- This topic has 24 תגובות, 10 משתתפים, and was last updated לפני 17 שנים, חודש 1 by
.
-
תגובות
-
-
בהמשך לדברים שעלו בישיבת המליאה, ונאמר שהועד ידון בהם, נראה לי נכון להעלות כאן את הנושא הזה לפני שהדיון הנ"ל יתקיים ולהציג לכל הפחות את העמדה שלי.
הטענה שעלתה בישיבה היתה שהמימד הוא בבחינת השקעה גדולה מדי עבור האגודה, שמייקרת את דמי החבר (במיוחד עבור חברים פוטנציאליים צעירים יותר), ואין לה הצדקה בעידן האינטרנט או אספמיה או מה שלא יהיה. נטען גם שהתכנים של המימד לא מספיק מעניינים או רלבנטיים.
הדעה שלי לגבי החלק הראשון של הטענה – כן, זה נכון שכל גופי החובבים האחרים נטשו את הפורמט המודפס ואנחנו נשארנו הדינוזאורים האחרונים בשכונה. אבל זה נותן לנו גם יתרון כזה או אחר על אותם גופים. הראשון שבהם הוא שכאשר מישהו מגיע לדוכן האגודה, לא רק שיש לו מה לראות (ולו בזכות השערים המדהימים של אבי כץ) אלא גם יש משהו שהוא מקבל, חינם, ביד, מרגע שהוא שילם דמי חבר – והמשהו הזה הוא למעלה מ-60 עמודים של תוכן. והוא יקבל את זה לפחות עוד פעמיים נוספות במהלך השנה. זה לא הולך ברגל בכלל, עם כל הכבוד לאספמיה ומרקורי (ויש הרבה) זה עדיין כתב-העת הז'אנרי בעל ההופעה הסדירה ביותר במדינת ישראל, וביחס להשקעה של דמי החבר נטו, גם הכי זול.
מפתה מאוד לטעון שכתב-עת מודפס זה פאסה בעידן האינטרנט. הבעיה בכתבי-עת מקוונים שהתוכן שלהם מיוצר בהתנדבות, מלבד הסכנה הטכנית הזניחה שהם יקרסו יום אחד, היא שהם נעים בין תקופות של גאות בעדכונים לבין תקופות קטטוניות מתמשכות. יש דוגמאות פחות או יותר מהאתרים של כל גוף-חובבים בארץ, ואתר האגודה בכלל זה. מבחינת התוכן לבדו, האינטרנט לא יכול לענות על הצורך של האגודה לאספקת תוכן לחבריה, מה גם שבאינטרנט התוכן הזה נגיש לכולם (ולכן אין שום סיבה להפוך לחברים באגודה עבורו).
זאת ועוד: המימד הוא נכס של האגודה, והתפרקות מנכסים היא עניין מאוד לא רצוי באופן כללי. לגופים שנמצאים על סף פשיטת-רגל זה אולי הכרחי (וגם במצב כזה זה לא ממש עוזר), אבל אם הבנתי נכון את הנתונים שהוצגו בישיבה, האגודה לא במצב כזה, ולמעשה מספר החברים בה אפילו גדל. אז כן, המימד הוא נטל כספי על האגודה (אגב, האם זה הנטל העיקרי? האם בלעדי המימד אכן היינו יכולים להוריד את דמי החבר בכמה עשרות שקלים?), אבל אפשר לחדש את הניסיונות להשיג מימון ממשרד החינוך. היו"ר אמרה בישיבה שהיא והגזבר פשוט לא יכולים לעמוד במעמסה הזאת, ובמקרה הזה, העצה שלי היא פשוט לשכור מישהו שיטפל בכל תהליך הרישום ומילוי הטפסים. אני לא יודע כמה תעלה השקעה כזאת, אבל אני די בטוח שהיא לא תהיה חריגה מדי בין ההוצאות השוטפות האחרות של האגודה.
לגבי החלק השני של הטענה – שוב, הייתי אומר שסיפורים של כמה מהמובילים בספרות הז'אנר העולמית הם אטרקציה די גדולה עבור חברים חדשים, אם כי אני מודה שברוב המקרים אין לי את הכוח או הסבלנות לשבת ולקרוא כל גיליון מתחילתו ועד סופו. יכול להיות שיש מקום לפנות לחברי האגודה ולשאול אותם מה הם רוצים לראות יותר במימד עצמו, אולי בצורת שאלון שיצורף לאחד המכתבים החודשיים. אני לא מדבר פה על משאל עם או משהו שיחייב את הועד ומערכת המימד למדיניות כלשהי, אני מדבר על סקר שיתן לשני הגופים מושג לגבי מה הקוראים של המימד היו רוצים לראות (ולקרוא).
אבל בגדול, כאמור, לדעתי המצב של המימד הוא לא משהו שדורש תיקון. -
-
הוא אחת מההנאות האישיות שלי. ובכדי להמשיך את דבריו של רז, לא רק שאני מסכים עם כל הנקודות שהעלית, אלא שאני רוצה להעלות עוד אחת: לקריאה בדפוס יש הרגשה אחרת- אני קורא באופן מסיבי דברים על מסך המחשב, אבל עדיין ההרגשה הזו של לשבת ולהפוך דפים של מגזין או ספר היא הדבר שמגדיר את חוויית הקריאה עבורי.אני חושב שמן הראוי שאגודה שרוב חבריה מגיעים אליה דרך הקריאה(וכרגע זו המציאות) תחזיק מגזין מודפס שיעזור לספק את ההתמכרות לצליל הזה של דפים מרשרשים.
-
-
המימד הוא נכס ולא מטלה פיננסית. ונכסים יש לתחזק. כיון שלשמחתי האגודה אינה מצויה על סף פשיטת רגל, אין שום הצדקה לפרק את המימד. הרי את הכספרים שהאגודה מגייסת (גם מאייקון וגם ממקורות אחרים) יש לתעל לפעילויות שיקדמו את המד"ב וימשכו עוד חובבי מד"ב אל עבר האגודה. קשה לי להבין איך פירוק האגודה מאחד מנכסיה העיקריים (לצד אייקון) יסייע לכל זה. זה לא שיש המון פעילויות חשובות יותר שיש צורך לממן אותן והמימד מפריע לקיומן. אם בסופו של דבר כל ההכנסות של האגודה יתועלו רק למכתבי חבר חודשיים וכמה אירועים חברתיים פה ושם (שכבודם במקומם מונח, אבל הם לא הסיבה להקמת האגודה) הרי שלאגודה אין זכות קיום. נשמע חריף, אבל כך בדיוק אני רואה את הדברים. למעשה, ללא המימד אני לא רואה שום סיבה לחדש את החברות שלי באגודה. האגודה היא לא גוף שיש צורך לקיימו ויהי מה, היא כלי שנועד לשרת רעיונות ומטרות מסוימים. כשהיא פוגעת אנשות באחד הכלים שאמורים לשרת אותה בקידום המטרות הללו אני לא רואה שום סיבה להמשיך ולתמוך בה.
-
הטופסיאדה מול מינהל תרבות. רוב הסיכויים שמישהו שיעשה זאת תמורת תשלום ירצה סכום שיקח את חלקה הגדול של התמיכה.
ומעבר לכך, שנה שעברה (2006 ) לא קיבלנו את הכסף בגלל שמינהלתית האגודה לא הצליחה להרים את הטופסיאדה. אבל השנה (2007) התשובה השלילית שהתקבלה לא היתה בגלל העדר הטפסים (למרות שזה לא עוזר), אלא כי מדור ספרות במינהל התרבות החליט שהמימד הוא לא כתב עת איכותי מספיק כדי לתמוך בו.
-
-
בעיקרון אני מסכימה עם מה שרז ורני אמרו – המימד הוא אכן נכס חשוב של האגודה.
אבל – אנחנו חיים במאה ה 21 וכדאי לבחון התאמה של המימד להתקדמות הטכנולוגית או במלים אחרות – לבחון אפשרות של מגזין PDF. מגזין שכזה יצא במועדים קבועים (זה עונה לעניין העדכונים הלא סדירים) רק שבמקום להוריד אותו לדפוס הוא ישלח בפורמט PDF. יש תוכנות שמאפשרות בניה של מגזין כך שהקורא מקבל קובץ שנראה כמו חוברת לכל דבר, ולא כמו מסמך וורד שהודפס כ PDF.
חברי האגודה יקבלו מימד, האגודה תחסוך את עלויות ההוצאה לאור ובא לציון גואל.
הבעיה העיקרית עם מה שהצעתי היא שקריאת מגזין במחשב אינה דומה לקריאת העותק המודפס. הבעיה הזו תיפתר באמצעות האנשים הנחמדים באדובי ובסוני, שעובדים על פיתוח של דיו דיגיטלי.
הבעיה השניה היא שיהיה ניתן להעביר את המימד לכל מי שרוצה ולא בלעדית לחברי אגודה, מצד שני, אם עלויות ההדפסה יורדות מהפרק – נשאר לנו יותר כסף ביד מצד אחד וגם המימד זוכה להפצה נרחבת בהרבה מצד שני.בינתיים אני חושבת שכדאי :
1 – לבחון מדוע המימד לא נחשב איכותי מספיק בעיני מנהל התרבות.
2 – לנסות למצוא מקורות מימון אחרים.
3- להפיק גליון אחד בפורמט PDF ולבחון כיצד הוא מתקבל בקרב ההמונים. -
ומתברר לי, להפתעתי, שאני היחידה שמה שמפריע לה במימד הוא התכנים שלו.
אם המימד משעמם אותי אבל מעניין את כל שאר חברי האגודה, כנראה שזו דעה אחת ולא דעה מייצגת כמו שהנחתי.
על יציאת המימד, מחירו, חשיבותו וכו' – אין לי שום וויכוח. אני חושבת שהמימד הוא דבר חשוב, שיש לו מקום להיות מודפס, שהוא מבדיל את האגודה מארגונים אחרים ואם הוא מייקר את מחיר החברות – שייקר. כל עוד מקבלים תמורה עבורו. אישית, היה לי נחמד אם מה שעולה לי הרבה גם יעניין אותי (אני לא יכולה כמובן להתייחס לכל המימד כמקשה אחת, אבל בדרך כלל לוקח לי שמונה חודשים לקרוא אותו ומחלק מהכתבות אני מתייאשת באמצע), ובגלל זה העליתי בישיבת הוועד את נושא המימד, אבל בסופו של דבר שום מגזין לא יכול לרצות את כולם. לפני כמעט שנה התחלתי כאן דיון על המימד ועל הסיבות שאני מוצאת אותו לא מעניין, והסיבה שהעליתי את זה בישיבת הוועד היא שלא ראיתי שמישהו התייחס לדעה שלי. אבל אם דעת העם הכללית היא בעד המימד בצורתו הנוכחית וללא שום שינוי, אני מקבלת אותה וממשיכה לשלם בסבלנות, עד שמישהו יאפשר לי לעשות חברות באגודה במחיר מוזל ללא מימד.
-
-
וציינתי שיש מקום לשאול את חברי האגודה האם הם מרוצים מתכני המימד ומה הם היו רוצים לראות בו. הסיפורים המתורגמים שמופיעים היום במימד הם אטרקציה כי קודם כל הם סיפורים טובים, וחוץ מזה, חלק מהם נכתבו על ידי סופרים שלא נראה לי שיש סיכוי שיזכו לתרגום במסגרת ממוסדת (אחת מסדרות המד"ב בהוצאות הספרים). אבל אם יתברר שזה לא מעניין מספיק אנשים, יש מקום לחשוב על מינון החומרים.
-
אני קצת משועשע כרגע – לא מהדיון, שהוא רציני וחשוב, אלא כי כשהתיישבתי לענות גיליתי שאני מגיב בבת אחת בשלושה כובעים: חבר ועד, חבר במערכת המימד ועורך "בלי פאניקה". נורא מבלבל!
אחד אחד.
ראשית, העלות של המימד אכן גבוהה. בלעדיו דמי החבר יכלו לרדת בלי בעיה גדולה לאזור ה40-50 שקל, ואולי אפילו פחות. אנחנו מוציאים כיום יותר מ-10,000 שקל על כל גליון (אם מחשיבים גם את דמי המשלוח), כך שאם היינו צריכים לממן שלושה גליונות בשנה מדמי חבר בלבד, לא יכולנו להרשות את זה לעצמנו. כיוון שיש לאגודה הכנסות נוספות, אנחנו יכולים להרשות את זה לעצמנו.
לגבי עתידו של "המימד", איש בוועד לא חושב להפסיק להוציא אותו לאור, מכל הסיבות שאתה ויתר האנשים כאן ציינו. כן נראה שבהיעדר מימון של מנהל התרבות, נאלץ להוריד את התדירות של המימד לפעמיים בשנה, ואולי שלוש אם ישאר כסף. כמו כן אנחנו נמצאים כעת בגישושים לגבי מקור מימון אחר להוצאת המימד, אבל אני לא יכול לפרט כאן לגביו כי מדובר במשא ומתן עסקי.
עם או בלי קשר, אנחנו מתכוונים בחודשים הקרובים לארגן מחדש את תקציב האגודה ולשקול מחדש את גובה דמי החבר ודברים נוספים. יחד עם זה, הדעה האישית שלי היא שדמי החבר שלנו אינם גבוהים מדי גם כיום, ואייקון האחרון ממחיש את זה היטב. באייקון לבדו צירפנו 155 חברים חדשים ומחדשים, מה שלמיטב ידיעתי עולה על מספר החברים הכולל של סטארבייס, למשל. האגודה אטרקטיבית להרבה מאוד אנשים, ואני לא יודע עד כמה אנחנו צריכים להוזיל את עצמנו כדי להיות אטרקטיביים יותר, ובוודאי לא אם המחיר של ההוזלה הזאת הוא ויתור של אחד הערכים המוספים החשובים ביותר שיש לאגודה להציע מול מתחריה.
באשר ל"כתב עת מודפס בעידן האינטרנט" – אין בזה שום דבר אנכרוניסטי. נהפוך הוא. אני עורך בעצמי כתב עת אינטרנטי, ויודע היטב שקשה להשוות בין השניים. כן, כתב עת אינטרנטי הוא כלי גמיש יותר, זול יותר להפקה, זמין, נוח לתפעול ויש לו עוד שלל יתרונות אחרים. מצד שני, הוא אינו שקול לכתב עת מודפס, משום שאין לו קיום פיזי. אנשים רבים רוצים את מגע הנייר והכרומו ביד, ואת היכולת לעלעל בדפים, וכמובן עותק שיפאר את הספריה שלהם. על כתב עת מודפס אנשים ישלמו. על וירטואלי, לא, פשוט וקל. מאותה סיבה, גם רעיונות כמו מכירת כתב עת ב-PDF אינם קבילים – לקבצי PDF אין קיום פיזי, והם דורשים קריאה מהמסך או הדפסה. ולקינוח – לאגודה כבר יש כתב עת אינטרנטי. אין לה מה לעשות בשניים כאלה.
יתר על כן, גם ההשוואה לארגונים "המתחרים" שהפסיקו לפרסם את כתבי העת שלהם אינה במקומה. ראשית, משום שהמימד העשירי הוא כתב עת הרבה יותר רציני ומושקע ממה שהיה, למשל, הפנזין של סטארבייס. עם כל הכבוד למי ששקדו עליו בזמנו, הפנזין היה עיתון חובבים, ולא היה בו ערך מוסף שבגללו אנשים ירצו לחזור לקרוא אותו שוב ביום מן הימים או להעביר לחבריהם. למימד, אני מקווה, יש ערך כזה. ושנית, משום שבאגודה יש הרבה יותר אנשים "קוראים" מאשר בארגונים המתחרים.
מנהל התרבות – קרן כבר התייאשה מהם, אבל אני לא, ואני מקווה שננסה גם השנה להשיג מהם את התמיכה. פניה לגורם חיצוני לצורך זה לא תועיל, כי חלק ניכר מהעבודה הוא פשוט איסוף כל הניירת, והאישורים, והמסמכים, והטפסים, והדוחות, ובלבולי המוח האחרים שהם רוצים כדי שיהיו מוכנים להסתכל עלינו בכלל. כל אלה הם מסמכים רשמיים של האגודה, שרק אנחנו יכולים לספק. וחוץ מזה, אם נרצה לשלם תמורת דברים כאלה, נצטרך לוותר לא רק על המחיר שירצו מאיתנו, אלא גם על הפטור שיש לנו כיום מתשלום אגרה לרשם העמותות, וגם זו עלות שצריך לקחת בחשבון. בדקתי את זה השנה כשרצינו לשלם לשופטים של פרס עינת.
לגבי רעיון השאלון – ממש במקרה קלעת לדעת אחרים – אתמול החלטנו במערכת המימד ואתר האגודה לנסח שאלון שיספק לנו מידע על רצון הקהל. הכוונה היא לפרסם את השאלון הזה בטופס אלקטרוני ולשלוח אותו גם בדואר עם המכתב החודשי. כיוון שההחלטה היתה רק אתמול, סביר שעוד יקח לנו זמן לחשוב איזה מידע אנחנו מחפשים ואיך בדיוק לנסח את השאלות.
מה עוד? אה – יש שני תחומים שבהם המימד דורש שיפור. האחד הוא העיצוב, שכעת אמנם טוב יותר מבעבר, אבל עדיין חסר לנו עיצוב אחיד וקבוע, בדומה, למשל, ל"אספמיה" (שנראה נהדר). השני הוא השיווק שלו למכירה בחנויות, דבר שיכול, לכאורה, להחזיר לנו חלק מעלות ההדפסה שלו. האגודה כבר גיששה בכיוון הזה בשנים קודמות, וכמו עתה גם אז לא היה לנו מי שיטפל בזה וידחוף את המכירה של המימד לחנויות.
באשר לספריות – ניסינו בעבר להציע מנויים לספריות. ההענות הייתה נמוכה ביותר – קיבלנו מנויים מספריה אחת או שתיים לכל היותר. לספריות אוניברסיטאיות נדמה לי שלא פנינו, ואתה מוזמן בהחלט להציע את זה לספריית הר-הצופים (ולספריות אוניברסיטאיות נוספות). על ספריות בית ספר, לעומת זאת, כבר ביררנו בזמנו וההענות היתה אפסית. היה בית ספר אחד שעשה מנוי, כיוון שהיה בו תלמיד שלחץ על הספרנית לעשות את זה, אבל כעבור שנה הוא גמר י"ב, והמנוי לא חודש. נשמח לעשות מנויים נוספים כאלה, אבל… אל תבנו על זה.
עשיית חברות באגודה שלא תכלול את המימד – רותם ואחרים העלו השנה את הרעיון. אני, אישית, מתנגד לו וחושב שהנזק שבו עולה על התועלת, אבל גם הרעיון הזה ישקל כשנדון בדמי החבר לאגודה.
האם יתכן שהגבתי לכל? איק!
-
-
ובהחלט נגד מעבר לפורמט אלקטרוני. אני רוצה עיתון מודפס שיגיע אלי בדואר. זה משהו משמח בין כל התשלומים והמכתבים מהבנק וכו'.
לגבי תמחורי חברות בחבילות שונות (ללא מימד, חברות רק לאייקון חברות משפחתית ועוד כל מיני) אני זוכר שהרעיונות האלה עלו כבר בעבר ואחת הסיבות לפסילתן היתה שזה מסבך מאוד את מזכירות האגודה – למיין למי יש איזה סוג מנוי ולשלוח עשרה סוגי מכתבים וכרטיסי חבר – ולא פחות מכך גם את המתנדבים בדוכן האגודה בכנסים.
דווקא מחיר החברות באגודה, יחסית לעמותות אחרות שלא מהקהילה, הוא ממש לא גבוה ויותר גמיש (למיטב זכרוני לאגודה לאסטרונומיה זה 150 ש"ח לשנה או חלק ממנה – כלומר מיום התשלום ועד 31 לדצמבר).ועוד נקודה לגבי הוזלת מחיר החברות למנוי-ללא-מימד – עד כמה שאני זוכר, כמות העותקים המודפסת לא משנה הרבה את המחיר. האם באמת יהיה כזה הבדל גדול אם ידפיסו 500 עותקים במקום 700?
כי אם זכרתי נכון, אז הוזלת החברות יכולה יותר לפגוע מאשר להוזיל. -
-
-
לדעתי המצב אליו נקלעה האגודה עם אובדן התמיכה ממנהל התרבות הוא דווקא הזדמנות לשינוי. מדוע? כי ידוע שכאשר מתקבלת תמיכה יש מגבלה על מכירת המימד. אבל אולי כעת, כשהתמיכה איננה, ועמה המגבלה, אפשר לארגן מחדש את כל הנושא, לשפר את הגרפיקה, להגדיל(!) את הפורמט ולנסות להפוך את המימד לכתב עת מסחרי של ממש, שימכר ברשתות הגדולות – סטימצקי ו/או צומת ספרים.
אני לא אומר שזה קל, ואני לא חושב שזה יכול לקרות מהיום למחר, אבל אני מציע לועד ולמערכת המימד להשקיע בכך מחשבה.
בנוסף, הנה כמה רעיונות שכבר העליתי בעבר:
1. איתור גרפיקאי מקצועי שיכין תבניות גרפיות של עיצוב כל חלקי המימד, כדי לשוות לו מראה מקצועי יותר. מן הסתם הדבר יהיה כרוך בתשלום, אבל הנ"ל יהיה חד-פעמי, כיוון שהתבניות הללו יהיו עיצוב שישמש את הגרפיקאית הקבועה של תירוש כבסיס לכל המימדים הבאים. אפשר לנסות לפנות לצורך העניין לגרפיקאית של חלומות באספמיה, למשל (הבהרה: לצורך זה צריך לפנות לרון, לא אלי).
2. בדיקת אפשרות השימוש בשירותי הפצה לחנויות. אפשר לברר הכל על השירותים הללו אצל מו"לים שונים בקהילה.
3. אם שירותי הפצה אינם אפשריים, חיפוש מתנדבים לתפקיד הפצת כתב העת, ואולי אף בניית תפקיד של "אחראי שיווק מימד" שינהל את כל הכרוך בכך. אני בטוח שאפשר למצוא צ'ופרים למתנדבים שכאלה.
4. לחפש ספונסרים. אני משער שכאן אפשר לשאול בעצתם של אנשי איקון.אני מקווה שהמימד ימשיך לצאת, בדפוס, עוד הרבה שנים. לדעתי האישית הוא חשוב הרבה יותר מכמה ממפעלותיה האחרים של האגודה.
-
-
-
-
גם פרס גפן, להזכירכם, התחיל בקטן בשנת 1999 והנה בשנתיים האחרונות, ובמיוחד השנה, כבר מדווחים עליו בתקשורת ויש אפילו הוצאות ספרים ששמות מדבקות עם "זוכה פרס גפן" על ספרים שזכו. אותו הדבר ניתן לעשות גם עם המימד. ככל שהוא יתייחצן יותר כך יגיעו יותר מפרסמים. זה יהיה תהליך איטי מאד וכואב ומתסכל בתחילת הדרך – אבל יש מקום לאופטימיות. ובינתיים אני מכיר לפחות מו"ל אחד שישמח לפרסם שם.
-
כבר שנים אנחנו מחפשים יחצ"ן לאגודה ללא הצלחה. לחברי אגודה שהתנדבו בעבר לתפקיד היה חסר הנסיון, ולרוב גם הכישורים לכך, ואילו חברות יחצ"נות פרטיות גובים סכומים שהאגודה לא יכולה להרשות לעצמה.
האגודה זקוקה נואשות לאנשי יחסי ציבור ולמגייסי כספים מקצועיים. כבר שנים שאנחנו לא מוצאים כאלה בין חברי האגודה. הצעות למציאת כאלה יתקבלו בהוקרה.
-
אולי ניתן להשתמש בשירותיו של יחצ"ן מקצועי בתחילת דרכו שעדיין צמא לעבודה ומחפש פרוייקטים שאותם יוכל להציג ככרטיסי ביקור עתידיים שלו. בתמורה ניתן להציע לו או סכום כסף קטן ממה שמקובל בשוק, או עזרה בפרוייקטים אחרים שלו, ואגב כך יוכלו מי שיעזרו גם להתמקצע קצת בתחום.
אפשרות נוספת היא אולי פנייה לכמה מאנשי אייקון שעשו עבודה מוצלחת בתחום (לאו דווקא אנשי אגודה) ולהגיע עמם לאיזשהו הסדר שיניח את דעת כל הצדדים.
וכמובן שניתן לחשוב על עוד רעיונות יצירתיים. אלו רק שניים שעלו על דעתי כרגע תוך כדי הקלדה. מחשבה מעמיקה יותר תניב אולי אפשרויות מעניינות נוספות.
-
אני חושב שאי אפשר להגזים בערך המימד, המימד הוא באחד מהמפעלים המכובדים והחשובם יותר של האגודה.
אם נדרש עליה המחיר החברות לאגודה בגין כך, אני חושב שזה מצדיק זאת, דרך אגב, זה בהחלט יכול להיות שאלה במכתב החודשי לכלל חבריהאגודה.
"האם אתה מסכים להעלאת דמי החברות לאגודה החל משנת חידוש החברת הבא ב X ש"ח ?
למען שימור המימד / העלאת תדיקות הפקתו "אולי אני נאיבי, אבל מכיוון שמחיר החברות באגודה גם כך הוא סימלי, אני לא מניח שתהייה התנגדות.
מעבר לכך, בעיריית ראשון אני זוכר שהיה גוף של העיריה שאחראי על מספר סיפריות ביחד (באתר של עריית ראשון מופיעות כרגע 14 סיפריות עירוניות) ואני לא יודע איך זה מתנהל בעיריות אחרות, אבל אולי במספר מגעים קטנים ניתן לייצר כמה עשורות מנויים בפעם אחת ?
-
-
