יום אחרי

[ח.א.]

הוא נפנה מן המקלדת,
מביט בי באפלת הדמדומים,
צוחק עד מחנק.
'כל חברי הפורום עדיין בחיים!'
הוא תופס בידי,
'ואותה – לא השגתי,
כשנמלטתי למקלט הציבורי המקוון
והיא לא יודעת, לא מקושרת,
מואסת בחדשות ובאימה המצטברת כמו כיח חונק,
ובאותו יום
ודאי לבשה מכנס מרושל
וירדה יחפה אל החוף.'
מול הים השליו
פניה נאכלו
מול קצף הגלים הרותח
פטריות עשן בשלל צבעים היתמרו באופק
הצליפו בעיניה
עצמות נמסות
מיתרי קול וזעקה נשחקים לאבק

אנו השורדים
שולחים דואר אלקטרוני עד מרחק מחצית העולם
אל אלו שמעולם לא ידענו פנים אל פנים,
וכמה יותר יקרים לנו כעת.

אני מניח ידו מידי והולך
בין אינספור פנים קפואות
בין אינספור מסכים מהבהבים באפלה
כל זכרונותינו הזולגים משרת לשרת
עולם משועתק, פועם וקפוא,
ורק מגע ידי וידיכם מעניק לו שביב משמעות;
כי הנה נאגרה כל יצירת האדם,
ולא נבראה כל תודעה חדשה,
ולא קם מה שיושיע אותנו מידנו,
ורוח אלוהים לא מרחפת על הרשת.

[NY]

בדרך כלל אני לא סובל שירה נטולת חרוזים, וגם סוף העולם אף פעם לא עשה לי את זה. קשה לי לנתח מה בדיוק *כן* מצא חן בעיני בקטע – כנראה שילוב הרעיונות ודרך הצגתם, אבל אני עדיין לא בטוח.
ועדיין, עם כל חיבתי, הייתי מעדיף סיפור כהלכתו. אבל זה רק אני.

[???]

אני גם לא חסידה גדולה של שירה ללא חריזה וסוף העולם זה נושא לעוס להפליא, אבל אהבתי את השיר. אין לי יותר מידי ביקורת בונהלא בונה לתת. אולי רק לגבי השורה האחרונה – הפתוס המוגזם הפריע לי מעט. (זה הזכיר לי כל מיני קלישאות בסגנון
"in cyber space no one can here you scream")
אבל, השיר הצליח לעורר אותי רגשית, וזה מאוד נדיר עם היצירות בפורום.

[יעל]

גם אני אהבתי, וגם אני לא יודעת למה. שירה לא מדברת אלי, אבל את השיר הזה קראתי ברצף והוא התנגן לי תוך כדי הקריאה.

וגם לי אין שום ביקורת בונה, כי אני לא מבינה בשירה – אבל לא נורא, נכון? בסופו של דבר הכי נחמד לקרוא תגובות חיוביות.

[ח.א.]

בהחלט נחמד לקרוא ביקורות חיוביות. תודה NY, Rene ויעל!

[NY]

תכתוב מיד משהו אחר, כדי שנוכל לקטול אותך כמו שצריך!

[???]

ואין לי ממש מה להוסיף חוץ מזה למגינת לבו של NY. ..

[louit]

מאוד אהבתי.
הבית הראשון דיבר אלי במיוחד, בתור אחת שנמנעת באדיקות מכל מקור של חדשות ואקטואליה ובהחלט מעדיפה לצעוד יחפה על הים
בהצלחה בהמשך

[מאת]

תגובות