אובדן זהות

[נעם]

והדבר הבא שאני זוכר הוא קירות בצבע כחול-ירוק זרחני וריח של חומרי חיטוי. לא, קודם היה אור פלורוסנטי ואז הריח ורק בסוף הקירות. לא ממש שמתי לב לקולות שמסביבי עד שאחד מהם אמר:
"ערב טוב, איך אתה מרגיש?"
"בסדר, הראש קצת כואב. איפה אני?"
"במחלקה לטיפול נמרץ בתל-השומר. אם רק תוכל בבקשה למסור לי את שמך ומספר תעודת הזהות שלך?"
"איתן טורגוביץ', 02718348243, למה אתה שואל?"
"ובכן, מר טורגוביץ', אתה יכול לספר לי מה הדבר האחרון שאתה זוכר?"
"אהה… יצאתי לסיבוב בגינות של הר יד-לבנים, ככה להירגע קצת בסוף היום ובאיזשהו שלב, כשעמדתי והסתכלתי מלמעלה על בית צבי, התחיל לטפטף אז תפסתי מחסה מתחת לכניסה של המעלית למבנה והדבר הבא שאני זוכר זה שהתעוררתי פה. אתה מוכן בבקשה להסביר לי מה קורה כאן??
"טוב, מה שכנראה קרה הוא שברק פגע בבניין וחלק מהזרם עבר דרכך. אבל אל תדאג, עושה רושם שחוץ מכמה חבלות קלות ? אתה בסדר.?
"אז אני בסדר? אתה בטוח??
"בשלב זה, לא עושה רושם שאתה סובל מאיזושהי פגיעה חמורה או נזק מתמשך, לא. מה שכן, שבב הזהות שלך חטף קצר והיינו צריכים להוציא לך אותו.?
"ובגלל זה יד ימין שלי בתחבושת??
"כן"
"ואני אצטרך להוציא שבב זהות חדש.?
"אהה"
"ומתי אני משתחרר??
"אנחנו רוצים להחזיק אותך למשך הלילה להשגחה, אתה כנראה תשוחרר מחר בבוקר. ערב טוב מר טורגוביץ'.?
"אהה… רגע, אאא… אני יכול להתקשר להודיע למישהו שאני פה??
"הטלפון על השולחן לידך, תלחץ תשע לקבל קו חוץ. ערב טוב מר טורגוביץ'.?

XXXXXXXXXXXXXXXXXX

ברור שהייתי אידיוט ולא בקשתי מאף אחד שיבוא לאסוף אותי ועכשיו אני תקוע כמו פוץ בבית החולים. שלא לדבר על איזה סיפור זה היה לשלם את החשבון. שעה ניסיתי להסביר לפקידה המטומטמת בבנק ששבב הזהות שלי הלך, ואני צריך שהיא תעביר את לבית החולים את התשלום מהחשבון שלי ידנית. כלום. מזל שבפוקס היה עלי מספיק כסף לשלם במזומן. וגם זה היה סיפור.
די, אי אפשר לחיות ככה, כאילו אני בימי הביניים או משהו. כמה כסף עוד נשאר לי? חמישים שקל? טוב, זה מספיק לשני אוטובוסים עד למשרד הפנים. הכי פשוט, זה דבר ראשון לטפל בכל הסיפור הזה של שבב הזהות ולחזור לחיים נורמליים.
אני שונא לנסוע באוטובוסים, במיוחד בקו 67. אבל אין מה לעשות, האוטו שלי עדיין נמצא ליד הר יד לבנים, וחוץ מזה אף פעם אין חנייה בכופר הישוב. בכל זאת, אם הייתי יכול להוציא בסף מהכספומט, הייתי פשוט לוקח מונית.
בחיי שהנסיעה הזאת מגעילה. מילא זה שאין מקום לשבת, אבל גם הרצפה נדבקת לי לנעליים. חוץ מזה, בשביל שהנסיעה תהיה ממש אחלה, השמן שעומד לידי עומד ככה שבית השחי שלו, יחד עם כתם הזיעה, תקוע לי ישר בפרצוף. שזה ממש, אבל ממש כיף כשהאוטובוס דופק פתאום ברקס. חורף, חורף, אבל זו לא סיבה להפסיק להתקלח, אתה יודע.
וואו, כמה טוב להיות מחוץ לאוטובוס. עכשיו נשארה לי רק הליכה קצרה עד למשרד הפנים, השומר שלפני הכניסה בודק אותי ומאפשר לי לעלות במדרגות לבניין. כמובן, ברגע שאני נכנס פנימה האזעקות מתחילות ליילל והמאבטחים קופצים עלי.

XXXXXXXXXXXXXXXXX

"אתה אולי רוצה עוד קצת קפה, מותק??
"אני בסדר, באמת, תודה.?
מהרגע שהצלחתי להסביר את המצב שלי, העניינים די התחילו להסתדר. הבעיה היא שהמאבטחים במשרד הפנים בכלל לא היו מוכנים להקשיב לי. נראה לי שהם ברצינות חשבו שאני מחבל רק בגלל שהאזעקה הופעלה כי נכנסתי לבניין בלי ששבב זהות יזהה אותי. גם עם השוטרים שלקחו אותי לתחנה לא היה לי יותר מזל. אבל ברגע שהם ביררו שאני באמת אני ושבבית החולים באמת הוציאו את שבב הזהות שלי כי הוא נהרס, המצב השתפר. אז נכון שזה לקח שעתיים וחצי שבהן צרחו עלי בזמן שניסיתי להסביר (כמה פעמים) את מה שקרה לי ושכן, אני יודע שזו עבירה חמורה להוציא את שבב הזהות. אבל עכשיו זה נגמר ואני יכול לשבת לשתות קפה עם רונית (שבאופן רשמי, היא השוטרת שמשגיחה עלי).
"נו, אז מתי אתם משחררים אותי??
"אמרתי לך, חומד. צריך שהחוקר מהשב"כ ישחרר אותך, כי נעצרת על סעיף של הפרעת ביטחון המדינה.?
"כן, אבל מתי בדיוק הוא יגיע??
"לא יודעת, עוד כמה שעות.?
" מה ז'תאומרת, עוד כמה שעות? בחיית ראבק, אני כבר תקוע פה כבר שלוש שעות!?
"טוב, תרגע. לא יעזור לך לצעוק. אי אפשר לשחרר אותך עד שחוקר שב"כ יבדוק אותך.?
"אבל אתם כבר יודעים שאני לא מחבל או משהו!?
"כן, נו, נכון. תרגע אין לך ממה לפחד.?
"ואת רוצה להגיד לי שאם באמת הייתי מחבל גם הייתם מחזיקים אותי כך בלי סוף??
"לא, נו, במקרה אמת היו מקפיצים לפה חוקר שב"כ על המקום.?
"אז למה לא עושים את זה??
"כי אתה לא מחבל.?
"רגע, רגע, רגע. אז מה שאת אומרת לי זה שאני לא יכול להשתחרר עד שחוקר שב"כ יבדוק אותי.?
"כן.?
"ושאם הייתי מחבל, הוא כבר היה פה.?
"נכון.?
"אבל בגלל שאתם כבר יודעים שאני לא מחבל, אז הוא לא יגיע?!?
"לא 'לא יגיע'. זה רק ייקח קצת יותר זמן, זה הכל.?
"שאלוהים יעזור לי. אין פה איזה מישהו שאפשר לדבר אתו על זה או משהו??
"אין, לא יעזור לדבר. תבין, אתה לא זז מפה עד שחוקר שב"כ חותם על הטופס שלך ומשחרר אותך. אין מה לעשות.?
"ואין אפשרות לשלוח לו את הטופס המחורבן בפקס או משהו כזה??
"אתה יודע מה, אני אברר בשבילך.?

XXXXXXXXXXXXXXXXX

שתיים בצהריים אני סוף-סוף במשרד הפנים, אחרי ששוטר מלווה אותי את תוך הבניין, כדי שכל העסק לא יחזור על עצמו שוב. עכשיו אני ממש מרגיש כמו עבריין. השוטר אומנם עזב אותי אחרי שנכנסתי לבניין, אבל עדיין אנשים נועצים בי מבטים במשך שלושת רבעי השעה שלוקח עד שמגיע תורי.
"צהריים טובים, אדוני. תעביר בבקשה את יד ימין שלך לפני הקורא האלקטרוני ונוכל להתחיל.?
"תראי, הבעיה שלי היא…?
"אדוני, קודם כל אני צריכה שתעביר את יד ימין שלך לפני הקורא האלקטרוני.?
"לא, את לא מבינה. תראי…?
"אדוני, אני מבטיחה לך שאני מבינה את העבודה שלי כמו שצריך. תעביר את יד ימין שלך לפני הקורא.?
"בסדר. מה שתגידי. בבקשה.?
"אתה מוכן להעביר את היד שוב, בבקשה??
"הנה.?
"משום מה, אני לא מצליחה לקרוא את שבב הזהות שלך.?
"זה מה שניסיתי להגיד לך. הבעיה היא שאין לי שבב זהות.?
"תגיד, אתה יודע שלהסתובב בלי שבב זהות זו עברה חמורה??

[???]

הרעיון מדליק, יש לי כלבים שלאחרונה השחילו להם שבבי זהות, וזה הזכיר לי…
מעניין לחשוב מה יהיה אם בני האדם היו מחוייבים להסתובב עם שבבי זהות כמו כלבים, למרות שכשחושבים על זה, תעודת זהות, שבב זהות… ההבדל נעוץ בפרטים שעל השבב כנראה, ואם ללכת עם הסיפור שלך, כנראה שהרעיון הוא שהעברת כספים למשל תעשה גם היא דרך השבב.
אגב, יד לבנים זה הר? אני מכירה את האזור, גבעה בקושי אם תשאל אותי..

התוצאה, משעשעת, ונדמה לי שיכולת לשבת הרבה יותר חזק על הנושא הרגשי, ולהוציא משהו יותר חזק.
כרגע זה סיפור עם פואנטה הומוריסטית, על האבסורד של הממסד, והרעיון מאפשר יותר מזה, לדעתי…

דווקא הגיבור היה מסקרן, משום מה, מעבר לפרטים שנתת עליו, ומעבר לחוויה שהעברת אותו, אולי בגלל שהכל היה בקונטקסט כל כך רגיל (אוטובוס, בית חולים, משרד הפנים וכו') ויכולתי לדמיין את זה קורה ל י.
אולי בגלל זה הייתה לי ציפייה לראות אותו עובר משהו קצת יותר עמוק…

[נעם]

למרות שכן, גבעה הוא תיאור יותר מדוייק.

מסתובב לי בראש עוד סיפור אחד (לפחות) שמשתמש ברעיון הבסיסי של הסיפור הזה, אני מקווה שתהיה לו עוצמה רגשית יותר גדולה. אני באמת חושב שאפשר היה לכתוב את הסיפור הזה יותר טוב, אבל למרות כמה ניסיונות לא הצלחתי.

האמת היא שהסיפור הזה התגלה כתרגיל כתיבה דע טוב בשבילי, כי הוא משתמש בהרבה טכניקות שאני לא טוב בהן (למרבה הצער), כמו דיאלוגים, עלילה רציפה (ודי, הייתי צריך לבצע שלוש-ארבע קפיצות בזמן), שימוש בהומור ועוד כמה.
הערות בנידוןן יתקבלו בברכה.

דווקא על הגיבור לא חשבתי כדמות מסקרנת. למעשה, הרעיון היה שהוא יהיה רגיל ככל האפשר. ואולי דווקא התכונה הזו הופכת אותו למסקרן? אני צריך לחשוב על זה קצת.

תודה על התגובה

[???]

הוא מסקרן. זה כאילו אומר שזה יכול לקרות לכל אחד…

הדיאלוגים היו טובים מאוד, אני חושבת, בסיפור שלך, ואני אשמח לקרוא את הסיפור השני שדיברת עליו, זה שמסתובב לך בראש.

[נעם]

אני מקווה לנסות לגמור את הסיפור ההוא בקרוב. בינתיים הוא עוד לא כ"כ מסתדר לי.
מה שכבר ברור הוא שהוא לא יהיה על בחור רגיל.
מה שכן, מאז שסיימתי ללמוד יש לי הרבה יותר זמן לכתוב…

[איש בגלימה אפורה]

בעיקר אהבתי את הביקורת כלפי המערכת הביוקרטית שפשוט לא מסוגלת להסתדר עם אובדן של מכשיר זהות. הסיפור כתוב בצורה יפה וקולחת והטקסטים לא ארוכה מדי. אך מה שהיהח חסר לי באמת היה הפן האנושי, למרות שהוא כבר שעות במעצר העצבנות שלו רגעית ולא כל כך אמינה.
אחרי כמה ליטושים זה יהיה סיפור משובח.

[נעם]

אני לא בטוח שאני הולך להעביר את הסיפור הזה מקצה שיפורים (בטח שלא עכשיו), אבל ההערות שלך טובות לסיפור הבא בכל מקרה. תודה.

[מאת]

תגובות