- This topic has 4 תגובות, 3 משתתפים, and was last updated לפני 20 שנים, 6 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
לפני שנים רבות, בארץ רחוקה רחוקה…
אי שם, בגלאקסיה אחרת…שמתם לב איך שכל סיפורי הפנטזיה והיצורים ממחוזות הדימיון, תמיד נדחקים למקומות רחוקים וזמנים אחרים? זה לא במקרה, אתם יודעים. יש סיבה, סיבה טובה, שזה כך. אתם מבינים, אם לא שומרים על סיפורי הפנטזיה במקומות רחוקים. אם מאפשרים להם לקרות עכשיו, ולא בעתיד רחוק או עבר נשכח. אז בסוף הם מתרחשים כאן ועכשיו. זה מתחיל בקטן: אנשים רואים יצורים מוזרים, מכירה של קריסטלים, נרות קטורת ושאר רכיבי קסם, בגדים לחתולים… דברים כאלו, אתם יודעים. החייזרים, טרולים ופיות באים אחר-כך.
אני יודע מה אתם חושבים: אז מה? שיבואו. אנחנו תמיד היינו מדינת עלייה. נסתדר איתם בדיוק כמו שהסתדרנו עם העלייות ממרוקו ומרוסיה. אז זהו, שלא. בטח, אף אחד לא יתנגד שנסיכה תגור בדירה מולו, או שאביר על סוס לבן יעבור לו סתם כך בשכונה. אבל האם אתם גם רוצים להתחרות על המשרה שלך עם אלף שיש לו "רק" שלוש מאות עשרים ושבע שנים ניסיון קודם בתפקיד? או לגור קומה אחת מעל לדרקון? שלא לדבר על זה שצריך יהיה לסגור את כל הגשרים בעשר בערב, כי הטרולים הולכים לישון. ורוב החייזרים על סמים גם ככה.
אבל זה לא הכי גרוע. הפיות הן הכי גרועות. וזה לא שהן מרושעות מטיבן כמו, נגיד, הערפד או איש-הזאב המצויים. אבל יש להן, איך לומר… חולשה? כן, חולשה לטיפה המרה. זה, וחוש הומור מוטל בספק, לא מהווים שילוב מוצלח גם בטוב שבזמנים. עכשיו, תוסיפו למשוואה גם מטה קסמים טעון וקצת אבקת פיות… המראה של שכונה אחרי ערב פיות בבר יגרום גם לצייר סוריאליסטי ללכת לחפש כדור אספירין. וזה אולי המקום להעיר, אם אי-פעם ייצא לכם לפגוש פייה בבר, *אל תתחילו איתה!* ולא משנה כמה חמודה היא נראית. כמו שיותר מקרפד אחת יכול להעיד, זה לא חכם.
מה שמזכיר לי – גם גשם של צפרדעים זה די באסה.
כדי שזה לא יקרה, אני נמצא פה. התפקיד שלי הוא לשמור את הסיפורים במקומם – רחוק מכאן. בעת העתיקה, כשאמנות פגאניות מילאו את העולם באלים ויצורים מיתיים מאחורי כל שיח, המצאתי את המונוטיאיזם. כשהכנסיה הקתולית הכניסה אל העולם קדושים ומלאכים – את ההשכלה. נגד המיתולוגיה הסינית הפעלתי בירוקרטיה. ונגד הוודו בניו-אורלינס, מיסחור. עכשיו ישנה פנטזיה אורבנית, קסם ברחובות עירינו. יופי, כאילו שפיגועים זה לא מספיק גרוע. טוב, לא נורא, נעצור גם את זה. דרך-אגב, מה צריך בשביל להתחיל כאן מלחמה אזורית כוללת?
-
שמע, זה לא סיפור. זה הרעיון גולמי, לא מעובד. חבל. קח את הרעיון, מצא עלילה שתנבע ממנו, וכתוב *סיפור* של ממש.
אגב, מומלץ מאד להמנע מכתיבה בגוף שני הפונה ישירות אל קהל הקוראים. ההרגשה המיידית של הקורא המנוסה היא "אוי, הנה עוד אחד שמנסה להיות חבר'המן."
אל תהיה. זה לא גורם לקורא לקבל את הסיפור (או, במקרה הזה, את חוסר הסיפור) ביתר קלות. זה רק מעצבן אותו.
זה גם לא משעשע.בקיצור – בחזרה לשולחן השרטוט.
בהצלחה! -
-
קראתי את ההערות ולא עם כולן אני מסכים. אני מניח שיכולתי לכתוב סיפור שהיה נראה כך:
_היו היה_
השמש האירה את החדר דרך החלון. במבט ראשון הוא היה נראה כמו חדר רגיל ופשוט, אפילו פשוט מידי, מאחר והכיל רק שולחן עגול וארבעה כיסאות. מבט נוסף היה מגלה את המוזרות שבו – לחדר לא היו דלתות. מצד שני, בעליו מעולם לא נזקקו להן.לאט לאט, כמו אד שמתאבך, הם הופיעו בכסאותיהם. במט חטוף, הם נראו כמו מנהלי עסקים מחוג הסילון: מגולחים למשעי, לובשים חליפות מעצבים ועניבות על-פי צו האופנה. אבל כבר ראינו את ערכם של מבטים שכאלו. שלוש דפיקות פטיש נשמעו בחדר.
"*הישיבה נפתחת, המזכיר יקרא את תקציר הישיבה האחרונה.*"
"^אהמם… תודה לך אדוני היושב-ראש. הישיבה האחרונה עסקה בתופעת ה'פנטזיה האורבנית' וכיצד עלינו להתמודד איתה. הישיבה… אה… ננעלה ללא סיכום, כשעל השולחן עדיין עומדת הצעתו של מר דה-לנדה לקטוע את התופעה ע"י פתיחה במל^"
"|שערורייה! מפלצתי! אני מתנגד בכל תוקף! לא נניח למועצה הזו להתדרדר למעשים ברבריים שכאלו! אני מזהיר אתכם, אני אשתשמש בכל כוחי והשפעתי על מנת לעצור אתכם! ושלא תחשבו|"דפיקות הפטיש נשמעו היטב, גם אם לא ע"י האוזניים.
"*מר היינה, אני מבקש ממך לשלוט בתגובות שלך. אני לא אאפשר לישיבה הזו להתדרדר למצב של קודמתה. האם זה ברור?*"
"|כן, אדוני היושב-ראש. מה שהתכוונתי לומר הוא זה: כבר נתקלנו בבעיות דומות בעבר ומצאנו דרכים אחרות להתמודד איתן. בירוקרטיה, אמונה והשכלה, אם למנות כמה. אני מסרב להאמין שאנחנו הולכים להתדרדר לפעולות כפי שמציע מר דה-לנדה!|"
"~בעבר מר היינה, היה לנו זמן להתמודד עם הבעיות. עד-כה, כל הניסיונות שלנו לא הואילו והזמן אוזל. גם ככה כבר התחילו להופיע דיווחים על יצורים שלא מן השגרה, חנויות לקריסטלים ובגדים לחתולים, אנחנו חייבים לפעול עכשיו. וכמו שכולנו יודעים, כשהתותחים רועמים המוזות שותקות. אנחנו צריכים לפתוח במלחמה.~"
וכולי, אבל זה לא הסיפור שאני רוצה לכתוב. אז אני הולך לשכתב את הסיפור הזה, אבל לא בדיוק ע"פ ההערות שלמעלה. יש עוד הערות והארות לפני שאני מתחיל? -
-
