- This topic has 21 תגובות, 3 משתתפים, and was last updated לפני 20 שנים, 4 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
חוף הים היה שומם, תשוש משגרת היום, מצעקות הילדים ומעשרות האנשים המיוזעים בבגדי ים שגדשו אותו בשעות האור. עכשיו באור הירח הוא קיבל אווירה שונה לגמרי, מעט מסתורית. קרירות ערב נעימה נשבה מן הים.. יש שהיו קוראים לאווירה רומנטית.
נמרוד החנה את מכוניתו בקצה מגרש החניה הקרוב אל הים. לא היה שם דבר, מלבד מכונית אחת נוספת, כסופה.
הוא הביט מסביב. אור הירח הראה צללית של אשה קרוב לשפת המים.
הוא לקח נשימה עמוקה כדי להירגע, אך ללא הועיל. הוא הרגיש שלבו פועם בחוזקה וקיווה שהוא בכל זאת יצליח לעשות רושם עליה. הוא חלץ נעליים וירד אל החוף. הולך לאט לקראת הדמות על שפת המים.
היא עמדה בגבה אליו, אולי היא לא שמעה את הצעדים על החול, או אולי היא בחרה לא להסתכל עדיין. כל מה שיכל לראות היה שיער ארוך, שגלש על כתפיה, ושהיא לבשה שמלת כתפיות דקה וקצרה, שהתנופפה מעט ברוח.
הוא הגיע עד אליה והניח יד בעדינות על כתפה. "ימית?"
היא הסתובבה אליו ונשימתו נעתקה. עיניים כחולות, שלמרות החשכה מסביב קלטו את אור הירח נצצו אליו כמו שני פנסים כחולים. העיניים שלה חדרו אל עיניו, אל נשמתו.
"ששש.." היא אמרה "אל תדבר"…
הוא שתק.. המום. לא יודע כיצד לפעול.
היא התקרבה אליו עד כדי מרחק נשימה, והחלה מנשקת את צווארו. היא פתחה את כפתורי חולצתו אחת אחרי השנייה, מטיילת עם שפתיה על גופו הנחשף. כשהכפתור האחרון נפרם היא הורידה את החולצה שלו והשליכה אותה הצידה.
נמרוד עצם את עיניו והתמכר למגע שלה.
היא ליטפה את גבו קלות, מריצה את ציפורניה במורד עורפו, ואז ידיה נעו לעבר מכנסיו, פותחות את הרוכסן…
היא דחפה אותו אחורה לתוך החול והוא נפל בכניעה, בחוסר אמונה שדבר כזה קורה לו, מימוש הפנטזיה שכתב לה מילה במילה.
היא הרימה את החצאית והתיישבה עליו, והוא חש איך הוא מחליק לתוכה ונאנח מעונג. הוא נתן לה לשלוט בו, והיא מצידה עשתה בו כרצונו, מביאה אותו עד לטירוף חושים של הנאה. כשהוא היה כבר קרוב לגמירה היא נשענה קדימה, תופסת את ידיו ומרתקת אותם לאדמה. היא התבוננה לרגע משועשעת בטבעת הנישואים שענד.. נמרוד התרכז רק בתאווה המתקרבת לשיאה.. בחוף השומם הוא נתן דרור לדחף שלו לצעוק את הפורקן שהגיע. הצעקה שלו עלתה מעלה לשמיים, מבלי שאיש ישמע.. גם כשצעקת העונג הפכה לצרחת אימה לא היה איש מסביב שישמע, לא היה איש שיבוא לעזרה.. רק רחש הגלים המשיך להכות ללא לאות, והירח המשיך להאיר את העיניים הכחולות היוקדות, ואת עיניו של נמרוד, אשר בהו מעלה אל השמיים, פתוחות וריקות ממבט.#################################
דפנה התבוננה בתיק החקירה בייאוש. זה היה הרצח הרביעי בחודש האחרון, ועד עכשיו לא היה להם שום כיוון חקירה מועיל. הגברים שנרצחו היו כולם בעלי פרופיל דומה, בסביבות גיל שלושים, נשואים, מועסקים. כולם נמצאו ללא רוח חיים, ללא סימן פגיעה ברור, מלבד מבט של אימה על פניהם. חלקם היו ערומים, חלק לבושים חלקית. לא נגנב מהגופות דבר. מלבד במאפיינים אלו דבר לא קישר בין איש העסקים מחיפה, קצין בקבע מרמת גן, איש היי טק תל-אביבי ומנהל חשבונות מרעננה.
כשיאיר, השותף שלה, נכנס לחדר, היא כמעט קפצה. "את יכולה למחוק את הבעת הייאוש הזאת", הוא חייך "יש לנו סוף סף כיוון.. ואפילו טוב. בתוך המכונית של הברנש ההוא, המנהל חשבונות, מצאנו תיאור מדויק של מה שאירע, מדוע הוא היה שם.. הכל! זאת אומרת, הכל חוץ מהרצח".
"אני לא מאמינה".
הוא הושיט לה כמה דפי מדפסת שהחזיק בידו. ניכר שהם נשמרו בכיס במשך כמה שבועות ונקראו שוב ושוב.
היא החלה לקרוא וסומק קל עלה בלחייה. הדפים היו מלאים בפנטזיות מיניות, מפורטות וגרפיות במיוחד.
יאיר חייך, "מסתבר שהוא התכתב בדואל עם איזו אחת ימית. כנראה שהם הכירו באתר היכרויות ברשת. הנה את רואה" הוא הצביע בהתרגשות על אחת הפסקאות, שהודגשה בצבע צהוב.. "היא קבעה איתו בחוף הים, והבטיחה להגשים את הפנטזיה האחרונה שהוא כתב לה".
"אני חושבת שהוא קיבל יותר ממה שהוא רצה" דפנה מלמלה.. "ואתה חושב שהיא זו שרצחה אותו?"
יאיר משך בכתפיים, "אלא מה?"
דפנה חייכה, "אולי אשתו? אני יודעת שאם הבנזונה הזה היה בעלי אני הייתי שמחה לגמור אותו אם הייתי תופסת אותו במצב הזה.."
יאיר חשב לרגע.. "כן, אבל זה לא מסביר את שאר הרציחות.. אלא אם כן הנשים האלה פתחו להן מועדון.."
דפנה גיחכה. "טוב, בוא נישאר כרגע עם התיאוריה של רוצחת אחת. אז זה נותן לנו כיוון.. רק לא אומר לנו שלושה דברים – איך היא הרגה אותו? למה היא הרגה אותו? ואיך לעזאזל אנחנו מוצאים אותה לפני שתרצח שוב.."#################################
"לנשואה ומחפשת שלום.. אני בטוח שהרבה גברים כותבים לך, והאמת היא שהיססתי המון זמן אם לכתוב לך או לא, אבל החלטתי לנסות. קוראים לי יאיר, אני בן 35, 1.90, קצין במשטרה.. מחפש לצאת קצת מהשגרה בלי לשבור מסגרות"..אסנת הביטה בדף שאחזה בידיה ותחושת ייאוש הציפה אותה. מזה כמה זמן היא חשדה בכך שיאיר מחפש לו עניינים מהצד, אך רק עתה כשהחליטה לטמון לו פח ופתחה כרטיס באתר היכרויות החשדות שלה סוף סוף קיבלו בסיס. היא לא האמינה שהוא העיז ככה, ועוד השתמש באימייל שלו בעבודה כדי לכתוב לה, זה היה כל כך מטופש.. הרי כל אחת יכלה להתחקות אחרי הכתובת הזו ולראות היכן הוא עובד.
היא ידעה כשהיא התחתנה איתו שהוא יעבוד הרבה בשעות הערב, ושהשעות הרבות שהוא בילה בחקירות יבואו על חשבון הזמן שלו איתה ועם הילדים, אבל היא לא תיארה לעצמה עד כמה זה יציק לה. ועד לפני שבועיים היא עשתה ככל יכולתה להתעלם מזה.. אבל אז היא התעוררה בלילה ושמה לב שהוא לא נמצא לידה במיטה. היא קמה לחפש אותו, אולי הוא נקרא למשימה או משהו, ומצאה אותו בחדר העבודה, רכון על המחשב מתכתב במרץ בצ'אט. השעה הייתה כמעט שתיים בלילה, ומשהו במראה שלו עורר את חשדה.
היא עמדה בפתח, מתלבטת אם להיכנס או לצאת, ואז היא שמה לב שבעוד הוא כותב במהירות ביד אחת, היד השנייה שלו נעה באופן שלא השאיר לה ספק.. זה לא שהיא הייתה תמימה, או שהיא לא חשבה שהוא רואה מדי פעם סרטים כחולים. אבל משום מה המחשבה עליו מקיים בצ'אט סייבר סקס אצלם בבית, כשהיא והילדים ישנים בסמוך, הגעילה אותה במיוחד. היא הסתובבה במהירות לפני שישמע אותה וחזרה למיטה, אבל המחשבות לא הניחו לה. היא התחילה לתהות, האם הוא רק מתכתב, או אולי הוא גם נפגש עם נשים אחרות..
היא החליטה לפתוח כרטיס באתר היכרויות, ולראות האם הוא ינסה ליצור איתה קשר. היא קיוותה בכל מאודה שלא, אבל הנה.. הוא יצר איתה קשר, והכעס שגאה בה התחלף עתה בתחושת ייאוש. האם לעזוב אותו וזהו? האם להתעמת איתה ולומר לו שהיא יודעת? ואולי.. להמשיך עד הסוף המר, לקבוע פגישה ולהפתיע אותו בכך שזו היא.. דמעות הציפו את עיניה, והיא נכנעה לבכי חסר מעצורים…#################################
ימית דיפדפה בין עשרות ההודעות בתיבת הדואר הנכנסת שלה. אחת התענוגות הגדולים שלה היה אתר ההיכרויות ברשת.. עשרות גברים, רובם הגדול נשואים, כתבו לה מדי יום. לה רק נותר לבחור מביניהם את אלה שענו על הדרישות שלה. היא נהנתה הנאה עצומה למשוך בחוטים, להוביל אותם ולתת לחרמנות שלהם לעשות עבורה את כל העבודה. הם התקבצו אליה כמו עשים ללהבה. ללא שום מודעות לסכנה שהיא הכילה.
היא גיחכה כשקראה את ההודעות שלהם, השגרתיות והנדושות. למרות שהיא ציינה בכרטיס שלה באתר בדיוק מי האנשים שהיא מעוניינת בהם, גברים נשואים בין גיל שלושים לשלושים וחמש, משכילים, גבוהים, כתבו לה גברים מכל הסוגים. מבוגרים שגילם כמעט כפול מגילה, סטודנטים רווקים, אפילו חיילים. כאלה שבקושי גמרו תיכון, מכתבים תפלים מלאים שגיאות כתיב.
אם אי פעם היה לה כבוד כלשהו למין הגברי היא איבדה אותו כשחשבה על עשרות הגברים מזילי הריר שנתקלה בהם ברשת. היה להם רק דבר אחד בראש, דבר אחד שהיה כה רב חשיבות שהם היו מוכנים לסכן עבורו הכל, את הנישואים שלהם, את המשפחה, את הכבוד שלהם ומקום העבודה אם מעשיהם יתגלו.
והכיף הגדול היה שהם היו נואשים לשמור את הקשר עמה בסוד, מוכנים לבוא לכל מקום שומם שתגיד, לקפוץ בכל שעה של הלילה, ולו רק כדי לקבל טעימה מן הפרי האסור…
ימית בחרה את אחת ההודעות, והחלה לענות.. טווה את חוטי המשיכה סביב הקורבן המיועד הבא.#################################
דפנה ישבה על קצה השולחן של יאיר והביטה בו בדאגה.
"אני חושבת שאתה נכנס עמוק מדי לחקירה הזאת".
יאיר התבונן בה. תחת עיניו העיגולים השחורים נראו כמו בריכות מים עמוקות, חסרות תחתית.
"עד מתי עבדת אתמול? כשהלכתי בשמונה עדיין היית ברשת.."
"הלכתי הביתה כמעט מייד אחרי" יאיר ענה במהירות. מה שהוא לא סיפר לה זה שהוא לא הצליח ללכת לישון, לא הצליח להתנתק. הוא לא ידע למה הוא לא סיפר לדפנה שהוא גולש גם בלילה, כמעט כל לילה. אולי כי הוא התבייש במה שהוא עושה. הוא אמנם תירץ את האובססיה שלו בצורך הזה לחפש את הרוצחת, אבל הוא לא יכל לתרץ את הכניעה שלו ליצר.. את העובדה שהוא מצא פורקן לפנטזיות שלו, שהוא התכתב עם נשים שהטריפו את חושיו, והזכירו לו את התחושה שכבר נעלמה, ההרגשה שהייתה לו כשהיה רווק שיכל לבלות עם כל אשה שהכיר. תהליך ההיכרות והפיתוי של הנשים ברשת התחיל כדרך למשוך אליו את הרוצחת, אך הפך להתמכרות שמילאה צורך שהוא לא הודה בו. התרגשות של חיזור ותשוקה לאישה חדשה ולא מוכרת. הוא אהב את אשתו, אבל הוא גם אהב את השיטוטים והחיזורים, וכן, גם את המין הוירטואלי ברשת.
עד עכשיו הוא נפגש בפועל רק עם מספר קטן של נשים. רוב אלה שכתב להן איבדו עניין במהירות, רק מעטות המשיכו את ההתכתבות לשיחת טלפון, ורק שלוש הסכימו להיפגש. הנשים איתן נפגש, כשהוא נושא עליו מתקן האזנה ומלווה בכוח גיבוי של המשטרה, ביקשו להיפגש במקום ציבורי הומה, ונראו מסוגרות ומרוחקות. האינסטינקטים שלו אמרו לו שהן לא הרוצחת אותה חיפש. דפנה הסכימה איתו.
הם שאבו עידוד רק מהעובדה שעד כה לא התגלו עוד גופות.זה היה מאוחר בערב, ויאיר שוב גלש ברשת לבדו במשרד, כשהוא קיבל את ההודעה הראשונה מימית.
הוא לא האמין בהתחלה כשהוא ראה את השם. אבל הוא התעשת במהירות.. הוא ענה מייד והופתע לגלות שהיא עונה לו כמעט מיידית, כלומר היא נמצאת ברגעים אלה ממש ברשת.
"בואי ניפגש בחדר צ'אט עכשיו" הוא ביקש.
"בסדר, היא כתבה, "אני בחדר פרטי תחת השם 'נשואה ומחפשת' אני מחכה לך".
יאיר תהה בינו לבין עצמו אם להתקשר מייד לדפנה, אבל החליט לחכות עד שיקבל ממנה קצת יותר אינפורמציה.
העניינים התחממו במהירות. יאיר החליט להמר וביקש ממנה תמונה.. תוך שניות הגיעה תמונה של אשה יפהפיה, עם שיער אדמוני גולש, עיניים כחולות בורקות וגוף מדהים. נשמתו נעתקה:
– "זאת באמת את?" הוא שאל.
– "אם אתה לא מאמין, בוא ניפגש עכשיו ואראה לך"
– "חשבתי שאת נשואה"
– "זה בסדר, בעלי כבר הלך לישון, הוא לא ירגיש שיצאתי.. מה אתה אומר?"
יאיר גיחך לעצמו, וכתב "את ממש רעה, את בטוח תלכי לגיהנום".
הוא הופתע מן התשובה
– "אני כבר בגיהנום"..
יאיר היסס, לא יודע כיצד לענות להצהרה כה שונה ממילות הפיתוי שהחליפו עד לאותו הרגע..
– "אז אתה רוצה להיפגש?"
יאיר לא רצה לוותר על ההזדמנות, כל החושים שלו אמרו לו שמדובר שאישה אותה חיפשו.
– "כן" הוא כתב " איפה?"
היא הציעה שם של קפה אינטרנט שהכיר. יאיר הופתע, הוא היה בטוח שתציע מקום שומם, וכעת תהה אם הוא באמת צדק וזו באמת היא. אבל הוא החליט בכל זאת לא לוותר. הוא לא רצה להודות, אפילו בינו לבין עצמו בתת מודע שהוא חשק מאוד בפגישה עם היפהפיה המסתורית.
הם קבעו לעוד שעה והוא החליט לקפוץ הביתה לפני כן להחליף בגדים.. בדרך הוא התלבט האם להרים טלפון לדפנה ולעדכן אותה בפרטי המפגש, אבל הוא שיכנע את עצמו שבפגישה בבית קפה לא אורבת לו שום סכנה, והוא תמיד יכול לגשת רגע לשירותים ולהתקשר לגיבוי אם היא תרצה לעזוב את המקום.
הוא נכנס הביתה במהירות.. אסנת ישבה בסלון והביטה בו, שמחה שהוא הגיע הביתה. הוא ניגש אליה ונישק אותה בהיסח הדעת.. "אני מצטער מאמי, אני חייב שוב לצאת, בענייני עבודה. את מבינה" הוא נכנס לחדר משיל מעליו את הבגדים, התקלח במהירות והתלבש. הוא בחן את דמותו במראה. "נראה טוב" אמר לעצמו, כשהוא מתיז על עצמו מעט בושם. "טוב מאמי, אני זז" הוא הפטיר לעבר אסנת. הוא לא הבחין במבט הפגוע בעיניה. "הוא בטח חושב שאני מטומטמת" אסנת סיננה אחרי שהדלת נסגרה. היא הביטה כמה רגעים בדלת הסגורה ואז קמה ממקומה בהחלטיות…יאיר נסע היישר לבית קפה שבו קבעו. לפני שהוא נכנס הוא בדק את האקדח שלו, הוא הרגיש התרגשות משונה.. הוא נכנס לבית קפה, האור במקום היה רך. הוא זיהה אותה ישר, האשה מהתמונה. היא ישבה בשולחן עם מחשב בקצה החדר. שיערה גלש על כתפיה. היא לבשה שמלה אדומה צמודה והוא נזכר שכשהתכתבו הוא תיאר לה בדיוק את הסיטואציה הזאת כפנטזיה שלו. כשהוא ניגש לשולחן היא הרימה את ראשה והתבוננה בו, למרות חשכת המקום הוא שם לב שעיניה בהקו בכחול, כאילו הן שואבות אור ממקור פנימי.
"ימית?" הוא שאל, למרות שידע בוודאות שזו היא.
"כן" היא ענתה בקול רך כמו קטיפה "אתה יכול לשבת".
הוא התיישב מולה, מנסה לסדר את המחשבות. אף אחד לא ידע שהוא נמצא כאן, ואם זו האישה שהוא חיפש אז היא כבר רצחה ארבעה גברים, בדרך לא ידועה. אבל כשהוא ישב מולה הוא חש שקשה לו להתרכז במשימה, כל מה שהוא רצה זה לגעת בה.
הוא ניסה למקד בה את המבט אבל הרגיש כאילו הוא מתבונן בדמות אנימציה, כאילו היא לא ממשית לחלוטין. היא חייכה וליטפה לו את היד. המגע שלה היה עדין והוא חש עקצוצים בגבו, כאילו המגע שלה מחשמל.
"אני רוצה לשאול אותך משהו" הוא נאבק להישאר ממוקד.
"תשאל" היא אמרה וחייכה.
"למה כתבת שאת כבר בגיהנום?"
היא הרצינה מעט. "אתה יודע, אני מקבלת מכתבים מהרבה גברים נשואים.."
"כן, תיארתי לעצמי"..
"ולכולם חסר משהו בחיים, חסרה התרגשות, חסרה התשוקה שהם הרגישו בתחילת נישואיהם.. גם אתה מרגיש כך?"
"כן" אמר יאיר מבלי לחשוב.
היא חייכה "כולם רוצים את ההתרגשות הזאת, להגשים איזו פנטזיה על האישה האחרת.. ואני מספקת להם את הפנטזיה הזאת. זה לא מפריע לי, אני נהנית לראות אותם נהנים" היא חייכה, והחיוך שלה פתאום העביר בו צמרמורת "אני נותנת להם משהו שהם צריכים, ובתמורה לוקחת משהו שאני צריכה".
למה את מתכוונת?" השאלה נשאלה כמעט בלחש..
"מה אתה חושב", היא אמרה "שרק גברים נהנים ממין?" אבל הוא הרגיש שהתשובה שלה הייתה התחמקות.
הוא רצה להמשיך לשאול אבל היא הניחה אצבע על שפתיו. היא נשענה קרוב אליו והוא נשם את הריח שלה, והרגיש איך גופו מגיב אליה כמעט כנגד רצונו.
היא נשענה לאחור והוא חש בכף רגל יחפה מטיילת על הרגל שלו, במעלה הירך עד שהונחה על הכיסא בסמוך למפשעתו. הוא נשם בכבדות, מייחל למגע שלה וחושש ממנו בבת אחת. רגע אחרי הוא כבר איבד שליטה על עצמו ואחז בה מעבר לשולחן הקטן, מושך אותה אליו ומנשק אותה בלהט, ידיו מלטפות את גופה. היא נענתה לו בהתלהבות. אחרי כמה רגעים היא קמה ומשכה אותו אחריה, למסדרון הקטן והחשוך שהוביל לכיוון השירותים. אי שם באחורי מוחו הוא אמר לעצמו שוב ושוב שהוא עושה טעות חמורה, שעלולה לעלות לו בחייו, אבל התאווה השתלטה עליו לחלוטין והוא הלך אחריה כאילו היא משכה אותו בחוטי קסם.
כשהם נכנסו למסדרון הצר הוא הצמיד אותה אל הקיר, והיא הרימה רגל וכרכה אותה סביב מותניו. הידיים שלו טיילו על גופה, חשות את החום שלה.. כל הרצון שלו התמקד בה, הוא נישק את שפתיה מתמכר לטעם. היא גנחה קלות והוא הרים את ראשו, כדי להסתכל לה בעיניים, לראות אותה נהנית.
המבט שלה הקפיא אותו. העיניים שלה היו קרות לחלוטין. הוא הרגיש כאילו הוא מתבונן בתהום כחולה, וככל שהעמיק להתבונן בעיניה כך שם לב לעובדה שהן היו מורכבות מאלפי קוביות זעירות, כמו תמונה דיגיטלית שהוגדלה לגודל טבעי.
"מה את?" הוא שאל בבעתה.
"אני הפנטזיה שלך" היא לחשה.. כורכת את ידיה סביב צווארו.
"מה את רוצה ממני..?"
"אני רוצה להגשים את הפנטזיה שלך.. ובתמורה אתה תגשים את הפנטזיה שלי.. להיות אנושית.."
הוא ניסה להדוף אותה ממנו, אבל האחיזה שלה הייתה חזקה, והוא לא הצליח להרפות את ידיה.
"אתם יצרתם אותי.. בתאוות שלכם.. בתשוקות שלכם.. כולכם רוצים אותי.. לשכב איתי, להזדיין איתי. אני חושבת שזה רק הוגן שאני אקח מעט חזרה, לא?" הקול שלה היה רך, משכנע.. הוא הרגיש את השפתיים שלה נצמדות שוב לשלו, אבל במקום נשיקה הוא חש איך היא שואבת ממנו את החיים, את האוויר.. החשכה מול עיניו העמיקה, והוא הרגיש שהוא צולל לתהום של עיניה הכחולות.החבטה החזירה אותו להכרה. הוא לא היה בטוח מה פגע במה. הראש שלו בער מכאב. הוא היה על הרצפה, ודפנה רכנה מעליו מתנשפת.
"איפה היא?" הוא שאל..
"היא ברחה".. דפנה אמרה, בקול שקט. "אולי כדאי שלא נדווח על המקרה הזה".
יאיר התיישב על רצפת המסדרון, נשען בגבו אל הקיר. "למה את מתכוונת?"
"אולי אתה מוכן להסביר לי קודם למה אתה נפגש עם רוצחת סדרתית לבדך, בלי להודיע לי. בלי גיבוי?"
יאיר משך בכתפיו. "איך מצאת אותי?"
"אסנת התקשרה אלי ברגע שיצאת מהבית. אני עוקבת אחריך כבר יותר משבוע, אחרי שאסנת דיברה איתי על הגלישות הליליות שלך.. אחרי שהיא שיתפה אותי בחשדות שלה ואני הגנתי עלייך ואמרתי שזה הכל קשור בחקירה. אתה יכול להגיד לי תודה, היא כבר עמדה לעזוב אתך. חתיכת מטומטם".
"אם לא היית מגיעה לפה זמן זה כבר לא היה משנה". יאיר הביט בה. "אבל כן הגעת בזמן.. אז איך לעזאזל היא ברחה?"
דפנה נאנחה אנחה גדולה. "אני אספר לך, כי אנחנו שותפים, ונראה לי שאתה יודע עליה משהו שיסביר את זה.. אבל אחרי שאני מספרת לך את זה אנחנו לא מדברים על זה יותר לעולם.."
יאיר הנהן..
"נכנסתי בדלת ברגע שראיתי אתכם חומקים למסדרון. שמעתי דיבורים, גניחות" היא נתנה בו מבט יוקד ויאיר הרכין את ראשו "ואז אותך, זה נשמע כאילו אתה נחנק. נכנסתי למסדרון וניסיתי להוריד אותה ממך, והיא פשוט לא זזה, היא הייתה צמודה כל כך חזק, אז נתתי לה מכה קצרה עם השוקר החשמלי.. וזה הזיז אותה. היא הסתובבה אלי ואני הייתי יכולה להישבע שהיא היבהבה.. ואז היא הסתובבה ורצה לכיוון השולחן שישבתם בו. היא התכופפה, ונראה לי שהיא נגעה בכונן של המחשב. ניסיתי למשוך אותה, אבל היא פשוט נעלמה".
יאיר הביט בעיניה.
"תגיד לי שאני לא משוגעת".
"לא, זה לגמרי הגיוני", ויאיר סיפר לה על העיניים הדיגיטאליות "ואיש לעולם לא יאמין לנו".
"אנחנו נמשיך לחפש אותה?" דפנה שאלה בלחש
"לא, אבל אנחנו נפרסם שיש רוצחת סדרתית שמוצאת גברים נשואים דרך האינטרנט.. ומי שממשיך ונפגש איתה.. זה על אחריותו.. אפשר אפילו לומר… שמגיע לו".
דפנה הושיטה לו יד, ועזרה לו לקום. "מה שקרה פה יישאר בינינו" היא אמרה. "ה-כ-ל יישאר בינינו".#########################################
"לימית שלום, קראתי את הכרטיס שלך ואני ממש מת לפגוש אותך, את נשמעת מדהימה.. אני יוני, בן 32, נשוי + 2, עובד בחברת מחשבים.. אשמח לשמוע ממך"
"שלום יוני.. גם אתה נשמע לי מעניין. מה דעתך, שנגשים פנטזיה ביחד?"
סוף
-
-
א. למה אישתו מתקשרת לדפנה? לא סביר. ככל שהיא עשויה לדעת הוא עשוי לבגוד בה איתה.
ב. כתבת שימית איבדה את ההערכה שהיתה לה למין הגברי או משהו כזה. לא סביר, עפ"י המשך הסיפור. היא הרי נוצרה מהפנטזיות האלו, אז היא אמורה לדעת אותן מראש.
ג. קצת לא סביר שאישתו פתחה כרטיס באתר הכרויות ומיד קיבלה הצעה מבעלה. זה עשוי לקרות, אבל מעלה את רף המקריות יותר מדי. יותר הגיוני שהיא מחטטת לו במחשב ומתחקה אחרי המיילים שהוא שולח ומקבל.
ד. אני מבין שהם נפגשו בקפה אינטרנט כדי שהיא תוכל לחזור למחשב, אבל בפעם הראשונה הם נפגשו בים, והיא באה עם רכב, אז צריכה להיות סיבה ממש טובה מדוע היא ביקשה פגישה במקום הומה ליד מחשב.
-
קצת חבל לי שלא כתבת מה דעתך על הסיפור באופן כללי (סגנון, עניין, הזדהות עם הדמויות משהו..) אלא רק מה לא נראה בו סביר. אבל נראה לי שקריאה קצת יותר קפדנית תבהיר את הסבירות של כמה מהדברים. מהטענות שהעלית לא נראה שקראת את הסיפור בצורה רצינית.. בכל זאת אם אנשים נוספים חושבים כך, אשמח לחדד את האי בהירויות.
אבל אתייחס ללא סבירים:
א. אשתו יצרה קשר עם דפנה לאחר שתפסה אותו גולש במחשב, לא סביר שדווקא עם השותפה שלו הוא צריך לעשות צ'אטים באמצע הלילה, כשהוא יכול להתייחד איתה בחופשיות בכל מהלך היום. לכן דווקא סביר שתפנה אליה, כי כמעט בטוח שזו לא היא. מה גם, אפילו אם היא חושדת שבה מדובר, זו התנהגות נורמלית לדבר עם "האשה האחרת" כדי לגלות האם אכן בה מדובר, אז בשני המצבים אין סיבה שלא תפנה אליה.ב. ההתחלה של ההערה והסוף לא מתחברות. מדוע ידיעת הפנטזיות מראש (מי אמר שהיא יודעת אותם מראש? כתבתי במפורש שמדובר בפנטזיות שהגברים כתבו לה) מונעת ממנה לפתח חשיבה עצמאית, שבה היא עוברת מיצור שבנוי מפנטזיה ליצור ששואף לקיום עצמאי ומתמרן גברים באמצעות הפנטזיות האלה? אם היא קלטה שהיוצר שלה הוא לא עליון עליה אלא היא יכולה לשלוט בו, סביר מאוד שהיא איבדה את ההערכה.
ג. מדוע היא מקבלת הודעה מבעלה אחרי שהיא פתחת כרטיס – סביר מאוד – הרי נאמר שם במפורש שהוא במשימה ליצור קשר עם הרוצחת, לכן עליו ליצור קשר עם כל מי שפותחת כרטיס, שוב נראה לי שאתה לא עוקב אחרי הזהות של הדמויות.. מדובר בשוטר שמנסה לתפוס רוצחת. הוא לא גולש רק בשביל החשק שלו..
ד. שוב, כמו ב-ב', היא יוצרת את המצב שהוא תיאר לה בפנטזיה, לכן היא לא יזמה על דעת עצמה אלא הגיבה למה שהוא כתב לה, פנטזיה על בית קפה. בהתחלה הוא כתב לה פנטזיה על ים, ולכן הם נפגשו בים.
-
לתת דיעה על הסיפור (ולא קשה מהסוג הזה) משום שזה לא בדיוק סיפור מהסוג שאני מתחבר אליו (מבחינת ז'אנר לא איכות כתיבה). לכן קחי את דבריי בע"מ.
אז ככה, קודם כל, הדברים הטובים הם שאת כותבת יפה וזורם ומלבד בעיות קטנות פה ושם אפשר לקרוא את הסיפור בנשימה אחת. חוץ מזה מצאתי את עצמי באיזשהו שלב בסיפור, מנסה להבין איך הוא יסתיים ונסחף אחרי העלילה. אבל משהו חסר בסיפור ואני אנסה לפרוש אותו לנקודות:
* יש הרגשה כללית שאת מנסה לדחוף רעיון וקצת מעגלת פינות בכדי להשיג אותו. לדוגמא, דפנה במצבה הנוכחי מיותרת לחלוטין. היא שטוחה ממש וכל התפקיד שלה הוא להציל אותו בסוף ולבטא את הכעס של אסנת. אפשר בשינוי קליל של העלילה להיפטר ממנה לגמריי מבלי לאבד את הרעיון וזה מראה לדעתי עד כמה היא מיותרת. כנ"ל אפשר להגיד על אסנת, אפשר היה לנצל אותה טוב יותר בכדי להדגיש את הקונפליקט בעולמו של יאיר מול הקונפליקט עם הפנטזיה הרצחנית. והתנהגותו של יאיר, היא טיפה סטריאו-טיפית וחד כיוונית – גם גברים הם בני אדם את יודעת
, מוסר ושטויות כאלה.* הסוף קצת חלש מדי לדעתי. כלומר הרעיון טוב ומקורי פחות או יותר, למרות הבעייתיות הקטנה של איזה סוג של יצור היא (היא אמנם פנטזיה, אבל מה מממש אותה). אם היית שואלת אותי, כדאי לך להוסיף לסיפור איזשהו טוויסט. הרעיון הזה הוא טוב אבל לא מספיק. לפחות בשבילי.
בענינים טכניים יותר:
* קודם כל אני לא חובב גדול של תיאורי פורנו ספרותיים. לא בגלל שאני נמנה על הנציגות הישראלית של כת ההאמישים, אלא בגלל שאפשר לתאר תשוקה ומין מבלי להיכנס לפרטים גרפיים ובכל זאת לגרום לקורא לאבד שליטה על חום גופו. בעיניי, פרטים גרפיים רק הורסים את האפקט. זה כאילו התכוננתי לראות סרט טוב ומישהו הקרין מולי סרט כחול.
אין לי שום בעיה עם סרטים כחולים ולמעשה יש לי שימוש לא מבוטל בהם, אבל לא צפיתי את זה כאן וזה קצת מעצבן. זאת כמובן רק דעתי האישית.* באותו עניין כמעט, קשה היה לי להזדהות עם סצינת מין שניתנת ישר בהתחלה. אני מבין שזה הפורמט הרגיל של חוק וסדר, לתת את הפשע ואז את החקירה. אבל בהתחלה הייתי בטוח שמדובר בשני נאהבים וזה הפריע לי שאני רואה מעשה אהבה ביניהם מבלי להרגיש אליהם כלום, מבלי להכיר אותם. שוב, זאת רק דעתי ואני טיפה מפונק בדברים האלה.
* את קצת חוטאת לדעתי בהאכלות בכפית סדרתיות. את מסבירה מתי רומנטי, מתי היא מתחמקת בתשובתה. זה קצת הורס והופך את הסיפור למלאכותי.
ניטפוקים קטנים:
כפתור נפרם – התכוונת שהוא נקרע מהחולצה ? זה נראה כאילו היא סתם פתחה את החולצה.
פיסוק, יש כמה מקומות שהפיסוק מוגזם (מס' הפסיקים כלומר).מחכה לקרוא את השכתוב (אבל באמת).
בהצלחה ! -
-
-
נתחיל מהקל לכבד:
א. הניטפוק, היא באמת הורידה את החולצה ולא קרעה אותה. מסתבר שהראש שלך הלך יותר רחוק משלי.ב. צורפה הערה לסיפור שהוא אירוטי, אמנם לא בכותרת כי שכחתי. מצד שני דווקא ניסיתי לכתוב תיאורים עדינים יחסית (אם היית גולש באתר תפוז ברשת למשל היית רואה שהתיאור שלי ממש מעודן לעומת מה שהולך שם), אבל אני מניחה שבז'אנר זה פחות מופיע (ונשאלת השאלה למה? כי דמויות במד"ב הן כ"כ נרדיות שאף פעם לא יוצא להן לעשות סקס?)
ג. אני שמחה שהעלילה זורמת, אתה צודק שיכול להיות יותר הסברים על מהותה של "ימית", אני אראה איך אני עושה את זה, אני לא רוצה להיות טרחנית.
ד. מצד שני אני לא חושבת שאפשר, למרות שטחיותה, למחוק את דפנה לגמרי, כי היא מניעה את העלילה קדימה. מה האופציה? הוא מדבר לעצמו, אח"כ הוא ניצל על ידי מי? אשתו? זה נראה לי ממש הרסני למערכת יחסים שלהם. למרות שאולי זה גם מעניין. אבל אם היא מצילה אותו אז יש פה מכלול בעיות אחרות, כמו איך היא עוקבת אחריו כשהמכונית המשפחתית אצלו? מה לגבי הילדים שלהם? הם נשארים לבד בבית באמצע הלילה? עם מה היא מביסה את ימית (מילא לשוטרת יש שוקר חשמלי, אבל לסתם עקרת בית?), אני לא יודעת איך זה ילך. בכל זאת זה חשוב לי שגם ה"רשע" וגם המושיע הן נשים. יש פה היפוך תפקידים מכוון.
ה. גברים הם בני אדם – טוב.. אני מבינה שכאן חזרנו לדון ברעיון שמקורו במד"ב, תיכף גם תגיד לי שיש להם רגשות.. (סתם, סתם. סליחה לכל הגברים..) דווקא חשבתי שנתתי פה איזה פן לקונפליקט הפנימי שלו.. אבל מצד שני אני לא מתכוונת לעשות אותו קורבן מיוסר.. מעניין אותי לאיזו התנהגות התייחסת כשכתבת שהוא סטריאוטיפי? האם לפיתוי להיכנס לרומן? האם זה לא עושה אותו אנושי (סה"כ הוא לא צדיק)?
בקיצור, ללכת עם ההערות שלך זה בעצם לכתוב הכל מחדש. אני אקדיש לזה מחשבה. תודה.
אשמח לעוד תגובות לפני שאני נכנסת בסיפור ועושה עליו קמיקזי.. -
אולי רמזתי בעדינות יתר.
א. התכוונתי שכפתור שנפרם, עד כמה שאני יודע הוא כפתור שנפרם החוט שמחבר בינו לבין החולצה. אם לא התכוונת לכך אזי נפרם זה לא בטוח מתאים.
ב. ראיתי את הכותרת ואני אפתיע אותך, אני אוהב מד"ב ובכל זאת נהנה מפורנוגרפיה על כל גווניה ועומקיה (מלבד אלה הלא חוקיים כמובן – כמעט תמיד). אני יודע מה היא פורנוגרפיה קלה ומהי קשה והתנסיתי בשתיהן. עדיין, אני חושב שסיפור מד"ב יכול להיות מיני וסקסואלי להחריד מבלי תיאור גרפי אחד. זאת כל טענתי. אני חושב שאולי ניתן להשוות זאת למד"ב מדעי קשה. סיפור שבו מכונה חדישה ומופלאה מקבלת תיאור טכני מפורט של כל בורג וגלגל שיניים. זה מסיח את הדעת מהסיפור ולא מתאים (לי לפחות).
אולי טעיתי בשלילה הגורפת של אירוטיקה במד"ב, אבל קשה לי לראות מצב שאפשר להכניס את זה בשקט מבלי להזיק לסיפור (אולי מלבד סיפור שזה הנושא העיקרי שלו). ואולי זאת הסיבה שכבר עשרות שנים אין סיפורים כאלה (ואולי לא).ג. לא בטוח שצריך הסברים שיעלו את רף הטרחנות, אולי אפשר לשלב את המידע בהתנהגותה או ברמיזות עדינות אחרות.
ד. לא טענתי שאת *צריכה* למחוק את דפנה, רק טענתי ש*ניתן* לעשות זאת ושזה סימן רע. אם את אינך מעוניינת למחוק אותה (שזאת ד"א היא גם העדפתי לו הייתה לי הבחירה), תני לה קצת עומק ותפקיד קריטי יותר בסיפור. אם היא האנטי תזה של ימית (ואולי אני מגזים) אז ניתן לעשות את זה בהרבה דרכים שאני בטוח שאת מיומנת בהן.
ה. בעיקר הפריע לי שהוא נסחף תוך חצי שניה למזמוזים והחרמונים שהיו שם. אני מכיר גברים יחסית טוב ואת עצמי מן הסתם ואני לא חושב (למרות הטרנד הטלוויזיוני קולנועי) שגבר היה מתנהג כך בכזאת מהירות. בטח שלא שוטר. זה נכון שגבר היה נסחף למערכת אהבהבים מהצד וזה גם נכון שניתן לפתות אותו (ויש יוצאי דופן כמובן) אבל אצלך זה נראה קל מדי ובלתי מציאותי. זה סטריאוטיפ שמטופח ע"י המדיה, נכון או לא נכון, הוא עדיין סטריאוטיפ. באותה מידה שיכול להיות חייל מוסרי וקשוח קלינט איסטוודי ועדיין הוא יהיה סטריאוטיפ ולי לדוגמא יהיה קשה לקבל אותו כדמות ראשית בסיפור שאמור להציג דמויות ריאליסטיות למחצה שנמצאות בקונפליקט רגשי נפשי.
צ'מעי, לא אמרתי שתקחי את כל עיצותיי ואני לא יודע באיזה מספר גרסה של הסיפור את נמצאת. אבל הסיבה היחידה שלא חסכתי ממך את הקיטור שלי הוא כי את מראה כישרון יפה לכתיבה (עד כמה שאני יכול להגיד) ובא לי להגיד לך דברים שאני לא בטוח שאת יודעת בעצמך. שהרי אין כמו מישהו אחר בקטעים האלה. לא?
בהצלחה.
-
קיבלתי, קיבלתי.. ואחרון, לא קיבלתי.
לגבי ההיסחפות למזמוזים.. הוא לא נסחף תוך חצי שניה אלא הוא כבר מתכתב תקופה מסויימת עם נשים ברשת ונמצא ברמת חרמנות גבוהה לקראת הפגישה.
תחשוב על זה כשגבר נשוי הולך לפגישה עיוורת דרך הרשת הוא לא הולך כדי להכיר בת זוג, זה לא כמו רווק. אין לו כוונה לקחת אותה לסרט ולהורים שלו ולהכיר אותה לעומק, כל המטרה במערכת היחסים הוא סקס. לגבי הדמות, תזכור שיש לימית השפעה חזקה על גברים, כך לא שולט לחלוטין על מעשיו. אני אחדד את זה בשכתוב..נ.ב תודה על היחס הכנה והמעמיק.. מעריכה את זה.
נ.ג. אני שמחה שהבהרת שנית (או שלישית?) את זיקתך העמוקה והנלהבת לפורנוגרפיה. עכשיו לא יחשוב עליך איש שאתה חנון.. (סתם.. קח את זה בקלות) -
-
ויחסית היה מעניין אז לא היה לי מה להעיר בעניין.
ודווקא משום שקראתי את הסיפור בצורה רצינית אני חוזר על כל ההערות שלי, ואתמקד למשל ב ג'. לשיטתך, מכיוון שהוא במשימה חשובה הוא יוצר קשר עם כל מי שפותחת כרטיס. (נעזוב את השאלה איך הוא יודע מי רק עכשיו פתחה כרטיס) אבל הוא הרי אמור לחפש מישהי ותיקה, שכבר יצרה קשר עם הנרצחים הקודמים ולכן הוא דווקא לא אמור ליצור קשר עם אישתו או כל מישהי חדשה.
-
-
-
כתבתי "לשיטתך".
אני טענתי מלכתחילה כי לא סביר שהוא יפנה מכל מאות המחפשות ברשת דווקא לאישתו.
את כתבת שהוא נכנס במטרה למצוא את הרוצחת ולכן זה הגיוני שהוא יפנה למישהי חדשה שפתחה כרטיס. את כתבת את זה.עכשיו יש שתי אפשרויות. האחת – שאפשר לדעת מי חדשה ומי לא. את טוענת שאפשר ולכן הוא פונה אליה. כפי שאמרתי זה לא הגיוני כי הוא אמור לפנות למישהי שכבר נמצאת שם הרבה זמן ופיתתה את הנרצחים האחרים. השניה – שאי אפשר לדעת מי חדשה ומי לא. וכאן אנו חוזרים לתמיהתי הראשונה שלא סביר שהוא מגיע דווקא לאישתו במקרה.
בקיצור – יש לך בעיית אמינות ואל תנסי להפיל אותה עלי.
-
יותר משלי יש בעיה של "אמינות" לך יש בעיה של היטפלות לפרטים לא רלוונטיים. נתתי לך כבר כמה הסברים למה הוא פנה לאשתו, משום מה אתה נחוש בדעתך שאף אחד מהם לא משכנע. אז אולי כדאי שתעשה שיעורי בית.
א. מתוך אתרי היכרויות ברשת יש רק מעט שמאפשרים להרשם כ"נשואה ומחפשת" האחרים שמורים לרווקים. ולהם בלבד (או גרושים ואלמנים)
ב. באתרים כגון אלה (למשל בתפוז), אם תערוך חיפוש תראה שיש מספר קטן יחסית של נשים נשואות, כך שאין בעיה לפנות לכולן. לא מדובר במאות אלא אולי בכמה עשרות.
ג. באתר ניתן לבקש חיפוש אישי שמתעדכן בכל פעם שנפתחים כרטיסים חדשים, כך שניתן לדעת אם כרטיס הוא חדש או לא, כי מקבלים הודעה למחשב ("נמצאו מנויים חדשים שעונים לדרישות החיפוש").
ד. ברשת אנשים פותחים לעיתים קרובות מספר כרטיסים, תחת שמות שונים כדי לגוון. ככה שייתכן שהרוצחת משנה זהות בכל פעם ולא נמצאת תמיד עם אותו כרטיס ישן.חוץ מזה, אני חושבת שלכתוב רק דברים שליליים על סיפור בלי מילה אחת טובה זה קצת נבזי. או כפי שכתבת, "זה לא הפריע לך"). בייחוד כשכל מה שאתה מציין זה עד כמה זה סביר בעיניך.. כשבעצם הכל אפשרי, אבל אתה מתעקש, למרות שברור שאינך מכיר את הסצנה שבה זה מתרחש. למשל, הניחוש שלך שמדובר במאות הודעות, ושהוא פונה רק לחלקן.
-
אגרסיבי וגס רוח.
א. הצחקת אותי.
הרוצחת פותחת כרטיס שאומר שהיא רוצחת?
השוטר פותח כרטיס שאומר שהוא מחפש רוצחת ולא סקס?
האישה פותחת כרטיס שאומר שהיא מחפשת הוכחה לבגידה של בעלה ולא סקס?בקיצור, אם לא הבנת את הרמזים לעיל – כולם משקרים. אני בטוח שחצי מהרווקים הם נשואים, אם לא יותר. אני לא אתפלא אם נשים משקרות אף הן, ובטח בקשר לגיל.
ובכלל, אם כל אחד פותח כמה כרטיסים, אז באחד ברוצחת עשויה לפתוח כרטיס שבו היא רווקה ואז איך הוא ימצא אותה בין כל אלפי הרווקות. (אה, סליחה. בתפוז יש רק 833 רווקות)ב. וכמה אתרי הכרויות באינטרנט את לא מכירה? וכמה תוכנות מסרים (כמו אודיגו) את לא מכירה? זה שאת מכירה ושולטת להפליא באתר ההכרויות של תפוז לא אומר שאין עוד אתרים ובהם מאות של נשים נשואות ומחפשות (או פנויות ריגשית כמו שהיתה הכותרת שלך).
ג. העירו לך שהבחור מתנהג בסטריאוטיפיות מסוימת בבית הקפה ושדפנה נדמית מיותרת. אני הערתי לך שיש חוסר הגיון בכמה דברים. אפשרויות: 1. כולם טועים 2. כולם לא מבינים את הסיפור שלך. 3. לא הצלחת להעביר את כל המניעים של הדמויות ומרוב שחשבת על אתר ההכרויות של תפוז לא טרחת להבהיר לאנשים שמכירים אתרים אחרים איך העסק שם עובד. 4. את בכלל כותבת נפלא והפורום הזה קטן עליך.
-
-
היי NY
אין לי שום בעיה עם ביקורת, ואם אתה עוקב תראה שזה לא הסיפור הראשון שפירסמתי פה.
אני פשוט מצפה לקצת רמה מצד כותבי הביקורת.. וגם לרמת תועלת מינימלית.
שורה של הערות כמו "לא סביר".. אולי, לדעתו, אבל אפשרי.
אני לא יודעת. עד כמה זה סביר שיצור שנוצר באינטרנט ייצא משם ויתחיל להרוג אנשים? עד כמה סביר שכל בסיס של סיפור מד"ב יקרה? לא מאוד סביר. אני פשוט לא יודעת לעשות עם ניטפוק ברמה הזאת.. זהו.
חוץ מזה, שאלה, האם יש דרך לשנות או לערוך הודעות לאחר הכתיבה והשליחה? כמו להוסיף את ההסבר שזה סיפור אירוטי בכותרת הסיפור? -
לא ניתן לערוך הודעות כאן לאחר שהן פורסמו. רק אני יכול לעשות זאת, ואני משתדל להמנע.
לא בחנתי לעומקן את הערות ה"לא סביר" של מייק. מטרתי היא להדגיש את היותן של הערות שליליות לגיטימיות, ללא צורך בכל חיזוק חיובי שהוא. אם את חושבת שהביקורת של מייק לא מוצדקת – זכותך, אבל אל תכנסי להתנצחות אתו. פשוט תסכימי שלא להסכים ותגמרי עניין. כנ"ל צריך להיות מצדו, כמובן.
ואם את לא מוצאת בהערותיו ערך כלשהו (זכותך, כאמור) – את יכולה לבחור שלא להגיב. אני עצמי עושה שימוש בשיטה זו יותר ויותר בזמן האחרון. -
צ'מעי, קומטגירל. את "לא יודעת" איך להתייחס להערה של דברים לא סבירים, שהרי לשיטתך הסיפור כבר מכיל דבר לא סביר גדול מאוד – יצור שיצא מתוך האינטרנט ומתחיל לרצוח גברים.
אז בואי ואסביר לך משהו. הדבר ה"לא סביר" הגדול הוא הרעיון המד"בי. בהיותי קורא מד"ב אני מוכן לקבל תופעות אל-טבעיות, פארא-נורמליות, קלושות-הסתברותית ועוד כהנה. במסגרת הסיפור המד"בי שבו (ככל שזה יהיה לא סביר בעולמנו) נוחתים יצורים מהירח טיטאן (של שבתאי) הסיפור חייב להיות סביר והגיוני. אחרי שקרה הדבר ה"לא סביר" ונחתו על ידי אותם יצורים זרים, זה יהיה מאוד לא סביר שהם יבקשו ממני שקל ותשעים כדי לקנות גלידה במקדונלנדס ואז יתברר שהם רגישים לוניל, ומערכת העיכול הפנימית שלהם תתפוצץ.
ברור?בסיפור שלך אנחנו מקבלים כעובדה את קיומה של בחורה שנוצרה מהאינטרנט. ככל שזה ישמע באוזנייך לא סביר, זוהי עובדה סיפורית. זה אינו מצדיק התנהגות בלתי סבירה של האישה, של דפנה, של השוטר ושל כל דמות אחרת אמיתית או בדויה.
ואחרון, לא חביב. אל תחלקי לי ציונים על רמת הביקורת שלי.
-
-
