- This topic has 6 תגובות, 3 משתתפים, and was last updated לפני 20 שנים, 4 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
היה זה קיץ שנת 2000, ועידת קאמפ דיוויד בפתח.
הייתה זו תקופת אופוריה לעם ישראל, השלום בפתח גם עם הסורים וגם עם הפלסטינאים. אורי היה בחור צעיר בן 30 כשנבחר להיות הדמות המרכזית בעולם הצללים. הוא החל את הקורס בארגון רק שנה קודם, לאחר שאותר על ידי מערכת מיוחדת שהותקנה בכל המוקדים האפשריים בארץ. בצבא, בבתי הספר, באוניברסיטאות ובעצם בכל מוסד אפשרי, וכל זאת על מנת לאתר את המיוחדים שישמשו בתפקיד מלא האחריות הזה. הוא היה תלמיד מצטיין בבית הספר, קצין בסיירת וסטודנט מצטיין בפקולטה למדעים. הוא לא ידע על התפקיד אותו הוא מיועד למלא עד שסיים את ההכשרה שקיבל. ההכשרה כללה סדרות קרב מגע, ירי, לימודים פרונטאליים של חוק וסדר ולימודים על האמצעים הטכנולוגיים בהם ישתמש בעתיד.
קראו להם "הצללים", ומטרתם לאחר שעברו את המיונים והאימונים המפרכים של השב"כ הייתה להיות אותן דמויות מאחורי הקלעים ולהוות המוח והכוח מאחורי גדולי האומה. בדיוק כמו שמקביליהם מארצות אחרות היו. שיכנו אותם במתקן דמוי בית חולים, צלליהם של כל דמויות המפתח בעולם. הכללים היו ברורים, אי אפשר להורות לחסל מי שלא מסכן את קיומנו. זה היה הסוד השמור ביותר שקיים, יותר אפילו מהסוד אם יש למדינת ישראל יכולת גרעינית, כן או לא. עתידה של מדינת ישראל היה מונח על כתפיהם של הצללים.
אורי שכב במיטתו במיתקן דמוי בית החולים, במיטה הסמוכה לו בחדר שכב הערבי, שמו היה מחמוד. הוא רק כחכח בגרונו ולא הוציא ממנו אף מילה. אורי ידע שהמשימה שלו היא לחסל את אלה המסכנים את המשטר הדמוקרטי של מדינת ישראל, אבל רק ברמה הלאומית. מידיי פעם היה מחמוד קם ממיטתו למצב ישיבה על מנת להשתעל ולירוק לשקית שהייתה מונחת ליד מיטתו.
על ארונית הצמודה למיטתו של אורי היו מונחים המשקפיים עליהם הייתה מורכבת מצלמה מיוחדת וזעירה עם מערכת לעיבוד תמונה. באמצעות המצלמה היה מעביר למרכז העצבים של הארגון את תמונתו של המועמד לחיסול, שם הייתה מתקבלת ההוראה לשלוח צוות חיסול לחיסולו של הדמות אותה ייצג הצל. כך קראו לדמויות שהסתובבו במתקן דמוי בית החולים בו שהה אורי.
אורי ידע את משימתו, הוא היה הצל של אהוד ברק, עליו היה לנהל איזשהו משא ומתן עם מחמוד שהיה הצל של יאסר עראפת, המכונה אבו עמאר. הבעיה הייתה שמחמוד לא תיקשר עם סביבתו, הוא ידע רק ערבית ולא דיבר עם אורי. בהחלט בחירה עלובה למי שאמור לייצג את הראיס בכבוד. באחד הלילות הקודמים שמע את מחמוד קם ממיטתו ומתעסק עם שקית ניילון מרשרשת. אורי פחד שמחמוד מתכוון להרוג אותו, לכן לא יכל לישון באותו לילה מפניי שחשש לחייו.
הגיעה השעה לסיבוב היומי ברחבי המתקן. אח הגיע עם כיסא גלגלים ואורי עבר מן המיטה לכסא כאשר הוא מרכיב את המשקפיים המיוחדות על עיניו. האח החל לדחוף את אורי במסדרונות בית החולים לאיתור מטרות המסכנות את תהליך השלום. אורי סימן לאח באמצעות תנועות עיניו על הכיוון בו עליו להניע אותו, כאשר על משקפיו היו מורכבים חיישנים מיוחדים הקוראים את תנועות העיניים ומתרגמות אותן לפולסים חשמליים המועברים לידיי האח שהניע את העגלה, וכך ידע לאיזה כיוון לדחוף אותה.
ההחלטה אם לחסל דמות מסוימת הייתה דו כיוונית ולא בלעדית לצל. על הדמות אותה ייצג הצל היה לקבוע אם ההחלטה לחסל הינה הגיונית ונכונה מבחינתה, הייתה לו הפריבילגיה להטיל עליה וטו ולא להסכים לחיסול. לאחר הוראת החיסול שהתקבלה במרכז העצבים, הייתה מתארגנת חוליית חיסול מיוחדת שחודרת לחיי הדמות המיועדת בדרך לא דרך, אם בהסוואה כלשהי או באופן גלוי וגורמת לחיסול דמות המפתח בדרך שתיראה טבעית כמו מחלה פתאומית או ממושכת או בדרך לא טבעית כמו יריית אקדח או שימוש בסם קטלני.
סמוך לחדר במחלקה ה' שכב איש מבוגר כבן 65. אורי זיהה שקשה לנו לקיים איתו דיאלוג והעביר את תמונתו לאחר שהתמקד בפרצופו במבט דרך המשקפיים. מסתבר שהיה מדובר בצילו של חאפז אל עאסד נשיא סוריה, ההוראה הועברה למרכז העצבים של הארגון. עוד באותו יום התארגנה חוליית חיסול שנשלחה לחסל את נשיא סוריה. בעיתונות מאוחר יותר יצאה הודעה על מותו של הנשיא. נאמר בה כי הוא נפטר ממחלה, רק אנחנו במרכז העצבים ידענו את הסיבה האמיתית.
-
זה תיאור. זו הרצאה יבשה ומשעממת למדי אודות רעיון כלשהו. כך לא כותבים סיפור. בטקסט שלך אין תפניות, אין הפתעות, אין מתח, אין שום דמות של ממש (כתיבה אודות מישהו ומתן ההיסטוריה שלו *אינם* בניית דמות), אין דיאלוג, אין *קונפליקט*.
אני מציע לך לקרוא הרבה מאד ספרות. המון, ומכל הסוגים.מעבר לרמה כללית זו, הנה כמה משפטים בעייתיים מתוך הסיפור, בתקווה שהניתוח שאני נותן כאן יעזור לך באופן כללי, לא רק לתיקונים הספציפיים:
1. "אורי פחד שמחמוד מתכוון להרוג אותו, לכן לא יכל לישון באותו לילה מפני שחשש לחייו."
אתה מכפיל ללא צורך. אם הוא פחד, לא צריך להוסיף שהוא חשש, ולהיפך. אפשר, נניח, "אורי פחד ממחמוד, ולכן לא הצליח לישון כל אותו לילה." או "אורי חשש שמחמוד מתכוון להרוג אותו, ולכן לא הצליח לישון כל אותו לילה." בכל מקרה, החזרה השניה מיותרת. כמו כן, המילה "יכל" לא קיימת בשפה העברית. צורת עבר של "יכול" היא "יכול", ואפשר להשתמש גם ב"יכול היה". או, במקרה הזה, "הצליח".
2. "באמצעות המצלמה היה מעביר למרכז העצבים של הארגון את תמונתו של המועמד לחיסול, שם היתה מתקבלת ההוראה לשלוח צוות חיסול לחיסולו של הדמות אותה ייצג הצל".
שמת לב כמה פעמים כתבת מילה משורש ח.ס.ל באותו משפט? לא חראם? אולי גם צוות החיסול יחסל את המחוסל ואז יחוסל ע"י חסילון מחסל חסלילי? רחמים! וממילא, רוב החזרות הללו מיותרות, והדרך להמנע מהן היא להגדיל את אוצר המילים ואת הידע התחבירי שלך. מיד אביא דוגמה חלופית למשפט שלך, אך לא לפני שאציין ש"דמות" היא נקבה, ולכן "חיסולה", וכי בהקשר זה "דמות" היא המילה הלא נכונה, כיוון ש"המועמד" כבר הוזכר במשפט, וכי הוראה לא "מתקבלת" במרכז העצבים של הארגון אלא אצל מי שמקבל אותה – ואם כן מתקבלת אז *החלטה*. שוב – לעבוד על אוצר מילים.
הנה הדוגמה: "באמצעות המצלמה הוא היה מעביר למרכז העצבים של הארגון את תמונתו של המועמד, שם היתה מתקבלת החלטה האם לשלוח צוות חיסול."
למשל.
3. "…חיישנים מיוחדים הקוראים את תנועות העיניים ומתרגמות אותן…"
מתרגמים. חיישנים הם זכרים. יש עוד כמה מקומות בטקסט עם בעיות זכר-נקבה. צריך להקפיד.זהו להיום. עלה והצלח.
-
שלפי עומס הפרטים הלא הגיוני בתחילת הסיפור אפשר לראות שאין למחבר מושג מה בעצם קורה בעולם שלו.
אתה כותב בהתחלה כי המערכת הותקנה בכל המוקדים האפשריים: בתי ספר, צבא, אוניברסיטאות וכו' כדי לאתר את המועמדים, ואז מתאר את אורי שנבחר בגיל 30 להיות דמות צללים לאחר שהיה תלמיד מצטיין, קצין בסיירת וסטודנט מצטיין. עכשיו תסביר לי למה המערכת המיוחדת שהותקנה בכל המוסדות האפשריים פיספסה את אורי בהיותו תלמיד ואחר כך פיספסה אותו בהיותו קצין והצליחה לתפוס אותו רק בגיל 30 לאחר שהיה סטודנט? אם כך, לא יותר פשוט להתקין את המערכת המיוחדת רק באוניברסיטה?
ישנה כמובן אפשרות שהמערכת המיוחדת (אגב, מה הופך אותה למיוחדת? היא מאתרת שמות של אנשים מצטיינים?) רק מסמנת תלמידים מצטיינים להמשך מעקב על-ידי המערכת המיוחדת שעוקבת אחרי קצינים מצטיינים שמסמנת אותם להמשך מעקב וסינון על ידי המערכת המיוחדת שעוקבת אחרי סטודנטים מצטיינים. במקרה כזה, המערכת פשוט מגוחכת. כבר היום יש מערכת לא כל כך מיוחדת שמאתרת תלמידי בתי ספר מצטיינים, שולחת אותם ללימודים באוניברסיטה ואז מגייסת אותם לתפקידים חיוניים בצבא (תלפיות זו רק דוגמה אחת). אם היית מתאר מערכת כזו, שמאתרת תלמידים ומאותו רגע מכשירה אותם לתפקיד – ניחא. זה היה הגיוני וסביר. אבל לתאר מערכת "מיוחדת" שממתינה בפסיביות לכך שתלמיד מצטיין יבשיל לתפקיד זה לא רציני.
המשך הסיפור מחדד את הבעייה שאין לך מושג מה קורה שם. אתה כותב שגם למקביליהם של הישראלים מארצות אחרות היו צללים. הצללים הישראלים עברו אימונים מפרכים של השב"כ (למה, אגב?) עכשיו, אתה מצפה שנאמין שהצל הכי מוצלח שהפלסטינאים הצליחו למצוא לראיס לא יודע אנגלית? אפילו הראיס עצמו יודע אנגלית. ניחא.
אתה כותב שהחיסול היה מתבצע ב"דרך לא דרך" על-ידי חוליה וטררארם, אבל מצד שני כותב שאורי פחד שמוחמד יחסל אותו אישית? רגע. צללים יכולים לחסל אחד את השני? למה? ומה קורה לדמות שהם הצל שלה?
אבל הכי חשוב – בהנחה שהם באמת היו "המוח והכוח" מאחורי גדולי האומה, מה קרה למי שהיה הצל של נתניהו לאחר שהוא הפסיד בבחירות לברק? למה היה צריך להחליף אותו? למה צריך להחליף את ראש ממשלת הצללים לאחר שראש הממשלה ה"בובה" התחלף? לא חראם על כל ההשקעה והאימונים?
ולבסוף – הרעיון שראש הממשלה (או צילו) צריך להיות סטודנט מצטיין וקצין מצטיין הינו אווילי לחלוטין. מוח אנליטי ויכולת טקטית גבוהה (שזה מה שיש לקצין מצטיין בגיל 25) אינם ערובה להצלחה מדינית. גם אם במציאות לא הפנימו את זה, אני מצפה מסופר מד"ב שלא יפול לקלישאות המופרכות של המציאות האפורה.
-
-
הרעיון הבסיסי טוב. כדי להפוך אותו לסיפור טוב תצטרך למצוא תשובה לשאלות הבאות:
א. מדוע אנשים מוכשרים רוצים להיות ראשי ממשלה אם מי שמחליטים באמת הם הצללים?
ב. האם באמת צריך להחליף ראש ממשלת צללים בכל פעם שמתחלף ראש ממשלה אמיתי? זה קצת לא הגיוני.
ג. למה הפלסטינאים שולחים צל חסר כישורים?
ד. למה הסורים לא מחליפים את הצל שלהם במישהו צעיר ובריא?
וכן הלאה. לכל השאלות הללו אפשר למצוא תשובות טובות ורק אם הן יהיו ברורות לך תוכל לכתוב את הדמויות באופן הגיוני.אבל אם אתה רוצה לכתוב סיפור מעניין עם הרעיון הזה הייתי מציע לך שינוי בקו העלילה:
בבחירות החדשות זוכה ראש ממשלה שלא מוכן לקבל הוראות מהצל שלו ונוצר עימות בין הצל לבין ראש הממשלה. מכיוון שכל העולם מתנהל ככה (אגב, למה? תמצא גם לזה תשובה!) כל הצללים מתגייסים לעזרת הצל של ראש הממשלה במאבקו מול ראש הממשלה. ראש הממשלה פונה לראשי מדינות אחרים (כולל ערבים!) ומנסה לשכנע אותם להתנגד לצללים שלהם. והנה יש לך סיפור עם הרעיון שלך. בהצלחה.
-
-
רעיון יכול להיות בסיס, או נקודת פתיחה. אבל אתה צריך – מעבר לגורמים ולשאלות שמייק העלה כאן – לבנות דמויות אמינות, עם מניעים, שאיפות ומאוויים, לבנות עלילה שלוקחת את הדמויות הללו, ואתן את הקורא, למקומות חדשים (לא מדובר במקומות פיסיים, כמובן), ולגרום לכך שעל הדמויות הללו יעבור *תהליך* כלשהו, כך שבסוף הסיפור הן יהיו שונות מעט (או הרבה) ממה שהן היו בתחילתו, בדיוק כפי שאדם אמיתי משתנה מכוחן של חוויות שחווה.
אני חוזר על הצעתי לקרוא המון ספרות, לא רק מתחום המד"ב והפנטסיה, כצעד ראשון לקראת לימוד כתיבה.
-
