ללא כותרת › ללא כותרת › פורום הסיפורים › אי'פשר לעצור ת'קידמה.
- This topic has 5 תגובות, 4 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, חודש 1 by יעל8.
-
מאתתגובות
-
-
???משתתף
שר התחבורה כחכח בגרונו, "אחת, שתיים, שומעים?" הוא הקיש באצבעו על המיקרופון, מרוצה מהנקישות שנשמעו במערכת הרמקולים.
"חברים, התכנסנו כאן, בצומת המזלג, ביום חגיגי זה, השמיני ליולי 1955, כדי לחגוג את הפעלתו של הרמזור הראשון בארץ! רמזור זה יסדיר את תנועת הרכבים בצומת, וישחרר את פקקי התנועה מהם סובלים כולנו."
מחיאות כפיים סוערות נשמעו מסביב. השר לחץ על מתג ההפעלה, ומערכת הרמזורים שהבהבה עד לאותו הרגע באור צהוב, החלה את פעולתה.+++
ראש העיריה כחכח בגרונו, "אחת, שתיים, שומעים?" הוא הקיש באצבעו על המיקרופון, מרוצה מהנקישות שנשמעו במערכת הרמקולים.
"חברים, התכנסנו כאן, בצומת החתול, ביום חגיגי זה, העשירי לאוגוסט 2001, כדי לחגוג את הפעלתו של מסך הפירסום הראשון בארץ! מסך זה ישדר פרסומות לרכבים העומדים בצומת, והוא, ועוד מאות מסכים דומים לו, יהוו מקור הכנסה עיקרי לפעולות העיריה."
מחיאות כפיים סוערות נשמעו מסביב. ראש העיריה לחץ על מתג ההפעלה, ומסך הענק שהיה מואפל עד לאותו הרגע, החל להקרין פרסומות.+++
מנכ"ל סוכנות החלל כחכח בגרונו, "אחת, שתיים, שומעים?" הוא הקיש באצבעו על המיקרופון, מרוצה מהנקישות שנשמעו במערכת הרמקולים.
"חברים, התכנסנו כאן, בצומת האסטרואיד הכחול, ביום חגיגי זה, הראשון לאוקטובר 2055, כדי לחגוג את הפעלתו של נתב השיגורים הראשון בעולם! נתב זה יסדיר את תנועת החלליות בחגורה, וישחרר את פקקי התנועה מהם סובלים כולנו."
מחיאות כפיים סוערות נשמעו מסביב. המנכ"ל לחץ על מתג ההפעלה, ומערכת הניתוב שרחשה עד לאותו הרגע ברעש רקע סטטי, החלה את פעולתה.+++
"אני אומר לך, לוקחים לי את הפרנסה!" קונן מוכר הארטיקים שעמד בצד הכביש. "אני עושה עסק מהפקקים. מאנשים שעומדים בחום, וכמהים למשהו קר, מרענן."
"ומה אתה עושה בחורף?" שאל העיתונאי שחיפש דרך להפיג את השיעמום, ופרנסתו של מוכר הארטיקים עניינה אותו כשלג דאשתקד.
"הייתי מוכר קפה חם. חבל, היתה פרנסה טובה כאן בצומת. אנשים נתקעו לדקות ארוכות, וכמעט כולם היו קונים משהו."
"אתה לא יכול לעצור את הקידמה," השיב העיתונאי ומיהר לרוץ בעיקבות דוברת השר בעלת הרגליים המשגעות.+++
"אני אומר לך, לוקחים לי את הפרנסה!" קונן מוכר הארטיקים שעמד בצד הכביש. "אני עושה עסק מהפקקים. מאנשים שעומדים משועממים, וכמהים למשהו מעניין, מרענן."
"ומה אתה עושה בחורף?" שאל העיתונאי שחיפש דרך להפיג את השיעמום, ופרנסתו של מוכר הארטיקים עניינה אותו כשלג דאשתקד.
"הייתי מוכר קפה חם. חבל, היתה פרנסה טובה כאן בצומת. אנשים עמדו משועממים, מחטטים קצת באף, אבל כמעט כולם היו קונים משהו."
"אתה לא יכול לעצור את הקידמה," השיב העיתונאי ומיהר לרוץ בעיקבות דוברת ראש העיריה בעלת הרגליים המשגעות.+++
"אני אומר לך, לוקחים לי את הפרנסה!" קונן מוכר הארטיקים שעמד בצד האולם. "אני עושה עסק מהפקקים. מאנשים שנתקעים בחגורה למשך ימים לפני שנתיב השיגור שלהם מתפנה. מאנשים שנמאס להם ממאכלים אקזוטיים משולי הגלאקסיה וכמהים למשהו מוכר, מרענן."
"ומה אתה עושה בחורף?" שאל העיתונאי שחיפש דרך להפיג את השיעמום, ופרנסתו של מוכר הארטיקים עניינה אותו כשלג דאשתקד.
"איזה חורף? החגורה סובבת במרחק קבוע מהשמש. יש כאן קיץ תמידי. חבל, היתה פרנסה טובה כאן בחגורה. אנשים נתקעו לימים ארוכים, וכמעט כולם היו קונים משהו."
"אתה לא יכול לעצור את הקידמה," השיב העיתונאי ומיהר לרוץ בעיקבות סנטאורית בעלת רגליים משגעות.+++
"בני," אמר מוכר הארטיקים, "אני צריך שתעבור כל יום בכביש עם החמור והעגלה, וככה תעכב את התנועה ותעשה פקקים."
"בסדר, אבא," ענה הבן, "אבל כשאני אהיה גדול אני יעבוד במקצוע אחר, שבו לא תלויים במהירות התנועה בצומת."+++
"בני," אמר מנכ"ל חברת המדיה, "אני צריך שתעבור כל יום בכביש עם הטרנטה של סבא, תקנה משהו ממוכרי הארטיקים בצומת, תתעכב עם התשלום, ותעשה פקקים. אני חייב להגדיל חשיפה למסכים. שכולם יעמדו לפחות חמש דקות בכל צומת."
"בסדר, אבא," ענה הבן, "אבל כשאני אהיה גדול אני יעבוד במקצוע אחר, שבו לא תלויים במהירות התנועה בצומת."+++
"בני," אמר מנכ"ל סוכנות החלל, "אתה בוודאי יודע שאנחנו מרוויחים מכל חללית שעוברת דרך נתב השיגור שלנו, אבל הכסף הגדול באמת טמון בשירותי חירום. אנשים קמצנים בכל הקשור לעלויות שיגור, אבל כשהם חושבים שהם גוססים, הם יוציאו הון על שירותי רפואה. אתה חובב מיקרוביולוגיה. אני צריך שתכניס קצת חיידקים לארטיקים שמוכרים פה בתחנה. לא משהו חזק. רק שיגרום להם בחילות, הקאות וחום. משהו שיעכב אותם לכמה ימים וייראה כמו אלרגיה לחלל או לחוסר המשקל."
"בסדר, אבא," ענה הבן, "אבל כשאני אהיה גדול, נראה לי שאני אהיה מוכר ארטיקים." -
שלמקומשתתף
אבל רק הערה אחת: אפילו בתור לינ,ק לא מנומס לנכס שם של מישהו אחר.
-
???משתתף
-
NYמשתתף
סיפור נחמד המועבר באופן חביב, אבל בסופו נותרה בי הרגשה מסוימת של "פרווה" (האוכל, לא כסותו של הדוב). בסופו של דבר, אין כאן יותר ממעין "טריק" להעביר רעיון לא חדש לקורא ולעשות זאת בנעימים, ללא סיבוכים או התעמקות. אין כאן עלילה או דמויות.
היות וכתיבתך מוצאת חן בעיני, הייתי שמח לראות איך אתה מטפל בנושאים מקוריים (ומורכבים?) מעט יותר, שלא לדבר על עלילה, דמויות, רקע וכו'. -
???משתתף
-
יעל8משתתף
סיפור נחמד. אהבתי את העקיצה שבקיומו של מוכר הארטיקים בכל אחת מנקודות הזמן, למרות ש"אי אפשר לעצור את התקדמות הטכנולוגיה". אני חושבת שהחלק האחרון (שלש פסקאות) היה מיותר. הבהרת את הנקודה עוד קודם, וכל ה"תחמונים" סתם מסבכים את הסיפור.
-
-
מאתתגובות