- This topic has 42 תגובות, 10 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 6 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
יש להגות את המלה "צמחוקר" כ-"TzimChoKer" ולנהוג באופן זה גם בסירוסיה השונים.
המערכת מבקשת להודות לדותן דימט על הביולוגיה השימושית ול-ק' על הקולינאריה המעשית.
~צמחוקר~אליהו שיגע אותנו כל הדרך.
כל הטיסה מכדור הארץ הוא בירבר על הצמחוקר שלו. איך הוא קנה אותו במחיר מציאה בדיוטי-פרי, איך אף אחד לא יסדר אותו יותר, איך עכשיו הוא מסודר בחיים, כל העסק.
"נו," אמר לו שוורץ כשהגיעה הדיילת עם האוכל, "איפה הצמחוצץ הזה שלך?"
"צמחוקר," אמר אליהו. "הוא ארוז. חכה שנגיע לפוטיומקין ואז תראה."
בינתיים הוא כרסם פריכיות קלקר בקול שאון, בעוד שוורץ ואני מתנפלים על מה שתואר בתפריט כ-"ברווז מטוגן ברוטב אוכמניות". שלא תדעו מצרות.
לאחר מכן סיפר לנו איך המליצו על המכשיר הזה בכתבה מיוחדת ב-"מסטינג ? מגזין לטיולים ולאנשים אוכלים". "נגיע לפוטיומקין," אמר, "ותראו בעצמכם."ואכן ראינו.
מיד לכשהגענו אל מושבת החלל ע"ש פוטיומקין עצרו אותנו במכס לחקירה.
"מה זה?" אמר הפקיד במבטא רוסי כבד והוציא ממזוודתו של אליהו מין מוט משונה עם זיזים.
"צמחוקר," אמר אליהו. "זה בשבילי, אתה מבין, אני צמחוני. זה מבחין בין בשר ללא-בשר."
"זה בשר לא בשר?" אמר הפקיד. במבט שני ההתקן נראה כדוש אמבטיה עם ידית ארוכה במיוחד.
"זה מכשיר שאומר לי אם האוכל שלי, כן? אם האוכל שלי באמת צמחוני, אתה מבין?"
"זה מבין?"
"המכשיר ^שלי^," אמר אליהו בהטעמה, "מבחין, כן? בין בשר, כן? לבין…"
"תעזוב," אמר שוורץ ופנה אל הפקיד ברוסית שוטפת. הוא דיבר ודיבר, ועיניו של הפקיד התעגלו יותר ויותר.
"מייאסניק?" אמר הפקיד לאחר כדקה.
"דא." אמר שוורץ.
"אלייקטריצ'סטבו?" שאל הפקיד.
"דא."
"דייטה?"
"דא."
"אה."
"מה אמרת לו?" שאל אליהו לאחר ששוחררנו אחר כבוד מהמכס, לא לפני שהפקיד קרא לכל חבריו להביט בפלא.
"אמרתי לו," אמר שוורץ, "שזה מכשיר חשמלי להוצאת שערות מהאף ושאתה קצב בדיאטה."אליהו חנך את מכשיר הפלא שלו בארוחת הצהריים הראשונה שלנו במסלול, במזנון של נמל התעופה. הוא הזמין אורז וקציצות טופו, שוורץ הזמין נקניקיות וצ'יפס ואני הסתפקתי בהמבורגר. מיד עם הגעת המזון שלף אליהו בקול תרועה את אבזר הקסמים מתיקו, משמש בו לרגע, ואז, בתנועה בוטחת, קרב את קצהו הרחב אל צלחתו ולחץ על הכפתור שבקצה השני.
"בופ בופ," אמר המכשיר ונורית אדומה נדלקה.
"אה, רגע," אמר אליהו.
"הטופו שלך זה בטח ברווז," אמרתי.
"נראה לי שהאורז שלך זז," אמר שוורץ.
"לא, לא," אמר אליהו. "הוא בטח מריח את הצלחות שלכם. היה כאן כפתור כוונון או משהו. רגע אחד."
בילינו כמה דקות מענגות בעודו מתעסק בנבכי הפלא הטכנולוגי שלו. לבסוף אחז בו שוב ובארשת נצחון קירבו אל הצלחת.
"ביפ ביפ!" אמר המכשיר, ונורית ירוקה נדלקה.
"ואללה, עובד!" אמרתי בהתפעלות.
"תן לי את זה רגע, טוב?" אמר שוורץ. הוא לקח את המכשיר, הפנה אותו את שאריות הנקניקיה שבצלחתו ולחץ על הכפתור.
"ביפ ביפ!" חזר המכשיר ואמר, נורית ירוקה והכל.
"זה נקניקיה צמחונית?" שאל אליהו.
"היית מת."לאחר שהצליח סוף סוף לכוון את המכשיר לשביעות רצונו, בילה אליהו את הימים שנותרו לנו בפוטיומקין בתחיבתו לכל מקום אפשרי. המכשיר אמר "ביפ ביפ" לגבינות ולירקות, "בופ בופ" לכל דבר הקשור לבשר ו-"איייפ!" כועס כשהפניתי אותו אל רגל המיטה, במלון.
"מה זה?" שאלתי.
"אם הוא לא מזהה כלום," אמר אליהו, "הוא אומר לך את זה."
תהיתי בקול כמה סוגי תגובות נתן להוציא מהמכשיר, ושוורץ נרתם למלאכה. לקח לו כמעט שעה למצוא את הצליל הרביעי והאחרון. הוא תחב את זרבובית הצמחושב אל תוכן המחבת עליה בישלתי משהו זה או אחר באותה עת.
"פררררר!" אמר המכשיר בכעס.
"מה אתה עושה, משוגע!" צעק אליהו וחטף את הצמחומס מידו. "אתה רוצה להרוס אותו?"
"מה כבר עשיתי?" התמם שוורץ.
"המכשיר," אמר אליהו, "רגיש מאד לטמפרטורה. אני מקווה שלא קרה לו שום דבר."
הוא נאלץ לכייל את הצמחושד שלו שוב, כמובן, ולחזור על כל הבדיקות שעשה קודם. לאחר מכן בילה מעט זמן איכות אתנו, בעודו מסביר לכל המעוניין את דרכי פעולתו של המכשיר ואת כל הפרטים המעניינים שגילה כשלא שמנו לב. כך למדנו, בניגוד לרצוננו, שבשיבולת שועל יש לפעמים טפילים, שלוקח קצת זמן לזהות סושי ושג'לי אינו מאכל צמחי.
"לא צמחי?" שאלתי.
"ג'לטין עשוי מעצמות דגים טחונות," אמר שוורץ בשמחה לאיד. "תבדוק גם את הסוכריות שאתה אוכל."
"לא ידעתי את זה," אמר אליהו, מבויש. "נורא אהבתי ג'לי. לעזאזל!"
"לא נורא," אמר שוורץ. "מחר בטח תגלה שגם הטופו בשרי, ואז יהיה בידור."
"תרד ממנו," אמרתי. "אנחנו הולכים להיות עכשיו חודשיים ביחד בחללית הדפוקה הזאת. זה היה רעיון שלך."
"אתה החלטת לקנות לו את האוסף של 'מסטינג ? מגזין לאנשים ולטיולים אוכלים', גם כן רעיון!"
"אני," אמרתי, "לא הייתי זה שהחליט שאנחנו, מכל האנשים בעולם, נמצא חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ, נכון?"
"אתה עוד תראה," אמר שוורץ. "עשיתי מחקר. זה חייב להיות זה. מכל כוכבי הלכת שנסרקו, פגאסי III…"
"טוב, די, שתוק כבר."
אכן, מצב רוחה של המשלחת היה מרומם בהחלט."הנה קפ-407," אמר אחראי השיגורים. "יש בה תא מטען ענק, שלושה חדרי מגורים, סלון קטן ושירותים עם צנטריפוגה. והיא כולה שלכם. לאיפה אתם יוצאים?"
"מערכת פגאסי," אמרתי. "מחקר ? הקטע הרגיל."
"אלוהים," אמר שוורץ, "האוטו של אשתי נראה יותר טוב!"
"עברו עליה זמנים קשים," אמר האחראי, "אבל היא אחרי טסט והכל בסדר. היתה גם איזו בעיה עם ההטענה. הזמנתם משהו מיוחד, נכון?"
"כן," אמר אליהו, "שליש מהאוכל צריך להיות צמחוני."
"איזו גרוטאה," אמר שוורץ.
"זהו," אמר האחראי. "אני זוכר שהיתה בעיה עם זה, אבל סידרנו אותה. יש לך שם כמעט שלוש מאות פיתות שהשגנו במיוחד, ועוד קרקרים וכל מיני כאלה."
"ויש משהו לאכול עם זה?" שאל אליהו.
"כל החלליות שלכם נראות ככה?" חקר שוורץ.
"כן, בטח! קטשופ, חרדל, מיונז, רוטב אלץ האיים, חומוס, ממרח חצילים בטעם כבד, מה שכולם אוכלים."
אליהו פתח את פיו לשאול עוד משהו אך הצלחתי להקדים אותו. "ומה עם האוכל ^שלנו?^" שאלתי.
"אין בעיות, אמר האחראי. ?יש את כל סוגי הבשר באריזות לחץ, תרכיזים, רטבים, הכל בסדר."
"אני לא מאמין," אמר שוורץ. "קפ-407. זה קפ, זה? זה קופיקו!"
וכך נקבע שמו של ביתנו לחודשיים הבאים. אליהו השמיע קול מחאה על כי לא נבחר שם נשי, אך שוורץ הסיח את דעתו כשסיפר לו שתפוח-האדמה הנו למעשה בעל חיים רדום. כששככה המהומה הכנסנו את מטלטלינו אחר כבוד אל תוך הקופיקו ושוגרנו אל הכוכבים.חשבו על מסע מחקר אל כוכב לכת בלתי ידוע. ודאי תראו בעיני רוחכם חוקרים אמיצים, עשויים ללא חת, הנאבקים ללא תלונה בתנאי קיום קשים במשך תקופות ארוכות; איסוף מידע שלא יסולא בפז הנעשה בדרך לא דרך; הקרבה, אלתור, גבורה, בעלי חיים אקזוטיים; בדרך כלל יככבו בהזיות דמיון אלה גם גיבור מסוקס והעזר כנגדו בביגוד מינימאלי – או להיפך. מצד שני, שלושה גברים גמלוניים, גרגרנים ונרגנים לא יופיעו שם, משום מה. נראה כי איש לא העלה בדעתו מעולם לספר על שלישיה שכזו. מוזר.
ביום הראשון אכלנו נקניקיות עשויות יפה בתנור, ואליהו אכל פיתה עם חומוס.
ביום השני אכלנו המבורגרים עשויים במיקרו ? לא משהו אבל בסדר, נניח ? ואליהו אכל פיתה עם חומוס.
"אתה לא רוצה מיונז או חרדל או משהו?" שאלתי אותו, וכך הסתבר לנו שפרט להיותו צמחוני ממניעים אידאולוגיים גרידא, הרי שהוא שונא מיונז ואילו חרדל מוחזק אצלו בבחינת העונש על החטא הקדמון.
ביום השלישי אכלנו קציצות ואליהו אכל פיתה עם חומוס.
"אכפת לך לא לגמור את החומוס?" שאל אותו שוורץ וגרם בכך למריבה שנמשכה כל שארית היום.
ביום הרביעי, מיד לאחר שאליהו סיים לאכול פיתה עם חומוס, עלה בדעתו של שוורץ רעיון מבריק.
"תגיד," אמר, "בדקת את הפיתות האלה עם הצמחוקן הזה שלך?"
"צמחוקר!" אמר אליהו, נעלב. "לא, אבל זה רעיון מעניין. איפה שמתי אותו? הנה!"
"בופ בופ!" אמר המכשיר ונורית אדומה נדלקה.
"הוא בטח יצא מאיפוס," אמר אליהו."
"בטוח." אמר שוורץ.
"מאה אחוז." אמרתי.אליהו ושוורץ עבדו על המכשיר במשך יום שלם, אך לשווא. הוא אמר "ביפ ביפ" לקטשופ, הוא אמר "ביפ ביפ" לסלט החצילים, הוא אמר "ביפ ביפ" למלפפונים החמוצים, הוא אמר "ביפ ביפ" לחומוס. הוא אמר "בופ בופ" להמבורגרים, הוא אמר "בופ בופ" לנקניקיות, הוא אמר "בופ בופ" לחרדל ? אך רק כי שוורץ טבל בו את הקציצה שלו יום לפני כן ? והוא אמר, בהחלטיות מרשימה, "בופ בופ" לפיתות.
אליהו אכל רק חומוס ביום ההוא, ובתא הפיקוד הורגשה אוירת מחנק מסוימת.
תקווה רגעית תעתעה בנו כששוורץ הציע לאליהו לנסות את המזון המעובד, אותם גושים ירקרקים ממוצא לא ידוע המככבים במזווה של כל חללית ראויה לשמה. הם מתאימים לתזונה באפס כבידה, הם מתועבים למראה, הם טעימים כנסורת ועל ריחם חבל לשחת מילים. בקיצור ? מזון צמחונים קלאסי. למרבה הצער, החליץ המכשיר הסורר לכבדם ב-"איייפ!" של בוז ותו לא.
"תמיד אמרתי שזה לא אוכל," אמר שוורץ, ואליהו לקח לעצמו עוד כף של חומוס.
למחרת ניסה שוורץ, באקט של יאוש, לקרוא את חוברת ההוראות המצורפת למכשיר. כל אותו יום שמענו אותו ממלמל על חומצות שומניות ועל גליצרול, על קולטנים ועל סוכרים, על מתחים, מולקולות סטרואידיות, יחסי חומצות אמינו וטמפרטורות. לא הבנו כלום – ולדעתי גם שוורץ לא ? אך הדבר מנע ריב או שניים, ונאמר אמן.
דוקא אליהו גילה את פתרון התעלומה, אי שם בנבכי אוסף ה-"מסטינג" שלו, מכל המקומות שבעולם. קמח, מסתבר, כמעט לעולם אינו טהור משאריות חרקים שנתפסו במקצרה, והפיתות של אליהו, שנאספו במהומה רבה וברגע האחרון, לא היו מאיכות טובה במיוחד גם כך. באנחת רווחה הסכמנו להתחשב ולתת לו לאכול גם את מנות החומוס שלנו. לשוורץ ולי לא היה אכפת מה מצבן של הפיתות, ואליהו, כאות תודה, החליט לנסות ולארגן לנו פלאפל.לא תאמינו כמה בלגן יכול לגרום סיר של שמן רותח באפס כבידה.
ביום העשירי נגמר החומוס. הדבר גרם לאנחת רווחה בקרב שני שלישים מהצוות, בעוד השליש הנותר נראה מאוכזב מעט. הצענו לו להתחיל לאכול קרקרים.
במשך שבוע היתה האוירה בקופיקו מתוחה במקצת. אכלנו בנפרד, גם כי ריחות הבשר חירפנו את המכשיר ? אליהו היה חייב לאוורר את תא הפיקוד לפני כל ארוחה – אך בעיקר על מנת שהוא לא יאלץ לחזות בקציצות ובשניצלים ואנו לא נאלץ לחזות בקרקרים. נראה היה כי מצב רוחו של אליהו מדרדר והולך, אך בוקר אחד הוא קידם את פנינו בחיוך רחב בבואנו לאכול, ובחיקו קופסה גלילית קטנה. שימורי תירס.
אליהו סיפר לנו איך הבריח את שימורי התירס לתוך הספינה, וכן סיפק תיאור קצר של אהבתו לתירס. לאחר מכן סיפרתי אני עד כמה אני מחבב תירס, וביחוד מן הזן המצוי בקופסה. אליהו ענה והסביר כי הוא אמנם מעריך מאד את הרגשות הכנים אותם הבעתי כלפי התירס, אך ככל שהדבר נוגע לירק מדהים זה, אין לאהבתו מתחרים או גבולות. או אז טענתי אני כי, עם כל הכבוד לידידי הוותיק, הרי שתירס הוא אחד מתחביבי הישנים, עוד מילדות, וכי כל בדל שמועה כאילו יכולה אהבתי למזון האלים להשתוות להערכתו של מישהו אחר, הריהי שטויות והבל מוחלט. אליהו השיב כי, למרות הידידות השוררת בינינו, אין לי ולו שמץ של מושג בהלכות תירס. לבסוף התערב שוורץ, בחוסר סבלנות אפייני, ואמר:
"ממילא אסור לכם לאכול תירס כאן."
או אז פרץ ויכוח נורא ואיום. אליהו טען כנגד אפליית התירס, ושוורץ הסביר כי בתנאים של אפס כבידה אי אפשר לאכול מזון גרגרי. אני אמרתי שאנחנו אוהבים מאד תירס ולכן נאכל את כולו בלי להשאיר כלום, ושוורץ שאל אותי האם אני אוהב תירס עד כדי כך שאני מוכן לישון איתו. אליהו הציע לפתוח את הקופסה בצנטריפוגה של השירותים, ושוורץ אמר לו שאם הוא מעוניין לבלות חודש וחצי בחללית אטומה עם סתימה בצנרת, שיהיה לו לבריאות.
"או אולי אתה מעדיף," הוסיף, "במקום לשירותים, ללכת למנעל האויר?"
זה הכריע את הכף.חודש לאחר השיגור נראה אליהו כרובינזון קרוזו קטן, וזאת עוד בטרם דרכה כף רגלו על אדמת כוכב לכת זר. שערו צימח, הוא הפסיק להתגלח ועיניו בהו בחלל בעוד לשונו מלקקת את שפתיו. הוא ניזון מקרקרים בלבד זה שבועיים, לאחר שגילה כי ממרח חצילים בטעם כבד מזכיר לו בשר ביתר שאת, למרות ה-"ביפ ביפ" המאשר של הצמחודרעק. שוורץ טען כי המצרך הנ"ל מעלה בדעתו ניסוי כושל בשיעור ביולוגיה בתיכון, דוקא, ואילו אני הסברתי כי הריח מזכיר לי יותר מכל את הטירונות. אליהו מלמל משהו על פגיעה באיכות הסביבה, אך הצלחנו לשכנע אותו כי החלל הוא אינסופי ולא ירגיש בחציל או שניים, וכי לנו, הנתונים במרחב סגור, העניין קריטי יותר. כך נזרקו לחלל כמה קילוגרמים של ממרח חצילים בטעם כבד, המהווים מן הסתם סכנה לנתיבי המסחר עד היום. וברוך שפטרנו.
לאחר מכן בילה אליהו את זמנו בהתעמקות בכל דפי הנתונים שקיבלנו על כוכב הלכת "שלנו". הגשוש הלא מאויש קבע תאימות ארץ גבוהה מאד ? בסביבות תשעים וחמישה אחוזים. מעט יותר חמצן, מעט פחות חנקן, בקטריות וצמחים כבר התגלו לפני סיום הסקר החפוז ושיגור הגשוש למטרה אחרת. הגלקסיה מלאה בכאלה, כמובן, וכל כוכב לכת שלא גילה סימני חיים ברורים יותר ננטש לאנחות עד בואם של חוקרים אמיצים כמותנו.
שבוע לפני הנחיתה כבר ידע אליהו את כל הנתונים על-פה, כמו גם את תוכנה של חוברת ההפעלה של הצעצוע שלו, מלה במלה. הוא בדק את הצמחוקרעחץ על הקרקרים, על הקטשופ (שכבר היה בשרי לחלוטין באותה עת ? שוורץ אוהב לטבול את מזונו ברוטב), על המזון הקפוא ואפילו עלינו. הסתבר כי המכשיר יכול לזהות אדם חי, אם כי לוקח לו זמן. זאת אלא אם כן הקרבן מפהק, מתעטש או סתם נושף בחזקה, שאז מזדעק המכשיר מיד.
"למה אתה בודק אותנו?" שאלתי. "אנחנו חיים, אני מבטיח לך. אין טעם לאכול אותנו."
"ממילא אנחנו שניים נגד אחד," הוסיף שוורץ, מעשי כתמיד. "אין לך סיכוי."
אליהו נעץ בו מבט איום ונורא.
"טוב, די," אמרתי. "זה רק ^אוכל!^"
"נראה ^אותך^ אחרי חודש של קרקרים. אז תדבר."
"בחייך," אמרתי, "זה לא יכול להיות רע עד כדי כך!"
"לא תאמין," אמר אליהו והעיף בי מבט אפל," עד כמה זה יכול להיות רע."
"אתה תמיד יכול לקחת אוכל מאתנו," אמר שוורץ בנדיבות מפתיעה.
"בניגוד לחלק מהנוכחים כאן," אמר אליהו, "לי יש עקרונות. אני לא אוכל בעלי חיים."
"הם כבר לא חיים," אמר שוורץ, אבל לא היה לנו עם מי לדבר.השמש של פגאסי הלכה וגדלה ככל שהתקרבנו למישור המערכת. פגאסי I הוא ענק גאזי קרוב מאד לשמש עצמה, במסלול המזכיר את זה של מרקורי אצל סול. פגאסי II קטן מעט מנוגה ונטול אטמוספירה, אולי בגלל סחרורו העז. פגאסי III, לעומת זאת, נראה כמו גלובוס בית ספר עם קישוטי עננים, כלומר – בדיוק כמו כדור הארץ.
יום הנחיתה הגיע.
כבר בבוקר בדק אליהו חזור ובדוק את חליפת המגן שלו. שוורץ הציע שנעשה הצבעה מי ירד ראשון, אבל אני, בפרץ של רחמים, נתתי את זכות הקדימה לאליהו. "תראה אותו," אמרתי. "לא נראה לך שהוא סבל מספיק?"
הנחתנו את קופיקו במרכז מישור ירוק, צפונית לקו המשווה. במערב נראו פסגות הרים מושלגות, מדרום וממזרח איים יער עבות. מתחת לחללית היה, מן הסתם, בור ענק ושחור. שוורץ מלמל משהו על פגיעה אפשרית בצורות חיים החוצניות, אבל אני התעניינתי יותר באלה המוכרות לנו, וביחוד בזו שדילגה לה בעליצות אל מחוץ למנעל האויר והצמחוכם בידה.
"אני לא אוהב את זה," אמר שוורץ.
"תן לו להתפרק," אמרתי. "הוא יהיה הרבה יותר נוח אחר כך."
רעיון זה שימח את שוורץ מאד, וכך, מעודדים, עשינו את דרכנו החוצה.אליהו, כך נראה, בילה את הבוקר ברעיה באחו תוך שהוא תוחב את הצמחטט שלו בכל חור. העשב הזכיר לי מגרש כדורגל אך שוורץ חשב על טניס, דוקא. בילינו זמן מה בנעימים, מתווכחים, עד שקטע אותנו קולו של אליהו בקשר.
"יש!" הוא צעק. "אתם חייבים לבוא לראות את זה!"
"מה אתה צועק?" אמרתי. "הנה אנחנו באים."
"ותרגע," אמר שוורץ.
התקדמנו בנחת אל עבר דמותו הקטנה של אליהו, כמה מאות מטרים צפונה.
"איזה נודניק הוא," אמרתי.
"איזה נודניק הוא," חשבתי קלושות.
"הא?" אמר שוורץ.
"הא?" חשבתי ביתר שאת.
אליהו נפנף בהתלהבות בצמחומט שלו והצביע על גוש ירוק, מין צמח מוזר ומעוות על האדמה לידו.
"היי!" אמרתי.
"היי!" חשבתי, כמעט בקול רם.
"אתה חושב מה שאני חושב?" חשבתי.
שוורץ הביט בי. "נראה לי שכן," חשבתי, בקול אחר במקצת.
"תראו איזה יופי!" צעק אליהו. "בדיוק מה שחיפשתי!" ? ומחשבתי חזרה מיד על דבריו.
"חכה רגע," אמרתי וחשבתי, "משהו משונה קורה כאן."
הצמח נראה, במבט מקרוב, כאהיל ישן שלקה במחלת הפיל. גבישים כחלחלים נצצו על האדמה סביבו.
"זה קורא מחשבות ומחזיר אותן?" חשבתי, והבנתי כי המחשבה הגיעה משוורץ.
"כנראה,"חשבתי. "רגע. בוא ננסה משהו. ^שלום! מי אתה?^"
"שלום! מי אתה?"
"פשוט מושלם!" אמר אליהו. "הייתם מאמינים שנמצא דבר כזה, ועוד על היום הראשון?"
"אני שוורץ," חשבתי בעוז, "ומי אתה?"
"אתה… אני…" חשבתי בקול זר.
נדמה היה לי כי הגוש הירוק מנענע באחת מקנוקנותיו, אך לא הייתי בטוח. אולי הגבישים זהרו מעט גם כן. מי יודע.
"תראו!" צהל אליהו. הוא הפנה את הצמחורר שלו אל הגוש הירוק ולחץ על הכפתור.
"אני… לא אתם…" חשבתי.
"זה מדבר איתנו!" אמר שוורץ. "אני לא מאמין!"
"ביפ ביפ!" אמר הצמחורק, ונורית ירוקה זרחה בעוז.
"מושלם," אמר אליהו, קטף את הצמח הירוק, הגישו אל פיו והחל ללעוס.חיפשנו במשך שבועות ארוכים לאחר מכן, אך לא הצלחנו למצוא עוד צמח שכזה. שוורץ ואני מיפינו כמעט את כל היבשת, שיגרנו מסרים טלפאתיים ביבשה, בים ומן האויר ? ללא הועיל. יתכן כי שאר הצמחים למדו לקח מגורלו המר של חברם. ומי יכול להאשים אותם?
אליהו העביר את הזמן באכילה גסה. לא הצלחנו להסביר לו מה הוא עשה.
בסופו של דבר לא דווחנו על כך, כמובן. לך תסביר שצמחוני אכל ? טרף! ? את צורת החיים התבונית הראשונה בה נתקל האדם מחוץ לגבולות כדור הארץ.בדרך חזרה, באחד הלילות, זרקנו את הצמחופלץ החוצה ממנעל האויר.
-
-
-
אני אדם אמיץ מאד, כידוע. באחד מסיפורי הקודמים ("מכונת אהבה" , יבדל"א) ניסיתי, כנראה גם הצלחתי, ליצור סביבה בלתי-נטפיקה לחלוטין, אפילו לא לשלמקו. אך אני, בהיותי איש מעשים (אם גם צנוע מאד), איני יכול לנוח על זרי הדפנה. על כן החלטתי לקפוץ אל תוך גוב האריות ולנסות את כוחי בסיפור העוסק בתחום ההתמחות של שלמקו עצמו!
לצורך העניין נעזרתי בביולוג בדימוס (דותן דימט) ובקונדיטורית (ק'). שניהם סיפקו לי מידע מעניין רב, אם כי אין לפנות אליהם בענייני טעויות המופיעות כאן. אם יש כאלה, ספרו לי ואדע את מי להכות…
המכשיר המתואר בסיפור, הלא הוא הצמחוקר, מתבסס על עקרונות מוכרים ממדעי הביולוגיה והכימיה. בסופו של דבר נאלצתי, ביגון קודר, להשמיט פרטים טכניים רבים הנוגעים לאופן פעולתו על מנת לשמור על שטף הסיפור. עם זאת, אני יכול לספר למתעניינים כי למכשיר כמה חיישנים המסתייעים, בין השאר, בטכניקות של ספקטרומטריית מסות (זיהוי מולקולות ע"פ מסתן) ובקולטנים (Receptors) : מולקולות המגיבות למולקולות אחרות בשינוי טמפרטורה, צבע או מוליכות. לכן, אגב, המכשיר רגיש לטמפרטורות גבוהות (או נמוכות) מדי.
וכך, בכל הנודע לסיפור זה, רק שני דברים עוד נותרו לי לעסוק בהם:
1. ביקורותיכם
2. המודל הפעיל של המכשיר, שיזכה את שלמקו ואותי בפרס נובל -
אם אני לא טועה: אנזים שריר. מטבוליט שריר בעצם. בצמח לא יהיה כזה דבר. אבל אני מתכוונת להשתמש ברעיון הזה בסיפור שלי שכבר חצי כתוב, אז אולי עדיף לי שתשאר עם זיהוי מסת מולקולות.
והערות נוספות לגבי הסיפור:
1. טיפטיפה ארוך מדי.
2. נושא חיפוש החיים לא מספיק מודגש לאורך הסיפור, דבר שגורם לסוף להיות פחות "טראגי" לקורא באופן מיידי.
3. באותו הקשר – בסוף יש אנטי קליימקס קטן. משום מה (בקריאה ראשונה) לא היה מספיק ברור לי שהיצור תבוני (אני הבנתי שהוא חוזר על מחשבות אבל לא היה לי ברור שהוא גם יוצר איתם קשר מעבר להדהוד מחשבותיהם). הייתי מוצאת דרך להדגיש יותר את השימחה על הגילוי המ-ד-ה-י-ם קצת לפני או ממש בזמן, שאליהו מתחיל לאכול אותו. יותר לשתף את הקורא בזמן אמת, מאשר אחרי זה להגיד: וכך הוא חסל את צורת החיים התבונית ואנו נאלצנו לנדוד חודשים רבים בגלקסיה..
ואולי הפיסקה האחרונה ממש, היתה כולה להיות קצת יותר… לא יודעת. משהו בה טיפה חסר.הייתי רוצה לדעת אם הבנת למה אני מתכוונת..
-
שנית – זו אינה טרגדיה – לא מנקודת ראותו של המספר. זהו מעין "באתי, ראיתי, אכלתי" גלקטי מחד וישראלי מאידך. חיפוש החיים אינו הנושא, הוא רק (מנקודת ראותו של המספר) עוד אחד מהדברים שקרו בדרך. דבר מעט גדול מהשאר במשמעותו, אולי, אך ודאי שלא נושא הסיפור. שוורץ, לו היה מקבל פתחון פה, היה טוען בדיוק את ההיפך – אך לא הוא המספר. שוורץ, אגב, אומר בפירוש כי מדובר ביצור תבוני.
שלישית – באשר לאנטי-קליימקס – אחת מקוראות המבחן שלי התלוננה על עצם קיומה של הפסקה האחרונה. הסיפור, מבחינתה, הסתיים מיד עם אכילת הצמח. אני לא מסכים. לו היה זה סיפור פואנטה, אולי כך היה צריך להיות – אך אז הייתי כותב אותו ב-300 מילים ומטה. לא זו היתה מטרתי. אגב – יש בסיפור כמה מחוות מכוונות מאד ל-"שלושה בסירה אחת", הלוקה גם הוא (להבדיל אלף אלפי הבדלות והלואי עלי) בארכנות מסוימת, מכוונת.
רביעית – נושא הפרוטאינים המבדילים בין חי לצומח עלה, כמובן. השמות שהועלו הם אקטין ומיוזין, אם כי איני זוכר מי היה נגד מי, בדיוק. המכשיר, כאמור למעלה, לא משתמש בספקטרומטריית מסות בלבד, אלא בעוד כמה אמצעים, ביניהם קולטנים. אך אל תתני לכך להפריע לך. את מוזמנת להשתמש במכשיר שלי. קחי – במתנה!אגב – אפשר, אולי, להקים לנו מאגר המצאות. מה אתם אומרים? כל הממציא מכשיר זה או אחר (משהו שימושי, לא סתם עציץ מזמר או משהו) בעל מפרט הגיוני (או הגיוני-פנימית), כזה שבתיאורו הושקעו מחקר ומחשבה, יתכבד ויוסיפו למאגר. כתיבה תוך שימוש נכון בהמצאותיו של מישהו אחר יכולה להיות מאתגרת למדי.
יש מתנדבים? -
בטרגדיה.
ובכל זאת, הייתי קצת יותר מדגישה את התבוניות של הצמח, שהקורא יתחיל להתלהב קצת ואז – בביס אחד הכל יגדע. לא כדי להפוך את זה לפואנטה הגדולה, סתם כדי שזה יותר… מצחיק אפילו.מחוות לשלושה בסירה אחת? קופסת התירס? (ובכלל כל ההתעסקות עם האוכל?)
לגבי הצעתך – דעתי חיובית. למה שלא תפרסם את "מפרט" המכשיר שאתה המצאת בפורום זה? אפשר לקבץ את זה אחר כך, ולהתחיל בכך שאם מישהו מפרסם סיפור ויש בו מכשיר או טכנולוגיה שהוא המציא, ובא לו לחלוק את זה עם כולם הוא יוכל לפרסם את זה כנספח לסיפור. אם חיפשת ניטפוקים – זו הדרך היחידה באמת לקבל אותם.
-
שיחקתי מעט עם תבוניותו של הצמח במהלך כתיבת הסיפור. הבעיה היא כי תבוניות יתר מצדו הופכת את הסיפור למגוחך מדי, מוקצן מדי, מעין רצועת קומיקס מנופחת – ולא זו היתה כוונתי.
קופסת התירס היא, אכן, מחוה ל-"שלושה בסירה אחת", אך לא רק. שימי לב כיצד המספר, בבורותו כי רבה, מספר לך כי לא עלה בדעת אף אחד לכתוב סיפור על שלושה גברים גרגרנים ונרגנים…
הצעתי לגבי מאגר ההמצאות לא נועדה לקבלת ניטפוקים דוקא, אלא כדי לאפשר למשתתפי פורום זה להתנסות בשימוש בטכנולוגיות שלא הם "המציאו". למעט סיפורי פואנטה טכנולוגית, רוב הסיפורים משתמשים בטכנולוגיה כרקע או כגורם להתרחשות. מאגר ההמצאות יכול, אולי, לעזור לכותבים בבניית הרקע, כמו גם לסייע להם בבואם לתאר את המצאותיהם שלהם. -
לכתוב סיפור שלם בשבילי? לא היית צריך…
סיפור נהדר, מלא בקטעים NY-ים קלאסיים (הסיכון שבממרח כבד בטעם חציל, למשל), ורוטב אלץ האיים…
תבורך נפשך, אחד מהקורסים שיש לי הסמסטר מדבר על אנליזה של מזון. כך שאני לומד פחות או יותר על מה שהסיפור מדבר. אמנם היום כל הבדיקות מתבססות על בדיקות של המוצר עצמו, ואין שום מכשיר שאפילו מתקרב לבדיקה מבחוץ (בגלל הבעיה שחלק די מרכזי מהאלמנטים התזונתיים פשוט לא יכולים להגיע לאוויר), אבל- מדע בדיוני או לא מדע בדיוני?
אתה רוצה נטפוקים? ההחלטה שלך לבסס את הצמחונות של אליהו בחוסר אכילת בשר מקשה על השימוש במכשיר. ישנם מספיק אלמנטים שמאפשרים לזהות מזון מן החי מול מזון מן הצומח, אבל להבחין בין מיונז (שמכיל ביצים) וגבינה ובין בשר (כולל שאריות חרקים) זה מאד, מאד, מאד קשה. להגיד שההבחנה היא ע"י חלבוני השריר, אקטין ומיוזין? יכול להיות (תיאורטית בלבד, בגלל הבעיות שהעלתי קודם). אבל אז, מה עם מוצרי מזון שלא מכילים שרירים? הצמחוקר שלך יגיד שמרק עוף צח הוא צמחוני לחלוטין!
אהבתי את הזיהוי של מזון החלל כלא אוכל. אם להשתמש במונח האסור, סביר להניח שמזון חללי יהיה חלבון חד תאי- ~שמרים~ או חיידקים- שקל וזול לגדל ושמספקים ערך תזונתי טוב. מכשיר שמזהה חיות מול צמחים לא יזהה אותם, מן הסתם. ורגל המיטה צריכה להיות מברזל, כי עץ הוא עדיין צמח…
משהו בקשר לתפריט: רק בשר, בלי תפוחי אדמה או תוספות פחממניות אחרות? מי אחראי הציוד בפוטיומקין, נמר שן חרב?
כנראה שחודש על קרקרים הטריף את מוחו של אליהו, כי בשום שלב לא נאמר שמה שהצמחוקר מזהה כצמח הוא אכן אכיל, ולא רעיל למשל. להתחיל ללעוס משהו רק כי הוא צמח יכול להתבטא בהרבה תופעות לוואי לא נעימות, כמו שיודע כל מי שבטעות הכניס סרפד לפיו.
משהו בקשר לתירס- אם אסור לאכול תירס, תהיה בעייה לאכול הרבה מזונות אחרים שלא באים בצורת משחה. לא לדבר על העובדה שתנור רגיל באפס כבידה ישרוף את האוכל, מסיבות שלא אפרטן כאן.
דותן וק' עשו עבודה נהדרת. אין נטפוק ביולוגי אחד בנושא, מלבד קצת טכנובבל.
ו-זהו.
-
אבל נפתח בדעתי על הסיפור עצמו:
הסגנון המשעשע שלך תמיד מוצא חן בעיני. מאוד עזרו לי שיבושי הצמחוקר (אגב, אלמלא סלידתך מיודים עודפים, היית יכול לכתוב צימחוקר, וכך לחסוך את ההודעה בהתחלה). במה עזרו? אם במהלך כל הסיפור היתה רק המילה צמחוקר, זה היה מעצבן, משעמם ומתיש. זו המחווה לשלושה בסירה, להרגשתי, היא יותר מאשר פחית התירס – הדינמיקה שבין הדמויות, כמו גם סגנון הסיפור במקצת, הזכירו לי את שלושה בסירה עוד לפני אפיזודת התירס. (וכמובן, עצם העובדה שהם שלושה, בסירה אחת…).
אני לא מצאתי את הסיפור ארוך מדי, הפסקה האחרונה בהחלט מוסיפה מעבר ל"פואנטה" כביכול, ניתן להוסיף עוד רמז טיפה יותר עבה לתבוניות הצמח, אני חושב.ועכשיו לניטפוקים:
נתחיל מאכילת הצמח – אליהו לובש חליפת מגן, לא? האין זה אמור למנוע ממנו להכניס את הצמח לפיו, כך סתם?
(דרך אגב, עתה שמתי לב – לאחר שאליהו צועק "יש!" כתבת "התקדמנו בנחת אל עבר דמותו הקטנה של *שוורץ*")
בנוסף – מה ששלמקו אמר בקשר לתופעות לוואי מאכילת הצמח (מלבד רעילות אני יכול לחשוב על אלרגניות, חוסר תאימות D ו-L ועד כהנה וכהנה) כמו כן, אליהו ניזון על צמחים מהפלנטה במשך "שבועות ארוכים" – בעיות תאימות כנ"ל + מחסור בויטמינים מתאימים וכיוב' מטרידים אותי (לא שדיאטת קרקרים היא יותר מזינה.שלמקו הזכיר את האוכל באפס כבידה -סיר של שמן רותח? (וגם הפירורים של הקרקרים…)
ועכשיו למכשיר עצמו:
לדאבוני, לא הצלחתי לסספנד אותו. אתה מציג אותו כגלאי פיזיקלי (כמו גלאי מתכות או מונה גייגר). אבל לעומת גלאים פיזיקליים, שם יש לך חיישן שרק צריך להבחין האם תכונה פיזיקלית מסויימת קיימת, ובאיזו עוצמה, מכשירי בחינה כימיים או ביולוגיים עובדים אחרת.
ראשית, אתה זקוק לדוגמה שתוכנס למכשיר. מכיוון שהמכשיר שלך אוסף דוגמאות מהאוויר בלבד (כך לפחות הבנתי מהסיפור), קשה לי לראות איך מכשיר כזה יוכל להבחין בין מוצרי בשר לצמחוני. צריך למצוא איזשהו מרכיב שקיים אך ורק בבשר (ושלמקו הזכיר את הבעיתיות של מוצרי ביצה , חלב וכדומה), ושיהיה נדיף. ואם אתה רוצה שהמכשיר שלך גם יבחין בין בשר, כל מוצר צמחוני אחר ודומם, אתה צריך למצוא גם חומרים נדיפים ממוצרי מזון שונים מלבד בשר.שנית, בניגוד למכשירים פיזיקליים, מערכות לזיהוי מולקולות כימיות ובייחוד ביולוגיות צריכות להכיל איזה שהוא מנגנון לסילוק הדוגמה הקודמת . ותאמין לי, במערכות ביולוגיות זה לא פשוט בכלל.
שלישית – המכשיר נותן תוצאות בתוך שניות. כשהדוגמה נכנסת למכשיר אתה זקוק לאיזשהו משך זמן מינימלי לאפשר ריאקציה כימית (בדרך כלל מדובר על כמה ריאקציות -אחת אחרי השניה) זה יכול לנוע בין דקות לשעות. לעיתים נדירות זה יקח שניות (אני מדבר על in vitro כמובן). תלוי בריכוזי החומר הנבחן בדוגמית וברגישות המכשיר. וכמובן, גם במהירות סילוק הדוגמה הקודמת.
רביעית – בעיית זיהומים. חיידקים שיתיישבו"לאכול" את הקולטנים שלך או סתם יתנו false positive או false negative.
חמישית – בעיית זיהום דוגמיות – בארוחה מעורבת.
שישית – בעית ספציפיות, אבל עליה אני מניח שניתן להתגבר אם משתמשים במגוון רחב מספיק של נוגדנים (עדיף על קולטנים).
זהו בינתיים. אני משוכנע שלפחות לחלק מהבעיות האלו יש פתרונות , ואני אפילו עשוי לחשוב עליהם. אבל לא עכשיו. back to my yeast…
אבל סיפור נחמד – אהבתי.
-
גם לך מגיע סיפור! סליחה. אני מבטיח לנסות לכתוב עוד משהו, והפעם במיוחד בשבילך. דותן המסכן…
על כל פנים, לפחות חלק מניטפוקיך נשקלו ע"י המערכת עוד בשלב כתיבת הסיפור. הבה נראה:
1. אכילת הצמח: מעולם לא טענתי כי "חליפת מגן" פירושה "חליפת חלל". כוונתי היתה למין שריון גוף קל. יתכן כי אמנם כדאי לשנות את הביטוי. באשר לתגובות הרעות למזון: הנחת היסוד שלי היא כי המכשיר מבדיל בין "אכיל-צמחוני", "אכיל-בשרי" ו-"לא אכיל" ("איייפ!"). הוא אמור לתת הגנה מינימאלית מפני רעלים ושאר ירקות. ועם זאת עלתה המחשבה במוחי, בזמן הכתיבה, לגרום לאליהו קלקול קיבה נוראי. אני חייב להודות בבושה כי איני זוכר מדוע לא עשיתי זאת.
2. דמותו הקטנה של שוורץ – אללי. זו טעות אמיתית. תוקן (הפריוילגיה הקטנה של ניהול הפורום).
3. סיר שמן רותח – בגרסה קודמת היה תיאור נורא ואיום בנושא "כיצד לטגן צ'יפס בחלל". הוא כלל כל מני צנצנות מגן וגם, אם זכרוני אינו מטעני, שואב אבק. למרות (ואולי בגלל) זאת הוחלט לבסוף כי סיר השמן הרותח לבדו ישיג אפקט קומי טוב יותר. אני טורח לציין שהוא צרה צרורה…
4. הפירורים של הקרקרים – אכן. אני זוכר בוודאות שציינתי את הנושא במקום זה או אחר בגוף הסיפור, אך נראה לי כי הוא נשמט בגרסה זו (הסיפור עבר כחמש עריכות מלאות ועוד כמה עריכות ביניים). אולי אוסיף אותו.
5. המכשיר עצמו. למרות המחקר וההשקעה, לא העזתי לקוות כי הוא יתקבל על דעתם של כל הביולוגים שבינינו. עם זאת, הרשה לי להגן עליו במקצת: המכשיר הנו *אוסף* של חיישנים המשתמשים בשיטות שונות לזיהוי מרכיבים שונים באויר – בעיקר חומצות שומניות.
זמן הפעולה המשוער נע בין שניה אחת (במקרים ברורים מאד – בעיקר אוכל מטוגן או מבושל) לבין דקות במקרים קשים יותר (אותם השתדלתי שלא לציין, או, לחילופין, לא לתת מדת זמן מדויקת. האזכור שלי לסושי רומז על כך). השתדלתי מאד לעסוק בזמנים קצרים, בעיקר בגלל זרימת הסיפור. עם זאת, סיבה אחרת לפעולה המופרעת משהו של המכשיר היא תחיבתו במחבת הבישול, אי שם בתחילת הסיפור.
סילוק הדוגמה הקודמת: אם אין דוגמה, אין בעיה. אם בקולטנים/נוגדנים עסקינן, מה הבעיה להחזיק "מחסנית מילוי" של הקולטן האמור ולהחליף לאחר כך בדיקה? פשוט יותר מניקוי. ושוב – הגילוי מהאויר מפשט.
זיהומים ועניינים – בהחלט יכול להיות, אם כי אני בטוח שלמדע הביולוגיה פתרונים.
6. שמח שאהבת את הסיפור עצמו. זה, בסופו של דבר, העיקר… -
תודה על הניטפוקים. אחד מהם משך את תשומת לבי במיוחד. הסבר, נמק, פרט והדגם – *מדוע* ישרוף התנור את האוכל? רציתי, בשלב מסוים, לתאר תנור מיוחד של אפס כבידה (כולל קניתו והעברתו במכס), אך ויתרתי מטעמי שטף הסיפור. הסבר – ואולי עוד אשתמש בו בעתיד!
באשר לשאר – רגל המיטה עשויה פלסטיק, מן הסתם (רהיטי עץ במסלול? למה, מי מת?), הצמחוקר יזהה לפחות חלק מהרעלים הנפוצים כחלק מתפקודו הרגיל (הוא אמור להכיל המון חיישנים), ותכננתי לתת לאליהו קלקול קיבה נוראי במתנה, מה שאולי עוד אעשה.
מי אחראי על הציוד בפוטיומקין? אין לי מושג.
מי אחראי על הציוד בקופיקו? שוורץ אוהב הבשר…ושוב – תודה!
-
עכשיו אני מרגיש עוד יותר *ילד מפגר* ואולי הפעם מהסיבות הנכונות… אחרי שהפילו עלי את התיק של *אתם המתים חיים*… הבאתי את הלחיי השנייה וחטפתי עוד זבבם! *שלושה בסירה אחת*. הפעם האחרונה שנתקלתי בספר היתה בגיל 10 או 12 כשהקשבתי עוד לרשת א'.
ללא המידע הרלוונטי ולפני שחשתי שאתה מנסה לרמוז לאיזושהי מחווה… אני דמיינתי את *האחים מרקס בחלל* (אלה שהיו גם באופרה)
=====
כיוון שאווירת הסיפור היא כזו… הסוף היה מתבקש… אבל מה שלי הפריע… זו הרצינות הפתאומית שאפפה אותם אחר-כך… צפיתי שימשכו לאכול עוד כמה דברים… (אפילו להשמיד באכילה את כל העומד בדרכם) או לחליפין ואני יודע שזה מגוחך… להגדיר את המכשיר כיצור תבוני (הוא שימש יותר בתפקיד הרבי מלובביץ- המכשיר שעל-פיו ישק דבר). אולי אפשר לכייל אותו אחרת.
בכללותו הסיפור היה לטעמי קצת ארוך, במיוחד לאור העובדה שהרגשתי שאני מחמיץ כאן משהו (שלושה בסירה אחת!!!) ובמידה מסויימת סבל מעודף ברברת… למרות זאת הוא היה עדיין משעשע ואכיל במיוחד.
======
משהו שלא קשור לביקורת ואני מתנצל שאני מביאו כאן… לגבי הסיפור שלי מהסדנה… הסיפור שהוא אינו פנטזיה או מדע בדיוני… האם אני עדיין יכול לפרסם אותו בפורום.
-
מכיוון שחומצות שומניות הן אחד מהמרכיבים במזון שלחלוטין אינם נדיפים (יחד עם חלבונים וסוכרים), ולכן כל נסיון שהוא לזהות אותן באוויר שמסביב לאוכל יתקל בנחירות בוז מכיוון אנשים שמבינים במזון.
דוגמה- "בוז!"
מלבד זאת, בין צמחים לבעלי חיים אין כלל הבדל בחומצות השומן. במקרה הכי טוב, יש הבדל בכמויות ויחסי חומצות השומן- אבל יש מספר מוגבל יחסית של חומצות שומן קיימות והן קיימות כמעט כולן כמעט בכל האורגניזמים. עכשיו, אם תוסיף לשם גם כולסטרול, לא תהיה בעייה… מלבד מה שציינתי קודם.
-
רציתי לכתוב שכשמחממים אוויר, הוא זז- אוויר חם עולה למעלה, אוויר קר עולה למטה, ואז באפס כבידה תנועת האוויר תסחוף איתה את האוכל, שיתקע בגוף החימום של המכשיר וישרף. אבל אז נזכרתי, שבאפס כבידה גם האוויר לא יזוז, כי אין לו הבדל במשקל… ומלבד זאת, מן הסתם כל מה שתכניס לתנור יוצמד היטב לתחתיתו, שלא סתם ירחף לו בחלל התנור (וידבק לגופי החימום וישרף בכל מקרה).
אולם, בכל מקרה תנור באפס כבידה יהיה שונה ממה שיש לרובנו במטבח- תנור רגיל מחמם מזון ע"י קרינה מגופי החימום שלו וע"י חימום האוויר שזז ומחמם את המזון. באפס כבידה, האוויר לא יזוז, וסתם ישמש לבידוד. הדרך היחידה לחמם תהיה בקרינה מגופי החימום. ההשפעה אמנם תהיה כמו כל תנור רגיל, אבל יותר איטית, וקצת שונה.
אה, אבל אל תתיחס אלי. עוד שעה יש לי מעבדה בה אני מרכז תמיסת סוכר תחת וואקום.
-
והוא פשוט מאד, אפילו.
בזאת אני ממנה אותך ואת גל לתכנן ולממש את הצמחוקר המבצעי הראשון.
דרישות המערכת:
1. מראה וגודל כשל דוש מקלחת עם ידית ארוכה במיוחד (שינויים קלים יתכנו, מטעמים מעשיים)
2. ממשק: כמתואר בסיפור. ניתן להוסיף שקע חיבור למחשב, לטובת פירוט התוצאות (לאניני הטעם). הקולות יוקלטו ע"י שלמקו בעודו מתקלח.
3. זמן פעולה – פחות מ-3 שניות למזון מחומם, עד 30 שניות לשאר.זהו. ניפגש בשטוקהולם!
-
-
-
-
-
-
-
-
ועל כן:
א. אני שמח על כי עלה בידי (אם הבנתי נכון) לגרום לך הנאה.
ב. למעשה, גרסתו הנוכחית של הסיפור (שעבר כחמש עריכות בטרם פורסם כאן ועוד שתיים בטרם הגיע למה שאולי יהיה, אי"ה, גרסתו הסופית) ארוכה מעט יותר מזו המופיעה כאן. לא משהו משמעותי מאד, ובכל זאת. הייתי יכול לכתוב את הסיפור באופן בסיסי בכ-300 מילים, אך נהניתי ללכת בדרך הארוכה, מתוך תקווה כי הקוראים יהנו איתי.
ג. פרץ סיפורים? הלוואי. "פצקרשת" נכתב עוד לתחרות הקצרצרים האחרונה, לפני "ספינת סבון" (שפורסם במקומו). אשמח מאד לגלות כי שני האחרים הם תחילתו של פרץ, אך נראה לי כי הסיבה העיקרית לכתיבתם היא פסקול סרט שאני מלחין בימים אלה. מוחי מאומן מאד בהתחמקות ממטלות ועל כן מיד כשהתפנה לי זמן לעסוק במוסיקה ההיא מצאתי עצמי כותב סיפור. הבעיה כאן היא, כמובן, מועד ההגשה של הפרויקט. אני מקווה לכתוב עוד בזמן הקרוב, אך חוששני כי אאלץ להלחין את הדבר ההוא לפני כן.
אללי! -
-
-
הודעתי מיועדת לך ולשלמקו גם-יחד: הטקסט מהטופיק ועד למחרוזת "ולענייננו" (לא כולל) מיועד לשלמקו, ואילו הטקסט מהמחרוזת "ולענייננו" (לא כולל) ועד לסוף מיועד אליך. לא נראה לי הולם לכתוב "LOL" על *סיפור*. LOLים שמורים להודעות מצחיקות; *סיפורים* מצחיקים מקבלים "לא רע בכלל."
אבל אני רואה שאתה מרגיש מקופח, אז הנה לך LOL: LOL.
-
מאוד אהבתי.
לפני הביקורת הקטנטנה שלי, אני אציין שמעולם לא קראתי את האמצע והסוף של "שלושה בסירה אחת". בפנאטיות אופיינית הפסקתי לקרוא את הספר קצת אחרי שהרופא המליץ להיפוכונדר לעשן כל יום. אבל הייתי ממש קטנה אז. אולי הגיע הזמן לתקן את המעוות.
יכול להיות שהביקורת נובעת מחוסר השוואה לשלושה בסירה אחת.הדבר היחיד שהפריע לי היה בנושא האוכל בספינה. אני אמנם לא צמחונית, אבל אני לא מכניסה לפה המון דברים, ויש לי אחות ושותף צמחוניים.
אילו אני אליהו, הייתי מוודאת הרבה זמן לפני כל הסיפור שיהיה אוכל נורמלי על הספינה שלהם. ואילו הייתי מגיעה למצב שכל מה שיש לי לאכול זה פיתות, חומוס וקרקרים – הייתי מוותרת על הרעיון (עד כדי כך).
צמחוני מוצק בדעותיו כמו אליהו חייב להיות בעל מודעות לקטע הזה כמו לבעיות אחרות הנובעות מצמחונות כמו חוסר ויטמין B12 ועוד.לבד מכך, כבר היום יש מזונות מלאים, שמכילים את כל מה שהגוף זקוק לו ואינם בשריים – כמו אנשור שזה מזון נוזלי בפחית או חטיפי אנרגיה למיניהם (לא מה שיש בסופר פארם על המדפים, יש יותר טובים). הטעם שלהם נע בין בסדר, דרך נסבל ועד אפשר להכניס לפה בלית ברירה. אני מניחה שבעתיד הטעם שלהם ישתפר בהרבה, וממש לא סביר שבאותה מושבת חלל לא ימצאו הדברים האלה בהמונים למען השלמת התזונה של התושבים – בהעדר צמחים שהם זקוקים להם ועוד.
לכן, ההנחה שהצמחוני חייב להסתפק בפיתות, חומוס וקרקרים הפכה מבחינתי את הסיפור בבת אחת לבדיחה אחת גדולה – ויש לי הרגשה שלא לזה התכוון המחבר.מבחינתי היה עדיף לקלקל איכשהו את כל המלאי הגדול הזה של חטיפי מזון מלאים – אולי אפילו משהו שנובע מהפעלת הצמחוקר עליהם – מאשר להניח שגם הגיבורים וגם מי שסיפק להם את הספינה והמזון הם מטומטמים עד כדי כך (ע"ע סיפורו של אדיוט מדרגה שניה בלקסיקון טרקי סיטי).
חוץ מזה, מאוד אהבתי את הסיפור. הוא בנוי טוב, והפואנטה שלו – השמדת השיח התבוני על ידי הצמחוני המטורף – מגיעה בהחבא ובדיעבד צצה לה פתאום.
היה חסר לי קצת איזה: "עצור, מה אתה עושה?" של שוורץ למראה אליהו המתחיל לבלוס את בן השיח שלהם – אבל זה לא הכרחי. -
מסכימה במידת מה עם הטענות לגבי האורך והאנטי קליימקס הקל בסוף, אך זה זניח. בסה"כ משעשע מאוד וכיף לקריאה.
(ואני מוחה על ההשמצות כנגד הממרח חצילים בטעם כבד!)ואם כבר "שלושה בסירה": מעולם לא קראתי אך הוא ברשימת הקניות שלי לשבוע הספר הקרוב. יש לי רק התלבטות קשה איזו גירסה לקנות. אני יודעת, כולם אומרים שהתרגום החדש מזעזע ועלבון לאינטילגנציה, אבל קראתי ממנו את הפרק הראשון (בחנות) ו… אופס… נהנייתי נורא…
אוי לבושה!
אז הלכתי וקראתי גם את ההתחלה של התרגום הקודם (של בורלא אאל"ט. אני יודעת שיש עוד אחד.) נהנייתי גם, אך קצת פחות.
האם משהו דפוק אצלי? האם עלי לבקש את שליחתי לחינוך מחדש?
או שזה רק מקרה של תסמונת אוהבים-את-מה-שמכירים-ראשון?
עכשיו יש לי רק שבוע להחליט אם ללכת בעקבות הלב ודני קרמן או להכנע ללחץ החברתי ולקנות את "הישן והטוב" (אליבא דכל-מי-שקרא-אותו-קודם).
בעיה קשה! -
-
-
-
-
-
כדאי לך מאד להבדיל בין "לא נהניתי מהספר", "לא הבנתי את הספר" ו-"הספר טפשי". בכל הנוגע לספרים כדוגמת אלה של ג'רום ק. ג'רום, לואיס קרול, צ'רלס דיקנס, סרוונטס, הרמן מלוויל, נאבוקוב ושאר גדולי הספרות, לא אתה ולא אני נקבע האם הספר "טפשי" או "מיותר". אנו יכולים לא להנות מהספר, אולי, או לזעוק מרה על ארכו או על תכונות אחרות שלו שהקשו עלינו, אך הבחירה באשר לחשיבותו וערכו כבר לא נתונה בידינו. אתה יכול לצעוק עד מחר ש-"שלושה בסירה אחת" הוא "ספר טפשי ומיושן" – העובדה הפשוטה היא כי ספר זה הנו נכס צאן ברזל של התרבות המערבית, וכי כמות אדירה של יצירות המוכרות לך (לא רק בספרות אלא גם בקולנוע ובשאר צורות האמנות) השאילו ממנו מוטיבים או אף התבססו עליו.
אם אתה כורך את סיפורי יחד עם "שלושה בסירה אחת" כ-"לא מצחיק" – לכבוד הוא לי, והלואי שאוכל להמשיך בסגנון מיושן ומשעמם זה עד יום מותי… -
-
-
-
הסיפור "צמחוקר" התפרסם לפני ימים מספר במגזין המקוון "בלי פאניקה", בלווית איור מופלא פרי עיטי (הנשר בתיקון).
אני חוזר ומזכיר לכותבים כי הסיפורים הטובים המופיעים כאן יזכו לפרסום באתר האגודה ובמימד העשירי (ברשות, כמובן). עורכי שני המוסדות הנ"ל עוקבים אחר הנעשה בפורום וישמחו לפרסם כל סיפור שימצא ראוי. באם נראה לאחד הקוראים המבקרים כאן כי סיפור זה או אחר (לא שלו, כמובן) אכן ראוי לפרסום באתר או במימד, יואיל ויידע אותי בדואר אלקטרוני – את הכתובת רשמתי בכותרת הודעה זו במו עיטי (הנשר בטסט).
חלקכם ודאי ישאלו – מדוע פרסמת את סיפורך שלך ב-"בלי פאניקה", דוקא? התשובה – כי אני עורך אתר האגודה, ואני מעדיף לשמור על אתיקה מינימאלית ולא לפרסם שם סיפורים פרי עיטי (הנשר נחת).
-
אני בשום נקודה לא קבעתי קביעה, רק ציינתי את טעמי האישי.
רק אמרתי שאני מצאתי ספר, שאנשים רבים אומרים עליו שהוא מצחיק בהיסטריה, לא מצחיק בעליל. זאת גם סוג של המלצה אם עידית תחליט ללכת על ספרים 'מצחיקים' שאני לא מוצא שעשוע בהם.
הדעה העיקרית שלי היא שאני רואה 'בדיחות' שנפוצות בשלושה בסירה, כמו הקטע (ספויילר?) שהם מנסים לפתוח קופסת שימורים בלי פותחן (סוף ספויילר?) מצחיקות כמו הסרטונים שמקרינים בפספוסים (זאת אומרת, בכלל לא).
אם זה מה שאתה רוצה אז "עלה והצלח" בסגנונך השנון והלא מצחיק. (-:
-
-
-
-
