- This topic has 10 תגובות, 6 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, חודש 1 by
.
-
תגובות
-
-
הקדמה קצרה: לאחר שהבטחתי, הנה סיפור חדש. אני מקווה שהוא יותר טוב. אני חושש שהוא גם נופל לפלישאה אחת או שניים, אבל מצד שני- כל הנושא הוא פלישאה אחת גדולה…
והערה אישית: כבר העירו לי בעבר שאני מכניס הרבה מעצמי לתוך הסיפורים שלי. זהו, כמובן, שקר מוחלט. לעולם לא אחשוב על עבודה בתכנות.
מפגשים מהסוג ההסתברותי"מלאה מלאת חיים בדומה לצפייה משותפת בסרטים"
"בחורה עם ניסיון בבחור ללא ניסיון בתשלום לפי שעה"
"אשתי מחפשת בחורה צעירה לשלישייה ובקשה ממני לבצע את האודישן"מיואש, הנחתי את מדור ההיכרויות בצד. למרות חיפושי המתמיד אחר בחורה להעביר איתה את הלילה או את החיים, ולמרות מצבי המייאש, לא מהמודעות יבוא עזרי. כבר יכולתי לשמוע את יונית לוחשת באוזני: "לא יעזור לך לחפש בחורה מיואשת כמוך. מה שאתה צריך זה את הביטחון העצמי לגשת לבחורה שאתה רוצה ולבקש ממנה". כמובן שיונית יכולה להרשות לעצמה את הדעה הזו. היא בטח אף פעם לא נאלצה לעמוד בדחייה, אלא אם כן היא באה מכיוונה.
עמדתי להמשיך בפרויקט התכנות שהיה פתוח לפני, כאשר ירחמיאל כינס לישיבת צוות.
נכנסתי לחדר הישיבות ותפסתי את מקומי ליד השולחן. מזווית עיני קלטתי את יונית, שכבר ישבה במקומה בראש השולחן, ושלחתי אליה חיוך. היא חייכה אלי בחזרה, והמשיכה לשוחח עם סמנכ"ל הכספים. מספר אנשים נכנסו ותפסו את מקומם, ולבסוף הופיע ירחמיאל והתיישב בראש השולחן. הוא הניח פירמידה כסופה, חמישה עשר סנטימטרים מקצועה על גבי השולחן, וקם לדבר. הס הושלך בחדר."עובדים יקרים," אמר ירחמיאל, בנימת קול של בוס, "בחודשים האחרונים עבדנו כולנו על פרויקט סודי ומבוזר, ורובכם לא זכיתם להכיר יותר מאשר את החלק שלכם בו. היום, כאשר הפרויקט כמעט ומושלם, אני מתכבד לחשוף אותו בפניכם. גבירותיי ורבותיי," אמר ושתק למען האפקט הדרמטי, "הרי לפניכם אב הטיפוס של מחשב הקוונטום הראשון!"
מחיאות כפיים מנומסות נשמעו בחלל החדר, אך קשה היה לומר כי הנוכחים הופתעו במיוחד. למרות הביזור שננהג במהלך הפיתוח, לא היה קשה לאנשים ברמתנו להבין מהי מטרת הפרויקט. ירחמיאל, שהבין זאת, קרא לי להסביר על עבודתי.
"היתרון הגדול של מחשב קוונטום," אמרתי, "הנו יכולתו לבצע מספר גבוה במיוחד של חישובים במקביל. כדוגמה ליכולתו, תכנתנו תוכנה למשחק שחמט, העוברת על כל המהלכים האפשריים תוך פרק זמן קצר ובוחרת את המהלך הסביר ביותר לזכייה." העליתי את התרשים המתאים על גבי מסך המצגות. "שחררנו את התוכנה באחת מרשתות השחמט המרכזיות, ותוך כשבוע הוא שיחק כנגד עשרת אלפים משתתפים, חלקם אלופי שחמט בעבר וחלקם תוכנות שחמט הרצות על מחשבים יעודיים. ניתן לראות שהמחשב ניצח את כל המשחקים."
אנקת תדהמה נשמעה בחדר הישיבות. למרות שידעתי שאני רק המתכנת, שהשתמש בחומרה שפיתחו אחרים, התיישבתי בגאווה במקומי. יונית הייתה היחידה, מלבד ירחמיאל, שלא הביטה עלי בקנאה.
לאחר כחצי שעה של נאומים ומספרים, פיזר ירחמיאל את הישיבה, וביקש מיונית וממני להישאר. הוא סגר את הדלת ופנה אלינו.
"יופי של הצגה הרצת שם, אורי. אבל שנינו יודעים ששחמט הוא לא שימוש שמצריך מחשב קוונטום. לכן יש לי משימה מיוחדת בשביל שניכם, משימה שראויה לכוח החישוב הזה. שניכם ביחד הולכים לתכנת יחסי אנוש."
חוסר הבנה השתלט על פניה של יונית (וגם על פני, בטוחני). ירחמיאל המשיך "אני רוצה ששניכם תארגנו מעין סקר רחב מימדים, מציאת התגובה האנושית הסבירה לכל גירוי, ותתכנתו את המחשב כך שיוכל להחליט מהו הגירוי אשר יגרור תגובה רצויה. הבנתם?"
"אני חושבת שהבנתי," אמרה יונית, "אתה רוצה לשלוט על תגובותיהם של אנשים על ידי מציאת הגירויים המתאימים. אתה רוצה לתמרן אנשים שיעשו את מה שאתה מבקש, מבלי שידעו שהם מתומרנים. תוכנית שטנית ממש," היא הוסיפה, ועיניה ברקו. אני, צנוע שכמותי, חשבתי שאם כבר מישהו משיג שליטה מוחית, לפחות שזה יהיה עם התכנות שלי.
המשימה הייתה קלה, באופן מפתיע. לתוך המחשב הוזנו תגובותיהם של מדגם אנשים גדול לגירויים מילוליים ידועים (או, בשפה פשוטה, למשתתפים נאמר משפט ותשובתם הוקלטה), והמחשב יצר מכולם תוכנה סטטיסטית, שבסופו של דבר "ידעה" איזה משפטים יש לומר על מנת לגרור שיחה לכיוון שהוכנס מראש. נשאר רק המבחן הסופי.
הרעיון למבחן הסופי היה של יונית. היא פנתה אלי בסיום התכנות, ואמרה: "אורי יקירי, מה הבעיה העיקרית שלך עם המין השני?" "אני לא יודע לאיזו תגובה לצפות כשאני מזמין בחורה ליציאה." "ואם תדע מראש את התגובה?" היא אמרה, וחיוך על שפתיה. וכך המבחן החל.
ירדנו אל הרחוב, והתיישבנו על ספסל. "מה עם זאת?" היא שאלה, והצביעה על בחורה יפהפייה שעברה מולנו, תמירה ורזה, בעלת שיער אדום לוהט וארוך וקימורים אשר היו גורמים לכוכבות מאנגה לקנא, בחורה מהסוג אותו רואים בתצוגות בגדים תחתונים בינלאומיות. "אין סיכוי שבחורה כזאת תרצה אותי, תראי אותה!" אמרתי מיד. "אולי לא כפי שאתה עכשיו. המבחן המוחלט, לא?", היא אמרה, והקישה לתוך המחשב: "בחורה, סיכוי גבוה להתנשאות. פגישה אחת, יחסי מין בסיום, ללא התקשרות רגשית". לאחר תמיהה קלה, היא הסבירה "אם נצליח להשיג את זה ממנה, בניגוד לכל הגיון יחסי אנוש שמוכר לשנינו, סימן שאפשר להשיג כל תגובה מתוך המחשב. ואתה לא רוצה שהניסוי שלנו יתחתן איתך, נכון?"
עדיין תמה, לקחתי אוזנייה אלחוטית דו כיוונית והכנסתי אותה לאוזני. דרך האוזנייה, המחשב "שמע" את כל מה ששמעתי, ושידר את משפטי המפתח שחישב סטטיסטית לתוך אוזני. ניגשתי אל הבחורה, ביקשתי סליחה, ואמרתי את המשפט הראשון אותו שידר לי המחשב.
"את יודעת שלחרציות מצויות יש מספר אי זוגי של עלי כותרת?"
"סליחה?"
"לחרציות מצויות יש מספר אי זוגי של עלי כותרת."
"מה אמור להיות המשפט הזה, לכל הרוחות?" היא שאלה.
הקשבתי למשפט אותו רצה המחשב שאומר, ותהיתי על החוכמה שבו. אולם המבחן חייב להמשיך. בלעתי את רוקי ואמרתי "את מבינה, פשוט יש לי מחשב שאומר לי מה להגיד."
"איזה מחשב?"
"זה מחשב מיוחד. הוא אומר לי מה לומר לך כך שבסוף הערב תשכבי איתי."
"אני חייבת להגיד לך שזה ללא ספק משפט הפתיחה הכי מוזר ששמעתי בחיי."
בהדרכת המחשב, הוצאתי את האוזנייה והראיתי לה אותה, לפני שהחזרתיה לאוזני. "את רואה, אני מקבל באוזן את ההוראות שהמחשב שולח לי," הצבעתי על יונית, "הנה שם זה המחשב שלי, והשותפה שלי שמכוונת אותו."
"אז תגיד לי," אמרה הבחורה, מלקקת את שפתיה, "הבחורה הזאת ששם, קשורה אליך בעוד דרכים?"
"כן," חזרתי על משפטי המחשב בלי לחשוב, מרגיש כחלק מתיאור סוריאליסטי, "אנחנו עומדים להתחתן בחודש הבא."
"אז כדאי שנראה לה שיש דברים שלא כדאי שהמחשב יגיד לבעלך לעתיד," הבחורה אמרה, ומשכה אותי הרחק. לאחר שהתרחקנו מעט מיונית, שמעתי את קולה באוזני: "נראה לי שהמבחן הצליח. אני מחזירה את המחשב למשרד, ומשאירה אותו דולק, במידה ותצטרך תגובות נוספות ממנו. ניפגש בבוקר."
בבוקר שלמחרת, יונית הייתה צריכה להתקשר אלי פעמיים על מנת להזכיר לי לעזוב את הבחורה ולגשת לדווח על תוצאות המבחן.
במשך השבוע שלאחר מכן, יונית יצאה עם כוכב טלוויזיה, שהיה בטוח שהפרידה לאחר שבוע בדיוק הייתה כולה מיוזמתו.
חודש לאחר מכן, ראש הממשלה הקציב לירחמיאל שני מיליוני דולרים למחקר, לאחר שיחה של רבע שעה.
תוך שנה, ההצבעה הכלל עולמית על הפיכת ירחמיאל לשליט העולם עברה ברוב חסר תקדים.
הבטתי על המשרד המרווח החדש שלי, גבוה בפסגת בירת העולם המאוחדת, ופלטתי אנחת רווחה. כסגן שליט העולם, היה לי את הכוח שכל אדם יכול היה רק לחלום עליו, אולם דבר אחד היה חסר לי. השפלתי מבט אל הפירמידה שעמדה על שולחני, אחד משלושת מחשבי הקוונטום היחידים בעולם, ויצאתי ממשרדי.
נעמדתי לפני דלת משרדה של יונית, חוכך בדעתי, ולבסוף גמלה בי ההחלטה. הכנסתי בזהירות אוזנייה לאוזני, ופתחתי את הדלת.
"יונית," אמרתי, "עכשיו כשאנחנו שולטים על העולם, יש משהו שתמיד רציתי להגיד לך…"
-
אז ככה:
זה היה יכול להיות סיפור מצחיק בטירוף, אם כי לא ^מאד^ מקורי, לו היית משקיע בו מעט יותר. זו דעתי. הבעיה העיקרית כאן, לדעתי, היא שהקורא – הוא אני – לא מאמין לדיאלוגים, וזאת בשתי רמות:
א. סגנון דיבור ארכאי מדי, ממנו סובל גם מספר הסיפור.
ב. הטקסטים ה"משכנעים" הם… לא. דרושה עבודה עליהם. כאן גם טמון רוב הפוטנציאל הקומי של הסיפור, והוא מוחמץ, לדעתי, היות והדיאלוגים הנ"ל לא מפותחים מספיק.זהו. חזור עשרה צעדים אחורה ושלם 50 ל"י מס בולים.
-
משעשע מאוד. הסוף במיוחד מוצלח, דווקא בגלל שהוא כל-כך צפוי – אולי בגלל ההכנה הטובה למשפט שהגיבור אומר ליונית.
אני חייבת להסכים עם NY בקשר למשפטים שהמחשב מפיק. אם אתה נותן דוגמה למכשיר שמסוגל לשלוט על תגובות של אנשים, אז תן דוגמה חזקה, או לפחות מפתיעה. עוד משהו שהפריע לי בהדגמה זו העובדה שהמחשב נתן לגיבור הוראות (להוציא את האוזניה). יכולת כזו לא היתה כלולה בתיכנות שתיארת.
דבר אחרון וקטנוני לא פחות – המשפט הראשון ("מלאה מלאת…") בילבל אותי על ההתחלה. אני מבינה את משחק המילים ואת הרצון שלך להראות את הגיחוך שבמצב כבר בפתיחה, אבל לפחות תוסיף שם פסיק. בפורום שבו לא ברור אם הסיפורים עברו הגהה, כמעט סגרתי את החלון במחשבה: "לא עוד אחד…"
תודה, יעל
-
> אני חייבת להסכים עם NY בקשר למשפטים שהמחשב מפיק. אם אתה נותן
> דוגמה למכשיר שמסוגל לשלוט על תגובות של אנשים, אז תן דוגמה חזקה,
> או לפחות מפתיעה. עוד משהו שהפריע לי בהדגמה זו העובדה שהמחשב נתן
> לגיבור הוראות (להוציא את האוזניה). יכולת כזו לא היתה כלולה
> בתיכנות שתיארת.אם הייתי יכול לחשוב על משפטים חזקים שכאלה, לא הייתי משקיע את זמני בכתיבת סיפור שכזה, אלא הייתי יורד לרחוב, לא?
וקיבלתי בקשר לתכנות. לי נראה טריוויאלי שאם המחשב יכול לחשוב על משפטים, הוא גם יכול לגבות אותם במעשים- אבל אני ארחיב את היכולות שלו.
>
> דבר אחרון וקטנוני לא פחות – המשפט הראשון ("מלאה מלאת…") בילבל
> אותי על ההתחלה. אני מבינה את משחק המילים ואת הרצון שלך להראות
> את הגיחוך שבמצב כבר בפתיחה, אבל לפחות תוסיף שם פסיק. בפורום שבו
> לא ברור אם הסיפורים עברו הגהה, כמעט סגרתי את החלון במחשבה: "לא
> עוד אחד…"פסיק יהרוס במידת מה את משחק המילים, אבל אני אנסה לשנות אותו אם זה יפריע לעוד אנשים.
-
עם כי אינני בטוח שמבחינה תחבירית אמור באמת להופיע שם פסיק.
בנוגע לשאר הסיפור. העלת חיוך על בדל שפתי. (אל תתלהב הסיפור לא היה יותר מידי מצחיק).
הערות:
1. המשפטים שמפיק המחשב אינם אמינים. המשפטים חייבים להיות או מוזרים להפליא (כדי לתאר את הקשר המסובך בין המעשים שלנו לגורמים שהביאו להם) או שנונים להפליא (כדי להסביר למה היא קיימה איתו יחסי מין). הצעה שלי שמוט את כל עניין מסירת האוזנייה.
2. כיוון שהסוגיה המדעית המוצגת בסיפור שלך מופרכת מראש (המוח האנושי הנו מורכב מידי כדי לדבר בכלל על להבין אותו), שכתב את העלילה כך שתתרכש בעתיד.
כמו כן למען אמינות הסיפור תן לו בסיס מדעי כל שהוא. אתה לא חייב להיות מייקל קריצ'טון, רק לשקר בצורה משכנעת.בהצלחה בהמשך
יהודה -
למרבה הצער, הפורום שלנו לא תומך בעניין. אך כדאי לציין שבבואכם להגיש סיפור לפרסום (באתר, במימד או במקומות אחרים), חשוב שכל מלה שאינה ברורה מיידית לקוראים תהיה מנוקדת. הדבר יכול לחסוך הרבה עגמת נפש.
באשר למשפטים וליכולות המחשב – איני בטוח כי צריך להרחיב את יכולת המחשב, אך בהחלט דרוש פירוט רב יותר בדיאלוגים של השכנוע. כל הפוטנציאל הקומי של הסיפור נמצא שם. אין זאת שאתה צריך למצוא דרך *אמיתית* לשכנע את הבחורה – היא צריכה רק להתאים להגיון הפנימי של הסיפור. עדיין, יש לך כאן מקום רב לשעשועים. אולי אנסה, מאוחר יותר, אם יהיה לי זמן, להביא דוגמה. -
אבל שימוש במחשב על מנת לחשב באופו סטטיסטי מהי התגובה אשר בסבירות הגבוהה ביותר תגרור תגובה רצויה אחרת, בעיקר כאשר יש מאגר מידע גדול מספיק ומחשב חזק מספיק בשביל לשקלל את כל הנתונים לא נראה לי בעייתי מדי, ואפילו לא דורש שהסיפור יתרחש בעתיד- כל עוד יש "מחשב קוונטום" שמסוגל לעשות את זה. הדבר היחיד שדורש סספונד הוא ההצגה של המוח האנושי כמכשיר שמגיב בצורה ידועה לגירויים חיצוניים.
בקשר לדיאלוג? אני יכול לעבוד עליו. הייתי שמח לקבל הצעות, בכל מקרה.
-
נורא לא אמין, אבל חמוד.
לדעתי כדאי היה קודם כל להעיף את הישיבה הזו. יש לה את תחושת ה"דמויות מדברות על דברים שהן כבר יודעות כדי שהקורא גם ידע מזה".
עדיף להעביר את המידע כמונולוג של הגיבור לקוראים באופן ישיר.הקטע עם האשה היפהפיה גם נראה קצת לא ריאלי – אבל את הרעיון אהבתי. ממש מתוק.
דרך אגב, למה הם היו צריכים את ירחמיאל כבוס שלהם? אחרי שכבר היה להם המחשב, הם יכלו להפטר ממנו בקלות ולהפוך לשליטים בעצמם. אלא אם כן הם לא רצו את כאב הראש. תמיד יותר טוב להיות סגן. היה כדאי להכניס מילה בנושא – אולי להראות שהם משתמשים בירחמיאל כדי לקדם את עצמם בצורה יותר נוחה.
אבל בסך הכל, סיפור ממש חמוד. הרבה יותר מוצלח מהקודם.
-
נו, בהחלט הישיבה היא "כפי שאתם יודעים". בגלל זה היא בצורה של ישיבה בירוקרטית, ולא בשיחה בין השלושה. בישיבה בירוקרטית אפשר ורצוי לחזור על מה שכולם יודעים, ראי את אסיפת האגודה האחרונה. דווקא מונולוג לקוראים נראה מאולץ יותר.
ועוד משהו קטן- מבחינת שאר האנשים שבחברה, מחשב הקוונטום הוא פרויקט לגיטימי לחלוטין, גם אם תחת הביזור והסודיות שבד"כ יש להמצאות חדשות עד להוצאת הפטנט. יש לו תקציב, יש לו עובדים, הוא בסופו של דבר יעבור לחברי הדירקטוריון ולבעלי המניות. רק ירחמיאל מתכוון להשתמש בו למטרות אחרות.
הקטע עם האישה היפהפיה באמת אמור להיות לא ריאלי. בפירוט קל, משפט הפתיחה נועד להסיט את השיחה למצבים בהם המחשב יוכל לנתח את ה"אישיות" של הבחורה, כלומר לחשב את ההסתברויות האישיות שלה, ולגלות למשל שהיא אישה שתשכב עם גבר רק בשביל שארוסתו תקנא (ואל תנטפקו שלא היה לו מספיק מידע בשביל להסיק את זה- לכן זהו מחשב קוונטום). אני מודע לעובדה שהדיאלוג לא אמין. ו"מתוק" זו באמת לא התגובה שציפיתי…
להיות בשיא פירמידת הכוח בשלטון אוטוקרטי זה טוב, להיות השליט הרשמי זהו כאב ראש. מלבד זאת, נאמנות תאגידית היא משהו עמוק בחברה הזאת- אם ירחמיאל הוא הבוס של הפרויקט, הוא יהיה הבוס מעתה והלאה. הם באמת לא משתמשים בירחמיאל, הם באמת רוצים שהוא ימשיך להיות הבוס שלהם- כאשר הם מתכננים מראש שהוא לא יוכל להדיח אותם. את הפרטים האלו יכולתי להכניס, אבל הם פחות רלוונטיים, והייתי מעדיף שלא לסבך את הסיפור כך.
-
וזו בדיוק הנקודה – אין משפטים חזקים כאלו, לפחות ברוב המקרים.
משפטים מילוליים הם לא הדבר העיקרי שמושך אנשים זה לזה. כמה מאיתנו באמת זוכרים את המשפט הראשון שאמר/ה לנו אהוב ליבנו. בד"כ הרמות הגבוהות של אדרנלין שמופרשות בשעת התרגשות גורמות לשרירי הפנים והשפתיים להיות רפויים יותר והדיבור נעשה משובש.
הסיפור שלך מעמיד את האחריות ליחסים בין גברים לבין נשים על גברים, כלומר, תלוי במידה רבה במשפט המפתח שמספק הגבר. וכאן אני רוצה להעלות שאלה: האם היחסים הללו תלויים באמת בטיבו ובאופיו של משפט המפתח? או בתגובתה של הבחורה למשפטי מפתח לא מוצלחים במיוחד.כמו כן, ראה את משפטי "המפתח" שבתחילת הסיפור: "מלאה מלאת חיים…" (היא כל כך מלאה שצריך לכתוב את זה פעמיים או שהיא כל-כך מלאת חיים שהיא ממש מלאה במלאות החיים שלה).
כשאתה מפרסם מודעה (שידוכים הכרויות או אפילו מכירת מכונית) עליך לשקול מילים (כי אתה משלם לפי מילה) ולא לספר סיפורים ("אשתי בקשה ממני לערוך אודישנים"). מכאן שמודעה בעיתו דומה מאוד באופיה למשפט חזק. ובמקרה זה (כפי שהעדת בעצמך) אתה נתקל בקושי.המבחן שערכו הנסיינים – אם אינני טועה קראת לו תגובות הסתברותיות לגירויים מילוליים. האם לדעתך, כל אדם שישמע את המילה "שוקולד" יגיב באותה צורה? או אפילו בצורה דומה? האם אדם אחד יגיב למילה שוקולוד באותה צורה בכל פעם שישמע אותה? (למשל פעם אחת כשהוא רעב מאוד, פעם אחרת לאחר שזלל שלוש מנות של האגן-דאז, ופעם נוספת לאחר אכילת ארוחה מלאה ללא קינוח).
שלמקו, בתור ביולוג אני מצפה ממך ליותר
-
אחד המרקסים אמר פעם שכל משפט יכול לקבל משמעות שונה לחלויטין אם מלווה אותו קריצה או שתי הרמות גבות מהירות. כך שלא תמיד תוכן המשפט הוא זה שמעביר את המסר. אם כך, המסר מתקבל על-ידי איזשהו "מצב רוח". האם ניתן לייצר מצבי רוח? האם ניתן לגרום ליפהפיה שלך מהסיפור לחוש אהבה עד כדי כך שמשפט בנאלי כמו: "איזה כיף הקיץ הזה" יגרום לה להתאהב כד כלות באומר המשפט?
בוא נראה איך "יוצרים הגיון" לרעיון הזה:
אם "מצב רוח" יומר פעילות מוחית מסויימת.
ואם פעילות מוחית מתבטאת בתנועות מטען חשמלי (זרם חשמלי) במוח
ואם זרם חשמלי יוצר שדה חשמלי מסביב למוח
הרי שניתן לייצר את הזרמים המצאימים על-ידי השראת השדה החשמלי המתאים.
מכאן, שהמכשיר יכול להיות כזה שמייצר שדות חשמליים מסויימים, ויכול למקד אותם למטרה (אדם) מסויימת.
-
