- This topic has 41 תגובות, 4 משתתפים, and was last updated לפני 20 שנים by
.
-
תגובות
-
-
כל מה שהוא רצה זה בסך הכל לחזור הביתה
והשמיים השחורים לא הקלו על תחושתו
הוא סרק במבטו את המבנה הנטוש מהרהר אם להעביר פה את הלילה
השער השבור והחלוד חרק כשפתח אותו בחשש
אין שדים ורוחות , אין שדים ורוחות הוא חשב שוב ושוב בנסיון להתגבר
בפנים האפילה היתה נוראית , הוא פסע בזהירות ואט אט הסתגלו עינייו
גרם מדרגות נגלה ליד צל של פסנתר עתיק וכסא שבור על הארץ
הוא החל לטפס , בזהירות חושש שלא יקרוס תחת מישקלו
מעניין אם יש פה חדר שינה הוא חשב
הקומה השניה היתה יותר גרועה מקודמתה
אין ספור דלתות במסדרון שלקצהו לא נראה
הוא פנה ימינה והחל לפתוח דלת אחר דלת
רובם היו ריקים והצחנה איומה , היה גם חדר ילדים כך כנראה ,אולי בגלל סוס מעץ שעמד בפינה
סוף סוף הוא מצא
מיטה ענקית מילאה את רוב החדר , ארון קטן ניצב מולה צמוד לקיר המתקלף כשאחד מדלתותיו לא סגורה כראוי
הוא כישכש בזנבו וקפץ עליה שוכח מהרעבהוא התעורר בבהלה לשמע רחש קל
זוג עיניים ירוקות נעצו בו מבט מכיוון החלון השבור לשמאלו
הוא קפא
אחרי דקה שנמשכה לנצח הירח חשף את הצופה שבחן אותו
זה היה חתול שחור ממוצע שלצווארו קולר
"זה לא מנומס לנעוץ מבטים ככה חתול"
"זה לא יותר גרוע מלפרוץ לבית של מישהו זר" החזיר לו
"אף אחד לא גר כאן חתול טיפש" הוא לא נישאר חייב
"אני לא נחשב" הוא התפלא
"לך מפה תן לישון חתול" הוא שב והתכרבל עם הגב לחתול
"בוא לשחק איתי" ביקש
הוא לא ענה לו
"נו.. בבקשה בוא נשחק"
"מחר" הוא שיקר בנימנום
ע-כ-ש–י—-ו !!" הצעקה הקפיצה אותו והוא נפל מהמיטה
החתול קפץ על המיטה התבונן עליו ממעל
היה לו כתם לבן בצורת לב על חזהו ותליון כסוף השתרבב מקולרו וזאת בעצם היתה היא
הוא קם ונעמד על ארבעת רגליו חושף שיניים מחודדות לעבר החתול
"יש לך בדיוק 3 שניות לעוף מפה" הוא חרק באיום
"זה הבית שלי , אתה יודע" היא חייכה חיוך מרגיז
"2 שניות" הוא התקרב אליה
"איך שאתה רוצה" היא ניתרה בקלילות ונכנסה בזריזות לתוך ארון הקיר
הוא הציץ פנימה בזהירות חושש משריטה על אפו
"חתולה" הוא שאל ראשו כבר בפנים
"חתולה?" רק זנבו ביצבץ בחוץ
"אני כאן….."הוא שמע את קולה ממרחק "בוא…"
הא?? "איפה את" כבר כולו היה בתוך הארון החשוך
"תמשיך ללכת…." הקול נשמע עוד יותר מרוחק
הוא החל לפסוע באיטיות מהוססת
הוא העמיק עוד ועוד בחושך המוחלט מתחיל להצטער שנכנס לבית מלכתחילה
"חתולה איפה את" העלטה היתה מוחלטת
"עוד קצת……בוא……." קולה הידהד
הוא ראה נקודת אור זעירה באופק
הוא החיש את צעדיו עד כמה שיכל והנקודה הלכה וגדלה
"אתה קרוב…." הוא שמע אותה "מהר… בוא..!"
הוא החל לרוץ במנהרה שהתבארה יותר ויותר
"אני מגיע" הוא צעק וריחה כבר הגיע לאפו
הוא רץ והאור מסנוור את עיניו "אני מגי……ע??..??"
כל חייו עברו לנגד עיניו בעודו נופל מההר
חתולה רשעה היתה מחשבתו האחרונה לפני שהתרסק על הקרקע
"מיאוווו" יללה בניצחון חתולה שחורה על ראש ההר שעל צווארה תליון כסוף והמילה 'שטן' חרוטה בו -
בוקר טוב!
קודם כל אני לא איזה מבקר ספרותי ,רק קורא פשוט ופסיכולוג במקצועיראשית , מצא חן בעיניי הסיפור החביב הזה
התרשמתי שהכנסת מוטיבים של מציאות כאובה כמו : בילבול , הליכה לאיבוד וחיפוש יציבות
לפי הבנתיהבית -סביבה תומכת-
אך אכזבה-אף אחד לא גר שם
המיטה-עייפות מעול החיים וגם הרעב (למשהו רוחני,חברה)החיות שמדברות מסמלות געגוע לילדות ודמיון ילדותי
הכלב ,שהוא הגיבור , מייצג נאמנות, וקצת נאיביות ,ביתיות וכמיהה לחברה
לעומת החתול שמייצג כושר הישרדות,רשעות וחוסר נאמנותהמפגש ביניהם כמשל ליצר טוב ורע שיש לאדם
היצר הרע רוצה "רק" לשחק וכמובן שמוביל אותו לאבדוןהכניסה לארון (רמז לארון מתים?) מסמלת את תחילת הסוף
מוטיבים של מוות קליני ( האור , המנהרה וקול במרחק)לבסוף המוות של הגיבור שנפל למלכודת בתמימותו, אם כי יש רמיזה גם על אולי רצון מסוים שהגיבור כן מייחל למותו במידה מסוימת
והחתולחתולהשטן שמרוצה מעוד נפילה של קורבן נוסף
לסיכום , נהנתי מהסיפור הקצר
תודה -
כבר כמה פעמים שאני רואה אנשים "חדשים" שצצים פה ב*מקביל* ובמפתיע יחדיו עם כותבים חדשים.
נעים להכיר אתכם, מנחם ודני, אהמ.אז בקשר לסיפור, תחילה משהו שבלעדיו כל השאר אבוד. *פיסוק*!
אין נקודות, בנאדם (רק במקבצים מוגזמים). ופסיקים יש בתפוצה מקומית, בכדי שנדע שהם קיימים.
אי אפשר לקרוא כך. אתה חייב ללמוד איך לפסק, אחרת, לסיפור יש נופך שאתה לא רוצה שיהיה לו.ובקשר לעלילה/דמויות.
הנה הסיפור במשפט אחד:
הגיבור פוגש מישהו רע ומת.א. מי זה הגיבור הזה בכלל. למה שיהיה אכפת לי ממנו? אפיינת אותו? ייחדת אותו? עד לרגע הסופי, לא ברור בכלל שיש לו בעיה. במילים אחרות, אין מתח/עניין.
ב. אותו דבר לגבי האנטגוניסט(ית), מי היא, מה היא רוצה ממנו, מה הקונפליקט? זה לא עוזר לי שבסוף אתה קורא לה השטן (משהו שהוא גם לעוס וגם הצנחה). במשך הסיפור עצמו אין במה להיאחז, אין עניין. ובכלל מדוע שהשטן ירצה להרוג חתול מסכן? (אולי יש סיבה, אבל היא לא נראית מהסיפור).
ג. כדאי לך גם להיזהר מחזרות. כשאתה כותב דיאלוג, אם הוא מספיק חזק, הוא מעביר את
המסר, אין צורך בחזרה על כך אחרי כן.
לדוגמא:
*"זה לא יותר גרוע מלפרוץ לבית של מישהו זר", החזיר לו.*או
*"אף אחד לא גר כאן, חתול טיפש", הוא לא נשאר חייב.*
הפירושים שאחרי הדיאלוג מיותרים. כמו כן, שים לב לפיסוק.
עצתי, שים רגע את הסיפור בצד, תתחיל לקרוא סיפורים בפורום הזה, אולי גם בפורומים אחרים. תנסה תרגילי כתיבה, ללמוד מעט פיסוק ואז תחזור אל הרעיון ותמצה אותו.
בהצלחה!
נ.ב.
אה כן, מנחם, גם אתה צריך ללמוד פיסוק (בעיקר העניין הזה עם הנקודות). אני מציע שתיפגש עם דני ותשבו על זה ביחד. -
-
-
תודה על הביקורת
אבל…1)מה לא בסדר עם הפיסוק? אם תוכל לפרט יותר או לתת דוגמאות
(אולי ממשהו שאתה כתבת ?!?! )2)בקשר לעלילה -לא ביקשתי שתזיל דימעה עם הגיבור
וכמו שמנחם הבין יש יותר מאשר "פוגש מישהו רע ומת"
יש מסר שניסיתי להעביר , לא בהכרח רק עלילה,3)העוקצנות לא תורמת דבר, קונספירציות עליי ועל מנחם הן לא במקום וחבל
-
-
-
שמי ניר ואני מנהל הפורום.
אנו, ותיקי הפורום הזה ופורומים באופן כללי, כבר חווינו הרבה כותבים אלמונים חדשים ומעריצים אלמונים, חדשים גם הם. כלומר – המקרה בו פלוני אלמוני שלא ביקר בפורום מפרסם בו סיפור, וזמן מה לאחר מכן מופיע אלמוני "אחר" שלא ביקר מעודו בפורום ומפרסם ביקורת אוהדת (ולעולם היא אוהדת, בדרך כלל ביחד הפוך לטיבו האמיתי של הסיפור), בסגנון כתיבה זהה לחלוטין לזה של כותב הסיפור – מקרה זה אינו נדיר במקומותינו. כלל וכלל לא. כאשר מוסיפים למקרה מעניין זה את העובדה ש"שניכם" כותבים מאיזור אינטרנט זהה… ובכן, לא נעים, דני, אבל נתפסת בקלקלתך.
אבל כולם עושים שגיאות. אם תבטיח לא לעשות זאת שוב, אני בטוח שנוכל לשכוח מכל העניין.באשר לסיפור עצמו, הריני להפנות אותך לכללי הפורום שלנו (הקישור הגדול המהבהב מלמעלה), הכוללים קישורים לכמה מאמרים שימושיים מאד, ביניהם שניים הדנים בנושא הפיסוק. צא ולמד.
-
תחילה, אתה חייב לסלוח לי בעניין החשדות, יש לי פשוט אלרגיה לצירופי מקרים מדהימים.
ביקשת דוגמאות.
אני מציע לך בחום ללמוד את חוקי הפיסוק על בוריים. כמו העובדה שיש לשים נקודה בסוף משפט. שצריך לרווח משפטים בעזרת פסיקים, בכדי להקל על הקריאה. ששימוש ביותר משלוש נקודות רצופות הוא לא מומלץ. וסידור הגיוני של פסקאות הוא חיוני לנוחות הקריאה ותורם רבות להצגת התוכן.דרך אגב, בתגובה שלי אליך יש שתי דוגמאות. ציטטתי משפטים שלך ופיסקתי אותם.
בעניין הזלת הדמעה.
אם מישהו מצליח לגרום לי להזיל דמעה עבור גיבור כתוב, הוא אמן. אם אתה חושב שתוכל להעביר מסר מבלי שלקורא יהיה אכפת מהדמויות שלך או מהסיפור שלך בכללו, אתה טועה. מסרים יש ברבבותיהם, גם בספרים הכי גרועים ובסרטים הכי דפוקים.
מסרים להמונים אפשר למצוא גם בכרזות ובמדבקות באחורי מכוניות.
דרך העברת המסר *היא* הגורם המכריע בשאלה, האם ייקלט המסר או לא. יש עוד כמה גורמים ויש מסרים עמוקים יותר ועמוקים פחות. אבל הדרך, היא אולי הגורם החשוב ביותר שיקבע, אם המסר הועבר או לא.ובנימה אישית יותר, הנה המצב: הגעת לפורום של מומחים בכדי לקבל דיעת מומחים. אכן, קיבלת (לא שלי, אלא של יעל ו-NY, שניהם כותבים מפורסמים בזכות עצמם ומקבלים שכר על כישרונם זה). תופתע לדעת שתגובתך אינה נדירה כלל, כמו שאולי מנחם היה יכול להסביר, לו עדיין היה בפורום.
כמעט כל הכותבים שאני ראיתי בחיי, מגיעים לשולחן הביקורת עם איזושהי תפיסה מוקדמת של יכולתם. לרוב הם מקבלים "סטירה" ונכנסים למשבר הראשון (והחשוב ביותר לדעתי) בקריירת הכתיבה שלהם. ההבדל בין כותבים רציניים שממשיכים וגדלים עם הזמן לבין אילו שזונחים את העניין, בחלקו תלוי בדרך שהם מתמודדים עם המשבר הראשוני הזה.
אלה שמצליחים להתגבר עליו, כמעט תמיד מתוגמלים מכך ומשתפרים בדרגות שונות שכוללות גם את הגבוהות ביותר. אלה שלא, נשארים בקלקלתם.
עכשיו אתה צריך לבחור עם עצמך, לאיזו קבוצה אתה משתייך וללכת על זה.
אתה יכול להתעלם מהביקורת או לבלוע את הצפרדע ולהשתפר.שוב, אני מציע לך, לקרוא סיפורים קצרים, לעבור על סיפורים שקיבלו הערות בפורום הזה ובאחרים וללמוד.
בהצלחה.
-
ראשית, אכן קיבלתי סטירה (אבל אנחנו יהודים שלא מחזירים לחי שניה
אתה צודק באופן עקרוני , מהניקוד שכחתי לגמרי בגלל שבאתי מרקע של שירה ופרוזה. (<—-)
כמו כן,זה הסיפור השלישי שלי בסה"כ , ואני ירוק בעסק.
אם תוכל (או כל אחד אחר פה) לכוון אותי ,כגון היכן יש תרגילים או מאמרים בנושא.
תודה מראש המשך יום נעים.נ.ב.
מקווה שהאלרגיה עברה
-
ישנו הפורום הזה, כמובן, וישנו הפורום של תפוז (כותבי מד"ב ופנטזיה):
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumpage.asp?forum=438
אלא הם הפורומים הרציניים בעיניי, למרות שיש עוד פורומים לכתיבה.
הפורום הנוכחי נחשב קשה יותר וישיר, אבל כמידת הקושי והישירות כן מידת הלמידה והשיפור. לדעתי.
בפורום בתפוז ישנם תרגילים מצויינים של גושדארניט (הלא הוא גיא חסון – סופר), מומלץ לעבור עליהם ובייחוד על התגובות להם ודרך הטיפול שלו בתגובות.
זכור כי אני מדבר על מדע בדיוני ופנטזיה, יש פורומים שעוסקים בספרות כללית (יפה יש יקראו לה).כדאי לך, קודם כל, לעבור על התרגילים ולקרוא סיפורים קצרים שמתפרסמים בפורומים וההערות שניתנות להם (ההערות הטובות, המעמיקות והמנומקות – לא שמות תואר נבובים). נסה לבנות לעצמך תמונה של מבנה סיפור וסגנון כתיבה.
כמובן שחשוב יותר למטרה כזאת, לקרוא ספרים טובים ומומלצים (או כאלה שאתה אוהב). סיפורים קצרים, נובלות, נובלטות ועוד. אם תנשום אותם מספיק זמן, אולי תוכל לייצר בעצמך גם דברים טובים – ובכלל, קריאה זה כיף – לא?
אחר כך שב וכתוב. פרסם בפורומים, היכווה, השתפר ושוב פרסם בפורומים ושוב היכווה ושוב פרסם וכך הלאה. וכשתגיע למצב שאתה רואה תגובות טובות (ומנומקות) מפי אנשים מביני דבר, שקול לפרסם בעיתוני רשת ועיתונים מודפסים.סבלנות, כמובן, היא מרכיב חשוב מאוד.
ושיהיה בהצלחה.
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
קודם כל, תודה על הקישור , וגם לי יש דפדפן עם נטיות אובדניות.
זה רק צירוף מקרים מדהים ,או שהפיסקה השניה במאמר של מר חסון תפורה על "ללא שם"?!ניקוד-התרשמתי שהתכוונת לנקודה בסוף משפט , לא לכתיבה לעולים חדשים
מזוכיסט אני לא!
אבל סאדיסט?תיכף נגלה ,כאן נכנס החלק של האריה הג'ינג'י שלך מ"שיעור פרטי".כל הזכויות שמורות ל יעל פורמן , הציטוטים מתוך אתר בלי פאניקה.
משפט הפתיחה :"אלה לא ידעה שפרופסור אהרוני הוא מכשף רשע"- וכי למה היא תדע ?עוד לא התחיל הסיפור וכבר קבעת לכל קורא שהוא מכשף והוא רשע , תני לנו להיות השופטים.
חוץ מזה שזה מוריד מהמתח ,כי כבר רמזת על נטיית הסיפור .גופו-אין כמעט פיסקאות בסיפור ,הכל שורות-שורות .
העלילה- נחמדה + , יש כמה חורים וסתימות רעועות שהיה עדיף לעקור מלכתחילה
כגון מידע שלא רלוונטי עודף,ומידע שאינו קיים( שינו המראה של הדמויות , למה ?)
סתירות שונות ,הציצי בדיאלוגים של החדר הראשון שאלה נמצאת בו עם ההסבר של יוני על העץ
על ההוא מהקבוצה הקודמת שסיפר לו וכו'.הסיום-אני משער שאמורה להיות חוקיות גם בדימיון . אז היחס אריה:בן-אדם לחתול:בן-אדם
לא מתקבל כל-כך בהבנה ,מקווה שבפסיכומטרי לא השתמשת באותו הגיוןאבל כמו שאמרת , יש חתולה ?! אני בעד!!
סה"כ סיפור נחמד , אם יש לך עוד סיפורים אשמח לקרוא
שיהיה לך 'מיאו ' נעים בינתיים -
-
-
כזה קטן.
אני מאוד מקווה שאתה לא מנחם, כי אם אתה פסיכולוג, הייצוג הוא רע לחלוטין.
כדאי שתלמד מהי פיסקה לפני שאתה מנסה לתת ביקורות שאמורות להשביע את הרגשות שלך. אני בהחלט לא אכנס לביקורת שנתת לסיפור, לא מתפקידי, אבל דע לך שבמקום לתקן את התדמית שלך, בעיניי, נעצת את המסמר האחרון בארון הקבורה שלה.
ראיתי הרבה אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם ביקורת, אתה בהחלט נמצא במקום קרוב לפסגה. -
מה קרה? למבקר קשה לקבל ביקורת??
סינדרום ידוע במחוזותינו.זאת היא דעתי האישית , זכותך לאהוב , או לא , אבל מכאן ועד לתגובתך …
יש בפסיכולוגיה מושג שנקרא "השלכה" – או במילים פשוטות כדי שתבין "הפוסל במומו פוסל"
ובקשר למנחם , אפתור לך את החידה , הוא אחד המרצים שלי באוניברסיטה, ואני ביקשתי
ממנו לחוות דיעה על מה שכתבתי כאן.
נירגעת?!
עוד לא?
תדליק סיגריה , שב , ותחשוב שוב .
אולי בסוף תסיק את המתבקש .תרשה לי לסיים בציטוט מתוך דבריו של החכם מכל אדם :
" גם אויל מחריש – חכם יחשב " -
"ניקוד" – זאת אומרת, הסימנים הגראפיים שמסומנים מתחת לאותיות עבריות, בתוכן ומעליהן כדי לסמן את התנועות ואת הדגשים באותיות.
הניקוד בו אנחנו משתמשים בעברית המודרנית נקרא "ניקוד טבריאני" והוא הומצא במאה השביעית לספירה."פיסוק" – זאת אומרת, סימני הפסיק, הנקודה, המקף, סימן השאלה וסימן הקריאה (וגם נקודה פסיק שפחות שימושי בעברית) המשמשים כדי לסמן את המשפט וחלוקתו הפנימית. אני לא בטוחה באיזו תקופה הם הוכנסו לשימוש סדיר בעברית, אבל אני חושבת שהם שאולים מהשפות הלועזיות. לפני השימוש בפסיקים ונקודות נעשה שימוש בטעמי המקרא לצורך זה (בין שאר התפקידים שלהם).
אז הנה מה שהתכוונתי בשפה מאוד מאוד פשוטה – בסוף כל משפט תבוא נקודה! מקש האנטר (שורה חדשה) לא מחליף את הנקודה כמסמנת סוף משפט בשפה העברית.
אוקי? אנחנו באותו ראש עכשיו?
תודה על הביקורת, רק שחלק ממנה לא כל כך הבנתי. מה זאת אומרת "אין פסקאות בסיפור"?
לתומי חשבתי שיש שם פסקאות, והסיפור גם נערך על ידי עורך מקצועי (ואף תוקן מספר פעמים לפי הערותיו לפני הפרסום) ובעיה כזו לא עלתה. אז אשמח לראות דוגמה.דרך אגב, סתם לסקרנות כללית, מה תחום התמחותו של מנחם הפרופסור? לא לשון עברית או ספרות, נכון? אני לא מנסה לזלזל חס וחלילה, אני פשוט מצפה מפרופסור בתחומים אלה לדעת לפסק כמו שצריך. האמת שאני מצפה לכך מכל סטודנט באשר הוא… אבל לאחר כמה שנים באוניברסיטה נוכחתי לדעת שזו ציפיה אופטימית מדי.
יש לי עוד סיפור בבלי פאניקה ויש לי גם סיפור פה באתר האגודה. אתה מוזמן לחפש אותם. אה, והתפרסמו גם סיפורים שלי בגליונות הראשונים של חלומות באספמיה.
-
שמה שהערתי לגביו היה מידת ההבנה שלך את המושג : "פיסקה".
כמו כן, לא דיברתי על ביקורת לגבי משהו ש*אני* כתבתי, מכאן שהגדרתך לוקה בחסר.לא דיברתי על הביקורת שלך לגבי הסיפור. ציינתי עד כמה אתה ממהר לתת ביקורת נגדית, כשבמקרה של מישהו שאינו יודע לפסק ומהי פיסקה, היה מוטב לו ימתין וילמד עוד קצת.
הבעיה היחידה עם מנחם, שהוא מפסק בדיוק כמוך (יקשה עליי להאמין שכך מפסק מרצה לפסיכולוגיה, מבלי להתייחס לעובדה שזאת הפעם הראשונה מאז תחילת הפתיל שאתה מעלה את ההסבר הזה).
לסיכום, תשמע חביבי, אני מקווה שלמדת משהו מכל העניין הזה. אם לא במישור הספרותי, במישור הפסיכולוגי. אני לעומת זאת, לא. משום שהטיפוס שלך חוזר על עצמו יותר מדי פעמים ובתבניות דומות (רק שגודל האגו משתנה).
קיבלת ביקורת, אתה יכול לזרוק אותה לפח, או שאתה יכול להשתמש בה. ובכל מקרה, דע לך שמבקרים משקיעים מזמנם ומרצם בכדי לעבור על סיפורים. הם בהחלט יעדיפו שלא לבזבז אותו על אנשים שמחפשים האדרת אגו ולא שיפור עצמי.בכל מקרה, אני מיציתי את הניסיונות האלה. הוכחת לי, בהודעותיך, שאינך ראוי לזמני (שתתפלא, אבל יש לו ערך).
-
אחר הצהריים טובים יעל!
תודה על ההגדרות המושקעות.
היתה היא הבנה ביננו בקשר למונחים, ואכן אנחנו באותו ראש כעת.
תחי האקמיה!שמתי לב שהתייחסת רק לצד הלשוני בביקורת , מה אם השאר?
מה שהתכוונתי בקשר לפיסקאות , לפי איך שזה ערוך ב"בלי פאניקה"( אם זאת העריכה המקורית כמובן)- אז את יכולה לבדוק שם, רוב הסיפור בנוי משורות ,שורות .
או.קיי. , נעבור לידידנו מנחם נ"י .
הוא אחד מהמרצים שלי ותחומו קרימינולוגיה!
בקשר לאופן כתיבתו , זאת אפשר לפנות אליו , אני לא אסכן את ציוניי.(בנוסף תראי מה קרה ש-אלה הלכה לפרופסור … )ברמת העקרון , וראיתי המון , מרבית הסטודנטים (ואני ביניהם ) אכן שכחו את חוקי הפיסוק אי שם בכיתה י"א.
לפי דעתי הצנועה , ספרות עדיין נחשבת לסוג של אומנות.
וכמו בכל סוג של אמנות , לאמן יש דרור , אם הוא יתפס לחוקיות יבשה , אז גם יצירותיו תראנה כך מן הסתם . לא שאני בעד לא לפסק , אבל לא תמיד זה העיקר .
שמתי לב שרבים כאן מבקשים עלילות ונוראות , שוב , באומנות האמן מנסה להעביר מסר כלשהו, לא רק עלילה נוסחאתית , במיוחד בסיפור קצר .
נכון שלכותבים כאן יש מה לומר ונסיונם רב משלי ,אבל לפעמים ידם קלה מדיי על המקלדת.
ההתקפות המתואמות בשבטיות סגורה , והכותב המתחיל מתחיל להצטער על יום היוולדו.
ביקורת צריכה להיות בונה , לא הורסת.
לכי תדעי כמה מוכשרים בפוטנציה (שעדיין לא למדו כראוי את חוקי הפיסוק ,או לא כיוונו לדעת "חכמים") נמלטו מהפורום הנוכחי בגלל התנשאות ועלבנות .
יש כאן סוג של קליקה או כת סגורה ש-או שאתה איתנו ,או שאתה נגדנו.
קיתונות של בוז נשפכים על מסכנים שבאים לקבל ביקורת.
למה?
אי-אפשר לתת ביקורת בצורה שלא תלבין פנים?
שימי-לב במקרה שלי למשל , התעסקו יותר במנחם מאשר בסיפור ששלחתי.
כתוב "הרוצה את הרב יבוא אל הרב ", אכן באנו למטרת ביקורת, אבל כתוב גם "על הרב לרדת אל תלמידו" , וזה לא מה שמצטייר פה , לילד מסבירים כמו ברמה של הילד .
בסה"כ עושה רושם שדבריי יעלמו אי-שם במעמקי הפורום -אבל אם מיהו מוכן להגיב עיניינית -אשמח.
שלכולנו יהיה רק טוב.
דני. -
-
*א.* אנחנו חושדים שמנחם ואתה הם אותו אדם מפני שסגנון הכתיבה שלכם ממש זהה, כולל סגנון הטעויות! מאחר שלא למדתי פסיכולוגיה, אז קשה לי להעריך את הרמה של המרצים שם מבחינת הבעה עברית, אבל עדיין קשה לי להאמין שפרופסור יתבטא כך בכתיבה.
אם מנחם הוא אדם אמיתי ופגעתי בכבודו בכך שחשבתי שהוא אתה – אז אני מתנצלת, אבל אני לא חוזרת בי מדעתי על רמת הבעתו בכתיבה.*ב.* לא זכור לי שנתתי לך איזושהי ביקורת, למעט הצהרתי שאתה צריך לשפר את הפיסוק שלך. בסך הכל הסכמתי עם רוב מה שאמר ס"סתם – שאין לי מושג מי הוא – ולכן לא היה צורך שאתן ביקורת משלי. בהתחשב באופן שאתה מתייחס לביקורת שלו, גם אין טעם שאעשה את זה. זה לא נראה כאילו אתה הולך ללמוד מזה משהו, לצערי הגדול.
*ג.* הפיסוק, כמו הכתיב, התחביר ושאר מרכיבי השפה העברית הוא הבסיס לכל סיפור. אתה צריך לשפר המון דברים מאוד בסיסיים בכתיבה שלך לפני שמגיעים לכל הנושא של בנית רעיון, דמויות, עלילה ועוד. זה אפשרי, וראיתי כמה וכמה כותבים שלמדו ותרגלו והיום כותבים נפלא. לא אזכיר שמות, אבל אחת מהכותבות הכי מוערכות בקהילה היום התחילה באופן די עילג. היא התייחסה ברצינות למה שאמרו לה, והיום היא מקבלת מחמאות חמות.
אפילו בהודעות הרגילות שאתה כותב, אתה לא מצליח להשתמש בסימני הפיסוק כמו שצריך. אפילו בנושא הפשוט הזה של רווח רק אחרי סימן הפיסוק ולא לפניו. פתח כל ספר עברי והשווה בין האופן הויזואלי בו מוצג הסיפור לבין הכתיבה שלך. אלוהים, זה נושא שחשוב גם בשביל עבודות שאתה מגיש באוניברסיטה, לא רק בשביל לא לקבל הערות פה בפורום.יש דברים שאפשר לשחק איתם בסיפור. אף אחד לא אומר לך להתפס לחוקיות יבשה. אבל פיסוק הוא לא אחד מהם. פיסוק זה דבר בסיסי. זה עניין טכני.
אני באופן אישי התמקדתי בנושא הפיסוק, כי פשוט נראה שאתה לא מבין למה אני מתכוונת, ולכן המשכתי להסביר. אבל באמת שאין מה לדוש בזה. אתה צריך לשפר את הפיסוק שלך, ולשים נקודות במקום הנכון. קשה להבין סיפור שאינו מפוסק כמו שצריך, כשאין לנו מושג איפה מתחיל משפט ואיפה מסתיים.*ד.* אפשר לכתוב סיפורים חסרי עלילה. הבעיה היא שרק לעתים מאוד נדירות הם יוצאים טובים. כותבים מתחילים, כדאי שילכו בהתחלה בדרך הבטוחה עד שירכשו מיומנות, ורק אחר כך ינסו לשבור את החוקים. ותיקי הפורום ראו הרבה מאוד כותבים מתחילים שמנסים לכפות על חוסר הטכניקה שלהם בעזרת משחקים יצירתיים במבנה הסיפור. זה כמעט אף פעם לא עובד.
*מסר* בתוך סיפור טוב, זה דבר חשוב. אבל אם הסיפור לא טוב, כל המסר הולך לעזאזל. אם כל מה שחשוב לך זה המסר, כתוב מאמר (מפוסק היטב) ובו תרצה על המסר שלך. אבל אם אתה רוצה לכתוב סיפור שאנשים יהנו לקרוא – אתה צריך קודם כל לדאוג שהסיפור יהיה טוב. המסר צריך להיות רובד נוסף שיעשיר את הסיפור, ויתן לאנשים משהו לדבר עליו.
*ה.* לא קיבלת פה קיתונות של בוז. אנשים פה חושדים שאתה ומנחם הם אותו אדם – כמו שהסברתי למעלה. אבל מעבר לכך, קיבלת מס"סתם ביקורת הוגנת לחלוטין, וממני הסבר מה זה "פיסוק". זהו. אם תתייחס לביקורת שלו בתור משהו שמצביע על הפגמים בסיפור, תוכל להתקדם הרבה יותר מאשר אם תנזוף בנו שאנחנו מעליבים אותך.
ונכון, אנחנו די נעלבים כשמישהו נותן מחמאות לעצמו. אנחנו מרגישים במקרה כזה כאילו בזים לנו – ניסיון להשפיע על דעתנו על ידי "ביקורת" של "מומחה" שמעולם לא היה בפורום אבל במקרה יש לו בדיוק אותן טעויות בכתיבה ובסגנון כמו של המחבר. גם מוזר שהמחבר הולך וכותב "ישר כח" למבקר. אף פעם לא נתקלתי בזה. (אני מתייחסת כמובן לכותרת שנכתבה כשהמקלדת בטעות על אותיות אנגליות).
אם מנחם הוא אדם שונה ממך, זה פשוט נראה מאוד מאוד מוזר. מאוד מאוד מאוד מוזר. כל כך מוזר עד שקשה לנו להאמין בזה, אבל העולם הוא מקום די מוזר בפני עצמו, אז נו… שיהיה.*ו.* עדיין לא הבנתי למה התכוונת ב"שורות שורות"? גם פיסקה בנויה מ"שורות", אתה יודע… כל טקסט שהוא בנוי משורות. אני באמת לא מבינה למה אתה מתכוון.
*ז.* מעניין שהשתמשת במילה "קליקה"…
סלח לי, החתול שלי צריך תשומת לב, אז אני מסיימת לעכשיו…
-
שלום.
אני מודה לך על התגובה המושקעת.א.נחמד שעלית על ה"ישר כח", זה היה מכוון כמובן.
ב.שוב מנחם תופס חלק נכבד וחבל.
הוא אדם אמיתי, חי, נושם, ובועט. אבל אתם רשאים לחשוב כרצונכם כמובן.
ג.הודתי שטעיתי בענין הפיסוק, ועדיין בכל תגובה מזכירים לי את זה.
ד.שורות-שורות, הציצי בסיפור שלך איך שהוא מוצג באתר ב"פ ותביני.
שמתי לב שגם לך קשה קצת לקבל ביקורת, את מתייחסת רק לניסוח ולא לחורים שציינתי.
ה.מה הענין עם הקליקה?
ו. האם החתול שלך ג'ינג'י במקרה???
ז.נהוג לפתוח בברכה, מנהג חביב שאני ממליץ לך עליו בחום.
ח.קיבלתי והפנמתי, האם את מוצאת לנכון שאני ראוי להזדמנות שניה?
י.יחי המלך!כל-טוב בינתיים.
-
-
התייחסתי לחלק שלא הבנתי – ועדיין אני לא מבינה
קיבלתי על הסיפור הזה ביקורת ממקורות שונים ומשונים. אני בדרך כלל מתייחסת לחלקים בביקורת שחוזרים על עצמם אצל כמה אנשים, ומה שאתה ציינת לא ממש השתבץ בין הביקורות האחרות, אז בינתיים אני שמה את זה בצד. אם אני אשמע עוד ביקורות שחוזרות על דברים שציינת אז אני כמובן אתייחס לזה יותר.
אבל בהחלט לקחתי את הדברים לתשומת ליבי.שים לב גם שמשום מה העברת ביקורת על דברים שמתרחשים אחרי שהסיפור נגמר? נכון, לא כתבתי איך היא נפטרת מהגופה של קושן. זה משנה אם היא קוברת אותו בגינה, מרסקת אותו במעבד מזון או משלמת למישהו שישליך אותו לים?
זה ישנה אם אני אכתוב המשך. אז זה בהחלט יהיה במקום לציין איך היא נפטרה מהגופה. אבל כל זה קורה *אחרי* שהסיפור הנוכחי מסתיים.כמובן, זה בסדר גמור לעשות ספקולציות על מה קורה אחרי שהסיפור מסתיים, אבל זה לא יכול להיות חלק מביקורת אלא סתם חלק מדיון כללי.
אני בהחלט מודה לך על החלקים הרלוונטים, ואני שומרת אותם בראש לשימוש מאוחר יותר. את הסיפור הזה אני לא אשנה כי הוא כבר התפרסם, אבל הם יהיו רלוונטים בסיפורים הבאים.
כדי למצוא סיפורים שלי פה בפורום צריך לחפש יותר אחורה – כבר די הרבה זמן לא פירסמתי פה סיפור לביקורת, וחלק מהסיפורים שלי פה נכתבו תחת שם העט "אקיי מנאי".
אבל אני התכוונתי לסיפור שהתפרסם באתר עצמו – לך לחלק הסיפורים ועבור עמוד אחד אחורה, או שפשוט תעשה חיפוש לפי שם מחבר – ולסיפור יותר ישן בבלי פאניקה.
הזדמנות שניה? בוודאי. חזור שוב… רק שים לב לפיסוק נכון.
החתול שלי לבן.
(ואל תעלב מזה שאני לא אומרת שלום בראש כל הודעה. הודעות בפורום מבחינתי זה חלק משיחה, וכמו שאני לא מברכת לשלום אדם שאני משוחחת איתו לפני כל משפט, כך גם פה. זה לא מכוון אליך ככה זה עם כולם).
-
הדברים הכתובים בהמשך יראו לך קשים או לא הוגנים, אבל אני מבטיח לך שהם מיועדים לעזור לך. אני מקבל את הרושם שאינך מבין את מטרתו של פורום זה ואת דרך העבודה בו, ועל כן:
א. כשאתה מפרסם סיפור בפורום זה, אינך עושה זאת כדי "לזכות בפרסום" או כדי ש"אנשים יכירו את יצירתך". הסיבה היחידה שאתה עושה זאת היא כדי לקבל ביקורת *משוכני פורום זה*.
ב. וזאת להבדיל ממבקרים אלמוניים חד-פעמיים כדוגמת "מנחם". בכלל – לעולם אל תזמין את המרצה שלך (נניח), את קרובי משפחתך או את חבריך להגיב כאן בפורום. הדעות החיוביות שלהם (וזאת בהנחה האופטימית להכמיר שמישהו מאמין ש"מנחם" הוא אכן אדם נפרד) לא תורמות מאומה – לא לך ולא למבקרים כאן. למעשה, זו דרך בטוחה וזולה להציג אותך כרודף מחמאות וכאדם לא ישר במיוחד (אפילו אם סיפורך נכון, במקרה, "טוב מראה עיניים" וגו').
ג. לעולם, אבל *לעולם* אל תיתן ביקורת נגדית לסיפור של אדם שמבקר את סיפורך כאן בפורום (או בכלל, אגב – זו התנהגות מחרידה, ואני מעריך מאד את יעל על סבלנותה). גם אם אותו אדם כתב בזמנו סיפור רע או בעייתי, נניח, אין הדבר מעלה או מוריד במאומה בכל הנוגע לסיפור *שלך*. על כל פנים – בפתיל הקשור לסיפור שלך נדון אך ורק בסיפור שלך, וכך לגבי כל סיפור אחר המתפרסם כאן.
ד. כנ"ל ביקורת נגדית לגבי שגיאות כתיב בגוף הביקורת על סיפורך. ביקורת, לשמחתם של המבקרים ולצערם של הכותבים המתחילים, לא צריכה לעמוד ברף הקפדני של יצירה ספרותית. קרא את תוכן הביקורות ואל תנסה לנתח את סגנונן או את מחבריהן. זהו תרגיל עקר.
ה. הביטוי "חופש האמנות" הוא התירוץ השכיח ביותר אצל כותבים מתחילים. שכח אותו. אל תשתמש בו לעולם. בכל הנוגע לכתיב, לדקדוק ולשימוש בסימני הפיסוק, עד כמה שהדבר נוגע לך ולשאר הכותבים המתחילים, *אין כל חופש שהוא*. לא אטרח אפילו לנמק כאן מדוע – הדבר דורש הסבר ארוך אותו, כך אני חושד, תתעקש לא להבין – אבל אוסיף רק זאת: אם אינך מוכן לקבל עובדה זו, לעולם לא תוציא מתחת ידיך סיפור ראוי לפרסום. לעולם. עד כדי כך.
ו. ביקורות שליליות הן מתנה, לא עלבון. הן עוזרות לך להשתפר לקראת סיפורך הבא. וכך אתה צריך להתייחס אליהן – להודות למגיבים ולא להתווכח איתם על דברים שבהם, באופן ברור למדי, הם מבינים יותר ממך. ודאי שלא לנפק לנו כאן כל מיני תיאוריות קונספירציה ושבטיות. הסיפור שלך מקבל ביקורות שליליות *כי הוא לא טוב*, ולא משום סיבה אחרת.
ז. שם הסיפור חשוב. הפיסוק חשוב. הדקדוק חשוב. הסגנון חשוב. העלילה חשובה. הדמויות חשובות. הרקע חשוב. *הכל חשוב*. *ה כ ל*. אל תפרסם סיפור אם לא חשבת עליו *מכל הבחינות*. זה זלזול בעצמך וזלזול בקוראים.איני יכול, כמובן, להכריח אותך לנהוג כך או אחרת בכל הנוגע לנושאים המוזכרים למעלה. אני יכול רק להמליץ, וכמובן – למנוע התנהגות בעייתית בפורום הנתון למרותי. על כן, כמנהל פורום זה, הריני להודיעך: אם אתה מקבל את כל האמור למעלה – מה טוב, וברוך הבא לפורום. אם לא, אבקשך להפסיק לכתוב בפורום מיד, ופתיל זה ימחק לאלתר.
-
-
בוקר טוב יעל -קשה לי לוותר על הברכה למרות הכל.
המבקרת הסובלנית מכולם.
טוב, אולי הבעיה היא באופן הצגת הסיפור ע"י הדפדפן המבוגבאג שלי ( יותר נכון להציג אותו כקבוצת באגים שחוברה לה יחדיו ).
אני מקווה למצוא עוד סיפורים פרי עטך, אשתדל לחפש יותר .
המנהל של הפורום הנוכחי אינו מסכים שאבקר את המבקר, כך שאם אמצא סיפור נוסף אינני יודע כיצד אוכל לשוחח איתך עליו? רעיונות?
פיסוק (אנחה..), ראיתי שיש כאן קישור בנושא . אשתדל יותר בסיפור הבא ,ואשמח אם יתקנו אותי…בצורה מכובדת כמובן.
על חתולים – היה לי פעם אחד, שחור כמובן עם כתם בצורת לב קטן על החזה.קראתי לו אלפא.
הוא נעלם אחרי כמה חודשים, וסיפורי מוקדש לו.
אז אם אתה קורא עכשיו (התייפחות ..) אנא חזור הביתה..אני נוהג לסיים בברכה (בעיניי זאת נראת התכתבות יותר מאשר שיחה)
שיהיה לך יום טוב יעל, בלימודים או בעבודה ובכלל.
מי יתן וכולנו נפיק את הלקחים מפתיל מפותל זה. -
1. הנסיון מוכיח שחברים וקרובי משפחה נוטים להחמיא, בדרך כלל ללא קשר לאיכותו האמיתית של הסיפור. זה גם המצב בהרבה פורומי "כתיבה יוצרת", שם תוכל לקבל מלוא החופן מחמאות נוסח "אתה כל כך מוכשר" ו"ריגשת אותי" מפי אנשים שהם, ככל הנראה, לא כל כך מוכשרים ונוטים להתרגשות יתרה. כאן, לעומת זאת, תקבל ביקורת ללא משוא פנים מפי אנשים שרגילים להעביר ביקורת ולקבל אותה בעצמם, ואשר נוטים לא להיות מושפעים מגורמים זרים. לא אומר לך ש*רק* כאן תקבל זאת, אבל אם אתה מרגיש צורך עז לקבל ביקורת ממישהו מחוץ לפורום – עשה זאת מחוץ לפורום.
2. צעדים בדרך לפתרון חלק מהבעיות המצויות בסיפור שלך:
א. פיסוק: בכללי הפורום (הקישור הגדול המהבהב בראש עמוד זה) יש קישורים לדף בנושא פיסוק של האקדמיה ולדף הוראות עזר לכותב של כתב העת חלומות באספמיה. בשניהם תמצא הוראות בסיסיות הנוגעות לפיסוק. מעבר לכך, תמצא בכללים הללו עוד כמה מאמרים מועילים מאד. מומלץ.
ב. יש ספר לא רע של סטיבן קינג בשם "על הכתיבה". כדאי לך לקרוא אותו.
ג. קרא הרבה. אי אפשר לכתוב מד"ב ופנטסיה בלי לקרוא המון מד"ב ופנטסיה. אבל מעבר לכך, קרא הרבה ספרות באופן כללי. ולא סתם, אלא בתשומת לב. נסה לשים לב לגורמים שונים בכל ספר שאתה קורא, החל בפיסוק ובדיקדוק וכלה באופן בניית העלילה.
ד. תרגיל נחמד: קרא שנית ספר שכבר קראת, אולי יותר מפעם אחת, והפעם במבט ביקורתי-טכני ובתשומת לב כאמור בסעיף הקודם. נסה לנתח – ממה נהנית בספר? מה לא עבד? היכן התרגשת? היכן נשארת אדיש? היכן צחקת או בכית? ובכל פעם שאל את עצמך את השאלות: *איך* הסופר עשה זאת? *מדוע* הוא עשה זאת? *למה* הושפעתי כך או אחרת?זהו להיום. בהצלחה!
-
