אלכוהול חייזרי משובח, דרקוני חלל, ננו-רובוטים מטורפים, והרבה יותר מדי אקשן.

[אורי מני]

כוכב השחר הזועם – עליית הננובים – שלושה פרקים ראשונים.

(כריכה)

בשנת 75,000 לספירה, ישנו מי שמבקש להרוס את היקום כולו !!!
… אבל המישהו הזה לא כל כך חשוב לעלילה בגלל שהמכשיר להריסת יקומים שלו הפסיק במפתיע לפעול. האמת היא, שבאופן מפתיע- כל המכשירים מבוססי הטכנולוגיה בגלקסיה הפסיקו לפעול. מדעני העולמות אובדי עצות לחלוטין. רודנים וחברי ממשלות ופרלמנטים על סף בכי- אין הם יכולים למעול עוד בכספים האלקטרוניים של הציבור. ראשי תאגידים מורטים את שיערותיהם- בשל השבתת המשאיות הבין כוכביות, מחסניהם מלאים בזבל שהצליחו עד עכשיו למכור במיליוני טונות לעולמות אחרים, רק משום שאותם עולמות עוד לא הצליחו לפענח באמת כמה חסר תועלת הג'אנק הזה שמכרו להם. אולם גרוע מכל- המלחמה בת אלפי השנים בין הג'ירנאכסים לברית ערפילית כנף העטלף,
נפסקה בבת אחת בשל נפילת הטכנולוגיה- דבר שפגע קשות באורח חייהם השגרתי של אין סוף יצורים בגלקסיה !

מדוע המכשור הטכנולוגי שבק חיים בגלקסיה ?
מי עומד מאחורי עיוות מפתיע וחצוף זה של חוקי הפיזיקה ?
מה עומד להיות בגורלה של המלחמה המסכנה וחסרת האונים ?
האם דרקוני החלל האגדיים באמת קיימים ?
האם מלאכים מסוגלים לרמות בקלפים ?
ומה זה בכלל כוכב השחר הזועם ?

על שאלות אילו ואחרות מנסה לענות חבורה כלל לא שגרתית של ארבעה יצורים בליינים מעולמות שונים שבסך הכל מנסים להשאר בחיים.

זהו הינו הספר הראשון בטרילוגיית כוכב השחר הזועם.

כמה מיני יצורים מתוך הפלנטות המיושבות בנבולת בנבולת כנף העטלף
יצור אינו יודע כיום האם מיני היצורים התבונתיים שאנו מכירים בימינו הונדסו גנטית בעבר? או שמא התפתחו במקביל על גבי כוכבים שונים.
*אנציקלופדיית בירדגון המאוחדת- 325 ANW- (לאחר מלחמות הנבולה)

הבירדגים 'מהירי הידיים' או 'המתוקים'.
לגזע הזה היו רגליים וזנב ההדומים לאילו של קנגרו. הם יכלו 'לראות' בלילה בעזרת סונאר טבעי בדומה לעטלף. ארבע ידיהם היו בעלות אצבעות דקיקות וראשם היה כדורי וכמעט סימטרי לחלוטין. צבעיהם היו דומים לצבעי דוב הפנדה. הגזע היה ידוע במספר תכונות שייחדו אותו. היה לו כושר המצאה יוצא דופן בעזרתו בנה ערים שלמות בגובה העננים, שנעו ממקום למקום בעזרת מנופים אדירים. דרך הרבייה של זן זה הסתמכה על שלוב חומר תורשתי מאת שישה הורים לצאצא. הדת שחלקם הגדול של הבירדגים האמינו בה, דגלה באושרו של הפרט ונקראה 'ההקסגון הקדוש'.
תוחלת חייהם של הבירדגים הייתה אחת מתוחלות החיים הארוכות בגלקסיה- כ950 שנה.

הזירדנזאקים 'המתגלגלים',
גזע זה הייה בעל גוף תניני, שעוטר בתריסר קוצים סכיניים שהזדקרו מגבו. ארבע רגליים תמנונית, עבות וחזקות במיוחד בצורת האות 'S' שקצהה העליון נוטה למעלה, איפשרו לו לטפס, לרוץ ולשחות במיומנות רבה.
היו לו שתי ידיים ארוכות וראש הדומה לזה של דוב נמלים.
עיניהם היו גדולות ודומה היה שתמיד חייכו.
הזירדנזאקים נקראו 'המתגלגלים' משום שיכלו לקמר את גופם לצורת גלגל ולהתגלגל קדימה במהירות למרחקים ארוכים במיוחד.
זן זה אהב תחומים רבים של ספורט באופן יוצא דופן.
דתו הגדולה ביותר העריצה את כוחות הטבע והקדישה איזורי פלנטות שלמים לתצוגתם ולחגיגתם של אותם כוחות.
תוחלת חייהם הייתה כ60 שנה.

ההליוסים , היו המהירים מבין היצורים התבונתיים שחיו בגלקסיה זו. משום שהמהירות היתה מאז ומתמיד גורם מכריע בכל מלחמה , הוענק להם בידי הכל התואר 'הקוטלים'. הגזע הזה היה בעל 2 ידיים שהתפצלו במרפקים לזרועות נפרדות, שהיו עוצמתיות מאד ומצויידות בטפרים איימתניים. רגליו היו ארוכות ושריריות בעלות שני מפרקי ברך וטפרים שהזדקרו מן הברכיים העליונות. כפות רגליו היו מותאמות הן לטיפוס והן לתקיפה, וגם הן היו מצויידות בטפרים. ראשו היה בעל שתי קרניים ארוכות וקרן אחת קטנה במרכז גולגלתו. הייתה לו עין אחת גדולה איתה יכול היה לזהות גם קרני אינפרה אדום.פניו היו בנויים רובם מעצם חזקה שנראתה כמגן משונן בצידו התחתון. בנוסף לכל אילו היה לו גם זנב ארוך, בעל שתי צבתות דוקרות בקצהו. על כוכב הבית שלהם, כל שבט הליוסי הגן על שלושה מלכים שנולדו עם היכולת הסימביוטית (*) לאבק את הצמחים חובקי השמיים בתוכם התגוררו ההליוסים.
תוחלת חייהם היתה כ80 שנה.

(*) סימביוזה היא מצב בו שתי צורות חיים עוזרות זו לזו לחיות ולשגשג.

פריכילים 'השקופים' . החברה האילו היו מן המיוחדים ביותר בגלקסיה זו.
הם היו בעלי גוף חלזוני שקוף למחצה בעל גוון כחול-ירקרק יפייפה. שלוש קנוקנות שבצבצו מחלק גופם העליון שימשו להם כידיים. לא היית יכול למצוא בדיוק את ההבדל בין ראשם לגופם, אך גופם הזדקר מעלה בצד אחד, והיית יכול לנחש, שהאיברים שראית במעומעם דרך העור המבהיק היו איברי חישה.
ידוע היה עליהם כי הם 'רואים' צפיפות חומר, וכי הם נזקקים למכשירים שונים בכדי להתאים את חושיהם לסביבה בעלת כבידה וצפיפות חומר נמוכים יחסית לזו שבכוכבם. הם היו זקוקים למכשיר מחלף החומרים שעזר להם בכדי להשאר בחיים על גבי כוכבים אחרים.
כוכביהם הכבדים היו בעלי צורות חיים השונות בתכלית ממרבית הכוכבים המאוכלסים בגלקסיה- דבר שתרם באופן חסר תקדים לתיירות בהם, ולתעשיית שדות האנטי-כבידה שלהם, שאיפשרו בין השאר לתיירים לשהות על כוכביהם.
תוחלת חייהם הייתה כ160 שנה.

הבונטים 'הבריונים', היו בעלי ארבע גפיים שריריות במיוחד שהקנו להם את כינויים. היה להם פרצוף רחב ומלא קמטים, ארבע קרניים צלובות על ראשיהם, בטן ענקית, וזנב מפוצל. גזע זה הוצג בפני העולם המודרני רק כמה מאות שנים קודם לכן, ולכן, עוד נחשב לפרימיטיבי וברברי יחסית לאחרים. הם היו ידועים באהבתם הגדולה לטבע, להרים, ולחיות הבר. מקדשים רבים בדמות חיות הבר המקומיות, הקנו הוד ותפארה לנוף ארצותיהם .
הבונטים חיו כשבעים שנה.

סעפתנים-אומנותיים. (סוירלקסים) יופיים, צבעיהם המשתנים, ותנועותיהם המהפנטות של יצורים אילו הקנו להם את הכינוי 'המהממים'.
גופם היה מורכב מארבע-עשר זרועות תמנוניות, גמישות, וארוכות ביותר, שהסתעפו והתחברו בשמונה חיבורים ניידים אחת לשנייה.
כאשר הסעפתנים נעו קדימה על גבי הרצפה, זרועותיהם הקנו להם מראה מהפנט כשל להקת נחשי ים שהתעקלה לה בסילסולים בחלל ונגעה בקרקע רק כבמקרה, ולא בכדי לתת מענה ומשען כנגד כוח המשיכה.
בתיהם היו קבועים על ענפי יערות קפואים שגדלו מתוך גושי קרח ואדמה אדירים שנעו במסלול טבעות העשן של כוכבי ניוטרונים.
הסעפתנים לא ידעו לצערם מתי ימותו מזקנה. חלקם מתו בגיל 30 , אחרים מתו רק במאה השלישית לחייהם.

סטיקונים. יצורים אילו היו גדולים ושמנים.
עובדה זו, לצערם הרב של יצורים רבים בעלי תקרות באשר הם, לא מנעה מהסטיקונים לנסות ולהדבק לתקרה בכל מקום בו שהו. כינויים היה 'הנדבקים'.
אורח חייהם, ההפוך וההזוי, היה מוזר, אך חיוני להשרדותם בכוכב ממנו באו. כוכבם ההררי התקרב לעיתים קרובות לירחו הענק, דבר שגרם לניטרול כוח המשיכה של הכוכב ואף להיפוכו. הדבר דירבן את הסטיקונים לבנות בתים בעלי תקרות עם מצנחי ענק שנמתחו בעזרת בוכנות. הסטיקונים העדיפו להדבק לתקרה במשך רוב שעות היממה משום ששם נבלמה נפילתם בעזרת הבוכנות בכל פעם שביתם זינק לאויר ונפל שוב ארצה בעקבות היפוך כוח המשיכה. לסטיקונים היה גוף אדמדם ופחוס בעל שתי טלפיים, שנראו כמו שני צריחים במשחק שח, והזדקרו מעל לכתפיהם כל העת.
הם היו סוחרים ידועים, אך הבריות נטו להביט בהם בחשד לעיתים, אולי בשל אופיים ההפכפך.
אורך חייהם היה 610 שנים.

פרולוג

שמי הוא פרסיזון.
בני עמי נתנו לי את השם הזה משום שבזמנו, הנהגתי הצליחה להציל את הכוכב מפני איום חייזרי מסוים ולהחזיר את מצבינו למצב בו היה לפני עונת הצייד האחרונה.
לשם זה קיימות שתי משמעויות. המשמעות האחת היא כושר הבחנה (*), והיא מסמלת תכונה שיתופית חשובה ששימרה אותנו בחיים במשך אלפי השנים האחרונות.
המשמעות השנייה- 'לפני עונת הצייד'(*) מסמלת את המצב אליו משתוקקים לחזור בני עמי יותר מכל. המצב בו היינו… לפני המלחמה. עם החייזרים שהכריז עלינו עונת צייד, הוא קרוב רחוק של אותו עם שהצליח, לפי האגדה, להשתלט על כדוה"א מלפני יותר מ 750 מאות שנה.
אנחנו קוראים להם- ג'ירנאכסים.

(*) pecision מאנגלית
(**) pre sezon מצרפתית
לפי האגדות העתיקות בני עמנו ציפו במשך מאות שנים לביאת חיים חוצניים לכדוה"א.
הם דמיינו אותם כדמויי אדם קטנים וידידותיים שיבואו למטרות שלום וסחר, אך הם נדהמו, כאשר מפלצות ענקיות ומבעיתות הכריזו עליהם מלחמה והחלו להשמיד ולכבוש מדינות, ולשעבד את בני עמינו. לאחר חודשים מעטים של מלחמה, האנשים הצליחו להתארגן ולכבוש בסיסים וחלליות אוייב ולהקים את תנועת המרי האנושי. היצורים לא בזבזו שום רגע והחלו להשמיד את בני האנוש בשיטתיות.
הם פוצצו ערים שלמות תוך שעות ספורות ורוב אוכלוסיית כדוה"א הושמדה. תנועת המרי הצליחה להציל כמה מליוני אנשים ולהעלותם על הספינות הגנובות ולהבריחם הרחק לחלל.
מאז בני האדם החלו לשוטט בחלל וניסו למצוא כוכבים שתנאיהם מאפשרים חיים.
הם הצליחו להשתלט על מאגרי המידע של היצורים בעזרת עבודה אינטנסיבית ולימוד עצמי מפרך.

לאחר שפוענחה שפתם ונלמדו מנגנוני ההפעלה של המערכות על ספינות הג'ירנאכס, נגלה לעינינו עולם חדש, מופלא, ומרתק, של מערכות שמש חדשות, עמים שונים בחלל, וטכנולוגיה ונשק שכמותם לא הכרנו מעולם.
בעזרת המידע הזה הצלחנו למצוא כמה כוכבים דמויי כדוה"א, להתיישב עליהם, ולבנות בהם מערכת אקולוגית טבעית ובריאות.
הדבר ארך אלפי שנים שבתוכן הכרנו עמים חדשים ויצרנו עימם קשרים ומסחר.
עם חלקם נאלצנו להלחם בעזרת ספינות ענק שבנינו, ורובוטים ענקיים שפיתחנו לחלקם בינה מלאכותית מתקדמת.

כעת היא שעתנו הקשה ביותר, שלושה דרקוני עדן(*) שנשלחו אלי מידידי פילריוס שבכוכבFilu 13, נשאו בידיהם שלושה חלקי הולודק(**). לאחר שהרכבתי אותם קבלתי את ההודעה הקשה ביותר שידעתי בחיי.

"פרסיזון מדבר פילריוס. שלחתי לך את ההודעה בחלקים בכדי שלא תוכל להגיע שלמה לידי האויב _ … .".
אחד מחלקי המכשיר כנראה נפגע בדרך כתוצאה מהשפעת השדות האלקטרו מגנטיים שנפרשו מעל העיר. רעשי רקע צורמנים קטעו את ההודעה ללא הרף.

(*) דרקוני עדן הם דרקונים זעירים שהונדסו גנטית. יש להם נוצות צבעונית וכנפיים מרהיבות שהם מסוגלים לכרוך סביב גופם בכדי לשרוד באיזורים בעלי לחץ אויר נמוך במיוחד.
(**) הולודק הוא מתקו הנושא הולוגרמה תלת מימדית בעלת קול ותנועה בזכרונו.

"דבר נורא עומד לקרות _.. . תפסנו מרגל שהעביר אינפורמציה קריטית_ .. . בכליו מצאנו תרשימים של פצצה היוצרת ענן ננו-רובוטי סגול שמתפשט בחלל והורס כל מכשיר אלקטרוני בטווח אלפי מיילים מסביב למקום הפיצוץ. המשמעות של הדבר היא בלתי ניתנת לשיעור. כל הספינות, הרובוטים, המעבדות, המחשבים, וכל העבודה- הכל ירד לטמיון . עליך לפעול מהר. אסוף את אנשיך לפעילות מיידית ב_.. . יש להעמיס את הציוד הקריטי על הספינות ולהעבירו לתוך הבונקרים התת קרקעיים בבסי_ .. . יש לנסות ולהציל את כל הציוד האפשרי. זכור , המידע בידי האויב, הספירה לאחור החלה."
"תוך עשרים ושלוש שעות, וארבעים ושבע דקות," (המילים נשמעו בקול מתכתי שקרא את השעה מתוך התוכנה של מעבד ההולודק). "הגירנאכס יגיעו ויתקיפו את הבסיסים על הכוכב ארץ 7. המתקפה שלנו כבר יצאה לדרך ו_ .. . כמובן שננסה לפגוע בכל בסיסי הספינות שלהם בעדיפות ראשונית, אך לא נוכל להגיע אל כל הבסיסים בזמן. משום שהקרב יהיה קרב התאבדותי מבחינת הספינות עצמן (שיצאו באופן כמעט ודאי מכלל שליטה בפיצוצים), אספנו אל תוך כוח התקיפה את כל הטכנאים המשגרים בכדי שישגרו את הניצולים הביתה.
פקד על ספינת התקיפה שלך לעשות כמותנו ולעבור דרך FILU 18 בכדי לקבוע יעד טקי_.. . לאחר המתקפה אין לדעת אם נוכל לתקשר באמצעי זה, לכן אנו מוכרחים להיפגש עם ההפוגה הראשונה של הקרבות פה ב- FILU 13. ולקוות לניצחון המרי האנושי. חיינו בידיך אחי. אל תאכזב אותנו ".

מייד לאחר שקיבלתי את ההודעה הקטועה של פילריוס, התחלתי לפעול, לפי מיטב הבנתי… כבקשתו.
הפרלמנט הצבאי היה השליט העליון בחלק זה של נבולת כנף העטלף ופילריוס היה מן המנהיגים הטובים ביותר שידע הפרלמנט מעולם.
סמכתי על החלטתו, והתחלתי לארגן את צי החלל שלי, שמנה 12 ספינות אם, ליציאה. עדכנתי את שרי הצבא באירועים הקריטיים שעומדים להתרחש, ובדרכי הפעולה בהן ננקוט.

אז, החלטתי לנסח הודעות ברורות לשני מגיני הערים האחרות על ארץ 7, בכדי שיארגנו במהירות את כל כוחות התקיפה שלהם ויצאו לכיוון- FILU 18 .
לאחר 14 שעות בלבד הצלחנו לארגן את מרבית כוחות התקיפה של 'ארץ 7' לצי חלל אחד שמנה 34 ספינות אם ענקיות וכארבע מאות ספינות תקיפה מסוגים שונים ומשונים.
ביחד עם הברית הגלאקטית של 30 העולמות, היו לנו כתשע מאות ספינות אם וכ- 12 אלף ספינות תקיפה קטנות. נבחרתי לאחד הגנרלים המובילים למערכה הגרועה מכולן? המערכה שתסמל הרס טכנולוגי אדיר מימדים, ועידן בו הטכנולוגיה האלקטרונית תפול לשפל אדיר.
היה ברור לי שיהיה קשה מאד להתגבר על ההרס, להלחם בהשפעתו ולשרוד בתקופתו.
אמנם מדעני העולמות החלו שוקדים על נשקים ואמצעי לחימה שלא ישתמשו במעגלים אלקטרוניים, אך הדבר יקח זמן רב. וזמן- הוא גורם יקר בתקופה של מלחמה. אמנם היו לנו פצצות מימן ופצצות כבידה, אך ללא ספינות ומחשבים שישאו וינתבו אותם, לא נוכל בקרוב להשתמש בהם.
כעת, אני מוכרח לסיים את המכתב- ספינות הגירנאכס הראשונות הופיעו במזהה הקרינה, ובו ברגע שלחנו לעברם צרור פצצות מימן, כמה פצצות כבידה, ופצצה אלקטרונית ארוכת טווח. המערכות שלנו מתבייתות, חומקות מיירוטים דרך 'העל חלל', ובד"כ פוגעות במטרה. אך כך עושות גם המערכות של ספינות הג'ירנאכסים.

מי יתן וידינו תהיה על העליונה,
מי יתן וכל אדם בכל ספינה, יצליח להשתגר לפני פגוע הפצצה.

פרק ראשון
הירח של כוכב האלוק , ופאב "הפטיש"

מוזר מה שמצליח לגשר בין עמים שונים, שנראים וחושבים אחרת. ובנוסף- מאחוריהם שורכות שנים אינספור של מלחמות עקובות מדם, עריצים משעבדים, סבל, כאב, ושנאה חסרת מעצורים.

על הירח 'בופו' , הצליחו דווקא ההימורים הבלתי חוקיים לעשות כן.

הפאב שנקרא "הפטיש" (פאב- טורנירים- ידע- שיחות)(*), שהיה ממוקם בפאתי העיר היחידה על בופו- היה בעצם מרכז בידור, וקזינו אדיר מימדים, שעוצב בדמותו של ייצור אגדי ענק שנקרא טווס החלל.
אמנם, הפאב החל את תאוצתו הרבה משום שהיה המקום היחיד מסוגו אותו הפדרציה לא הספיקה לסגור באיזור (בשל בעיות בלתי פוסקות בגבולה עם עולמות העננה, וריכוז כוחותיה המשטרתיים שם), אך המקום היה פופולרי מאד בעיקר בזכות עצמו.
יחד באותם אולמות שעשועים בילו להם מינים שונים ומשונים של יצורים.

(*) באנגלית: ICS BUB – ראשי תיבות של:"info-chats-sports", או בתרגום מילים ישיר- "אני רואה ישבן".
רובם המכריע הורכב משמונה מינים מרכזיים שכללו:
בני-אדם, בירדגים, זירדנזאקים, הליוסים, סטיקונים, בונטים, סוירלקסים, ופריכילים. בנוסף לכל אלה, היו גם כמה יצורים שבדרך כלל לא היית רואה על כוכב בעל תנאי אקלים, סביבה, וכבידה כמו של זה. לרובם היה מבנה וחלקי גוף שהיו קשים מאוד לתיאור. אגדות העם העתיקות ביותר, ששרדו עוד טרום עידן מלחמות הנבולה האדירות, סיפרו שלל סיפורים אודות מהנדסים גנטיים שיצרו את אותם מיני יצורים. סיפורים אחרים סיפרו על חיים שהתפתחו בנפרד על כוכבים שונים והפכו לברי בינה.
אולם, איש לא ידע בימים אילו, אילו מאותן אגדות היו מבוססות על עובדות מוצקות, ואילו היו מבוססות על דמיון ושמועות חסרות שחר.

חוץ מהפאב ומהקזינו, היו אטרקציות נוספות ב'פטיש'. היו שם כחמישים אולמות גדולים של טורנירים ספורטיבים שכללו מירוצי מכשולים של בריכות, פלטפורמות תלוייות באויר, מקפצות, ובולי עץ. במסלולי המכשולים המסוכנים יותר לאלופים יכול היית למצוא סכינים גדולות, פטישי ענק ובריכות חומצה. אולמות כדורגל מרחף, סקווש מטרות, וקרבות של חוסר כבידה, מלאו אף הם את החללים הגדולים בעלי כיפות הזכוכית הבוהקות בפאב הענקי.
כמעט כל אחד יכול היה לתחרות בכל אחת מן התחרויות הללו, או לחילופין להמר על שלושת המקומות הראשונים או על הקבוצה המנצחת. אולם אפשרויות הבילוי לא נגמרו בזאת. בנוסף לאולמות הספורט היו גם אולמות של קרבות וירטואליים, קרבות אמיתיים של היאבקות, קרבות רובוטים ענקיים, ולבסוף- קרבות ידע ותבונה. אילו האחרונים כללו טורנירי שחמט, 'גורצי-פן' (השקול בקושיו לשח), בעיות הנדסה, אלקטרוניקה, פיזיקה, גנטיקה ועוד?

אם היה לך זמן וכח, לאחר כמה שעות של הימורים ותחרויות. היית יכול להכנס לאחד מחדרי הדיונים והשיחות המסוגננים והאסתטיים.
לפני שהיית נכנס, היית בודק במחשב אילו שיחות מעניינות מתקיימות כעת במקום. אם לא מצאת נושא המעניין או מעסיק אותך, תמיד יכולת להתחבר לרשת העולמית של הפדרציה ולמוצאו שם. הדיונים במקום, גם הם היו מחוברים לרשת, ומאפשרים להכיר עוד יצורים , ידע ורעיונות מקוריים.
כמובן שגם כאן היו הימורים והתערבויות שונים בעיקר על: "מי טועה, ומי לוקח את הכסף".

פאב הפטיש היה מקום די מפוקפק, בשל העבריינים הרבים, והיצאניות ששרצו במקום.
מצד שני המקום הצליח לספק כמעט את כל גחמותיהם של היצורים הבאים אליו? הישג לא קטן לירח מסכן בעל עיר יחידה עם פחות ממיליארד תושבים.

היתה זו כמעט שעת הסגירה במעבר בין שתי השמשות בפאב הפטיש.
סביב שולחן עץ עתיק ישבו ארבעה יצורים שונים מארבעה עולמות שונים. היתה זו חבורה מוזרה ביותר לכל הדעות, אך הם נראו נינוחים אחד בחברת השני, ואף, בשלב מסוים, החלו צוחקים בשאגות פרועות בעקבות סיפוריו של נימי ההליוס.

כאן הוא המקום להכיר בקצרה את ארבעת היצורים, שלמרות שהם עצמם לא חלמו על כך מעולם,עתידים היו לשנות בחייהם את סדרי היקום עצמו…

מוג'ק רביולי? היה טייס בן אנוש שמנמן וקירח אך שרירי וחסון. זקנו בעל שני הקצוות הארוכים היה סימן ההיכר שלו וגאוותו הגדולה. הוא הטיס בעבר חלליות קרב בצי הלוחם ועזב את תפקידו עקב כאבים כרוניים בלתי מוסברים בכל גופו. מוג'ק תמיד חשד כי הקצינים הסורחים שפיקדו מעליו, ערכו בו ובטייסים אחרים ניסוי כימי-ביולוגי שאת מטרתו לא ידע. כאביו גרמו לו להפוך לאדם עצבני וכועס שנטה להתפתות תכופות לטיפה המרה. הוא שתה בעיקר בשביל לנסות ולהשכיח את כאביו.

קורונה בון? הייתה זירדנזאקית פסיכולוגית שנכפתה לסור לחיי הפשע בעקבות חובות גדולים של המשפחה שלה לארגון פשע גדול על כוכב אנקואיבליוור- כוכבם של הזירדנזאקים. עיניה הכחולות התמלאו לעיתים בדמעות גדולות כאשר חלמה על היום בוא תצליח לאסוף מספיק כסף בכדי לשחרר את משפחתה מן החוב הגדול ולהבריחם מן הכוכב לחירות. היא ניסתה להגשים חלום זה בכל דרך בה הצליחה לאסוף את האוצר הנחוץ. באותו הזמן עבדה בתור מלצרית בפאב הפטיש. היא תמיד עסקה בתכנון מזימות להתעשרות מהירה.

בג'יאן פלאוויס- היה בירדג מהנדס, בעל ידע רב. ניכר בפרוות גופו המבולגנת כי עבר תכופה לא קלה בפרק הזמן האחרון. גילו היה שלוש מאות וחמישים שנה ולכן הספיק לעבוד במקצועות רבים בחייו. הוא היה מהנדס מחשבים, רובוטיקאי, כימאי, פיזיקאי, וקסנוביולוג אבולוציוני. לאחר שהתגרש מחמש נשיו נכנס לתקופת נדודים בה החל מבזבז את הונו בכל צורות הבידור והריגושים שמצא בתבל. הוא הגיע לפאב הפטיש מספר חודשים קודם לכן, ועדיין לא הצליח להפרד מן המקום בו מצא חברים חדשים ובו גילה את אף את ביתו.

נימי אימפבדנטיוס- ההליוס המקועקע, היה טייס ניסוי בעבר אך כעת אילף יצורים מהונדסים גנטית דמויי דינוזאורים למחייתו. נימי היה חובב הומור ואקשן ולכן שהה תקופות ארוכות בפאב הפטיש. הסיבה לכך שלא חי ביחד עם בני מינו על כוכב אברטוצריק, הייתה גזר דין המוות שהוטל עליו שם שנה לפני כן. סיבת גזר הדין הייתה טעות ניווט גורלית שעשה, בזמן שלקח את החללית ההליוסית העוצמתית ביותר של העם ההליוסי לטיסת מבחן. הטעות גרמה לריסוקה והשמדתה המוחלטת של החללית, ולשנאה מוחלטת מצד בני עמו כלפיו.

נימי היה מאושר מתמיד באותו הערב.
כלל לא ניכר בו כעת כי פסק דין מוות ניצב מעל ראשו בכוכב הבית שלו. הוא פנה אל חבריו הטובים והתיישב על זנבו למולם. לאחר שגיכך בקול, החל מספר על תחרות שערך כנגד הליוס שחצן שישב ליד הבר שעה קודם לכן. לפי סיפורו, הלה ניסה להרשים בחורה שנימי ישב לידה, אך עשה זאת בצורה מחוצפת מעט כאשר קרא לה לעבור לידו בלשון זו:
"חמודה, מה את יושבת ליד הילדון, פרצוף טוסיק הזה. את יודעת מה מסמלת קרן ראש קטנה כשלו ? בואי שבי ליד גבר אמיתי מותק."
נימי ענה במקומה בחיוך. "הליוס אמיתי אתה אומר," אמר והסתכל אל תוך תוך הכוס שהלה החזיק בידו.
"הליוס אמיתי לא שותה שוקו של תינוקות מתוך קשית, אלה אלכוהול פריכילי מתוך החבית ". הוא תפס בארבע ידיו את החבית אפופת הלהבות שקנה מן הבארמן הרובוטי שעה קודם לכן ולגם ממנה לגימה גדולה, מתעלם מן הלהבות הצורבות.
ההליוס השני, שהיה לו מנהג תצי מודע, לעשות בועות לתוך השוקו בעזרת הקשית, חדל מכך מיד, והצליף בזנבו בריצפה.
"אם אינך ילדון שרק בקע מהקוקון, אולי תוכיח זאת-בקרב מכשולים נגדי . או אם תרצה, תוכל פשוט להכנע מראש ולברוח הביתה לאמל'ה". הוא אמר וגיכך קלות בהתגרות.
נימי השיב בנחת. "אני בטוח שאתה אינך יכול לברוח הביתה לאמל'ה-כולנו יודעים שהיא מבעיתה עד כדי כך, שאתה יותר מדי עסוק בלברוח-ממנה".

צחוקים ספורים נשמעו מפיות היצורים סביב לבאר. פני העצם של ההליוס השני הצהיבו מזעם.
"החלטתי להענות לאתגר המגוכך ששמת לפני- לגבור עליך" אמר נימי, והעניק לנערה ההליוסית חיוך שרמנטי ומלא חשק.
שניהם יצאו מהבאר כשהמשיכו להטיח אחד בשני קללות, התגרויות, ושנינויות. מספר יצורים שישבו מסביב לבאר, כולל הנערה ההליוסית, עזבו את כיסאותיהם ועקבו אחריהם בשמחה בכדי לצפות בקרב המעניין.

נימי המשיך לספר על אירועי היום בצחוק מאופק ובהתלהבות.
"אתם לא יודעים מה היה שם? חבר'ה . הבחור הזה קרע אותי מצחוק, לא הייתי בטוח אם הוא באמת כל כך גרוע או אם הוא שיכור . הלכנו לתחרות 'רב-מכשול' ודוקא חשבתי שיש לי סיכוי להיות מושפל, בגלל שהוא היה כזה בריון. אבל ישר, עשרים שניות אחרי שהשופט הזניק את המירוץ, הגענו לטרמפולינות התלויות מעל המים. הוא מעד וקפץ עם הראש שלו על הטרמפולינה. אחרי היפוך מטורף באוויר, הוא עשה גלגלון מוזר על המקפצה השנייה ואת המקפצה השלישית הוא פספס לחלוטין. בטפשותו הוא החליט שהוא צריך לנסות להתלות על צד המקפצה בכל זאת, ולאחר שהרס כמעט לחלוטין את המכשיר, הוא נפל למים 'בספלש' אדיר, והשכיב חצי מאיתנו מצחוק על הריצפה".
החבורה עצמה החלה מתפקעת מצחוק בשלב זה.
"זה עוד כלום. אתם לא יודעים מה קרה לו בקטע של בולי העץ הצפים. הטפר של הברך נתקע לו, בתוך בול עץ- והוא לא הצליח לשחרר אותו. במשך חמש דקות הוא כמעט טבע.
הוא ניסה לעלות כל הזמן על הבול שהתגלגל אתו ביחד לתוך המים".
נימי המשיך לספר את הסיפור תוך שהוא מנסה לרסן את צחוקו כל העת.
"אחרי שהוציאו אותו משם, הוא עוד רצה להמשיך . אני בעצמי חיכיתי לו, בכדי לראות אם הוא בכלל נותר בחיים . אבל הוא קשקש משהו על בולי עץ בלתי תקניים ועל זה שטוב שלא המשיכתי, משום שזה היה נחשב לנצחון בלתי חוקי. המשכתי לשחק בשביל הכיף, אבל על הפלטפורמות התלויות בחבלים ראיתי שהוא כלל אינו משחק בשביל הכיף . הוא ניסה להפיל אותי כשניתלה על חבל משוחרר ונתן בעיטה לפלטפורמה עליה עמדתי. נפלתי ממש על הראש שלו והוא איבד את האחיזה בחבל. אני הצלחתי להיתפס בפלטפורמה תחתונה, אבל הוא הסתבך עם רגלו בחבל, והתנדנד לעבר מוט-היאחזות מברזל שפגע בראשו 'בגונג' אדיר. זה היה ה'גונג' של הסיבוב האחרון, מפני שהשופט הפסיק את המשחק והכריז, לטובתי . הוא אמר שלא ראה מפסידן גרוע כמוהו כבר הרבה זמן. רק חבל שהשרירן לא יכל לשמוע אותו בגלל שלא היה בהכרה".

הסיפור כל כך הצחיק את בני החבורה כעת, עד שמוג'ק היה מתגלגל על הריצפה ומחזיק את בטנו בכדי שלא תתפוצץ מצחוק, בג'יאן צחק בקול עבה וחבט את כוסותיו על השולחן באקסטזה וקורונה גיחכה גיחוך צורמני בקולי קולות וכמעט ונחנקה מן המשקה ששתתה.
דקה לאחר שנימי סיים את סיפורו חיוכו התחדש למראה ההליוס השרירי הנכנס אל הפאב. בגדיו היו קרועים וחבורה בולטת עיטרה את צד ראשו. בני החבורה הביטו לעברו ולא יכלו לעצור את צחוקם למראהו. בנוסף לבגדיו הקרועים והרטובים, חתיכת בול עץ היתה תקועה על טפר ברכו. נימי שאג קריאת ניצחון וקרא. "נו, ראית ? כמה שרימית, זה ממש לא עזר לך ילדון . בפעם הבאה תתרכז במשחק ולא בלרמות " הוא ציחקק וחייך לעברו.
הנערה ההליוסית הופיע אז בפתח החדר בחיוך. היא ניגשה אל נימי והעניקה לו נשיקה על לחיו. לאחר מכן רשמה את מספר הטלא-חלל שלה על פיסת נייר ותחבה אותה לכיסו.
ההליוס השני, אחז את הבליטה בצד ראשו והסתלק מן המקום תוך כדי שהוא צועק הערות לא כל כך מחמיאות כלפי אמו של נימי, כלפי בני משפחתו, חבריו, ואפילו כלפי חיות המחמד שלו.
נימי עצמו היה טיפוס עניו ביותר והסתפק בתנועות מגונות בשלוש מידיו, ובהרמת הגביע בהתרסה בידו הרביעית.

לאחר שהצליחו להירגע מן הצחוק ולהחזיר לעצמם את נשימותיהם, פנה נימי אל חבריו ושאל. "לאיפה לעזאזל אתם נעלמתם כשכל זה קרה לי ?".
בן האדם דיבר ראשון. "אני קצת התגעגעתי לספינת הקרב שלי, אז קפצתי לסימולטורים. בשם החלל , הסימולטורים נהיו יותר מסובכים מהדבר האמיתי "
הזירדנזאקית ליטפה עם זנבה את לחיו של האדם בהתגרות ואמרה. "מוג'ק רבילי, טייס הקרב המוכשר שלנו. אל תגיד לי שמאז שהצבא זרק אותך נהפכת לי לרכרוכי "
מוג'ק, שהיה רגיל להקרא פשוט "מו", ניער את ראשו בעצבנות בעקבות ההתגרות ואמר. "קודם כל, כבר לא הטסתי חללית אמיתית ב-שלוש השנים האחרונות. שנית, לא הספקתי להגיד לכם שלמרות הכל, הצלחתי לשבור את רוב השיאים של המכונה. ולבסוף… ממה לעזאזל עשוי הזנב שלך קורונה ? הוא ממש נעים . אני רוצה עוד ליטוף בבקשה.." הוא אמר בקול מתחנן וילדותי.
קורונה הכירה יותר טוב את 'מו הקשוח והעצבני' אך היא נהנתה מעט מן המחמאה הפיזית, ונתנה לזנבה ללטף את ראשו ברכות.
"חבל שאינך בת אדם" הוא הפטיר. "היינו יכולים לעשות כיף חיים ביחד".
היא צחקה ווהצביעה עליו. "חמודי, אתה לא היית עומד בקצב שלי אפילו אם הייתי פריכילית. תמשיך לחלום".
קורונה הביטה לעבר הרביעי שבחבורה.
"תגיד בג'אן. אתה עשית משהו מעניין בשעתיים האחרונות ?".
"מה ?" שאל הבידג שהיה עסוק בלהזמין מנת בשרים גדושה מן המלצר הזירדנזאקי שניגש אליו באותו הרגע.
"רק רגע… ספרי קודם מה עשית את קורונה". הוא אמר והמשיך לדפדף בתפריטו ההולוגרמי התלת מימדי של המלצר.
קורונה הסיטה את מבטה מן המלצר הזירדנזאקי שחייך לעברה חיוך שובב. "סתם שיחקתי סקווש מטרות וקצת גורדי-פן". משום מה היא הסמיקה מעט באמרה את הדברים.
"נו ספר כבר. מה היה איתך ?"
הוא הצביע לבסוף על מנת הבקר המתובל שמולא בעוף ודגים וחייך חיוך מלא ציפיה לעבר המלצר.
"טוב אני נהנתי משחיית סנפירים באוויר ללא כבידה. אני אומר לכם… זה באמת כיף לא נורמלי . הוסיפו למתקן איים מעופפים מעפר וגם שיחים גדולים הגדלים בצורת כדורים מעופפים. הציפורים הצבעוניות ששמו בתוך המתקן הרגו אותי מצחוק. אין להן מושג איפה הלמעלה ואיפה הלמטה ולאיזה כיוון צריך לנפנף את הכנפיים".
"וואוו" קפצה קורונה בהתרגשות. "גם אני רוצה ללכת לשם "
"חכי שניה עוד לא סיימתי" המשיך בג'יאן. "כשהתחכחתי באחד מן השיחים סתם ככה בשביל הכיף, שמתי לב לפתע, כי להבה כחולה אופפת את ראש השיח. אבל הלהבה הייתה קרה לחלוטין והשיח לא נשרף באמת.
ואז, דיבר אלי קול מלא הדים, שאמר לי משהו כזה: "של סנפיריך מעל רגליך? כי המקום בו אתה מרחף, קדוש הוא… "
הסתכלתי למעלה… הסתכלתי למטה… ולא ראיתי איש. אבל התחלתי להבין, מאיפה, אני מכיר את הקול הזה. "
"אני לא מאמין " התפרץ מו לשיחה. "זה בדיוק קטע מאיזה ספר עתיק שדפדפתי בו פעם. משהו על אל כלשהו והמשרת שלו"
בגי'אן הרים את ידיו הקדמיות לאויר. "אה-הה !? הוא בטח חשב שאני מכיר את הקטע הזה בגלל שאני כל כך זקן וחכם והוא ניסה לשעשע אותי _"
"שניה". הפסיקו מו. "אתה רוצה להגיד לי, שיש לך חבר אל, ולא סיפרת לנו על זה אף פעם ? ".

פרק שני
ההתרסקות

"תגיד לי מוג'ק, אתה באמת מאמין שיש כזה דבר שנקרא אלוהים ? עכשיו באמת הצלחת להפתיע אותי". אמר בג'יאן. הוא הרים את גבותיו גבוהה לאויר, ונענע את את ראשו מצד לצד באכזבה.
"אני בטוח, שאולי… יש אלוהים" השיב לו מו בעייפות. לא היה לו כלל כוח להכנס לדיון בסוגיות שברומו של עולם.
"תשמע. אני כבר בן שלוש מאות וחמישים שנה ותאמין לי שלא עשו אותי באצבע. הספקתי לעבור הרבה עבודות בעיניים בחיי בכדי שאני אלמד לא לסמוך על אף אחד. אני אומר לכם, אני בחיים לא אאמין בשטויות האלו על אלים ויישויות קוסמיות עליונות."
מוג'ק חייך. "בג'יאן, אתה- אפילו אם פעם, אחד מהאלים יהפוך אותך לעז חלל מרחפת שמשתינה תה עם לימון וקוביות סוכר, גם אז אתה לא תאמין שהוא קיים"
נימי צחק בקול מן התיאור הססגוני .
קורונה התאמצה לחשוב תחת השפעת האלכוהול הפריכילי ולבסוף פנתה אל בג'יאן ואמרה. "בכל אופן- אם זה לא היה אל, מאיפה לעזאזל שמעת את הקולות האלו וראית את האש הכחולה ?"
"אהה-הה . שאלה מצוינת קורונה" הוא ענה. "כפי שאתם יודעים יש לי מוח אנליטי מצוין וגם זיכרון אקסטרא-אורדינרי, ובעזרת שני אלו, הבחנתי שבאותו זמן ענדתי על פרק ידי את מחשב הצמיד מקרין ההולוגרמות הקטן והחמוד הזה שלי."
החבורה הביטה על המכשיר הענקי שהיה כרוך סביב פרק כף ידו של הבירדג. היו לו אורות זוהרים ומסך מרצד, שאפילו לויתן חלל(*) חצי עיוור לא היה מפספס ממרחק קילומטר. בני החבורה ידעו כי מצבו הכלכלי של בג'יאן היה גרוע ביותר מאז שהתגרש ובזבז את כספו על ההנאות והפינוקים הרבים, אולם הם לא שיערו בנפשם שהוא יתדרדר עד כדי קניית מחשב כף יד שנחשב כה עתיק ומסורבל אפילו על כוכב כה פרימיטיבי מבחינה טכנולוגית כמו בופו.
בג'יאן המשיך בסיפורו, מתעלם ממבטיהם התמהים. "המכשיר הזה מקושר לרשת העולמית של הפדרציה וכך כפי שאתם יודעים, אפשר להתקשר אלי ולדבר איתי ויזואלית. אולם לחילופין, אפשר לנסות ולהשתלט על המערכת, ולהשיג שליטה בהולוגרמות ובקולות של המחשב. מכשנזכרתי בעובדה זו, החלטתי לנסות ולכבות את המכשיר"
"הודות למוחך העילאי " השלים איתו נימי, תוך כדי שהוא משתדל שלא לגכך בקול.
"אוקי, אז אתה צוחק עלי ?" ענה בג'יאן. "תצחק על החבר שלך פה, שבאמת האמין שמדובר באל אמיתי "
מו הרים את גבותיו בלאות לעומת הבירדג, והניד את ראשו מצד לצד.
"בכל אופן, לאחר שכיביתי והדלקתי את המחשב מחדש, גיליתי שזה היה חבר ישן שלי- טארבו, שניסה לעבוד עלי בעיניים בשביל הכיף. אבל לאחר ששוחחנו קצת התברר לי שהיו בפיו גם חדשות חשובות.

(*) לויתן החלל הוא יצור ענק המרחף בחלל בין הכוכבים ומתקיים שם בעזרת אטמוספירה פנימית המצוייה בבטנו. ראייתו חלשה במיוחד, ויש טוענים כי קיים מין עיוור לחלוטין של ליוויתני חלל.

הוא סיפר על שמועות שהופצו ברשת אודות החרפה רצינית בקרבות כנגד הג'ירנאכסית בכל רחבי הפדרציה "
"רגע? היק " גיהק מו. "אתה אומר שהחבר שלך לא? היה? אל בכלל ?" הוא שאל. ניכר בו שהוא מושפע יתר על המידה מן האלכוהול החיזרי החזק, שהיה נמזג לקיבתו במהירות מסוכנת של כארבעה ליטרים לשעה.
לאחר מאבק מחשבתי בולט כנגד השפעת אותו השיכר עצמו, פנתה קורונה לעבר הבירדג. "בג'י, יש לי שאלה. אתה דיברת על 'הג'רנאבים' קבוצת הכדורגל, או על 'הג'רנאכסים', ימח שמם, החיזרים הרצחניים ?"
"הג'ירנאכסים , הג'ירנאכסים. אני מדבר על המלחמה ולא על משחק כדורגל ארור" אמר בג'י בכעס.
"רגע, תרגע," השיב נימי. "מה בדיוק החבר שלך אמר על החרפת הקרבות ? , איזו התפתחות היתה במלחמה ?"
"אף אחד עוד לא יודע בדיוק, אבל השמועות אומרות שזה הולך להיות קרב גדול. יותר רציני מכל מה שקרה עד עכשיו. אגב, חבר שלי טארבו הוא גאון טכנולוגי והוא אמר שהמחשב להקבלת הנתונים שבנה- חזה כי 'רק כוכב השחר הזועם יביא לנצחון במלחמה' "
"כוכב השחר הזועם ?" שאלה קורונה וכיווצה את גבותיה בתמיהה.
שתיקה שררה בין החברים והם הביטו לעבר בג'יאן בשאלה. האם דבר ממשי כלשהו בעולם, יכל להפסיק את המלחמה עקובת הדם בת עשרות אלפי השנים.
"באמת שאין לי מושג על איזה כוכב הוא מדבר. הטלא חלל שלו נהייה בלתי זמין משום מה"
נימי הביט באחרים, ואחר שוב בבג'י. "מעניין. תגיד, אין לך שום רמז ל-למה הקרב הקרוב הולך להיות קרב חשוב כל כך ? "
בג'י ענה בהיסוס. "אני חושב שזה קשור לטכנולוגיה חדשה, שהחליטו להשתמש בה בהפתעה. או משהו כזה…"
"רגע." עצר אותו מו בבלבול. "מי החליט להשתמש בטכנולוגיה החדשה ?, הצד שלנו , או הצד שלהם ?"
בג'י נראה מופתע בעצמו בעקבות השאלה. "אה … אני באמת לא יודע. נראה לי שהצד שהמציא אותה. בכל אופן, אני חושב שאם יהיה משהו רציני, החדשות הפדרטיביות ידווחו על כך מיד".
היתה הפסקה קצרה בשיחה, בה שלושה מבני החבורה נשאו עיניהם לעבר הטרידיויזיה(*).
הכתבה ששודרה במכשיר דיווחה בכלל על התפתחות מפתיעה בתחום מדע הקוסמטיקה היישר מאוניברסיטת 'עור תינוק', שבכוכב סיליקון 969.
הרביעי שבחבורה התבונן דווקא לכיוון אחר, ומצא שם, למורת רוחו, דברים הרבה פחות נחמדים.
היה זה מו שהתבונן אל מחוץ לחלון ואמר. "תגידו אתם חושבים שזה שחללית ג'ירנאכסית מעלה עשן, שטסה בחוסר יציבות, לכיוון שלנו, זה משהו רציני ?"
"וואו , ואני חשבתי שאני שיכורה ", נאנחה קורונה.
היא הסתכלה לעבר נימי, בג'יאן ומו, וראתה את לסתותיהם השמוטות ואת הבעות פניהם ההמומות. היא הבינה בפתאומיות שמדובר בדבר מה המהווה סכנה אמיתית.
קורונה נעמדה על רגליה האחוריות ונשענה עם רגליה הקדמיות על השולחן. אז הביטה מעבר לראשו של מו לעבר החלון הקמור בצידו השני של החדר.

(*) הטרידיוזיה, היא טלויזיה מיוחדת המראה תמונות בשלושה מימדים בעזרת הולגרמות.

עננים בצבע סגלגל כיסו את השמיים עד לקו האופק. הם התגלגלו לעברם כמו ענני עשן ענקיים של הר געש שזה עתה התפרץ. שביל של עשן שחור שהסתלסל מכיוון מזרח הסתיים בנקודה שחורה במרחק. הייתה זו חללית כלשהי שהתקרבה לכיוונם. לפתע, נראה פיצוץ אדיר בצידה של הנקודה. ממנו עפו ניצוצות וחתיכות קטנות יותר של נקודה, שנפלו לכיוון הקרקע מתוכה.
"יש לך עיניים מצויינות מו, זאת באמת חללית ג'רנאכסית", אמר נימי.
"הופה – זה לא טוב . היא ממשיכה לטוס לכיוון שלנו" אמר בג'י תוך שהוא קם מכסאו ותפס בידה של קורונה.
נימי קפץ מעל זנבו ונעמד על רגליו. "מו, אתה מספיק פיקח בשביל להגיד לרגליים שלך להתחיל לברוח מהמקום המזורגג הזה ?"
מו נעמד על רגליו והחל לרוץ בין השולחנות לצידו השני של החדרלכיוון אולם הקזינו. "כן, אני חושב שהן עובדות מצויין. רגע," הוא הפנה לאחור את מבטו לעבר נימי בכעס. "אתה קראת למקום הזה מזורגג, לדעתי האלכוהול פה מצוין "
"תשתוק ותכנס למגדלי החירום " צעק איליו נימי.
האחרים החלו דולקים בעקבותיו, תוך שהם צווחים בפחד וצועקים משפטי אזהרה: "ברחו על נפשותיכם", "חללית מתרסקת לבנין "
בג'יאן הגיע ראשון לעבר הדלת השקופה של המגדל מלא האורות הכחולים שניצב לצד טווס החלל. תפקיד המגדל היה נשיאת מאות יצורים בשעת הפגזה אטומית היישר אל תוך מערכת תת קרקעית ענקית של מנהרות מתחת לפני הכוכב. בג'יאן לחץ שוב ושוב על הכפתור של הדלת אולם דבר לא קרה.
"מוכרחים לעוף מפה עכשיו" אמרה קורונה "המגדל הזה פשוט לא עובד "
"תראו את זה" הצביע נימי בידו לעבר הרחוב הומה היצורים.
מכוניות מעופפות מכל הגדלים והצורות החלו להתרסק אל הקרקע מן השמיים ללא כל סיבה נראית לעין. מאות יצורים מפוחדים רצו בפאניקה ברחובות וניסו להתחמק מכלי הרכב המתרסקים אל הכביש.
"משהו לא בסדר עם החשמל בכל העיר " צעק בג'יאן. "מוכרחים למצוא מפלט אחר "
נימי הנהן בראשו ומשך את האדם והזירדנזאקית אחריו לעבר המסדרון. בג'יאן קיפץ בעקבותיו כאחוז תזזית. הוא ניסה למצוא הסבר פיזיקלי לקריסת החשמל והמכונות ברחובות ובבניינים שמסביבו.
לא היה נראה כאילו משהו פגע במכוניות המעופפות שהתרסקו כך סתם לעבר הבניינים והחנויות. 'מדוע מערכות גיבוי החשמל המתוחכמות לא נכנסו לפעולה'. בג'יאן היה עובד עצות. הוא יכל רק להמשיך לקפץ בעקבות חבריו ולנסות לברוח מחללית הענק המתרסקת.
הם עברו ב- 7 שניות את כל אולם ההימורים הענק, תוך שהם קופצים על שולחנות, ועל ראשי המכונות. שומר הסף הבונטי הבחין אף הוא בחללית המתקרבת והחל שואג ברמקולים בפאניקה. "ברחו על נפשותיכם לכיוון אולמות הטורנירים . זוהי איננה אזעקת שווא, אני חוזר זוהי אזעקת אמת . עב"ם גדול הולך להתרסק באיזור החניונים בכניסה הדרומית"
החבורה הספיקה לעבור כבר ארבעה אולמות הימורים גדולים.
הם פרצו למועדון הצ'אט, כשהם מפילים מחשבים ורהיטים בדרכם. אז הצליחו לפלס דרכם בין היצורים הנמלטים עד למסדרון הרחב, שהוביל לאצטדיון קרבות הרובוטים הענקיים.
"בג'י". צרח מו. "מה כמות הנזק שיכולה לגרום חללית ג'ירנאכסית ברוחב שני קילומטרים למבנה שכזה ? ".
בג'י צרח לו בחזרה. "בזוית ובמהירות הזאת של התרסקות היא יכולה לחרוש בערך 14 עד 15 קילומטרים של מבני בטון ופלדה".
קורונה צווחה "עברנו רק 500 מטר, אנחנו הולכים למות"
"אל תדאגי קורונה, יש לי רעיון" צעק בג'י תוך שהוא פורץ את דלתות האיצטדיון ומנתר בקפיצות ענק במורד המדרגות לכיוונם של כמה רובוטים ענקיים, שהיו נחים בסככותיהם בצד המערבי של האיצטדיון.
"קלטתי אותך בג'י. אני באה" היא צעקה ומשכה אחריה את מו.
הם רצו עד לקצה המושבים וקפצו אחד אחרי השני לתוך האיצטדיון.
אף אחד מהם לא שם לב לכך שמו הצליח להתקל ברגל של עצמו וליפול מן המושבים אל העפר על גבו מגובה של חמישה מטרים.
"בג'י" קראה קורונה. "אני מקווה שאתה יודע להפעיל את הרובוטים האלה? הם לא כלי התחבורה היחידים באיזור אתה יודע "
"לא, אני לא יודע להפעיל אותם, אני בסך הכל בונה אותם" צעק אליה בג'י בציניות מופגנת.
15 שניות מאוחר יותר, בג'י וקורונה התיישבו בתוך תא בראשו של רובוט אדום ענקי בעל טפרים ענקיים. נימי עסק בהפעלת הגנרטור שהיה קבוע ברגלו השמאלית של הרובוט. בג'י הבחין לפתע בגופו השכוב של מו ליד קיר המושבים. הוא צרח. "נימי, תוציא משם את מו השיכור הזה".
נימי שבדיוק הצליח להפעיל את המנועים של הרובוט, זינק במהירות אדירה ודהר לכיוון מו, השכוב כשפניו לרצפה. הוא העמיס את מו על גבו, וגילה כי עדיין נותרה בו רוח חיים. "יופי, אתה חי, תיש זקן. עכשיו תחזיק חזק בצואר שלי".
לפתע האדמה רעדה והוא נזקק לזנבו בכדי ליצב את עצמו שלא יפול.
"החללית פגעה באדמה " צעק בג'י ממרומי הרובוט
מוג'ק גידף לתוך אזנו של נימי. "לעזעזל בקושי יש לך צוואר- הליוס ארור".
בג'י העמיד את הרובוט על רגליו ופיקד עליו בעזרת מוטות הבקרה לרוץ לכיוון קיר האיצטדיון השני. רעם אדיר החל להתגלגל לכיוונם, והאדמה רעדה עתה ביתר עוצמה. נימי הגיע תוך 5 שניות למהירות של 160 קמ"ש, ודהר לצידו השני של האיצטדיון בעקבות הרובוט.
באותו הזמן, מו ספג צרור טלטלות הגונות שאילצו אותו להתנער לגמרי מעלפונו. הוא הצליח להבחין בכך שבג'י שולט ברובוט וכבר הגיע לקצה האיצטדיון לפניהם. הרובוט התכונן לטפס על קיר המושבים. מוג'ק נופף בידו וצעק לו. "בירדג מטורף . חכה לנו, חתיכת אגואיסט".
הרובוט הסתובב והתכופף במהירות, בדיוק בשביל לתפוס את נימי ומו- שהתגלגלו לתוך ידו כפי שמתגלגל כדר נמוך לתוך כפפתו של תופס במשחק בייסבול.
ידו של הרובוט זרקה אותם לתוך תא הבקרה ושניהם נפלו על רצפתו ברעש גדול כשהם נחבטים במכשירים השונים ובמושבים.
קורונה קראה לבג'י. "נצטרך לטפס לתקרת הזכוכית ולשבור אותה".
"אין בעיה קפטן " הוא השיב לה בצעקה, ועבר בצעד את קיר המושבים.
הרובוט טיפס על הקיר בעזרת הטפרים הגדולים שנשא על אצבעותיו, ברכיו ורגליו. הוא הגיע לתקרת האיצטדיון, חבט בתקרה פעמיים ושבר פתח יציאה דרך הבטון והזכוכית.
הוא משך את עצמו לגג המבנה בדיוק כשצידו השני של האיצטדיון נרמס כולו בבת אחת בקול רעם אדיר שלווה בקולות פיצוצים עזים.
גוש אדיר של מתכת, עשן, אבק, אש וניצוצות התקרב לעברם במהירות.
בג'י הצליח לקלוט במבט מהיר את המראה המבעית של החללית המתרסקת מאחוריו. הוא פקד על הרובוט להתחיל בריצה מטורפת על גבי גגות המבנה האדיר. תוך שניה וחצי כל האיצטדיון נרמס מאחוריהם כמו פרצופו חסר המזל של מנקה זירות היאבקות פריכילי שנקלע ברגע מבעית ביותר מתחת לישבנו של מתאבק סומו בונטי שאיבד את שיווי משקלו בקרב כנגד אלוף היקום במשקל כבד.
הרובוט רץ על שיפוע המבנה וקפץ אל גג המבנה הבא. עשרות ניצוצות זוהרים ניתזו לאויר תחת רגליו עם כל צעד שעשה.
נימי הספיק בינתיים להתיישב בכיסא המפעיל וצעק לבג'י. "אין לנו מספיק מהירות בג'י, הדבר הזה הולך לתפוס אותנו עוד בערך 20 שניות "
בג'י הביט בטירוף לכל הכיוונים, מנסה למצוא דרך מילוט בשביל הרובוט. במקומה הוא גילה מבנה בגובה 50 מטר לפניו, אותו לא יכל לעבור בקפיצה.
"חברה, רק רציתי להגיד שאני? אוהב אתכם, לפני שהכל נגמר ב'קווטש' אחד גדול" אמר נימי ביבבה חנוקה.
"רגע אחד" הכריז מו, כשהוא נתלה על מעקה התשקיף. הבעת פנים מטופשת למדי הייתה מרוחה על פניו. "לא נוכל לשתות קצת אלכוהול חייזרי משובח, לפני שאנחנו הולכים ?".
הוא ליקק את שפתיו כשהצביע על מיכל מתכתי גדול בעל מכסה פלדה אדיר, עליו היה כתוב באותיות זוהרות 'אלכוהול פרוכילי- זהירות סכנת התלקחות / התפוצצות'.
"מו, אתה גאון," קרא בג'י. "אנחנו רק צריכים פתיל והתותח הזה יעיף אותנו מכאן לקיבינימט."
"אני לא רוצה להרוס לך," צעקה קורונה. "אבל הבגט הענקי הזה הולך לרסק אותנו עוד 10 שניות, ואתה רוצה לחפש עכשיו איזה פתיל מזורגג ?"
"מזורגג – כן, מזורגג " קרא בג'אן בהתלהבות שנראתה לכולם מטורפת לחלוטין. הוא כיוון את הרובוט אל המיכל וגרם לו לרוץ, לזנק באויר ולנחות עם ברכיו על מכסה הפלדה. אחר כך הוא הניף את יד המכונה גבוה באוויר, וגרם לאצבע המורה של הרובוט להסתובב כמקדחה סביב פרקה התחתון.
אז, הוא תקע בעוצמה את האצבע אל תוך מכסה הפלדה שתחתיו.
ניצוצות רבים ניתרו מן המתכת, עד אשר נקדח בה חור עד לצידה השני.
באותו הרגע נשמע פיצוץ אדיר תחתם שנגרם כתגובה לניצוצות של הקידוח, שנשרו לתוך החומר הרגיש בתוך המיכל הסגור.
בני החבורה נדבקו לכסאותיהם, ומו נפל ונמרח על הרצפה.
הרובוט הענקי נורה לאויר כשאצבעו תקועה במכסה. היה זה ממש כמו לראות ליצן ענקי הלבוש בשריון ברזל , שהחליט, ברגע של טפשות טוטאלית, לירות עצמו מתוך תותח קירקס אל מעבר לשורת בנייני עיר.
כשכמעט הגיעו באויר לשיא הגובה, נזכר בג'י לצרוח פתאום "ואל תשכחו , חס וחלילה, לחגור חגורות "
הבעת חרדה נסכה על פניו של מו. 'מאיפה לעזעזל אני אמצא חגורה עכשיו ?' הוא חשב. הוא הבחין שעל יד המקום בו שכב על הרצפה, התנופפו להם לאויר כמה כבלים משוחררים מתוך פיר החשמל. הוא תפס אותם במהירות וקשר אותם סביב מותניו בקשר כפול.
כאשר הרובוט הגיע לשיא הגובה, הם ראו שבג'י אכן הצליח לכוון אותם רחוק קדימה, לעבר בנין גבוה. ועכשיו הם טסו באויר כמעט מעליו. הרובוט החל ליפול לעבר כמה צלחות לווין ענקיות שישבו על ראש הבניין.
גג הבנין היה בעל שיפוע ארוך, שנמשך עד לתקרה השקופה של בריכת הטורנירים התת מימיים.
בג'י הצליח להפטר מהמכסה הענקי שהיה תקוע על אצבע הרובוט, אך המחיר היה איבוד כל כף היד הימנית של הרובוט.
הוא ניסה לנחות על רגליו ולתפוס באנטנת תקשורת גדולה עם ידו השמאלית של הרובוט, אך הוא פספס לחלוטין ונפל בחבטה אדירה עם ישבנה של המכונה לתוך צלחת לווין ענקית, שנעקרה ממקומה והחלה מחליקה בפראות לכיוון גג הזכוכית של בריכת הטורנירים .
למרות שמוג'ק השיכור קיבל את המכה החזקה מכולם, הוא צעק בהתלהבות "איזה כיף . לא התגלשתי במגלשה מאז שהייתי בגן".
בג'י צרח משהו שנשמע כמו "אני לא יודע לשחות לעזעזל"
כאשר הם פגעו במעקה הבטון, שנמצא בקצה הבניין, הרובוט קיבל מכה אדירה וקיפץ לאויר, ואז הם שמעו את נימי צועק מעליהם. "אני לא יודע לעוף לעזעזל"
חגורת הבטיחות שלו התנפנפה מהמושב אל האויר? היא הייתה מקולקלת.
הרובוט ונימי נפלו מטה דרך תקרת הזכוכית, שנשברה

[אורי מני]

פרק רביעי
דם ירוק זוהר- חידות באפילה

קורונה אזרה אומץ וטיפסה אחר האחרים לראש גרם המדרגות ההרוס בשנית. רק אז נזכרה איזו שאלה הציקה לה מאד- בקשר לג'ירנאכסים. "רגע אחד," היא אמרה. "שכחתי, איך הם בכלל נראים הג'ירנאכסים האילו ?"
"וואו זאת באמת חתיכת שאלה " השיב לה בג'י. "בואי רק נאמר שבגלל שהם מעוותים לנו את התפיסה, בדרך כלל לא נוכל לדעת בדיוק איך נראה הג'ירנאכסי שפגשנו, או- לפחות לא מיד ברגע הראשון"
נימי הוסיף "בנוסף לזה, יש גם מחקרים רבים שמצביעים על האפשרות שהג'ירנאכסים משפיעים על האבולוציה של עצמם בעזרת המחשבה. ?זאת אומרת, שאם הם צריכים עוד חלקי גוף או שינויי צורה הם יכולים לתכננם במוחם וליצור תוך זמן קצר דור חדש עם התכונות הנדרשות להם . כך שהם משתנים די מהר עם השנים"
בגיאן הניף את אצבעו ואמר "אלמנט חשוב שכן נשאר איתם לאורך השנים הוא גופם הזרחני"
מו הוסיף. "הם יכולים להיות זרחניים אבל הם לא כל כך מבריקים. מזל שכל מה שהם יודעים לעשות הוא לגנוב טכנולוגיות. אם הם היו מצליחים לגדל לעצמם מוחות נורמליים, הם עוד היו מנצחים אותנו מאז בכל מלחמה ומלחמה !"
"שששש?." השתיק אותו הסבא. "אנחנו מתחת לגוף הספינה עכשיו, ואתם עושים יותר מידי רעש"
"תתאספו לידי עכשיו" הוא נופף בידיו. "יופי. כן, עכשיו? זה מה שכל אחד מכם הולך לעשות עכשיו"
הוא לחש לאוזניהם את הוראותיו וכאשר סיים, שאל. "כולם מסכימים עם זה ?"
הם הנהנו אט אט בראשם.

מו וקורונה נעמדו מתחת לחלק הספינה שחסם את קצה המדרגות. מו חיכה לסימן מהזקן שסימן לכל אחד מהם להגיע למקומו. כשקיבל את הסימן שלו הוא הפעיל את קרן המוות שלו וכיוון אותה בזוית של 70 מעלות לנקודה מרכזית במתכת שמעליו. הקרן החלה להמיס את המתכת, מפילה טיפות לבה לוהטות וגדולות אל הרצפה. לבסוף נפער חור בקוטר של חמישה-עשר סנטימטרים בתקרה. קורונה תחבה במהירות את רובה הרימונים שלה לתוך החור ושחררה רימון אחד באלכסון לעבר כל אחד מהכיוונים של החדר.
קולות נפץ אדירים נשמעו מעליהם, ואז קורונה תפסה שני עכבישי נפץ רובוטיים עם ציפוי גומי דביקים לרגליים מתוך חגורתה. היא לחצה על כפתורי ההפעלה שלהם וזרקה אותם לתוך החור. העכבישים נחתו בשקט על רצפת הברזל. העינית של קורונה הראתה לה מה רואים העכבישים. היא שלטה בהם בעזרת שני שלטים שהיו קבועים בחגורתה. כל אחד מהם הלך לכיוון מנוגד בתוך חדר אליפטי מפוייח. ברגע שתמונת המסך של שניהם נהייתה מטושטשת, הבינה קורונה שהופעלו שדות טשטוש בחדר. מייד היא הציצה במגלה הקרינה שלה שהראה לה את ארבעת מקורות האנרגיה המטשטשת.
היא כיוונה את שני העכבישים בעזרת השלטים לעבר מקורות האנרגיה, ומיקמה כל עכביש בין שני מקורות אנרגיה. אז היא לחצה על שני הנפצים בבת אחת. הפיצוצים היו צורמים ביותר הפעם. עשן לבן גלש מטה מן החור. היא התבוננה במגלה הקרינה ולא ראתה עוד קרינה בחדר, אך מגלה האנרגיה שעל פרק ידה שלה הורה על דבר אחר.
"גז רעיל " היא צעקה, תפסה מיד בתיק הגב שלה, ותלשה ממנו את מסכת האב"כ הזירדנזאקית שלה. היא סימנה לאחרים לעשות כמותה. כעבור 15 שניות כולם היו לבושים במסיכות האב"כ שלהם. אז הזקן הסתכל למעלה על החור והורה למו להרחיב את החור בתקרה בעזרת קרן המוות. מו הפעיל שוב בשמחה את הנשק האדיר, והמשיך להתיך חישוק גדול יותר בו יוכלו לעבור. לפני שהוא השלים את החישוק הוא הורה לאחרים להתרחק, ולאחר כשתי שניות, חתיכת מתכת ענקית וגדולה נשרה מן התקרה. מו הצליח בקושי להתחמק הצידה בגלגול מן החישוק הקטלני.
החבורה הביטה למעלה לתוך חדר אליפטי ושחור כפחם. בג'י לחש משהו לזקן, והזקן הנהן פעם אחת בראשו. הבירדג הפעיל את חליפת ההסוואה שלו וכמעט נעלם לגמרי. בזמן שחליפת המסכים האלסטיים שלבש הפעילה את הקסם שלה הוא קפץ על חתיכת המתכת הענקית שהיתה עדיין די חמה וממנה ניתר לגובה שני מטר וחצי אל החדר העליון. רגלי הקנגורו שלו, הוכיחו את עוצמתן בשנית. הוא חייך לעצמו, הביט סביבו במהירות, והציץ במגלה הקרינה.
'- אין פה שום דבר'. הוא חשב. 'חדר אליפטי מתכתי עם סימני פיצוצים שחורים על כל הדפנות'.
הוא החל לסרוק את הקירות וגילה פתח נסתר מאחורי קפל באחד הקירות. הוא החליט להסתכן ולהיכנס לחדר הבא לבדו, משום שעטה שריון הסוואה והיה ברשותו משבש האנרגיה. הוא החליט לצעוד על קצות אצבעותיו אל תוך החדר הבא. בחדר הזה לא היו מקורות אנרגיה חזקים אך החדר כולו זהר בירוק וכחול עמומים שנראה שיצאו מן הקירות עצמם. היה זה מראה מרהיב ומהפנט.
ברגע הראשון הוא לא הצליח לדמיין לעצמו את המטרה של חדר שצבעי קירותיו זוהרים ומשתנים ללא הרף. אבל אז לפתע הוא הבחין בתנועה שיצאה מהקיר עצמו. היה זה מחוש ארוך ועבה, שזהר בתבניות של ירוק, ארגמן, וכחול, ונע בתנועה שדמתה לתנועת גירוד.
'כל הקירות היו שורצים במחושים כאילו' המחשבה הלמה בו כמו פטיש. 'אילו הם הג'ירנאכס' הוא הושיט אט אט את ידו אל מתחת לשריון בכדי להוציא משם את הרובה, כאשר נזכר לפתע בכך שאם יוציא את הרובה מחוץ לשריון, הרובה לא יהיה בלתי נראה, ואז הוא יהיה קורבן ללינצ' ברוטלי של קנוקנות ירוקות זוהרות.
הוא חזר לחדר הראשון בכדי למצוא את חבריו מתנשמים מן הטיפוס לתוך החללית. הם מיקמו את עצמם במבנה סריקה, ונראה היה כי הם מוכנים לחפות עליו מאחור. נימי גילה את נוכחותו במאתר הקרינה, ולחש לכיוונו, "בג'י? תוריד את ההסוואה מהשריון אם זה אתה"
בג'י לחץ על כפתור נעלם במרכז בטנו, והפך בחזרה לנראה.
ארבעה נשקים כוונו אליו אז בבת אחת.
"תרגעו חברה, זה אני" אמר בג'י בלחישה מפוחדת.
"אם זה אתה, איך נראה הרובוט שרכבנו עליו היום ?" שאל הזקן.
"הוא ? הוא היה אד..אדום . בלי יד ימין . וביד שמאל הוא טלטל ספסל עם זקן מפוחד שצעק כמו בחורה".
"אני לא צעקתי כמו בחורה" אמר הזקן בעצבנות.
"חבר'ה, אתם לא יודעים מה יש בחדר הזה…" לחש בג'י. "המקום הזה שורץ מוטציות זרחניות, שנראות כמו נחשים ענקיים".
"אז למה אתה מחכה ?" אמרה קורונה בהסטריה ודחפה אותו הצידה. "תחפו עלי !"
היא תלשה שני רימונים מחגורתה, הציצה לתוך החדר המוסתר, ואז זרקה לתוכו בכוח את שני הרימונים, והתגלגלה הצידה בכדי לתפוס מחסה.
נשמעו שני פיצוצים אדירים וכמאה צווחות אדירות וצורמניות במיוחד מן החדר המוסתר. חלקים זרחניים עפו לתוך החדר שלהם, ומיד אחריהם הציצה קנוקונת זרחנית לתוך החדר והחלה לירות מתוך עינה היחידה לייזרים לבנים לכל הכיוונים. הזקן ירה יריה אחת ושש קרניים אדומות-סגולות זינקו מן הקנה וביתרו את גופו של החייזר.
בג'י ונימי דבקו אחר צעדיו והחלו לרסס פלזמה ולייזרים לעבר הכניסה.
מו החליט בינתיים לנסות שיטה חדשה בכדי לפגוע בהם, וירה עם קרן המוות דרך הקיר. הוא סימן אותיות M גדולות בעזרת הקרן שהמיסה דרך קיר הפלדה בחום של אלפי מעלות.
קנוקנות חדשות המשיכו להופיע ללא הרף מן הסדקים, ומדי פעם נחתכו לשניים ע"י קרן המוות, או על ידי קרן לייזר טועה, או שההתאדו לגזים בשל התנגשות בפצצת פלסמה טעונה.
קורונה תפסה את משגר הטילים מחגורתה, וצעקה למו. "אני צריכה פתח בקיר הזה !" היא הצביעה על אחד הקירות.
"אין בעיה" הוא צעק בחזרה וצייר לה חלון מרובע בקיר בעזרת הקרן. קוביית פלדה חייזרית נחתה לתוך החדר בקול צורמני. קורונה הפעילה את המשגר והשחילה טיל לתוך הפתח המרובע. כעבור שלוש שניות הטיל פגע בקירו של החדר השני ופוצץ את כל האיזור לרסיסים. התקרה המתכתית של החדר השני התמוטטה ולפתע העולם כולו נהפך ללבן זוהר.
"הם משתמשים בהולוגרמה מעוורת ," צעק הזקן. "תירו במקורות האנרגיה, רק לפי המסכים שלכם"
"תזהרו לא לפגוע אחד בשני" צווח נימי מהצד השני.
קורונה היתה הראשונה, שהתגלגלה לתוך כדור בכדי לסוכך על עיניה מהקרינה, ובכדי להצליח לראות את קריאות מגלה הקרינה שעל פרק כף ידה. לבסוף היא הצליחה לזהות את הסימונים של מקורות הקרינה המטושטשים על המסך, והחלה לירות עם מכונת הירייה לכיוון הכללי של אחד מהמקורות.
היא הצליחה לפגוע בו ולבטל את הקרינה בדיוק כאשר היא ספגה פגיעת לייזר ישירה לשריון החזה שלה ועפה אל הקיר האחורי.
"חבורת ממזרים" צרח מו, והסתער לעבר החדר השני בקפיצת בורג תוך כדי נפנוף קרן המוות שלו לעבר כל הכיוונים בפראות. האחרים המשיכו לנטרל את מקורות האנרגיה בעזרת הלייזרים והפלזמות.
"קורונה שכחה להדליק את שריון המורגנה שלה"(*) גידף דוג'ר בכעס.
חלקי קנוקנות ירוקות וכחולות עפו לכל הכיוונים עקב פעולת קרן המוות של מו. אבל הקרן גם פרצה חורים בכל הצדדים של שלושת החדרים. כעת חתיכות מתכת גדולות ולוהטות החלו נופלות עליהם מכל הכיוונים.

(*) שריון מורגנה, הוא שריון המגן בפני קרני לייזר בכך שהוא מכופף אותן בעזרת שדה פלזמתי לוהט שהוא מחשב ומייצר במהירות. מקור השם הוא ה'פאטה-מורגנה'- אותה תופעה שמקמרת קרני אור במדבר בשל מקדמי שבירת אור שונים של אטומי האויר שלוהטים בעוצמות שונות.

"מספיק מו " צעק נימי מן הקומה השניה. "אנחנו מוכרחים לצאת מפה מהר לפני שנמעך למוות מצאתי מסדרון פה למעלה "
מוג'ק צעק לבג'יאן. "בג'י, תציל את קורונה, אני אחפה עליך".
בג'יאן התחמק ממטח לייזרים ומיהר לעבר קורונה. הוא זחל לעברה ולחץ על הכפתור בצד השריון שלה, שהפעיל את המערכת הפלאסמטית ההגנתית לעיקום קרני לייזר.

בינתיים נימי עזר לזקן לעלות לקומה השניה כאשר הוא משתמש בשתי ידיו בכדי למשוך את הזקן, ובשתי הידיים האחרות בכדי לירות לייזרים, וקליעים לעבר מקורות ירי שונים. באותו זמן בג'י תפס את קורונה, ובשלושה ניתורים קשים הצליח לקפץ איתה דרך ההריסות אל הקומה השניה.
מו הבחין בכך שבג'י לא הצליח לקחת את תחמושת טילי הכתף של קורונה. נימי הבחין במבטו הקבוע של מו וצעק לו. "עזוב את הטילים, יוצאים מפה עכשיו "
לאחר הרהור מהיר, ידע מו מה הוא הולך לעשות. הוא צעק לנימי, "תן לי את הזנב שלך " ורץ לעבר הקיר עליו טיפסו האחרים. נימי שלשל לו את זנבו ומשכו אל הקומה השניה במהירות. באותו הזמן, האחרים נאלצו לספוג פגיעות רבות שהחלו לכלות את אנרגיית שריון המורגנה שלהם. בג'יאן וקורונה ניסו לנטרל קנוקנות שהגיחו מן הפתחים החדשים שנוצרו בקירות. בזמן שכל האחרים נכנסו בריצה לתוך המסדרון, תוך כדי ירי על מקורות האנרגיה, נשכב מו על שפת ההריסות וחיכה לריכוז של קנוקנות שיתאספו בחדר התחתון. הוא כיוון את קרן המוות אל ערימת טילי הכתף של קורונה ולחץ על ההדק. הקרן האדומה פגעה במדוייק בטיל המרכזי מביניהם. פיצוץ סגול עצום קימט את קירות החדר תחתם. הדף הפיצוץ היה כל כך חזק עד שהוא העיף את מו לעבר האחרים במסדרון וגרם לו להפיל את נימי על הרצפה. שניהם הצליחו להעמד ולהמשיך לרוץ אחרי האחרים בזמן שהמסדרון התמוטט מאחוריהם בקול "קווטצ'" אדיר.

המסדרון החייזרי המוזר היה ארוך ביותר, והוא החל להתעקל שמאלה ולטפס כלפי מעלה.
לאחר ריצה של חמש דקות במעלה המסדרון הם הגיעו למבוי סתום. הזקן הביט סביבו ונקש קלות על קירות המסדרון החייזרי. הוא שמע קול מבשר טובות כאשר הקיש על התקרה. לבסוף מצא נקודה בתקרה ממנה עלה הד חלול. הוא שיגר כמה אגרופים חזקים (שחוזקו ע"י חליפת הכוח המכאנית שלו) לתוך התקרה שמעליו.
הפתח שנפער לא היה גדול כלל, אך הם יכלו לראות פיר גבוה שטיפס לגובה של 30 מטרים מעליהם.
נימי התנדב לטפס ולראות מה יש בסוף הפיר. הוא לקח איתו חבל חזק שקשר למותניו, וטיפס במהירות מדהימה כשהוא נעזר בצידי הפיר החלקים כבמוטות סולם. כאשר הגיע לראש הפיר בגובה 30 מטר הוא גילה מעבר צר שנמשך לשני כיוונים מנוגדים. הוא חיפש חפץ כלשהוא שיוכל לקשור אליו את החבל. מכשלא מצא מקום קשירה הוא החליט פשוט לחורר את המתכת בעזרת טפר הברך שלו. לאחר שבעט בפינת סף הפיר מספר פעמים, הצליח לרקוע חור במתכת. הוא העביר את החבל בתוך החור, קשר אותו בקשירה כפולה ושלשל למטה את החבל.
לאחר שכולם טיפסו למעלה, הם הביטו במסדרון הנמתח לשני הצדדים. סיבים ושיני פלדה מעוותות ואימתניות איימו על כל יצור חי שביקש לעבור אל תוך הפיר מבין קירות המסדרון.
"אנחנו מוכרחים לפעול מהר." אמר נימי. "עדיף שנתפצל. לפחות כך, יהיה סיכוי למחצית מאיתנו למצוא את היציאה ולצאת מפה בחיים".
"אתה צודק," הנהן בג'י. "עשינו כבר כזאת המולה שאפילו אם כל מערכות התקשורת הפנימית שלהם לא מתפקדות? הם כבר כולם יודעים שאנחנו בתוך הספינה".
"מו? אתה ואני נלך לצד המזרחי, ו דוג'ר, קורונה, ובג'י, אתם תקחו את החלק המערבי. ככה יהיו לנו יותר סיכויים למצוא את היציאה מהמקום המקולל הזה".
"מוסכם- בואו נזוז" לחש דוג'ר לעבר קורונה ובג'י.
נימי הביט במוג'ק והחל לנתר במעלה המסדרון הקוצני המסוכן. מו החרה החזיק אחריו, אך ניכר בו שהוא נזהר ביותר שלא למעוד וליפול על צידי המסדרון הקטלניים. קורונה, בג'יאן והזקן, רצו במסדרון השני כאשר הזקן שובר מדרכם, בעזרת רגליו המשוריינות, את שיני המתכת המחודדות. כאשר הם הגיעו לעיקול המסדרון שטיפס כלפי מעלה, הזקן האט וסימן לקורונה סימון של תפיסה בשתי ידיו, כאשר אצבעותיו נפתחות ונסגרות.
קורונה הרימה את גבותיה ושאלה אותו בפליאה. "סבא אני יכולה בקלות להבין איך זה שנדלקת עלי… אבל אתה באמת חושב שזה הזמן בשביל זה ?".
"מה ?, אהה- לא, לא ? התכוונתי שתוציאי החוצה כמה עכבישי נפץ בכדי שנוכל לדעת מה יש בהמשך המסדרון".
"אה ? אוקי, הבנתי אותך" היא שלפה שני עכבישי נפץ דביקים, וזרקה אותם אל שני קירות המסדרון.
היא הובילה אותם במיומנות בעזרת השלט שהיה קבוע בחגורתה. העכבישים התקדמו אל תוך מסדרון ארוך שהמשיך להתעקל לפניהם לימין. לאחר שתי דקות של המתנה, בני החבורה החלו לעקוב אחרי העכבישים ברגל. כך הם המשיכו ללכת עד שעצרה אותם קורונה באחת. "הופה אני נכנסת לחדר חדש עכשיו. אני אנסה למצוא את נקודות הקרינה ולנטרל אותן".
היא הנחתה את שני העכבישים לטפס בנפרד על התקרה ועל אחד הקירות הצדדיים. לפתע היא הבחינה בתנועה בזווית עינה. היא מיקדה את התמונה של משקפת הלילה שלה, וראתה יצור מוזר מלא בחברבורות, ומכוסה בריר, בעל עשרות גפיים וקנוקנות אימתניות. היא עצרה את נשימתה ומיקדה את התמונה לעבר עומק החדר. מאחורי הגוף הראשון היא הבחינה בעוד יצור חברבורות, אליו זחלו קנוקנות מהחדר השני. הקנוקנות התלפפו סביב הריריות ופרפרו והצליפו לכל הכיוונים תוך כדי התלפפותן. היה זה מחזה מפחיד. היא לחשה לזקן, "יש שם כמה ג'ירנאכסים מכוערים יותר מדודה שלי עדנה".
מתוך יצור החברבורות והטלפיים נפלט לפתע יצור אדום וזרחני בעל מרקם גלי משתנה, שקיפץ מספר פעמים על הרצפה כמו כדור גומי קשיח. היצור המשיך לקפץ למרחקים גדולים יותר ויותר, לאחר שפרש כשבעה מחושים חדים קדימה וכנפיים זעירות לצידיו. כל פעם שקיפץ באויר, היה נראה כמו גל בים של דם. הוא כיוון מחושיו כלפי מעלה ופרש את כנפיו הזעירות, וכשהגיע לגובה של מטר וחצי מעל הרצפה שינה את צורת מחושיו לצורה אליפטית שדמתה לשפת גל בים, ואז חזר במהירות את הרצפה וניתר שוב על גחונו שנראה כחציו של כדור קפיצי גדול. לפתע החלו להפלט מן היצור החברבורותי עוד ועוד גלים אדומים. מספרם החל לגאות והם החלו מציפים את המקום. קורונה עצרה את עצמה מלהכנס לפאניקה, והמשיכה להניעה את שני העכבישים בתוך החדר. לבסוף האחד נעצר על התקרה מעל ליצור המפחיד, ואילו השני נעצר בצידה השמאלי של ההמולה הגואה של הגלים האדומים.
היא לחשה במהירות לזקן "זהו? אני נפטרת מהם" ולחצה על שני כפתורי ההשמדה באותו הרגע.
"לא " לחש בג'י "את מוכרחה לנטרל קודם כל את מוקדי הקרינה בחדר"
ספירת שלוש השניות לפיצוץ הסתיימה ונשמעו שני פיצוצים אדירים ורעם שהחל להתגלגל לעברם דרך המסדרון.
"קדימה להסתער " שאג הזקן, ורץ קדימה במסדרון, כאשר רעם הפיצוץ מתערבב ברעש מהלומות המתכת של רגלי החליפה המכאנית שלו הפוגעות ברצפת הסגסוגת החייזרית.
הם רצו אחריו לתוך הלהבות והעשן. כאשר הזקן הגיע לחדר הוא איתר מייד 3 נקודות קרינה, וניטרל את כולן בשלוש יריות מדוייקות. אולם מרוב המהירות, הוא כלל לא הבחין ביצור קופצני אדום שקיפץ לעבר ראשו מאחורי גבו. הוא הצליח להתחמק מן הזינוק הראשון בכריעה, אולם היצור החל לקפץ סביבו כמו סביבון, וחמש יריות של הזקן הצליחו לפספס את הממזר הקטן לגמרי. בג'י וקורונה פרצו לתוך החדר בדיוק בכדי לצפות במראה האימתני של גל זוהר ואדום, בגודלו של כלב פודל, קופץ על ראשו של דוג'ר ומפילו ארצה באכזריות.
קורונה צרחה ודילגה לעזרתו של הזקן. בג'י הבחין בעוד מספר גלים קופצניים וקנוקנות בצידו השני של החדר המוזר ,והחל לירות מטח בלתי פוסק של פלזמה לכיוונם. קורונה ראתה כי הגל האדום החל להמיס בדרך כלשהי את שריונו של הזקן תוך שהוא מרתק אותו לרצפה. אדי חומצה אפורים עלו לאויר מתוך חריצים בשריונו. הזקן עצמו צרח בפאניקה. קורונה נעצרה לרגע בחוסר אונים ואז הניחה את משגר הטילים והוציאה מתוך הנדן שעל גבה את אלת האיש המסומם. היא נעמדה מעל היצור, ותקעה בו בתנופה את האלה המשוננת תוך שהיא לוחצת על מיכל הסמים הקבוע בידית האלה. היצור התעוות באחת והחל מנופף בטירוף בקנוקנותיו המשוננות ובכנפיו. היא הצליחה להרים בפראות את היצור התקוע מגבו של הזקן והלמה אותו בקיר עם הפטיש. היא הצליחה לבסוף לנתק מן הפטיש את היצור המתפרע שהשפריץ לכל הכיוונים חומצה אפורה מתוך בטנו. היא מיהרה אל הזקן, ועזרה לו לצאת מתוך החליפה המכאנית ההרוסה שלו.
ברגע שחזר לעשתונותיו צרח דוג'ר בזעם, תפס את רובה הלייזר השש קני שלו, והחל לרסס את הקנוקנות שהחלו לסגור על בג'י מכל צדדיו. כאב החומצה שאיכלה בבשרו הניע אותו לנקמה כוללת. קורונה הבחינה לפתע בחמש קנוקנות המגיעות אליהם מתוך עיקול החדר המוזר. הגל הפצוע והמסומם, ניסה לקפץ ולעוף לכיוונם תוך שהוא משפריץ מגופו מלאי מפליא של חומצה מסריחה שהתפזרה על גבי רצפת המעבר. הקנוקנות ניסו לזחול במהירות לכיוונם, אך כשזחלו על החומצה שעל הרצפה, החלו לצווח, להצליף מכאב ולפרפר.
"יופי, תעסיק אותם בינתיים" פלטה קורונה בעצבנות, ורצה לכיוון משגר טילי הכתף שלה. היא התמקמה על קטע רצפה ישר, וטענה את אחד משני הטילים שנותרו לה. "את הטיל האחרון אני משאירה בשביל אמא שלכם, ילדים " היא חייכה.
בדיוק ברגע בו הקנוקנות הצליחו למצוא נתיב מעבר נקי מחומצה והחלו להתקדם לעברה, היא לחצה על ההדק. הטיל נורה ופגע בקיר התומך, שניצב בצד החדר, וריסק לחתיכות את כל המסדרון.
"אופס," עצמה קורונה את עיניה. "רציתי לשמור את הטיל בעל המטען המועצם לסוף- איך לעזעזל התבלבלתי ביניהם"
לפתע כל המבנה סביבם החל חורק חריקה אימתנית.
סדקים ארוכים הופיעו לאורך קירות הברזל החזקים.
כולם הסתכלו אז לעבר התקרה באימה. בני החבורה והג'ירנרכסים גם יחד.
אולם…- הייתה זו הרצפה שהתמוטטה ראשונה.
מבנה הפלדה האדיר נקרע מתוך הקירות והחל נופל מטה. גם התקרה של המשך המסדרון וגם הקירות של מפלסים אחרים החלו להיקרע ולהתמוטט לתוך עצמם, כשהם משאירים אחריהם חללים גדולים וברזלי תשתיות המזדקרים לחלל. רצפת הפלדה עליה עמדו, נפלה תחתם. הם נפלו יחד איתה כמה מטרים, ונמחצו בעצמה על גבי הפלדה שעצרה את נפילתם באלימות בלתי מבוטלת.
בג'י היה הראשון שהצליח להתנער מן ההלם. היה לו "דז'ה-וו" פתאומי ומפחיד, מתוך ביקורת הבניינים הבלתי יציבים שערך בכוכבו בירדגון לפני כמאתיים שנה. הוא הבחין מעבר לקנוקנות והגלים שניסו להתאושש גם הם מן הנפילה, בחדר בעל חלל הרבה יותר גדול, קדימה לפניהם.
הוא קם במהירות וקפץ לקצה הרצפה הקרועה. הוא הביט מעבר לשפת הרצפה השבורה, וראה חדר אדיר ושחור הנפרש מתחתיו. קירות החדר היו מכוסים בלשונות חיות אדומות ואדירות שנטו לפנים החדר בזוית של ארבעים וחמש מעלות. חלקי איברים חייזריים ענקיים וחיים השתלבו באופן מפליא בקירות הפלדה. מתוכם הזדקרו שיניים סכיניות אדירות ונוצצות.
שוב נשמע הקול האדיר של פלדה שנקרעת מהקיר, ובג'י הבין מייד כי הרצפה עומדת ליפול שנית. מיד נרקמה במוחו דרך פעולה. מפלט אחרון. הוא ניתר לכיוון הזקן והניח אותו על גבו.
"מה , מה קרה ?" ניסה להתאושש הזקן מן המכה שחטף בראשו.
"כלום, רק תחזיק בכל הכוח בצוואר שלי דוג'ר"
קורונה קמה אף היא מן הרצפה, והעיפה מבט לצדדים. "מה לעזאזל אתה עושה ? הקנוקנות באות לכיוונ__".
נשימתה נעתקה מגרונה בשל עוצמת המשיכה שבג'י הפעיל על זרועה. הוא משך אותה בקפיצות לקצה הרצפה השבורה והצמיד לשריון שלה את רצועת הבטן המרכזית של שריונו.
"קיפצי" הוא צרח, תוך שהוא יורה כבל אבטחה בעל קליע מתברג לעבר הרצפה התלושה.
כל עצמת התנגדותה לא עזרה לה, והיא נמשכה אחריו לתהום בצרחה.
הם עפו כשתי שניות באויר, עד שהתנגשו בקיר גמיש ורירי והמשיכו להתגלש בנפילה בזוית של 65 מעלות בצמוד אליו. הרצפה ממנה קפצו התמוטטה היישר מעליהם והחלה לנטות על צירה. הם החלו לצרוח בפחד והג'ירנאכסים הצטרפו לצרחותיהם. הם גלשו במהירות הולכת וגוברת, נצמדים ללשונית הרירית בפחד. משני צידיהם חלפו במהירות שיניים גדולות שיכלו לבתרם לשני חלקים בקלות בלתי נסבלת- אולם נראה היה, כי בג'י הצליח לכוון את הקפיצה באופן מדוייק ומעורר התפעלות אל בין השיניים.
"לא רע" קראה קורונה, תוך שהיא מנסה לאחוז בכל כוחה בלשונית הרירית. כבל האבטחה נמתח לאורך של חמישה-עשר מטרים והאט את נפילתם. אולם לבסוף, הסתבר לכולם כי המשקל של השלושה היה רב מדי בשביל הכבל, כשהוא נקרע בקול צליפה חדה מן הרצפה שמעליהם. הם החליקו והתגלגלו במהירות רבה למרחק של כשלושים מטרים מן הלשונית לעבר רצפת האולם האפל. קורונה פתחה עין אחת והציצה סביבה.
נראה היה כאילו הם נמצאים בבטנו של לוויתן חלל ענקי.
"אוי אברוך" אמר בג'יאן בעייפות. "קודם מדברים אלי שיחים, ועכשיו זורקים אותי לבטן של ליוויתן חלל" הוא עצר ושפשף את פניו בייאוש. "בסוף עוד יקראו לי נביא"
"בשנייה הזאת, אני קוראת לך מושיע " אמרה קורונה ותפחה על גבו בהכרת תודה.

בחלק המזרחי של חללית הענק הג'ירנכסית, מו ונימי המשיכו ללכת לאורך המסדרון השני. הם הגיעו לשיפוע כה תלול, עד כי נימי החליט לקשור חבל סביב בטנו ולחבר אותו לשריונו של מו. כך- הוא חשב- יוכל לעזור למו לטפס אחריו ללא סכנה. הם היו צריכים להיזהר מקירות המסדרון שהיו מכוסים סכינים בוהקות ומחודדות.
"מי לעזעזל ממציא כאילו מסדרונות" גידף נימי והחל מטפס במעלה המסדרון.
מו החל שובר את הסכינים מן הקירות המפלצתיים. הוא השתמש בחליפת הכוח שלו בכדי להלום בהם באגרופים ובבעיטות.
"אני ממש לא רוצה לפגוש את הסכינים האילו בנפילה במקרה והחבל יחתך בטעות".
"אוקי, אוקי. מספיק כבר עם שבירת הסכינים הזאת מוג'ק . הרעש שאתה עושה שווה ערך לצבא של בונטים מטומטמים שדופקים את הראש אל תוך מבנה מתכת בעיצומה של סופת ברד".
"ומה אם שנינו ניפול נימי ?. לא בא לך להיהפך להליוס פרוס למשולשים בתוספת מעיים של הומוספיאן כארוחת הערב החגיגית של משפחת ג'ירנאכס, נכון ?"
"על מה אתה מדבר- ראש ביצה. פעם שמעת על איזה הליוס שנפל באמצע טיפוס ? אין סיכוי בן אדם. אנחנו כמו קרציות חלל עוצמתיות שנתפסות בקיר בכוח ענקים"
"דימוי הולם מאד- ואפילו מחמיא לכם " השיב מו. הוא הצביע על נימי שנראה כמו טפיל תלוי, והחל לצחוק צחוק לגלגלני מתגלגל. רעם חזק ומתגלגל, ליווה את קול הצחוק של מו.
"בן אדם, אתה יכול להישמע מפחיד כשאתה צוחק. כשאני חושב על זה. אתה נשמע כמו הרשע בסרט 'נקמת חזירי החלל 7' "
"זה לא אני הליוס חסר בינה. תקשיב" הם הקשיבו בסקרנות לקול הרעם העמום המתגלגל במרחק. הרעם לווה בחריקות מתכת צורמנית ולאחר מכן בקולות של גופי פלדה ענקיים הפוגעים אחד בשני ומתרסקים, מנפצים, וקורעים מתכות היישר מתחת לרגליהם.
ואז, בפתאומיות, נשמע קול מחיצתו הברור למדי של המסדרון עצמו שנכרת מן המבנה, היישר מתחת לרגליהם. שניהם הועפו לכיוון קירות המסדרון בעוצמה. אז חטפו מהלומות אדירות מדפנותיו. מייד לאחר מכן הועפו לצידו השני של המסדרון ונחבלו בשנית. חדר המסדרון כולו ניתק מן המבנה והחל נופל במהירות כלפי מטה כשהוא פוגע בדרכו ביסודות המבנה של הקומות התחתונות ומשנה את כיוונו בפראות. נימי יכל לחשוב רק על שלוש מילים באותו הזמן: 'אני הליוס מת'.
הדבר היחיד שיכל לעשות היה להחזיק בכל כוחו בשני זיזים בקיר המתכת ולעצום את עיניו. באופן מוזר, אותה תחושה מטורפת של נפילה והיעדר הכבידה שהייתה מכניסה, את מרבית היצורים בנבולה להלם טוטלי. אותה תחושה בדיוק, החזירה למוג'ק את הבטחון העצמי שלו ואת תחושת השליטה במצב. בזכות אינספור שעות של טיסה וקרבות בחלל במצב של חוסר כבידה, הוא ידע מייד מה לעשות. הוא כיוון את ראשו לעבר פתחו של המסדרון הקרוע (אותו מסך מרובע שהחליף צבעים כל העת בין תמונת השחור של התהום, ובין תמונת קומות החללית המרוסקות דרכן נפלו). הוא הקיש פעמיים ברגליו זו בזו, והפעיל את סילוני המגפיים שלו. החבל שחיבר אותו להליוס עצר אותו באחת באויר וגרם לו להתנגש בקיר המסדרון בעצמה. הוא הסתכל לאחור ומייד הבחין בכך שנימי עדיין אוחז בתזזית את דופן המסדרון.
"עזוב את זה ? עזוב את זה " הוא צווח בפראות. נימי בקושי שמע אותו מבעד לכל המולת המתכות המתנגשות, אך מכשהביט במו, הבין מיידית את המצב הנתון ושחרר את אחיזתו במתכת. מו כיוון את מסלול התעופה שלו כך, שינוע ביחד עם תנועת המסדרון הנופל. הוא הצליח לנווט את עצמו אל הפתח, וטס בקשת כלפי מעלה. נימי שהיה קשור אליו עם החבל, נגרר בפראות על דפנות המסדרון ושתי זרועותיו השמאליות קיבלו חבורות ושריטות עמוקות מן הדפנות המרוסקות. לשמחתו, הצליח לצאת מהמסדרון המתרסק בחתיכה אחת.
כעת עמדו בפני מוג'ק שתי בעיות נוספות ודחופות ביותר. ראשית? כיצד יאט את מהירות הנפילה, ושנית? כיצד יתחמק מחתיכות המתכת האדירות שהמשיכו ליפול מלמעלה. הוא ייצב את מגפי הסילון שלו כלפי מטה והחל להפחית במהירות הנפילה. גוש מתכת בעל סכין באורך של 5 מטרים, כמעט ופגע בו, אך הוא בעט עם רגלו הימנית קדימה, ובעזרת סילון המגף הצליח להתחמק לאחור. תוך כדי שהוא מנסה להתאזן לנפילה מאונכת, הוא שלף את רובה קרן המוות שלו, והחל להמיס פס לבה ישר, לאורך הרצפה התלושה שנפלה יחד איתם היישר מעליהם.
הוא צעק לנימי בכל כוחו "רימוני הלם ישר למעלה ".
ההליוסים, אכן הינם טיפוסים מהירי תפיסה, ולנימי לא היתה שום בעיה להוכיח טענה זו פעם נוספת. הוא הוציא את רובה הרימונים מחגורתו ובמהירות מדהימה טען שני רימוני הלם וירה אותם היישר מצידו של מו, ואל חריץ הפלדה הלוהטת שזהר באדום ברצפה הנופלת היישר מעליהם. שני חלקי הרצפה נקרעו לצדדים בשני פיצוצים עצומים. מו ונימי עברו בבזק בחריץ הצר בין שניהם. מו האט עוד ועוד את מהירות הנפילה ולאחר כחמש שניות נוספות, הצליח להנחית את שניהם בשלום בהריסות שתחתיהם. שניהם הביטו סביבם בפחד, נושמים אויר לריאותיהם כאילו לא עשו כן במשך עשר דקות לפחות.
"אחלה מהנדסי חלליות יש לג'ירנאכסים האילו" אמר מו לבסוף, והחל לצחוק את צחוקו המתגלגל.
"די, די ! בלי צחוקים מתגלגלים יותר" צעק עליו נימי במהירות.

"יורים עלינו … " אמרה קורונה בקול חד גוני חלוש.
"נו, מה עוד חדש" שאל בג'י בקול משועמם.
"השת… השתגעתם לגמרי ?" גמגם הזקן. "לי אין שריון כמוכם אני יכול למות כל שניה פה תחפו עלי ". הוא החל לקפוץ בין ההריסות תוך שהוא יורה יריות לייזר סגולות לכל הכיוונים.
"מחפים עליך מאחור" ו- "בדיוק מאחוריך" אמרו בג'יאן וקורונה בקול חלוש, כשהם קמים בעייפות מן ההריסות ומפצפצים כמה ג'ירנאכסים שירו לעברם מאחור.
"אל תתייחסו לזה כל כך בקלות" צעק הזקן. "תסתכלו קדימה "
האולם החשוך היה כה ענק עד כי רק עכשיו תוך כדי ריצה נגלו לעיניהם המבועתות אט אט, שרועים על עמודים ענקיים ועל הרצפה נחילים של ג'ירנאכסים מכל הצבעים, הצורות והמינים. היו שם קנוקנות ירוקות וכחולות, היו שם קנוקנות עם טלפיים אימתניות, גלי חומצה אדומים, החברבורות המזדחלות , וגם יצורים מפחידים בגובה של 5 מטרים שנראו שכל כולם הורכבו מפה בעל שיניים אדירות. נראה כאילו לקירות עצמם היו חיים משלהם.
"אנחנו צריכים נס" ניגבה קורונה זיעה ממצחה בייאוש. היא קפצה אחר בג'י ו דוג'ר לתוך מקום מחסה שמצאו בין שברי הפלדה הגדולים.
"אני חושש שנזדקק לצבא שלם בכדי להביס את כולם" אמר בג'י תוך כדי ריסוס מסיבי של פלזמה לעבר חבורה של גלים אדומים.
קורונה פנתה את דוג'ר בשאלה. " דוג'ר, אתה חושב שזה בסדר להשתמש פה בטיל כתף האחרון שלי ? הטיל הזה יותר קטן ואין פה שום עמודי תמיכה שיכולים ליפול לנו על הראש, כמו שהם עשו מקודם"
"על החיים ועל המוות ילדונת " קרץ לעברה הזקן. "את רוצה לחיות לנצח ?".
קורונה חייכה והציצה החוצה מתוך מחבואה. היא שיגרה את הטיל האחרון שהיה ברשותה לעבר הג'ירנאכס הראשון בתוך הנחיל המתקרב. הטיל פגע בחזית הצבא בפיצוץ צהוב. כמאה ג'ירנאכסים הפכו באחת לסלט זוהר ומעופף של חלקים אדומים וירוקים שהזכירו מלפפונים ועגבניות והתפזרו לכל עבר כמו מי מזרקה. מיד לאחר קול הפיצוץ, נשמע קול צעקה. קול מוכר. הקול הגיע הרחק מן העבר הימני של האולם האדיר. "תירדן-צ'ו !". היתה זאת קריאת הקרב של צי ספינית הפדראציה של נבולת כנף העטלף.
"זה היה מו" צהלה קורונה.
בג'י הנהן. "כן, זה באמת הוא, את צודקת"
"אתה תישאר פה" אמרה קורונה. "תגן על דוג'ר. אני ארוץ ואגיד להם לבוא לעזור לך"
"על מה את מדברת, אני אלך " אמר לה בג'י בהתרעמות. "את לא יכולה ל_" הוא החל להגיד, אולם קורונה זינקה כבר ממקומה והחלה לדהור לכיוון הקול כשהיא צועקת לעברו. "בג'י, אני רצה הרבה יותר מהר ממך תהיה נחמד וחפה עלי"

קורונה הספיקה להתקדם כמאה מטרים בצמוד למבנה. היא רצה בכל המהירות על גבי ארבע רגליה, קופצת מעל ההריסות ומתחילה לעקוף מבנה ברזל גדול שנפרש לפניה. יריות החיפוי של בג'י והזקן נשמעו מאחוריה בבירור כשהמשיכה לעקוף בריצה את המבנה ההרוס. לפתע היא הבחינה בקנוקונת ירוקה זוהרת, שמנה במיוחד, המתגלשת לה בין ההריסות. היא שלפה מיד את אקדח הלייזר שלה ושחררה חמש יריות לכיוונה. בדרך כלשהי, אותה לא הצליחה קורונה לפענח, אותה קנוקונת ספגה את היריות אולם דבר לא ארע לה. המפלצת השיבה מייד יריית לייזר אדום שפגעה בשריון כתפה של קורונה והפיל אותו לרצפה. קורונה צרחה בכאב. היא האמינה לרגע כי כל ידה נפלה לרצפה, אולם נוכחה לגלות כי ידה נותרה שלמה. שריון היד שלה לעומת זאת הומס בחיבורו לשריון הכתף ונפל לרצפה. האקדח שהחזיקה בתוך כפפת המתכת המכאנית שלה, נפל ביחד עם שריון היד. היא התכופפה מייד בכדי להרים את האקדח, אולם הפעולה היתה מאוחרת מדי. הג'ירנאכס השמן הצליח בדרך כלשהי להצמיח מתוך גופו טלף אימתני עם סכין מבעיתה בקצהו והחל להשפריץ מתוכה נחיל להבות אש שהדליקו את הרצפה קרוב לרגליה. היא נאלצה להתגלגל הצידה במהירות ולשלוף את הנשק האחרון שהיה בידה? מטה האיש המסומם.
קורונה צעדה לאחור בכדי לזכות במרחב תנופה. אז היא רצה לעבר המפלצת, זינקה קדימה והנחיתה על ראשה מהלומה עצומה שנבלמה בצלצול מתכות עז. הקול נגרם בעקבות הפגיעה בטלף הארוך והסכיני של היצור שהמשיך להטיז טיפות אש מקצהו. סכינו של היצור הסיטה את הפטיש מפניו בתנועה מעגלית מהירה, ננעצה בשריון הפלדה של הזירדנזאקית והניפה אותה לאוויר מעליו. כשקורונה היתה מעליו היא הצליחה להניף את הפטיש ולשרוט איתו את גוף המפלצת. אז היא הועפה לאויר בתנועה מעגלית והתרסקה לרצפה מאחוריו. היצור הסתובב באחת ומתז קטן של אש זינק מתוך סכינו, אולם, נחת כמטר על הרצפה לפניה על יד רגלה הימנית.
'הוא מהסס ?' היא חשבה בפליאה. 'לא, לא יתכן. הרי אילו הן מכונות הרג. הן לא מסוגלות להסס. כנראה שהצלחתי לפגוע במערכת העצבים שלו בעזרת מטה המסומם'
היא נעמדה שוב על רגליה? נכונה לזנק ולהנחית על המפלצת את מכת המוות האחרונה.

כעשרים דקות קודם לכן, מו ונימי בקושי הספיקו להתאושש מן הנפילה המפחידה שעברו, כאשר שמעו לפתע פיצוץ וצרחות ג'ירנאכסים במרחק של כמה מאות מטרים מהם מכיוון המסדרון הענק שנפרש לפניהם.
"זה היה הטיל של קורונה, ללא ספק " אמר נימי והרים את גבותיו.
"כן, אני חושב שאתה צודק. גם אני מזהה את צליל השריקה של המשגר טילים שלה. כדאי שנרוץ לראות אם הם צריכים עזרה"
"תאמין לי, אני אהיה מאד שמח לראות אם המכוערים האלו עדיין נותרו בחיים" אמר נימי.
"כנ"ל עכביש" ענה לו מו באנחה.
הם החלו להתקדם לכיוון קולות הקרב המהדהדים. בדרכם נתקלו במבנה מתכת גדול ומרוסק שהסתיר להם את שאר ההריסות.
"אני חושב שכדאי שנתפצל פה. זהו מקום מצויין למארב ג'ירנאקסי, ועדיף שאם מישהו מאיתנו יתפס באש צולבת, השני יבוא להציל אותו מן הצד השני של המבנה"
"מוסכם ראש ביצה, אני בוחר את צד שמאל" אמר נימי וקפץ על ערימת שבבי מתכת, ממנה עלה לאוויר ענן מנצנץ של חלקיקים כסופים.
מוג'ק נופף לעברו בכדי לאחל לו הצלחה בסריקתו והחל להקיף בזהירות את צידו הימני של המבנה. הוא נזהר שלא לגרום רעש רב בדשדושו בתוך ההריסות, ולכן ירד באיטיות רבה במורד גבעת פסולת הבניין שלפניו. לפתע שריונו של מוג'ק ספג 5 יריות חצופות משעה 10. הוא הגיב מיד וירה בקרן המוות על ג'ירנאכס מוזר, ירוק, וזוהר שהבהב ברשעות. טלפו של היצור נפלה לרצפה, אך הוא המשיך לנוע. לפתע קרן המוות הפסיקה לפעול.
"בשם ההקסגון הקדוש !, הבטרייה נגמרה !" הוא גידף בזעם, ושלף מעל גבו את כלי הנשק האחרון שלו? הכילף השורף. הוא ניסה להדביק את היצור באש הלהביור, אולם היצור התחמק לצידו השמאלי במהירות של חמאה המתגלשת על מגש מתכתי לוהט. נראה היה שהיצור הצמיח כעת באורח פלא זרוע קוצנית ארוכה לצד גופו. מו בקושי הצליח להגן מפני ההתקפה הבלתי צפוייה הבאה, אולם למזלו, הוא הצליח להדוף בתנועה מעגלית את זרוע המפלצת, והצליח לתקוע בה את הכילף באחת ולהניף אותה מעליו באוויר. אז הוא הרגיש שריטה ושפשוף קל בראשו. הוא נעמד מול הקנוקונת והפעיל את הדק הלהביור. אבל? משום מה הוא לא היה מסוגל ללחוץ על ההדק עד הסוף. תחושת השיפשוף שחש כרגע בראשו נדמתה לו מוכרת וידידותית מדי.
הג'ירנאכס הרים את גחונו מן הרצפה והניף את טלפו המשוננת באוויר למכה אדירה וניצחת שתסיים את חייו של מוג'ק ללא כל ספק. לפתע שמע מוג'ק צרור יריות לשמאלו, היתה זו מכונת הירייה של נימי. הוא הביט הצידה בחטף כדי לחזות בנימי היורה לעבר אחד הקירות. אז נימי צעק לעברו דבר מה בלתי מובן. הוא תיאר לעצמו שזה הולך להיות המראה האחרון שיראה בחייו. אולם דבר נוסף הופיע לפניו. היה זה מראה הרבה יותר מלבב. זירדנזאקית חמודה עם פרצוף מחייך הורידה אט אט את פטיש המלחמה המשונן שלה מעבר לראשה.
מו הצליח לגמגם רק ארבע מילים יחידות. "מ.. מה לעז..זעזל הולך פה ?" הוא שאל.
"וואי מוג'ק… אני לא מאמינה שכמעט שיפדתי אותך כרגע על הנבוט שלי… סליחה" ענתה לו המפלצת, שכרגע שינתה את הופעתה לזירדנזאקית. היא דיברה בקול צייצני ומבוייש.
"וואו ? חתיכת הולוגרמות מציאותית יש לארורים הא ? . מזל שנימי ירה במוקד האנרגיה בזמן".
"א?אני ת..תקעתי לך כרגע קילף בבטן !? את בסדר ?" המשיך לגמגם מוג'ק שעדיין היה שרוי בהלם.
"כן, כן , השריון החזיק מעמד" היא אמרה תוך שהיא מצביעה על שריטה עמוקה בשריון הבטן המגולוון שלה.
"מה איתך מוג'ק ? אני חושבת שפגעתי בך עם מטה האיש המסומם שלי, אתה בסדר ?"
"אל תדאגי" השיב לה מו תוך שהוא רוכן אליה ומעניק לה חיבוק חזק. אז הוא דילג לו בקלילות מסביבה, חזר אליה והעניק לה נשיקה רטובה על לחיה. "אין סיכוי שסמים ישפיעו עלי"
"קורונה, טוב לראות אותך" הגיע אליהם נימי בריצה ממעלה גבעת המתכת. "אההם… מה קרה למו ?" הוא הצביע על האדם שריקד לו ופיזז בין ההריסות כרקדן בלט.
"אל תדאג נימי, ההשפעה של מטה המסומם על בני אדם היא חיובית? לפחות עם המיכל גנג'ה הזה הוא אמור להרגיש עכשיו יותר רגוע ומאושר, הוא לא יהיה עצבני כמו שהוא עושה תמיד ?" היא אמרה וחייכה.
"איפה נמצאים דוג'ר ובג'י ?" נזכר לשאול ההליוס לבסוף.
"אה, כמעט שכחתי, הם נמצאים בהמשך הערוץ שלפנינו. קול היריות שאתה שומע, הן של כמה מאות חייזרים שיורים עליהם ברגע זה"
"יאללה, אז למה אנחנו מחכים, בואי נלך לעזור להם" ענה נימי בהתרעמות.
קורונה נטלה את אקדח הלייזר שלה מן הרצפה ורצה בעקבות נימי ששעט כבר קדימה לפניהם. מו דילג אחריהם בקלילות ומידי פעם הואטה ריצתו בשל איזה סיבוב בלרינה מגושם.

[מאת]

תגובות