- This topic has 13 תגובות, 6 משתתפים, and was last updated לפני 21 שנים, 9 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
אהמ… אני לא ממש יודעת מה השם המתאים לסיפור הזה. וגם יש לי ספקות לגבי הסוף… בכל מקרה הפעם זה קצת יותר סיפור מבפעם הקודמת, מצד שני, נראה לי שהכתיבה פחות מוצלחת. אבל שיהיה. אשמח להערות בכל רמה שהיא.
פנסי המכונית ניסרו את הלילה. שועל אדמוני החליק בין העצים, אלומה צרה של אור, רישרשה בין העלים. מתוך החורש הם החלו נפלטים: שברי אדם, שברי חיים. ממתינים בכל סיבוב, מתכווצים אל מול האור, מסוככים על פנים מעוותים. צחוקם מצליף באוזנייך. הם חסרי צורה, מגושמים, מפלצתיים. עם יד אחת, ושלוש עיניים, הם מתחככים בגזעים, מתפלשים באדמה. מקפצים באויר, מתנגשים בשימשה. יונים ללא מקור, נחשים עם שני ראשים, זאבים ירוקים, גמדים ארוכים. נשים מגובננות, וטף מכונף… ילדיך שלך, ילדיך שלך הם.
אך לזעקותיהם אינך שועה, אינך מאט מנסיעתך. מכוניתך היא מעוז של פלדה, ובצידו השני של ההר, מחכה ביתך המבוצר. שועל אדמוני מבהיק לצד הדרך. יש לו בשורה עבורך. התאזין? גלגלי המכונית מאיצים, גיצים נוצצים. ככופר הנמלט מן הכפור, אתה מנסה לשכוח את זכרונותיך מאחור.
רק מול צלע הר אדיר, אשמתך מתגמדת. השמים נפרשים רחבים, ולשמאלך זורחת הלבנה. הלבנה שאוהבת את כולם במידה שווה. והלילה היא במילואה. הלילה עליך לקוד קידה, להגיד תודה, ולנוס על נפשך.
אך עת תבלע שוב בין הרים, אותו צל יחזור ויעכיר את לבך… לעצמך תאמר, שלא בחרת את מינך או ייחוסך. שזו הדרישה המתמדת לתוצרת מובחרת, לסחורה ללא פגם: ארנבות לבנות, תינוקות חייכנים, פרחים נדירים, חתולים מבריקים. הכל אתה מייצר לפי הזמנה. "אומן בבריאה" מודפס על כרטיס הביקור. "דור שביעי במקצוע". לו מישהו היה רק יודע, לו מישהו היה משער… איך ברבות השנים, היער הולך ומתמלא בילדיך הלא חוקיים, ביציריך הלא מושלמים. כעת הם רודפים אחריך, מחפשים אותך. כדי לנשוך, כדי לשרוט, כדי לנקום, כדי… ואולי כדי לאהוב? אולי רק כדי לקבל לטיפה? אינך יודע, לעולם לא תדע.
הם ממשיכים להדחק אל הדרך, ניתלים הפוכים מצמרות העצים. לוחשים לחשים בשפה של סתרים, שורטים את החושך, בועטים ומייללים. ואתה? לסתך מהודקת, עיניך כאבן ברקת. ובעיניהם? הרוח שורקת. סע, סע מהר, פן לבך יתרכך ויהיה לאחד עם הלבנה. סע אל הבית, אל האור. אל האח המבוערת, והשער הנעול. אל תמונות אביך וסבך, התלויות חמורות וגאות מעל מיטתך. האם שם תוכל לשכוח את חרפת כשלונך?
לא, אל תחשוש, הלילה הלבנה תדאג שתישן. ובחלומך תפגוש בוודאי שועל אדמוני. ירבוץ הוא בחושך החוור לצידך: גאה וגמיש, מושלם עד כאב. אתה לא תבין כיצד יתכן הדבר: הרי הוא בא מן היער, הוא אחד מהם. אחוז יראה תבקש להמלט. ואחוז יראה תשתוקק שלא יונח לך. בהכנעה ובפחד, תשאל לרצונו. אך הוא רק יניח את כפו על לוח ליבך. ואתה תאזין, ותשמע. -
הסוף לא ברור – אני לא הבנתי מה המשמעות שלו.
לגבי הסגנון – את חורזת שם בכוונה? כי יש משפטים חרוזים ויש כאלה שלו, אבל לא הצלחתי למצוא סדר וזה הציק לי.
מה שאני מציע – או להפוך את זה לסיפור של ממש, או (וזה עדיף מבחינתי), להפוך את זה לפואמה של ממש. עם חריזה ומשקל בנויים היטב, הרחבה והארכה של העלילה -תקבלי פואמת אימה נפלאה (מישהו אמר פו?)
-
סיפור חמוד על חייו של אומן גנטי.
אבל מעבר לסגנון המשופשף (שאלי פחות מדבר, אבל אני יכול לראות את האיכות שלו), יש לי שאלה עקרונית- מה בדיוק הבעיה של האומן? אם הוא אוהב את יציריו, למה התחושה האמביוולנטית שלו כלפיהם? ואם הוא לא אוהב אותם, למה הוא לא עושה מה שהרבה אמנים עושים עם הכשלונות שלהם, זורק אותם ושוכח?
-
-
איכשהו נראה לי שה"טעות" (שימו לב, ל-"") שלך (שלמקו) ושלך (גל) זה הנסיון להבין את הטקסט הזה רק באופן שכלתני.
לגל, לגבי הסוף הלא מובן – האם הוא גם לא מובן דרך הלב?
(ופואמה זה פשוט "poem"? כי אני לא בטוחה שיש לי הרבה יכולת לכתוב באמת שיר עם משקל והכל, אבל יהיה מעניין לנסות).ולשלמקו, לגבי הכשלונות שלו – הוא דווקא כן מנסה לשכוח אותם, אבל הוא אינו יכול. בגלל אשמה שהוא חש, בגלל שהוא יודע שחייו הם במידה מסויימת תרמית, בגלל שהם "חלק" ממנו, ולאהוב אותם זה גם לקבל אותם, להודות בקיומם, וזה משהו שהוא מתקשה לעשות.
יש לי הרגשה שבפורום יש נטייה חזקה לשפוט – "טוב", "לא טוב", ואין הרבה דיון. כמובן שזה נעים וטוב לקבל מחמאות (כשהן מגיעות…) וגם הביקורות שקבלתי היו לרב באמת מועילות ומדרבנות, אבל חסר לי אלמנט הדיון. כאילו יש נסיון כמה שיותר מהר "לגמור" עם כל סיפור, להגיע למסקנה לגביו, להדביק את החותמת ולסגור עניין.
אני רוצה לדבר… אני רוצה להתייחס לכתיבה ולא רק לתוצר, למה שבן אדם מביא מתוך עצמו.
אני רוצה לשאול האם זה בכלל רצוי לקבל את הילדים הלא חוקיים שלנו? וגם לתהות האם מדע בדיוני ופנטזיה הינם כלים לכתיבה או המטרה? האם זה מחוץ ל"scope" של הפורום ששאלות כאלו יעלו ביחס לסיפור? והאם זה לא חסר לכם? -
במקור, מטרת הפורום הייתה לספק משוב על איכות הסיפורים. כל דיון על משמעות הסיפור, אם בכלל קיים (ולא לכולם נוח לדבר על מה שהם חושבים שהסיפור אומר) בדרך כלל בא לאחר מכן, אם וכאשר מתפתח דיון עמוק יותר.
ואם אני אומר לך שסגנון הכתיבה שלך מנתק לי את מנגנוני הרגש כתגובת הגנה, ואני מתייחס לסיפור כאל עניין טכני לחלוטין, את תעלבי?
-
ואני מודה לך שאתה מספר לי את זה. ולדעתי אם ביקורת לא נכתבת *כדי* להעליב, אז כל עלבון הוא נקודתי, ומה שנשאר אחרי הנקודתי הזה היא המשמעות. (ובכלל האגו הזה צריך ללמוד לא לעמוד בדרך כל הזמן
)אבל אז כמובן אני סקרנית להבין קצת יותר: מה בסגנון, והאם נראה לך שזה עניין אישי של טעם, או שהכתיבה איכשהו מפספסת משהו, ובגלל זה יוצרת את התגובה הזאת. או שניהם.
במקרה הזה אני חושבת שכבר קיבלתי תשובה חלקית לשאלות האלו, אבל באופן כללי זה מסוג הדברים שמעניין אותי לדעת. -
-
-
הרבה פעמים יש כאן ירידה לעומקם של דברים, אם כי – נכון – בעיקר מהבחינה הטכנית. אין לי שום התנגדות לדיונים עמוקים על משמעויותיהם של סיפורים, להיפך – אני מצדד בכך בכל לב. עם זאת, רבים מהסיפורים שהופיעו כאן פשוט לא מסוגלים לעורר דיון שכזה.
באשר לסיפור הנדון כאן: הוא נראה לי כתיאור מצב דחוס מאד ונטול עלילה ממשית. כעת אני עומד לכתוב משפט נטול הגיון, לכאורה: אני מסוגל להבין את הרגש אותו את מנסה להעביר, אך לא לחוש בו באמת. מצד אחד, הכתיבה סבירה, טכנית. מצד שני, היא לא טובה מספיק על מנת לגרום לי לרגש אמיתי, להזדהות כלשהי. נראה לי שאת *מציגה* את השאלות במקום *לעורר* אותן. לשם ההדגמה: יכול אדם לכתוב "מה ההבדל בין אדם מלאכותי לאדם ילוד אשה? האם אין לאחד רגשות בדיוק כשל השני?" – ולעומת זאת יכול PKD לכתוב את "האם כבשים חולמים" וגו'.
מד"ב, לדעתי, מתחיל בשאלה "מה אם" – אך זו רק ההתחלה. לאחר מכן מגיע שלב הצגת השאלה או תוצאותיה, וזה לדעתי החלק הלוקה בסיפורך. אולי כדאי לך לחשוב על עלילה ממשית הקשורה בשאלה, על גיבורים משכנעים, כל אחד וסיבותיו של להתנהגותו, וכמובן על סיום שישאיר את הקורא מהרהר בשאלות אותן רצית לעורר. -
שהדיון פה לחלוטין בוליאני, אבל הייתי רוצה שהאוירה תהיה כזאת שתתמוך בהווצרות יותר דיונים שהם מעבר לדיון על הפן הטכני. אני חושבת שהפורום יהווה עבור כותבים סביבה יותר מפרה אם הוא יהיה כזה, וכמו שאפשר לשפר סיפורים, אפשר גם לשפר פורומים לסיפורים
לגבי הסיפור עצמו, קראתי אותו כמה פעמים מאז שקבלתי את הביקורת של גל שלמקו ושלך,
ואני מתחילה לראות אותו קצת אחרת… עכשיו אני באמת רואה את הדחיסות שלו ואת העובדה שהוא מתנדנד בין היותו שיר מנוון שיש בו סיפור, לסיפור שאין בו מספיק תוכן. אז אולי אני אעשה עוד קצת נסיונות… (ואחר כך אזרוק אותם ליער הסמוך… ) -
תגובות כמו של שלמקו הן אישיות – הרגש של שלמקו הוא הרגש של שלמקו, לא של כל הקוראים.
אני *מאוד* אהבתי את הסיפור הזה, רק שלא היה לי מה להגיד עליו עד עכשיו.
הסגנון שלו מצוין, ויש לו מסר ברור ומעורר מחשבה, אותו הוא מעביר בדיוק באורך הנחוץ, לא פחות ולא יותר.
כמו שאני הבנתי את הסוף, המדען פשוט חולם על ליצור קשר עם יצוריו העזובים (אם כי בחלום היצור לא פגום).דרך אגב, זה מזכיר לי איזו אנימציה מוחשבת שרצה בערוץ TECH-TV, על מדען שמשבט כבשה ובלילה כשהוא מנסה להרדם וסופר כבשים הוא נזכר בכל הכבשים הלא מוצלחות (עם שלוש עיניים למשל) שהיה צריך "להיפטר" מהן בתהליך.
-
-
אמרת בעצמך שנראה לך שהכתיבה קצת פחות מוצלחת. אני מסכים אבל קצת קשה לי לשים בדיוק את האצבע למה. אני מניח שישנם מספיק אנשים פה שמבינים בטכניקה של הכתיבה יותר ממני ויוכלו להסביר אבל התחושה שלי היא שהטקסט פשוט עוד לא בשל. עוד לא עברו עליו מספיק פעמים ויש בו איזשהו חוסר איזון או משהו כזה. הוא נותן לי תחושה של חומר גלם שתהליך העיצוב שלו נקטע לפני שלב הגימור (אם את מבינה למה אני מתכוון).
מצד שני הרעיון מוצא חן בעיני. מזכיר לי משהו שכתבתי פעם (למרות שהוא "מומש" בכיוון אחר לחלוטין) על כל אותן יצירות שהושלכו בצד הדרך ולא זכו להישלם. אני חושב שלכל יוצר יש מעיין יער כזה של יצירות לא שלמות והאמירה שלך שיש ליצירות האלו מה להגיד ושהן יכולות לעורר אפילו רגשות אשמה מאד מצאה חן בעיני. בקיצור – יש פה רעיון שהוא נפלא בעיני ומתפתח לכיוונים שהם חדשים לי ומרתקים אותי. אני חושב שקצת עבודה על הטקסט (ושוב, לצערי קטונתי מלנסות להציע לאיזה כיוון) יכולה להוציא מחומר הגלם הזה יצירה טובה.
ובקשר לפורום – אני חושב שדיונים שהם יותר בכיוון של הרעיונות או רוח היצירה הם קצת יותר קשים לביצוע במדיה הזו. (לי לפחות) מה גם שנותני הטון בפורום מקפידים מאד על איכות הכתיבה והצד הטכני הוא בדרך כלל האישו העיקרי. אני בטוח שדיון כזה יהי מפרה אבל אני לא ממש בטוח כמה הוא יתרום לשיפור האיכות של הכתיבה וזו, לדעתי, המטרה כאן. רוב היוצרים כאן, ותקנו אותי אם אני טועה, נראים כאילו לא חסרים להם מקורות השראה והפריה בעוד שמשוב שישפר את איכות הכתיבה – חסר גם חסר.
-
