- This topic has 5 תגובות, 2 משתתפים, and was last updated לפני 18 שנים, 11 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
כתבתי את הסיפור הזה די מזמן, אני מניח שאין טעם להעיר לי על שגיאות הקלדה ופיסוק.
אשמח לקבל את חוות דעכם לגבי הכתיבה, הרעיון ויכולתי הביטוי העלובה שלי
אז הנה, הסיפור :הוא סיים לחפור את הקבר, מוחה את הדמעות שקפאו על פניו בקור העז.
לא נותר הרבה מגופת אביו, לאחר מות אימו הלך אביו ונלחש יותר ויותר, מדוהה כמו צל
של האדם שהיה בחייו.
מסעות הצייד שלהם נמוגו לזכרון מעל פניו, פנים שאותם ינצור לעולמים.
הוא החל במילות ההשכבה, מבחין עד כמה הם אינן משקפות ובמביעות את רגשותיו, רק אטימות של הזכרונות החיים שלו.בזכוכית צלולה של מחשבה, הגופה שכבה דוממת בקברה על גבעת הכפור שהיית ביתו
של אמרא והוריו. על אף שהייתה זו גבעת שחופת רוחות, אשר אף בר דעת לא היה גר
בה, הוא למד לחבב אותה במהלך השנים, בין גיחה אחת לחברתה.
החברה היחידה שבה חי הייתה הוריו, עכשיו לא נותר לו דבר במקום שקרא לו בית
במהלך השנים.מילותיו מילות הטקס האחרונות נגררו מפיו כאבנים, גוזרות את גזר דינו של המת.
אמרא לא ידע מדוע נעצב שנית, היה זה יום יפה יחסית ופיסת האדמה היחידה ללא שלג
מקום טוב לקבר. הוא שלף את חרבו מתחיל לחפור באדמה הטרשית, מכסה את הגופה.
מספר דקות לאחר מכאן הצטרפו חמש חרבות חדשות עוזרות במלאכת החפירה,
"אינכם יכולים לחוש את כאבי !" צעק אמרא במוחו, אף אדם, לא משנה גילו
אינו מסוגל לזאת. אך שפתיו נשארו חתומות.
הגופה כוסתה כמעט במלואה רק פניה נותרו גלויות, אמרא העביר את ידו פעם אחרונה
על מי שפעם היה חברו, שותפו ואביו. נפרד ממנו לשלום בדרכו האחרונה.
כעת הוא נפנה לאחור פוגש את זקני הארץ, פניהם היו שקועות מהרוחות
והם היו תשושים מהעלייה אל משכנו המבודד של אמרא.
"תרצו משהו לשתות" שאל אמרא. תשובתם השלילית הצדיקה את האגדות
עליהם כממזרים קשוחים. כולם התיישבו מסביב לקבר, אינם מתייחסים לפרצי הרוח הקרה
אמרא התיישב לידם, מתעניין בדבריהם.הם פתחו בברכת השלום המסורתית ותנחומיהם.
אך המילים נכנסו מאוזנו הראשונה ויצאו מהשנייה בעודו מחכה לעיקר. הם הבחינו בכך
ולכן נפרדו מהרשמיות. באומרם "אין לך כאן דבר לחפש, אנו מציעים לך מטרה"
"מטרה" חזר אחריהם בתמיהה.
"אכן, ממלכת אן בקשה עזרה במציאת מלך טאי" ענו לו, מעוותים את פינהם על זה שממלכת טאי
לא יכלה לסדר לעצמה מועצת זקנים משלה.
"אם נסרב יתכן והם יקבלו זאת כעלבון, וכפי שידוע לך אינינו זקוקים לעוד יריב, במיוחד לא אנושי"
אמרא הסכים בליבו, המפלצות סיפוקו די והותר תעסוקה.
הזקנים המשיכו "לא נשאר לך דבר כאן, ולא תוכל להגן על המקום לבדך. צא לדרך"
אכן, לא נשאר לו דבר כאן.השארות כאן רק תעמיק את כאבו אך היה לו תנאי.
"הבטיחו לי שכאשר אמות במשימה, אקבר כאן לייד הורי"
"מילותינו כאנשי הכפור נתונה לך" היית תשובתם, הבטחה שלא אומרים בכובד ראש.
"אם כך תיכנסו לשתות ?" שאל להם אמרא.
"לא, זמננו קצר. יום טוב ובהצלחה" אמרו לו, מתרוממים ומנערים שלג מבגדיהם.
"החורף קרב, זכור זאת." אמרו כמילות פרידה.
אמרא הרכין ראשו, וכאשר הזדקף שוב הזקנים נעלמו מעיניו.הוא פנה אל תוך בקתתו.
לובש עליו את מעילו הלבן,מכניס את חרבו אל נדנה מאחורי ראשו.
אוסף מזון לשעות הקרובות.
ולראשונה מאז מתה אימו הוא חייך, הגיע הזמן לצאת מהחור הזה חשב.
שלושים ושנים חורפים שכולם כחורף אחד.
עת השינוי מתקרבת וכאשר היא תגיע אף אדם לא ישאר כשהיה.
פרץ שלג אחרון נכנס לבקתה כאשר הוא טרק את הדלת בפעם האחרונה
משאיר את עצמו בחוץ עם חפציו המועטים מוכן לדרך. -
במצבו, לא ראוי לתגובה, אפילו לא טרחת לבדוק ולהגיה, וזה חבל, כי זה מעורר אנטגוניזם מיותר בקריאה.
למה פרסמת את זה פה? אתה רוצה ביקורת בונה כי אתה מתכוון לפתח את הסיפור? או שסתם בא לך לקבל קצת מחמאות?מה שהבאת כאן זו אכספוזיציה שאורכה כפול ממה שדרוש, והיא כוללת "מהפך" בהלך נפשו של הגיבור, אבל המהפך לא עובד.
הבחור קובר את אביו, הוא עצוב, באים זקנים ושולים אותו למשימה, ועכשיו יש לו סיבה לחיות.אבל, מי אמר שלא הייתה לו סיבה קודם? ולמה דווקא הזקנים מצליחים לגרום לו לזוז? לא הראית מספיק ברור שהוא איבד רצון לחיות.
ולמה הם באים דווקא אליו? הם רוצים לעזור לו? אם כן, למה, ואם לא, מה יש בו שגורם להם לחשוב שהוא יצליח במשימה (שאגב, הניסוח שלה גורם לי לחשוב שלא ביררת לעצמך מהי עד הסוף, סתם קישקשת משהו (נסיכת זה וזה רוצה מלך כך וכך, ללא חשיבות ללא רקע, ללא מחשבה)אתה צריך להחליט, מה מצבו של הבחור אחרי שהוא קובר את אביו (ואני לא מדברת על החרבות שעוזרות לו פתאום, מה זה? מאיפה זה בא? ולמה הוא מתווכחח איתן? זה לא מבור עד הסוף)
מי היה אביו ומה לו ולזקנים שמגיעים? אם יש שם קשר מיוחד, ואם הבחור באמת מתדרדר, יכולה להיות עילה לשליחתו למשימה כלשהי. ומהי המשימה? ומה יכולותיו המיוחדות אם יש כאלה?ובינתיים אנחנו מדברים רק על האכספוזיציה. כלומר,הסיפור עצמו עדיין לא התחיל.
אחרי שתברר לך את כל המשתנים הלא מטופלים, אולי תרצה לפנות לספר את הסיפור עצמו.
בהצלחה. -
ואו..כל כך הרבה שאלות.
הרבה יותר שאלות מאשר חשבתי עליהן בסיפור עצמו.
עכשיו אני מבין שישנן הרבה יותר חורים בעלילה מאשר אלו שהתכוונתי אליהן בעצמי.
נכון, הסיפור מהווה הקדמה בלבד אשר אמורה לשמש רקע בלבד לתחושותיה של הדמות עצמה, ורקע לפעולותיה.
אישית, הוא נועד להעלות יותר שאלות מאשר תשובות (כפי שאתה עצמך הוכחת..)
אני מקווה שהסיפור הבא שלי יהיה ראוי להתייחסות רבה יותר ולשבחים.
בנוגע לסיפור הזה, משום מה הוא נזכר במוחי כטוב ונחמד.
מוזר שהוא קיבל תגובה כל כך רוצחת ממך.בכל מקרה, האם הצלחתי להעביר אווירה נכונה ומתאימה ? -
-
-
-
