יום הולדת שונה

[אלעד]

הקדמה – הסיפור נכתב כמתנה צנועה להייזל וכמחווה לסופר האהוב על שנינו – רוברט היינלין.
חשוב לי להבהיר זאת.
מקווה לקבל פידבקים. תודה, אלעד.

יום הולדת שונה

כשגמרה הייזל לאכול את משולש הפיצה האחרון, היא הביטה בשעון התלוי על קיר סלונה והטלטלה.
השעה הייתה 00:02, מה שאומר שהייזל בת 27 באופן רשמי כבר 2 דקות.
הייזל נאנחה ופינתה את מגש הפיצה הריק משולחנה, אספה את כוס הקולה המלאה למחצה והשליכה אותם לתוך ממחזר האשפה השוכן במטבח.
היה זה ממחזר האשפה הזה (בעצם, דגם ראשוני שלו) שמימן להייזל את הדירה הזו בשדרות מאדים.
מלקק הפרווה האוטומטי לחתולים מימן לה את מכוניתה הראשונה והשטיח דוחה האבק מימן לה את תקופת לימודיה בקולג' שבלונה.
אולם, הייזל לא חשבה על כל זה כעת. כול שרצתה היה לפרוש למיטתה ולישון שכן מחר, בעצם היום, מצפה לה יום ארוך, מעייף ומשעמם.

*******

"כניסה בלתי-מורשית למתחם 3! כניסה בלתי-מורשית למתחם 3! הייזל! התעוררי!!! כניסה בלתי מורשית למתחם 3! מפעילה תוכנית 'מים קרים בפנים' משתמשת בקוד עקיפה למקרי חירום".
פרץ אדיר של מים שנפל על פרצופה של הייזל חייב אותה לקפוץ בבהלה ממיטתה.
"עליזה, מה לעזאזל קורה פה?" שאלה הייזל בעצבנות.
"זיהיתי כניסה בלתי מורשית למתחם 3" אמרה עליזה "הפורץ הוא גבר, כנראה בשנות העשרים לחייו, גובה 1.92, משקל גוף מוערך 78 ק"ג, אינו נושא כול כלי נשק. צבע שיער…"
"בסדר, בסדר, הבנתי. הזמנת כבר את יחידת האבטחה של הבניין?"
"יחידת האבטחה אינה זמינה כעת" ענתה עליזה בקול הרגוע ביותר שיכלה לזמן.
"מה זאת אומרת לא זמינה? על מה אני משלמת להם? לא משנה! הפעילי תוכנית 'אורח בלתי רצוי'. עליזה, אני אומרת לך 3 פעמים".
"תוכנית 'אורח בלתי רצוי' הופעלה. דלתות הכניסה הראשית נאטמו, כול החלונות נסגרו, הדירה מאובטחת כעת במאת האחוזים. הוראות נוספות?"
"לא. במחשבה שניה, כן. אני רוצה תצוגה מלאה של מתחם 3 על הקיר" פקדה הייזל.
היה זה רחש קל מאחוריה שגרם להייזל לחשוד בעובדה כי היא אינה לבדה בחדר.
"אני עומד בדיוק מאחוריך" אמר הצעיר, כאילו מאשר את נוכחותו "למה שתרצי לראות אותי כהקרנה על קיר?"
בתוך פחות משניה הספיקה הייזל להסתובב אל כיוון הדמות שעמדה מאחוריה ולשלוף כלי נשק מאולתר, מסרק, שהיה במקרה בכיס חולצתה.
"איך נכנסת לפה?" שאלה בנוקשות, מכוונת את המסרק לפניו של הצעיר כאילו היה אקדח.
הבחור הצעיר עמד מולה שותק, כשחיוך גדול מרוח על פניו.
"יש לך בדיוק 3 שניות לומר לי מי אתה, איך נכנסת לפה ומה אתה רוצה" נבחה הייזל "אחת, שתיים, שלו.."
"בסדר בסדר, רק תורידי את זה לפני שמישהו יפגע" ביקש הצעיר בקול התמים ביותר ששמעה הייזל מעודה.
היא נענעה את ראשה לשלילה ושיוותה לפניה מבט קשוח, כאומרת לצעיר להפסיק למשוך זמן לספר לה מה לעזאזל קורה פה.
"טוב, קודם כל תדעי שלא באתי לגרום לך כל רע. בעצם, ההפך הוא הנכון" חייך הצעיר "מגיעה לך ברכת יום הולדת שמח, הלוא כן?"
"איך אתה יודע שהיום הוא יום הולדתי?" שאלה הייזל בפתאומיות שהפתיעה אפילו אותה.
"אני יודע, כי בדיוק בעוד 500 שנים מהיום, או עוד 50 דקות – תלוי איך את מסתכלת על זה, יחגוג העולם כולו את יום הולדתך, ובאתי להזמין אותך למסיבה. האמיני לי, לא כדאי לך לפספס חגיגה שכזאת".
הייזל עוד הספיקה להחזיר את המסרק לכיס חולצתה לפני שהתעלפה ונפלה לזרועות הבחור הצעיר.
"ממתינה להוראות… הייזל?"

*******

"רכבת?! אנחנו קופצים 500 שנים קדימה בזמן ברכבת? אני מניחה שכלי התחבורה לא ממש התפתחו בחצי האלף האחרון בכל זאת?" שאלה הייזל בציניות, יודעת מסיפוריו של הצעיר על העתיד כי כלי התחבורה התפתחו ללא הכר.
"כפי שאמרתי, יש המון כלי תחבורה חדשים ומהירים, אולם, אנחנו עדיין ב- 2002 ולא כדאי למשוך תשומת לב מיותרת" אמר קולין. "חוץ מזה, אנחנו צריכים לנוע במהירות של 300 קמ"ש לתעלול הבא".
"בסדר. אני דווקא דיי אוהבת לנסוע ברכבת " הצטדקה הייזל, מבט מאוכזב על פניה "פשוט חשבתי שניסע יותר… אתה יודע… בסגנון".
"אני מבטיח לך שהחגיגה לכבודך תהיה מסוגננת מספיק" הבטיח קולין "עכשיו תהיי בשקט. אני צריך למצוא כבל תקשורת פנוי".
"עליזה יכולה לשלוח שלוחת תקשורת מכל מקום ברכבת הזו. היא בחורה חכמה, אתה יודע… ראית כבר כיצד היא הצליחה להצטרף אלינו לבדה" אמרה.
"כן, אני יודע. אפשר לשאול איפה הכרת את עליזה?" שאל קולין בתמימות לכאורה, יודע כבר את התשובה לשאלה.
"המממ… זה דווקא סיפור די מוזר" אמרה הייזל. "בחור תימהוני בשם זבדיה הפסיד לי אותה במשחק קלפים באיזה באר שכוח אל בלונה. היא איתי מאז השנה האחרונה שלי בקולג'".
"באמת מוזר" חייך קולין, אינו חושף דבר מידיעותיו.
בזמן שהתקינה עליזה את שלוחות התקשורות הניידות שלה ברכבת, שתו הייזל וקולין יין אדום מבקבוק עתיק (בציר 1563) שהביא עימו קולין.
"שלוחות התקשורת הותקנו בהצלחה. על-מנת להשתמש במכשיר ההולו, אנא פנה ליציאה 2A" הודיעה עליזה בשמחה.
"את בחורה מבריקה, עליזה" אמר קולין.
"בטח. ובגלל זה אתה לא מוכן לגאול אותי מבתוליי, נכון?" הטיחה בו עליזה בציניות.
"יום יבוא ואני אתפוס אותך במילה. יום יבוא…" אמר קולין.
"הבטחות הבטחות. אתה לא הבן אדם הראשון שאומר לי את זה, אתה יודע יקירי?" קרקרה עליזה.
"אוקיי, די לפלרטט. בואו ניגש לעסקים כבר" אמרה הייזל בקוצר רוח. "חשבתי שאנחנו קופצים בזמן, לא רואים סרט. לשם מה מכשיר ההולו?"
"עוד שניה תדעי, חסרת סבלנות שכמותך. את בחורה קצרת רוח וסופך יהא מר. הנה. זה מוכן".

בתחילה חשבה הייזל כי היא צופה בסרט ביתי של מסיבה עתיקה כלשהי שצולמה בשנות ה-70. כל הגברים היו לבושים חצאיות סקוטיות אנכרוניסטיות והבנות הציגו חצאיות קצרות ארכאיות. סביב חלקן העליון היו מתוחות פיסות בד שקופות למחצה ומתירניות (יחסית לתקופה) ולראש רוב הנוכחים באולם, הייתה חבושה מגבעת יום-הולדת בראשיתית.
לפתע, תפסו עיניה של הייזל אישה, לבושה בצורה שמרנית יחסית, בסביבות גיל החמישים. להייזל היה חשש מבוסס שהיא צופה בעצמה.
האישה הייתה רוקדת עם אדם, הדומה כשתי טיפות מים לקולין, אותו פגשה רק לפני שעה קלה בפעם הראשונה.
"איזו מין הצגה היא זו? תיכף תגיד לי שאלו אנחנו בעוד 20 שנים מעכשיו. אתה מוכן להסביר לי מה קורה פה???" שאלה הייזל בעצבנות.
"בוודאי". אמר קולין בקור רוח "אלו אנחנו בעוד 20 שנים. את צופה בשידור ישיר של המסיבה לכבוד יום הולדתך ה-47 שנערכת בשנת 2502 על טרציוס מרכז".
"תספיק לגבב שטויות! איך זה יום הולדתי ה-47 אם השנה היא 2502? ואיך בכלל אנחנו צופים בזה? אתה מוכן להסביר את עצמך?" שאלה הייזל.
"מצד אחד זה פשוט להפליא ומצד שני זה מסובך" ניסה קולין להסביר את עצמו. "אני לא יכול להסביר לך את הדרך הטכנית שבה השידור הזה מבוצע מכיוון שאני בעצמי לא מבין אותו. בעצם, האדם היחיד שמבין אותו הוא את. את המצאת את טלביזית ההולו ה"מחרית". תמציאי, לשם הדיוק".
"בנוגע לחוסר ההיגיון שבזמנים – זו תולדה הכרחית של קווי זמן מקבילים ולצערי גם על זה אני לא יכול לפרט" הוסיף. "לאזארוס אסר עלי בתכלית האיסור לגלות לך על כך".
"לאזארוס? מי זה לאזארוס לעזאזל?" שאלה הייזל.
"זה שמכריח את כולם ללבוש חצאיות סקוטיות. אבל עזבי את כל זה עכשיו. את רוצה להצטרף למסיבה? כולם ממש יתאכזבו אם לא תקפצי לבקר. הרי גם לך יש יום הולדת היום" חייך קולין.
הייזל נאנחה וחשבה שזהו החלום המוזר ביותר שהיא חלמה מעודה. או שהיא פשוט השתגעה. בכל מקרה, אין לה הרבה מה לעשות בנדון, חוץ מ…
"בסדר, איך אנחנו מגיעים לשם?" חייכה הייזל בספקנות. היא גמרה אומר להפסיק לשאול שאלות ופשוט לנסות וליהנות מהמסיבה.
"פשוט מאוד" אמר קולין. "כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לעבור דרך מסך ההולו. אל תדאגי, זה בטוח לחלוטין".

ידו אחזה בידה של הייזל כשהם עברו דרך מסך ההולו, אל השנה 2502, אל הכוכב טרציוס, אל מסיבת יום ההולדת של הייזל.

*******

"השכמה! השעה 7:35. הייזל, את מאחרת לעבודה" צווחה עליזה בטון אותו שמרה להשכמות קשות במיוחד.
הייזל התעוררה וקפצה ממיטתה. בדרכה לחדר האמבטיה חשבה לעצמה כי אכן חלמה את החלום המוזר ביותר בחייה אתמול.
בכל זאת, היה דיי נחמד ומהנה, אפילו היה זה רק חלום ומשאת לב.
היא הסתכלה במראה שעל קיר חדר האמבטיה ותהתה למה חייה אינם מעניינים כל-כך במציאות.
עבר פרק זמן של לפחות 3 שניות של בהייה במראה עד שהבחינה במגבעת יום ההולדת התלויה עדיין בגאווה על ראשה.

*******
ולשירה – הייזל האמיתית. מזל טוב עד 120!!!

[גל]

בתור חובב רא"ה מובהק – נהניתי ביותר.

בעיה קטנה (או שלא, אם מדובר בקו זמן אחר. אבל אם כן אז זה לא ברור מהסיפור) – אתה מזכיר שהם עדיין ב-2002, אבל יש לך כבר מושבות על לונה ומאדים וכו'.
אז אם זה לא אותו קו זמן כמו שלנו, תזכיר איזה אירוע היסטורי עם פרט שונה מאשר אצלנו (למשל – שהיא למדה בקולג' ע"ש ד.ד. הארימן – סתם דוגמה, כי אז זה אומר שהיא בקו זמן 2 ואז צריך להתאים עוד פרטים , אבל אני חושב שהבהרתי את הנקודה).
אם זו המציאות שלנו, אז תשנה את 2002 לשנה אחרת, ותשנה את "שנות ה-70" ל-"שנות ה-70 של המאה שעברה" או משהו כזה…

אה, "מגבעת יומולדת _*בראשיתית*_" ???

[שלמקו]

בסה"כ, זה כמו משחק טריוויה- "זהה את ההינליין", עם קצת בדיחות חיצוניות (עליזה שכחלק מהפרטים החיוניים נותנת את צבע השיער). אם היינליין היה כותב את זה- זה היה סיפור נחמד ביקומים המקבילים שלו. אבל מכיוון שזה אתה, ולא היינליין, הסיפור לא מצליח להתעלות הרבה מעבר למחווה, כמעט פלגיאט (אותן דמויות, אותם יקומים). משהו מאד נחמד לקרוא, לא הרבה יותר.

[אלעד]

מסכים איתך. בשל העבודה הזו, ציינתי בבירור שהסיפור נכתב כמחווה וכמתנה.
למה לחפש מתחת לאדמה את השלילי?

וגל – תודה על התגובה והעצה. כל מעריץ מטורף (כמוך) של היינלין הוא חבר שלי.

[טרי רוז]

על כך שאני מחפש אצלך את השלילי ונותן לך ביקורת על מה גרוע אצלך בסיפור שכן עד כמה שזכור לי זאת מטרתו של הפורום

ובכן, אני אישית לצערי הרב באופן כללי לא קראתי היינלין מעולם (כן כן, יורדים עלי קשות בקשר לזה, אני עוד אגיע)

אבל במקרה הזה זה דווקא טוב – כי הסיפור שלך בתור סיפור העומד לבד ממולא שטיקים מד"ב חסרי בסיס (בסיס בסיפור כלומר) שגם לא מוסיפים יותר מדי.

דבר ראשון – אין פה שום מסר שהצלחתי למצוא (ולא אכפת לי שזה נכתב בשביל מישהו – זה ממש לא תרוץ), סתם מסופר על איזה מקרה ועל כל מיני המצאות שאיזו מישהי עשתה.

ואם אתה מתרץ תופעה כלשהי ב"אני לא יכול להסביר לך" זה פשוט נראה כמו תירוץ.
אם כבר אז כבר – תתפרע, מקסימום יצא לך פנטזיה, אבל נסה להסביר למה היא גדלה ב20 שנה וכולם ב500.

לילה טוב

[???]

הוא כתב את הסיפור בתור מחווה להיינליין. הסיפור (כנראה) מתרחש בעולם אשר הינליין בנה, ולכן מתבסס על אותה מערכת הנחות. לחובבי היינליין זהו סיפור חביב ודי מובן (קוי זמן, מספר החיה, טרציוס, חצאיות-סקוטיות, "ובגלל זה אתה לא מוכן לגאול אותי מבתולי", וכו'). לכל השאר, זהו סיפור סתום, אשר הדמויות בו אינן מפותחות, הסגנון אינו אחיד (דילוגים בין הסגנון האישי, וחיקוי הסגנון של הינליין), העלילה חסרה והנחות היסוד חסרות.
לכן, למי שלא קרה היינליין אי פעם, אין יותר מדי סיבות לאהוב את הסיפור.

אני מצאתי אותו משעשע.

_____________
יום לא-הולדת שמח,
גל

[טרי רוז]

לא מעניינת אותי העובדה שהוא נכתב כמחווה למישהו

אני אישית הייתי כותב מחווה בצורה כזאת שהיתה רומזת על דברים שנמצאים בסיפורים אבל לא נותנת אותם מפורשות

אבל זאת לא הביקורת – סיפור צריך לעמוד בתור סיפור לבד

לא משנה מה הרקע

אחרת הוא לא סיפור

ואני מזכיר לנוכחים את כללי הפורום שטוענים שלא מספיק שהסיפור יהיה סיפור – אלא הוא צריך להיות הסיפור הכי טוב שהיוצר יכל לכתוב

אני בטוח שיש מספיק מקומות אחרים בהם ניתן לפרסם מחוות וברכות יומולדת.

לילה טוב

[אלעד]

פרסמתי את הסיפור פה מכיוון שחשבתי שיהיו חובבי היינלין שיהנו ממנו (כמו גל).
כמו כן, רציתי לבדוק שלא היו טעיות תחביר ושפה ולוודא שלא היו פאשלות עם קויי הזמן. (מה שרק פורום סיפורי מד"ב, שכולל חובבי היינלין, כמו גל, יכול היה לעזור לי בו).
סליחה שתפסתי לך משבצת "יקרה" כל-כך בפורום, תרגיש חופשי לפנות למנהל ולבקשה שימחקו את הסיפור.
הביקורת המושמעת כלפי היחס המזלזל והמתנשא של האגודה כלפי אנשים מתחיל בחודשים האחרונים להראות לי כאכן בעל בסיס ויסוד.
תודה על קבלת הפנים "החמה" לחבר אגודה חדשה, אני בטוח שאני אבקר בפורום הזה עוד הרבה.

תודה,

אלעד

נ.ב אולי התגובה נראית קצת קיצונית, אבל זה רק בגלל שהזהירו אותי מן היחס שאני אקבל פה (כמישהו "מבחוץ"), ואני כמו טיפש נכנסתי בכל זאת.
אתם באמת רוצים פורום שאנשים לא רוצים להכנס אליו? פורום של 10 חברים בלבד שמרווים האחד את השני? אם כן, מצוין. הצלחתם בדיוק בזה.

[גל]

זהו סיפור, מלא עם עלילה, כתוב טוב ומהנה *עבור חובבי היינליין* אותם ניתן יהיה למצוא רק בפורומי מדב.
אלעד הצהיר בכוונה שזה סיפור מחווה להיינליין. כסיפור כזה, ניתן לצפות מראש להתיחסויות לגרנד מאסטר וסיפוריו (אם כי כאן זה כבר יותר מהתייחסויות, אך מילא).
סיפור לא חייב לעמוד לבד והוא כן יכול להתבסס על רקע שלא מופיע בסיפור (למשל, אם אני אכתוב סיפור שמתרחש בארץ התיכונה, אני לא ארגיש צורך להסביר מהם הוביטים ומי זה גאנדלף, מתוך הנחה שאם אני אומר שזה סיפור שמתרחש בארץ התיכונה, אנשים שיקראו את הסיפור שלי קראו גם טולקין).

[NY]

א. מצד אחד, התקפתו של טרי אכן מרושעת במקצת. מה נקרא – הסחפות קלה.
ב. מצד שני, מה לעשות, יש מן הצדק בדבריו.
מדוע? (וזאת ניסיתי לכתוב כאן אתמול, אך הפורום התעקש לשלוח את הודעותי לעזאזל)
אם כן:
1. גם סיפור מחווה, כזה המבוסס על עולם שמישהו אחר יצר, צריך שיהיה לו רעיון מקורי משלו. בסיפור הזה, מה לעשות, *אין*.
2. אנכי, בעוונותי, קראתי הרבה היינליין בחיי. ועם זאת אני מודה (סקלו אותי אם אתם רוצים) שהיה קשה לי למצוא את ידי ואת רגלי בסבך השמות והאזכורים, אשר פרט לכך גם חנק כל חלקה טובה בסיפור.

סיפור, חברים, *חייב* לתפקד כיחידה עצמאית, אלא אם כן הוא חלק מספר (ואז מקומו לא כאן). קחו את סיפורי המרחב המוכר של ניבן, למשל: ניתן לקלף מכל סיפור כזה את כל האלמנטים של המרחב המוכר ועדיין הוא ישאר מעניין, עלילתי, בעל פואנטה. כל חובב מד"ב יוכל לקרוא את הסיפור, עם או בלי האלמנטים של המרחב המוכר, ולהנות ממנו. או קחו, לדוגמה, את הסיפור הקצר של ג'ורג' ר. ר. מרטין, ההוא שמקדים את אירועי "שיר של אש וקרח" בכמה עשרות (או מאות?) שנים. מי שמכיר את הסדרה יהנה מאד מאד, כמובן, אבל גם מי שלא קרא אותה מעודו יזכה בסיפור מצוין. ההבדל בין שתי הדוגמאות הנ"ל לבין הסיפור שהובא כאן בולט מאד – לזה האחרון אין כל קיום ללא היקום של היינליין.

באשר לנושא התגובות והביקורות – אבקש מכל המעורבים לקרוא *שוב* את כללי הפורום. שמתי שם, בראשית הדברים, פסקה המסבירה את היחס לו אתה רשאי לצפות מבאי הפורום ולהיפך. מי שמפחד מביקורת שלילית – מקומו לא כאן. מי שמוכן, לעומת זאת, "להסתכן" ולהשתפר – מוזמן.

[גל]

זה בסדר להעביר ביקורת, לומר מה אתה חושב לא בסדר בסיפור ואיך ניתן לשפר.
זו גסות רוח להגיד למחבר להסתלק מפה, רק כי אתה חושב שהסיפור לא טוב ולאף אחד אין זכות לומר זאת. ומכיוון שצטטת את הכללים אנא פנה לסעיפים 9-10 בכללי הפורום (בחלק הראשון).
ואני גם ממליץ לשנות בסעיף 9 במקום "שייכותו […] לז'אנר המדב […]" ל- "שייכותו […] לפורום"
ואני מתנצל בפני המנהל על שעברתי בעצמי על כלל מספר 10

[???]

שים לב לסעיף ארבע בחלק השני.
לא, מקומם של סיפורים המתרחשים במרחב המוכר, בארץ התיכונה או ביקום של היינליין לא יכירם כאן. אמנם אפשר להקל במקצת על הכלל זה אם הסיפור, על אף שמתרחש בעולם לא מקורי, מכיל עלילה מקורית או דמויות מקוריות אבל מאחר וזה בפירוש אינו המצב כאן הסיפור *אינו* עונה על התנאים המצויינים בכללי הפורום.
כמובן שאין בזאת להצדיק את תגובתו של טרי, שכן תגובה כזו, אם בכלל, צריכה להיות עניינה של ההנהלה ולכן באה בניגוד לכלל עשר האימתני.

ועכשיו תורי לברוח מאימת כלל זה.

[טרי רוז]

בכך שתפסתי על עצמי את תפקידו של מנהל הפורום.

כל הרמיזות שלי על כך שהסיפור מקומו לא כאן (אגב לא התכוונתי לזה בכלל, התכוונתי שאגרות ברכה מקומן לא כאן, אבל זה עדיין לא תפקידי) לא היו במקום.

אבל
כפי שניתן לראות מתגובותיהם של כמה מהאנשים פה – הסיפור אכן לא עומד בפני עצמו.
וסיפור כן צריך לעמוד בפני עצמו.

הטעות שלי היתה כשעניתי לתגובה של גל על התגובה שלי.

אלעד – לא התכוונתי כלל להגיד לך שאתה אדיוט מושלם חסר כל בינה, גם לא אמרתי.
בסך הכל הערתי על בעיות בסיפור שלך (שים לב לתגובה הראשונה) ברצון טוב לעזור להשתפר.

למה אני כותב את ההודעה הזאת? כדי להבהיר את הביקורת – סיפור צריך לעמוד בפני עצמו אחרת הוא לא סיפור טוב מהסיבות שניתן למצוא בהודעות למעלה.
אני ממליץ בחום להעביר שכתוב על הסיפור ולהפוך אותו לסיפור אמיתי (אם זה רצונך) המסוגל להחזיק את עצמו בלי רקע של ספרים של סופר אחר.

ואלעד – התנצלותי לך שוב, אנא התייחס רק להודעה הראשונה שכתבתי לך פה. ההודעה המרושעת יותר היתה מכוונת אל גל שהחליט להמציא את הגלגל.
גל – גם אני המצאתי את הגלגל עד שמישהו הכריח אותי להבין שכבר המציאו אותו.

מקווה שסלחתם לי שניכם ושנמשיך לראות את שמותיכם פה בפורום
לילה טוב

[יעל]

אז כמו שנאמר, גם אני חושבת שהסיפור כסיפור לא יכול לעמוד בפני עצמו. מכל הסיבות שפורטו. אם אתה מעוניין בסיפור טוב, אז כדאי לשפר את הנקודה הזו (ואפילו במחיר ויתור על כמה חצאיות סקוטיות וכו').

מן הצד השני, אם מטרתו היא לשמח את הייזל לכבוד יום הולדתה (ותמסור לה מזל טוב), אז הוא בהחלט ימלא את המשימה בהצלחה. כי מי שכן קרא המון היינליין (כמוני) מוצא אותו חביב ומהנה. אז קבל ח"ח על המאמץ.

דרך אגב, גם אני לא הבנתי את הקטע של הזדקנות ב20 שנה במשך 500 שנה. אם זה היה אמור להיות רמז לגבי תהליכי ההזדקנות האיטיים של משפחת האוורד, אז יש כאן שגיאה. הם מזדקנים יותר לאט אבל את ימי ההולדת הם סופרים כמו כולם.

[גל]

מתחיל במשפט "בנוגע לחוסר ההגיון בזמנים…"
מן הסתם באיזה שהוא שלב הייזל עוברת לקו זמן האחר. סובייקטיבית, עוברות עליה רק 20 שנה.

[NY]

אני מסכים עם יעל, ואני בטוח כי הסיפור יכול לשמח את הייזל במאד מאד. אלא מה? ברכות יום הולדת זה לא כאן, זה אצל פופטיץ. כאן, בפורום זה, אנו כותבים *סיפורים*, על פי הכללים הנתונים.
לכן אשמח מאד אם אלעד יפרסם כאן סיפורים אמיתיים, להבדיל מברכות יום הולדת.
ובזאת אבקש לסיים את הדיון בנושא "מקומו פה או לא". כולנו הבנו את הנקודה, כולנו חכמים, כולנו יודעים את התורה (קולקטיבית, אולי, לפעמים – לא חשוב…), כולנו רוצים סיפורים.

אה, כן: Happy NY, Everyone!!!

[בן רוט]

בחייך טרי,
אם היינו כותבים ומחכים וכותבים, ומפרסמים רק סיפור אחד בחיינו – הסיפור הכי טוב שאנחנו יכולים לכתוב – הפורום היה ריק מסיפורים.

[בן רוט]

אני לא ממש אוהב את היינלין, כלומר אהבתי אותו מאוד כשהייתי צעיר לפני 4000 שנה בערך, אבל היום ממש לא.

הסיפור נחמד אם כי מספר הטיות של מילים נשמעות לי מאולצות, למשל: "השעון התלוי על קיר *סלונה*"

ועוד משהו: נוסע בזמן שנושא איתו בקבוק יין מבציר 1563 יכול להיחשד במזוייף. הרי ניתן לטעון שהבקבוק לא עבר יישון של 439 שנים, ועל-כן עלול שלא להיות משובח כלל וכלל.

[???]

[אבישי 1]

הסיפור הכי טוב שהיוצר יכול לכתוב *באותה נקודה בהתפתחותו כסופר*. לא הסיפור הכי טוב שהיוצר יוכל לכתוב. יכול, בהווה. הכוונה היא שכל סיפור המפורסם חייב להיות הטוב ביותר שיכול לצאת תחת ידיו של הכותב באותו הזמן, כלומר – מושקע עד המקסימום.

[בן רוט]

כדי שיין יהפוך לחומץ עליו להישאר חשוף לאוויר ולאפשר לחיידקים מסוג אצטובקטר להתפתח בתוכו. חיידקים אלה יכולים להפוך את הכוהל האתילי הנוצר על-ידי השמרים בתהליך התסיסה (שגורם למיץ הענבים להפוך למשקה מכיל אלכוהול) לחומצת חומץ. מכאן, שאם הבקבוק אטום כראוי, הרי שהוא לא יהיה חומץ.

[מאת]

תגובות