פצקרשת (סדנה, נה נה נה)

[NY]

שיחקנו פצקרשת. שמעון התחיל יפה מאד עם "גד הוזח", אני צלעתי עם "חטי-כל" ומאיר הקטן כמעט וניצח עם "והדג בא" (סדר הפוך מוסיף נקודות). "תורך, ירמי," אמרתי.
"אה," הוא אמר וכרכם פרצופו, "אבגד הוזחטטר."
"מה?!" אמרתי.
"אין דבר כזה!" אמר שמעון.
"ר' לא בא אחרי ט'!" אמר מאיר הקטן.
"הביטוי צריך להכיל רצף אותיות, אבל אפשר להוסיף עוד," אמרתי. "מצד שני – אין דבר כזה, 'הוזחטטר'!"
"בטח שיש!" אמר ירמי, נעלב. "לשכן שלי קוראים ככה!"
"הוזחטטר?!"
"אבגד."
לא האמנו לו, כמובן. הצעדנו אותו הביתה, להראות לנו. ואכן, על הדלת ממול, שלט קטן וחייכני: "כאן גרים בכיף אבגד וגרופית הוזחטטר".
"ר' לא בא אחרי ט'!" אמר מאיר הקטן.
"שתוק!"

שיחקנו ברקוד. המשחק דורש, כידוע, דמיון, רצון, כשרון וסופרמרקט. שמעון התחיל טוב והביא קולף עגבניות, אני מצאתי נר ריחני מזמר בצורת סמנתה פוקס ומאיר הקטן הגריל מאי-שם מחבת טפלון עם ידית קל-קר (במבצע!) – ללא ספק מוצר מטופש ביותר וזכיה בטוחה.
"איפה ירמי?" שאלתי, והנה גח הנדון מנבכי מחלקת הילדים בפרצוף מכורכם ובידו קואלה.
"נחמד," אמר שמעון, "אבל מה מיוחד או מטופש בזה? סתם צעצוע." מיד נעץ זה שיניו בידו.
"זה חי?!" אמרתי.
"יש למישהו פלסטר?" שאל שמעון.
"אין על זה ברקוד!" אמר מאיר הקטן, "זה לא מוצר! זה לא נחשב!"
"כל תכולת הסופרמרקט נכללת במשחק," אמרתי. "מצד שני – לא מצאת את החיה הזאת כאן."
"בטח שמצאתי!" אמר ירמי, נעלב, והוליך אותנו אל מחלקת הילדים ואל השלט "חדש! קואלה חי מאפריקה! לילדים מעל גיל 3!"
"אין על זה ברקוד!" אמר מאיר הקטן. "זה לא נחשב!"
"שתוק!"

על אחד מגגות העיר שיחקנו מי-ברכב-מי-ברגל. שמעון התחיל מצוין כשאיתר שיירת מכוניות כיבוי, אני ראיתי טור אופניים ומאיר הקטן גילה שרשרת ענקית של עגלות סופרמרקט שנפלו ממשאית.
"ירמי?" אמרתי.
הוא כרכם פרצופו והצביע.
"לא!" אמרתי.
"אין דבר כזה!" אמר שמעון.
"היי! זה לא כלי רכב!" זעק מאיר הקטן, "זה לא נחשב!" – אך הדרקון תפסו בצפורניו ועף הרחק משם…

[???]

אהבתי.
שיפורים: לכתוב משהו יותר ארוך ורציני. קווי עלילה מתפתלים! יותר בשר!
וכעת ברצינות: הסיפור קצרצר (293 מילים אם אני לא טועה), חמוד ומצחיק. הסיפור מצליח לתפוס את הווי המשחקים של ילדים… בלי לתת ציון ברור של גילם, מיקומם, ומתי הסיפור מתרחש וכו'. אני מציינת את זה לחיוב כי נהניתי מהחופש לדמיין.

חוץ מזה ההמצאות למשחקים מצאו חן בעיני. אני חולה על סופרמרקטים!

ולא יודעת למה, אבל אולי הייתי נהנית יותר אם זה לא היה דרקון אלא משהו אחר פנטסטי… שטיח קסמים, שלא היה לוקח אותו משם… אבל זה כבר עניין של טעם אישי.

שאלה: יש כזה ביטוי כרכם פרצופו? חשבתי שרק בהתפעל: "פרצופו התכרכם".

[שלמקו]

אבל מצד שני, מה אפשר לצפות מניר?

[קוסם נחש]

אין רקע. אין אפיון דמויות- הם שטחיות ומשעממות.
אין אמירה- הסיפור לא תורם דבר להבנה כלשהי בתחום כלשהו.

או שאני מפסיד משהו.
עידן.

[מאת]

תגובות