אתה חושב שפעילים "אמיתיים", כאלה שהנושא באמת בוער בעצמותיהם, אמורים להתגבר על תחושת החרא הזאת ולהמשיך להתנדב בכל זאת – אם רק ועד האגודה ילחש על אוזנם את הדברים הנכונים? נו, אז מה אני אגיד לך, כנראה כולנו פשוט לא באמת פעילים אמיתיים. רק אתה. ואורי. -
-
-
הוא אכן בעיה, והוא בעיה שאפשר להצמיד לה שם ופרצוף ולכן קל להגדיר אותה. אבל הבעיה היא קצת יותר מזה.
הרבה אנשים לא אוהבים את אייקון הגדול, ולא לא נענים לאתגר שאתה מתאר. הרבה אנשים לא רואים באייקון המקצועי, עם האורחים הרבים, עם הכנס האקדמי ועם פסטיבל הקולנוע את האייקון שהם רוצים להיות בו, ולא כל שכן – להתנדב עבורו.
העבודה על אייקון היא הרבה פחות חווייתית ממה שהיא היתה, הרבה פחות כיף. אורי בשאיפה הלא מתפשרת שלו למצויינות, קלקל חלק גדול מהחוויה. הבעיה הגדולה היא לא יחסי האנוש של אורי אלא העובדה שתהליך העבודה על אייקון הפך מכיף לעבודה, שמתנהלת לפי כללים של מקום עבודה.
ואני אגיד עוד משהו קצת מוגזם לצפות מוועד האגודה או אפילו מפעיליה המרכזיים שישדר כיף, מוטיבציה ורצון לעבוד על אייקון, כאשר הם חטפו לא מעט עלבונות וחבטות בתהליך שהפך את אייקון למה שהוא היום, ובעיקר בשנה האחרונה. כיום, הוועד צריך לשדר פעם אחר פעם ש"זה גשם" ואני מבינה שקצת קשה לו (לא שמישהו יקנה את זה).
ואחד האנשים שאחראי למצב הזה הוא אתה – בזלזול העקבי שלך בוועד האגודה, בתוקפנות העקבית כלפי כמה אנשים אהובים – אתה בעיקר מצליח לשדר את המסר שאייקון זה איכסה ושומר נפשו ירחק.
-
הבעיה הגדולה היא דווקא יחסי אנוש. אני לא מעלה על דעתי להרים שום דבר באייקון (הרהרתי בזה כמה זמן, ירדתי מזה ביסודיות רבה) כי אני שונאת את חוויית העבודה מול אורי ומול טיפוס האנשים שהוא מקיף את עצמו בו. תחושת הזלזול המתמדת היא לא משהו שמוסיף כיף לחוויה. ואגב, לזכותו של אורי יש לומר שהוא *מנסה* לא לזלזל בפעילי קהילה, רק שזה לא באמת מצליח לו, וזה אחד הדברים ששומעים הכי הרבה בחוויות של אנשים שמנסים להרים משהו מולו. הקטע של ההתמקצעות שמורידה מהכיף זה מילא. אבל הסיבה שאנשים לא חוזרים היא לא כי זה פחות כיף, אלא כי זה ממש לא נעים, בלשון המעטה.
במקרה שלי, מאחר שאני אחת מהפעילים הוותיקים ששורצים עמוק בקליקה, מאלה שעשויים להגיד "בא לי להרים פרויקט" ומיד יהיו להם עשרים מתנדבים לפחות, נוצר מצב בעייתי. כי לא רק שאני לא אתנדב באייקון – אני גם לא אביא איתי את החברים שלי ולא ארגיש שאני מסוגלת בלב שלם להמליץ לאחרים ללכת לעשות דברים באייקון כי "זה מגניב". להפך, סביר להניח שאני אגיד להם להימנע מזה וללכת על אחד הכנסים הקטנים יותר (כפי שכבר עשיתי כמה פעמים בזמן האחרון כשדובר בנושא של הפקות מקור קהילתיות ופרויקטים קהילתיים בכלל). ואם בדרך כלל חלק מהתועלת שאני מביאה כשאני מתנדבת לדברים זה בדיוק הקטע הזה, שכששואלים, "מישהו מכיר מישהו שיכול למלא את תפקיד X?" אני ישר מנסה לסנג'ר לצורך העניין כמה מהאנשים שאני מכירה ושכבר עבדתי איתם בעבר (והרי יש המון כאלה), הרי שבמקרה של אייקון אני לא אמלא את ה"חבר מביא חבר" הזה.
ואני מדברת על החוויה האישית שלי כי רק בשם עצמי אני יכולה להתחייב בפומבי, אבל באמת שאני לא האדם היחיד שכל זה תופס לגביו. אז תכפילו את זה בכמה וכמה פעילי "קליקה" מקושרים ומרושתים בקהילה שמגיבים באותה צורה, ותקבלו את מה שאיתי מדבר עליו, העובדה ש"וועד האגודה" לא מעודד אנשים ללכת להתנדב באייקון. אני לא יודעת לגבי ועד האגודה (שבדרך כלל פשוט כולל כמה מאותו סוג של פעילים בולטים), אבל ברור לי למה פעילי קהילה, שפעילים כבר שנים ושרגילים להרים דברים בקהילה לא יפיצו את רוח ה"בואו להתנדב באייקון, זה כיף". הם לא יפיצו אותה פשוט כי זה *לא* כיף.
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
