- This topic has 16 תגובות, 9 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 4 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
אני לא יודעת למה נבחרתי.
אפילו לא הייתי קוראת לזה היבחרות, אבל בזמנו קראתי שיכולת המופיעה אצל האדם והמייחדת אותו מאחרים לא מופיעה משום מקום, הבן אדם ניבחר.אבל למה אני? הכול הלך כול כך טוב. הייתי בשנה השלישית ללימודי ההנדסה. עוד שנה וכול העולם יכל להיות פתוח לפני. העומס היה אדיר, אבל זה היה שווה את זה!
חבל לחשוב על כול זה עכשיו. היום שבו היכולת הופיע לא השאיר כול סיכוי לחיי הישנים.
תחילה חשבתי שאני הוזה, כי איך יתכן שעולם ההרצאות נימלא לפתע במיליוני זבובונים קטנים? הם היו כו קטנים שלא ניתן היה להבחין ביותר מנקודות מרצדות המעכירות את שדה הראיה,ואז הופיע הצליל, מן רחש סטטי שמרגישים בקרבת מכשירי חשמל, מן מתח בלתי נשמע באוויר.
הנחיל של "זה" השתולל בין קירות האודיטוריום ובכול מקום שריכוז הדוטים גדל התפרצו רגשות כעס ועצבנות.
לקח לי זמן מה להבין שזה לא היה ממש כך…היה ניראה שרגשות האיבה הם אלו שמושכים את הנקודות, מזינים אותם ונותנים להם להתרבות.
שבוע החזקתי את היכולת שלי בסוד, פוחדת לחלוק אותה עם מכירי המעטים שמה יחשבו שהשתגעתי סופית, ואז אירע משהו ששבר את יכולתי להסתכל באימה ולשתוק.
זה קרא בזמן הרצאה לאנגלית. המרצה השנואה ביותר בקמפוס עלה אל הדוכן……
חשבתי שאני לעולם לא יפסיק לצעוק , צעקתי וצעקתי ולא יכלתי להפסיק.
הדוטים, שכבר התרגלתי לראותם מרצדים מול עיני, לפתע התכווצו לנחיל אדיר ואפפו את המרצה. היה ניתן ממש להרגיש ולשמוע את השנאה של כול הסטודנטים באודיטוריום כאשר היא התרכזה בגוף השחור שהלך ותפח על הבמה.
והדוטים המשיכו להגיעה.
הגוש השחור התחיל לקבל צורה, תחילה הופיעה גוף…מעוות ומרובה גפיים ואז, לפתע, נחספה עיין ענקית, בעלת עישון שחור כמו צף באגם של דם.
ניבים הופיעו, חדים ונוטפים רעל…
מפלצת הרוע סיבבה את ראשה ועינה ננעלה עלי, ניצתת באש.
אלוהי כמה צרחתי.
ברחתי החוצה אל אור היום, ואז נגלתה לעיני התשובה . כמות הדוטים בחוץ הייתה כימת אפסית. הם ברחו מאור, וכמו שגיליתי באותו היום גם מאש…פותחת את העיניים הסתכלתי על שלושת האנשים שישבו מולי.
"סליחה" אמרתי, מחייכת בביישנות.
"אתם יכולים בבקשה לחזור על השאלה? כול התרופות הללו מטשטשות אותי"
הם הנידו את ראשם כגוף אחד ושבו לשאול אותי אם ההזיות עדיין רודפות אותי? אם עדיין יש לי דחף לשחק באש? האם נרפאתי?
הסתכלתי עליהם בעיניים עגולות מהפתעה
"שאני יתקרב שוב אי פעם לאש??" שאלתי בקול ניפגע.
"אתם יודעים כמה מאמץ וזמן הייתי צריכה להשקיעה כידי להיפטר מההזיות ההם? אתם באמת חושבים שאני יעשה דבר כלשהו שעלול לעורר את חזרתם?!?"
ועדת הביקורת מיהרה להרגיעה אותי שלא היה בכוונתם להעליב. הם הביאו את שימחתם הכנה שנבראתי והוסיפו שהפסיכיאטר שלי העביר עלי המלצות חמות.
תוך יומיים מצאתי את עצמי שוב בבית.מצחיק, אני אפילו לא זוכרת את הפנים של שלושת רופאי הועדה, אבל אני זוכרת היטב את העיניים האדומות שבערו דרך מעטפת הדוטים שאפפה אותם.
כמות הדוטים בעולם גדלה במהלך השנים שהייתי באשפוז. היום כבר כימת ולא ניתן למצוא אדם שאינו עטוף בנחיל הנקודות.
אבל עכשיו סוף, סוף יצאתי אל החופש והכרתי בייעודי.
אלפיים חמש מאות ליטר של דלק כבר עומדים בחביות המוסתרות במחסן אבל אני לא חושבת שיצא לקרב לפני שיסיג עוד לפחות כמות זהה.
זה לא ייקח זמן רב. לעבודה בתחנת הדלק היו יתרונות משלה.
היום יגיע ואז…ואז אני…הנבחרת…ינקה את העיר באור ובאש מנחילי הדוטים. -
-
אפילו הרחקתי עד פורום תפוז כדי לראות מה כתבו לך שם.
לגבי העברית, את חייבת לעבור על הסיפורים שלך ביתר תשומת לב. זה משגע לקרוא ככה. השגיאה שהכי הציקה לי היא השימוש בצורת גוף שלישי לפועל בעתיד בהקשר של גוף ראשון. זאת אומרת, אני אעשה ולא אני יעשה. אני אלך ולא אני ילך. אני אצא ולא אני יצא. אני אתלהב ולא אני יתלהב.
נראה לי שככה את מדברת, כי ראיתי דברים שכתבת בתגובות, וגם שם את עושה את זה. ודברי איך שאת רוצה, והדמויות שלך יכולות לדבר איך שהן רוצות (בדיאלוגים) אבל בתיאורים השפה חייבת להיות יותר גבוהה וללא שגיאות מסוג זה.למשל:
"אני יעשה את זה מחר" אמרה בתיה. -> בסדר, כי יכול להיות שהדמות מדברת בשגיאות.
לעומת מצב בו בתיה היא המספר בסיפור:
ולפני שהוא הלך אמרתי לו שאני אעשה את זה מחר.
בעיקרון, כשזה לא בא בדיאלוג, זה צריך להיות תקין – לפחות בשלב זה של הכתיבה שלך. זה הזמן ליישם את מה שלמדת בשיעורי לשון בבית הספר.
בקשר לשגיאות הכתיב ששלמקו ציין – הדבר הכי טוב הוא פשוט לתת את הסיפור למישהו שיש לו עברית טובה ולבקש ממנו לסמן את השגיאות. מנסיון, עין זרה תמיד תופסת את כל השגיאות שהמחבר לא מצליח לראות. בסיפורים שלי, אני עוד מגלה שגיאות הקלדה במשהו שעברתי עליו כבר שלושים פעם, אבל כשאני קוראת חומר של אחרים אני רואה את כל השגיאות בפעם אחת. בייחוד כשמדובר בסיפורים כל כך קצרים, לא צריכה להיות בעיה לעשות את זה.בקשר לסיפור עצמו: אז הרעיון חמוד, אבל לא ממש ברור מה קורה שם, אם היא סתם מטורפת או שהכוחות שלה אמיתיים – ואם הפתרון שלה הוא היחיד האפשרי. בכל אופן, אין בזה מספיק בשר כדי לעניין ממש. זה נראה כמו בסיס טוב לסיפור יותר ארוך ורציני עם עוד כמה דמויות.
מה שיש כאן, זה רעיון שאת נוגעת בו ומיד בורחת ממנו. למה בורחת? הגיבורה מגלה את הדוטים, מיד מאשפזים אותה וכשהיא יוצאת היא מחליטה לבצע רצח המוני. אין שום ניסיון לגלות מהם הדוטים האלה, איך הם משפיעים, האם אפשר לשלוט בהם. אין שום מידע בר תועלת שקשור אליהם. מבחינתי במקום דוטים אלה היו יכולים להיות עכבישים ערפיליים או אלות נקם או כל דבר אחר שהיה עולה בדעתך.
אם הגיבורה סתם מטורפת והוזה הכל – כמובן אין לזה משמעות, ואז זה סתם עוד סיפור על מטורף.
אם הגיבורה רואה דברים אמיתיים, אז היה מעניין אותי לדעת עוד קצת על זה. הסיפור נגמר מהר מדי ללא שום נסיון לפתרון ומשאיר אותי עם "הלשון בחוץ" ובתחושת: "אז למה קראתי את זה בכלל?"
ומכאן המסקנה שלי: בסיס טוב לסיפור יותר רציני. -
בהחלט לא מספיק "לעבור על הסיפורים ביתר תשומת לב".
העברית שלך גרועה ומלאה שגיאות: אוצר המלים קטן, הדקדוק רעוע והכתיב עוד יותר. כיון שאני מבין שאת נהנית לכתוב, ההצעה שלי היא שתמשיכי לכתוב – אבל למגירה בלבד. במקביל הייתי מציע שתתחילי לקרוא ספרים – והרבה, לפתח את השליטה שלך בשפה ולנקות אותה משגיאות. לא יזיק אם גם תפתחי ספרי לשון או תקחי מורה פרטי/ת לשיפור העברית שלך.
לרוב אני הרבה יותר נחמד, אבל במקרה הזה נראה לי שהאמת חשובה יותר מהאדיבות. השפה היא כלי העבודה של סופר (גם אם מדובר בסופרת חובבת). כשם שלא תצפי מנגר לבנות מדף בעזרת מסמרים עקומים וקרשים אכולי תולעים, כך לא ייתכן לכתוב סיפור לפני שלימדת את עצמך לשלוט כראוי בשפה. כל שאר דבריה של יעל נכונים בהחלט, אבל הם חסרי תועלת כל עוד לא תלמדי לשלוט ביסודות.
-
זאת ועוד: פורום זה מיועד לאנשים המעוניינים *להשתפר*. חוששני כי לא ניסית ליישם ולו אחת מהעצות שנתנו לך לאחר סיפוריך הקודמים, אלא פשוט פרסמת את כל מה שהיה לך במגרה. לא זו הדרך – לא *כאן*.
יולי, אני מבקש: פרסמי את סיפוריך כאן לאחר הגהה מקיפה, כאמור בכללי הפורום ובתגובות קודמות שקיבלת – או אל תפרסמי אותם *כלל*. -
שגיות כתיב- הקשבתי, הבנתי, הפנמתי. אני מודעת לבעיה ומטפלת בה. האם זה היה באמת כו הכרחי לחזור על ההערות הללו כול פעם?
סיפור עצמו- קראתי את רשימת הקלישות, אני מודעת לזה שהסיפור בנוי בתוך מסגרת של אחד כזו. פשוט גם קלישה יכולה לשמש כשלד לרעיון וזה מה שחשבתי שעשיתי כאן, מתברר שלא.
הנקודה שלי הייתה להראות את הדוטים מנקודת ראות של הדמות. לה לא ממש אכפת מה הם. היא רואה אותם, תופסת אותם בתור משהו רע. מפחדת ושונאת אותם. הדמות רואה שהם מכוונים על-ידי שנאה וכאס ושריכוז רגשות אלו על מישהו יוצר את מעטפת הדוטים.
(אפרופו, כלל לא חשבתי על רצח המוני, חשבתי בכיוון שהיא תצית מבנים או חפצים כידי להאיר)***האם זו טעות להציג נושא כפי שהוא ניקלט על-ידי הדמות המספרת?
חוסר הבהירות, האם זה מציאות או שיגעון, היה מכוון. מצד אחד הדמות מאמינה שזה אמת, מצד שני הקורא מתקשה להאמין בכך. נישאר מצב פתוח שבו הקורא צריך להחליט האם הדמות היא משוגעת או באמת נבחרת.
*** האם היה טעם לפתח יותר את תוכן הסיפור, בסיפור שמכוון להיות קצר?
גרומיט- אני מבינה שרמת הכתיבה שלי והשגיות נורא מציקות לך, אבל אתה לא קצת מגזים?
בואו ניקח את כול הדיסלקטים ואת כול העולים ונאסור אליהם לכתוב ולתת את הסיפורים שלהם לביקורת!
איך אפשר להשתפר אם אני לא יוכל לקבל ביקורת?NY- מכיוון שאני כבר הבנתי שרוב הדגש של ביקורות הפורום הוא הגהה ולא עלילה או תוכן, ומכיוון שאני לא יכולה לעמוד כעת בדרישתכם אני לא יעלה לכאן יותר סיפורים.
אולי אני טועה אבל הגהה ניתן להעביר תמיד.
עלילה גרועה ובניית דמויות מוטעה הרבה יותר רציני בעייני מאשר כל הבדל בין כתיב מלא לחסר, ועל נושאים אלו כימת ולא ניתן לקבל אצלכם ביקורת, וחבל.
תודה לכם בכול מקרה על הביקורות שלכם עד עכשיו.
יולי -
בשני כשלת. קיבלת ביקורות מועילות מכאן ועד להודעה חדשה – בעניין מבנה הסיפורים, הדמויות, הרעיונות וכן, גם ההגהה. לא ישמת ולו אחת מהן, אלא המשכת לפרסם סיפורים שראו אור בפורומים אחרים *ללא שינוי ניכר*. מהו השיפור הגדול, אם כך?
וכפי שאמרתי בהודעתי הקודמת – אם בכוונתך להשתפר, נשמח לעזור. אם בכוונתך לפרסם סדרתית ותו לא – לא כאן, תודה.ובנוגע להערתך לגרומיט: לקורא הסיפור בפירוש *לא* אכפת אם המחבר דיסלקט, עולה חדש, איטר יד ימינו, קבצן או אמודאי ניבן. הקורא מעוניין בסיפור הכתוב בשפה סבירה, לא יותר ולא פחות. הקורא לא מעוניין לסבול סיפור הכתוב בשפה בעייתית ועילגת – גם אם ידוע לו כי המחבר דיסלקט – בדיוק כפי שלא ילך לסרט רע (אפילו אם הבמאי דיסלקט) ולא יקנה רהיט עקום (אפילו אם הנגר דיסלקט). אנחנו מעוניינים בסיפורים כתובים היטב, ואת בעיותיו האישיות ישאיר איש איש בביתו.
ומה יעשו, את שואלת, כל אותם נגרים עקומים, במאים רעים וכותבים גרועים שאין ביכולתם או *ברצונם* להשתפר? ובכן, לא אכפת לי כלל וכלל מה יעשו, כל עוד לא יהיה הדבר בפורום זה. -
יולי כתב/ה:
>
> שגיות כתיב- הקשבתי, הבנתי, הפנמתי. אני מודעת לבעיה ומטפלת בה.
> האם זה היה באמת כו הכרחי לחזור על ההערות הללו כול פעם?חוזרים על זה, כי נראה שאין התייחסות רצינית למה שאמרנו. בסך הכל לא אכפת לנו מה הסיבה לבעיה (דיסלקציה, דיסגרפיה, חוסר שליטה בעברית ועוד). יש בעיה, ויש דרך פשוטה לטיפול שאותה הצעתי: תני למישהו שהשפה שלו טובה משלך לעבור על הסיפור לפני שאת מפרסמת אותו. אני מוכנה שתשלחי לי סיפור באימייל. לא אכפת לי לעבור עליו ולתקן שגיאות בשפה, בוודאי לא אם זה סיפור כל כך קצר. את תגלי שזה משפר פלאים את ההתייחסות לסיפור. אני לא יודעת איך זה אצלך, אבל לי די קשה להתעלם מכל השגיאות האלה ולהתרכז בסיפור. מבחינתי זה כמו להקשיב לסימפוניה השביעית של בטהובן שמבוצעת על ידי תזמורת של נגנים גרועים, זייפנים ועם מנצח שלא יודע להוביל את כולם ביחד. היצירה הכי יפה בעולם תהפוך לאסון מוסיקלי בתנאים כאלה. אותו דבר עם ספרות. שפה לא טובה ומלאה בשגיאות תאפיל על הסיפור הכי משובח בעולם, וחבל.
> סיפור עצמו- קראתי את רשימת הקלישות, אני מודעת לזה שהסיפור בנוי
> בתוך מסגרת של אחד כזו. פשוט גם קלישה יכולה לשמש כשלד לרעיון וזה
> מה שחשבתי שעשיתי כאן, מתברר שלא.דווקא כן. כמו שציינתי, בסיס טוב לסיפור יותר רציני. הנקודה היא, שאם הדבר היחיד שיש בסיפור הוא הקלישאה, אז לא עשית כלום. קחי קלישאה והפכי אותה לסיפור מקורי. קשה לי להמליץ על עצמי, אבל זה מה שעשיתי ב"אפשרויות" קצת יותר למטה (שגם הוא קיבל הערות לשיפור). לקחתי קלישאה מהנדושות ביותר (סיפור מו"ד מצוי) והפכתי אותה למשהו שונה לגמרי. תעשי את זה עם הדוטים ותקבלי מחיאות כפיים.
> הנקודה שלי הייתה להראות את הדוטים מנקודת ראות של הדמות. לה לא
> ממש אכפת מה הם. היא רואה אותם, תופסת אותם בתור משהו רע. מפחדת
> ושונאת אותם. הדמות רואה שהם מכוונים על-ידי שנאה וכאס ושריכוז
> רגשות אלו על מישהו יוצר את מעטפת הדוטים.
> (אפרופו, כלל לא חשבתי על רצח המוני, חשבתי בכיוון שהיא תצית
> מבנים או חפצים כידי להאיר)טוב, לי זה נראה כאילו היא הולכת להדליק את כל העיר…
> ***האם זו טעות להציג נושא כפי שהוא ניקלט על-ידי הדמות המספרת?
בוודאי שלא, אבל יש כאן את מבחן התוצאה. האם זה מעניין את הקורא? במקרה של הסיפור הזה, לא כל כך. יש סיפורים שבהם זה יהיה מאוד מעניין.
>
> חוסר הבהירות, האם זה מציאות או שיגעון, היה מכוון. מצד אחד הדמות
> מאמינה שזה אמת, מצד שני הקורא מתקשה להאמין בכך. נישאר מצב פתוח
> שבו הקורא צריך להחליט האם הדמות היא משוגעת או באמת נבחרת.
>אל תסמכי על "הקורא מתקשה להאמין בכך". בייחוד אם את מפרסמת בפורום שקהל הקוראים שלו הוא אנשים שרגילים למד"ב ופנטסיה, הקוראים יצאו מנקודת הנחה שהדוטים שלך אכן קיימים ומציאותיים ביותר. וזו עוד סיבה שהסוף היה סתמי ביותר. בסופו של דבר בכלל לא משנה לי כקוראת אם הדמות היא משוגעת או נבחרת. ברור לי שכשהיא תתחיל להדליק מבנים, אז יאשפזו אותה שוב, והיא בטח תסיים את חייה במעון נעול.
יש סיפורים שבהם השאלה אם הדמות הראשית משוגעת או נבחרת היא מטרידה מאוד, והקורא יחפש רמזים דקים כדי להחליט אם כן או לא. למשל, בסיפור בו הדמות הראשית פועלת בשם איזה כוח נבואי ובעזרתו מנהיגה מעצמה למלחמה בבני החושך, יש חשיבות מאוד גדולה לשאלה אם היא נבחרת (עושה דבר חיובי) או משוגעת (עושה דבר נורא).
בסיפור שלך זה לא ממש משנה ולא ממש מעניין. ומאחר שגם לא ברור מה הם הדוטים האלה בסופו של דבר, גם לא אכפת לי. אני הייתי תחת הרושם שרגשות הכעס מושכים את הדוטים, ואז אין שום חשיבות לניסיון הפתטי להרחיק אותם, כי הכעס ישאר. יכול להיות שהדוטים גורמים לכעס אבל לא הבאת שום נתונים שיגרמו לי להעדיף את האופציה הזו. אולי לגיבורה של הסיפור לא משנה מהם הדוטים, אבל לי כקוראת כן, וזה לא מגיע.בדרך כלל (וזו דעתי הסובייקטיבית ביותר) כשיש מצב של "שאלה פתוחה" בסיפור, עדיף שלך ככותבת תהיה תשובה של כן או לא לשאלה הזו. בצורה כזו, גם בלי להרגיש בכך את תשתלי את הרמזים הקטנים האלה שיעזרו לקורא להחליט על אחת האופציות, ויהפכו את הסיפור ליותר מעניין. NY מדגים את זה מאוד יפה בסיפורים שלו, כשלפעמים יש התלבטות בין אופציה א' לאופציה ב', ומלה אחת בשורה החמישית לפני הסוף מחזקת את אחת האופציות.
> *** האם היה טעם לפתח יותר את תוכן הסיפור, בסיפור שמכוון להיות
> קצר?כן, כי כרגע התוכן לא אומר לי שום דבר חשוב. ואם הסיפור יתארך תוך כדי פיתוח התוכן, אז מה?
>
> גרומיט- אני מבינה שרמת הכתיבה שלי והשגיות נורא מציקות לך, אבל
> אתה לא קצת מגזים?
> בואו ניקח את כול הדיסלקטים ואת כול העולים ונאסור אליהם לכתוב
> ולתת את הסיפורים שלהם לביקורת!
> איך אפשר להשתפר אם אני לא יוכל לקבל ביקורת?כן, גם לדעתי הוא קצת הגזים, אבל הוא אמר דברים נכונים מאוד, שכדאי לך להתייחס אליהם. אותו דיסלקט או עולה רצוי שינהג לפי ההמלצה שלי ויתן את הסיפור שלו לביקורת למישהו שיכול לסמן שגיאות. נסי את זה פעם אחת. אם אין לך אף אחד בסביבה הקרובה, אני מוכנה לנסות להגיה סיפור אחד שלך, כמו שכתבתי למעלה.
>
> NY- מכיוון שאני כבר הבנתי שרוב הדגש של ביקורות הפורום הוא הגהה
> ולא עלילה או תוכן, ומכיוון שאני לא יכולה לעמוד כעת בדרישתכם
> אני לא יעלה לכאן יותר סיפורים.
> אולי אני טועה אבל הגהה ניתן להעביר תמיד.
> עלילה גרועה ובניית דמויות מוטעה הרבה יותר רציני בעייני מאשר כל
> הבדל בין כתיב מלא לחסר, ועל נושאים אלו כימת ולא ניתן לקבל אצלכם
> ביקורת, וחבל.
> תודה לכם בכול מקרה על הביקורות שלכם עד עכשיו.
> יוליהמממ…. ככה בדיוק הרגשתי כשניסיתי לפרסם את "אפשרויות" בפורום תפוז, וכמעט כל התגובות שקיבלתי היו: "למה את מפרסמת קישור?", "האותיות בקישור ההוא קטנות מדי", "תפרסמי את זה כאן" (אחרי שהסברתי שהסיפור ארוך מדי, ואני לא רוצה לחלק אותו) ועוד.
בעצם, את היית היחידה שטרחה לקרוא את זה אחרי שהעברתי את הסיפור לדף אחר עם אותיות גדולות במיוחד.
גם לי עבר בראש, שאם זו ההתייחסות אז אני לא אפרסם שם יותר. אבל "להעלב" זה לא הפתרון. הפתרון הוא בכל זאת להקשיב לרחשי הלב של הכותבים הקבועים בפורום. למדתי מההתנסות ההיא שבפעם הבאה אני צריכה להכין את הסיפור בפורמט שהם יחשבו שהוא נוח לקריאה.רוב הדגש של ביקורות הוא על הגהה, רק בסיפורים בהם ההגהה היא הבעיה הראשונה (ע"ע דוגמת התזמורת הזייפנית). כמו שאמרתי, אני לא יכולה להתרכז בכל שאר הדברים החשובים, אם אני צריכה בראש לתרגם מעברית רצופת שגיאות לעברית טובה.
אם הגהה ניתן להעביר תמיד, אז צריך לעשות את זה לפני שמפרסמים את הסיפור. אין שום סיבה שאנחנו נסבול.
כשאפשר יהיה לקרוא את זה כמו שצריך, אז יהיה אפשר גם להתייחס למושגים של עלילה ובניית דמויות, פואנטות ועוד.דרך אגב, אם תשלחי לי קובץ וורד 97 או 2000, אני אוכל לסמן שגיאות כ"מהדורות" ואז גם תוכלי לראות בדיוק מה סימנתי ואיך תיקנתי. אם תעשי את זה עם שניים או שלושה אנשים, תוכלי ללמוד המון מההשוואות של כל התיקונים.
-
יעל, תודה.
הרבה יותר קל לקבל ביקורת כאשר לא מנסים להשפיל אותך בתהליך
הבנתי את הנקודה של התזמורת המזיפת.
אין לי אף אחד בסביבה הקרובה שיתיחס לעצם העובדה שאני כותבת בלי לצחוק עלי, אם אני יזכיר שזה מד"ב התגובה תהייה עוד יותר גרועה. זה אחד הסיבות לריבוי השגיות.
זה אבל ממש לא הצדקה, ואני אכן ינסה לא לעלות לפו סיפורים לפני שעברו הגהה מעמיקה.
אני באמת ישלח לך משהוא להגהה בהמשך, אם לא אכפת לך, אבל אני יעשה קודם עיבוד יותר טוב לתוכן. (אולי לא רואים את זה אבל אני באמת מנסה לשפר בהדרגה :*)ושוב תודה לכולם, יולי.
-
מעט מאוד דיסלקטים מסוגלים או מעוניינים לעסוק בתחום שכל כך לא קשה להם בו כמו כתיבה ספרותית. אלה שמשום מה כן בחרו בזה כתחביב, צריכים תשומת לב כפולה ומכופלת בכדי לודא שלא נפלו טעויות בכתיבתם. דיסלקציה, אגב, אינה שקולה לחוסר שליטה בשפה. דיסלקט יכול להחזיק באוצר מלים גבוה ולשלוט טוב בתחביר ובמרכיבים אחרים של השפה (תלוי, כמובן בסוג ובחומרת הפגיעה שלו). במקרה כזה, כל עוד הבעיה היא רק בטכניקה אין מניעה לתת את הסיפור לאדם אחר להגהה ולשכתוב. כשהבעיה היא בידע ובהבנה של כללי השפה (כפי שהתרשמתי מהסיפור שלך), ניתן לתקן את הדבר, אבל זה דורש לימוד והשקעה רבה.
ולימוד והשקעה זה גם מה שנדרש מעולים חדשים בטרם הם יכולים לכתוב ברמה הראויה בשפה של המדינה שאליה היגרו. לא לחינם קשה כל כך לסופרים שהיגרו למדינה שבה מדוברת שפה אחרת. דרוש להם מאמץ רב עד שהם רוכשים שליטה מספקת בשפה של המדינה הקולטת, ולעתים תכופות הם מעדיפים להוסיף ולכתוב בשפת המקור שלהם.
ביקורת זה טוב, ואין ספק שאת זקוקה לה, אבל מה שאת עושה זה לנסות לרוץ לפני שלמדת ללכת כהלכה. השפה היא היסוד שעליו נשענים כל הדברים האחרים. כמה שלא תלמדי איך לבנות דמויות, קווי עלילה וכל השאר, כל עוד השפה שלך רדודה ומלאה שגיאות, לא יהיה לסיפור שלך כל ערך. רעיונות וסגנון הם דברים חשובים, אבל הם מותרות כאשר אין לך את הכלים היסודיים של השפה. השפה מספקת לך אוצר של דימויים, נותנת לך מטאפורות, מבנים ספרותיים, ומספקת לסיפור יסוד איתן לעמוד עליו. כל תיקון שתעשי לסיפורים שכתבת מבלי שהעמדת אותם קודם לכן על אותם יסודות יציבים שמספקת השפה – יהיה, בפועל, חסר ערך.
ובתור התחלה – אנא הרגילי את עצמך לשנות את הטעות הצורמת ביותר שלך – הנטיה שלך להכניס תחילית 'י' במקום 'א' בגוף ראשון יחיד בעתיד. אני "אוכל", "אגיד", "אעשה", "אפעל" – לא "יפעל". לא יזיק אם תעשי זאת גם בשפת הדיבור שלך. זה נכון וזה נשמע ה-ר-ב-ה יותר טוב.
-
הרעיון – מעניין. כר הפסיכיאטריה הוא שדה נרחב לכותבי המד"ב.
פק"ד כבר טחן לו את הצורה, אבל אין שום בעייה לעשות את זה עודפעם בעברית.
אבל העיבוד – לוקה בחסר, וזה אני אומר בלשון המעטה.
אם ניתן להתייחס לסיפור כמו לבצל מרובה שכבות והרעיון הוא השכבה הפנימית ביותר, הגרעין, הרי העולם הסיפורי הוא השכבה הבאה, הדמויות בשכבה מעל, קצב הזרימה הוא שכבה חשובה, השימוש המושכל במילים, ולבסוף – הציפוי – האיות.
אם האיות פגום, אפאחד לא יקנה את הבצל. את היית קונה בצל שנראה רקוב?הדימוי הנ"ל מצוץ מהאצבע, אבל קשה ביותר להתרכז בסיפור בגלל שגיאות האיות והכתיב, וגם המשפטים לעיתים מסורבלים ונשמעים מוזר.
לפק"ד בטח היו מעבירים את זה, אבל את רק מתחילה -
-
יולי – אני מאוד מבינה אותך. במקרה שלי עברית אינה שפת אם וגם לי היה ( ולעתים רחוקות ישנו) את הדחף הבלתי נשלט לכתוב. אז כתבתי כמה שנים טובות למגירה בלבד והכרחתי את עצמי לקרוא ספרים בעברית (למרות שבהתחלה זה היה בלתי נסבל, ועד היום דעתי היא כי תרגומים לרוסית מוצלחים לרוב הרבה יותר). הדרך היחידה "לחסל" שגיאות כתיב היא לקרוא ספרים וללמוד את הדקדוק היבש. וגם לתת לאנשים הקרובים אליך לקרוא את יצירותיך ולבקש מהם לתקן לך את השגיאות. בהתחלה זה די מעליב, אבל בסוף משתלם.
בהצלחה. -
בסיפורים בעלי נימה הומוריסטית (ולא רק) כמו אלו שהזכרת, גם אם הסיפור נע בין שתי אפשרויות הרי שזו המתגלה כנכונה לרוב לא נצפתה כלל על ידי הקורא, וזו הפואנטה (במובן של
סיפור פואנטה"). בסיפור שאינו סיפור פואנטה, ושנע בין שתי אפשרויות, יופיו של הסיפור יכול להתבטא בכך שאין הכרעה לאפשרות כלשהי. ישנם רמזים לשני הכיוונים, אך לא ניתן להגיע ל"פתרון". כך, בסיפור אחד הקורא נחשף לשתי האפשרויות, רואה את הסיפור והדמויות משתי נקודות המבט, ומתקיים מתח בין המציאויות שייתכנו. בניגוד לחיי היומיום, הכרעה אינה חייבת להתקיים עבור הקורא. כך הדבר גם בסיפור הזה, אף שבגלל היותו קלישאי כל כך (ובעיות בסיפור עצמו) אין כמעט מתח בגלל האפשרויות המנוגדות. דוגמה לסיפור טוב בו מתקיים מתח כזה הוא סיפור דוד ובת-שבע (מל"א י"א), בו לא ברור האם (א) אוריה יודע (או לא) והאם (ב) דוד חושב שאוריה יודע (או לא). -
נכון שחלק מהתגובות היו מוצדקות, ובאמת העלו כאן הרבה רעיונות טובים לגבי איך לשפר את ההגיה והשפה, אבל לפי דעתי חלק מהתגובות היו קצת יותר מידי חריפות ואף פוגעות .
אני לא יודעת איך יולי הגיבה ( הבנתי שאת בת, אבל אם לא אז אני מצטערת על הטעות), אבל אני מקווה שזה לא יפגע בבטחונה העצמי ולא ימנע ממנה לפרסם בפורום סיפורים נוספים.
ואני מאחלת לך בהצלחה בסיפורים הבאים… -
-
-
