- This topic has 13 תגובות, 5 משתתפים, and was last updated לפני 20 שנים, 4 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
פאהד ידע שאין סיכוי שיבחינו בו כאשר הוא עומד בקצה החשוך של הסמטה, אך הדבר לא מנע ממנו לרעוד בפחד בכל פעם בה הוא שמע את רעש המנוע של ג'יפ העובר ברחוב הסמוך. הביטחון המסכל תפס את כולם, ועכשיו הם חיפשו רק אותו.
"מה העניינים, גבר?" נשמע קול מאחוריו. פאהד הסתובב בבהלה. "עדי?"
"כן, מה אתה כזה לחוץ?"
פאהד נאנח בהקלה. "הביטחון המסכל מחפש אותי."
"נו, אז מה עוד חדש. בחייאת, תירגע."
פאהד לא היה יכול לראות את עדי בחשיכה, אך דמיונו יכול היה להשלים את הפרטים על סמך מפגשים קודמים: גבוה, שרירי, שזוף – בוגר יחידה קרבית, ממושקף – תוצאה של לילות של קריאת חומר אקדמי לקראת התואר אותו הוא סיים בהצטיינות, לבוש בחליפה יקרה – עדות להיותו מנהל מצליח בחברת היי-טק. "מלח הארץ", כמו שהיהודים אוהבים לומר.
"הבאת את הסחורה?"
עדי הניח בידו את קופסת הגלולות. "סירוגן 510. לוקחים מזה פעם ביום במשך שבועיים, והגוף שלך משתחרר לגמרי מההתמכרות לניקוטין."
פאהד התבונן בקופסה בחשדנות. "אתה בטוח במה שאתה אומר?"
"במאה אחוז. זה עובד יופי על התאילנדים והסינים שמגיעים לעבוד אצלנו. ותאמין לי, אתם צריכים להגיד תודה – מה שהאמריקאים מכריחים אתכם לעשן זה זהב לעומת הזבל האורגני שהם מוכרים למדינות מזרח-אסיה."
"כן, ממש תודה צריך להגיד להם." פניו של פאהד היו מלאות תיעוב. "הם נותנים לנו מה שאנחנו רוצים – שזה מה שהמושחתים במועצה המחוקקת רוצים, שזה בעיקר עוד נשק ועוד כסף לחשבונות הבנק שלהם – ובתמורה הם מסכימים להציף את השוק שלנו עם הרעל הזה. אתה יודע שהם מחלקים סיגריות חינם לילדים בחטיבות הביניים פה, כדי למכר אותם מגיל צעיר?"
עדי הרים את ידו בתנועת מחאה. "היי, אותי אתה לא צריך לשכנע. אני פה בשביל השליחות."
פאהד עמד להכניס את קופסת הגלולות לכיסו, אך ברגע האחרון התחרט. הוא הוציא מתוכה גלולה, בלע אותה במהירות, ואז הוציא מכיסו חפיסת-סיגריות והשליך אותה בהפגנתיות על אחת מערימות האשפה בסמטה.
"אתה יודע," מלמל עדי "יש אצלנו אנשים שהיו מוכנים לשלם הרבה כסף בשביל הדבר הזה שזרקת כרגע. אפילו שאם הם יתפסו אתו, זה עונש מאסר בפועל."
פאהד הנהן. "כן, לכם היהודים יש מזל, אתם חברים של האמריקאים, הם מוכנים שתהיו חלק מתוכנית ה-'אויר נקי' שלהם. אנחנו, לעומת זאת, צריכים להיות המזבלה שלהם, כדי שהחברות טבק אצלם לא יפשטו רגל. עכשיו תסלח לי-" הוא פנה לצאת מהסמטה "-אני צריך לעבוד על להקים תא חדש."
"תא חדש?"
פאהד הסתובב לעברו. "לא שמעת? הביטחון המסכל עצר את כולם אתמול. אם לא הייתי מאחר למפגש, הייתי עכשיו בכלא."
"מה זאת אומרת עצרו את כולם? אתה היחיד שנשאר מהתא?"
"כן, אני היחיד. איזה מין שאלות-"
ג'יפ שעצר בחריקת בלמים בקצה הסמטה קטע את דבריו של פאהד. שני השוטרים שזינקו ממנו תפסו אותו וגררו אותו במהירות לעבר הרכב. הוא התבונן בעדי במבט מופתע ומאשים גם-יחד, עד שנעלם בתוך הג'יפ.
עדי ניגש לגנרל במושב הנהג. "אז זהו? גמרתי אתכם?"
הגנרל הנהן. "הוא אומר שהוא האחרון. אני מודה לך בשם האינטרסים של העם הפלסטיני."
"אני עדיין מחכה לתשלום שלי."
הגנרל העיף בו מבט מלא בוז והושיט לו קרטון של סיגריות. "יצרנו קשר עם המשטרה אצלכם. הם אומרים שאם אתה מתחייב לא לעשן את הדברים האלה בפומבי, הם יעלימו עין. תעשה חיים."
עדי הוציא סיגריה מתוך אחת החפיסות בקרטון שהושט לו, הדליק אותה, ובהנאה רבה שאף לתוך ריאותיו את העשן בעודו צופה בג'יפ המתרחק. -
-
-
חסר לי רקע לסיפור. למה אסור לעשן? למה זה מעשה הגורר עונש מאסר בפועל? איך עבר חוק כזה?
חוץ מזה לא היה ברור למה הבטחון המסכל מחפש את פאהד(הוא טרוריסט?) ולמה המשטרה תהיה מוכנה להעלים עין מעדי?
לבסוף, אנשים שמעשנים לא עושים זאת כי הם רוצים למות (ככותרת הסיפור), והם משכנעים את עצמם ש*זה* לא יהרוג *אותם*. ("לי זה לא יקרה").
ואחרון חביב – גנרלים נוסעים בג'יפים לעצור מבוקשים?
ולסיום, חסר פסיק אחרי מלמל עדי ולפני המרכאות, בערך באמצע. -
1. אסור לעשן כי, טוב זה לא בריא, מעמיס על מערכת הבריאות וכל זה. זו התפתחות שעולה מהמגמה לאסור את העישון בכל מיני מקומות – כולל בביתו של אדם כמו שהציע מישהו לא מזמן.
אני חייבת לציין שבעיני העתיד הזה שבו אף אחד לא מעשן הוא די ורוד
2. דווקא לזה היה הסבר טוב בסיפור. הביטחון המסכל מחפש את פאהד כי הוא פועל נגד עישון. הוא מנסה להפסיק לעשן בעצמו ופועל נגד עישון אצל הצעירים. מאחר שהאמריקאים מנסים לגרום לכל הפלסטינים לעשן כדי שלחברות הטבק האמריקאיות תהיה עבודה, פאהד נחשב כגורם מסוכן שיש "להעלים" אותו.
אצל היהודים אסור לעשן. אצל הפלסטינים זו כמעט חובה.3. המשטרה מעלימה עין מעדי כי הוא מסר להם את פאהד על מגש. לא אכפת להם שעדי יעשן במחתרת, העיקר שהם לכדו את המבוקש המסוכן.
-
-
ממכרים את הצעירים, מחלקים סיגריות בחינם בבית ספר, עושים תעמולה בעד עישון, אוסרים על מתנגדי העישון לדבר – הכל כדי שלחברות הטבק האמריקאיות יהיה איפה לשווק סחורה.
האמת שזה קצת קורה היום בארצות מזרח אסיה. חברות הטבק האמריקאיות משקיעות שם המון בפרסום כדי להגדיל את השוק שם כפיצוי על כך שהשוק האמריקאי מצטמצם, וזה עובד – ובאמת מספר המעשנים בארצות מזרח אסיה במגמת עליה. מחריד ממש.
-
-
אפשרי להפסיק עם סיגריות (גם עם סמים, אגב) אבל זה מאוד-מאוד קשה. הסיפור עצמו לא ממש עוסק בהתמכרות לסיגריות כמו שהוא עוסק בהיבטים שונים של המעמד החוקי שלהן.
בנוגע למה שאנשים מוכנים לעשות בשביל סיגריה – בארה"ב של שנות ה-20 במאה הקודמת אנשים היו מוכנים לרצוח זה את זה (ממש כך) בשביל הרבה פחות מזה (אלכוהול)… -
בנוגע לכותרת הסיפור: ההשראה שלה באה ממאמר שהתפרסם בעיתון של מוסד מסוים (האוניברסיטה העברית) ויצא נגד המדיניות הדרקונית אותו הנהיג המוסד הנ"ל נגד עישון בתחומו. את אותו מאמר כתב אדם שהצהיר על עצמו כמעשן כבד, וכותרתו היתה "תנו למות בשקט".
ומשיחות שהיו לי עם מעשנים מיליטנטים (לא מדגם מייצג. שניים-שלושה) אני יכול להעיד שהם בהחלט היו מודעים לעובדה שהם הורסים את הבריאות של עצמם. הגישה שלהם לא היתה "לי זה לא יקרה" אלא "מה שאני עושה עם הבריאות שלי זה עסקי בלבד". -
אני בטוח שהאנשים שמעונינים לאסור עישון בתחום מסויים אינם מודאגים מבריאותם של המעשנים. עישון פסיבי היא תופעה מוחשית מאוד. היא מסוכנת כמו שהיא מגעילה.
למה כשאני אוכל במקום ציבורי (מסעדה, קניון וכד') אני צריך לעשות את זה בתוך ענני עשן מסריח. זאת מבלי לדבר על הבריאות שלי.
ההשוואה ד"א של סיגריות עם אלכוהול היא ממש לא מדוייקת. דחוף למישהו קילוגרמים של ניקוטין ודחוף לו קילוגרמים של אלכוהול ותגיד לי אתה מי יותר מסוכן לסביבה. אני גם די בטוח שההתמכרות לאלכוהול היא יותר משמעותית – אבל אין לי הוכחה פיזולוגית/ביולוגית. -
-
בוודאי שהם אומרים שזה "עסקם בלבד", אבל עדיין האמירה "תנו למות בשקט" היא צינית, ולא אמיתית. מספיק שהם יראו מספר מעשנים כבדים מאריכים ימים, כדי שיאמינו שהם יהיו אחד מהם, ולא אחד מתוך אלו שמתים מסרטן ריאות. אז הם אומרים שזה עסקם בלבד כדי לא להתווכח איתך ולסתום לך את הפה, אבל הם מאמינים שלהם זה לא יקרה. גם אנשים שמשחקים רולטה רוסית מאמינים שזה לא יקרה להם, אגב.
-
הרושם שאני קיבלתי הוא שהם מודעים היטב לנזק הבריאותי, מודעים לכך שהם עלולים לסיים את חייהם בהתקף לב או שבץ בגלל העישון – אבל פשוט לא אכפת להם!
באיזשהו שלב נופל האסימון – מבינים פתאום מה המשמעות של התמכרות, חוטפים התקף לב או נפחת הריאות או סרטן, קולטים מה זה עושה לילדים, רואים כמה זה עולה. רק אז מנסים להגמל.
אני בחודשים האחרונים קוראת מתוך סקרנות בפורום גמילה מעישון ב YNET. זה באמת מעניין מה שאנשים מספרים על עצמם ועל הסיבה שהם מנסים להגמל.
היה שם אחד שסיפר שהוא הפסיק לעשן בדיוק באותו יום שבו הרופאים בבית החולים הראו לו בצילום את החור בריאה שנגרם לו בגלל העישון. זה לא שהוא היה מופתע. הוא פשוט התעלם מהסיכון עד שאי אפשר היה יותר.אנשים כאלה שאומרים "תנו למות בשקט" בעצם אומרים – אנחנו מודעים לסיכון הבריאותי, אבל כרגע אנחנו אוהבים את הסיגריה יותר מאשר את הבריאות שלנו.
הבעיה כמובן שהם לא קולטים שכשאני מבקשת מהם להפסיק לעשן זה לא כי אני חרדה לבריאות שלהם, אלא כי בא לי להקיא מהריח. באמת לא קולטים דרך אגב.
-
