- This topic has 6 תגובות, 6 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים, 5 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
"סיפור לפני השינה"
============"ארוחת ערב בשמונה! למיטה בתשע! אל תיתן לה לראות יותר מדי טלוויזיה! ולא לשכוח לצחצח שיניים!" – במילות עידוד אלה, אשתי סגרה את הדלת מאחוריה, ויצאה למשמרת הלילה שלה בבית החולים. נסיכתי הקטנה ואני נותרנו לבד בבית.
לאחר שצרכה מוצרי חלב וסרטים מצויירים בכמויות הנכונות, בתי הייתה מוכנה ללכת לישון. לא, לא שכחנו לצחצח. אך בטרם הניחה את ראשה הקטן על הכר, היא פנתה אלי ואמרה – "אבא, אני רוצה סיפור!" העברתי את אצבעותיי על המדפים עמוסי הספרים. זה ארוך מדי, זה לגדולים, זה לתינוקות, וזה … יכול להתאים. לקחתי את הספר, התיישבתי על המיטה לצדה והתחלתי לקרוא בקול. הכל הלך למישרין, עד ש…
"אודיסאוס לקח את המוט וחידד את קצהו בסכין. הוא הכניס את הקצה החד לתוך הגחלים הלוחשות, עד שהיה אדום-לוהט. ואז, הוא התקרב בזהירות לציקלופ, ו…" – והתחלתי לגמגם. האם ילדה בת חמש צריכה לשמוע איך מוציאים למישהו עין? כלומר, הוא היה ציקלופ, האיש הרע, אבל בכל זאת…
"אבא, מה קרה אחר-כך?"
"אחר-כך? ובכן, אודיסאוס נתן לציקלופ מכה בראש עם המקל. כן, זה מה שהוא עשה. ובזמן שהציקלופ התפתל מכאבים, אודיסאוס וחבריו נמלטו לספינה שלהם והפליגו הביתה. הסוף."
"אבא, מה קרה לציקלופ?"
"הציקלופ? ובכן, אני מניח שהייתה לו חבורה גדולה על הראש, אבל הוא הבריא. לילה טוב מתוקה, אבא אוהב אותך."במשך זמן רב לא הצלחתי להירדם. הסתובבתי כה וכה במיטה הזוגית, שנראתה כל-כך ריקה ללא רעייתי. אור הכוכבים נפל בעדינות על הסדינים, ולפתע עבר ענן בשמים והכל החשיך. קברתי את ראשי בכר.
"תודה, חבר" – הקול העמוק גרם לי לזנק ממקומי. אצבעותיי גיששו לכוון המתג, ורק לאחר מאמץ ניכר עלה בידי להדליק את האור. ביני לבין החלון ניצב יצור דמוי-אדם ענק בגודלו (הוא נאלץ להתכופף על מנת לא לחבוט את ראשו בתקרה שגובהה מעל 3 מטר), שלבש רק אזור-חלציים התפור בגסות מכמה עורות. ידו הימנית אחזה במצחו, ומתחתיה, עין יחידה ענקית הביטה בי.
"מה זה? מי אתה?" – צרחתי, כשאני מנסה להתרחק ככל הניתן מהמפלץ, אבל הוא התעלם מהבהלה שאחזה בי. "תודה" – הוא אמר שוב, והושיט לי את ידו. על מצחו נראתה בבירור חבורה כחולה. "אתה לא מתאר לעצמך איזה באסה זה להתעוור כל פעם מחדש – ועוד על ידי מוט מלובן. סופ-סוף אני יכול לנוח כמו שצריך בלילה, לשכב על הגב ולהביט בכוכבים. רק רציתי לקפוץ ולומר שאני מעריך את מה שעשית."
"על לא דבר, באמת" – הכרתי התחילה לחזור אלי.
"טוב, אז לילה טוב שיהיה לך" – המפלץ פנה ללכת, ולפתע התחרט. "רק עוד דבר אחד. אכפת לך אם אני אעשה לך קצת יחסי ציבור?".
לא היה לי מושג על מה הוא מדבר, לכן רק מלמלתי "בסדר", וצפיתי בו נעלם בחלל האוויר. שעתיים מאוחר יותר, הצלחתי סופ-סוף להירדם.כאשר התעוררתי, פניתי אל הדמות הנשית לצידי. "מותק, לא תאמיני איזה חלום היה לי בלילה". "אני יודעת" – האישה הסתובבה אלי, ונרתעתי בבהלה. עורה היה זקן וחרוש הררי קמטים. על אפה התנוססה מורסה מוגלתית. שיניה היו עקומות וצהובות, ושיערה לבן.
"אל תפחד" – המשיכה המכשפה הרעה מהמערב. "אני רק רוצה לבקש ממך טובה קטנה. כאשר דורותי שופכת עלי את דלי המים, האם זה באמת הכרחי להמיס אותי? אולי אני יכולה פשוט, אתה יודע, להירטב?"
הסוף.
-
-
-
כמה ניטפוקים:
אם האישה הולכת למשמרת לילה בבית החולים, זה בוודאי לא משהו ראשוני או חד פעמי. למה לחלק כאלו הוראות לבעל? ולמה הוא לא מצליח להרדם במיטה הזוגית אם לפחות לילה בשבוע יש לה משמרת לילה?"הכרתי חזרה אלי" – מתי היא אבדה?
למה צרחות על הציקלופ באמצע הלילה? אני הייתי מנסה לדבר בשקט, שהילדה לא תתעורר. גם הציקלופ לא צעק. אולי שהאבא יקפוץ לחצוץ בין הציקלופ לדלת היציאה כדי למנוע מהלז לגשת לילדה, או בכלל לרוץ מהר לראות שהיא בסדר.חוץ מזה, רעיון יפה, סיום טוב, ורק עוד מפריע לי שהבקשה לקריאת סיפור נשמעת כמו משהו חריג, כאילו שבדרך כלל האבא לא מקריא לה סיפורים.
-
-
-
-
