- This topic has 27 תגובות, 7 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים, 8 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
אהלן. פתאום הגעתי לארץ לחופשה (בערך). ואז חשבתי שהיה יכול להיות נחמד להפגש לסדנת כתיבה במהלך תקופה זו. אמנם ההתראה קצת קצרה, אבל רציתי לשמוע אם למישהו היה מתאים (מתישהו באמצע מרץ – לא לפני ה-13) ואם יש רעיונות כיצד להפיק את המיטב ממפגש כזה.
קיוויתי שיתכן ומישהו בעל נסיון מקצועי בכתיבה/עריכה יוכל להצטרף, ואולי אפילו להנחות חלקים.(לא יודעת אם זה ריאלי, מה דעתכם?)המפגש, אם יתקיים, יוכל להערך בבית הורי – בחיפה. יש מלא רוח, אבל אין שלג!
אבל קודם רציתי לשמוע מה דעתכם, ובכלל. אני עדיין לא מתחייבת לכלום!יעל (שתמיד מתקשה להתחייב
) -
ואז נוכל לקחת את הסיפורים מסדנת הכתיבה, לערוך אותם לחוברת יפה, ולמכור אותה בכנסים!
(לא, לא צוחק. חלק די משמעותי מהסיפורים מסדנאות הכתיבה שמאורגנות דרך הפורום מוצאים עצמם באחד הגליונות של אספמיה. הבעיה שלי היא אחרת- איזה סיפור להביא אם אני בא, כזה שעבר את הלקטור ולכן יופיע בשלב מסוים באספמיה, או כזה שלא עבר את הלקטור ולכן הוא מתחת לכל ביקורת)
-
-
-
-
-
-
בטורו השבוע מאיר שלו מתלונן על השינויים ההכרחיים שהעברית עוברת היום- במקביל לפישוט קל בחוקי השפה, יש גם העלמות של מילים וביטויים מחוסר שימוש. זה העלה אצלי רעיון- אפשר לחפש מילים או ביטויים נדירים, ולהכניס אותם לסיפורים "בכוח"- לא אם הם לא מתאימים, אבל בהחלט להעשיר מלאכותית את אוצר המילים של הסיפור. ההשפעה יכולה להיות משמעותית. אני אנסה לעשות את זה בסיפורים שלי, אבל אפשר גם להגיע לסדנת סיפןרים עם רשימת מילים או ביטויים, אפשר בפורום להציע מילים "גבוהות" ונדירות לסופר אחר, ואפשר לבקש מהעורכת באספמיה לעשות אותו דבר עם הסיפורים שהיא מקבלת. כל עוד התוצאה נראית טבעית, מה הנזק?
-
אני חושבת שזה רעיון טוב שכותבים יעשירו את השפה (ואת חייהם אם כבר) אבל לשתול מילים בתוך סיפור? לא נראה לי שזה מה שיעשה לו טוב… לדעתי מילים נדירות או גבוהות לא הופכות סיפור לטוב, או ליותר טוב. יש איזהשהו משהו חמקמק שהופך סיפור ל"טוב" – מה? קשה מאד להגדיר. אבל בכל מקרה, אני חושבת שיש הרבה מקומות לפני גובה השפה שהייתי מתעכבת עליהם.
אבל זה יכול להיות תרגיל משעשע, זה כן, וככזה אני לא מתנגדת לו. -
אבל כמו שאמרתי – לא רק שאין לי סיפור גמור – אין לי בכלל סיפור…
אפשר לעשות סדנה בפורמט קצת אחר. מי שיש לו סיפור מקריא ודנים בו. מי שאין לו משהו גמור יכול להביא גם רעיון. אפשר גם לעשות תרגילים בכתיבה – למשל אני מכירה תרגיל נחמד בכתיבת דיאלוג, וזה יכול להוות אימון משעשע, או כל רעיון אחר שהוא לא הקראת סיפור ודיון בו ובכל זאת מעשיר את יכולת הכתיבה/סיפור סיפורים.
אני לא יכולה אחרי ה-21. מישהו גם שוכח את הקון של עין הדג
ואת חוסר השינה הנלווה לו…
ועוד משהו שהסדנה לא חייבת להיות נורא נורא ארוכה. מה לגבי שבת בערב? ה-15 למשל?
או חמישי ה-13?יכול להיות שאפשר לעשות משהו אחר, וכבר לקבוע סדנה למועד מרוחק יותר (כמו יוני) אם נראה שזה לא מסתדר לאף אחד בשבועות בקרובים. ואז גם לא יהיו תירוצים של אין סיפור.
ולמעשה על בוג'י וגיא חשבתי…
-
התכוונתי לקחת סיפור טוב מכל בחינה אחרת, ולהעשיר את השפה- באופן שבו מי שלא יודע שההעשרה הייתה מלאכותית, יחשוב שזהו באמת אוצר המילים של הסופר (כמעט לכל סופר יש מספר מילים שהוא משתמש בהם וכמעט אף אחד אחר לא, למי אכפת אם הוטא משתמש בהם תמיד או שמישהו שלח לו אותם?). והמטרה היא בהחלט לא להפוך את הסיפור יותר טוב- המטרה היא להפוך את העברית ליותר טובה. משהו אלטרואיסטי.
-
-
-
-
-
לתת הצעות בנוגע להרחבת אוצר המילים. המלצות. דעות שונות. דברים שיגרמו לקוראים לחשוב שהסופר חכם יותר מאשר מה שהוא, ובמקרה הטוב מאד אפילו יאמצו אחת מהמילים הנשכחות בעברית לשימושם היומיומי.
הרי "ליצן" היא מילה כל כך יומיומית, כל כך חסרת הדר. מקבילתה המיידית "מוקיון" כבר נשמעת יותר טוב ומבדלת את ההודעה משאר חברותיה (אמר שלמקו בהקרבת ראשו)
-
האם כל טמבל הוא רפה מוחין? האם כל גמד הוא ננס? האם כל ננס הוא דרדס?
וכו'.
כשאני כותב, אני נוטה לחשוב על כל מילה. בכתבי "ליצן" איני מתכוון ל"מוקיון", גם אם האחרון גבוה, כביכול, מהראשון. שפה גבוהה אינה ערך בפני עצמה. הרי כתיבה יכולה להכיל תילי תילים של מליצות, ביטויים ארכאיים, ציטוטים מהתנ"ך ושאר מיני תרגימא, ועדיין להיות משמימה ונטולת רגישות. דוגמה טובה היא הסיפור הפוסט טולקינאי ההוא שמחברו מנסה לפרסם בפורומים מדי פעם. אותו אדם קרא את תרגום לבנית פעמים רבות, אך בעוד זה האחרון נעים לקריאה ואפילו פיוטי משהו (לא אכנס כאן לשאלת הדיוק), הרי שכתביו של הראשון מלאים נפיחות מבעיתה במינון שהיה יכול להרוג סוס, לו היה זה יודע לקרוא.
הדרך הטובה והזולה להעמיק את הידע שלך בשפה הוא, כמובן, קריאה. אך לא רק ספרי מד"ב אתה צריך לצרוך – גם ספרות מקור, ועיתונים (במינון מוגבל, כדי לא להתקלקל, אך חשו להכיר את סגנון הכתיבה), ורומנים זולים, ותרגומים משפות השונות מאנגלית (להם אני מקדיש בדרך כלל את שבוע הספר), ותרגומי יצירות מופת (דיקנס, מלוויל, סרוונטס, למשל), ומה לא.ולסיום – לא יודע מה אתך, אבל אני לעולם לא מנסה להוכיח, בסיפור, שאני חכם יותר מהקורא. זו, לדעתי, דרך בטוחה לפלצנות. אני גם לא אוהב מחברים שמנסים להוכיח לי שהם יותר חכמים ממני. בדרך כלל מסתבר, מהר מאד, שהם לא.
-
מצד שני, האם ציפית שהאדם שיעיר לך על אוצר המילים שלך יחבוש בגדים צבעוניים במופגן ואפו יהיה רדום (מצטער, רק בתקופת האלרגיות)?
השפה הגבוהה היא בהחלט לא המטרה. היא אמצעי, היא תוספת, היא הציפוי שעל עוגת הסיפור. אך מכיוון שנראה לי שבכל פעם שאעלה את הרעיון להעשיר את השפה, אקבל תגובות (נכונות אך לא מדויקות) על איכות הסיפורים עצמם, הריני פורש מהוויכוח. כפי שכבר אמר מישהו, "לא כיף לשחק אתכם", והוסיף (-;
-
-
-
-
שישנם מילונים כאלה בנושא…
מילים נרדפות, מילים מתחרזות ומילים מעופפות…
ותוכל למצוא את זה בכל חנות סטימצקי…
כך, שלדעתי, הנושא מיותר.
אני מסכים עם ניר.
לכל מילה יש את המשמעות שלה. וזו ניתנת לבחירה מתוך המאגר של הכותב.
בין אם הכותב מנסה להתחכם או לא – זו כבר התמודדתו של הכותב עם הכתיבה שלו.
זה לא אומר שהסיפור יהיה יותר טוב.
לדעתי האישית. גם סגנון כתיבה משפיע על קהל היעד, והוא אינו מתבטא רק בבחירת המילים, אלא באופן הצגת הסיטואציה דרך המילים…
אני, לדוגמא, אוהב להאניש עצמים ואוהב לראות אותם כדמויות משנה המשפיעות על העלילה, על הגיבורים. וזה, לדעתי, העיקר בהצגת הסיפור. זה שיש אנשים שלא אוהבים את הסגנון הזה – זה כבר סיפור אחר לגמריי…
-
-
כי אם, יקירי, תלך ברחוב ותתקל, שלא במתכוון, בשלוש נקודות טועות, תוכל לחשוב במתכוון בהחלט, שהיה כאן מישהו מוכר – אחד הגורר אחריו בקביעות, שק שמן ומלא בנקודות שחורת בגודל הפיקסל ומשתמש בהן, שלא בטוב טעם.
אבל ידידי צודק לגבי השלוש נקודות, שאמורות לסמן, לפחות עבורי, תהיה וחיוך קל, שמותח לי את הלחיים עד לאוזניים וחושף את שיני הצהובות מסיגריות זולות.
אבל מה יפה השעה להודיע, בלי שלוש נקודות, שיקירך עשה את ה"מוטל בספק", אחרי חמש שנים ואולי קצת יותר, והואיל בטובו לגאול את עצמו מיסוריו ותהיותיו, ושיחרר, באנחות מרובות, את כתביו להוצאות לאור – חמש-עשרה במספר.
נ.ב – היכול להיות שכתבת בשגיאת כתיב? "אם התחלה?"
-
-
-
טוב. אז עכשיו משהוחלט על תאריך ושעה ואיפה ומתי והכל, הגיע הזמן לארגן הסעות ולינות.
אני אתחיל:אני אגיע (אם אגיע) מאיזור השרון (כפר-סבא, רעננה, צומת מורשה, דברים כאלה), כנראה באוטובוס, ואשמח להגיע עם מישהו בטרמפ. *לא יכול לחזור* (אין תחבורה) ו*זקוק לטרמפ בחזרה לאיזור השרון* או ל*לינה ואירוח למשך השבת* (עד שמתחילים אוטובוסים). מוכן להתפשר גם על טיול שבת בחיפה היפה עם עוד מישהו שאין לו איך לחזור. אזהרה: ההצעה כוללת מפוחית.
-
הסדנה תתקיים ביום שישי מאחה"צ (16:30) עד הליל, בבית הורי בחיפה.
יש להביא סיפור, אך לא ארוך מדי! (אלפיים עד ארבעת אלפים מילה,
כתלות במספר המשתתפים ובעלי הסיפורים).
ארוחת ערב מזינה וטעימה כלולה בתכנית.
מי שמעוניין להגיע מתבקש לשלוח אלי אימייל.
אנא פרטו אם יש לכם צורך בהלנה ונראה מה אפשר לסדר.להתראות!
-
