- This topic has 16 תגובות, 5 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 3 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
משרת
בראשית ברא אלוהים את ניקאל, ותוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ובלגאן. וביום הראשון פישל אלוהים ביצירת השמיים, והמים זרמו למעלה באלכסון ותפוח אדמה יחיד התהלך על פני הענן. ובא ניקאל וניקה וארגן מחיקת יום ראשון, ויהי ערב ויהי בוקר, יום ראשון.
דמות נערצת על פני כל, רק שהכל עוד לא נברא ויש פה עבודה. את צורתו אין לתאר כי פחד מוות מרקד מעל ראש היישות שאת החיים יוצר. כך הוא מסתובב ערום כי אין חנות וטוען למלכות שאף אחד עוד לא נתן לו. אך כל זה ישתנה, ברגע שהוא יעמוד במטלתו הראשונה.
וביום השני ניסה אלוהים בשנית את הרקיע ויעמידו מעל הירח, צבוע צבע דמדומים תמידי. והירח הביט אל השמש בחיוך מר והשמש החזירה לו מבט אהדה – עוד מעט האל יצליח. ובא ניקאל וניקה וארגן מחיקת יום שני, ויהי ערב ויהי בוקר, יום ראשון.
מלאך בלי כנפיים, צורתו מוזרה, לבוש סחבה מטיל סחבה על הרצפה ובמגב רוחץ מרצפת. אין לו טוב בתוך גן עדן וזכויות אינן דבר שהוא מודע להן. מבחינתו מחר הוא יום ישן ומוות זה דבר שכבר קרה – כשהוא נולד.
וביום השלישי הצליח אלוהים בכל אשר מלאכתו וירא כי טוב, וניקאל קרצף את נוחיות השמיים. ויהי ערב ויהי בוקר – יום ראשון.
ויאנוס אלוהים קטינה וגועל נפש על פני גן עדן, דם קטינה על מרצפת ענן שבהקה ולא עוד. ויבוא אלוהים אל ניקאל בדברים "קח לך חומרי ניקוי ונקה המרצפת". וילך ניקאל למחסן השמיים וישים לב שנגמרו הדליים.
ניקאל יורד אל הדר בחיפה דרך סולם שאיש לא רואה. מאז הבריאה מתארך כל שנה הסולם בשלב נוסף, עוד מעט יגיע לששת אלפים שלבים ורגליו של ניקאל כבר מאומנות. למטה ברחוב, הוא משחרר את ידיו במקום בסיסו של הסולם מאחורי פח זבל, והולך בנביאים עד המזרקה שם הוא פונה להרצל. אנשים רואים אותו סוחב שק נקי בגודל בינוני והוא אינו שומע אותם, אלוהים לא אוהב שניקאל מאזין לתוצרתו, כך שאפילו למנגינת הציפורים היצור העלוב חרש, הוא יכול לשמוע רק את מה שנחוץ לתפקידו. היום הוא מסוגל להקשיב רק לשלמה בחנות לחומרי בניין.
שלמה הוא איש יפה תואר, כך אומרות כל הבנות בהדר. הוא תמיד מחזיק לשכנים בבניין שלו את הדלת ומוסיף דברי נימוס, כל בוקר הוא מחלק לחמניות לחסרי מגורים ולא אכפת לו להתיישב לידם גם כשזה מלכלך, אפילו עכשיו כשיש את השביתה של פועלי הזבל. בכל מצב הוא מופיע בחנותו בבגדים בוהקים מנקיון, ליד קופתו סלסלת ממתקים לילדי הקונים ועל הקיר מאחור תעודת תואר שני בביוכימיה.
ניקאל נכנס לחנות תוך כדי עקיפת שקית שחורה מצחינה, ורואה את שלמה מדבר עם גברת לא מכוערת, את הגברת כאמור הוא לא מסוגל לשמוע ולכן קלטו אוזניו רק את דבריו של שלמה:
"אני לא יודע איך בדיוק לענות לך על זה, זה די מוזר."
"כן, ואחרי הטכניון באמת ניסיתי לעבוד בזה, דווקא היה נחמד מאוד ו…"
"לא יודע איך להסביר, אבל משהו משך אותי לצאת מכל העסק, כאילו קול קטן בראש שלי אמר לי שלמה, תעזוב את המקצוע הזה ולך לעבוד בחנות לחומרי בניין. כיום זה לא משנה לי בכלל, אני נהנה מהחיים, בשביל הקטע תליתי את התעודה."
"יאללה ביי."
הגברת שדווקא לא היתה מכוערת עוזבת וניקאל ששתק ניגש לדלפק, שלמה כהרגלו מחייך. המשרת מטיל את השק על הדלפק וע"י בעל הבית תוכנו נבדק. שש מאות שקלים במטבעות של בודדים, נוצצים כאילו כרגע יצאו מהמפעל. שלמה כבר רגיל לכאלה שקים, כמו גם לתמורה אותה מבקש עתה ניקאל.
"הבא לי דלי."
"באיזה צבע הדלי אדוני?"
אל החנות נכנסת גברת אפילו פחות מכוערת, את התשובה המשרת לא יודע. אלוהים לא תדרך אותו בנוגע לצבע, ושלמה בכלל לא אמור לשאול אותו שאלות כאלה לא קשורות. כנראה שהיתה איזו טעות בתכנות. ניקאל יצא ללא שק מהחנות.משרת אלוהים הולך ברחוב הרצל ומסתכל על העוברים והשבים, מדי פעם שם לב לכתמים כחולים שמסתירים חלקים באנשים – הצנזורה האלוהית מאז ומתמיד פעלה ביעילות. אם הוא מתרכז הוא גם עלול לראות דברים אסורים – פה דוחף גברבר אישה זקנה בכביש, פה זורק ילדון אבן על כלבלב, פה גידם ופה קבצן מנגן על על קלרינט, רק לשניה לפני שכתם בכחול מסתיר הכל חוץ מכלי הנגינה, והאוזניים אינן שומעות את שהעיניים רואות – קלרינט וכמה אצבעות.
כששקט לא קשה לשמוע צעקה – שלמה יוצא מהחנות ובידו דלי צהוב. הוא צועק "הנה קח, הכי טוב."
ניקאל את הדלי מקבל, בשקית זבל שחורה מסתכל, במוחו הכל מסתחרר ולבסוף הוא מחליט שנמאס. אלוהים סתם זקן מסריח שאין לו מה לעשות בחיים. אי אפשר יותר, למעלה לא כיף כמו שמספרים למטה, את גן עדן נמאס לנקות. אז מה לעשות? הוא שואל את עצמו וקשה לו כי לאלוהים לא היתה סיבה לתת לו יכולת מחשבה כבירה.למעלה מחכה לו לכלוך של האל, נקיון של דם נערה ויזע אישי, דמעה של ילדות וזרע אלוהי. נמאס לו כבר לנקות זרע אלוהי! אם חייב לנקות – גם הדר נוצרה ע"י אלוהים. הוא לוקח עיתון משלמה שאליו מחייך, מוצא את מדור הדרושים ומעביר ציפורן נקייה ובריאה על הדף עד שהוא מוצא מודעה קטנה – "דרושה מנקה". מרים טלפון, מנהל שיחה, מחר יתחיל הוא בעבודה. לנקות חדרי מדרגות ומקלטים, עדיף בהרבה מלכלוך של אלוהים.
כל פעם שניקאל היה מסיים את עסקיו בהדר, את הדרך חזרה לא היה עולה בסולם. הוא היה נכנס לרכבת העולה על ההר באלכסון ועונה לשם כרמלית ובשלב מסויים, לפני התחנה הסופית היה מתנתק מעולם הגשמי חזרה לעולם הרוח, כך שהוא מסוגל לעבור דרך עצמים ומשקל גופו שואף לאפס. בכרמלית אין הרבה אנשים, אף פעם לא ראה אדם את ניקאל מזנק בכוח האנרציה של הכרמלית דרך הקטר, התחנה עצמה ולבסוף הרקיע בחזרה אל כוכב גן עדן.
עכשיו כבר ערב, ניקאל עומד מול התחנה ברחוב הנביאים. זו הפעם הראשונה שהוא רואה את שער הברזל הצהוב יורד לאיטו על הפתח שצורתו קשת. הוא מרים את ראשו ובוהה בשמיים.
עוברת במוחו מחשבה, הוא יכול לדבר רק עם אנשים שהוא ממש צריך כדי לעשות את העבודה שאלוהים נתן לו, למה הוא הצליח לדבר עם המעסיק החדש שלו בטלפון?
זו הפעם הראשונה שהוא רואה את הכוכבים, אחרי שנייה מסתירים אותם כתמים כחולים.
-
-
-
קודם כל זה כתוב מצוין. הסיפור מתפתח מאוד יפה, וניקאל הוא דמות מעניינת. בהחלט מעורר מחשבה. אני עוד אחשוב על זה.
אין לי שום הערות לשיפור. זה טוב כמו שזה. מאוד אהבתי.
(בן רוט, זו דוגמה מצויינת לסיפור שבכלל לא מגלה הכל, שמשאיר המון דברים נסתרים מהקורא, אבל החסר לא מפריע להנות מהסיפור ולעקוב אחריו. נשארות שאלות להרהר בהן אחרי הקריאה, אבל התשובות להן לא דרושות להבנת הסיפור ולהבנת מהלכו).
-
כבר בפיסקה הראשונה ניקאל מארגן את מחיקת יום ראשון.
גם את יום שני ניקאל מוחק.מכאן, לאורך כל הסיפור הבנתי שניקאל יכול למחוק (ולבטל) את מעשי האלוהים. ואז, קריאת הסיפור הפכה להיות קשה ומעצבנת כי כל הזמן שאלתי את עצמי, מדוע ניקאל לא פותר את הבעיות שבהן הו ניתקל על-ידי יכולת "המחיקה" שלו. תגובתך הבהירה לי שלא לכך התכוונת. ואז, קראתי את הסיפור שוב ואפילו נהניתי ממנו.
אני אוהב את השילוב בין סגנון ארכאי/תנ"כי לבין סלנג. אהבתי גם חלק מהדימויים. לעומת זאת, הפיסקה בה ניקאל אמור לבחור את צבע הדלי מזכירה לי קטע מתוך "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" (ספר רביעי אני חושב) שבו אמורים אנשי המעמד השני להמציא את הגלגל, אך משחיתים את זמנם בדיונים הנוגעים לצבעו.
הצעתי היא לתקן את הרושם הנוצר כאילו ניקאל יכול למחוק את מעשי האלוהים.
-
-
-
בכל זאת ניקאל עושה דברים "שבא לו" לעשותם – כלומר ללא פקודה ישירה מאלוהים.
בפעמים הראשונות כאשר הוא מוחק את הבריאה
ובפעם נוספת כאשר "נמאס לו לנקות את זרע האלוהים". כלומר, לא בכל מקרה ניקאל נאמן לתפקידו כמשרת, וישנם דברים שהוא עושה ללא הוראה ישירה.בסך-הכל אני חושב שזה עניין של טעם אישי, לי זה צרם מאוד בהתחלה.
יחד עם זאת, אני מסכים שהסיפור כתוב טוב. -
אם אינני טועה, התהליך שגרם לך לכתוב את מכתבך הוא כזה:
1. קראת את הסיפור
2. אהבת אותו (יותר מאשר את הסיפור שלי)
3. מצאת את המאפיינים בסיפור שגרמו לך לאהוב אותו
4. הפכת את המאפיינים לכללים (כלומר התוצאות הופכות לסיבות)
5. הבאת את הסיפור כדוגמה לצורת כתיבה נכונה.בסופו של דבר זה עניין של טעם אישי – אהבתי או לא אהבתי, אהבתי יותר מהסיפור ההוא או לא. עם טעם אישי אין אדם שיכול להתווכח.
אני אישית מאוד אוהב כתיבה מתחכמת מעט כמו זו של טרי רוז. יחד עם זאת, בלעתי כמעט בנשימה אחת את ספרה של מורין פ. מקקיו – הר סין ז'אנג. הספר כל-כך straightforward משפטיו קצרים והוא ממש רזה ברמת התחכום, אבל איזה ספר מדהים!!!! כל-כך שונה מהטעם שחשבתי שהוא שלי, ובכל זאת מדהים.
תארי לעצמך אדם המצביע על, נגיד, ג'וליה רוברטס, מונה את מעלותיה ואומר לך שזו דוגמה טובה לאיך אישה צריכה להיות. ואם את רוצה להיות אישה טובה אז ככה את צריכה להיות
למזלנו זה לא כך. למזלנו לכל אחד מאיתנו יש טעם מעט שונה. אני, למשל, לא מעוניין לכתוב סיפורים שבהם אלוהים מהווה דמות. בד"כ סיפורים כאלה לא מעוררים בי עניין. אם לכולנו היה טעם זהה, כמה משעמם היה העולם.
אני מכבד אותך על הטעם שלך, על כך שאת אוהבת את הסיפור הזה יותר מאשר את הסיפור שלי. אבל את לא צריכה לתרץ את הטעם שלך.
-
לאורך כל הדיון באמת שניסיתי (ועדיין מנסה) לא להתנשא כי אני בכלל לא חושב שיש לי את הנסיון או הרמה להתנשא.
וגם זה בא בתור הבהרה – ניקאל לא ניקה את מעשי האלהים ללא פקודה ישירה, זה התפקיד שלו – הוא שרת.כן כן, שרת, אומנם לא כתבתי שהוא שרת באופן מפורש אך הוא בכל זאת כזה.
וכשאלהים עושה סמאטוחס השרת בא ומנקה כדי שלא ישארו עקבות, זה הרעיון הכללי, זה מה שהוא אמור לעשות במשך כל הסיפור, וגם כאשר הוא "לא עושה את דברו המפורש של אלהים" הוא עדיין עושה את עבודתו, שים לב למשפט "גם הדר נוצרה ע"י אלהים"
שים לב לעובדה שיש שביתת פועלי זבל במקום והוא די מבולגן.
אם כך, ניקאל מנקה את הבלגאן של אלהים, רק לא בצורה שאלהים התכוון אליה.וזהו
אנשים! נמאס לי!
מה זה לעזאזל נטפוק!?
שלמקו ביקש משהו או מישו? מה זה? אני גם רוצה לדעת!(זה היה התקף זעם שהוצא מהקשרו)
לילה טוב רבותי -
מה שכתבתי לטרי רוז לא התייחס אליך בכלל.
מה שכתבתי בסוגריים התייחס לויכוח שלך עם NY קצת למטה לגבי מידע נסתר מהקורא. חיוויתי את דעתי שזו דוגמה מצויינת לסיפור שלא מגלה הכל ועם זאת הסיפור שבו ברור. לא אמרתי שאתה צריך לכתוב ככה, אבל השוואת עבודה שלך עם עבודות של אחרים יכולה רק להועיל. וגם לא עשיתי השוואה כוללת. רק ציינתי שנקודה אחת בה הסיפור שלך היה חלש (ואהבתי את הסיפור שלך), באה היטב לידי ביטוי בסיפור הזה.
לסיפור שלך היו הרבה מאוד מעלות אחרות אותן ציינתי בתגובה לסיפור שלך.
מה אתה קופץ? -
-
-
-
מהמשתתפים כאן להמנע מספקולציות באשר לגורמים מהם נובעת ביקורת כלשהי. על כותבי הסיפורים כאן לדעת כי הם חשופים לביקורת, גם אם היא *לא* מוצאת חן בעיניהם.
קיבלת ביקורת שנראית לך שגויה מהיסוד? לא רלוונטית? מטומטמת, אפילו? אתה מוזמן לענות ולהפריך את הביקורת סעיף אחר סעיף, תוך שאתה מתייחס לתוכן הביקורת בלבד, ו*לא* להערכותיך הפרטיות מדוע נכתבה הביקורת כפי שהיא. במילים אחרות, *אל* תזכיר בהודעותיך כי לדעתך מחבר הביקורת שיכור/אנאלפבית/אויל/סובל מליקוי מנטלי/פסיכולוגי כלשהו.
תודה. -
ניטפיקר, המקור הלועזי, בא לתאר אדם אשר נטפל (פיק) לפרטים הקטנים וחסרי החשיבות (ניט), כלומר אדם שאומר "בשורה השנייה של הפסקה השלישית כתבת "אאבה" במקום "אהבה"", בלי להתייחס לעובדה שכל הפסקה בכלל מדברת על פרוטוקול לשטיפת צלחות מלוכלכות. בקיצור, ניטפיקר הוא אדם ששם לב לפרטים הכי קטנים ומודיע על השגיאות הללו.
המונח עבר אזרוח מזורז בקהילת האינטרנט הישארלית (אנא נטפק את המשפט האחרון) ויצר שורש מרובע, נ.ט.פ.ק.. השורש הנ"ל (והמילים שנגזרות ממנו, כמו ניטפוק, לנטפק, נטפקן וכד') בא לתאר את פעולת ההיטפלות לפרט אחד מתוך מכלול. הפרט יכול להיות משמעותי או חסר חשיבות לחלוטין, אבל הניטפיקר יתייחס אליו בכל מקרה. היטפלות מוגזמת לפרטים חסרי חשיבות, במיוחד אם פרטים אלו הם טכניים ונובעים משגיאות פשוטות, היא המקבילה המלאה לפעולת ה"התקרצצות", ובד"כ מאד מעצבנת כל אדם שאינו ניטפיקר שרוף בפני עצמו. לעומת זאת, פעולת הניטפוק הכרחית להשגת יצירה מושלמת, ע"י הצבעה על כל הדברים שאינם טובים ביצירה ניתן לתקנם וליצור שלמות. יוצר אינטרנט מסויים נוהג לומר "ניטפוק הוא הצורה הגבוהה ביותר של חנופה", והכוונה היא שעצם פעולת הניטפוק דורשת הסתכלות מדוקדקת על היצירה.
עכשיו, על מנת לתת דוגמה, אני אסביר מהו הניטפוק שהיה לי בסיפור- בהתחלה נאמר שניקאל יכול לשמוע על כדור הארץ רק מה שרלוונטי אליו. והנה- הוא יכול לשמוע את מה שנאמר בטלפון! בא סוף הסיפור, וניקאל מתייחס למוזרות זו בעצמו- מה שאומר שהיא לא סתם טעות מצידו של הסופר, אלא שיש לה ממש משמעות. זהו הנטפוק וזהו פתרונו. שכחתי משהו?
-
-
