- This topic has 6 תגובות, 5 משתתפים, and was last updated לפני 20 שנים, 10 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
הפסל ניצב שם, עשרה מטרים של פלדה נוצצת, באמצע המדשאה המטופחת. רובה סער מונף בתנועת ניצחון בידו הימנית, ידו השמאלית קמוצה לאגרוף נחוש לצד מותנו. על פניו היה חיוך נצחי של תקווה, והאדם שפיסל את דמותו העניק לשיער ראשו אשליה של התנופפות ברוח. מדי א' מחויטים של הכוח לשמירה על שלום עולמי, מעוצבים בקפידה עד הכפתור האחרון, השלימו את השחזור. למרגלות הפסל נחה מצבת אבן.
יונתן בר-עוז
חייל, מפקד, מגן האנושות
דוגמא ומופת לכולנויונתן בר-עוז בהה בעגמומיות במצבה, בעודו מנסה לאזן את הרובה שהיה תלוי על גופו בצורה שתהיה מכאיבה פחות. "חתיכת בן-זונה" הוא סינן לעבר הפסל, "אגואיסט נפוח, אופורטוניסט דפו-"
"א-הם."
הוא הסתובב בבהלה לכיוון ממנו נשמע הקול, מצפה לראות את מפקד המחלקה שלו. במקומו, עמדה שם אשה צעירה, מצוידת במכשיר-הקלטה דיגיטלי, מתבוננת בו בסקרנות. הוא נאנח אנחת רווחה.
"אפשר לעזור לך?"
היא התקרבה אליו בהיסוס, בחנה את פניו מקרוב, לאחר מכן את הפסל, ולאחר מכן שוב את פניו.
"האם אתה?…"
הוא נאנח שוב. "כן, אני אחד מה-13 חסרי המזל ששובטו מה-DNA של הבחור הזה" והמפקד האידיוט שלי חשב שזה יהיה חמוד לתת לי לשמור כאן, כל עוד היחידה שלנו חונה פה, הוא חשב במרירות.
"אוי זה נהדר!" היא לא עשתה רושם שהיא קולטת את המצוקה בה הוא היה נתון. "קוראים לי קרן, אני עושה את התזה שלי על האדם הדגול הזה. תגיד, אתה… זוכר את מה שהוא עבר?"
יונתן הנהן, מנסה לשוות לפניו הבעה אומללה ככל האפשר. "את הכל, לצערי."
"יופי! אז לא יהיה אכפת לך לענות על כמה שאלות בשבילי, נכון?" היא התבוננה ברובה שלו. "זאת אומרת, אם אני לא מפריעה…"
"לא, לא. השמירה שמציבים כאן היא בשביל הפוזה. אף אחד מסוכן לא ביקר פה בארבעים השנים האחרונות, אם לא מחשיבים את מפקד המחלקה שלי. נו, תשאלי."
"אוי, זה נהדר!" ואז היא השתתקה במבוכה. "אני פשוט לא יודעת איפה להתחיל… זה מאוד-מאוד מרגש… אה… אולי נתחיל מהצל"ש הראשון שלך – זאת אומרת, שלו, זה שהוא קיבל אחרי הקרב על צ'כיה…"
"זה שהוא ברח ממנו, את מתכוונת?"
"ברח? על מה אתה מדבר?" קרן נראתה המומה.
"ברח. כשתקפו את הבסיס, הבחור היה בגימ"לים ושכב באוהל, אחרי שהוא התחזה לחולה – והוא הצליח להעלות את זה לדרגת אומנות, אגב – ובמהומה שהשתוללה בזמן המתקפה, הוא מצא מקום להתחבא, וחיכה עד שישחטו את כל החברים האחרים שלו ליחידה וימשיכו הלאה. כשחילצו אותו משם, הוא סיפר לועדה שחקרה את הנושא סיפור מצוץ מהאצבע, והם האמינו לו ונתנו לו צל"ש".
"טוב… זה לא היה קרב כזה חשוב…" קרן ניסתה, ללא הצלחה יתרה, להסוות את העובדה שהיא מוחקת את הדברים אותם היא כרגע שמעה ממכשיר ההקלטה שלה. "בוא נעבור הלאה. המבצע שפרסם אותו – החבלה בתחנת ההאזנה בלייקרה החדשה – הרבה אנשים עדיין תוהים איך הוא מצא את המקום הזה?"
"הוא טעה בדרך".
"סליחה?"
"הוא טעה בדרך. החוליה שעליה הוא פיקד היתה אמורה לתגבר כפר קטן בקצה השני של היבשת – ובגלל שהם אף פעם לא הגיעו לאותו כפר כל התושבים שלו נהרגו, ואת זה, משום מה, אף אחד לא זוכר – אבל הבחור שאת הפסל שלו את רואה כאן לא ממש נולד עם כישורי ניווט טבעיים, ובקורסים שלימדו את הנושא הוא היה עסוק בדברים אחרים. החניכה שישבה לידו, למשל. בכל אופן, החוליה שלו טעתה בדרך ומצאה את התחנה הזאת."
"ואז הוא הבין במה הוא נתקל ונתן פקודה ל-"
"פחחח. נראה לך? הוא אף פעם לא היה מרוכז מדי בתדריכי מודיעין. גם דו"חות מודיעין הוא אף פעם לא קרא. אני לא חושב שהוא קרא שום דבר חוץ מחוברות פורנו מאז שהוא היה בן 13."
קרן נראתה מבולבלת. "אז איך הוא גילה מה יש שם?"
"הוא לא גילה. הוא עלה בקשר מול המפקדים שלו – צעד דבילי במיוחד, שחשף את המיקום שלו לכל חוליות האויב בסביבה – וכשהוא הבין שהוא מוקף, הוא נתן לאנשים שלו פקודה לכבוש את המבנה כדי שהם יוכלו להתבצר בתוכו. עם זה באמת קשה להתווכח – היה לו כשרון לא-רגיל לשכנע אנשים למות במקומו. וזה גם מה שקרה אז, כשהוא והסגן שלו הם היחידים שיצאו בחיים מכל הסיפור. ביזיון אחד גדול. אבל מה שכולם זוכרים זה שהתחנה ההיא נכבשה."
"מה לגבי אוסטרליה? הוא מחץ שם אוגדה שלמה של האויב!"
"היתה שם הרבה פחות מאוגדה. בקושי גדוד. ויחסית לכמות החיילים שהוא הביא אתו, גם בקרב הזה הוא איבד יותר אנשים ממה שהיה מתקבל על הדעת."
זו היתה אוגדה! המסמכים הרשמיים של המודיעין מאשרים את זה!"
"למודיעין היתה הערכה מופרזת מאוד גבי הסד"כ של האויב שם, ואם ההערכה הזו היתה נחשפת כשגויה, כמה גנרלים היו מאבדים את הדרגות והקריירה שלהם. זה לא מפתיע שהם עשו הכי הרבה רעש מסביב לניצחון-עלק שלו באוסטרליה. הם ידעו עם מי יש להם עסק, והוא ידע עם מי יש לו עסק."
"ומה עם המערכה בסעודיה?"
"איזו מערכה? הוא הגיע לשם אחרי שהקרב נגמר. היתה לו קומבינה עם אנשים במחלקת התובלה שיעכבו את היחידה שלו עד שהעניינים שם ירגעו."
"סומאליה?"
"כן, שם באמת החבר'ה שלו ביצעו חתיכת תמרון מרשים. רק שאין לי מושג איך הם עשו את זה. את מבינה, הוא היה שיכור לגמרי במשך כל אותו הזמן."
הפעם קרן לא עשתה שום ניסיון להסוות את העובדה שהיא מוחקת את דבריו ממכשיר ההקלטה שלה. "אתה משקר!" היא אמרה בקול רועד, בעודה מניפה לעברו אצבע מאשימה. "אתה פשוט מפחד שלא תצליח להשתוות אליו, אז אתה ממציא כל מני סיפורים. אבל זה לא ילך לך. השקרים שלך הם כלום לעומת דורות של ילדים שחונכו ויחונכו על המורשת שלו, על המשפט 'האנושות ראויה שילחמו למענה' שהוא אמר דקות ספורות לפני מותו…"
יונתן נאנח שוב. "אני יכול לספר לך מה הוא *באמת* אמר לפני מותו…"
היא קטעה את שטף דיבורה והתבוננה בו בסקרנות.
"…אבל יש דברים שאני לא אגיד בנוכחות נשים." הוא השלים. "חוץ מזה, גם ככה לא נראה לי שתאמיני-" לפתע הוא הרגיש שהאדמה תחת רגליו מתחילה לזוז. "תיזהרי!" הוא צעק, דוחף אותה אל מחוץ לטווח הפסל המתמוטט, שמחץ אותו למוות.***
הפסל הוקם מחדש, ולצדו פסל נוסף, שנראה כמו גרסא צעירה יותר של אותו אדם. למרגלות פסל זה נחה מצבה נוספת:
יונתן בר-עוז
שהציל את חייה של המושלת-לעתיד
בעודו מספר לה על מעשי הגבורה של אביו
מעשה אבות – סימן לבנים. -
הסיטואציה המוצגת לנו בסיפור מאולצת למדי. אם שיכפלו את יונתן מהגיבור המקורי, הרי שהוא צריך להיות דומה לו יותר בהתנהגותו (אתה יכול לעשות מזה מטעמים – הוא מנסה, נניח, להתחיל עם הבחורה ולהשוויץ בפניה באופן שיחשוף את אופיו האמיתי ואת ההתרחשויות האמיתיות), וגם לא סביר שישימו אותו לשמור על פסל: אתה לא מבזבז תותח על משימה שאפשר לבצע עם אקדח.
גם נפילת הפסל לא מזהירה. אני מציע לך לנסות למצוא תרחיש אחר, שבו יונתן יוכל להפגין גם מאיזה חומר הוא קורץ (לטוב ולרע) גם במעשים, לא רק בדיבורים. אולי, למשל, חללית-מלחמה שבה יש אזכורים ליונתן בכל פינה, מערכת הכריזה משתמשת בקולו המקורי, גשר הפיקוד מכיל תמונה ענקית שלו וכו'. זה יכול ליצור סיטואציות משעשעות. בכלל, אתה יכול להשתמש ברעיון הבסיסי ליצירת סיפור מפותח (ומצחיק!) בהרבה. ההצעות שהובאו כאן הן, כמובן, רק דוגמה.אני לא עוסק בשאלה עד כמה הגיוני מעבר הזכרון מיונתן אחד לכפילו – היא פשוט לא קשורה למהות הסיפור. עם זאת, אני בטוח שיש קוראים שלא יוותרו על כך…
שתי הערות טקסטואליות קלילות:
"הפסל ניצב שם" וכו': אני מציע – "הפסל, עשרה מטרים של פלדה נוצצת, ניצב באמצע המדשאה המטופחת." (פחות מסורבל, ובלי ה"שם" המיותר.)
"גרסא" – כיום נהוג לכתוב, בסיום המילים "גרסה", "קופסה", "דוגמה" ודומותיהן, ה' ולא א'. -
-
מבחינת האופן שבו מבזבזים אנשים בישראל, אבל אותם אנשים לא זוכים בדרך כלל להערכה ולידע של האנשים שלמעלה על הכשרון, ובגלל זה הם מוצבים בתפקידים שלא מנצלים את הכישורים שלהם. דווקא אותו יונתן בר עוז שלך זכה לתהילה עולמית, אפילו אם השכפול שלו ישמיד בטעות את הגזע התבוני הראשון שהאדם נתקל בו, יש סיכוי טוב שינסו להעלים את זה ולהמשיך לתת לו תפקידים מכובדים (מאותה סיבה שאתה העברת בסיפור, גנרלים מאבדים דרגות, אנשים לא מקבלים מה שהם רוצים, אז מכסתחים ומכסים עדויות).
משהו אחר בסיפור הפריע לי מאוד – העובדה שאותו יונתן משוכפל שונא את המקור שלו ולא מספר לעולם, הדמות שיצרת מיד סיפרה לעיתונאית סיפורים משפילים על המקור שממנו בא, איך זה שלא הלך ישר למדיה העולמית וסיפר מי היה באמת אותו יונתן? (כמו לדוגמא היום, עם סיפורי משפחת המלוכה באנגליה שנמכרים בספר שנכתב ע"י המשרת).
אני מצטרף לניר בעניין הזהות הדומה שצריכה להיות לשכפול ולמקור, אבל אם כבר החלטת ליצור דמות שלא אוהבת את החומר שממנו קורצה, זה דווקא נשמע לי מעניין ואפילו קצת מקורי, ורק צריך לתת סיבה הגיונית לכך שהאדם קיבל רק את הזכרונות ולא את התחושה של – אני יוני יוני התותח
טעות בניסוי? יכול לגרום לכמה דמויות שונות שלכל אחת מהן חלקים אחרים – לאחת המזל העצום של המקור, לשניה רק הזכרונות, השלישית לא זוכרת דבר אבל יודעת שהיא שווה הרבה ולא מבינה כל כך למה.
בקיצור, רעיון נחמד מאוד, יכול להתפתח למליון כיוונים עם קצת הקדשה לפרטים הקטנים שמסביב, וזהו.
לילה טוב
-
מאוד אהבתי, הסיפור משעשע, אבל העובדה שהפסל נפל עליו בסוף נראית לא קשורה, פתאומית וללא כל הצדקה.
דווקא מקובל עלי שהוא זוכר, וגם שהוא ממורמר, סה"כ יש פה מישהו שהוא לא כזה גיבור, אבל חי בצלו של המקור, ואני לא מסכימה עם קודמיי שצריך להיות לשכפול אותו אופי, סה"כ הוא גדל בסיטואציה מאוד שונה מהמקור שלו. אבל זה תמוה בעיני שאם שובטו 13 איש מאותו מקור, וכולם זוכרים את הזכרונות שלו (או שרק הדמות שלך זוכרת?) אז למה באמת האמת לא נחשפה עד היום? והאם כל הגרסאות מסכימות ביניהן?
בנוסף, חלק גדול מהתיאור נשמע חיצוני ומרוחק עד כדי כך, שזה לא נשמע כמו הזכרונות שלו בכלל.
זה גם יכול להיות איזה תוספת נחמדה, אם תערב עוד שכפול. ד"א האם לכל השלוש עשרה יש אותו שם כמו המקור? זה יהיה קצת קשה להבדיל ביניהם לא? או אולי כל הכיתה שלו הם השכפולים? אני מאוד מסכימה עם קודמיי שיש לך הרבה כיוונים אפשריים מעניינים יותר מלהרוג אותו.
כדאי לך לנסות ללכת עם זה.
בהצלחה -
-
-
