- This topic has 17 תגובות, 5 משתתפים, and was last updated לפני 20 שנים, 9 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
_איזהו האביר האולטימטיבי? שפועל לפי החוקה!_
ליל חג היה זה, בעת שאפילו היצורים המרושעים ביותר עליי אדמות פסקו ממפעלם. אולם, בארקן, האביר האצילי מקרדמנטן לא פסק ממלאכתו, הוא הגן יום ולילה על ממלכתו, ואף במחיר חייו.
עוד באותו הלילה, יצא מיודעינו מפתח ביתו בעת שהחגיגות היו בעיצומן ושם פעמיו לעבר משכנם השוקט של שודדי הדרכים, שניצב על אם הדרך במרחק כמה שעות מהעיר. נושא כליו, שהיה נאמן לאדונו החל כהרגלו למחות, היות והיה מורגל כבר וידע מה עלול להתרחש. לטענתו, הוא לא רצה להיות עד למעשים המזוויעים העשויים לערער את שלוות העיר, אך בארקן ידע כי הוא אינו מתכוון לכך באמת ובתמים וכי עליו להיפטר מהאורחים הלא קרואים תכף ומיד. וכך, בהגיעם למאהל השודדים, הפקיד מיודעינו את סוסו בידיי נושא כליו ומיהר להתגנב מאחורי עץ עב גזע שעמד מאחורי האוהל, הוא ידע כי לא תהיה שמירה וכי אין עליו לנקוט באמצעי זהירות, אך מצפונו לא הניח לו – "מה יהא אם לא אצליח להפתיעם?" על כן, מיהר על קצות אצבעותיו לעבר יריעת הבד הסגלגלה ששימשה ככניסה לאוהל, מעליה היה תלוי שלט שאת פשרו לא הצליח להבין, הרי ככלות הכול, ליל אפל היה זה והיה עליו לפעול מהר. משהסיט את היריעה, נוכח לדעת כי האנשים הלנים השתרעו בבטחה על כריהם ונשמו נשימות סדירות, שלא כשודדים שיראים פן ימצאום השומרים. הוא התקרב לעבר אחת הדמויות והבחין כי אינה עוטה לא שריון ולא טוניקה, היא שכבה בשלווה ונחה לה על מצעיה הרכים. מיודעינו, האביר האצילי, או בשמו – בארקן, הפכה על בטנה, כך שגבה מופנה אליו והחל לדקרה בשיטתיות תוך שהוא מהלל את עצמו על גבורתו בלחש חרישי, עד אשר נשמעה אנקה חלושה והדמות התמוטטה שותתת דם על האדמה הקשה. כך עשה גם לשאר בעודו נאנח וממלמל לעצמו משהו על חוצפה שאנשים לא ישנים על בטנם ושיש לעשות הכול עבורם. משסיים את מלאכתו הפקיד את נושא כליו לפרק את המאהל ולהחביא את הראיות כדי לחסוך טרחה מרובה ממשמר הגבול, אחר רתם את סוסיהם של קורבנותיו והובילם לעיר בזמרו שיר לכת אבירי. משהגיע לעיר, נעמד ליד דוכן עגבניות של זקנה (שגורשה על-ידיו בכמה הנפות חרב קודם לכן), והחל למכור את הסוסים בסכומים מופקרים לשיכורים שנקרו בדרכו. כשהגיע נושא כליו, שניכר היה בו כי רץ את כל הדרך מהמחנה ללא לאות, התמוטט על האדמה ובידו שלט: "משמר הגבול, נא לא להפריע!"_^מוסר השכל^_:
להלן:
_חוקת האבירים_:
א. לעולם אל תתקיף אויב בהפתעה.
ב. לעולם אל תתקיף אויב כשהוא שרוע על האדמה או בגבו אליך ואינו מסוגל להתגונן.
ג. תמיד התייצב בפני אויבך פנים מול פנים ודאג לכך שמצבכם שווה (אל לך לנצל כל יתרון זמני על אויבך בתחילת הקרב).
ד. אל תתקיף אויב אשר אין ביכולתו להתגונן (אין ברשותו נשק, מגן או כל אמצעי הגנה אחר).
ה. כבד את אויביך ואל תהלל את עצמך לאחר ניצחון בקרב.
ו. אל לך ליטול את רכושם של המובסים או לגנוב מהחיים.
ז. לעולם אל תגרש זקנה מדוכן הירקות שלה!
ח. לעולם אל תמכור סחורה בסכומי עתק לאנשים שאינם פיכחים.
ט. לעולם אל תאמר "לעולם".
י. קרא תמיד את מה שכתוב על שלטים בכניסה!!! -
-
-
-
-
אני לא שמעתי על מחנה צבאי בלי שמירה. זה דבר אלמנטרי. אפילו בעיתות שלום, מחנה צבאי זה מקום עם נשק וכל מיני דברים שלא אמורים ליפול לידיים של סתם אזרח. (כן גם כשזה חרבות וניירות קלף). זה לא סביר שלא יהיה לפחות שומר אחד.
חוץ מזה היו שם די הרבה אנשים, הוא עבר אחד אחד, והרג ו*אף אחד* מהישנים לא התעורר? אפילו אחד? כולם שם היו כבדי שינה?
גם פארודיה צריכה להיות עם הגיון פנימי משל עצמה.
כמו שאמרתי זה חמוד, רק נראה לי לא כל כך מגובש.
-
א. אתה משתמש בשפה גבוהה, אך אתה לא יודע לעשות זאת היטב, והתוצאה ניכרת. דוגמאות: "אין עליו לנקוט", "מה יהא". יש עוד. כדאי לך לנסות לכתוב בשפה מעט יותר נמוכה, בה אתה שולט טוב יותר.
ב. העלילה מופרכת. מה זאת אומרת? היא כתובה על מנת להצחיק בכוח. למרבה הצער, היא לא. מדוע? כי הומור לא מגיע מתוך השעשוע העצמי של המחבר, אלא מתוך הסיטואציה והדמויות. כאן יש רק אוסף "בדיחות" ו"הצחקות" יבשות. לא כך עושים זאת.
ג. אין כל הבדל בין סגנון הכתיבה של המספר לבין הסגנון בדיאלוג. דרך טובה לאפיון דמויות היא שליטה בסגנון הדיבור שלהן. חשוב על כך.
ד. כל החלק של "מוסר השכל" מיותר לחלוטין. גם במקרים הנדירים שבהם כדאי להוסיף מוסר השכל (והם *באמת* נדירים), יהיה זה האחרון משפט *אחד* *קצר*. לא יותר.
ה. הכתיבה המודעת לעצמה ("מיודענו האביר האצילי" וכו') לא עובדת טוב. היא רק תורמת לחיזוק הרושם שהמחבר מנסה להצחיק את הקורא בכוח.
ו. כדאי להשקיע קצת יותר מחשבה בנושא חלוקת המשפטים וסימני הפיסוק. המשפטים שלך ארוכים, לא תמיד בצדק, ורבים מהם מפוסקים באופן לא נכון או מסורבל.
ז. אני מציע לך לנסות לכתוב סיפור לא הומוריסטי, בתור התחלה, ולעבוד על התחומים הבאים: 1. עלילה קוהרנטית שמטרתה *לא* להצחיק כי אם לעניין; 2. דמויות אמינות; 3. סגנון.
ח. ברוך הבא לפורום! -
שלום לכם,
דבר ראשון ברצוני לשאול מה זה קוהורנטית?
תודה על הברוך הבא וטוב שלא מחקו לי את הסיפור שפירסמתי (אני יודע למה), אבל אפשר לתת גם ביקורת על אופן הכתיבה (כפי שאתה עשיתם) ולא רק על העלילה ולכן אני חושב שזה לא נכון למחוק אשכולות בהם יש פרק מסיפור. ברגע שיופיע עוד פרק לא יפתח אשכול נוסף, אלא צריך שהכותב ישים אותו באותו האשכול.
דבר שני, שמעתי כבר על המיתוס שאתם לא נחמדים פה ונותנים ביקורות חריפות אבל קשה לי להאמין שזה תורם, באמת קצת עידוד לא יזיק ובתור התחלה (האמת שמאז שכתבתי את זה, זה היה בגיל 12 נדמה לי ואני בן 15 עכשיו, כתבתי עוד הרבה) יכולת לפחות להסביר איך אני כן צריך לכתוב כל דבר (מה שלא עשית טוב במיוחד כי לא הבנתי כלום, מצטער)… -
-
או משהו דומה לזה?
זה ברור לי שאילו היה שומר הפואנטה שלך היתה נהרסת – אבל הפואנטה לא מקדשת את האמצעים. זו שגיאה לפגום בהגיון של הסיפור בשביל הפואנטה. אם הפואנטה שלך נהרסת בגלל הגיון של סיפור, אז שנה את הסיפור.
בהחלט אפשר לחשוב על תסריטים בהם הגיבור שלך באומץ רב הורג את האנשים הלא נכונים, כך שזה כן יסתדר עם הגיון הסיפור.
-
א. קרא בבקשה את כללי הפורום. הם נמצאים בקישור הגדול המהבהב למעלה.
ב. אם יש לך השגות כלשהן לגבי הכללים ו/או אופן ניהול הפורום, אבקשך לכתוב לי דואר אלקטרוני לכתובתי המופיעה בראש הודעה זו, ולשם בלבד – *לא כאן*. כל הערה נוספת לגבי אופן ניהול הפורום והתנהגות יושביו תוסר מיידית.
ג. הפורום הזה *לא* מיועד לפרסומות. כל פרסומת נוספת לאתר שלך תוסר מיידית.
ד. בבקשה השתמש אך ורק בכינוי אחד כאשר אתה כותב הודעות. לא "שוב אני" ולא שום התחכמויות אחרות.
ה. בבקשה אל תפרסם כאן סיפורים שכתבת לפני 3 שנים. כתוב סיפורים חדשים. כך נוכל לעזור לך באמת.עכשיו, בנוגע לסיפור עצמו ולהערות:
א. קוהרנטית: עקבית, ברורה.
ב. קרא את הודעתי שנית. כל דבר שלא הבנת, אתה מוזמן לפרט כאן ולזכות בתשובה.
ג. כולי תקווה שנוכל לעזור לך. אל תפחד מביקורות – אמץ אותן אל לבך ולמד מהן. זו הדרך הטובה ביותר להשתפר (לאחר שמתגברים על הכאב הראשוני…). -
-
-
-
-
-
-
-
