חושך

[שולמית]

חושך

ב"מימד הרביעי" נחתו שלושה אווסטרים( 1), קהל הנוסעים החל להתפזר; מי בריחוף,
מי בדאייה, אחדים התפוגגו בחלל, אני בחרתי ללכת על פני המים.
בשער שהוביל לאגם הגדול שמתי לב שאיני מצויד כראוי, חסרתי עוגנים למקרה שארצה לעצור כדי להתבונן בנוף. גם מחוללי האנרגיה הצמודים לרגלי נראו על סף מיצוי .חזרתי לנמל כדי להתחבר לספק המרכזי.
כיפת הלילה החלה להיסגר עלינו. הירחים ושאר גרמי השמים דלקו כבר. ביקשתי לעזוב את אזור הכוכבים בטרם יכבו כל המאורות כאשר יוכרז רגע החושך.
במבואה המרוצפת בעיני בהט , " הצעקה האחרונה " בעיצוב הבין גלאקטי, ישבו מעטים וחיכו לטרנספורט האחרון ל"מחילות". בדרך כלל, מובילים אותם ב"לילה" כדי לא לצער את שאר הנוסעים. במיוחד חשש הממשל מחשיפת צעירים שטרם עברו את טקסי החניכה ולא הותקנו בהם כל האבזרים הנחוצים לקיום של כבוד.
היטבתי את טבעות האיזון שהקיפו את חזי, הפעלתי את מגן מקלעת השמש וצעדתי בבטחה
לאורך פסי ההארה לקראת הספק הגדול. לפתע, קלט מוחי תדר מוכר, החוץ חדר לתוכי, תדר לא הרמוני פילח את תודעתי באלפי נגוהות, חצאי טונים התנגנו בראשי. ידעתי שעלי לברוח ולא ברחתי. ניתקתי את מגן מקלעת השמש ופניתי לעבר הספסל עליו ישבו "הלא נחוצים" " הבזויים" שהיו בדרכם להחלפה.
יש רגעים שבהם החיים נהפכים על פיהם, באחת אתה נהיה לאחר. שוב לא תוכל להרגיש כפי שהרגשת. תודעת העצמי שלך תשתנה לבלי הכר. האחרים לא יראו זאת, אך אתה תדע, אתה תזכור. כזה היה הרגע שבו הלכתי שבי אחר הקול שידעתיו זה מכבר, קולה של "אמי המגדלת".
פותחתי במעבדה המרכזית, באגף למנועי אהבה (2). אחד כמוני לא אמור לאהוב. " לנו אהובה בכל נמל" כפי שנכתב בשירי הקדמונים. החינוך במיטב המוסדות הכשירני לחיים בוגרים כסייר גלאקטי. ה"חברה" השקיעה הון עתק בשכלול יכולותינו בתקווה שנעבוד מאות שנים בהובלת אווסטרים ממימד למימד , נדדנו בין הגלקסיות מאובזרים בכל שכלולי המדע . הם היטיבו להגן על השקעתם בנו. אסור היה לפרוץ לתוכנו. רגש כלפי אחר, חיובי או שלילי נאסר עלינו בשל הפרצות שעלול הדבר לחולל במרקם החלק של נשמותינו.

ישותנו עשויה ללא חת, גורל רבים תלוי בנו. מהותנו מובילה את הספינות. ייחודנו מאפשר את הדיוק המושלם שבאמצעותו מתכוונת הספינה אל היעד. אפילו ניע עפעף לא מבוקר עלול להסיטנו מן המסלול באלפי שנות אור, ומה יעלה בגורל אלו שהופקדו בידינו, מי ינחם אותם על חיים ללא תוחלת בספינה שאיבדה את דרכה .
אגדות רבות נרקמו סביבנו. שירים נכתבים על רוחנו החופשית. על תודעת החרות המניעה אותנו מנמל לנמל. רק לעתים רחוקות מישהו מזכיר, בהשפעת מיתוסים עתיקים, איזו תוגה ומגדלור.. כשכותבים עלינו, מרבים לדבר על מרחבי אין סוף, על חיי הנצח, מזכירם את הרוח הבאה מן החור השחור וחוטפת הכל. אלו שפותחו כמשוררים יודעים לתאר זאת יפה.
קול מן העבר הציף את לבי כנחשול אבק כוכבים הקוטל כל חי בדרכו. הרשרוש, שבקע מספסל "הבזויים" שינה את חיי באחת, העמיק את הסריטה שסרטה בי אהבתה של מריה "אמי" בשנת קיומי הראשונה. נזכרתי בחיקה הרך החובק, בידיה שאחזו בי בחושך המוחלט, ברגעים הנדירים שבהם כובו כל המאורות ומן העולם נחסכו המראות. האם זיהתה אותי, האם ידעה שנזכרתי בה בחולפי על פניה בדרכה ל"מחילות" לצורך תיקון ואשפרה.
במה חטאה? האם גילו את סוד נשמתה החומלת?
הבטתי לעברה, קולה האיר לשניה. עיניה הביטו בי במבט סגול, רחב , גילו לי תהומות שידעתי עליהם במעומעם ואותם מיהרתי לשכוח. רחפת חמקה לתחנה בקול חרישי ועצרה בחטף. היושבים על הספסל קמו ובמהירות עלו עליה. היא נמוגה לתוך אפלת המנהרה.
מיהרתי להדק את טבעות השלווה על לבי. התחברתי לספק האושר המידי, והטענתי את מחוללי האנרגיה. הסתלקתי מן הנמל בטרם כובו המאורות, פחדתי מן החושך. עליתי על רחפת בדרכי לביתי באמצע האגם הגדול. לראשונה קינאתי באלו הנעים בטלפורציה -הנמוגים במקום אחד ומתגשמים במקום אחר.

1. אווסטרים- כלי טייס דמויי כוכב.

2. מנועי אהבה- האהבה נמנעת מהם

[נעם]

קודם כל כמה הערות טכניות:
1. יש לך כמה שגיאות פיסוק שקשורות למיקומם של רווחים ביחס לסימן הפיסוק. את צריכה לשים לב לזה.

2. הוספת הערות שוליים היא, ככלל, לא רצוייה. עדייף לשלב את האינפורמציה הזו בסיפור, למשל, השורה הראשונה יכולה הייתה להיות דומה ל:
ב"מימד הרביעי" נחתו שלושה אווסטרים כוכביים, נוסעיהם החלו להתפזר…

3. הטקסט מלא בשמות באנגלית שנכתבו בעברית. במידת האפשר, תנסי להמנע מזה. אם אי-אפשר, רצוי לכתוב אותם פשוט באנגלית.

ולגבי הסיפור עצמו:
1. הרעיון של חברה שקובעת את עתיד חבריה הוא חדש. גם לא הרעיון שחלק מהאנשים האלו יהיו חסרי רגשות. כעיקרון, זה מחדש במידה שאני ארצה לקרוא את הסיפור *אלא אם*, הוא משמש לצורך עלילתי כלשהו. לרוע המזל, העלילה בסיפור היא מינימלית. הגיבור נוחת, רואה את האמא המגדלת שלו, הוא אומר שהוא חש רגש (ע"ע נק' 2), אמא שלו עוזבת, הוא עוזב. צריך קצת יותר מזה. למשל, מה קורה איתו מחר בבוקר?

2. את מתארת את הרגשות של הגיבור שלך, במקום זה, תנסי להגדים אותם. כלומר:
"יש רגעים שבהם החחים נהפכים על פיהם… כזה היה הרגע שבו הלכתי שבי אחר הקול…" – לא
"נעצרתי במקום כשמעתי את הקול, לרגע בטוח כי אני הוזה. היה זה קולה…" – עדיף

מילה לסיום. הכתיבה עצמה זורמת יפה, הבעיות הן בעיקר או טכניות (ולכן, קלות לתיקון), או חורים בסיפור. לגבי הבעיה השניה יש רק פתרון אחד. לכתוב והרבה. בהצלחה!

[שולמית]

תודה רבה
העלית נקודות חשובות ומועילות.
האם אפשר לתקן את הטקס שכבר נכתב?

כל טוב
שולמית

[נעם]

לשנות את מה שכבר פרסמת, אבל אפשר לפרסם מחדש.

*אבל*, לפני שאת עושה את זה, קחי כמה ימים לבדוק את מה שכתבת מחדש. יכול להיות שתגלי שהתיקונים שהכנסת מצריכים עוד כמה תיקונים. ככה זה בד"כ.

[שולמית]

תודה לך
תיקנתי מספר בעיות טכניות והעליתי לבלוג שלי
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=32370
לא הכל פתרתי לשביעות רצוני.
שמתי לב שאני משתמשת בהרבה מלים לועזיות. אנסה להשתמש במלים עבריות במקומן , כאשר הדבר יתאים.
נראה לי לא נכון לכתוב באנגלית, עדיף לנקד את המלים, עלי לברר כיצד מנקדים.
נערות שוליים מקובלות בספרים, עם זאת אשתדל לנהוג כעצתך ונסות לשלב הסברים בגוף הסיפורים כפי שהצעת.
לגבי הסיפור שלי;
כעת אני חושבת על הרחבת העלילה.
השאלה שהעלית לדבי הבוקר למחרת השינוי היא שאלה מעניינת מאוד.
אני מסכימה לדעתך שמעניין לראות כיצד שינוי בתודעה משפיע על התנהגותו של המתנסה בו.
אני מקווה למצוא פתרון ואשמח להציגו בפורום
אגב, בסיפור שלי לא העלילה היא העיקר אלא משהו אחר, הרמזים זועקים. אפילו חשבתי שהגזמתי בכך.
כל טוב
שולמית

[מאת]

תגובות