ללא כותרת › ללא כותרת › פורום הסיפורים › תפסנו אותו (מחווה למאיר)
- This topic has 14 תגובות, 9 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים by Kipod.
-
מאתתגובות
-
-
mioמשתתף
אנחנו תפסנו אותו!
אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים אבל זה לא ישנה את העובדה שאנחנו, דוד אחי ואני, תפסנו אותו.
בחיים לא הייתי מצליח לעשות את זה לבד. בלי האינפרא הצעיר שדוד אחי בנה מהאי.טי.טי שגנבתי מהסיירת, לא הייתי מצליח אפילו לראות את הפס שהוא משאיר אחריו. אבל הרעיון היה שלי מהתחלה.עוד מהימים שרק קיבלו אותי לבננות. אני הייתי בכיתה ו' ואנחנו התחלנו לעבוד במשק. פעמיים בשבוע אחרי הלימודים.עד שלא תנסו להיכנס מתחת אשכול של יותר ממאה קילו, לקטוף אותו במכה אחת בלי לצאת מהאיזון ולסחוב אותו לפלטפורמה. וכל זה חמישים אשכולות ביום. לא ממש תבינו למה הבננצ'יקים הם תמיד החבר'ה הכי גדולים והכי חזקים בקיבוץ. (ובואו נודה, בדרך כלל הם לא הכי חכמים) .
כשהייתי בכיתה ו' רק התחילו לראות שאני הולך להפוך לבננצ'יק אמיתי. דוביק, שהיה אז הרכז, לקח אותי לשיחה כשחילקו אותנו לענפים ואמר שאם אני רוצה להיות בננצ'יק אז אסור לי להיות מפונק. בגלל השיחה הזאת התחלתי לרדת לבננות בערבים, להתחשל. ובאחד הערבים האלו, בערך בכיתה ט' אני חושב, שמעתי בפעם הראשונה את הקנק. רק אחרי הפעם העשירית, כשכבר יכולתי לנחש בערך מתי ואיפה הוא יעבור, לקחתי את דוד לשמוע. ואז בא לי הרעיון לתפוס אותו.דוד גדול ממני בשנה אבל הוא כזה ציפלון שכולם חושבים שהוא קטן ממני באיזה שלוש שנים לפחות. אבל את מה שיש לי בשרירים יש לדוד בראש. דוד עבד במפעל אופטיקה, במעבדה, מאז כיתה ו'. הוא הלך לתלפיות כבר בגיל שבע עשרה וגמר את התואר בפיזיקה שלו לפני יום הולדת תשע עשרה. שמה, בתלפיות, הוא התחיל לגלגל את הרעיון של האינפרא הצעיר עם החבר'ה שלו. צריך לגדול עם אח כמו דוד בשביל לקבל חוש לגאונים כמו שיש לי. ואני אומר לכם שהחבר'ה שלו בתלפיות הם תותחים אחד אחד. עד שאני גמרתי מסלול בסיירת והצלחתי לארגן את האי.טי.טי הוא כבר היה מוכן לבנות ממנו את האינפרא הצעיר.
זה לקח לנו עד שנה אחרי השחרור שלי, כשכבר הייתי הסגן של דוביק, עד שראינו את הפס בפעם הראשונה. דוד לקח את הצילומים לחבר שלו שנשאר ביחידה של המחשבים בצבא וחזר אחרי יומיים ממלמל כל מיני דברים על זה שהננס-נפיל כנראה סוחב את העיוות מרחב שלו לכל מקום ושכלוב קטן מעופרת זה כל מה שצריך. אבל אני למדתי בסיירת שמבצע מוצלח צריך לתכנן עד הסוף.
זה נמשך עוד כמעט שלוש שנים. אני החלפתי את דוביק והייתי צריך לצאת לכמה קורסים וכאלה ודוד עשה עוד תואר במתמטיקה בשביל הכיף שלו ובשביל למצוא עוד גאונים לצוות חשיבה שלו על הכלוב והעיוות מרחב. אני ,שמכיר כל רגב בבננות בשם הפרטי שלו, תכננתי את המלכודת כמו מארב הסתוות של הסיירת.
זה לא היה פשוט ועשינו עוד המון צילומים עם האינפרא הצעיר אבל לפני חצי שנה בערך המלכודת היתה מוכנה ותפסנו אותו.
החודש מתחילה העונה וכל המומחים מוולקני ומהפקולטה ברחובות מופיעים בבננות שלנו שלוש פעמים בשבוע וחוקרים את הגנטיקה ואת המזג אוויר והשד יודע מה עוד. אני אומר לכם שהם יכולים לחקור עד פתח תקווה וחזרה. בננות ישרות הולכות להיות השוס הכי גדול בתחום מאז העגבניות שרי ואני היחיד שמגדל אותן בכל העולם. וזה לא קשור בכלום לגנטיקה או לאקלים. זה פשוט בגלל שאצלי בחדר, בתוך כלוב מעופרת שעבר אינטרפולציה עם העיוות מרחב הפרטי של הננס-נפיל (או משהו כזה), יש לי אותו. את מכופף הבננות של החלקות הדרום מזרחיות.
דוד ואני כבר הכנסנו את איציק מהמטעים לעניין. יום אחד נשווק מהמטע שמעל לוואדי מישמישים בלי חריץ. אתם עוד תראו.מוקדש בגעגועים למאיר אריאל ז"ל
-
אסטרו-נעמימשתתף
קצר בדיוק בצורה הנכונה, מגיע לפואנטה בזמן וחמוד-חמוד-חמוד. מופלא!
אפשר היה, אולי, לקצר עוד במשפט או שניים, כי לקראת הסוף זה מתחיל להמרח טיפה – אבל הוא כל כך חמוד ופואנטי ומתאים שאני אפילו לא יודעת אם כדאי.
כל הכבוד!
(מיו? מיו, מיו שלי? ואני חשבתי שאני היחידה שקראה אותו -
???משתתף
-
עמיחימשתתף
-
שלמקומשתתף
התכנון של המבצע אמנם מורח קצת את הסיפור, אבל באותו זמן מוסיף לו את ה"אמינות" של סיפור שיכול לקרות באמת.
-
יעל8משתתף
בחרת את השיר העברי החביב עלי ביותר. עכשיו יש לי עוד סיבה לחייך כשאני שומעת אותו. תודה!
-
mioמשתתף
תודה! (גם לאחרים)
הדרך בה קיבלתי את הניק שלי היא בעיקרון קומדיה של טעויות כך שכל משמעות שרוצים ניתן להדביק לו בדיעבד.
מה שלא גורע מהעובדה שאת לא היחידה שקראה את מיו מיו שלי .
(אפילו ביקשתי מאיתמר שישיג לי עותק והוא אפילו עשה זאת.) -
mioמשתתף
אבל לעץ רצונות משלו
-
אבישי 1משתתף
אח, משובח. הבעיה הכמעט יחידה עם הסיפור הזה הוא שהוא לא מד"ב קשה, שאז הייתי נהנה ממנו הרבה יותר, אבל זו כבר הקטנוניות שלי. ברצינות – מוצלח מאוד.
עכשיו. אני לא מכיר את המילים של השיר (ואני אפילו לא בטוח אם קוראים לו "מכופף הבננות" או לא). יכול להיות שהתשובות נמצאות שם, אבל בכל זאת:
מה זה "אינפרא צעיר"? ניסיתי בכל מיני כיוונים ולא מצאתי לזה משמעות. קשה לי להאמין שזה סתם טכנובאבל, אבל אם כן – הוא בעייתי.
ובגישה אחרת: כמה מתוך הסיפור תלוי בשיר, אם בכלל?שמישהו ילנקק מילים, ונגמור עם זה.
-
???משתתף
התחלתי לקרוא ולא הפסקתי לחייך כל הדרך עד הנקודה שבסוף.
-
???משתתף
אבל בכל זאת: (צריך לרדת לאמצע הדף)
ומה זה האינפרא הצעיר? חרוז מאולץ משהו ל"משאיר", מסתבר.
-
???משתתף
גם אני קראתי את "מיו מיו שלי" של אסטריד לינגרן, ספר פנטזיה דגול לילדים.
וחוץ מזה באמת יופי של סיפור, במיוחד שגם אני מאוד אהבתי את מאיר אריאל. -
???משתתף
מיו שלי.
אהבתי מאוד! גם את אחיך דוד אם כבר מדברים….
לא כל כך אהבתי את מאיר אריאל אבל אוהבת מאוד אותך….
מצפים לסיפורים הבאים. -
יעלמשתתף
איזה סיפור חמוד. ואין אף מילת ביקורת אחת להגיד. לקח לי שתי פסקאות להתרגל לסגנון הדיבור הקצת מסורבל, אבל הוא מוסבר ובאמת נראה כמו סגנון של איזה בוק שרירן. בהחלט מוסיף אמינות לסיפור. ממש חמוד. כל הכבוד. והפואנטה מגיעה בדיוק בזמן.
-
Kipodמשתתף
לבקרים שמתחילים בשעות לא סבירות, לקטיפים בלתי נגמר, ובעיקר לימים בהם גברים היו גברים, ונשים מצאו משהו הרבה יותר טוב לעשות עם הזמן שלהן מאשר להתרוצץ בבוץ מדולל בעסיס בננות.
-
-
מאתתגובות