- This topic has 16 תגובות, 5 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 6 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
האל אלת'אי ישב על גדת מעיין האמונה בשביעות רצון שאננה. לפני שנים המצב לא היה טוב כל כך. אנשים איבדו את הדרך, קהל מאמיניו הלך וקטן, אפילו נרדף בכמה מקומות. כשהתפילות כמעט ופסקו, גם נביעת המעיין התמעטה עד שכמעט ויבש כליל. אלת'אי לקח הימור גדול בעת ההיא. הוא שתה את כל המים שנותרו, וירד אל האדמה. הוא ביצע כמה מופתים מרשימים מול קהל גדול, וחזר אל מחוזו מותש. כוהניו המעטים הפיצו את השמועה, ותוך זמן קצר חזר המעיין לנבוע, ממש ברגע האחרון. אלת'אי כבר היה על סף מוות.
אבל עכשיו המצב היה יותר משפיר. מאז סידרת המופתים ההיא הלכה קהילתו וגדלה, ועכשיו היתה הדת השלטת. מעיין האמונה נבע בעוז ומימיו היו הגבוהים ביותר מאז ומתמיד. אלת'אי לגם מהם בהנאה. המים היו צלולים ומתוקים, והעבירו גל של עוצמה בגופו.כעבור שנים רבות הפך המעיין לאגם גדול, והסלע עליו נהג אלת'אי לשבת בעבר כבר היה עמוק מתחת למים. האלים האחרים חששו ממנו ונמנעו מחברתו. אלת'אי ישב על גדות האגם והביט במים בעצב. האלים האחרים לא ידעו, שמימיו של אגם האמונה שלו כבר לא היו צלולים אלא עכורים. הכנסיה שלו הפכה מסואבת ומושחתת, ותפילות המאמינים לא היו טהורות.
מי האמונה הפכו רעילים, אך אלת'אי היה חייב לשתות אותם כדי לשרוד. הוא הביט במים בייאוש, גרונו החרב מאיץ בו לשתות. הוא איחר את ההזדמנות לרדת לאדמה ולהטיף מוסר לצאת מרעיתו. עתה לא היה לו כוח. הם רצחו בשמו, והוא נחלש. אלת'אי הוסיף להביט במים הגואים עד שלא יכול לסבול יותר את הצמא הנורא. הוא לגם מעט מהמים. רעד נורא עבר בו כשבלע את המים המרים, והוא ידע שזו היתה הלגימה האחרונה. הרעל שיתק אותו, והוא נפל כאבן לתוך האגם. האל מת. -
-
-
-
-
-
-
-
קראתי את הסיפור עוד לפני תחרות הסיפורים והדבר ש*הרגיז* אותי, כביכול, היה עודף המידע הלא רצוי. ברגע שדיברת על המים, הבנתי לאן הסיפור חותר. ולכן אתן לך כמה עצות, שנראות לי כנקודות למחשבה.
1.למה היה צריך להגדיר שם לאל, או לציין את קיומו של האל, הרי מעיין האמונה, הוא דבר ברור שעומד בפני עצמו.
2. מי שהיה צריך להוביל, לדעתי, את מסע קידום המכירות שלו, זה דווקא אחד מכוהניו. אחד המאמין בצדקת דרכו, ויבכה בסופו של דבר על העיוות הלא צודק של הדת. המים העכורים בסוף יוכיחו עד כמה צדק, ועד כמה האנושות מעוותת (כמו שאני מאמין שניסית להציג)
3. אחרון חביב.
העזר בסגנון הכתיבה שלך ונסה להיכנס לראשו של האל (הכוהן) ומשוך את הדואליות משם…
בהצלחה בהמשך!!!
-
1. הגדרתי שם לאל, כי סתם "האל" היה מתפרש מיד ואצל כולם כאלוהים המונותיאיסטי שלנו. זו בכלל לא היתה כוונתי.
2. למה אתה מתכוון ב"מסע קידום המכירות שלו"? לקטע בו הוא יורד ומפגין את כוחותיו? בסך הכל, כפי שכתבתי בסיפורון, הוא ביצע כמה מופתים, ואז חזר למישור שלו. מי שהמשיך את "מסע קידום המכירות שלו" היו הכוהנים הפאנטים שלו, והוא כל כך סמך עליהם, עד ששקע בשאננות ולא בדק בכלל מה הם מבצעים שם.
האם כל כך חשוב לספר על האופוזיציה לקיצוניים במחנה הדתי? אני לא חושבת שהיתה אי פעם בהיסטוריה של כדור הארץ דת שלא היו בתוכה אופוזיציות להנהגה. איכשהו, נראה לי מובן מאליו שגם כאן יש, אלא שהיא הפסידה או שקולה כמעט שאינו נשמע.
ההצעה שלך להעביר חלק מהמסר באמצעות כוהן היא טובה, אבל אילו הייתי מנסה להכניס עוד דמויות – או אפילו להשתמש בכוהן כדמות ראשית או בלעדית, הסיפור היה מתארך יותר מדי, מעבר להגבלה. אולי אני אעבד את זה למשהו ארוך יותר, ואז אוכל להשתמש בעצות שלך.
תודה בכל אופן.
(דרך אגב, למה אתה חושב שאני בחור?)
-
-
לא ידעתי שאת לא, אלא אם את כן ( הכל מתוך בורות)
לשם דיוננו, נניח כרגע לגישמיותך…
סילוף הדת הוא דבר ידוע, ראי ערך: עגל הזהב, נביאי אמת ושקר וכד'. או מצד שני הדת החלונית – אדיאולוגיה – שהרצון להטמיע אותה מוביל לפעמים לקיצוניות שמובילה לכיעור שלה. הדוגמא הקלאסית לטעמי זה הקומוניזם. בין האמת משחררת – לבין אתה משוחרר מחייך, כנראה שיש הבדל מסוים.
ולכן אני אומר שהמים העכורים מייצגים את ה – אמת משחררת… אלא אם כן לא הבנתי אותך נכון.
-
המים לא הפכו סתם עכורים, הם הפכו לרעילים. הרעיון בגדול היה שפאנטיות עלולה לפגוע בסופו של דבר במושא הפנאטיות.
המעשים הרעים שבצעו המאמינים של האל, במקום לפאר ולחזק אותו כמו שהם חשבו, גרמו להחלשתו ולבסוף למותו.
הסיפור מתבסס על הרעיון הישן – שנפוץ בכל מיני מערכות משחק ובסיפורת פנטסיה בכלל -שהאמונה באל מחזקת אותו. בעולמות שבנויים לפי העיקרון הזה, יש אלוהויות שהעוצמה שלהן נקבעת לפי מספר המאמינים, ולכן הן וכוהניהן חותרים כל הזמן להגדלת מספר המאמינים.
אני לקחתי את הרעיון הזה הלאה, וייצגתי את "כמות" האמונה כמעיין ממנו חי האל. הסכנה היחידה שנשקפת לאל היא שהדלדלות חמורה במספר המאמינים תגרום לייבוש המעין, ולמותו מצמא. לכן, כשהמעין של האל אלת'אי נמצא בסכנת התייבשות הוא נוקט באמצעים קיצוניים כדי לחדש את זרימת המים. אולם, האמצעים מצליחים יותר מהצפוי, והמעיין הופך לאגם גדול. האל שוקע בשאננות עקב כמות המים הגדולה, ובעצם מאבד שליטה על מה שעושים מאמיניו בשמו.
המאמינים בינתיים לא בוחלים באמצעים כדי לצרף מאמינים חדשים. עקרונות האמונה המקורית שלו הם עקרונות של טוב לב ושאר תכונות שנחשבות ל"טובות". כשהמאמינים נוקטים בגישות "רעות" שמנוגדות אליו, האמונה שלהם כבר לא טהורה, ומייצרת מים שבתחילה הם לא טובים לשתיה, ומחלישים את האל שלהם, ובסופו של דבר מרעילים אותו למוות.אפשר היה לכתוב את זה באותה מידה על אל שהוא רע, שמי האמונה שלו מורכבים מרצח ושקר, והמאמינים שלו מתחילים פתאום לעזור לאנשים בשמו. משהו בסגנון של כוהן לבוש שחורים ועונד שרשרת אוזניים טריות נכנס לבקתה עלובה עם שקים של אוכל ואומר:
"הנה, חמודים שלי, קחו אוכל, שלא תהיו רעבים בלילה הקר הזה, והנה גם שמיכות לחמם את הילדים. רק תגידו תודה לאל פאהי, טורף הנשמות והשותה דמי אדם…"
ומיד המים של האל פאהי מתחילים לקבל טעם לא טוב שלא מתאים למערכת העיכול שלו…רק אחרי שסיימתי לכתוב את הסיפור, ראיתי שהוא בעצם יכול להתאים כמעט לכל דת ממוסדת שקיימת, אפילו, כמו שציינת, לקומוניזם.
(באמת, אלון, אחרי שישבנו ביחד בסדנה הראשונה אתה מפקפק בהשתייכותי המינית…)
-
-
-
-
-
