- This topic has 12 תגובות, 7 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 5 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
סתם חלום
*ואז התעוררתי…..*
*מצמצתי במבוכה. מזה התעוררתי? מתי הספקתי להירדם?*הלימודים הסתיימו היום שעתיים יותר מוקדם. ממילא חצי כיתה לא הגיעה. סוף שנה אחרי הכול.
אני , רונית, סופי וברגע האחרון גם יבגני, שכהרגלו נדנד לסופי, מתעקש לשאת את תיקה.
בקיצור ארבעתנו.
תפסנו אוטובוס למרכז העיר.
סוף הלימודים רק מחר, אבל הרצון לחגוג, הרצון לצאת ולהרגיש חיים לא עומעם על-ידי בלבול תאריכים קטן.
הרחוב הראשי היה הומה, וזה למרות שכולם דיברו על זה שצריך להישאר בבית, ולא להגיע למקומות הומה אדם.
אני אמרתי זאת לחברה וכולנו צחקנו על זה.
כבר שנתיים כולם אומרים את זה.
זה כבר נעשה חלק מברכת הבוקר. "תצלצלי אלי מהלימודים, רפיאה, ואל תיסעו היום לסרט, זה מסוכן!"
וחלק משאלת מה שלומך. "מה קורה, רפי? אל תשכחי שלא הולכים היום למועדון,מסוכן!"שיגרה.
וככזו היה ניתן רק לצחוק עליה.
לצחוק ולהדחיק, להדחיק את כול מה שעמד מאחורי האזהרה.רציתי להסתובב קצת בקניון, אבל רוני רטנה שאין לה כוח להתחיל לפתוח ולסגור את התיק.
מילא, גם לי לא ממש היה כוח לזה.
תיק צד, בזמן יציאה, זה משהוא אחד.
פשוט פותחים ריצ'רצ' או מרימים את הכיסוי וזהו, אבל תיקי בית ספר, זה כבר סיפור אחר.
פעם, הכריחו אותי לרוקן את כול תוכן התיק על הרצפה ,לעיני כולם, והכול בגלל שאני שחומת עור, עם קול שמצלצל במטעם ערבי.
פעם דרוזית, תמיד דרוזית.
המבטא לא רצה להיעלם למרות שאני מכיתה א' מדברת רק עברית.אז לקניון לא הלכנו, אבל מה שטוב במרכז זה שכל שני מטר ניתן למצוא מקום לשבת.
בתי קפה ביום, פאבים בלילה, רק תגיד.אחרי ויכוחים רבים, כאשר יבגני כרגיל מצדד בדעתה של סופי, סגרנו על גלידרייה.
*אני עד עכשיו מרגישה את הטעם של תות-וניל שהזמנתי…*
*איך יכול להיות שכול זה היה חלום?*
*ניסיתי לקום, אבל גופי סירב לציית, ומול עיני, מסרב לסגת, עמד הטשטוש שבין הערות לשינה.* *זה היה מפחיד, ויחד עם הרגש הופיעו שאר הזיכרונות מהחלום.*יבגני, שאחרי רבע שעה של התקדמות בלתי נראית , התמקם צמוד לסופי, וזורק לי מבט שובב, ניסה לחבקה.
רונית, שפטפטה ללא הרף על מסיבת הסיום הקרובה. מה היא תלבש, ואיך היא תשכנע את ההורים שזה חיבת להיות השמלה המדהימה מ"קאסטרו" שראינו.
וסופי שעיניה נפתחו בהפתעה, כאשר ידו של יבגני חיבקה את מותניה.ואני.
נוגסת בשאריות האחרונות של גביע הגלידה שלי ומתחילה ללקק את אצבעותיי.
מקשיבה בחצי אוזן לרוני, ומחכה לתגובתה הצפויה של סופי.
מזווית עיני תפסתי תנועה מהירה.
הסתובבתי בחצי גוף, מסוקרנת.
מסתכלת בהפתעה על צעיר שנכנס בריצה לגלידרייה.חולצתו הייתה דבוקה לגופו מרוב זיעה.
עיניו מרצדות וחזהו עולה ויורד בנשימה כבדה.
מה יכל להפחיד אותו?
הוא נראה כבן גילי. נו אולי שנה מעלי. תלמיד י', לא יותר.
די דומה בפניו לבן דודי, ואזין.
אפילו תיק הבית ספר שלו דמה לזה שקניתי לואזין ליום ההולדת, לפני שנה.
הבחור שלח את ידו לתיקו.
בטח להוציא ארנק.
שמתי לב לזה שידיו רעדו.
כנראה תעודת סוף שנה גרועה , חשבתי בהזדהות.*מצמצתי שוב, אבל הטשטוש עדיין לא נעלם.*
*ניסיתי לשפשף את עיני, אבל כמו בתוך חלום בלהות גופי סירב לציית לי.*
*לאוזני הגיעו רעשים מעומעמים של צעקות וסירנות.*
*בטח ההדים של החלום, שעכשיו ממש נאבקתי כידי להשתחרר ממנו.*
*מצמצתי שוב ושוב. מתרכזת בפעולה זו.*
*ידעתי שברגע שאני יתעורר לחלוטין, החלום יטושטש בבת אחת, ויישארו ממנו רק*
*שרידי תמונות חלושות.*
*הערפל התחיל להתפוגג, וראיתי אור חודר דרך החושך.*
*נאנחתי, כמעט ובוכה מהקלה.*
*עוד שניה ומהסיוט הזה לא יישאר כמעט כול זכר.*
*עוד שניה…**ואז התעוררתי…. *
-
השעה 02:46. אני לא רוצה לנסח.
*דברים רעים:*
לא ממש ברור. הסוף עושה רושם של משהו שהתגלה, ולא ברור מה זה, ואם זה מה שאני חושב שזה, זה לא מספיק בשביל סוף. מה השוס כאן? היא מתה בסוף (אה, ספויילר)? לא ברור.
מילא סיפור שנגמר ב"ואז התעוררתי", אבל אחד שגם מתחיל וגם נגמר בו? בררר. איזה מין צורך דווקא אדיר-מימדים גרם לך להתגרות בבנאליות בכזו עזות-מצח? בכל מקרה, זה לא עבד. הבנאליות החזירה לך מכה אחת אפיים, אדרבא ואדרבא, קל וחומר ובן-בנו של קל וחומר. אל תתעסק איתה עוד, היא נקמנית.
רבות דובר כאן כבר על סיפורים שנגמרים בשלוש-נקודות בפרט ועל ריבוי שלהם בכל מקום אחר בסיפור בכלל. מצד שני, כל זה לא רלוונטי לך כי יש רק סימון שלוש-נקודות יחיד בסיפור. השאר הם של ארבע וחמש נקודות, וזה כבר סיפור אחר לגמרי. אז בסדר.
*דברים טובים:*
תיאור השגרה ממש טוב. הישראליות מתוארת בצורה מהימנה, משכנעת מאוד. הרבה יותר טוב מ"ג'רי", נאמר. יופי.
כל הכבוד על השימוש הנכון ב"כול". אלוהים, כמה שזה צורם לעין, אבל כל הכבוד. אני לא הייתי מסוגל.
סיכום:
שיפור ניכר. אתה בפירוש בדרך הנכונה.
את טרקי סיטי קראת?-X-
השעה 02:57. ניסחתי בכל-זאת.
-
קראתי את הסיפור. לצערי לא מצאתי אותו מעניין, ובסיומו לא הרגשתי שהבנתי משהו חדש. בנוסף, הקשר של הסיפור לז'נאר המד"ב והפנטזיה נראה לי לא קיים. אמנם סיפורים נוספים בפורום נוטים לפעמים לטייל על הגבול, אבל נראה לי שבכל זאת חשוב לפרסם סיפורים שמתאימים לפורום הזה.
יתכן שפשוט לא הבנתי את הרעיון של הסיפור. בכל מקרה, אשמח לשמוע מה את/ה (?) חשבת כשכתבת אותו. מה בעצם הסיפור פה?
-
אני חושב שהסיפור משחק בעצם על התימה של סיפורי "ואז התעוררתי" כאשר את הגילוי הרווח בסיפורי פנטזיה גרועים, שבעצם הכל היה חלום, תופס הגילוי ההפוך – שזו מציאות. "ואז התעוררתי" וראיתי שבעצם הכל היה חלום מול "ואז התעוררתי" וראיתי שבעצם זה העולם שאנחנו חיים בו. אני לא בטוח שהסיפור ז'אנרי אבל הוא משחק על תימה מוכרת של הז'אנר ולכן לדעתי מתאים פה.
-
א. אני בת אז בוא נפסיק עם "אתה?"
ב. בג'אנר כי מדובר על מצב בין מציאות לחלום.
ג. מתחיל ונגמר ב "אז התעוררתי" בכוונת תחילה, כידי להדגיש שזה היה שלב ההזיה/החלום.
ד. אם לא הבינו את העלילה…אולי כי הסיפור בא בהקשר לא טוב. אחרי הפיגוע השני שהיה בירושלים, כאשר שהבנתי שאני לא מסוגלת אפילו לשבת ולהסתכל מרוב שזה כבר רגיל, מפחיד עד כמה זה כבר רגיל, הוא פשוט נכתב.
ה. "כול", הבנתי שעבר איזה חוק שמותר להשתמש בצורה זו בעת כתיבה ללא ניקוד?
-
-
א. טוב לדעת. סליחה.
ב. "בין מציאות לחלום" לא ממש מספיק כדי להכליל בג'אנר. אני לא רוצה להתווכח על זה, אבל יהיו אחרים שכן ירצו. בקצרה: לא כל מה שדמיוני הוא מד"ב או פנטזיה.
ג. אני לא בטוח שהבנתי. תוכלי להסביר?
ד. זה בסדר גמור, אבל איך זה קשור להבנה או אי-הבנה של העלילה?
ה. למעשה, כפי שהבנתי, *חובה* להשתמש ב"כול", אלא אם מדובר בסמיכות ("כל הדברים", "כל מה שקרה"). זה די בעסה, אבל דווקא את זה ציינתי לחיוב ולא לשלילה – עמדת בזה יפה. (מי שיכול ללנקק את d_reply.mp3, שיעשה את זה)
ו. פיסוק. גם בסיפור וגם בתגובות.
-
-
-
-
1. בפירוש לא מד"ב או פנטסיה. סיפור של כאן ועכשיו. זה שהגיבורה לא יודעת אם היא חולמת או לא, לא הופך את הסיפור למד"ב/פנטסיה. לא מתאים לפורום בכלל.
שימי לב: פנטסיה זה משהו שלא יכול להתרחש בעולם שלנו בלי הכרח לשינוי בחוקי הפיסיקה הידועים ו/או חוקים אחרים לפיהם מתנהל העולם. הסיפור שלך, לצערינו הרב, מתרחש לעתים קרובות עד לאימה.2. הסוף חסר טעם. בין אם ה "ואז התעוררתי" מוביל להתעוררות מכאיבה בבית החולים או לעולם הבא או להתעוררות במיטה בהקלה, זה לא משנה וזה לא משפיע על הסיפור בכלל.
3. כתוב *מעניין* ומאוד יפה!! נסי לשלוח לפורומים ספרותיים אחרים, אחרי שתעשי משהו עם הסוף. בסך הכל סיפור טוב מאוד.
-
-
-
