- This topic has 13 תגובות, 9 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, חודש 1 by
.
-
תגובות
-
-
אלון נעל את דלת החנות מאחוריו וחייך אל השמש השוקעת. עבר עליו יום מוצלח במיוחד. הרבה אנשים היו מוכנים לשלם לו כסף טוב כדי לשמוע שבקרוב הם יתחתנו, או ילדו, או יקבלו כרטיס זוכה בלוטו. כמובן שעבור המקרה האחרון, אלון לא טרח לציין שסכום הזכייה לא יכסה אפילו את העמלה שלו.
"אלון גשר?"
אלון הסתובב אל הדובר: שוטר צעיר במדים שהביט בו בפנים חמורות. זה היה ברור שמשהו מאוד מטריד את הבחור. אלון כמעט הצטער לדחות אותו, אבל שוטרים, ובמיוחד צעירים, לא הרוויחו מספיק כדי להיות לקוחות טובים במיוחד. "מצטער, סגרתי להיום," אלון אמר. "תחזור מחר."
"אתה אלון גשר?" השוטר חזר על שאלתו.
"כן, אבל…"
לפני שאלון יכול היה להשלים את התשובה, השוטר תפס את יד ימין שלו וסובב אותו בכח. מתכת קרה הקיפה את שני מפרקי הידיים שלו, והוא הרגיש אותם נמשכים אחורה אל עבר השוטר.
"אתה עצור באשמת רצח אלי מגדה," אמר השוטר תוך כדי גרירת אלון לעבר ניידת שחנתה בסמוך. הוא דחף אותו בגסות לעבר הדלת הפתוחה ופקד עליו להכנס.
"בעדינות איתו," אמר קול מוכר מהמושב הקידמי.
אלון התכופף אל הניידת כדי לזהות את הדובר. "פקד גימזו!" הוא קרא. "יכולת להגיד שאתה צריך אותי. מה זו הבדיחה הגרועה הזאת?" השוטר הצעיר שעמד מאחוריו ניצל את ההזדמנות כדי לדחוף אותו כל הדרך פנימה.
"זו לא בדיחה," גימזו אמר. הוא הנהן לשוטר, וזה סגר את הדלת אחרי אלון.
"אתה לא באמת חושב שאני הרגתי מישהו," אלון אמר, ספק בשאלה ספק בתחינה.
גימזו התבונן בו רגע ארוך, גבותיו מכווצות בריכוז. "נדבר על זה בתחנה," הוא אמר, ואלון ידע שזה סופי. את המשפט ^הזה^ הוא כבר שמע ממנו קודם.
—
חדר החקירות נראה בדיוק כמו תמיד: קירות נטולי חלונות, אחד מהם מכוסה במראה גדולה, שולחן עם פורמייקה קצת מתקלפת, שלושה כסאות ירוקים, ולא מספיק נורות נאון כדי להאיר את החלל. בכל זאת, היה משהו שונה. הפעם, אלון לא יכול היה לצאת ולהכנס כרצונו. אמנם גימזו דאג לו לכוס קפה, אבל התחושה היתה לגמרי שונה. המקום שמעולם לא הפריע לו במיוחד פתאום הרגיש קטן ומחניק.
גימזו התיישב מולו ונשף על הכוס שלו, מעלה אדים עתירי קפאין לאויר הדחוס. "אתה יודע במה אתה מואשם," הוא אמר.
"אני לא הרגתי אף אחד," אלון אמר, מנסה להזכר מאיפה השם 'אלי מגדה' מוכר לו. אולי הוא קרא על הרצח בעיתון ונתקל בשם.
"אתה עזרת לנו למנוע יותר מרצח אחד," גימזו אמר, מתעלם מההצהרה של אלון ומהנושא. "אני זוכר לפחות שישה מקרים בהם תפסנו את החשודים עם הנשק ביד, ועוד עשרות פעמים שהיה לנו ברור שתפסנו את הבן-אדם הנכון, למרות שהיה יותר קשה להוכיח את זה." אלון הנהן, מחייך בסיפוק. המשטרה שכרה את שירותי החיזוי שלו לעיתים קרובות, והוא תמיד סיפק את הסחורה. הם אמנם שילמו פחות מלקוחות פרטיים, אבל לעשות עסקים עם המדינה זה היה תמיד טוב.
"אלי מגדה בא אליך לייעוץ הבוקר," גימזו אמר, ואלון נזכר בלקוח הראשון של היום. אידיוט קמצן שלא ממש האמין ביכולת שלו לראות את העתיד. "אתה אמרת לו שהוא עלול למות בקרוב, אבל סירבת לומר לו איך להמנע מכך." גימזו לקח לגימה מהקפה ובחן את התגובה של אלון. קודם הניצוץ של הזיהוי בעיניו, ואחר-כך עיקום האף.
"נכון," אלון אמר. "יעצתי לו בחום לקבל חיזוי יותר ממוקד, אבל הוא לא רצה. הוא אמר כל מיני דברים לא יפים על מגידי עתידות בכלל, ועלי בפרט. הוא כמעט שבר את הדלת כשהוא יצא."
גימזו הטיח את הכוס בשולחן. הוא פנה לדפדף בתיק שמולו, וסגר אותו בחבטה. "מגדה קרא לך סחטן," הוא אמר. אלון הנהן בשפתיים קמוצות. "הוא צדק, וגרוע מכך. אתה דרשת ממנו עשרים אלף שקל כדי להמשיך בחיזוי. כשהוא סירב, אתה נמנעת מלעזור לו. הוא יצא מהחנות שלך, התקשר עצבני לאישתו בפלאפון, ועשה תאונה חזיתית. הוא נהרג במקום ושני נוסעים ברכב השני נפצעו קשה. אתה ידעת איך למנוע את התאונה, אבל בחרת לא לעשות זאת. הכל בגלל בצע כסף."
"אני לא בדיוק ידעתי איך למנוע את התאונה," אלון אמר. הקול שלו היה צלול ורגוע, בניגוד לפקד שצעק לתוך הפנים שלו רגע קודם. "אני רק ידעתי שהוא עומד למות. לא ידעתי בדיוק איך ומתי. פרטים כאלו מדוייקים דורשים רמת ריכוז שאני לא מגיע אליה בחיזוי רגיל. בגלל זה אמרתי לו שכדאי לו לשלם עבור חיזוי יותר מדוייק."
"עשרים אלף שקל?" גימזו היה צרוד מרוב צעקות.
"מחיר פעוט עבור חיים של בן-אדם," אלון אמר בחיוך. הסיסמא הזו כבר שיכנעה יותר מאדם אחד לשלם.
"וכשהוא לא רצה, פשוט נתת לו ללכת אל מותו?" גימזו שאל, מניד את ראשו מצד לצד.
"מה רצית שאני אעשה? שאני אתן לו חיזוי בחינם?"
"כן!"
אלון הביט בפקד הנזעם בעיניים פעורות בפליאה. "אה," הוא אמר. עברו רגעים ארוכים לפני שחשב על עוד משהו להגיד. "למה?"
"כי זו חובתך למנוע מוות אם אתה יכול."
"אני יכול למנוע הרבה מקרי מוות," אלון אמר ונאנח. "כל יום אני עובר ברחוב עשרות אנשים שעתידים למות מוות לא טבעי. אני אמור לעצור ליד כל אחד מהם ולתת לו חיזוי בחינם? אני אתמוטט מתשישות לפני שיעבור שבוע."
"לא כל אחד," גימזו אמר. "אבל מגדה היה לקוח שלך. הוא שילם לך עבור החיזוי."
"והוא קיבל תמורה מלאה עבור הכסף שלו. זו לא אשמתי אם הוא בחר לא לקנות חיזוי יותר מדוייק. אם בן-אדם הולך לרופא, ואחר-כך לא לוקח את התרופות שהרופא רושם לו, זו אשמת הרופא שהוא מת?"
המבט בעיני גימזו עבר את גבול הכעס, ונראה כמעט כמו שנאה. "רופא לא מבקש עשרים אלף שקל עבור התרופות," הוא אמר.
"באמת?" אלון צחק בזלזול. "למזלך אתה לא צריך תרופות שלא מוכרות בסל הבריאות. עשרים אלף זה כסף קטן."
בכבידות, כאילו הקפה בבטנו שקל מאה קילו, גימזו קם ויצא מהחדר. אלון ידע טוב מאוד מה התרחש בחוץ. הוא השתתף במספיק חקירות מהצד השני של החוק. פקד אחד ושניים או שלושה עורכי דין עמדו מעבר לקיר המראה והתווכחו על האפשרות להגיש נגדו תיק אישום. אלון התגבר על הדחף לנופף להם לשלום, ונשען אחורה בכיסא שלו. התהליך יכול היה לקחת זמן רב.
לשמחתו, אלון לא היה צריך לחכות יותר מדי. גימזו נכנס לחדר בפנים סמוקים לאחר כמה דקות בלבד. "אין שום דבר בחוק שמחייב אותך לנסות לחזות את מותו של אדם כדי להזהיר אותו," הוא אמר, והטון שלו הבהיר שהוא היה רוצה לשנות את החוק. "אתה חפשי ללכת, אבל אני מקווה שבפעם הבאה הכסף לא יעוור את ה"עין השלישית" שלך."
בלי לומר דבר, אלון קם וצעד לאורך המסדרון החוצה לאויר הלילה הקר. ליד הפתח שכבה קבצנית זקנה שהתחילה ליילל כשעבר לידה. אלון עצר להסתכל עליה, ואז פלט קללה עסיסית שלא היתה מכוונת אליה, אלא אל העולם בכלל ואל האירוניה שעמדה בבסיסו. הוא ניגש אל האישה והתכופף לעברה. היא רטנה בקול רם יותר כשגילתה שהוא לא מציע לה כסף.
"תעברי למקום אחר," אלון אמר, ולא היה בקולו משום הצעה. "בעוד חצי שעה מישהו ינסה לפוצץ את תחנת המשטרה הזאת עם רימון. הוא לא יצליח, אבל הכניסה תפגע קשה." האישה הסתכלה בו בעיניים מכווצות, כאילו מנסה להחליט אם הוא שפוי. אלון נתן לה דחיפה קלה והוסיף: "עופי מפה!"
בסיפוק, אלון ראה את האישה אוספת את מעט חפציה ומתרחקת מפתח התחנה. היא לא עשתה שום דבר לאף אחד; לא מגיע לה למות. לא כמו הנאחס הקטן שדיבר אליו בזילזול בבוקר. אלון חייך, בטוח שהמחשבה האחרונה שעברה לאלי מגדה בראש היתה: "המניאק צדק."
-
-
אהבתי את הסיפור, בעיקר לקראת סופו.
אמצע הסיפור היה מעט מתיש (עבורי לפחות) משום ששיחות מהסוג שתארת אינן נעשות (לעניות דעתי,) בין חוקר במשפטרה לבין החשוד, אלא בין התובע לבין עורך-הדין. השאלה העולה כאן היא מהותית מאוד ("עד כמה רחב הוא החוק המחייב אנשים למנוע את מותם של אנשים אחרים"), הרבה מעבר ליכולתו ולהשפעתו של חוקר משטרה.הסך הכל – נהניתי ואהבתי
-
לא רע בכלל. לא ראיתי את דו"ח מיעוט, אבל כבר בהתחלה ידעתי שזה דומה במידה מסויימת. לא הפריע לי ממש, כיוון שהקונספט של חיזוי מוות הוא לא העניין כאן, אלא האתיקה שלו (אתיקה של מוות ידוע מראש? הממ…)
השאלה האתית שאת מעלה מעניינת. בפרט הדיאלוג העוסק בה אמין, עד כדי כך שמצאתי עצמי מסכים עם כל אחד מהטיעונים בתורו, ומחליף עמדות כמו מטורף (לא ממש, אבל קרוב לזה). טוב מאוד.
קצת לא ברור לי הרקע: האם אלון הוא היחיד בעולם עם יכולת חיזוי כזו? אם כן, למה הוא לא תחת בידוד קפדני של השב"כ, באזיקים, ותחת היפנוזה? אם לא, למה העניין לא הוסדר עדיין בצורה גלובלית (איגוד החזאים, חוקים בינ"ל לגבי חיזוי מוות וכו'). לא קשה למצוא תשובה מספקת לשאלות האלה, ורק הצגה קצרה, או אפילו רמיזה לכך, הייתה מספיקה במקרה הזה.
לגבי הסוף, לא ממש ברור אם יש כאן איזו תובנה חדשה או לא. הוא מנוסח כאילו יש בו משהו חשוב או פואנטטיבי, אבל אני לא מצאתי…
בסך הכל, טוב מאוד, גם אם קצת חסר.
-
יעל, אז ככה: קודם כל מאוד אהבתי את הסיפור שלך. הוא כתוב, לפי דעתי, בצורה טובה.
מאוד אהבתי את הדרך שבה הצגת את הגיבור שלך, אלון: לא בן אדם נדיב במיוחד, אבל גם לא אכזרי. היה בזה משהו מאוד אמיתי. אהבתי את השאלה המוסרית שמוצגת בסיפור שלך ואיך שאת מעבירה את שני צידי המטבעהכמה הערות קטנות:
1. נראה לי טיפה מוזר שאלון נעצר והובל למישטרה עם אזיקים רק בגלל שסרב לתת בחינם שירות שעשוי למונע מוות של אדם אחר. הרי הוא לא מסוכן בשום דרך לציבור.
2. אי מניעת רצח לא יכולה להיחשב כרצח.
3. לא הסברת איך איך המשטרה ידעה על כל מה שהתרכש בחנות של אלון כ"כ מהר אחרי שמגדה נפטר -
-
-
רגע אחד – לא התכוונתי לדרוך על יבלות או משהו, או להכניס פוליטיקה לפורום. SORRY
רק רציתי להביא תקדים – לפי חוקי המדינה, עצם ההזהרה מפלילה את גיבורינו בידיעה
על פשע ולכן "באי מניעת פשע" .
הוא יכול לצאת זכאי (אולי) על המקרה הראשון כי זה מוגזם לדרוש ממנו "להרוג את עצמו" במאמץ לפרש סימנים לעתיד, אבל אם הוא יודע ושותק – זה כבר "סיוע לדבר עברה".
עד כאן פרשנות .חוץ מזה סיפור חמוד. ישר כוח !
-
טרם ראיתי את דו"ח מיעוט, אבל ראיתי את הטריילרים, ויש סבירות מסויימת שהסיפור הושפע מהם. מבטיחה ללכת לראות בקרוב
.*שלמקו:* אתה צודק. הסוף באמת מאוד צפוי. ניסיתי שני סיומים אחרים, אבל אחד היה מדכא מדי, והשני דביק ולא אמין, והחלטתי ללכת עם זה. למרות זאת, הייתי שמחה לחשוב על משהו יותר מקורי.
*בן רוט:* אני חושבת שכיוון שקיימת היכרות קודמת בין החוקר לאלון, יש סיכוי שהם ידברו על האישום ביניהם. לעומת זאת, אני מבינה קטנה מאוד בהליכים משפטיים, אז יכול להיות שאני לגמרי טועה.
"אבישי:* מאוד צחקתי
. הרעיונות שאתה מעלה יכולים להיות כיוונים מאוד טובים לפיתוח הסיפור הזה לאורך של נובלה או רומן. בעניין הסדרת החזאים – מגדה לא האמין לאלון, ולכן התאוריה בבסיס הסיפור היא שהיכולת לחזות את העתיד עדיין שנויה במחלוקת (אם כי פחות מאשר היום).*יהודה:* מאוד מועיל לי לדעת שאתה חושב שהדמות בנוייה טוב. פחות ניסויים בתחום הזה בסיפור הבא, ויותר התרכזות בדברים אחרים. עד כמה שאני יודעת, הנוהל הוא לשים אזיקים כאשר הפשע נוגע לחיי אדם, אבל אני לא בטוחה. החוקר אמר (רמז) לאלון איך המשטרה גילתה את הקשר שלו למגדה – הוא התקשר לאשתו להתלונן על אלון כמה דקות לפני שנהרג.
*UV:* אתה צודק. היה לי את המקרה של מרגלית הר-שפי בראש כשכתבתי את הסיפור.
-
באמת סיפור חביב. מצטרפת למה שכתבו לפני.
לגבי המעצר, אני ממש משוכנעת שלא היתה עילה חוקית לעצור אותו – בטח לא על רצח. במקרה כזה הרבה יותר סביר שהוא היה מזומן לחקירה במשטרה. הרי בסופו של דבר אף אחד לא האשים אותו ברצח, אפילו לא באי מניעת פשע (כי תאונה היא לא פשע). אפילו בגרימת מוות ברשלנות אי אפשר להאשים אותו.
הקטע הזה קצת הפריע לי. היה עדיף אילו היית הופכת את התאונה להתנקשות באיזה עבריין שאותו מגדה נפגע ממנה בטעות או משהו כזה. אז אפשר היה להבין למה המעצר (כי יש רצח).הסוף דרך אגב, אמנם נותן את הטוויסט היפה, אבל היתה לי איזו בעיה איתו. אולי כי לא ציפיתי לאופי האמיתי של אלון. בכל אופן, אל תשני. הוא סוף טוב. (וטוב שהוא מטריד).
-
-
-
סיפור חמוד, כתוב לא רע ומעביר את הנקודה מצויין. אהבתי
הצורה שבה אתה מעביר את הדילמה האתית יפיפיה – מצד אחד, העובדה שהוא יכל למנוע מוות משגעת את השוטר שמכיר את היכולות שלו. מצד שני – על מי נופלת האחריות? על האדם שסירב להקשיב לאזהרה או על זה שיכל לתת שירות נוסף בחינם לאדם שלא רוצה בו, ונמנע?
ככה אני אוהבת את סיפורי הדילמה שלי – לא פלצניים מדי, לא מוגזמים ולא פותרים את הדילמה ודוחפים לך פתרון אחד לגרון.
גם התוספת בסוף חמודה – אדם שהוא לא מרושע יעשה בדיוק את אותו הדבר כשהוא מושפע מהאירועים האחרונים, והעובדה שהוא לא השתכנע לגמרי אבל עשה מה שעשה אמינה מאוד מאוד.מה אפשר לשפר? אפשר להבהיר איך המשטרה יודעת מה שהיא יודעת. ההשערה שלי היתה שיש להם שם ציטוט תמידי כדי לגלות מקרי פשע שהוא חוזה, אבל כל הסצינה תהיה מנומקת יותר אם נדע בבטחון את הפרט הזה. אפשר גם לסגנן טיפה יותר את הדמויות – להבהיר למה זה כל כך משגע את גימזו שהוא לא מנע את הפשע, לתת לחוזה העתידות טיפ-טיפה יותר דמות.
אבל אני לא יודעת אם הייתי משנה את הסיפור הזה, ספיציפית – יש לי הרגשה שהוא יאבד מהמיקוד שלו אם תרחיב אותו, ודווקא המיקוד עושה אותו טוב. אולי זה יעיל יותר בתור עיצה לעתיד – תני טיפה יותר דמות לדמויות וטיפה יותק הנמקה למעשים שלהם.
סך הכל – טוב עד כדי מצוין -
-
