עפר

[טרי רוז]

"איזו אורחת יש לנו פה היום," ממלמל אלהים, "כנסי כבר, מה שלומך אדמה חביבתי? את נראית מהממת מתמיד, איך את מצליחה לשמור על גזרה כזו? ואילו שרירים, ממש רקדנית, כמו שאני אוהב."
טרה דירט לבושה בשמלת ערב חומה מרתקת ושערה מבשם בניחוח רחוק. מחייכת היא חיוך מתוק "הגיע אליי מזכר שככה אתה אוהב אותנו היום, רזות וצנומות, וחוץ מזה הנסיבות, אתה יודע."
"אני חושב שאני זה שיצר אותן יקירתי. תשתי עמי?"
"כמובן."
אלהים רוקד עם הגברת, נפשו מהמשקה מסתחררת ואולמות גן עדן בוהקים. טרה מובילה בריקודה את אלהים למשרדה, נותנת עט וחבילה של מסמכים ובחיוך אומרת "אני צריכה על זה חותמת."

אלון נוסע אל השוק במכונית הישנה שלו עם הרדיו פתוח כמו שהוא עושה בכל יום הגורם לו לחשוב למה עדיין לא התאבד כי לפי דעתו המצב קשה. הוא לא טוען שזו אשמתו המיוחדת של מישהו למרות שמדי פעם הוא מאשים אדם זה או אחר אך זמן קצר לאחר מכן שוכח מכך ולכן לדעתו זה לא נחשב. הרדיו תמיד פולט שטויות "אלו? זה עובד? כאן צבא המהפכה הקרייתית. היי חבר'ה צ'מעו קטעים אנחנו ברדיו. אנחנו שמחים לבשר שהצלחנו לקרוע ת'תחת של הממשלה כאן ועכשיו אנחנו בשלטון, מה? רגע האיכקוראים לו רוצה לדבר." קול הערס מתחיל להשמע מרוחק "תעשה את זה מהר כי כולם פה רוצים לדבר ברדיו, יש?". לפתע רואה אלון את חברו נוסע במכונית שלידו "אורן, מה נשמע? תפתח ת'רדיו, יש איזה פיגוע חדש או משהו." הקול ברדיו מתחלף וגם האדם החדש נשמע כמו פושע קטן "שלום לתושבי מדינת ישראל, אני דוב ארון, דובר מפלגת הקריות המאוחדות ואני למעשה האדם שיצליח להעביר לכם את מה שהחבר'ה האלה רוצים. כמו שהבנתם אנחנו עכשיו בשלטון ומכיוון שחיסלנו את הצבא, המשטרה ורוב השב"כ אין לכם האזרחים יותר מדי מה לעשות בקשר לזה, אך אל דאגה – אנחנו מבטיחים לשלוט בחוכמה ולא לעשות דברים מלוכלכים כמו שכל הממשלות האחרות עשו. החוק הראשון אותו אנחנו מחוקקים הוא ששטרות הכסף יוחלפו בקליפות של שום. אנחנו חשבנו על זה הרבה והגענו למסקנה שזה הכי נכון ששן שום יעלה 3 קליפות שום ולפי זה יתנהל המשק, תאמינו לנו, זה יעבוד." קולות מוזרים נשמעים מהמקלט הקטן שבמכונית והקול מתחלף פעם נוספת "אני רוצה למסור ד"ש לדוד מהמתנ"ס, גבר תראה איפה אנחנו וגם ל…" אלון מכבה את המכונית ויוצא אל השוק.

"עגבניה לאדוני? מלפפון? אולי שום? שום דבר? אין דבר." קורא סלע, הירקן בשוק הקטן ביישוב הקטן. "שום לאדוני? אהה הנה אדוני אוהב השום" הוא קורא כאשר הוא מזהה את אלון מתקרב "כמה שום לשים על המשקל? מאה גרם? חן חן לאדוני." מספר האנשים ליד דוכן הירקן הקטן הולך וגדל באופן לא שגרתי, צעקות ההמון נבלעות זו בזו אך מטרתם ברורה, כולם רוצים שום. "לא להדחף רבותי, יש מספיק שום לכולם, שלושה קילו לך אדוני, חמישה לך גבירתי, בבקשה, יש מספיק לכולם." סלע מושך אליו את אלון שעוד לא הצליח להתרחק ולוחש "אתה לקוח טוב, אתה לא רוצה לקנות עוד? תראה, שום היום שווה זהב, אתה לא רוצה עוד? מה אתה אומר?". אלון מביט בו בתהייה "בשביל מה אני צריך עוד שום? 100 גרם בדרך כלל מספיקים לי לשבוע, אפילו שבועיים אם אני חוסך." סלע מושך בכתפיו "אז מי פה רצה עוד שום כן גבירתי זה הכל טרי טרי. מה? כן, גם הקליפות, טריות טריות."

"בואנה אורן, מסריח לך מהפה משהו." אומר אלון במפגש הרגיל בפאב השכונתי. "מסריח לי מהפה? ישתבח שמו, ככה זה באופנה היום" מחייך אורן, "ריח שום כריח מלון טרי. אגב, אתה תמיד שמרת מקום של קודש לשום נכון? פיתחתי כמה מתכונים חדשים בזמן האחרון – אתה לבטח תאהב אותם." מבטו של אלון מתמלא תמיהה "אבל חשבתי שאתה לא אוהב את זה בכלל."
"אהבות משתנות כשם שזמנים שמשתנים, רק האמונה" חיוכו של אורן גדל "נשארת במקומה."

"אזרחים יקרים," מצפצף הרדיו במכוניתו של אלון "קיבלנו תלונות רבות על החורף הקשה, אנחנו רק שבועיים בשלטון ואנחנו לא יכולים לטפל בכל הבעיות שהממשלה הקודמת השאירה לנו במהירות כזו. אנחנו מבטיחים שהחשמל יחזור לזרום כמו שצריך ברגע שיהיה לנו זמן לטפל בזה, חיים תעזוב ת'בחורה מסכנה, תקשיב כתבונצ'יק, זה לא עניינך מה אנחנו עושים איתה! סליחה?" הרדיו פלט קולות יריה "סעמק רוזה תנקי את זה, נמאס לי כבר להרוג כתבים בחיי, אזרחי ישראל – תפסיקו לשאול שאלות מטומטמות בסדר? לא אכפת לי שקודם היה חשמל ועכשיו אין, תשתמשו בגנרטור חירום כמו שיש לנו פה במשרדי הממשלה. יאללה, חיים תכבה ת'משדר בחייך." הנסיעה הרגועה המשיכה בשקט.

"עגבניה לאדוני? מלפפון? שום דבר? אין דבר." קורא סלע בהתלהבות ואלון מתקרב אליו ומבקש כרגיל "מאה גרם שום." סלע מחייך ועונה "אבל אדוני, השום הרי נגמר כבר לפני שבועיים." אלון מביט בדוכן בהשתוממות "אין שום?". "שום כלום" עונה הירקן.
"מה קרה?"
"כולם קנו את כל מה שהיה לי, נגמר השום אפילו לספקים, זה ככה כבר שבוע, שמעתי ששדדו גם את כל השדות, עד שנה הבאה כל אחד יצטרך להסתפק במה שהוא הצליח להשיג."
אלון מתאכזב, הוא חוזר לביתו ולוחץ על מתג האור מתוך הרגל, המנורה נותרת כבויה. מהחלון נראה המפעל הקטן של היישוב ברקע, מקום עבודתו, ותושבי השכונה גוררים קרשים ורהיטים לערמה על יד מדורה, עוד מעט יצטרף אליהם, קר מדי בשביל האדישות שלו. "בסוף אני עוד באמת אתאבד." הוא ממלמל לעצמו "שנה בלי שום?"

"אלו? אם אתם שומעים אותי אז הקשיבו, אם לא אז תפתחו ת'רדיו כי זה חשוב. הגענו למסקנה כאן במפלגה שחסר לנו אוכל, אז אתם צריכים להביא לנו אותו, ממש לא אכפת לנו איך, רק תביאו או שלא יהיה טוב. חיים בחייך תנקה פה ת'משרד, כבר חודשיים שאני מבקש ממך! ותעשו את זה מהר, תעשו תורות או משהו. יאללה ביי."

מדריך הטיולים נעצר בפתח הבניין ופונה אל המטיילים "וכאן רבותיי אנחנו יכולים לראות את שאריות המפעל הקטן של היישוב, כפי שכולכם יודעים לאחר מהפכת השום הפסיקו הפועלים להגיע והמפעל נסגר. השריפה הגדולה" המדריך מסמן מרכאות באצבעותיו "התרחשה כחודש לאחר מכן ועדיין איננו יודעים מה מקורה, המעניין בשריפה הזו היה שכל היישוב התאחד על יד המפעל במשך כל הלילה והראה כשרון נהדר בתפיסת חצי הכוס המלאה כשהשתמש באסון הנורא לחימום." היה זה טיול מאורגן מטעם מועצת היישוב, קהל המטיילים המורכב מאנשי היישוב נוטש אט אט את המקום עקב ידע מוקדם על מה שמדבר המדריך, רק אלון נשאר. המדריך ממשיך בהרצאתו "וכאן אנחנו יכולים לראות…" ומפסיק למראה אלון העומד בדד ומביט בו בחוסר עניין "רק אתה נשארת הא? טוב, אז נראה לי שגם אני אלך."
אלון נשאר לבדו במפעל הישן, מחשבות ההתאבדות עוברות במוחו פעם נוספת. מקום מושלם להתאבד, אף אחד לא יוכל להגיע בזמן כדי להציל אותו, עכשיו רק צריך למצוא את שיטת ההתאבדות. שברי הזכוכית המפוזרים במקום נראו לאלון כמתאימים, דמות לבושה בחום יוצאת מתוך אחד הפתחים ומתחילה לדבר "אלון, תפסיק לחשוב על שטויות, יש לי משימה בשבילך, אני רוצה שתעסוק בחקלאות."
"חקלאות? מה לי ולחקלאות?"
"אני אלמד אותך" אומרת האישה בחיוך מפתה, "כדאי לך."
"למה כל כך כדאי לי?" שואל אלון "ומי את בכלל."
"אתה יכול לקרוא לי גברת דירט" אמרה טרה "ואם תסכים תוכל לזיין אותי כל לילה."
"מסכים."

וכך מתחיל אלון את חייו כחקלאי, טרה יוצרת שיני שום ככל הנדרש לקניית החווה והציוד. אלון חורש את שדותיו הסמוכים ליישוב בימים ודופק את טרה בלילות, מדשן ומזיין, זורע ומשקה, ומיום ליום נהנה יותר מעבודתו. תושבי היישוב הקטן מגלים לאחר זמן מועט את מעשיו ומחקים אותו שכן הוא האדם היחידי העושה משהו עם עצמו וכפי שהאמרה שבימים אלה בכפר מתגלגלת אומרת "המניאק מצא תעסוקה ואפילו לא סיפר לנו הא? אבל אנחנו נראה לו."

"טרה," ממלמל אלהים "כמה נחמד לראות אותך שוב. אני רואה שהשמנת קצת."
"כמו תמיד הנימוסים שלך חסרי תקנה" אומרת טרה בפרצוף חמוץ "אני צריכה להכנס לחדר מכונות."
"מה יש לך לחפש במכונות יקירתי?"
"אני צריכה להרוס את השלטון בישראל עוד פעם, מה אכפת לך בכלל?"
"את עשית את זה? טוב, ואיך בדיוק את מתכוונת להפעיל את המכונות בלי חתימה שלי?" שואל אלהים כשהחיוך על פניו מתרחב.
"הנה החתימה שלך חמור." אומרת טרה ומגישה לאלהים קובץ ניירות. הוא מעיין בהם והחיוך על פניו לא קטן לרגע "בסדר תיכנסי" הוא אומר בטון עליז.
טרה מתבוננת בו בכעס תוך כדי הליכה לחדר המכונות "תראה מה נהיה ממך, מטומטם."
"רגע," אומר אלהים "את גם זו שהפעילה את התש"ר?"
"כן, הייתי צריכה תגובת שרשרת עם החקלאות, אני אכבה אותה בסדר?"
"כן," ממלמל אלהים "באמת הרעש הפריע לי קצת בשבועות האחרונים."
טרה נכנסת לחדר, החיוך על פניו של אלהים קטן מעט והוא מחליט שהגיע הזמן ללכת לישון.

"סליחה" אומר אורן על יד ביתו של אלון "לגבירתי קוראים טרה נכון?" טרה פוסקת מהליכתה ועומדת לרגע "כן, זאת אני, מה אתה צריך?".
"את ראית את האל!"
"סליחה? מה אתה רוצה ממני?"
טרה מתחילה ללכת בכיוון ביתו של אלון "תעזוב אותי מופרע! מה אתה רוצה ממני?"
"שאלות בפי! שאלות כה רבות, אנא!" אורן תופס בשמלתה. היא עוצרת בלית ברירה.
"נו, תשאל!"
"ובכן, האם אהבת האל משפיעה על אהבת האדם?"
"לא, האופנה שלכם לא מושפעת ממה שאלהים אוהב, כל אדם אוהב כרצונו וכן, זה שאתם בצלמו של האל לא אומר שכל מה שמשפיע עליו משפיע עליכם, צאו מהמחשבה המטופשת הזאת כבר."
"אבל, זה לא יכול להיות! חייבת להיות תשובה אחרת!" אורן תופס בכוח את ידה של טרה, סופת עפר אימתנית בוקעת מתחת לרגליו, עוטפת את כל גופו ולאחר דקה כבר אין זכר ממנו, דמעות עומדות בעיניה של טרה והיא ממלמלת לעצמה "אני שונאת אנשים כאלה!" היא מצלצלת בפעמון דלתו של אלון, הדלת נפתחת, מבטו של אלון מופנה לכל כיוון אפשרי חוץ מפניה של העומדת מולו "תראי טרה, אממ, יש לי כרגע יותר מדי בחיים, אממ, ו…"
"בסדר אלון" מחייכת טרה ומוחה את הדמעות "אני מבינה שאני כבר לא מושכת אותך מכיוון שהשמנתי, זה בסדר. אני מודה לך מאוד – אתה עזרת לי בצורה שאתה לא יכול לתאר."
המבט נוחת סוף סוף על פניה "באמת?"
"כן, תראה עד כמה הארץ יפה ופורחת עכשיו, כולם בקטע של חקלאות, הטבע משגשג, אני מאוד מרוצה."
"יש לך איזה קטע עם הטבע הא?" אומר אלון "טוב, בכל מקרה היה נעים להכיר, אהה, אני צריך ללכת לשדה."
"אני אחזור לבקר אותך" אומרת טרה כשהוא מתרחק ממנה.
"כן, יופי. ביי ביי." ממלמל אלון בלי להפנות את מבטו.

"צלם אלהים מסריח" ממלמלת טרה ופונה לביתה שבכוכב גן עדן.

[גל]

הוא מנסה להצחיק, אבל לא כלכך מצליח. ואם אתה לא מנסה להצחיק אז זה בכלל נורא .
לדעתי זה מכיוון שאתה מנסה להיות *יותר מדי* מגוחך.
קשה לי מאוד, מאוד מאוד, לסספנד את המהפכנים המטומטמים שלך (ואת רעיון השום- נו באמת!).

כמו כן – מה תפקידו של אורן בסיפור? התפקיד שלו נראה מאולץ למדי – נראה כאילו הכנסת אותו רק בשביל השיחה עם טרה.
איזו סיבה יש לטרה להרוג אותו? רק כי הוא הרגיז אותה? איך בכלל הוא זיהה אותה? רק כי הוא אדם מאמין?

רעיון ה"טיול" במפעל – למה? אם מצב המדינה כזה גרוע, למה שמישהו יארגן טיול כזה? למה שאנשים מהיישוב בכלל יבואו לדבר כזה? בלתי סספינד, מצטער.

אגב – מה עם שאר העולם?

מעבר לזה : סגנון
– בפסקה הראשונה יש לך קטע פואטיקה ("אלוהים רוקד[…] וגו') וזה המקום היחיד בסיפור שם מופיע קטע פואטי כזה. למה?
– הפסקה השניה מתחילה עם שני משפטים ארוכים מאוד. תנסה לחלק אותם לשניים שלושה משפטים כל אחד.
– תחליט – טרה, או דירט, או אדמה. אל תשתמש בשלושת השמות בסיפור (עדיף אדמה, אגב). זה לא מוסיף כלום ונראה כניסון מאולץ למשחק מילים או משהו.

[טרי רוז]

בקשר לפואטיקה – אין ספק שאת צודקת ואני אכניס עוד אחד או שניים (כלומר אשנה חלק מהסיפור, כנראה בחלקים בהם מופיע אלהים), זה פשוט משנה את האווירה בין שמיים וארץ.

בקשר למהפכניים והשום – את לא אמורה לסספנד אותם. הם אמורים להיות מגוחכים (לא הבנתי לגמרי מה זה לסספנד) בצורה קיצונית (יענו יותר מדי), השאלה היא איך אני מכניס משהו מגוחך לסיפור בלי להפוך את כל הסיפור למגוחך, כי מן הסתם זה הפריע לך וזה אומר שזה לא בסדר.

חשבתי שאם אספר על העובדה שאורן, החבר הטוב של אלון בטעות ראה האשה שמסתובבת כל כך הרבה בזמן האחרון ליד האיש שאורן מסתובב לידו הרבה עושה משהו שמסגיר את העובדה שהיא על טבעית (ואורן מן הסתם מפרש את זה בדרך הכי דתית שניתן) זה יהיה להאכיל בכפית, ולאחר תגובתך אוסיף קטע המסביר את כל העניין.

בקשר לעניין השמות, מילא להוריד את הפעם הבודדת שאלהים קורא לה אדמה, אבל ממתי לתת שם משפחה לדמות זה דבר רע? סך הכל מוזכר פעמיים בסיפור, הייתי רוצה לקבל על העניין הספציפי הזה דעה נוספת לפני שאני משנה משהו.

בקשר לטיול – אני אבליט יותר את העובדה שהאנשים במדינה מתמודדים עם המצב שאין אוכל בכך שהם לא עושים שום דבר מועיל, אנסה להראות את זה בצורה יותר ריאליסטית. כל עניין העבודה הזרה משקף את זה חלקית לפי דעתי אבל זה נושא שלם לדיון אז אעזוב.

תפקידו של אורן, אני לא אתחיל לפרש עכשיו את כוונתי, אנסה לכתוב את זה פשוט בצורה יותר בהירה כך שיבינו את תפקידו.

ואני באמת לא חושב שבכל סיפור צריך לספר בדיוק מה קורה בכל מקום בעולם, אפשר להתמקד בחלק קטן ממנו ולא נראה לי שזה יפגום בצורה כל כך גדולה

תודה רבה על תגובתך (לאן נעלמו כולם?), היא תעזור לי ביותר
לילה טוב

[NY]

זה לא מעניין, בתור קומדיה זה לא משעשע, בתור סיפור זה לא עובד.
בכלל.
למה? כי אתה מתחכם ומסתגנן. מרוב התחכמויות וסגנון לא רואים את הסיפור. מרוב התחכמות וסגנון לא מזדהים עם הגיבורים. מרוב התחכמות וסגנון אי אפשר להבין למה כיוון המשורר, ואם מבינים, מגלים שלא קרה כאן שום דבר מיוחד. מרוב התחכמויות וסגנון אנו, הקוראים, מוצאים עצמנו בסופו של דבר עם 2 דקות קריאה מבוזבזות באמתחתנו, ותו לא.
כבר הוכחת מה אתה מסוגל לעשות לפני סיפור או שניים. נראה לי, עם זאת, כי הביקורות החיוביות סחררו אותך במקצת (אולי לא – כך זה נראה לי) וגרמו לך לנסות לקפוץ מעל הפופיק או משהו. אני ממליץ לך לנסות לכתוב באופן *לא* מתחכם, לשים דגש על *רעיונות* ו*דמויות*.

אה, כן: "הכנסי", לא "כנסי", בשם אללה.

[מאת]

תגובות