תרגיל כתיבה: הזהו המוכר?

[Ange noir]

זה תרגיל כתיבה קצת שונה וקצת יותר מורכב.
אני מקווה בשלב מאוחר יותר להשתמש בו אולי כדי לבנות תרגיל יותר מתקדם, אז תזכרו אותו.

זה הולך ככה, אחד הכללים הבסיסים בכתיבה הוא "כתוב על מה שאתה מכיר".
התרגיל הזה הוא לקחת את זה חצי צעד קדימה.

לכתוב קטע, אין באמת מגבלה על האורך (רק תזכרו שאני צריך לקרוא את זה אחר כך), או מד"ב או, או פנטסיה או משהו, לא בדיוק המציאות המוגדרת היטב שלנו אלא משהו שונה.
זה צריך להיות ברור שזה משהו שונה.
הקטע צריך לכלול משהו שקשור היטב ל"מוכר" שלכם.
נגיד… אני גיאולוג, הקטע יכול להיות על המשימה מהאוישת הראשונה למאדים ומה בדיוק הולך הגיאולוג של המשלחת לחפש או סיפור על גריפון שמחפש זהב כדי לרפד את הקן שלו. מצד שני, אני חי מזה כמה שנים טובות בנגב, אני יכול לכתוב משהו מתרחש שם וכו'.

אחרי זה, מגיע קטע קצת יותר מהותי, לחזור, לקרוא את הקטע, ולמפות את כל המקומות שבהם ההיכרות שלכם עם התחום הספציפי נוצלה. אם הייתי, נגיד, כותב את הקטע ההוא על הגריפון, אז אני מניח שהייתי צריך לתאר איך הוא מחפש מלמעלה קווים לבנים של עורקי קוורץ עבים שסביר שיכילו את הזהב או מחפש בנחלים שיורדים מהרי גרניט וכו. אז בסיכום הייתי מציין את זה שזהב הוא יסוד שנוטה להופיע במגמות חמוצות (מונח מדעי אמיתי) וכו' וכו'. כל זה קשור לידע המקצועי שלי. אבל מעבר לזה, יש גם את המילים הוצורות הניסוח הקטנות שם, וגם אותם חשוב לקלוט.

אז:
1. לכתוב קטע שמנצל את "מה שאתם מכירים" (לציין משהו אותו דבר שמכירים).
2. למפות איך ואיפה בקטע מנצלים את זה.

בהצלחה.

התרגיל הזה יעמוד בראש הפורום עד שאני אראה שהוא מוצה ואז נמשיך הלאה.

[קרן אמבר]

איך היית רוצה שהמיפוי יערך טכנית?

קטע לכתוב כבר מתבשל בראש איזה שבוע, השאלה היא מה הדרך הממולצת למפות- מספרים, כוכביות (ממם כנראה שלא רצוי בפורום הזה), ביאורים בסוגריים… יש לך איזה רעיון ספציפי אחר?

[מוטי אבן דרך]

יואכים הקטן, אלוף היו-יו של מטרופולין אטלנטיס המזרחי, גמע את המחזה הקסום בעיניים זגוגיות. היכל התהילה של אקדמיית הקרב על שם אלכסנדר מוקדון רוצפה מיליונים של אבני פסיפס זהובות, אדומות וכחולות, שהתמזגו לענבר חלומי בטרם פגשו קירות פלדה שחורה. קירות עבים, כמו צלעות דוממות של דינוזאור קבור למחצה, עליהם תלויים, רבבות כלי נשק מכל הסוגים, כלואים במחול של יופי ותהילת עולם. ויטראז'ים אדירים שיחקו באור השמש, מחיים מחדש סצנות שיא של קרבות מיתולוגיים מהעבר ומהעתיד. תריסר פסלים מרהיבים, פרי דמיונו הקודח של דון חימנס פמגוסטה, ניצול שיכוני הסכיזופרניה של גיהנומיה תחתית ואמן בעל שם בין-יקומי, קידמו מספר זהה של שערי זכוכית געש עכורה. כל פסל משמש כסמל וכשוער לאחת משניים-עשר הפקולטות. כל שער צופן בחובו חוכמת מלחמה וסודות מקצועיים של דוקטרינות הלחימה השונות.
מידתו המאותגרת של יואכים הזדקפה בהחלטיות וניגשה אל הפסל הראשון מימין, מקפיצה בהיסח הדעת יו-יו עשוי יהלום מלוטש. הקירות כמו התרחקו בעוד הפסל דמוי עץ השיטה, התקרב, ענפיו הגאים נושאים את צמרתו הבוהקת. ארד כהה שימש את דון פמגוסטה ליצירת הגזע, אבן ירקן לעלים ואילו שיש כחול לאשליית הטחב. כשני מטרים לפני הפסל, חוסה בצל אדרתו, הציג עצמו ספסל שנהב לבן.
בלי לאבד שליטה על היו-יו, קיפץ יואכים על הספסל והתמקם במרכזו. רוח קלילה, מעגלית, נשבה ועץ השיטה ניעור לחיים.
"מי זה המבקש להיזרע בזרעי המלחמה?", רעם קול בס נמוך, מלווה רשרוש העלים כמצילתיים רחוקים.
"יואכים קדם-שקיע. אלוף פסטיבל תחרויות היו-יו של מטרופולין אטלנטיס מזרח"
"עלי להזהירך, יואכים קדם-שקיע, כי פקולטת לוחמת הצמח הינה מסע בכיוון אחד. באם תחליט להיכנס בשער הפקולטה תתמזג עם ישויות החיים באשר הם, ובכך תאבד את ריקמת מודעותך האישית ותשתלב במארג המודעות הבוטני."
יו-יו של יואכים נתלה חסר חיים מידו הקפואה.
"אתה יכול לפרט קצת יותר?", שאל את הגזע העבה.
"כל הנכנס בשערינו נשבע להילחם בכוחות המוות עד סוף ימיו. זהו קרב עיקש ואכזרי מאין כמוהו, עתיר רקבון וצמיחה מחדש. בריחה אינה אופציה בעולם הצמחים. יהיה עליך לתרגל נביטה באדמת הסלע של אסטרואיד אפופיס, לסבול תחושת צמאון במדבריות סהרה הלוחשות ולהילחם על מקום תחת השמש בג'ונגלים של בורניאו. חייך הינם תשלום זעיר בתמורה לידע שתקנה ושעשוי להוביל אותך לצד גדולים כמו עצי הטמפלרים של מויר ויערות האצה שלחופי קליפורניה"
"אה… אני חושב שטעיתי בפקולטה, אולי עלי לבחון אפשרויות אחרות,"
"לבלוב נעים לך."
"תודה", אמר יואכים תוך כדי טעינת היו-יו בחוטו רקום הזהב.
"צמח לשלום", שמע את העץ מפטיר בעת חזרתו לדמותו הפסלית הקפואה.
יואכים קפץ מהספסל ובחן את שאר הפסלים. הפסל של האביר הכסוף נראה כאופציה טובה. האבירים ידועים כאנשים דגולים, להם רוחשים כולם כבוד ויואכים כבר כמעט ונעמד על מעמד השנהב אך עצר עצמו מבעוד מועד. זו יכולה היתה להיות הבחירה המתבקשת אילולא כבר היו אביו ודודו של יואכים אבירים. יואכים לא רצה ללכת בתלם.
מה זה אמור להביע?, חשב. דמותו של פריז, המאהב הדגול, קרצה אליו ממיטתו המפוסלת. תנוחתו משדלת. יואכים נרתע והשתדל לעקוף את ספת השנהב של הלה בסיבוב גדול.
אכן פסלים מוזרים, חשב לעצמו יואכים בעודו מביט בלוחם החלל. עטור קסדה ושלד קרב חיצוני, ידיו עבות כידי ענקים אך קומתו ממוצעת. איפה הוא שם את הקשת?, שאל את עצמו יואכים ופסל גם את הפסל הבא. הפסל הבא היה של טיגריס הכורע לפני הזינוק, עיניו הגדולות זורחות. למרות שחש הזדהות עם תחושת הצייד, לא ראה עצמו יואכים מקבל את ברכת אביו על בחירה בפקולטה זו.
פסל אחר פסל נפסלו, עד אשר הגיע יואכים לפסל של אדם זקן, עשוי עץ מהגוני כהה. הזקן ישב על כסא פשוט ונראה מרוכז בלוח משובץ בעל רגליים דקיקות עליו עמדו כלי שחמט. מצדו השני של השולחן ניצב כסא דומה עשוי שנהב, לא מחייב בפשטותו. יואכים הכתיף את יו-יו והתיישב.
כצפוי, התעורר הזקן לחיים והושיט יד עץ מהגוני מגוידת.
יואכים לחץ את היד.
"תורך לשחק", קולו של הזקן היה רך וערב לאוזן, כקולו של ינשוף בלילה בהיר.
יואכים בחן את הלוח המשובץ ואת כליו המצועצעים. מתחת לאפו התנועעו הכלים הלבנים בחוסר נוחות, הכלים השחורים, עליהם נפרסה חסותו של הזקן, עמדו דום. ידו הימנית מיששה את אחד החיילים והלה הניף את כידונו כמעיף זבוב טורדני. יואכים משך את ידו. הוא חזר להתבונן בפני הזקן, מרים כתפיו ומושך בגבותיו כאובד עצות. עיני הזקן עשויות היו זכוכית געש סגולה, גבותיו שערות מכחול עבה, פניו מחורצים קמטים, שהעמיקו עם חיוכו.
"נראה לי שהרגלים שלך מקבלים את פקודותיהם רק מהמלך." אמר זקן המהגוני וקרץ, "עליך לסלוח להם. יודע אתה שהרגלים הינם הכלים הזוטרים ביותר. רובם בחורים צעירים שגויסו זה מקרוב. פזיזותם בעוכריהם. *לא פעם קופצים הרגלים הצעירים שתי ערוגות כבר בצעדם הראשון. בהמשך עומדים הם על טעותם וצועדים רק ערוגה אחת כל תור*."
יואכים תהה האם מדבר הזקן על הכלים או עליו. כשלא ענה, שאל הזקן החביב לשמו.
"שמי יואכים קדם-שקיע."
"שלום יואכים, שמי אלימלך *גמביט* והנני שומר השער של פקולטת הלוחמה התאורטית. מה עיסוקך? בחורי, אם יותר לי לשאול"
"אני יו-יואי בכיר. אלוף פסטיבל תחרויות היו-יו של מטרופולין אטלנטיס מזרח"
"אטלנטיס מזרח? אטלנטיס?! אהה! ברור. עכשיו הכל ברור."
יואכים לא הבין.
"אתה, בחורי היקר, באת מזמן שבו עוד לא הומצא השחמט. טפשי מצדי לצפות שתכיר את המשחק"
"האם זה אומר שאיני מתאים לפקולטה?"
הזקן הזעיף פנים, "שטויות! זה הזמן המתאים ביותר.", עיניו של הזקן הביטו מעלה וקולו קיבל מגע נוסטלגי, "*יהיה זה מיכאיל בוטביניק, מי שעתיד להיות גדול אלופי העולם בשחמט, יליד אומה גדולה ששמה רוסיה, שיאמר שאף פעם לא מוקדם מדי להתחיל ללמוד שחמט*."
"רוסיה?"
"כן *רוסיה. אומה שתאמץ את השחמט אל ליבה ותייצר אלופי עולם רבים*"
"ומה עם אטלנטיס? האם גם לה יהיה אלוף עולם בשחמט?"
פניו של הזקן קפאו בחיוכם, מסתירות סוד.
"אולי כן, מר קדם-שקיע, אולי לא. נראה לי שלא תזיק לך הכרות קלה עם הפיגורות השונות.", מיהר לשנות נושא, "הרשה לי להציג בפניך את המלך ואשתו היפהפיה, המלכה", החווה הזקן בקידה ובתנועת יד.
המלך והמלכה הלבנים נעצו בו עיניים. יואכים קד לפניהם והם החזירו קידה מלכותית נוטפת הוד והדר.
"המלך הינו זקן בא בימים כמוני, איטי ומגושם,", סיפר הזקן, "*מסוגל הוא להלך בתורו רק ערוגה אחת לכל כיוון. קדימה, אחורה, ימינה, שמאלה או לאלכסונים*. לא מועיל כל כך בעת מלחמה, אם תשאל אותי.", מששמע זאת המלך הסתובב לאחור ושילב ידיו כנעלב, "היופי מסתתר בידיעה שהמלך הוא ששולט בכליו ולאבד אותו משמעו להפסיד בקרב. *אם נופל המלך נגמר המשחק*."
המלך הרים את זקנו ביד אחת ובשניה החווה תנועה שמשמעה כריתת ראש. למראית מחוות המלך חייך יואכים.
"אך אל דאגה,", חייך הזקן, מקמט את פניו, מרוצה מכך שתפס את סקרנותו של הצעיר, "אשתו של המלך רבת תושיה היא ועוצמתה רבה. *מסוגלת היא, כמו המלך, לנוע בכל כיוון. אך בניגוד אליו יכולה היא לקפץ לכל מרחק שתחפוץ*", המלכה הושיטה את ידה ויואכים נשק לה בעדינות.
"מימין ומשמאל לצמד המלכותי עומדים היועצים ואנשי הכמורה של הממלכה, הלו הם הרצים", הזקן נגע בכובעו של רץ המלך והפילו. הרץ הקירח קילל חרישית ופנה להרים את כובעו.
"בישופים אלו של הכנסיה, אינם ידועים ביושרם.", הזהיר הזקן, "אנשי תחבולות ומדון אלה. מרב שרגילות עיניהם לפזול לצדדים שכחו איך ללכת ישר *ולכן יכולים הם לנוע רק באלכסון*"
שני הרצים הלבנים הרימו ידיהם בתחינה שמיימית, ממלמלים תפילה חרישית.
"עם זאת, חברים טובים הם לבית המלוכה וידם ארוכה. גם הם, בהילוכם הנטוי, *יכולים לקפץ לכל מרחק שיחפצו, כל עוד הוא על האלכסון*"
יואכים הבחין כי עיני הרץ השמאלי בולשות אחר המלכה ואילו הרץ הימני, בעת שניקה את כובעו, פזל ללא תקנה.
"אם תחשוב על זה קצת, והרי בעולם השחמט אין הרבה מלבד החשיבה, *על הרץ נגזר להלך רק על ערוגות בצבע מסוים. עקב הילוכו האלכסוני לא יכול הוא לעבור מערוגה לבנה לשחורה או להפך. וכך נגזר כי לא יפגשו הרצים לעולם*.", תפילותיהם של הרצים התעצמו וכעת נשמעו כמטיפים אדוקים.
"את אלה אני מכיר. אלה האבירים", אמר יואכים.
הפרשים הרימו מכסי קסדותיהם וקדו קידה משלהם, סוסיהם רוקעים ברגליהם על הלוח.
"צודק הינך. משמח אותי לראות שאינך זר לחלוטין לעולמנו. הפרשים הינם האבירים של הממלכה ועליהם מוטל נטל הכבוד. רבות הפעמים בהם מוצאים עצמם הפרשים במשימות מסוכנות במעמקי שטח האויב. מצוידים הם בסוסים אצילים *המסוגלים לקפץ מעל כלים אחרים*. אך עליה וקוץ בה. הסוסים, שלהם זרה המתמטיקה של הלוח המשובץ, *מקפצים בקווים עקומים וכך תמיד מוצאים עצמם במרחק שתי ערוגות לכיוון אחד וערוגה נוספת בכיוון הניצב*. אי-סימטריה זו מוסיפה לשדה הקרב תחכום ומעשירה את המערכה בפתרונות יצירתיים."
"ומי אלה?", שאל יואכים בהצביעו על הצריחים.
"אלה הם מכונות המלחמה. הצריחים. בעזרתם פורצים ערים נצורות ומחריבים ממלכות. הצריחים בניגוד לרצים, *נעים רק בקוים ישרים, לרוחב השורות או במעלה הטורים*. זאת משום הגלגלים שבתחתיתם"
"כל זה מעניין מאד,", ציין יואכים את הברור מאליו, "אך מה הקשר בין זה לבין מלחמה אמיתית?"
"אוהו! אדם רציני יושב מולי. אינך יודע עד כמה השתוקקתי לשמוע שאלה זו. רבים מתיישבים בכסאי ומחמיצים את הנקודה.", הזקן היטיב את ישיבתו, כמתכונן לנאום ארוך, "התבונן לרגע על האולם היפה שמסביבנו. האם ראית יופי כזה מימיך?"
יואכים חיפש מקביל ראוי בנופי מולדתו. משווה בין יופיים של רכסי גבעות האלמוגים החלולות של אולבג-נדין לבין כנפי הצוקים היוצאים אל הים, המזחים הטבעיים של נמל טוריאל.
"אולי רק בארמונו של המושל ליאופולד", תמונת הארמון הצהוב דמוי הפטריה על רקע שקיעה אדומה, התנוסס למול עיני רוחו.
"והרי לא יכול היה ארמונו של מושל אטלנטיס מזרח, ליאופולד שמו?, להיבנות אילולא השתמש הארכיטקט בחישובים מתמטיים. האם מסכים אתה, בחורי?"
"מסכים"
"*חוזה ראול קפבלנקה, מי שעתיד להיות אלוף העולם השלישי, יליד מדינת אי בשם קובה*, עתיד לאמר כי השחמט הינו למלחמה מה שהמתמטיקה היא למציאות. כלומר, אם מלחמה היא העסק שלך, שחמט הוא ספר ההוראות."
ק-פ-בלנ-קה, גלגל יואכים את השם על לשונו. בדמיונו ראה את קפבלנקה כענק המזיז, בכוח תבונתו ותו לא, צבאות אדירים על פני מישורים צרובי מלחמות.
"מרגע שיתגלה, עשרת אלפים שנים בעתידך, יואכים, יתהו מוחות רבים וטובים על טבעו של השחמט. חלקם אף במחיר שפיותם. אלופי עולם כמו *שטייניץ, אליוכין ופישר יפלו למלתעותיהם של הדכאון, השגעון והמגלומניה*…"
"כל זה ממשחק לוח?"
"כן, כל זה ממשחק הלוח הפשוט הזה שניצב לפניך. *שישים וארבע ערוגות ועליהן שלושים ושניים כלים*. זירת התכתשות צנועה למוחות האדירים ביותר. עליך להבין כי *שחמטאי מקצועי ישקיע את כל שעות ערותו בלימוד תיאוריה והשתתפות בטורנירים. פעמים רבות יהיה על השחמטאי ללמוד את סגנון יריבו לפני כל משחק. עולמם של השחמטאים יסוב סביב יצר התחרותיות וההישגיות*. המאבק לפיסגה יתבע את קורבנותיו."
יואכים היה מרותק.
"*אלוף העולם השני, עמנואל לאסקר, יליד אומה שתיקרא גרמניה, יטען כי על רבים מיריביו, גבר במאבק פסיכולוגי יותר מאשר טקטי. וכי עובדת היותו פסיכולוג, תרמה לו רבות*."
"כמה אלופי עולם יהיו?"
"רבים, חלקם אפילו לא חברי המין האנושי. אבל אל תיתן לי לבלבל לך את המח. בוא נשחק משחק ואז תחליט אם ברצונך להירשם לפקולטת הלוחמה התאורטית"
יואכים בחן את הלוח המסודר. אצבעו על שפתיו. בזוכרו את הנאמר על החיילים שנקראו 'רגלים' הרים את *הרגלי שמול המלך וקידם אותו שני ערוגות*.
הזקן השמיע צליל שביעות רצון וקידם את *רגלי המלך שלו והציבו מול הרגלי של יואכים*.
יואכים קידם את *רגלי המלכה והציבו ליד חברו, רגלי המלך, במרכז הלוח*.
"אהה! *פתיחה סקוטית!* אתה אוהב לשחק פתוח, אני מבין"
"אני יודע? כנראה שכן"
בלהט המשחק, נטוש על רצפת הפסיפס, גלמוד ונשכח מלב, שכב לו היו-יו.

[Ange noir]

אני אישית הייתי מעדיף את זה עם הערות שוליים. משהו כזה:

השמים כחולים [1], זה המצב הרגיל. אלא אם לילה, ואז הם שחורים [2], או כחול ממש כהה [3], ואז רואים כוכבים [4]. אבל כשאתה על הירח, ואתה מביא למעלה, אתה רואה את השמים שחורים לחלוטין [5], ואת השמש, אבל אין כוכבים [6].

[1] בכלל שבירת קרני השמש דרך האטמוספירה
[2] כי אין אור שמש שישבר דרך האטמוספירה
[3] כי בכל זאת יש מעט אור שעובר דרך האטמוספירה
[4] אור הכוכבים המרוחקים חלש משמעותית מאור השמש, אז כשהיא באיזור האור שלה מסמא.
[5] כי אין אטמוספירה, אין שבירה של קרני האור ולכן השמים שחורים
[6] אמרנו שאם השמש בשמים, היא מסמאת ולכן לא יהיה אפשר לראות כוכבים

[Ange noir]

טוב, זה נורא הזכיר לי תוכניות מדעיות לילדים. הסוג שבו יש לכאורה עלילה שבעיקר מיועדת לתת כר להרצאה מדעית כדי שהילד יקשיב.
כאן זה היה מאוד דומה, התמקדות יתר ב"היי, שח זה הכי דבר בעולם ואלו החוקים שלו" ופחות בסיפור.
שימוש יתר במסלקות מידע, בעיקר הרצאות של הדמויות מבלי שיקרה באמת משהו.
הרעיון היה להכניס את מה שאתה מכיר, לא לאנוס סיפור כדי לספר אותם.

[קרן אמבר]

צייד הטרולים הנועז ישב לנוח על הקרקע המוצלת מתחת לסלע הענק (1).
פיסת הפחם בידו כמעט נשחקה עד תום (2) והשמש האדומה הזכירה לו שארוחת הערב מתקרבת ולא נשאר לו עוד הרבה זמן (3).
על הסלע הזה, כמו גם על עוד ארבעה סלעים אחרים ברחבי הגבעה, הוא צייר בקפידה משקפיים ושפמים, ובמקרה אחד אפילו גבות.
המשקפיים לא היו עגולים מספיק לפעמים בגלל שהסלע לא היה חלק אבל זה לא באמת היה חשוב.
המטרה לא הייתה תחרות יופי אלא סימון מהיר ומיידי (4) של הטרול המתעורר לפי מיקום המשקפיים השחורים על האבן הלבנה מחר בבוקר (3). הוא חשב על זה אתמול לפני השינה ואבא הסכים איתו שאם הטרולים זזים רק בלילה אז בבוקר הם תמיד יהיו שוב סלעים וככה אי אפשר למצוא אותם. אבא קרא לזה הסוואה טובה והסביר המון על הסוואה אבל הוא פספס חלק כי הוא נרדם באמצע. הדבר היחיד שהוא זכר זה שבגלל הצבעים של הטרולים הישנים הוא לא יוכל לראות אותם.
אז היום הוא בא לגבעה מיד אחרי הביתספר (3) וצייר עליהם בפחם משקפיים מסביב לעיניים ושפמים מעל הפה. עכשיו הם לא יוכלו לברוח!
עייף אך מרוצה הוא זרק את פיסת הפחם, ניגב את שאריות האבקה השחורה בחולצה בהיסח דעת והתחיל לחזור הבייתה (5) בריצה כדי להספיק להגיע לפני ארוחת הערב כדי שאמא לא תתרגז (6).
אחרי שהשקט חזר לגבעה הקטנה המיוערת לחש עץ אחד לשכנו ברעד עלים דק "הוא כבר הלך?"
האנט השני ענה בחריקה רועדת "כן… עד מחר בבוקר." (3) ענף זז בעדינות לעבר הפה שבגזע "ששש, אל תעיר את הטרולים" (7)

_______________________
הערות:
יש כאן כל כך הרבה אקולוגיה בקטע הקצר הזה שאפשר לכתוב על זה 30 מאמרים (ולמען האמת ולפי רשימת הספרות של התיזה הנוכחית שלי כבר נכתבו יותר). אנסה לצמצם ותשאלו אם אתם לא מבינים.
(1) ניצול של צל הסלע לצורך מנוחה חוסך אנרגיה לקירור ומוסיף אלמנט של מסתור לצייד הנועז.
(2) הצייד הנועז משתמש בכלים ובאש וזה נותן לו יתרון גדול אחד. הוא משתמש בהם לסימון – מכאניקה ידועה של קביעת בעלות על טריטוריות, מזון ושאר דברים בהם מעוניין הטורף המסמן. למזלנו הטוב הצייד הנועז מתורבת מספיק כדי להשתמש בכלים ולא להשתין על דברים.
(3) שני כלים התנהגותיים חשובים מאוד לצמצום סיכון ע"י הנטרפים וגברת סיכויי הצלחה ע"י הטורפים הם *חלוקת זמן* ו*בחירת מקום*. הנטרפים מנסים להיות פעילים בשעות בהם הטורפים פחות פעילים או פחות מוצלחים (חשוך מידי ואמא קוראת לארוחת ערב) והטורפים מנסים להיות בכל מקום קצת כדי למזער את כמות הפחד של הנטרפים כדי שהנטרפים לא יהיו זהירים מידי ואז יהיה קשה לתפוס אותם (כאן הצייד רק מסמן את הנטרפים שלו ומצפה מחר בבוקר לזהות מי הם כדי שיוכל ללכוד אותם, הוא בכלל לא נמצא באיזור בשעות הפעילות שלהם). כל בעלי החיים מחלקים את הזמן שלהם למטרות השונות- אוכל, שינה, מציאת בני זוג וכו. חלוקת זמן לכל מקום ופעילות היא אלמנט קריטי להצלחת ההשרדות.
(4) סימון מאפשר מעקב שלא תלוי בנוכחות המיידית האישית של הצייד. רוב הציידים הקרקעיים משתמשים בזיהוי סימני ריח כדי לעקוב אחרי הנטרפים שלהם. הצייד שלנו הגדיל לעשות וסימן נטרפים פוטנציאליים.
(5) לצייד הנועז יש טריטוריה- מקום קבוע אליו הוא חוזר לישון ושטח מסביב בו הוא צד.
(6)לצייד הנועז יש משפחה המעמיסה עליו מגבלות שהוא חייב לקחת בחשבון במהלך הצייד שלו.
(7) אינטראקציות ודו קיום בין מינים שונים בסביבה יוצרת את המערכת האקולוגית השלמה.

3 היא הנקודה הכי חשובה אקולוגית אבל כל השאר נקשר לזה הדוקות.
מקווה שנהנתם
-קרן

[Ange noir]

אוקי, זה היה טוב.
הקטע קריא וברור מבלי להכיר את הרקע הרלונטי והוספת הידע המקצועי הוא פשוט עוד רובד שמתלבש על זה ומוסיף לסיפור. אין כפיה של המידע על הקורא אלא זרימה שלו לתוך הטקסט מבלי להפריע.

[קרן אמבר]

המון תווים עבריים

[גיטה]

גלשתי בפורום, התלהבתי מהרעיון והחלטתי לנסות :

ילד בהזמנה
שנינו חלמנו על הילד המושלם: אינטליגנטי , יצירתי, ושיהיה יפה. האמת, לא חושבת שהגזמנו בחלומותינו , רק רצינו שיקבל את מערך הגנים הנכון, ימצה את הטוב שבי ובאביו ואם המאגר לתכונה מסויימת לא משהו, אז שיעשה תיקון קטן וסביר. נניח בעניין הגובה. קצת יותר גבוה מאביו, אבל לא בהגזמה, שלא יתקל במשקופים ולא יסבול מבעיות פרקים.
את הבדיקות הגנטיות הבסיסיות, אלה שבסל הבריאות עשינו מזמן, עוד בהריון הראשון עם הילדה. שללנו סיסטיק פיברוזים, טיי-זקס, כמובן, את האיקס השביר ונשמנו לרווחה כשגילינו שהגנום שלי, לפחות, תקין לחלוטין. ועבור גורמים רצסיביים, מה צריך יותר מזה?
אבל אז בא שמוליק והתעניין לדעת כיצד מתקדם פרוייקט 'הילד המושלם' שלנו.
"אתם רוצים צאצא מיוחד? חכם, יצירתי, חברותי?" שאל כשחיוך מסתורי מרקד בזווית שפתיו המתעגלות ברוך.
" ודאי," אישר המפרה העתידי שלי.
"נשתדל," אישרתי בהנהון," ודאי שנספק לו את הסביבה המתאימה!" כבר הייתי מוכנה לפרוש לפניו את כל תכנית העשרה קוגניטיבית שבניתי ולספר על המאמנת האישית לאינטליגנציה אישית (בקיצור, פסיכולוגית) שכבר עוזרת עם הבת הגדולה.
"לא רק הסביבה משפיעה, יקירתי," מבטו האוהד של שמוליק צלל עמוק לתוך עיניי. הוא הניח יד חמה על ידי ולחש:"את יודעת שתכונות רבות הן שילוב של גנים? את יודעת שיש קטעים 'סתמיים' בגנום? את יודעת שאפשר לערוך את הרנ"א בכל מיני צורות…" הוא המשיך לדבר ואני בהיתי בו כמהופנטת, מרגישה את האנרגיות שלו מחלחלות במורד עמוד השדרה ומציפות את הפלג התחתון שלו בתחושות שלא הכרתי קודם.
"אז מה אתה רוצה להגיד?" שאל האב לעתיד בדאגה, " מי יכול לתת לנו תשובות לשאלות אלה?"
" אה, זה לא בעיה," אמר שמוליק בקול חזק וצלול, התנתק ממני וכל חזותו השתנתה. כבר לא היה חולמני ורך כמקודם אלא ענייני ונמרץ. "אני מכיר מישהו. 'קורא הגנום האנושי'. אדם בעל יכולות מ ד ה י מ ו ת !!! שום מחשב לא מסוגל לעבד את האינפורמציה כמוהו. הוא קורא ברצף הנוקלאוטידים כבספר פתוח! עשו לכם מיפוי הדנ"א?" התעניין.
"לא, לא של כל הגנום," מלמלתי.
"חייבים! אתם פשוט חייבים!!!" רעם שמוליק ואני התכווצתי בכסאי מפוחדת. ושמוליק המשיך בנימה מפייסת:"אתם הרי רוצים שיהיה לכם ילד מושלם" הנהנו, המומים.
עברו מספר דקות נוספות ושמוליק הצליח לשכנע אותנו להפרד מסכום כסף נכבד לטובת 'השלמת הפרוייקט', כפי שהוא קרא לזה. למחרת נסענו למעבדה שלו ומסרנו דגימות למיפוי . שבוע אחרי זה היינו אצל 'קורא הגנום'. בדירה קטנטנה ומאובקת ישב איש כבן חמישים , צנום וממושקף ובהה בדפים ששורות שורות של רצפי A,T,C, ו – G מלאו אותם בצפיפות.
אחר כך הוא התלחש כחצי שעה עם שמוליק, דיבר איתנו כרבע שעה ומסר לידינו גביש מידע מוצפן עבור מעבדת הפריון המרכזית.
חודשיים אחרי זה עברתי בהצלחה השתלת עוברי המושלם ונשאתיו בגאווה רבה תשעה חודשים. הוא נולד בחדר חמים ואפלולי, בלידה רגילה ויחסית קצרה, שמנמן וורדרד, לתוך ידיו האוהבות של אביו . בני האהוב הונח על בטני לקבל את חיוכי האוהב. כל כך נהנינו לגדל אותו! הילד הרצוי והנהדר שלנו.
כל זה סיפרתי לד"ר נעמה פז ערב אישפוזו במחלקה סגורה ב"מרכז לאיזון תפקודי".
רציתי ילד יצירתי. קיבלתי.
האם "קורא הגנום" פספס את הקטע של הסכיזופרניה? או שסתם לא הזהיר מ"עסקת החבילה" הבלתי נמנעת?

תחום העיסוק שלי – ביולוגיה. הקטע נשען על יסודות הגנטיקה : מנדלית (טיי זקס, ציסטיק פיברוזיס) וכן ביולוגיה מולקולרית ( רצף הנוקלאוטידים בדנ"א, הקידוד, פיענוח הגנום האנושי)

[מאת]

תגובות