- This topic has 4 תגובות, 3 משתתפים, and was last updated לפני 20 שנים by
.
-
תגובות
-
-
אני כותבת את הדברים האלה למרות שאיש מלבדי לא יקרא אותם לעולם.
עד כמה שזה מצער אותי,ובאמת ,האמינו לי שניסיתי.
אני יכולה להאשים רק את עצמי.
מעשה שהיה כך היה:
מצאתי כפתור אדום.
לא סתם כפתור אדום כי עם את ה כפתור ה אדום.
חשתי בזה מביט בי כאשר חציתי את הכביש,כמו שאר האוכלוסיה חוצת הכבישים
-תוך היתעלמות מולטת מרמזורים ומכוניות,שבולמות בצווחות צמיגים
או מנסות לחמוק דרך תעלות הניקוז שלצידי הכביש.
עצרתי.
סבתי אחור.
וחמקתי מרוכב אופנוע צעיר שהיטלטל בפראות וניכנס בשלט דרכים ירוק גדול.
מה אני אגיד?
זה היה כפתור
זה היה שחור ומלוכלך
זה היה כפתור שחור.
אבל היתה מסביבו נוכחות.
על מדבקה לבנה גדולה שהיתה לי בתיק רשמתי "מקולקל" והדבקתי
על הכפתור
על המעשה הזה אני מיתנצלת מכול ליבי.
בקושי פסעתי שניי צעדים,וכמעט איבדתי גפה לאמבולנס חולף,
ומישהוא , איש טיפש אחד,ראה את מדבקת "המקולקל"
הסיר אותה ולחץ על הכפתור.
למשך כמה שניות דבר לא קרהאני חושבת שהסיבה ששרדתי היא כדי שאוכל לחשוב
לנצח הקיום שלי על הזוועה הגדולה שיצרתי
ועל המשפט הפשוט כי הדרך לגהנום רצופה בכוונות טובות
האמינו לי כאלה הן היו
בחיי
סליחה………….. -
-
אבל חשבתי שמדובר בניסיון לפרודיה על 'הכפתור ומה שאתה יודע'.
כל-כך דומה שזה משעשע.יעל כתב/ה:
>
> זה כתוב טוב.
>
> הבעיה שלי היא שזה קצר מדי, ובסופו של דבר לא אומר שום דבר מיוחד
> שלא נתקלנו בו קודם. חסר לי ניצוץ המקוריות.
>
> בסך הכל מה שקרה הוא קצת חסר סיבה, ודי חסר מטרה.
>
> אבל זה נראה שבהחלט יש לך יכולת טובה לכתוב – ואני מחכה לסיפור הבא. -
-
הסיפור אינו פרודיה על הפואמה שעליה אגב אני שומעת לראשונה,
הסיפור הוא משחק מחשבה על הכפתור האדום המיתולוגי שמפעיל את פצצות האטום של ארצות הברית ,ושאר העולם.שיוצאת מן ההנחה שהכפתור שבידי הנשיא הוא 'דמו' והכפתור האמיתי ה"חיי" עם תרצו נמצא איי שם במקום שלא ידוע לאף אחד מיתוך צחוק לאיד.
הרעיון שעמד מאחורי הסיפור היה שכוונות תמימות וטובות עשויות לגרור תוצאות מפתיאות ובילתי צפויות בעליל
כמו כן הסקרנות עשויה להביא לתוצאות צפויות עוד פחות
-
