- This topic has 5 תגובות, 5 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 7 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
בועז ישב לבדו על המיטה ודיבר לתוך קוביית ההקלטה.
"יום ראשון, 11 בנובמבר 2026. המצב רע, ממש רע. פרופסור רוזן ביקר היום במעבדה וביקש שוב לדעת אם יש התקדמות. הראיתי לו את המקלט החדש שהרכבנו, אבל הוא התעקש לשאול אם קלטנו משהו. כאילו שאם היינו קולטים לא הייתי רץ לספר לו. אבל אני יודע למה הוא שואל. ההנהלה לוחצת עליו כבר יותר משנה שנפסיק."
הוא נשען לאחור, מוחה את אגלי הזעה ממצחו.
"לעזאזל, " קילל. "לפני חמש שנים התחום הזה נראה כל-כך מבטיח. האמריקאים קבלו שדרים מהחלל, הסינים שמעו משהו, ואפילו באוניברסיטה של פריז התעסקו בזה. ואז שקט. פתאום. ארבע וחצי שנים של שקט. האמריקאים ויתרו, האירופים יצאו מהעניין, ורק רוזן עוד מתעקש. רוזן ואני." הוא לקח נשימה כבדה. "רוזן איש יוצא דופן, אבל זה לא יימשך עוד הרבה זמן. הוא אמר שאם תוך שבוע לא יהיה כלום, זה באמת יהיה הסוף. סוף הפרוייקט. סוף הדוקטורט שלי. הוא הבטיח לעזור לי להתחיל מחדש בתחום אחר. באמת יפה מצדו."
מבטו של בועז עבר על פני החפצים בחדר, כמחפש במה להיאחז.
"שבוע," הוא צעק על הקוביה החלקה. "הדרך היחידה שאני יכול לקבל תוך שבוע מסר מהחלל היא שחיזר אינטליגנטי יופיע בחדר השינה שלי ויעביר לי את המסר באופן אישי. אבל מה ההסתברות שזה יקרה?"
בועז כבש את ראשו בכפות ידיו והתייפח.
"אחת." אמר קול שקט.
הוא הרים את עיניו. על שולחן העבודה שלו היה מונח גוש ג'לטיני ענק בצבע חום בהיר.
"בוקר טוב," המשיך הקול. "בהמשך לשיחתי עם עמיתייך אתמול, רציתי רק להוסיף ש…" -
שארבע וחצי שנים בשביל החייזר הם יום אחד, עדיין אני לא מצליח למצוא מה הרעיון הגדול בסיפור. למה אחרי חמש שנים כבר כולם התייאשו, כאשר סטי עובד כמה עשרות שנים ועדיין בלי תשובה? אז נכון, הקטע שחייזר מופיע פתאום, מיד אחרי ששאלו מה הסיכוי לכך, הוא חמוד. אבל מלבד זאת, מה יש בסיפור מעבר לסיטואציה, שאם להיות כן, היא לא משהו?
-
-
קצת הזכיר לי את תסמונת "צנצנת הסחוג" מלקסיקון טרקי סיטי – למרות שהמצב כאן הרבה יותר טוב.
הגיבור: "אוי לא, קלטנו משהו, אבל הם התייאשו".
פתאום קורה נס, והחייזר נוחת לידו.באופן כללי יש לי בעיה עם סיפורי נס, סיפורים בהם הגיבורים יורדים לתהום הנשיה, ופתאום קורה נס והם מנצחים. הסיפור הזה הוא משהו בסגנון.
-
אני חושב שהבעיה עם הסיפור היא שיש בו שתי פואנטות. האחת, הראשונה שכיוונתי אליה, הייתה בדיוק עניין ההסתברות וסיפורי הנס. אם תשימי לב, הדמות בדיוק מתייחסת לזה, והניסיון הוא לעסו ק במושג הזה של הסתברות (ושההסתברות של דבר הופכת לאחד ברגע שהוא קרה). בגירסה הזו הסיפור נגמר כשהחייזר מופיע. אז קראתי אותו שוב והגעתי למסקנה שהולכים לרצוח אותי על כך שלא הסברתי למה החייזרים נעלמו והופיעו. ואז הוספתי את הפואנטה השניה, על הבדל הזמנים. יכול להיות שהעירוב ביניהם בעייתי בסיפור כל-כך קצר, אבל כזכור הייתה מגבלת מלים….
-
הבנתי ואהבתי, אבל בקריאה ראשונה עדיין היתה לי הרגשה שפספתי משהו, ואחרי שהבנתי את הסיפור (על כל פואנטותיו) הוא מצא חן בעיני יותר.
דבר אחד שהפריע לי הוא הטקסט שהגיבור מקליט לקוביית ההקלטה. זו תמיד בעייה להעביר מידע לקורא כאשר הדובר עצמו יודע את אותו המידע, אבל לי הוא לא נשמע לי אמין, ואולי סתם הוא לא היה בעיני מספיק מעניין (אולי אם הגיבור היה אומר דברים יותר "קיצוניים" הסיפור היה יותר מגרה…)
-
