- This topic has 24 תגובות, 5 משתתפים, and was last updated לפני 20 שנים, 8 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
פעם היו בטוחים שכדור הארץ שטוח, עד שבא אריסטו והוכיח אחרת.
ביום שלישי, האחד עשר בדצמבר ישבתי במרפסת. התעוררתי בשעה חמש
לפנות בוקר, כהרגלי, על מנת לצפות בזריחה. נחמד להכין כוס של
שוקו חם ומהביל, לקחת פרוסה של לחם עם דבש ולשבת ולראות את
השמש זורחת. היה קר. תמיד בבוקר קר. השמש עלתה לעיתה בשמיים,
לגמתי מהשוקו, תמיד אהבתי להסתכל על הזריחה. מן נס קטן שכזה,
לילה שהופך ליום תוך מספר דקות . משהו בטוח שכזה, אתה יודע
שמחר בבוקר השמש תזרח. בשעה שש ושלושים השמש הייתה כבר בשמיים
במלואה, נכנסתי לבית והתארגנתי ללכת לעבודה. אני רואה חשבון,
העבודה הכי משעממת שקיימת, אבל אבא שלי היה רואה חשבון וגם
אבא שלו לפניו, שזה אפילו יותר בנאלי. אם כבר עבודה שעוברת
בתורשה אז שיהיה כבר כבאי, אסטרונאוט או שוטר, מקצוע מגניב
שילדים קטנים רוצים לעבוד בו. אף פעם לא שמעתי ילד קטן אומר
"אני רוצה להיות רואה חשבון כשאני אהיה גדול". אז כמו שהתחלתי
להגיד, הגעתי לעבודה בשעה תשע, במשרד "כהן את לוי בע"מ". זה
היה יום שיגרתי במשרד, בלי שום הפרעות מיותרת. חזרתי הביתה,
אכלתי ארוחת ערב "מוכנה בדקה", שעד שהייתה ראויה לאכילה עברו
10 דקות והלכתי לישון.התעוררתי בשעה 75:4, מכוסה בזיעה קרה, היה לי חלום בלהות, אני
לא בטוח בדיוק מה היה בו, אני רק זוכר שהיה שם הנשיא והכריז
על יום אבל לאומי.כל המשך הלילה ניסיתי להיזכר מה קרה בחלום, למה נקבע יום אבל
לאומי ומתי?הלכתי לשירותים. חזרתי למיטה בתקווה לחזור לישון, ללא הצלחה.
יצאתי מהמיטה בשעה שש, השמש עוד לא זרחה, הכנתי לעצמי שוקו
ופרוסת לחם עם דבש ויצאתי למרפסת, חיכיתי שהשמש תעלה, בשש
ושלושים השמש כבר הייתה אמורה להיות בשמיים, אבל כלום. עדיין
לילה.נכנסתי הביתה והדלקתי את הטלוויזיה, היה מבזק חדשות מיוחד,
הראו אנשים בוכים, כאילו היה איזשהו אסון, כמו נהרגו הרבה
אנשים, ואז שדר החדשות דיבר "כמו שנאמר מקודם, השמש זרחה היום
במערב", הסתכלתי בשעון, כבר היה 7:54 "אם אני לא אמהר", חשבתי
"אני אאחר לעבודה".בשעה 10:02 הגעתי למשרד, רק כדי לגלות שהוא ריק מאדם, ועל
הדלת היה שלט: "כולנו נמות! לכו להיות עם המשפחה שלכם. בברכה,
נטע-לי כהן ומירון לוי".יצאתי לרחוב, בסרטים תמיד רואים ילדים שפתחו ברז כיבוי
ומשתוללים סביבו. אבל זה היה דצמבר, והיה קר.אנשים קפצו מהגג, סוף העולם מגיע ובמקום לחכות עד סוף היום
ולמות עם כולם אנשים העדיפו לסיים את הדברים מוקדם.בין האנשים יכולתי להבחין באנשים עם דמעות בעיניים, חלק אפילו
פורצים בבכי גלוי.אחרי שהסתובבתי ללא מעש במשך כמה שעות הגעתי למסעדה גדולה, גם
עליה היה שלט על הדלת שאמר "סגור עקב סוף העולם", נזכרתי שפעם
הקדמונים חשבו שליקוי חמה אומר שהאלים כועסים ויענישו אותנו,
נראה שלא השתנה הרבה. חזרתי למכוניתי ונסעתי לכיוון הבית.בדרך היה פקק תנועה, בחדשות אמרו שהייתה תאונת דרכים ושהתנועה
פקוקה לכל הכיוונים, אנשים היו עסוקים מדי בלהסתכל בשמש, או
למעשה באין שמש, ולא בכביש. החלפתי תחנה, פרופסור כלשהו דיבר,
"ככל הנראה ליבת כדור הארץ היא שאחראית לסיבוב ההפוך של כדור
הארץ, עקב אירוע סיסמי כלשהו, הפכה הליבה את כיוונה וגרמה
לרוטציית הכדור להתהפך, אך לא הייתה אף פעילות סיסמית מוגברת
בזמן האחרון. מוזר." והוא הוסיף ואמר, בנימה של דאגה, "אין
לדעת מה יהיו התוצאות של האירוע, ייתכן שקוטביות כדור הארץ
תתהפך וכל דבר העשוי מים, החל יצורים חיים כמו בני האדם וכלה
בצמחים ועננים, ייהרס או יתפרק לחלוטין שכן מולקולת המים
עשויה אטומים קוטביים בעלי מטען חשמלי. כמו כן אין לדעת מה
יהיו התוצאות במישור האקולוגי, כיוון שסיבוב כדור הארץ הוא
הגורם לעונות השנה ובמקרה שהעונות ישתבשו המערכת האקולוגיות
תיהרס, הצמחייה תנבל, שרשרת המזון תקרוס ומצפה לנו חורף ארוך
מאוד ולכן יש להצטייד במזון למקרה חירום".החלפתי תחנה.
בתחנה הזו הייתה תוכנית מדע בדיוני או משהו דומה, אמרו בה
שספינת חייזרים בלתי נראית היא זו ששינתה את כיוון הסיבוב,
כדי שהאינטליגנציה של בני האדם תגדל, בגלל שמיקום כדור הארץ
כיום מגביל את בני האדם לשימוש ב-01% מפוטנציאל המוח שלהם.
אנשים שקראו יותר מדי ספרים.החלפתי תחנה.
בתחנה ההיא הייתה תוכנית דת, השדר אמר שיום הדין הגיע, שה'
הוא זה שהפך את כיוון סיבוב כדור הארץ על מנת להעניש את
החוטאים ושרק הצדיקים יינצלו, שמחר תחל מלחמת גוג ומגוג
ושכולנו, איש ואישה, יהודי, נוצרי ומוסלמי צריכים ללכת כל אחד
ואחת לבית כנסת, הכנסייה או המסגד שלו ולהתפלל לאלוהיו.כיביתי את הרדיו.
המחשבה ללכת למסגד הקרוב ולהתפלל לאללה עברה במוחי, אבל
החלטתי לוותר, מאז שהייתי ילד לא הלכתי למסגד ולא הייתי בטוח
שאני זוכר מה לעשות.הרחובות היו מלאים באנשים, נראה כאילו בגלל שהשמש זרחה במערב
כולם החליטו שכדאי לצאת לרחובות, רובם נשאו שלטים כמו 'יום
הדין הגיע' ו-'קנו כאן ספרי תפילה, היחידים שיצילו אתכם
מהשטן', היו לפחות שלושה אנשים שונים עם השלט האחרון, כל אחד
הבטיח שרק הספר שלו יציל מהשטן, שאר האנשים ארגנו קבוצת תפילה
מאולתרת, פתאום כולם נהיו דתיים. אני בטוח שחלקם מעולם לא ראו
את החלק הפנימי של כנסיה בחייהם."זוז כבר, אידיוט" וקול צופר נשמע מאחורי, בזמן שהקשבתי לרדיו
ועצרתי להסתכל על האנשים שמסביבי הפקק התחיל להשתחרר והתנועה
החלה לזוז.החלטתי להקשיב לעצת הפרופסור וללכת להצטייד, מסתבר שאני לא
היחיד שהקשיב לתוכנית, בלשון המעטה, נדמה היה שחצי מדינה
לפחות התייצבה בכל חנויות הכולבו ואפילו המכולות השכונתיות
היו מלאות, או סגורות עקב מכירת כל המלאי. לקראת הערב החלו
להתארגן בעיר מסיבות, בני האדם יימצאו סיבה לחגיגה בכל דבר גם
אם זה אומר סוף העולם. המסיבה המרכזית הייתה כמובן, בכיכר. הם
הבטיחו ספירה לאחור, כמו בסוף שנה לועזית חדשה בטיימס סקוור
בניו יורק. לא הלכתי לאף מסיבה, אני לא טיפוס של מסיבות.הגעתי הביתה והחלטתי שאם סוף העולם באמת מגיע אז כדאי שאכין
לעצמי משהו טוב לאכול. פתחתי את המקרר, אבל בהעדר קניות, כל
מה שהיה שם זה רק דבש, חלב שיפוג תוקפו בעוד כשבוע, עגבנייה
ושאריות אוכל תאילנדי שעמד שם לפחות במשך שבוע. חשבתי על
לאכול בחוץ אבל נזכרתי במסעדה הסגורה והגעתי למסקנה שגם אם יש
מסעדה פתוחה אז היא בטח מלאה אנשים, חיממתי את האוכל התאילנדי
ואכלתי אותו, היה לו טעם עבש של חומרים משמרים.לקחתי ספר מהמדף, על מנת לקרוא בזמן האוכל, הרגל ישן. אחד
מאותם הספרים שקיבלתי במתנה אך מעולם לא היה לי זמן או כוח
לקרוא. לאחר מה שנראה כמו כמה שעות, גיליתי להפתעתי שהצלחת
ריקה שכבר די מאוחר ואני עייף. הלכתי לישון, לא ידעתי אם אקום
מחר בבוקר ואולי במידה מסוימת לא היה לי אכפת.התעוררתי בשעה שש, השמש התחילה לזרוח במערב, קמתי והכנתי
לעצמי כוס שוקו ופרוסה עם דבש, יצאתי החוצה והסתכלתי על
השמיים חסרי השמש, אבל זה פשוט לא היה אותו הדבר. נכנסתי
הביתה, התארגנתי לעבודה ויצאתי.זה היה יום שיגרתי במשרד, בלי הפרעות מיותרות. אכלתי ארוחת
ערב "מוכנה בדקה", שעד שהיא הייתה ראויה לאכילה עברו 10 דקות
והלכתי לישון.אחרי שבועיים החליפו את השמות של מערב ומזרח ואת שעות היממה,
כדי שאנשים לא יתבלבלו. -
אהבתי את הרעיון. הסיום שבו כולם מתרגלים, הופכים את השמות וחוזרים לשגרה כל כך אנושי. גם הפרשנויות ברדיו של אנשים שאין להם מושג מה קרה אבל יש להם הסבר.
כמה הערות:
אם הוא התעורר 3 דקות לפני השעה הרגילה שלו, למה הוא חזר לישון עוד שעה? הרי הוא תמיד יושב כבר בחמש בבוקר במרפסת?
בבוקר כשהוא מחכה שהשמש תזרח – הוא לא שם לב שיש אור למרות שהשמש כאילו לא זרחה? למה הוא מגלה שהיא זרחה רק כשהוא שומע חדשות?
אתה כותב שאנשים הסתכלו ב"אין שמש". אבל השמש הרי זרחה במערב, אז יש שמש או אין?
בסוף הסיפור, כשהוא מכין ארוחת ערב. אני ממש חיכיתי שהוא ייצא עם ארוחת הערב לראות את השקיעה, לאור העובדה שהשמש שוקעת במזרח.
משהו שלא לגמרי הסתדר לי. השמש זרחה אמנם במערב, אבל בשעה הרגילה שלה? ומה קרה בשאר המדינות?
בקשר למספר. בניגוד לכל שאר האנשים, הוא נשאר שלו וממשיך את החיים השגרתיים. הוא מגיע לעבודה, ואחרי שנואש מלקנות מצרכים – חוזר הביתה ומכין ארוחת ערב. הוא לא נבהל, הוא לא סקרן, הוא לא מתקשר לאף אחד. אין שום הסבר למה הוא כזה. הייתי חושבת שאולי זה קשור לזה שהוא רואה חשבון, אבל הבוסים שלו כן נכנסו לפאניקה וסגרו את המשרד.וכמה דברים קטנים:
"השמש עלתה לעיתה" – אני משערת שהתכוונת ל-"לאיטה"?
"עבודה שעוברת בתורשה" – לא נשמע נכון. תורשה נשמע כמו משהו ביולוגי מדי. הייתי משתמשת ב"עוברת במשפחה", או משהו כזה.
יש כמה משפטים שיוצאים ממש ארוכים. לדוגמא הפיסקה השביעית : "נכנסתי הביתה… "אני אאחר לעבודה". יותר מארבע שורות ואין אפילו נקודה אחת, רק פסיקים.טוב, זהו. הרעיון סה"כ חמוד מאוד
-
קודם כל, תודה על התגובה.
הסטירה לוגית של השעות נובעת משכשכתבתי את הסיפור שניתי את שעת ההתעוררות שלו רק ביום הראשון.
נניח שהמספר ממקום בארה"ב, בבוקר כשהשמש זורחת בארה"ב השמש עוד לא זורחת בפיג'י, כשהשמש זורחת בפיג'י, היא כבר שוקעת בארה"ב…
כנ"ל לגבי האין שמש – הקטע הזה היה בהתחלה כשהוא נוסע לעבודה ולא כשהוא חוזר.
תיקנתי את זה.
המספר הוא אדם ציני שלא ממש אכפת לא מהחיים, לדוגמא "הלכתי לישון, לא ידעתי אם אקום מחר בבוקר ואולי במידה מסוימת לא היה לי אכפת."
התכוונתי שזה יישמע כמו משהו ביולוגי, אף על פי שתורשה מתייחס גם לדברים פיסים ולא ביולוגים (או ככה לפחות לימדו אותנו בשיעור ביולוגי)
בברכה,
Murmur. -
תראה, בגדול, זה סיפור לא טוב, לדעתי, עם רעיון חביב שלא מצדיק אותו. אני אבסס את דבריי בשורות הבאות, אבל אני מתנצלת מראש: זאת לא ביקורת טובה.
גרעין הסיפור נמצא במשפט הראשון, הנוגע למה שכולם חשבו פעם, ואריסטו הוכיח כמוטעה
(אגב, אתה בטוח שזה היה אריסטו? אשמח למראה מקום בעניין) המסר הוא שהידיעה לא השפיעה על החיים, כמו ששינוי סיבוב הכדור לא ישפיע על כלום, היום, לטענתך.אני תוהה מניין הרעיון, וכמה מושג באמת יש לך על ההשלכות האפשריות של שינוי בכיוון סיבוב הכדור שלנו, הן על הפרט, תחושה פיזית וכו', והן על הטבע.
למשל: כדי לשנות כיוון הכדור חייב לעבור דרך פעולה, שאי אפשר שלא לחוש אותה. הוא חייב *לעצור*. איפה זה? מתי זה קרה? מה ההשפעה של זה?הסיפור, שנמצא בתוך שינוי מהותי גלובאלי ומופרך, לא מחדש כלום, התיאור של מה שקורה לשאר האנושות, בניגוד למספר שלא מתרגש, לקוחים מתוך סרטים כמו מפגשים מהסוג השלישי ועוד מיליון כאלה. תיאורי יום הדין וכו', הופכים את העניין לכאילו פארודי, אבל התיאורים נדושים, וההתייחסות צינית, וזה לא מעניין. יש כאן תיאורים מיותרים לחלוטין כמו מה יש במקרר, כמה זמן זה שם, ו(בגלל שלא מצויין אפילו *איזה* ספר ולא נוצר שום הקשר עלילתי) העובדה שהגיבור קורא כשהוא אוכל.
אם ניסית להראות כאן כמה המספר לא קולט מה קורה וממשיך להתעסק בשטויות, לא יצרת מתח דרמטי שמצדיק תיאור כזה. בגלל איך שהסיפור כתוב, אף אחד לא חושב: אוי מה מעניין אותי מה יש לו במקרר, העולם הגיע לסוף שלו!!!! – מה יש במקרר מעניין באותה מידה שמעניין מה קורה בחוץ: לא במיוחד.
אם הסיפור מנסה להראות כמה שווי נפש כולם לכל דבר שקורה וכמה הם צודקים כי באמת שום דבר לא חשוב, אז הצלחת. קראתי, ושום דבר שתואר לא עשה לי כלום. לא הייתה אימה ולא מתח ולא עניין. כלום לא חשוב. אם זו הכוונה, ואם הכוונה היא פארודית, נדמה לי שבחרת במשהו לא מספיק קריטי כדי לתאר את זה, יכולת לכתוב על שבירת כדור הארץ לשניים:
"ביום שבו נשבר כדור הארץ לשניים קווי הטלפון נפלו, אבל ממילא אין לי קרובים באוסטרליה, אז זה לא שינה לי הרבה"בנוסף, כתיבה לא טובה, ניסוחים מסורבלים וחלקם רעים מאוד
ואז כתב החדשות אמר "כמו שנאמר מקודם…" מקודם?
יש עוד הרבה דוגמאות כאלה. אם תרצה אני אפרט אותן.התלבטתי קצת אם להגיב בכלל, בדרך כלל אני לא מגיבה כשמשהו לא טוב, אבל כאן יש משהו, איזה רעיון, שאולי היה יכול להתפתח למשהו מעניין, אם לא היית עושה מה שנקרא
פרה -קונספציה, ומעקר כל גורם הפתעה אפשרי, כאילו בשם הרעיון.
וזו רק דעתי, כמובן. -
אין צורך להתגונן כשנותנים ביקורת. כל עוד היא בונה ולא אורמת "הסיפור שלך גרוע, חבל".
מי אמר שכדור הארץ צריך לעצור, מי אמר שאמור לקרות משהו.
מה שבעצם עשיתי זה לקחתי גורם משמעותי בחיי היום יום של בן אדם ושניתי אותו.חבל שהסיפור לא מצא חן בעינייך. למזלי, את הראשונה שלא אוהבה אותו, אבל אי אפשר לרצות את כולם.
אם יש לך הערות בונות (פרט ל"האווירה לא עברה טוב") לסיפור,א שמח לשמוע אותן.נ.ב.
מראה מקום -
איך אפשר לשנות כיוון בלי לעצור?
אם ניסית לעשות שינוי ולבדוק אותו על המציאות, אתה אמור להיות מציאותי בצורה בה זה קורה.
לפחות בחלק ממנה.
הביקורת שלי לא הייתה שהאווירה לא עברה טוב, אלא שהסיפור לא כתוב טוב, לא אמין וחוסר האמינות שלו לא תורם לרעיון שלו.
בנוסף, עניין הניסוחים הבעייתיים, שרובם נובעים מחוסר תשומת לב לעניין לדעתי, כי הביקורות שלך (לא נתקלתי בסיפור נוסף) מראות על יכולת התנסחות טובה הרבה יותר .ותודה על מראה המקום
-
לא הבנתי מה הקשר בין זה שהמספר הוא אדם ציני לבין זה שלא אכפת לו מהחיים.
אתה אומר שבגלל הציניות שלו אין לו אפילו חבר אחד שהוא רוצה לדבר איתו ביום כזה? מה בקשר למשפחה? הרי הקשר שלו איתם מספיק חזק כדי שהוא יבחר ללכת בדרך של אביו, אז איך הוא אפילו לא מתקשר לשאול מה איתם?
הציניות המוחלטת הזו ממש לא מסתדרת עם בן-אדם שמתאמץ לקום כל יום בחמש בבוקר כדי לראות את הזריחה.קראתי עכשיו שוב את הסיפור ויש עוד משהו שמטריד אותי. מצד אחד האנשים בטוחים שסוף העולם עומד להגיע בגלל כל מיני תופעות שאמורות לקרות בגלל שינוי הסיבוב. מצד שני הכל עובד: הרדיו, המכוניות, הטלוויזיה, המיקרוגל. שום דבר למעשה לא באמת הושפע מהתופעה. מתי זה אמור להשפיע, אם בכלל? אין אף אחד ברשויות ששם לב שכלום לא נפגע? כלומר אין תיאורים של משהו שבאמת לא עובד, נהרס, מתנהג מוזר פרט לאנשים עצמם.
אני מבינה שבסיפור כזה לא צריך להתעקש על הסיבה של "למה" כדור הארץ שינה את הסיבוב, אבל משהו בהתנהגות של המספר ושל כל העולם לא לגמרי מסתדר לי.
ורציתי עוד להעיר שאני מסכימה עם shif. כדור הארץ היה חייב לעצור (אפילו לשבריר שניה) כדי להתחיל להסתובב לצד השני. לפעולה הזו כשלעצמה היו צריכות להיות השלכות מיידיות.
-
-
אז אמ.. פחות או יותר הביקורת שלך אומרת שהסיפור שלי… גרוע. הרעיון גרוע. הביצוע גרוע. ובכלל לא הייתי צריך להשקיע זמן בלכתוב אותו. הבנתי אותך נכון?
צר לי, אבל אני לא בדיוק יודע מה לעשות עם ביקורת שפוסלת את עצם קיום הסיפור :
כמו בן שתמיד יש את האפשרות של לזרוק אותו מחוץ לחלון אבל אנשים כן אהבו אותו, וכן נתנו הערות (פורום כותבי מד"ב ופנטסיה בתפוז, לדוגמא) והסיפור עבר שכתובים רבים, אבל ביקורת שאומרץ שהסיפור לא טוב, סתם חבל.הבהרה: הסיפור הזה הוא הסיפור הראשון שכתבתי, לפני כמה חודשים טובים, הוא עבר שכתובים רבים ומאז גם כתבתי כמה סיפורים (שעדיין אינם גמורים לגמרי).
-
-
אמרתי שהרעיון לא רע, אבל הביצוע לא טוב.
לדעתי, (ואני באמת לא יודעת אילו תגובות קיבלת ומה שכתבת) אחד הדברים החשובים בכתיבה זה אמינות ואחריות. אם אתה עושה משהו לכדור הארץ, ולמשהו הזה יש תוצאות, אתה לא יכול להתעלם מהן. הסיפור שלך לדעתי כתוב בלי תשומת לב לפרטים, העולם שיצרת לא אמין.
אפילו ה"עובדות" שקראת בסנונית, לא נכונות, (אני לא הצלחתי להגיע לקישור, קיבלתי 404 אבל הודעתי להם על זה). עשיתי חיפוש די נרחב בעניין אריסטו, כי זכרתי את תלמיי ואת קופרניקוס אבל לא את אריסטו, עוסקים בהגדרות היקום. צירפתי הגדרה פשוטה מאינציקלופדיה)אם זה סיפור ראשון שלך אז תשמע כמה דברים טובים:
השלד של הסיפור טוב מאוד.
רצף האירועים נכון.
ההתחלה האמצע והסוף עוסקים בדברים הנכונים,
ויש לך "יד" בברור (החלפתי תחנה, וכאלה, זה "יד")
כנראה קראת הרבה, וטבוע בך מבנה דרמטי, החל מהמשפט הראשון המאחד את הרעיון בתוכו, וכלה במשפט הסיום, הנותן זווית כוללת.מה רע?
אמינות, אחריות, דמויות, ניסוחים, דיוק בכל העניין המדעי. שטויות כאלה.ושוב: כמו שאמרתי לא הייתי מגיבה בכלל, אם הכל היה רע.
-
העלו כאן כמה הערות לגבי הפיסיקה בסיפור וחלקן לא מדוייקות, בדרך כלל לא הייתי טורח להאיר אבל מכיוון שנראה שזה נושא שמפריע להרבה אנשים בסיפור…
סיבוב כדוה"א יכול להשתנות בצורה שיראה לנו שהשמש זורחת במערב גם מבלי שסיבובו יעצר, הסיבה היא שהסיבוב מתרחש במישור (ספציפית, המישור שמחלק את כדוה"א לחצי צפוני ודרומי) ולכן ניתן להפוך את כיוון הסיבוב ע"י סיבוב כדוה"א דרך הקטבים (כלומר להשתשמש במימד השלישי).
ההשפעות יכללו את העובדה שהשמש תזרח במערב, היפוך עונות השנה (למרות שהייתי מצפה שיקח לאקלים קצת זמן להתיצב סביב העונות החדשות), שינוי זמן הזריחה והשקיעה (כחלק מהשינויים העונתיים – זה כן יהיה מידי) ושינוי קונסטלציות הכוכבים (אנחנו נראה את מערכות הכוכבים של חצי הכדור הדרומי ולהיפך).
למשך המעבר עצמו תהיה תחושה של שינוי בכוח המשיכה וכולנו היינו מרגישים קלים יותר. מאחר והשינוי אמור להיות מהיר יחסית לפי הסיפור, כנראה שהשינוי בתחושת הכובד שלנו יהיה משמעותי (האם זה מה שמעיר את הגיבור בסיפור?) ויהיו השפעות גם על חיי היום יום שלנו, יותר תאונות דרכים, למשל. אהה, וכל צורך תקשורת שמבוססת על לוויינים די תדפק, אלא אם מסובבים את כל רצועת הלוויינים יחד עם כדוה"א, אבל זה לא נראה לי סביר (מה?!?! כדוה"א מתהפך באופן מילולי וזה מה שנראה לי לא סביר?!?!).
לא ברור לי מה תהיה ההשפעה האסטרולוגית של העיניין, אבל כנראה שלבני מזל דגים זה יהיה יום טוב להיכרות חדשות ולהיזהר בעינייני כספים.
זהו, אני חושב…
-
-
-
-
פתח את מפת העולם באיזשהו אטלס. כרגיל, הצפון נמצא למעלה (או הרחק ממך) והמסלול של השמש הוא מימין לשמאל. עכשיו, תהפוך את המפה כשהצפון יהיה למטה (או קרוב אליך). הסיבוב הזה הוא:
א. לא קשור לתנועה של השמש, היא עדיין זזה מימין לשמאל.
ב. לא קשור לסיבוב הרגיל של כדור הארץ.כעת, ראה איזה פלא, השמש נעה ממערב למזרח.
-
-
טוב, אמינות, אחריות: איזכורים על אנשים שקפצו מהגג, איפה? המספר ראה את זה ברחוב? והיום (הכוונה בסוף הסיפור, ואני מתנצלת על כך שזה לא לפי סדר) במשרד רגיל ללא הפרעות מיותרות, מה, כולם הגיעו? הכל היה רגיל? אף אחד לא חגג שם את סוף העולם כל הלילה? אף אחד לא קפץ מהגג? ויש עוד, החלטות שרירותיות, תיאורים ואי תיאורים: בסרטים תמיד רואים ילדים וברז כיבוי, איפה? מתי? ולמה להזכיר את זה? זה קשור? ויש כמובן עוד, כמו עניין המסגד, שאני הבנתי כציניות אבל הניסוח, קצת מבולבל.
עניין האחריות קשור גם למחקר בעניין השינוי, מה באמת יכול לגרום לזה, לחבר קצת עובדות לדמיון.ניסוחים: המשפט שהבנות השאירו על דלת המשרד (מוזר גם לאור העובדה שלמחרת כולם חזרו לעבוד) מנוסח כל כך לא אמין, שאין לי מאיפה להתחיל. ושוב עולה עניין האמינות: עצם העובדה שהן השאירו פתק: מה, הן הגיעו בבוקר? למרות שלא הייתה זריחה? כדי להשאיר פתק? למרות שכולנו נמות?…
תכולת המקרר, עם חזרה מיותרת על המילה שבוע, והתעכבות על עניין הספר שקיבל המספר במתנה, אם הוא עושה את זה כל יום אז למה להזכיר את זה? אין קישור לשום דבר.כל התיאור על האבא רואה החשבון, והרצון למקצוע מגניב יותר, מסורבל, יש שם "אבל" מיותר, וכל הפסקה ארוכה ולא ברורה.
טוב, יש עוד, דברי הכתב שכבר הזכרתי "כמו שאמרנו מקודם" וכו',
אי דיוקים מדעיים: לא ממש הבנתי את מה שכתב נעם, עד כמה שידוע לי אם הכדור משנה כיוון על אותו ציר, הוא חייב לעצור, אם נוסף סיבוב על ציר אחר, זה לא אמור להפסיק את הסיבוב על הציר הקודם, ולא הבנתי מה יכולות להיות ההשפעות של זה. בכל מקרה, השפעות כמו שהוא תיאר, של ריחוף וניתוק קשר לווייני, לא נמצאות בסיפור שלך, והן דווקא מעוררות דמיון.
נדמה לי שרצית לכתוב איך השינוי לא משפיע, ולכן כתבת שהוא לא משפיע, אבל האמת היא שהוא *כן* משפיע, וזאת בעיית האמינות העיקרית שלי עם הסיפור.קצת מבולבל כי אי אפשר לעשות קופי פייסט על קטעים מהסיפור, אז הייתי חייבת לעלות ולרדת כל הזמן, אבל מקווה שבכל זאת הצלחתי להעביר כמה דברים…
-
-
-
-
אם את לוחצת עליו, את מקבלת את הסיפור מצוטט בחלון ההודעה עם סימני <
בדיוק כך:
shif29 כתב/ה:
>
> טוב, אמינות, אחריות: איזכורים על אנשים שקפצו מהגג, איפה? המספר
> ראה את זה ברחוב? והיום (הכוונה בסוף הסיפור, ואני מתנצלת על כך
> שזה לא לפי סדר) במשרד רגיל ללא הפרעות מיותרות, מה, כולם הגיעו?
> הכל היה רגיל? אף אחד לא חגג שם את סוף העולם כל הלילה? אף אחד לא
> קפץ מהגג? ויש עוד, החלטות שרירותיות, תיאורים ואי תיאורים:
> בסרטים תמיד רואים ילדים וברז כיבוי, איפה? מתי? ולמה להזכיר את
> זה? זה קשור? ויש כמובן עוד, כמו עניין המסגד, שאני הבנתי כציניות
> אבל הניסוח, קצת מבולבל.
> עניין האחריות קשור גם למחקר בעניין השינוי, מה באמת יכול לגרום
> לזה, לחבר קצת עובדות לדמיון.
>
> ניסוחים: המשפט שהבנות השאירו על דלת המשרד (מוזר גם לאור העובדה
> שלמחרת כולם חזרו לעבוד) מנוסח כל כך לא אמין, שאין לי מאיפה
> להתחיל. ושוב עולה עניין האמינות: עצם העובדה שהן השאירו פתק: מה,
> הן הגיעו בבוקר? למרות שלא הייתה זריחה? כדי להשאיר פתק? למרות
> שכולנו נמות?…
> תכולת המקרר, עם חזרה מיותרת על המילה שבוע, והתעכבות על עניין
> הספר שקיבל המספר במתנה, אם הוא עושה את זה כל יום אז למה להזכיר
> את זה? אין קישור לשום דבר.
>
> כל התיאור על האבא רואה החשבון, והרצון למקצוע מגניב יותר,
> מסורבל, יש שם "אבל" מיותר, וכל הפסקה ארוכה ולא ברורה.
>
> טוב, יש עוד, דברי הכתב שכבר הזכרתי "כמו שאמרנו מקודם" וכו',
>
> אי דיוקים מדעיים: לא ממש הבנתי את מה שכתב נעם, עד כמה שידוע לי
> אם הכדור משנה כיוון על אותו ציר, הוא חייב לעצור, אם נוסף סיבוב
> על ציר אחר, זה לא אמור להפסיק את הסיבוב על הציר הקודם, ולא
> הבנתי מה יכולות להיות ההשפעות של זה. בכל מקרה, השפעות כמו שהוא
> תיאר, של ריחוף וניתוק קשר לווייני, לא נמצאות בסיפור שלך, והן
> דווקא מעוררות דמיון.
> נדמה לי שרצית לכתוב איך השינוי לא משפיע, ולכן כתבת שהוא לא
> משפיע, אבל האמת היא שהוא *כן* משפיע, וזאת בעיית האמינות העיקרית
> שלי עם הסיפור.
>
> קצת מבולבל כי אי אפשר לעשות קופי פייסט על קטעים מהסיפור, אז
> הייתי חייבת לעלות ולרדת כל הזמן, אבל מקווה שבכל זאת הצלחתי
> להעביר כמה דברים… -
רק רציתי לוודא שהבנתי נכון
)יעל כתב/ה:
>
> אם את לוחצת עליו, את מקבלת את הסיפור מצוטט בחלון ההודעה עם
> סימני <
>
> בדיוק כך:
>
> shif29 כתב/ה:
> >
> > טוב, אמינות, אחריות: איזכורים על אנשים שקפצו מהגג, איפה? המספר
> > ראה את זה ברחוב? והיום (הכוונה בסוף הסיפור, ואני מתנצלת על כך
> > שזה לא לפי סדר) במשרד רגיל ללא הפרעות מיותרות, מה, כולם הגיעו?
> > הכל היה רגיל? אף אחד לא חגג שם את סוף העולם כל הלילה? אף אחד
> לא
> > קפץ מהגג? ויש עוד, החלטות שרירותיות, תיאורים ואי תיאורים:
> > בסרטים תמיד רואים ילדים וברז כיבוי, איפה? מתי? ולמה להזכיר את
> > זה? זה קשור? ויש כמובן עוד, כמו עניין המסגד, שאני הבנתי
> כציניות
> > אבל הניסוח, קצת מבולבל.
> > עניין האחריות קשור גם למחקר בעניין השינוי, מה באמת יכול לגרום
> > לזה, לחבר קצת עובדות לדמיון.
> >
> > ניסוחים: המשפט שהבנות השאירו על דלת המשרד (מוזר גם לאור העובדה
> > שלמחרת כולם חזרו לעבוד) מנוסח כל כך לא אמין, שאין לי מאיפה
> > להתחיל. ושוב עולה עניין האמינות: עצם העובדה שהן השאירו פתק:
> מה,
> > הן הגיעו בבוקר? למרות שלא הייתה זריחה? כדי להשאיר פתק? למרות
> > שכולנו נמות?…
> > תכולת המקרר, עם חזרה מיותרת על המילה שבוע, והתעכבות על עניין
> > הספר שקיבל המספר במתנה, אם הוא עושה את זה כל יום אז למה להזכיר
> > את זה? אין קישור לשום דבר.
> >
> > כל התיאור על האבא רואה החשבון, והרצון למקצוע מגניב יותר,
> > מסורבל, יש שם "אבל" מיותר, וכל הפסקה ארוכה ולא ברורה.
> >
> > טוב, יש עוד, דברי הכתב שכבר הזכרתי "כמו שאמרנו מקודם" וכו',
> >
> > אי דיוקים מדעיים: לא ממש הבנתי את מה שכתב נעם, עד כמה שידוע לי
> > אם הכדור משנה כיוון על אותו ציר, הוא חייב לעצור, אם נוסף סיבוב
> > על ציר אחר, זה לא אמור להפסיק את הסיבוב על הציר הקודם, ולא
> > הבנתי מה יכולות להיות ההשפעות של זה. בכל מקרה, השפעות כמו שהוא
> > תיאר, של ריחוף וניתוק קשר לווייני, לא נמצאות בסיפור שלך, והן
> > דווקא מעוררות דמיון.
> > נדמה לי שרצית לכתוב איך השינוי לא משפיע, ולכן כתבת שהוא לא
> > משפיע, אבל האמת היא שהוא *כן* משפיע, וזאת בעיית האמינות
> העיקרית
> > שלי עם הסיפור.
> >
> > קצת מבולבל כי אי אפשר לעשות קופי פייסט על קטעים מהסיפור, אז
> > הייתי חייבת לעלות ולרדת כל הזמן, אבל מקווה שבכל זאת הצלחתי
> > להעביר כמה דברים… -
-
-
