- This topic has 5 תגובות, 4 משתתפים, and was last updated לפני 20 שנים, 4 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
הדרך המקצרת דברים/מנשה אייזנר
השעה הייתה 7.00, בבוקר אותו יום חסר כל הגיון ומציאות. רודי כהרגלו התרחץ, אכל ארוחה דשנה והתלבש לעוד יום רגיל במשרד עו"ד בו היה שותף עם חברו הטוב ביותר. רודי כהרגלו נכנס להונדה בת השלוש שלו ויצא אל הכביש השכונתי, משם מרחק קצר אל הכביש המהיר.
בצומת התברר לרודי שקרה משהו על הכביש המהיר היות וטור ארוך של מכוניות הזדחל לאיטו. דווקא היום עליו להיפגש עם לקוח חשוב במטרה לסכם תיק הגנה, ונראה שבקצב הנסיעה הזה לא יספיק להגיע לפגישה בזמן. לכן עשה רודי דבר שמעולם לא עשה או ניסה, הוא הפעיל את מתג האיתות ויצא ממקומו בטור המכוניות והחל בנסיעה לעבר דרך צדדית שפעם שמע עליה שביכולתה לקצר דברים. כזכור לו היה זה אותו קבצן שתמיד עומד בפינת הרחוב השכונתי שלו. האמת היא שמעולם לא חשב על דברי הקבצן מפני שלא היו הגיוניים בדרך כלל, הרי למה התכוון בדבריו על דרך שמקצרת דברים? אולי התכוון שהיא מקצרת את משך הנסיעה לעיר. אף אחד הרי לא התייחס ברצינות לדבריו של הקבצן, שהרי תמיד דיבר לא ברור וללא הגיון. רודי זכר, פעם כשנתן לו נדבה, אמר לו הקבצן שאל לו לעולם לנסוע על הדרך המקצרת דברים, לעולם לא!! וזכר כיצד השתעשע עם הרעיון. בכל אופן, רודי נכנס לכביש הצר והמשובש והחל בנסיעתו לכיוון העיר.
לאחר נסיעה של כעשר דקות לערך שם לב לעובדה שהוא היחידי הנוסע על הכביש. שום מכונית או אדם לא נראו חוץ מהעצים העבותים המיתמרים בצד הכביש. דבר זה מאוד שימח אותו, כך הוא יגיע בזמן לפגישתו החשובה. אך לאחר זמן מה נראה לו הדבר מוזר ומשונה, האם ייתכן שרק הוא שמע על הדרך הזו? האם אין עוד מישהו המשתמש בדרך זו? כנראה, חשב, אנשים אינם אוהבים לנסוע על דרכים צרות ומשובשות ומעדיפים לעמוד בפקקים.
בעוד הוא נוסע הרגיש רודי גירוי לא נעים בכל חלקי גופו ובמיוחד בפניו, לא זכור היה לו מתי הרגיש כך בעבר וניסה להתעלם מזה. אך הגירוי נמשך ונמשך.
רודי עצר את מכוניתו והביט במראה כדי להבין את פשר הדבר. ברגע שהביט במראה חשכו פניו, הפנים שהביטו אליו מתוך המראה לא היו פניו שלו אלא פני אדם זקן, פנים מלאי קמטים ועל ראשו שיער לבן. רודי עצם את עיניו ופקח אותן שוב, אך הזקן עדיין היה שם. ליבו של רודי פעם בחוזקה עקב הזעזוע שהלם בו. הוא הרגיש פתאום עייפות ורצון עז להירדם. אך מייד התעשת, פתח את דלת המכונית וניסה לצאת החוצה, אך שרירי רגליו הגיבו באיטיות ואף כאבו לו. לאחר מאמצים נוספים הצליח לצאת החוצה.
קשה היה לו לעמוד זקוף, גבו היה כפוף ורגליו בקושי תמכו במשקל גופו הרפוי. הוא הבחין בסלע בצד הדרך, הוא ניגש והתיישב עליו כדי לנוח. נשימתו הייתה כבדה עליו. הוא היה חסר אונים לנוכח מצבו המתדרדר במהרה. ללא יכולת להבין את פשר האירועים. הוא חייב היה לשכב מפני שגם לשבת היה קשה מידי עבורו.
ובעודו שוכב על האדמה היבשה, נפקחו עיניו כעיני אדם שראה שד. הדרך המקצרת דברים, פתאום הבין בפחד נורא למה התכוון הקבצן בדבריו. הדרך המקצרת דברים, הדרך הגורמת להאצת החיים, הזקנה. עתה הבין את פשר האזהרה של הקבצן.
ואז נשמט ראשו של רודי הצידה.
וליבו פסק מלכת.סוף
-
טוב.
בוא נראה:
מבחינת עריכה- אתה צריך לדעת מתי לשים פסיק ומתי נקודה. תנסה לקרוא את המשפטים בקול רם, זה יכול לעזור.הקטע עם הקבצן- הזוי ולא אמין. למה שהזקן יגיד לו משהו כזה? איך הזקן יודע את זה? הוא היה שם ושרד? ואיזה עוד דברים מוזרים אמר הזקן בעבר?
מבחינת הדרך- איך מגיעים לשם? היא ממש ליד הכביש הראשי? כי אם כן, אז אני לא מבין למה עוד אנשים לא נסעו בה. כולם הקשיבו לקבצן והאמינו לו?
יעזור גם תיאור של הדרך, נופים, מצב השמים, ולא סתם "הדרך"אתה אומר שהבוקר "חסר כל הגיון ומציאות"- למה? מה כבר קרה? זה הרי מנקודת המבט של רודי. מה גורם לו לחשוב ככה?
למה אתה אומר לי שהוא עובד במשרד עם חברו הטוב ביותר? החבר שלו קשור לסיפור? לא. אז אין צורך להזכיר אותו.
הסוף- צפוי עד כאב. אתה כותב לי את מה שהבין רודי, על הזקנה. לי, בתור הקורא, זה ברור כמעט מהרגע שהוא מתחיל לנסוע בדרך, אני לא צריך גם לקרוא את זה בסוף.
נשארתי מלא בשאלות- מה זה הדרך הזו? מדובר פה על עולם אחר? פשוט לא נראה לי הגיוני שדרך שלמה שאנשים נכנסים ומתים בה, נשארת מסתורית. אם רודי הצליח להגיע אליה, אז גם הרבה יכולים. גם הם מתו? לא חיפשו אותם?
בקיצור, הקטע עם הדרך המופלא שמקצרת את זמן הנסיעה, אבל רק הוא נוסע שם, ואף אחד חוץ מהקבצן לא יודע מה היא עושה, לא נראה לי אמין.אז זהו, אני מקווה שעזרתי.
אני ממליץ לך לפרסם קודם סיפורים ב"כותבי מדע בדיוני ופנטזיה" בתפוז. אנשים שם יוכלו לעזור לך להשפתר, לפני שתפרסם פה.אביב.
-
שבהמשך לא יתגלו גדולות ונצורות.
מכיוון שאביב העיר על רוב הדברים שבהמשך, אתמקד בפתיחה."השעה היתה 7.00". למה זה חשוב? ואם היה שש וחצי? ואם היה שבע ורבע?
בוקר אותו יום חסר כל הגיון ומציאות". ראה הערה של אביב.
"רודי כהרגלו התרחץ". למה זה חשוב? למה זה חשוב שהוא התרחץ, ולמה זה חשוב שזה היה הרגלו להתרחץ?
"אכל ארוחה דשנה". דשנה? בבוקר? כמה אנשים שאתה מכיר אוכלים ארוחה *דשנה* בשבע בבוקר, לפני שהם יוצאים למשרד. הרצון להכביר בפרטים פוגע קשות באמינות.
"והתלבש לעוד יום רגיל". לאאא. התלבש? אם לא היית אומר הייתי חושבים שהוא הלך ערום. לא ציינת שהוא ציחצח שיניים, שהוא החזיר את הכלים לכיור (או למדיח) או שהוא נעל את דלת הבית אחריו, אז למה לציין שהוא התלבש.
ולמה זה יום רגיל? בהמשך אתה מזכיר פגישה חשובה על תיק הגנה. אם אתה מזכיר את זה, סימן שזה לא יום רגיל."שותף עם חברו הטוב". ראה הערה של אביב.
"רודי כהרגלו נכנס להונדה בת השלוש שלו". שוב – למה כהרגלו? מה זה משנה שההונדה בת שלוש? זה אמור לספר לנו שהוא מצליח – יש לו רכב בן שלוש ולא בן עשר, או שזה אמור לספר לנו שהוא לא כל כך מצליח – יש לו רכב בן שלוש ולא רכב בן שנה.
זה פחות או יותר השלב בו היה לי ברור שאין לך מיקוד על מה שחשוב בסיפור, ושמרוב נסיון לתאר לנו כמה הכל רגיל, יתברר לנו שמשהו לא יהיה כרגיל. אלא שבגלל שהנסיון לתאר כמה הכל רגיל היה לא מוצלח, ולקה בהדגשות מיותרות ולא סבירות, היה ברור שגם הנסיון לתאר את המאורע הלא רגיל לא יצלח. בדיעבד, זה אכן קרה.
ועכשיו, בניגוד למה שאמרתי בהתחלה, הנה בכל זאת הצעה לפתרון אפשרי לבעיית הקבצן והכניסה לדרך: יום אחד הוא לוקח טרמפ מישהו. יש להם פקק בדרך. הוא רואה את הכניסה לדרך הצדדית. אף אחד לא נכנס אליה כי יש שם שלט "דרך ללא מוצא". הוא פותח מפה ואומר שנראה לו שהדרך הזו תקצר את הנסיעה לעיר. הטרמפיסט ממלמל "הדרך שמקצרת דברים" אבל אז מזהיר אותו שהדרך הזו מסוכנת ואסור לנסוע בה ומסרב להגיד מאיפה הוא מכיר את שמה, ולאחר עוד כמה מילים עוזב את המכונית. מכיוון שהדרך לא מופיעה על המפה, הוא נשאר על הכביש. שנתיים אחרי, שוב יש פקק, אלא שהפעם הוא ממהר מאוד (פגישה עם לקוח זה לא סיבה למהר. אפשר להגיד למזכירה שתגיד לו לחכות). יש לו דיון בבית המשפט העליון. הוא מחליט להכנס לדרך הצדדית.
בהצלחה.
-
-
-
-
