- This topic has 2 תגובות, 2 משתתפים, and was last updated לפני 20 שנים by
.
-
תגובות
-
-
ספטמבר.
זו הייתה ההחלטה הנכונה. הזמן היה מתאים, וכעת היה לנו את הבית שרצינו בו,
וחיים משותפים. דברים נכונים, אוצרות. ביסודם היו הדברים איתנים, שום
התרגשות פרועה, רק אושר מוצק שזכיתי בו ללא בושה.חיטטתי בשביל המפלג את שערותיי והתבוננתי בראי. חוטים אפורים שזורים בו
פה-ושם,קמטים קלושים בזוית העין. עיניים מעט מרוחקות זו מזו, תכולות עם
שמץ של ירוק-צהוב. עיניים של זאב , קראה להם סבתא, ירשתי אותן ממנה.
גנטיקה,הרהרתי. עוד מעט היא תתחיל לדרוש ממני את כרטיס הנסיעה לדור הבא,
ואז תירגע ותתפורר יחד איתי.טיגנתי לעצמי ארוחת בוקר, ואחר כך התלבשתי בשמרנות, כיאות ללקוח החדש-
גרביונים וחצאית בגובה הברך, חולצת משי ארוכת שרוולים ושכמיה כחולה.
הלקוח הגיע בשעה שנקבעה."אני רוצה להבין. אתה מעוניין לא לראות יותר ערבים?"
"נכון מאוד" השיב בשלווה.
"יש לי שתי שיטות פשוטות לכך. אתה יכול לעבור לניו-זילנד, ואתה יכול
לזרוק עליהם את הפצצה."הוא חייך בנימוס.
"אני מעוניין להמשיך לגור בכפר-תפוח, אבל לא לראות יותר ערבים. הם
מעצבנים אותי. הם מסריחים, הם רוצים להרוג אותי. והפתרון של הפצצה, למרבה
הצער,אינו ריאלי."חשבתי תוך כדי דיבור.
"זה אפשרי, אבל זה גם מעניין. החבר שלי לא יאהב את זה. הוא לא גזען, הוא
שונא את כולם במידה שווה. אני אצטרך לבנות מנגנון שמזהה ערבים, ואז מפלטר
אותם מהמציאות שלך.
יש כמה קשיים טכניים, אבל כנראה ניתנים לפתרון. קודם כל לאפיין את
המשמעות של להיות ערבי, אולי תווי פנים, אולי ריח גוף. אחר כך לתרגם את זה
לשורות קוד, ולהשתיל לך במוח את הפילטר. אם זה יצליח נוכל להפוך במציאות
שלך,את המסגדים שלהם לבתי כנסת, אבל עדיף שלא תנסה להשלים מנין בבית כנסת
כזה."
המוח שלי רץ עם ההשלכות של המוצר- אנשים שבעולם שלהם אין כושים, או
מרוקאים,או נשים עם שיער ג´ינג´י. מסובך אבל אפשרי, זה ייקח לי בערך חודש.אוקטובר.
השבועות האחרונים היו מתוחים ועצבניים. כמו חיות בית לפני הוריקן. מגורים
משותפים הם מצב קבע שאין כמותו לייצר קלישאות.
בערב הקודם שיחקנו את המשחק הארור שלנו, בו מנסה כל אחד לכפות לשארית
הערב את מצב הרוח שלו על השני. ניצחון מוחלט מושג בכוח הכריזמה, אבל יש
דרגות שונות לניצחון וגם לכניעה, התמסרות, התחסדות, רגשי אשמה.
הצלחתי ללגום קצת קפה בבוקר, בירקות יש קוטלי חרקים טבעיים מסוכנים ביותר
ואני מתנזרת מהם. הצמחים המציאו את הלוחמה הביולוגית הרבה לפני האדם.טשטשתי מול המראה את העיגולים השחורים, ונכנסתי לטי שירט וג´ינס. הלקוח
של הבוקר הוא חליפה, בכיר בתאגיד אמריקאי."אני רוצה להבין. אתה מעוניין לשדרג את התוכנה הגראפית שלכם, כך שכל משתמש
יוכל לצייר כמו דה-וינצ´י או ואן-גוך או רנואר?"
"נכון.אנחנו בתחרות קשה עם פוטושופ, וצריכים תוספת מנצחת."
"החבר שלי ישנא את זה."
"למה?"
"הוא סוג של צייר. פעם לקחנו את בן-אחותו למוזיאון. הילד הוא גאון
מחשבים.הוא השמיע את הקולות המקובלים והמצופים של התפעלות, אבל בשנייה
שהצליח,נמלט משם. אין בעיה למחשב את הטכניקות של הציירים הדגולים, את
נוסחאות ערבוב הצבעים, משיכת המכחול , הצללה, קומפוזיציה. ולהפוך כל
משתמש קצה לגאון גרפי. אבל אתה מחמיץ כאן את הנקודה העיקרית. אם תתבונן
בואן-גוך מקורי, תוכל לזהות בכל קו את הנחישות, את העוצמה, את המיומנות ,
את הדבר הקטן שמראה לך שמאחורי הקו יש משהו שהוא מעבר לאנושי. ועכשיו, עם
התוספת הזו לעולם האומנות, כל אחד יכול להיות גאון בלי לשלם על כך את מחיר
התכנון,ההזעה, התרגול הממושך עד שפרק היד כואב מרוב מתיחת קוים לא
מושלמים.
אבל בסדר, אני מוכנה לעשות את זה, זה פרויקט מעניין. ייקח לי בערך חודש."נובמבר
הוא לפחות לא לקח ממני כסף, ולא השאיר לי איידס. נסיך חלומות מודרני.
שיזדיין הוא והצד הריק שהשאיר במיטה.
תרדמת הנובמאנטול הייתה עמוקת שכבות. החומר הזה רע בשבילך, למה לא להפסיק
עם זה ולהצטרף למרוץ הסכיזופרני הרגיל.
הסטתי את התריס, ואור השמש הציף את המטבח. במחשבה שנייה, המערכת שלי לא
תשרוד אפילו קופאין טהור.והלקוח החדש. בעצם שניים, צמד חליפות יפניות, אלה לא מחליטים שום דבר
לבד.
"אני רוצה להבין. אתם מעוניינים לקבל את זכויות היוצרים על המספר שבע?"
"עליו ועל כמאתיים אלף מילים בשפה האנגלית. אבל השפה זה לא התחום שלך.
בכל מקרה לטכנאים כמוך יותר להמשיך לדבר בשפה עילית, כי זה דרוש לכם לצורך
העבודה."
"ואתם רוצים שאני אפתח מתמטיקה ללא הספרה שבע?"
"בדיוק.התאגיד שלנו זקוק למספר הזה לצורך מחקר עיוני וסידרה של פטנטים
חדשים.אנו מרגישים כי יהיה זה יתרון תחרותי עצום אם לתאגידים אחרים לא
תהיה הפריבילגיה לערוך חישובים עם המספר הזה."חשבתי על זה רגע.
"זה אפשרי, ואפילו מעניין. המתמטיקה לא תהיה חסינה משגיאות, זה יהיה מעין
משפט אי ההיתכנות של גדל במהדורה קיומית. ואף אחד אחר חוץ מהתאגיד שלכם לא
יוכל להשתמש בספרה הזו?"הם חייכו והנהנו.
בסדר גמור, זה ייקח לי בערך חודש." -
-
אז יש כאן רעיון כלשהו (לא חדש, אבל לא זה העניין), ויש גיבורה שיש לה בעיות עם החבר שלה, והקשר בין שני הערוצים הללו רופף מאד. הרעיון עצמו – אין פיתוח ממשי שלו, אין השלכות של מימושו, אין שום דבר. חבל. היית יכול להפעיל את השלכות הפיתוחים השונים באופן ישיר על חייה של הגיבורה ועל הזוגיות שלה, או על העולם, או על הפיתוחים הבאים בתור, או על הכל ביחד. היית יכול לבנות עלילה יותר משמעותית, ולפתח את כל הנושא כראוי לו.
אתה עדיין יכול.
פרט לכך, המונולוגים של הגיבורה על אודות החבר שלה לא אמינים – הם זועקים לשמיים "זה מידע שאני רוצה שהקורא ידע!" – להבדיל מ"זה מה שסביר להניח שהדמות היתה אומרת".
זהו להיום. בהצלחה בהמשך!
-
