ללא כותרת › ללא כותרת › פורום הסיפורים › מחווה לאיון טיכי (לם)
- This topic has 11 תגובות, 3 משתתפים, and was last updated לפני 19 שנים, 11 חודשים by ???.
-
מאתתגובות
-
-
Sherlockמשתתף
הדבר היה בשלהי חודש חשוון, כך לפחות הייתי סבור עד שפגשתי את עצמי בועידת הלופטגשפטים שנערכה על מאדים, הערתי לעצמי שהמעשה היה בחודש אבגוסט ומיד נתחוור לי שצדקתי וטעיתי באותו זמן, כמובן שמיד התנצלתי בפני ויצאת למסע חודשיים לאחור בכדי למנוע את הוצאת הסיפור הכולל את התאריך השגוי לאור, כמובן שנחלתי הצלחה מרובה והראיה לכך היא הסיפור המובא לפניכם המציין כמובן את התאריך הנכון.
הדבר קרה בתחילת חודש אבגוסט בסביבות שנת-2600 ( קח או תן שנה), למרות החום הכבד ששרר ישבתי מעוטף בחלוק ובצעיף וזאת משום מחלת הגריפה שקפצה עליי במסעי לאשרכיה – קולי, אתם יכולים לשוות בנפשכם שלא תכננתי לצאת שוב למסע, למען האמת התכנון שלי לאותו שבוע היה רביצה בנעלי בית על הכסא הנדנדה שלי תוך כדי ניסיון לפתור בעיה שהעסיקה אותי מזה זמן רב: סידור המקפיא שלי בצורה שתענה על שלוש דרישות מרכזיות:
א. דלת המקפיא תוכל להסגר
ב. אוכל להגיע לכל אחד מהמצרכים במקפיא בזמן פולינומיאלי
ג. כשאפתח את דלת המקפיא, לא ייפול שום מצרך על זרת רגלי הימנית
התנאי השלישי תקף כמובן בימי הקיץ בהם נהגתי לנעול סנדלים, עד שזוגתי העירה לי על הריח הנודף מכפות רגליי, אם כן נתיישבתי על כסא הנדנדה וכבר לקחתי לידי את ספר האלגוריתמים השלם לסידור מקפיא (מאת פרי זר) והתכוונתי לעיין בו, כשנתחוור לי למגנת לבי כי איני גורב גרביים, כמובן ששמתי פעמיי למגרת הגרביים שלי והוצאתי משם זוג גרביים חדשים שלא הכרתי, הייתי בטוח כי זוגתי היא שקנתה לי את הגרביים וכבר בירכתי אותה בלבי והכנסתי את כף רגלי השמאלית לתוך גרב כשחשתי עצם נוקשה בתוכה.
הכנסתי את ידי לתוך הגרב . . תוכלו רק לשער מה הייתה רבה תדהמתי כשהוצאתי מתוכה ספינת חלל קטנה , למרבה תדהמתי ובניגוד לכל כללי הנימוס ירתה בי הספינה קרן מכווצת אשר הפכה אותי לקטן מספיק בכדי להיכנס לספינה, כמובן שהבעתי את מורת רוחי בעיני האנשים שבספינה אולם הם טענו בחום שאני טועה טעות קשה מכיוון שניסיתי להרחיב ברגלי את חור התולעת המוביל למערכת השמש שלהם, הם הבטיחו לי שמעולם לא נתקלו באירוע מפחיד יותר מאשר רגל היוצאת מתוך חור תולעת וגם סיפרו לי שלא מעט אנשי צוות קיפחו את חייהם בצורה כזאת, לאחר שקיבלתי את התנצלות אנשי הספינה, שמתי לב לתופעה מוזרה מאוד, כל אנשי הספינה היו למעשה נשות הספינה, כלומר לא נמצא ולו גבר אחד לרפואה באף אגף מאגפי הספינה, כמובן שהבעתי תמיהה מרובה, נשות הספינה שזיהו אותי מיד ( אכן פרסום החוצות בגלקסית אנדרומדה השתלם להפליא) ביקשו ממני לבוא איתן לעמוד מקרוב על בעיותיהן בכוכב הבית שלהן שנקרא "דולצינאה דל טובוזו",מיד הבהרתי לסגל הפיקוד של הספינה כי כמה שאשמח לתהות על קנקנו של אותו כוכב נגזר עליי להשיב את פניהן ריקם מכיוון שהיום הוא יום חמישי השני בחודש ואשתי מכינה צלי בורגונדי עם תפוחי אדמה אפויים ואפונת גינה וכל כמה שארצה לעזור להן לא אוכל לוותר על מאכל תאווה זה שאין שני לו בכל שביל החלב.
נשות הספינה הבינו ללבי אך אמרו כי אין שום בעיה לטפל בפרטים הטכניים ולעצור את כדור הארץ למשך הזמן הנדרש ולמשך החזרה, מכיוון שכך הסכמתי לוותר על בעיית סידור המקפיא מיניה וביה והצטרפתי לצוות הספינה "פמינון-4".
בדרך לכוכב הבית "דולצינאה" סיפרו לי נשות הצוות כי כוכבן הוא אחד מצמד כוכבים, שם הכוכב השני הוא למרבה הפלא "סנשו" וכי בעבר היו אוכלוסיות שני הכוכבים מעורבות ורק לפני כחמש מאות שנה עברו הגברים לכוכב "סנשו", מובן כי קצב הריבוי לא נפגם מכיוון שרביה לא דרשה שני מינים במערכת זאת.עוד במסלול סביבי הכוכב יכולתי להבחין בערוגות פרחים מרהיבות ובפסים ורודים אשר הוסבר לי כי הן אוטוסטרדות, ביציאה מן החללית קידם את פנינו ריח מבושם ( שאנל-5 אם זכרוני אינו מטעני ), שהיתי על הכוכב כשבוע ואחטא לאמת אם אומר כי לא נהניתי, הדבר שמעט הפריע לי היה נטיית המארחות להסתובב מאחוריי ולאבק כל מקום בו דרכה כף רגלי או נגעו ידיי, בנוסף סיגלו מארחותיי לעצמן את המנהג להגיד לי מה לעשות, מובן כי דבר זה לא הפריע לי כלל וכלל, הרי אני עצמי נשוי לאישה ובשל כך מורגל בכעין אלה.
בתום השבוע הגיע נציג הגברים מכוכב "סנשו" בכדי לאסוף אותי וללמדני על המצב בכוכבו הוא,
בשעת הטיסה לכוכב סיפר לי הנציג ( תוך כדי שאנו לוגמים בירה קרה ) כי הויכוח בין הגברים לנשים במערכת נסוב סביב עניין הורדת מושב האסלה בחדרי הנוחיות, בתחילה לא היה נראה הדבר כה עקרוני, אך לאחר שנבחר ג'יפוס טפטפי ליושב ראש אגודת הגברים במערכת, הבינו כולם כי זהו נושא חשוב מאין והוא ממש סלע קיומו של המין הגברי כולו ומכאן ועד למעבר לכוכב משלהם הזמן היה קצר מאוד.
כשנחתנו בנמל התעופה לא יכולתי שלא לשים לב לגרביים לתחתונים ולנעליים שהיו מפוזרים בכל פינה, כל הגברים שראיתי הסתובבו עם בקבוקים או פחיות בירה, ניסיתי לדבר אל לב הגברים לשוב אל "דולצינאה" אך ללא הועיל, למרות שבמערכת זו מזמן לא השתמשו בשירותים לשם פינוי צרכי הגוף, עדיין ראו הגברים בעניין הורדת קרש האסלה פצע פתוח ומדמם, בנוסף טענו רובם כי הסיבה שהנשים רוצות שהם יחזרו היא שצריך לפנות את הזבל או לתקוע מסמר ולמען האמת זה די נמאס עליהם, נשארתי בכוכב עוד כחודש ונהניתי מכל רגע, לצערי היה עליי לחזור לכדור הארץ לפני שאשתי תתחיל לחפש אותי ולכן הפסדתי את תחרות הנפיחות השנתית ( שלחו לי קלטת ודוגמית ריח) היה לי ברור כי אשתי תמצא אותי בכל פינה ביקום, אפילו אם כדור הארץ נעצר.
עליתי על החללית לכיוון חור התולעת "גרב טיכי" ומצאתי את עצמי בחדרי שעל כדור הארץ, גרבי חור התולעת היו זרוקים על הרצפה , גלגלתי את הגרביים בזהירות והנחתי אותם במגרה, נעלתי את נעלי הבית לבשתי את החלוק וירדתי במדרגות בדיוק כשכדור הארץ חזר להסתובב, כשירדתי במדרגות ראיתי כי על השולחן בחדר האוכל היה מונח צלי בורגנדי עם תפוחי אדמה אפויים ואפונת גינה, פתחתי את בקבוק היין שקניתי אתמול . . הוא היה מעולה ( הרי עברו עליו כאלף שנים עד שחזרתי מ"דולצינאה" בשל עיוות הזמן), מזגתי מן היין לכוסה של אישתי ושאלתי "יקירתי, האם תרצי שאשטוף כלים"? -
NYמשתתף
אני אוהב מאד את ספריו של לם, ובפרט את "יומני כוכבים" (אגב, נסה לחפש "לם" במנוע החיפוש של אתר האגודה – תמצא כמה מאמרים מעניינים מאד), ועל כן אני מסוגל להזדהות עם ההתלהבות מהם ועם הצורך לנסות לכתוב משהו דומה.
אבל – לם הוא לם. קשה, אם לא בלתי אפשרי, לחקות אותו, וגם לא כדאי. עדיף לכתוב משהו מקורי משלך שיושפע ממנו (ומעוד ספרים שקראת, כמובן).
הסיפור שלפנינו מחקה מעט את סגנונו של לם מבחינת הצורה, אך לא "מספק את הסחורה" מבחינת התוכן. הוא עמוס בהתחכמויות מיותרות (אצל לם תמיד יש להתחכמויות מטרה), ובייחוד בולטת בהקשר זה פסקת הפתיחה, שהשמטתה תעשה לסיפור רק טוב.
מעבר לכך – אתה חייב ללמוד להשתמש בנקודה בסוף משפט. כל משפט. קשה מאד לקרוא את הסיפור בצורתו הנוכחית – הוא כולו פסיקים, עם נקודות בודדות המפוזרות כמעט באקראי. גם השימוש בסוגריים לא עוזר. כמו כן יש להבדיל בין מקף מפריד למקף מחבר. מקף מפריד – יש רווח משני צדיו (המקף במשפט זה – מפריד הוא). מצדיו של מקף מחבר אין רווח (למשל: רוח-פרצים, מזג-אויר וכו').
הנה, כדוגמה, הפסקה השניה בסיפורך לאחר תיקון סימני פיסוק. צא והשווה:הדבר קרה בתחילת חודש אבגוסט בסביבות שנת 2600, קח או תן שנה. למרות החום הכבד ששרר ישבתי מעוטף בחלוק ובצעיף, וזאת משום מחלת הגריפה שקפצה עליי במסעי לאשרכיה-קולי. אתם יכולים לשוות בנפשכם שלא תכננתי לצאת שוב למסע. למען האמת, התכנון שלי לאותו שבוע היה רביצה בנעלי בית על הכסא הנדנדה שלי תוך נסיון לפתור בעיה שהעסיקה אותי מזה זמן רב, סידור המקפיא שלי בצורה שתענה על שלוש דרישות מרכזיות:
וכו'.
ברוך הבא, ובהצלחה בהמשך.
-
Sherlockמשתתף
NY מכובדי, אני לא חדש לפורום זה פרסמתי בו בעבר מספר סיפורים תחת השם Sherlock למיטב זיכרוני אף התנגחנו מספר פעמים, אתה היית זה שהפנה אותי לכתביו של לם, לאחר שטענתי כי סביבתו הטבעית של סיפור מד"בי היא השפה האנגלית.
בקשר לסיפור, כתבת התחכמויות מיותרות, האם תוכל לפרט? מעבר לכך מה דעתך על העלילה, האם צחקת?
אם אכן צחקת ואתה מפחד להודות בכך בפומבי שמא תיפגם תדמית ניר יניב הרשע, שלח לי תגובה מוצפנת ומגודלזת.תודה רבה על הביקורת,
מיכאל/Sherlock -
NYמשתתף
העלילה נראית כאילו היא תוכננה להצחיק בכוח. אין בה משהו מצחיק באמת (להבדיל מ"מעורר חיוך פה ושם"), כיוון שהומור בספרות לא בנוי כמו מופע סטנד-אפ. במופע יש פשוט רצף של בדיחות, לפעמים על אותו נושא, לפעמים על כמה. כשאתה כותב סיפור הומוריסטי, אתה צריך לבנות סיטואציה הומוריסטית ולפתח אותה.
מעבר לכך, הנה כמה התחכמויות מיותרות:
א. כל הפסקה הראשונה.
ב. כל מה שמופיע בסוגריים.
ג. השימוש בשמות מתוך דון קישוט.תן דעתך על כך שפחות, לפעמים, משיג יותר. הנה דוגמה אופיינית מתוך הסיפור שלך:
"ג. כשאפתח את דלת המקפיא, לא יפול שום מצרך על זרת רגלי הימנית."
רעיון החישוב המתמטי של דלת המקרר חביב. סעיפים א' וב' נאים ונעימים. בא סעיף ג' ואומר – "לא יפול שום מצרך"? לא. "לא יפול שום מצרך עלי"? לא. "לא יפול שום מצרך על רגלי"? לא. "לא יפול שום מצרך על רגלי הימנית"? לא. "לא יפול שום מצרך על זרת רגלי הימנית". זו דוגמה טובה למה שקורה כשמתאמצים להצחיק יותר מדי – מקבלים ניסוח מסורבל שמפגין לכל רואה את העובדה שהמחבר התאמץ להצחיק יותר מדי.ושוב אומר – אל תחקה את לם. כתוב סיפור משלך.
-
???משתתף
אהלן
לא מכיר את לם, לכן אתייחס לסיפור כעומד ברשות עצמו.
התנועה בסיפור סוחפת, להוציא את הפיסקה הראשונה. מדי פעם אתה עושה שימוש ברעיונות מוצלחים, שתופסים את הדימיון : חור תולעת בגרב, מלחמת המינים כחלוקה לשני כוכבים שונים (כתבו על זה קודם, לפניך, אבל זה לא משנה…) גם השפה שבה את משתמש, מותאמת לאופי העלילה, ועל כל זאת – יישר כח!
מצד שני, המגרעות הראשונות שבלטו לעיניי בזמן הקריאה, היו: שימוש בצמידות גבוהה מדי באותה המילה (עליך למצוא ביטוי או מילה נרדפים לשימוש במקרים אלה). שנית: אתה מתאמץ להצחיק במקום לבדר. ההבדל הוא: כשאתה מנסה להצחיק, אתה מחפש או שותל בדיחות שנראה לך שיגרמו לקורא לעצור ולצחוק. זו מטלה לא קלה מלכתחילה, קל להכשל בה, והעונש על כשלון הוא שהקורא חושב שאתה ילדותי, או חובבן מתאמץ וחסר חוש הומור. האפקט שאתה מחפש יכול להיות מושג טוב יותר, אם במקום זאת אתה תשתדל לבדר. לדוגמא: התיאור של עולם הגברים ("סנשו" נדמה לי שקראת לו), היה עבורי מבדר, היית יכול ללכת עם זה רחוק יותר, וליצור הקבלה והתרסה מכוונת כנגד ה"שתלטנות" הנשית שהם מתרעמים כלפיה. התוצר הסופי היה יכול להיות הרבה יותר יעיל מסתם בדיחה תלושה אחת, אפילו אם היא מוצלחת, מה גם שטקטיקה כזו יכולה להוליד מצב נוח בהרבה להשתלת בדיחה או שתיים (חימום הקהל אם תרצה, או "הכנה להנחתה").
בהצלחה, והמשך לבדר אותנו בבקשה! -
???משתתף
הפסקה הראשונה על חשוון. נו באמת, עוד לא נתת לנו הזדמנות להכנס לסיפור וכבר מפציצים אותנו בעודף התחכמות
קח או תן שנה. באיזו שפה זה כתוב?נשברתי אחרי שלש פסקאות (וזה לא קורה לי הרבה).
א.ק. -
Sherlockמשתתף
אני לא מבין למה כולם משתלחים בפסקה הראשונה? למען האמת לא חשבתי על מטרה כשכתבתי אותה, אבל היא יכולה להכין אותך לתוכן המעט "מטורלל" שיבוא אח"כ, מן רכוך ארטילרי.
קח או תן שנה, הוא ביטוי שהגיע מאנגלית והתאקלם די טוב בשפת הקודש, כמו לדוגמא:
עושה הגיון
פעם שעשינו את זה
ועוד ועוד
אני מוכן לקבל ביקורת כשהיא בנויה ומנומקת, ראה הערות הכותבים לפניך, אבל אני לא רואה שום טעם בסתם השתלחות.
אם לא החזקת מעמד מעבר לפבקה השלישית אל תגיב, אם קראת את כל הסיפור ויש לך הערות שיכולות לתרום be my guest. -
NYמשתתף
אם אתה רוצה לכתוב טוב, אתה *חייב* "לחשוב על מטרה". *כל* הזמן. אין דבר כזה "לכתוב סתם". כשאתה כותב סתם, הקורא מרגיש מיד. הקורא לא טיפש. הקורא ביקורתי, חד עין, לא סומך על כל אחד, ושמח לכל הזדמנות להוכיח שהוא חכם יותר מהמחבר. אתה חייב לשקול כל מילה. כל משפט. כל פיסקה. אתה חייב לחשוב על סדר המילים המדויק שיתן אפקט *כזה* ולא אפקט אחר. על הפיסוק המדויק שיבהיר כוונה כזו או אחרת. על סדר המאורעות המדויק שיוביל לאירוע כזה או אחר – גם אם המאורעות הללו לא ממש מפורטים בסיפור. אתה חייב לחשוב על *הכל*.
מעבר לכך – ביקורתו (ביקורתה?) של שחר אכן לא מנומקת, וחבל. מצד שני, אשמח אם תאמץ אל לבך את הביקורות המנומקות.
-
Sherlockמשתתף
אני מבטיח לקחת את ההערות לתשומת ליבי, אערוך מחדש את הסיפור ואשלח אותו לפורום.
לגבי עניין ה "אל תנסה לחקות את לם", אני כותב סיפורים נוספים פרי מוחי הקודח ומשתדל לא לחקות אף אחד, אולם לאחר שקראתי את הספר פשוט התעורר בי הצורך לכתוב באותו סגנון, הסגנון הוא לא רק למי יש בו גם השפעות דיימון רניונית, נהניתי לכתוב בשפה מעט ארכאית לשם כך הזכרתי את חשוון ( חודשים עבריים כמעט לעולם לא נזכרים בספרות בת ימינו) וקראתי לחודש אוגוסט, אבגוסט ( למרות זעמו הרב של ה-וורד).
בגלל כל הסיבות שהזכרתי קראתי לסיפור "מחווה . . ." כלומר משהו שלא בדיוק עומד בזכות עצמו אבל עם זאת חש לו מעין ישות עצמאית.
כפי שציינתי אני אערוך את הסיפור ואשלח אותו מחדש אבל חוששני שלא אמחק את הפסקה הראשונה.
תודה מראש,
מיכאל -
NYמשתתף
א. סיפור ערוך-מחדש יפורסם באותו עץ בו פורסם הסיפור המקורי.
ב. אין כל רע בכך שמתעורר בך צורך לכתוב מחווה. מצד שני, קרא את כללי הפורום וראה שכאן לא המקום לפרסם מחוות שכאלה.
ג. אם הפסקה הראשונה תתרום לסיפור לאחר העריכה – מה טוב. אם לא – היאורה. אחד הדברים הקשים ביותר שכותב חייב ללמוד הוא *למחוק*. מי שלא לומד למחוק – לא ידע לכתוב. -
Sherlockמשתתף
ברררר אתה באמת מפחיד, השמועות נכונות
-
???משתתף
המקלדת שלי לא בעברית, ולכן הניסוחים מקוצרים יותר מן הראוי והמנומס.
הסיבה להשתלחות בפסקה הראשונה היא שזו בעצם ההזדמנות שלך למכור את הסיפור לקורא, אם התחלת להתפזר בפסקה הראשונה סביר להניח שאיבדת את הקורא שלך.
פעם הגעתי למסקנה שכדאי לכתוב סיפור כמו שהוא נכתב, כלומר לשבת ולכתוב כך שהמוזה מובילה, ואחר כך לרצוח באכזריות כל פסקה מיותרת ובמיוחד בהתחלה.
הפסקה הראשונה הרבה יותר משמעותית מאחרות משום שהיא צריכה להוביל את הקורא שלך באף בדיוק למקום אליו אתה רוצה להגיע.אני יודעת בדיוק מה זה give or take
זו ממש לא סיבה להשתמש בביטוי בכתיבה בעברית
גם אם משתמשים בו בשפת דיבור, בכתב הוא נראה רע
יש הבדל אם אתה מצטט דמו, ואז ניתן לה חופש של התבטאות בלשון משלה, לבין אם מדבר בלשון המספר, ואז העברית צריכה להיות נכונהלא חושבת שהשתלחתי.
ואם כן, קבל התנצלותי הכנה, זו לא הייתה הכוונה.
ביקורת אכזרית כלפי הסיפור כן. כלפי המחבר לא.
-
-
מאתתגובות